On R’ Aron Zelig Halevi Epstein Ztz”l

On R’ Aron Zelig Halevi Epstein Ztz”l

R’ Aron Zelig Halevi Epstein Ztz”l

By Eliezer
Brodt

On
יג
מנחם אב תשס”ט I and thousands of others suffered a great loss. Our great Rosh
Yeshivah, R’ Aron Zelig Halevi Epstein of Yeshiva Shar Hatorah, was niftar.
During the years 2004-2006, through the efforts of My dear friend
Meir Kahn, I had the special Zechus to have many interesting conversations with
the Rosh Yeshivah Ztz”l. The following is a selection of pieces from those
conversations. This article originally appeared in the Hebrew Newspaper Mishpacha,
in the Kulmos section for Succos. Thanks to them for allowing it to be
reprinted here.
משיחתו של רבי זליג
מאת אליעזר יהודה בראדט
דמותו הזוהרת של הגאון רבי אהרן זליג הלוי
עפשטיין זצ”ל, ראש ישיבת “תורה ודעת” ו”שער התורה”, אינה
מוכרת דייה לבני התורה בארץ ישראל / משך למעלה מחמישים שנה הרביץ ר’ זליג תורה
באלפי תלמידיו, והיה תל-תלפיות שהכל פנו אליו לעצה ותושיה / תלמיד העלה על הכתב
שיחות מאלפות שזכה לשמוע מפי ר’ זליג, דברי חכמה ואורחות מוסר וזכרונות נעימים
מעולמן של ישיבות ליטא
אחר מטתו של הגאון רבי יעקב קמנצקי זצ”ל,
בקיץ שנת תשמ”ו, הספידו מו”ר הגאון רבי אהרן זליג הלוי אפשטיין
זצ”ל בקהל עם רב במחנה אור שרגא, ובין דבריו הנרגשים דיבר על מעלת השהייה
במחיצתו של אדם גדול. מו”ר זצ”ל סיפר מעשה בבעל ה”ישועות
יעקב” מלבוב שטרח פעם אחת לילך אל דרשה שנשא המגיד מדובנה, ומיד כשפתח המגיד
את דבריו פרץ ה”ישועות יעקב” בבכי והלך. ביאור הדבר, הסביר מו”ר זצ”ל,
כי בעבור ה”ישועות יעקב”, עצם העמידה במחיצתו של המגיד כבר עשתה בו רושם
ועוררה אותו לבכי. כך, אמר ר’ זליג, היא התחושה בשהייה במחיצת אדם גדול. גם אם אי
אפשר לתארה במילים ולהעביר את החווייה לאחרים, מכל מקום היא עמוקה ובעלת רושם כביר
על נפש האדם.
דומני כי כל אדם שעמד במחיצתו של מו”ר
זצ”ל יכול להעיד על כך: גם אם לא ניתן לתאר כיאות את טיבה של החווייה, הייתה
זו אמנם תחושה עמוקה ומיוחדת של עמידה במחיצתו של אדם גדול.
אך גם אם לא ניתן לתאר את החוויה כמו שהיא, עם
זאת אנסה לזכות לאחרים בשיחות נעימות ומעשירות שזכיתי לשמוע מפי מו”ר
זצ”ל. מדי פעם היה מו”ר נהנה לספר על גאוני ליטא ועולם ישיבותיה שלפני
המלחמה, ואף פירסם מאמר חשוב על ישיבת גרודנה (“ישיבת שער תורה
דגרודנה”, בתוך: מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, הוצ’ עוגן, ניו-יורק
תשט”ז, עמ’ 291-305). בין השנים תשס”ד-תשס”ו זכיתי לשמוע לקח מפי
ראש הישיבה, הגאון רבי זליג אפשטיין זצ”ל, ואף לשוחח עימו על עניינים שונים ובפרט
בענייני ספרים וגאוני הדורות. הדברים להלן מבוססים על מה ששמעתי בעצמי או מפי
מקורות נאמנים.
