Here are Professor Henshke’s own words (from the introduction to this work) explaining what it is he is trying to bring to the table (I have abridged the text and footnotes):

כלום לא נכתב די על ליל הסדר?[1] השאלה… אכן מתבקשת – אף על פי שחיבור זה אינו פירוש להגדה (שאין מספר לביאוריה),[2] ואף אינו דיון תורני בסוגיות ליל הפסח (שדה שאף הוא כבר נחרש עמוקות).[3] תכליתו של ספר זה כפולה – בירור מצווֹת ליל הסדר היסודיות מבחינת תולדות ההלכה בתקופת התנאים והאמוראים (והוא חלקו הראשון שלחיבור), והבהרת התהווּתה של ההגדה התנאית – מימות התנאים עצמם ועד עיצובו של הרובד התנאי בהגדה של ימי האמוראים והגאונים (חלק שני). אף על פי כן, השאלה שבכותרת במקומה עומדת, לפי שסִפרות המחקר על ליל הסדר, שעניינה בתכליות הללו, אף היא כבר רחבה ומסועפת

    ברם, לא מעט מסִפרות המחקר נכתב מתוך מבט חיצוני לגופו של החומר הנחקר. חוקרי ליל הסדר לרוב לא ראו את תפקידם בניתוח מהלכי הסוגיות התלמודיות (המשמשות מקור ראשון לענייננו) מפנימן, אלא בהצבת נקודת מוצא שמחוץ להלכי המחשבה התלמודית – כמנוף לבירור מחודש של התופעות. כך, לדוגמאות אחדות, נחקרה ההגדה על רקע פוליטי,[4] על-פי תרבות הסימפוזיון ההלניסטי,[5] או כתגובה לפסחא הנוצרית ול’הגדתה’[6] – אך נקודות מוצא אלה, שאין כלל ספק בחיוניותן, ראוי להן להישקל דווקא לאחר בירור תלמודי מדוקדק בכל כלי הניתוח

שמדע התלמוד של ימינו מְספק. ומעין דבריו של רא”ש רוזנטל: “לא יהיה בסופו של דבר שום מבוא אל התלמוד אלא בתלמודיות ממש“.[7] אין לדלג אפוא אל מעבר לגופי המקורות – קודם שהללו נתבררו מתוכם ככל שיד העיון משגת.

    כיצד יש להם למקורות להתברר? על שלושה דברים עומד מחקר התלמוד:[8] (א) בירור שיטתי של נוסח המקורות התלמודיים, על יסוד מכלול עדי הנוסח שבידינו ויחסיהם ההדדיים; (ב) הבהרת לשונם של המקורות, על-פי פשוטם בהקשרם ועל יסוד בדיקתם בשאר היקרויות; (ג) על בסיס שני אלה מתאפשרת העֲמידה החיונית על הרכבם הספרותי של המקורות, הבחנת רובדיהם אלה מאלה ועמידה על יחסיהם ההדדיים. קשיים ותמיהות שמערימות הסוגיות השונות מתיישבים תחילה מתוך בירורים פנימיים אלה, אשר מביאים לעמידה על מהלכי החשיבה התלמודיים ותולדותיהם; ומעֵין וריאציה על התער של אוקהם[9] דומה שמלמדת כי דווקא כאשר אין בכל אלה כדי להושיע, יש מקום לפנות אל מחוץ לסוגיות עצמן

    אימוצה של מתודה זו בסוגיא דילן[10] דומה שמשיב כל הצורך על השאלה שהוצגה…, כפי שמתברר בבדיקת הסִפרות הקיימת

 סקירה מפורטת של ספרות המחקר בפרשת ליל הסדר, כפי שנדפסה עד שנת תשנ”ו, מצויה במבואו של יוסף תבורי לחיבורו ‘פסח דורות’ (תל-אביב 1996). במרכזה של ספרות זו עומדות כמדומה הגדותיהם של ד’ גולדשמידט (תש”ך) ורמ”מ כשר (מהדורה שלישית תשכ”ז), כל אחת בדרכה; אך תיאורן של דרכים אלה, יחד עם הצגת שאר הספרות בענייננו, ימצא הקורא במבואו האמור של תבורי. ואילו גוף ספרו הוא ודאי נקודת מפנה בחקר הלכות ליל הסדר; כי בחיבור זה מונחת תשתית שאין לה תחליף בתחום הנדון, וכל מחקר הבא אחריו נזון הימנו.[11] ברם, נוסף לנתונים הרבים שנתגלו ונצטברו מיום הופעת ספרו של תבורי (שבנוי בעיקרו על דיסרטציה משנת תשל”ח) – ויָתר עליהם: דרכי חשיבה וניתוח שנתחדדו מאז – הרי כבר הודיע המחבר עצמו כי “עיקר החידוש שלי הוא בתיאור תולדות הלכות ליל הסדר בתקופה הבתר אמוראית” (עמ’ 27; ההדגשה שלי). ואילו חיבורִי מוקדש בעיקרו לסִפרות התנאים והאמוראים.[12]

    מתוך כלל הסִפרות שיצאה לאור לאחר ספרו של תבורי, אזכיר כאן שני חיבורים שנזקקתי להם רבות. בשנת תשנ”ח יצאה לאור ‘הגדת חז”ל’ מאת שמואל וזאב ספראי. זהו חיבור רב ערך שריכז נתונים הרבה, והוא כתוב בידי אב ובנו, שני היסטוריונים מומחים; אלא שהיסטוריה היא אכן מגמתם, ולא בירורי הסוגיות התלמודיות לשמן… ולא עוד אלא שספר זה מוקדש להגדה דווקא, ומצוות ליל הסדר נידונות בו רק אגבה. מכל מקום, הכרת תודה יש בי אף לחיבור זה, שאי אפשר לחוקר ליל הסדר שלא להיזקק לו

    משנה ותוספתא פסחים הן נושא חיבורו של שמא יהודה פרידמן, ‘תוספתא עתיקתא’ (רמת-גן תשס”ג), שבכללו סעיפים העוסקים בענייננו. כדרכו, אין דבר גדול או קטן במהלך הדברים שפרידמן אינו יורד לסוף עניינו ומבררו כשׂמלה. ברם, נקודת המוצא של חיבור זה היא השיטה הכללית המוצעת בו, בדבר קדמותן של הלכות התוספתא להלכות המשנה המקבילות… מכל מקום, כל אימת שחיבורו של פרידמן נגע בענייננו, מיצוי מידותיו היה מאלף

He has written over 100 articles and two books (here and here) developing and elaborating on his methods.