On
יג
מנחם אב תשס”ט I and thousands of others suffered a great loss. Our great Rosh
Yeshivah, R’ Aron Zelig Halevi Epstein of Yeshiva Shar Hatorah, was niftar.
During the years 2004-2006, through the efforts of My dear friend
Meir Kahn, I had the special Zechus to have many interesting conversations with
the Rosh Yeshivah Ztz”l. The following is a selection of pieces from those
conversations. This article originally appeared in the Hebrew Newspaper Mishpacha,
in the Kulmos section for Succos. Thanks to them for allowing it to be
reprinted here.

משיחתו של רבי זליג

מאת אליעזר יהודה בראדט

דמותו הזוהרת של הגאון רבי אהרן זליג הלוי
עפשטיין זצ”ל, ראש ישיבת “תורה ודעת” ו”שער התורה”, אינה
מוכרת דייה לבני התורה בארץ ישראל / משך למעלה מחמישים שנה הרביץ ר’ זליג תורה
באלפי תלמידיו, והיה תל-תלפיות שהכל פנו אליו לעצה ותושיה / תלמיד העלה על הכתב
שיחות מאלפות שזכה לשמוע מפי ר’ זליג, דברי חכמה ואורחות מוסר וזכרונות נעימים
מעולמן של ישיבות ליטא

אחר מטתו של הגאון רבי יעקב קמנצקי זצ”ל,
בקיץ שנת תשמ”ו, הספידו מו”ר הגאון רבי אהרן זליג הלוי אפשטיין
זצ”ל בקהל עם רב במחנה אור שרגא, ובין דבריו הנרגשים דיבר על מעלת השהייה
במחיצתו של אדם גדול. מו”ר זצ”ל סיפר מעשה בבעל ה”ישועות
יעקב” מלבוב שטרח פעם אחת לילך אל דרשה שנשא המגיד מדובנה, ומיד כשפתח המגיד
את דבריו פרץ ה”ישועות יעקב” בבכי והלך. ביאור הדבר, הסביר מו”ר זצ”ל,
כי בעבור ה”ישועות יעקב”, עצם העמידה במחיצתו של המגיד כבר עשתה בו רושם
ועוררה אותו לבכי. כך, אמר ר’ זליג, היא התחושה בשהייה במחיצת אדם גדול. גם אם אי
אפשר לתארה במילים ולהעביר את החווייה לאחרים, מכל מקום היא עמוקה ובעלת רושם כביר
על נפש האדם.

דומני כי כל אדם שעמד במחיצתו של מו”ר
זצ”ל יכול להעיד על כך: גם אם לא ניתן לתאר כיאות את טיבה של החווייה, הייתה
זו אמנם תחושה עמוקה ומיוחדת של עמידה במחיצתו של אדם גדול.

אך גם אם לא ניתן לתאר את החוויה כמו שהיא, עם
זאת אנסה לזכות לאחרים בשיחות נעימות ומעשירות שזכיתי לשמוע מפי מו”ר
זצ”ל. מדי פעם היה מו”ר נהנה לספר על גאוני ליטא ועולם ישיבותיה שלפני
המלחמה, ואף פירסם מאמר חשוב על ישיבת גרודנה (“ישיבת שער תורה
דגרודנה”, בתוך: מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, הוצ’ עוגן, ניו-יורק
תשט”ז, עמ’ 291-305). בין השנים תשס”ד-תשס”ו זכיתי לשמוע לקח מפי
ראש הישיבה, הגאון רבי זליג אפשטיין זצ”ל, ואף לשוחח עימו על עניינים שונים ובפרט
בענייני ספרים וגאוני הדורות. הדברים להלן מבוססים על מה ששמעתי בעצמי או מפי
מקורות נאמנים.

ר’ זליג אהב לספר ולדבר על גדולים מדור שעבר. חביב
במיוחד היה עליו הספר “הגדול ממינסק” על הגאון רבי ירוחם יהודה לייב
פרלמן זצ”ל ממינסק מאת ר’ מאיר היילפרין, ואף היה מרבה לצטט ממנו. ייחודו של
הספר הוא בתיאור השיחות הישירות של מחבר הספר עם נשוא הספר, הגדול ממינסק
זצ”ל. משיחות אלו של תלמידי חכמים ניתן ללמוד רבות, דברי תורה וחכמה, אורחות
חיים ודעת זקנים.