ר’ זליג אהב לספר ולדבר על גדולים מדור שעבר. חביב
במיוחד היה עליו הספר “הגדול ממינסק” על הגאון רבי ירוחם יהודה לייב
פרלמן זצ”ל ממינסק מאת ר’ מאיר היילפרין, ואף היה מרבה לצטט ממנו. ייחודו של
הספר הוא בתיאור השיחות הישירות של מחבר הספר עם נשוא הספר, הגדול ממינסק
זצ”ל. משיחות אלו של תלמידי חכמים ניתן ללמוד רבות, דברי תורה וחכמה, אורחות
חיים ודעת זקנים.
זכיתי ללמוד מספר שנים בישיבת “שער התורה”
ובמחנה-הקיץ “אור שרגא”, לשמוע מפי ראש הישיבה זצ”ל שיעורים ושיחות
מוסר רבים ואף לשאול אותו שאלות מן הסוג שאנשים אוהבים לשאול אנשים גדולים. אך משך
כל תקופת לימודיי ב”שער התורה” לא היה לי קשר אישי מיוחד עם ר’ זליג. רק
בתקופה מאוחרת יותר, כאשר הלכתי ללמוד בישיבת ליקווד, בתיווכו של ידידי ר’ מאיר קאהן
שזכה לשמש את ראש הישיבה זצ”ל שנים רבות, התקרבתי יותר אל מו”ר והייתי
בא מדי פעם לבקר אותו בביתו ולשוחח איתו בעניינים שונים.
לפעמים הייתי שואל על רב או על נושא מסויים, ולפעמים
הבאתי לו ספר חדש שיצא לאור ובכך זוכה לשמוע את דבריו בעניינים שונים. פעמים
הצטרפתי לנסיעתו מביתו בפלטבוש אל הישיבה בקווינס, ואף שם היה משוחח בדברי חכמה.
לצערי, לא רשמתי כל מה ששמעתי בשיחות נפלאות אלו, ורק בחלקן ניתנה בי הדעת למהר
להעלותן על הכתב עם חזרתי אל ביתי.
כתב העת התורני “ישורון” הדפיסו כרך
המוקדש לזכרו ולתורתו, כרך לב, שיצא לאור בשנת תשע”ה. בשורות הבאות אנסה לתאר
מקצת מן השיחות המאלפות שזכיתי לשמוע מפי רבי זליג זצ”ל.
על לימודיו בישיבות ליטא
ראש הישיבה, הגאון רבי זליג אפשטיין זצ”ל,
נולד בי’ בתמוז תרע”ד בעיר סלונים, ונפטר בי”ג באב תשס”ט. למעלה
מחמישים שנה כיהן כראש ישיבה בישיבות “תורה ודעת” ו”שער
התורה” וזכה ללמד מאות ואלפי תלמידים.
בילדותו למד בישיבה קטנה בעיר סלונים בראשותו
של הגאון רבי שבתי יגל זצ”ל, עד קיץ שנת תרפ”ט. כשלמדתי אני הכותב מסכת
גיטין בישיבה שמעתי ממו”ר רבי עקיבא וויינר שהביא ראייה משמו של ר’ זליג,
שאותה אמר בגיל צעיר בפני רבי שבתי יגל. לימים, כאשר שאלתי את ר’ זליג על כך,
הוסיף שסופו של הסיפור היה שר’ שבתי נהנה כל כך מן הראייה שהביא התלמיד הצעיר, עד
ששלח שליח לקנות בקבוק בירה ולעשות לחיים לכבוד החידוש היפה… עוד אמר לו ר’ שבתי
שזכה לכוין בראייתו לדברי ה”ישועות יעקב”.
בשנת תרפ”ט נשלח ר’ זליג על ידי ר’ שבתי
יגל ללמוד בישיבת מיר, שם למד כעשר שנה, עד שנת תרצ”ט. במיר זכה לשמוע שיחות
ממרן המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצ”ל והתקרב אליו מאד. ר’ זליג סיפר שהוא זוכר
כל דקה ורגע שהוא שהה לצד המשגיח, וכל מילה שאמר עדיין חקוקה במוחו!
בשבתו במיר היה כותב את מאמריו של ר’ ירוחם
לבקשת רבו, והספר “”חבר מאמרים” שיצא לאור בווילנא תרצ”ט
מבוסס בחלקו על דברים ממחברותיו של ר’ זליג באותה תקופה. כאשר החיבור נדפס שוב
בתפזורת בין כרכי ספר “דעת חכמה ומוסר”, נכתב בהקדמת בנו של רבי ירוחם: “כל
מאמרים הם… ועוד אחד שליט”א אשר בקש להעלים שמו על כי בסתר חפצו”.
פעם כשדיברנו על ישיבת מיר הוא סיפר, שמנהגם של
תלמידי הישיבה במיר היה ללמוד כל ליל שישי, ולהמשיך את תלמודם אף ביום שישי בבוקר,
אך בערב שבת קודש בצהריים לא היו רבים בבית המדרש. בזמן זה היה כל אחד נפנה
לטרדותיו ולטיפול בעניינים שנדחו מפני הלימוד בכל השבוע, כגון תפירת ותיקון בגדים
וכדו’. עד כדי כך, סיפר ר’ זליג, שדרשן אחד היה אומר בדרשתו כי איש אחד עלה אל
עולם האמת ונשאל “עסקת בתורה” כמשפט, והשיב “לא, הייתי חייט ועסקתי
בתפירת כפתורים, כמו הבחורים במיר בערב שבת שתופרים כפתורים ואינם לומדים, גם אני
לא יכולתי ללמוד בגלל שעסקתי בתפירת בגדים”…
בשנת ת”ש למד ר’ זליג כחצי שנה בקלם
והתקרב לרבי דניאל מובשוביץ הי”ד. שם, בין השאר, עסק גם בעריכת כתבי הסבא,
וחלק נכבד מן הספר “חכמה ומוסר” הוא מן השיחות שערך באותה תקופה. ר’
זליג סיפר שהוא עשה שלוש העתקות לעבודתו, ואחת מהן נועדה לעצמו. כאשר עמד לעזוב את
קלם ורצה לקחת את העותק שיועד לעצמו, מנע רבי גרשון מידניק הי”ד בעדו וטען
שאין לו רשות לקחת. ר’ זליג טען לעומתו שמלכתחילה לא עסק במלאכת הכתיבה והעריכה
אלא על דעת שיוכל בכך לקחת עותק לעצמו, ורבי דניאל הביא ראיה שהצדק עימו. רבי
גרשון הי”ד שמע את דבריו וביטל את דעתו.
בסוף שנת תש”א הצליח ר’ זליג בדרך נס להגיע
אל העיר מונטריאול שבקנדה. שם התקרב אל הגאון רבי יעקב קמנצקי זצ”ל, אליו
נשאר קשור עד סוף ימיו. בשנת תש”ד התחתן עם בתו של הגאון ר’ משה שקופ, בנו של
הגאון רבי שמעון שקופ זצ”ל. החתונה התקיימה בביתו של רבי יעקב קמנצקי.
התמדתו המופלאה של ר’ זליג
זמן קצר לאחר מכן הגיע ר’ זליג לארצות-הברית
והחל למסור שיעורים בישיבת “תורה ודעת”. משך עשרות שנים כיהן כראש ישיבה
ב”תורה ודעת”, ובשנת תש”מ הוזמן על ידי בנו הגאון ר’ קלמן
שליט”א ועמיתו הגאון ר’ שלום יוסף שפיץ שליט”א, למסור שיעורים בישיבת
“שער התורה”. משך יותר מעשרים שנה היה מגיע כמעט בכל יום מביתו בפלטבוש
אל בנין הישיבה בקווינס, נסיעה של כחצי שעה.