זכיתי ללמוד מספר שנים בישיבת “שער התורה”
ובמחנה-הקיץ “אור שרגא”, לשמוע מפי ראש הישיבה זצ”ל שיעורים ושיחות
מוסר רבים ואף לשאול אותו שאלות מן הסוג שאנשים אוהבים לשאול אנשים גדולים. אך משך
כל תקופת לימודיי ב”שער התורה” לא היה לי קשר אישי מיוחד עם ר’ זליג. רק
בתקופה מאוחרת יותר, כאשר הלכתי ללמוד בישיבת ליקווד, בתיווכו של ידידי ר’ מאיר קאהן
שזכה לשמש את ראש הישיבה זצ”ל שנים רבות, התקרבתי יותר אל מו”ר והייתי
בא מדי פעם לבקר אותו בביתו ולשוחח איתו בעניינים שונים.

לפעמים הייתי שואל על רב או על נושא מסויים, ולפעמים
הבאתי לו ספר חדש שיצא לאור ובכך זוכה לשמוע את דבריו בעניינים שונים. פעמים
הצטרפתי לנסיעתו מביתו בפלטבוש אל הישיבה בקווינס, ואף שם היה משוחח בדברי חכמה.
לצערי, לא רשמתי כל מה ששמעתי בשיחות נפלאות אלו, ורק בחלקן ניתנה בי הדעת למהר
להעלותן על הכתב עם חזרתי אל ביתי.

כתב העת התורני “ישורון” הדפיסו כרך
המוקדש לזכרו ולתורתו, כרך לב, שיצא לאור בשנת תשע”ה. בשורות הבאות אנסה לתאר
מקצת מן השיחות המאלפות שזכיתי לשמוע מפי רבי זליג זצ”ל.

על לימודיו בישיבות ליטא

ראש הישיבה, הגאון רבי זליג אפשטיין זצ”ל,
נולד בי’ בתמוז תרע”ד בעיר סלונים, ונפטר בי”ג באב תשס”ט. למעלה
מחמישים שנה כיהן כראש ישיבה בישיבות “תורה ודעת” ו”שער
התורה” וזכה ללמד מאות ואלפי תלמידים.

בילדותו למד בישיבה קטנה בעיר סלונים בראשותו
של הגאון רבי שבתי יגל זצ”ל, עד קיץ שנת תרפ”ט. כשלמדתי אני הכותב מסכת
גיטין בישיבה שמעתי ממו”ר רבי עקיבא וויינר שהביא ראייה משמו של ר’ זליג,
שאותה אמר בגיל צעיר בפני רבי שבתי יגל. לימים, כאשר שאלתי את ר’ זליג על כך,
הוסיף שסופו של הסיפור היה שר’ שבתי נהנה כל כך מן הראייה שהביא התלמיד הצעיר, עד
ששלח שליח לקנות בקבוק בירה ולעשות לחיים לכבוד החידוש היפה… עוד אמר לו ר’ שבתי
שזכה לכוין בראייתו לדברי ה”ישועות יעקב”.

בשנת תרפ”ט נשלח ר’ זליג על ידי ר’ שבתי
יגל ללמוד בישיבת מיר, שם למד כעשר שנה, עד שנת תרצ”ט. במיר זכה לשמוע שיחות
ממרן המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצ”ל והתקרב אליו מאד. ר’ זליג סיפר שהוא זוכר
כל דקה ורגע שהוא שהה לצד המשגיח, וכל מילה שאמר עדיין חקוקה במוחו!

בשבתו במיר היה כותב את מאמריו של ר’ ירוחם
לבקשת רבו, והספר “”חבר מאמרים” שיצא לאור בווילנא תרצ”ט
מבוסס בחלקו על דברים ממחברותיו של ר’ זליג באותה תקופה. כאשר החיבור נדפס שוב
בתפזורת בין כרכי ספר “דעת חכמה ומוסר”, נכתב בהקדמת בנו של רבי ירוחם: “כל
מאמרים הם… ועוד אחד שליט”א אשר בקש להעלים שמו על כי בסתר חפצו”.