התמדתו של ר’ זליג הייתה מופלאה. שמעתי מדודי
הגאון ר’ שלום שפיץ, שזכה להכיר את ר’ זליג קרוב לארבעים שנה, שהיה לומד כמה ימים
ברציפות כמעט ללא שינה. ר’ זליג זכה ללמוד את כל הש”ס בעיון וכתב חידושי תורה
בכל חלקי התורה (ואף היה כותבם במכונת כתיבה). אף נתן שיעורים בעיון על רוב חלקי
הש”ס, ועל תחומים רבים אחרים. על “ספר המצוות” לרמב”ם מסר משך
כמה שנים סידרת שיעורים בעיון, על השורשים ועל המצוות. לאחרונה הקימה ישיבת
“שער התורה” אתר מסודר שממנו ניתן להוריד חינם הקלטות מאלפים רבים של
שיעוריו על מאות נושאים.
עובדה אחת אציין על התמדתו של ר’ זליג. באחד
ההספדים שנשא עליו, סיפר דודי הגאון ר’ שלום שפיץ כי פעם אחת, לפני כ-40 שנה, כאשר
הוא והגאון ר’ קלמן (בנו של ר’ זליג) למדו יחד בישיבת ליקווד, סיימו את לימודם
בשעת לילה מאוחרת מאוד, אחר השעה 2 לפנות בוקר, והנה הוא רואה שהגאון ר’ קלמן הלך
להתקשר אל אביו לשוחח איתו בלימוד. לאחר שהדבר חזר ונשנה, חשש ר’ שלום שמא נמצא
חולה בבית או כל סיבה אחרת שבגינה אפשר להתקשר בשעה מאוחרת כל כך אל אביו, ושאל על
כך את הגאון ר’ קלמן. ר’ קלמן השיב לו בפשטות שדווקא זמן זה הוא הטוב ביותר לשוחח
ברוגע עם אביו, כיון שהוא יושב בביתו ולומד באין-מפריע כמעט עד אור הבוקר!
אף אני זכור כיצד במחנה-הקיץ “אור
שרגא” היה ר’ זליג נראה לעתים כשהוא נכנס אל בית המדרש בשעה אחת בלילה, בודק
דבר מה בספר ויוצא. היה זה כאשר גילו היה למעלה מ-85!
על הספר “התורה המשמחת”
פעם אחת השאלתי לו את הספר “התורה
המשמחת” שכתב ר’ יוסף אליהו על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ”ל. כאשר
החזיר לי את הספר אמר לי שזכה להכיר אנשים גדולים רבים, אבל חבל מאוד שלא זכה
להכיר באופן אישי את ר’ שלמה זלמן. העזתי לשאול את ר’ זליג איזה סיפור אהב במיוחד
בספר, ואמר לי: “את הסיפור על האוטובוס הציבורי”. כוונתו הייתה למעשה
המסופר שם שפעם אחת עלה ר’ שלמה זלמן לאוטובוס ובתחנה שלאחר מכן עלתה אשה בלבוש
בלתי-צנוע והתיישבה על ידו. ר’ שלמה זלמן צלצל בפעמון וירד בתחנה הבאה, שם המתין
לאוטובוס אחר. היה מי שראה את הנהגתו ותמה על כך. השיבו ר’ שלמה זלמן: היו בפניי
שלוש אפשרויות. להמשיך את הנסיעה ולהתעלם מן היושבת לצדי, אלא שאין זה נעים ואף
עשוי לגרום חילול שם שמים מצד הרואים; לקום ולעבור למקום אחר באוטובוס, אלא שבכך
הייתי עשוי לפגוע בכבודה של האשה, וכי מפני שאינה לבושה בצניעות הותר לי לפגוע בה?