פעם כשדיברנו על ישיבת מיר הוא סיפר, שמנהגם של
תלמידי הישיבה במיר היה ללמוד כל ליל שישי, ולהמשיך את תלמודם אף ביום שישי בבוקר,
אך בערב שבת קודש בצהריים לא היו רבים בבית המדרש. בזמן זה היה כל אחד נפנה
לטרדותיו ולטיפול בעניינים שנדחו מפני הלימוד בכל השבוע, כגון תפירת ותיקון בגדים
וכדו’. עד כדי כך, סיפר ר’ זליג, שדרשן אחד היה אומר בדרשתו כי איש אחד עלה אל
עולם האמת ונשאל “עסקת בתורה” כמשפט, והשיב “לא, הייתי חייט ועסקתי
בתפירת כפתורים, כמו הבחורים במיר בערב שבת שתופרים כפתורים ואינם לומדים, גם אני
לא יכולתי ללמוד בגלל שעסקתי בתפירת בגדים”…

בשנת ת”ש למד ר’ זליג כחצי שנה בקלם
והתקרב לרבי דניאל מובשוביץ הי”ד. שם, בין השאר, עסק גם בעריכת כתבי הסבא,
וחלק נכבד מן הספר “חכמה ומוסר” הוא מן השיחות שערך באותה תקופה. ר’
זליג סיפר שהוא עשה שלוש העתקות לעבודתו, ואחת מהן נועדה לעצמו. כאשר עמד לעזוב את
קלם ורצה לקחת את העותק שיועד לעצמו, מנע רבי גרשון מידניק הי”ד בעדו וטען
שאין לו רשות לקחת. ר’ זליג טען לעומתו שמלכתחילה לא עסק במלאכת הכתיבה והעריכה
אלא על דעת שיוכל בכך לקחת עותק לעצמו, ורבי דניאל הביא ראיה שהצדק עימו. רבי
גרשון הי”ד שמע את דבריו וביטל את דעתו.

בסוף שנת תש”א הצליח ר’ זליג בדרך נס להגיע
אל העיר מונטריאול שבקנדה. שם התקרב אל הגאון רבי יעקב קמנצקי זצ”ל, אליו
נשאר קשור עד סוף ימיו. בשנת תש”ד התחתן עם בתו של הגאון ר’ משה שקופ, בנו של
הגאון רבי שמעון שקופ זצ”ל. החתונה התקיימה בביתו של רבי יעקב קמנצקי.

התמדתו המופלאה של ר’ זליג

זמן קצר לאחר מכן הגיע ר’ זליג לארצות-הברית
והחל למסור שיעורים בישיבת “תורה ודעת”. משך עשרות שנים כיהן כראש ישיבה
ב”תורה ודעת”, ובשנת תש”מ הוזמן על ידי בנו הגאון ר’ קלמן
שליט”א ועמיתו הגאון ר’ שלום יוסף שפיץ שליט”א, למסור שיעורים בישיבת
“שער התורה”. משך יותר מעשרים שנה היה מגיע כמעט בכל יום מביתו בפלטבוש
אל בנין הישיבה בקווינס, נסיעה של כחצי שעה.

התמדתו של ר’ זליג הייתה מופלאה. שמעתי מדודי
הגאון ר’ שלום שפיץ, שזכה להכיר את ר’ זליג קרוב לארבעים שנה, שהיה לומד כמה ימים
ברציפות כמעט ללא שינה. ר’ זליג זכה ללמוד את כל הש”ס בעיון וכתב חידושי תורה
בכל חלקי התורה (ואף היה כותבם במכונת כתיבה). אף נתן שיעורים בעיון על רוב חלקי
הש”ס, ועל תחומים רבים אחרים. על “ספר המצוות” לרמב”ם מסר משך
כמה שנים סידרת שיעורים בעיון, על השורשים ועל המצוות. לאחרונה הקימה ישיבת
“שער התורה” אתר מסודר שממנו ניתן להוריד חינם הקלטות מאלפים רבים של
שיעוריו על מאות נושאים.

עובדה אחת אציין על התמדתו של ר’ זליג. באחד
ההספדים שנשא עליו, סיפר דודי הגאון ר’ שלום שפיץ כי פעם אחת, לפני כ-40 שנה, כאשר
הוא והגאון ר’ קלמן (בנו של ר’ זליג) למדו יחד בישיבת ליקווד, סיימו את לימודם
בשעת לילה מאוחרת מאוד, אחר השעה 2 לפנות בוקר, והנה הוא רואה שהגאון ר’ קלמן הלך
להתקשר אל אביו לשוחח איתו בלימוד. לאחר שהדבר חזר ונשנה, חשש ר’ שלום שמא נמצא
חולה בבית או כל סיבה אחרת שבגינה אפשר להתקשר בשעה מאוחרת כל כך אל אביו, ושאל על
כך את הגאון ר’ קלמן. ר’ קלמן השיב לו בפשטות שדווקא זמן זה הוא הטוב ביותר לשוחח
ברוגע עם אביו, כיון שהוא יושב בביתו ולומד באין-מפריע כמעט עד אור הבוקר!