בחרתי אפוא באפשרות השלישית… (“התורה המשמחת”, עמ’ 289). אחר כך סיפר
לי שאף קרא את הספר הזה פעמיים, דבר שכמעט לא עשה אף פעם.
על הספר “מקור ברוך”
בשיחה אחרת דיברנו באריכות על הספר הידוע “מקור
ברוך” מאת רבי ברוך הלוי עפשטיין, בעל ה”תורה תמימה”. בשנת
תשמ”ח תרגמה הוצ’ ארטסקרול חלקים מן הספר והוציאתם לאור תחת השם “הדוד
שלי: הנצי”ב”. תלמוד-תורה ליקווד שלח את הספר כמחווה לתורמים, אלא
שחודשים ספורים לאחר מכן שלחה הנהלת הת”ת מכתב התנצלות, בו היא ממליצה שלא
לעיין בספר בשל דברים המופיעים בו שאינם מתאימים להשקפותיו של הנצי”ב.
בין הדברים שהוצגו כבעייתיים בספר, הוא המסופר
בו, שהנצי”ב נהג לקרוא עיתונים בשבת. שאלתי את ר’ זליג מה דעתו על כך. תחילה
אמר ר’ זליג שה”תורה תמימה” היה ירא-שמים, ושהוא מוצא את רוב הדברים
שמביא ה”תורה תמימה” בשם ועל הנצי”ב כמתאימים מאוד לנצי”ב
וניכרים דברי אמת (אגב, ר’ זליג היה ‘חסיד’ גדול של הנצי”ב, וכפי שסיפר לי
בשיחה אחרת – עוד גדלה הערצתו לנצי”ב לאחר שלמד בעיון את “קדמת
העמק” שבראש חיבורו הגדול של הנצי”ב “העמק שאלה”).
ר’ זליג סיפר שהספר “מקור ברוך” יצא
לאור לראשונה כאשר למד בישיבת מיר, ומספר חברים התארגנו יחד לקנות את הספר במשותף.
ר’ זליג הוסיף שהספר יצא לאור בימיו של ר’ חיים עוזר, ואילו הייתה טענה של ממש על
אמינות הספר מן הסתם היה ר’ חיים עוזר נזקק לזה.
בספר
“מקור ברוך” מספר ר’ ברוך עפשטיין על דודו הנצי”ב: “ואחר
שקידש דודי על היין וטעמו מיני מאפה קלה, ואחר שקרא מעט בעתונים שנתקבלו מחדש…”
(מקור ברוך, חלק ד, עמ’ 1790), ושוב: “זוכר אני, כי “המגיד” היה
דרכו להתקבל בכל ערב שבת לפנות ערב, ובלילה לא קרא אותו, מפני שליל שבת היה קודש
לו לחזור בעל פה על המשניות ממסכתות שבת ועירובין… וקרא בו (=בהמגיד) במשך היום…
וכאשר נקרה, שנתאחר “המגיד” לבא בזמנו בערב שבת, היה אומר, כי באותה
השבת חש הוא כאילו חסר לו דבר מה, כמו שמרגיש “בשבת חזון” זה הרגיל ללכת
למרחץ בכל ערב שבת, ובערב שבת חזון נמנעים מזה; וכן היה אומר כי העתונים יחשבו לו
כמביאים אליו ברכת שלום מכל העולם ועל כן יוקירם וייחל להם (מקור ברוך שם, עמ’
1794).
שאלתי
את ר’ זליג באופן נקודתי על דברים אלו, ור’ זליג חזר עוד פעם על כך שאין לו כלל בעיה
להאמין לדברים אלו. אז סיפר שזכה פעם אחת לשבות אצל אדם גדול שגם היה נחשב לצדיק,
בשם רבי דוד טעבל דיינובסקי הי”ד, ובתו הייתה יושבת וקוראת לפניו מעיתון
ביידיש. מעניין שהספר שהדפיס ר’ דוד דיינובסקי בעילום שם, בשם ‘מאמר לקראת צמא’ (פיעטרקוב
תר”צ) שהוא מלחמה כנגד הציונים, הרצל ותנועת המזרחי, עמוס בציטוטים מן
העיתונות (ראה למשל עמ’ 5-6, 20, 26, 29-31, 35, 37, 40, 45-46, 49-50). נראה שהיה
טורח לקרוא בהם כדי לדעת מה לכתוב עליהם.
אגב,
מן הראוי לציין את דבריו של ר’ שרגא אברמסון בדבר השפעתו של ר’ דוד דיינובסקי על
החוקר ר’ שאול ליברמן: “לא רחוק מעיירת מולדתו, מוטלה, היתה ישיבה קטנה
שידועה היתה בשעתה, לפני מלחמת העולם הראשונה, זו ישיבת מאלטש, בראשה עמד אדם
מיוחד: רב העיירה וראש הישיבה ר’ דוד טעבל דיינובסקי, הי”ד, מבעלי ההגיון
שבלימוד התלמוד ומבעלי המוסר מיסודו של ר’ ישראל סאלאנטר. היסוד שהונח לו לליברמן
בישיבה זו, היינו, לימוד התורה ולימוד המוסר, נשאר אצלו חזק בכל ימי חייו, וליברמן
הכיר בהשפעה שהושפע בישיבה זו וזכר לה חסד נעוריו כל ימיו” (לזכרו של ש’
ליברמן, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ”ד, עמ’ 24-25).
על ה”מסילת ישרים”
הספר
“מסילת ישרים” לרבנו הרמח”ל היה חביב מאוד על ר’ זליג. לפני מספר
שנים ראיתי בחנות-הספרים ספר עב-כרס בשם “בית דין מכין ועונשין”, הוצאת
מגנס, ובפתיחתו ראיתי שהמחבר, פרופ’ אהרן קירשנבוים, מקדיש את הספר “לכבוד
רבותי, ר’ יעקב קמנצקי, ר’ זליג עפשטיין ושאול ליברמן”. באופן טבעי התעניינתי
מאוד להכיר את המחבר, שרבותיו הם שני גאוני דורנו לצד החוקר המפורסם במדעי היהדות…
זמן
מה לאחר מכן, ידידי פרופ’ לייב מוסקוביץ שאלני אם ראיתי את ספר זכרונותיו של פרופ’
אהרן קירשנבוים, “בין ישן וחדש”. נזכרתי שזהו החכם שרבותיו הם ר’ יעקב
ור’ זליג, וגברה התעניינותי להכיר את האיש. לאחר שהתברר לי כי ספר זכרונותיו אינו
נמכר בחנויות ויש לפנות אל המחבר בעצמו, קבעתי עימו פגישה שבה נתן לי עותק אחד
מספרו. הספר הנדיר הזה מומלץ מאוד באפן כללי, אך מעבר לכך עניינה אותי במיוחד
כתיבתו על אודות ר’ זליג. בין היתר הוא כותב עליו: “הוא היה תלמיד חכם מן
המדרגה ראשונה, איש אשכולות… אם אני נחשב היום יהודי אורודוקסי הרי זה בזכותו”.
פרופ’
קירשנבוים מספר על השיחה הראשונה שהייתה לו עם ר’ זליג, בה עלה שמו של רבנו
הרמח”ל: “כן”, אמרתי בקול יומרני של “משכיל” יודע כול, “הלא
בספר תולדות הספרות העברית החדשה, מייחד לחובר את הפרק ראשון ללוצאטו, בזכות
מחזותיו, משום היותו היורש של ההומניסטים העבריים של המאות הט”ז והי”ז
של איטליה, ובהתחשב בפתיחותו לרעיונות חילוניים של סופרים לא יהודים”. “זהו
הרמח”ל שלכם”, השיב ר’ זליג ביידיש בקול שקט (הוא השתמש במילה
“איהר” הנימוסית ולא במילה “דו” הבלתי-פורמלית). “לנו
בני תורה יש רמח”ל אחר”, ונתן הרצאה צלולה, מאירת עיניים, בת שבע-שמונה
דקות על מסילת ישרים. עומק ההסבר השאיר אותי, ללא ידיעתו, מבויש בזוכרי שבמחברתי
הוקדשה הערת שוליים נידחת אחת על ספר זה שכעת התברר לי שהוא מן החשובים ביותר
בתולדות ספרות המוסר” (שם, עמ’ 68).