אף אני זכור כיצד במחנה-הקיץ “אור
שרגא” היה ר’ זליג נראה לעתים כשהוא נכנס אל בית המדרש בשעה אחת בלילה, בודק
דבר מה בספר ויוצא. היה זה כאשר גילו היה למעלה מ-85!

על הספר “התורה המשמחת”

פעם אחת השאלתי לו את הספר “התורה
המשמחת” שכתב ר’ יוסף אליהו על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ”ל. כאשר
החזיר לי את הספר אמר לי שזכה להכיר אנשים גדולים רבים, אבל חבל מאוד שלא זכה
להכיר באופן אישי את ר’ שלמה זלמן. העזתי לשאול את ר’ זליג איזה סיפור אהב במיוחד
בספר, ואמר לי: “את הסיפור על האוטובוס הציבורי”. כוונתו הייתה למעשה
המסופר שם שפעם אחת עלה ר’ שלמה זלמן לאוטובוס ובתחנה שלאחר מכן עלתה אשה בלבוש
בלתי-צנוע והתיישבה על ידו. ר’ שלמה זלמן צלצל בפעמון וירד בתחנה הבאה, שם המתין
לאוטובוס אחר. היה מי שראה את הנהגתו ותמה על כך. השיבו ר’ שלמה זלמן: היו בפניי
שלוש אפשרויות. להמשיך את הנסיעה ולהתעלם מן היושבת לצדי, אלא שאין זה נעים ואף
עשוי לגרום חילול שם שמים מצד הרואים; לקום ולעבור למקום אחר באוטובוס, אלא שבכך
הייתי עשוי לפגוע בכבודה של האשה, וכי מפני שאינה לבושה בצניעות הותר לי לפגוע בה?
בחרתי אפוא באפשרות השלישית… (“התורה המשמחת”, עמ’ 289). אחר כך סיפר
לי שאף קרא את הספר הזה פעמיים, דבר שכמעט לא עשה אף פעם.

על הספר “מקור ברוך”

בשיחה אחרת דיברנו באריכות על הספר הידוע “מקור
ברוך” מאת רבי ברוך הלוי עפשטיין, בעל ה”תורה תמימה”. בשנת
תשמ”ח תרגמה הוצ’ ארטסקרול חלקים מן הספר והוציאתם לאור תחת השם “הדוד
שלי: הנצי”ב”. תלמוד-תורה ליקווד שלח את הספר כמחווה לתורמים, אלא
שחודשים ספורים לאחר מכן שלחה הנהלת הת”ת מכתב התנצלות, בו היא ממליצה שלא
לעיין בספר בשל דברים המופיעים בו שאינם מתאימים להשקפותיו של הנצי”ב.

בין הדברים שהוצגו כבעייתיים בספר, הוא המסופר
בו, שהנצי”ב נהג לקרוא עיתונים בשבת. שאלתי את ר’ זליג מה דעתו על כך. תחילה
אמר ר’ זליג שה”תורה תמימה” היה ירא-שמים, ושהוא מוצא את רוב הדברים
שמביא ה”תורה תמימה” בשם ועל הנצי”ב כמתאימים מאוד לנצי”ב
וניכרים דברי אמת (אגב, ר’ זליג היה ‘חסיד’ גדול של הנצי”ב, וכפי שסיפר לי
בשיחה אחרת – עוד גדלה הערצתו לנצי”ב לאחר שלמד בעיון את “קדמת
העמק” שבראש חיבורו הגדול של הנצי”ב “העמק שאלה”).

ר’ זליג סיפר שהספר “מקור ברוך” יצא
לאור לראשונה כאשר למד בישיבת מיר, ומספר חברים התארגנו יחד לקנות את הספר במשותף.
ר’ זליג הוסיף שהספר יצא לאור בימיו של ר’ חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על
אמינות הספר מן הסתם היה ר’ חיים עוזר נזקק לזה.