עבודתו באנציקלופדיה התלמודית
בהזדמנות
אחת סיפרתי לו שהשגתי עותק של הספר המעניין “נצח ישראל” מאת הגאון רבי
אליהו מאיר פייבלזון זצ”ל. ר’ זליג סיפר לי על ספר אחר שחיבר הרב פייבלזון,
“פיקוח נפש” ואמר שהוא ספר מצוין וכשעסק בכתיבת הערך “פיקוח
נפש” בעבור האנציקלופדיה התלמודית נעזר בו וציטט ממנו רבות.
באותה
שיחה סיפר לי שלפני שנים רבות עסק הרבה בכתיבה לאנציקלופדיה, וגייס בעקבותיו
תלמידי חכמים נוספים כדוגמת הגאון רבי אליהו חזן זצ”ל, ראש ישיבת תורה ודעת.
כן סיפר לי שכתב את הערכים “צער בעלי חיים” ו”היזק שאינו
ניכר” ועוד. ר’ זליג החזיק מאוד ממפעל האנציקלופדיה וסבר שיש לו תועלת חשובה,
אך הפסיק לכתוב בעבורה מפאת הזמן הרב שהדבר לקח ממנו.
על תרגום הש”ס לאנגלית
בפתח
שיחה אחת פנה אליי ר’ זליג ואמר: “נו, אליעזר, מה יצא לאחרונה מעניין?”.
השבתי לו שזה עתה הייתי בחנות הספרים הידועה “ביגלאייזן”, וקניתי חוברת
חדשה שיצאה לאור על ידי חכם אחד מחסידי סאטמר, המוקדשת כולה לדברי ביקורת ומחאה
נגד תרגום הש”ס לאנגלית, שהופיע באותם ימים על ידי הוצאת ארטסקרול (ש”ס
שוטנשטיין).
ר’
זליג שאל אותי מה הטענות הכתובות בחוברת? אמרתי שלטענתם התרגום גורם לחסרון ביגיעת
התורה. ר’ זליג הפטיר “טענה ישנה, וכבר רֶ’בּ שך (=הגרא”מ שך זצ”ל)
טען כך אבל עניתי לו על זה”. שאלתיו מה כוונתו בזה, וסיפר לי שכאשר החלו לצאת
לאור כרכי הש”ס המתורגמים לאנגלית סבר הגרא”מ שך לפרסם שיש להחרים את
התרגום, והוא – ר’ זליג – שוחח עם הגרא”מ שך שיחה ארוכה שבסופה השתכנע הרב
שלא לצאת כנגד התרגום.
שאלתי
את ר’ זליג מה היה הדיון בשיחה עם הגרא”מ, אך ר’ זליג אמר שהבטיח לרב שך שלא
יפרסם את תוכן השיחה. עם זאת סיפר ר’ זליג שבין הדברים הם דנו על הסכמת ה”חתם
סופר” לתרגום הש”ס שנעשה בימיו על ידי החכם פיינר, שבתחילה החת”ס
נתן לו הסכמה אך סמוך לאחר מכן חזר בו והתחרט על מכתבו. הגרא”מ שך סבר שיש
להוכיח מכך שה”חתם סופר” התנגד לעצם המלאכת התרגום לשפת עם לועז, ואילו
ר’ זליג השיב לו שחרטתו של ה”חתם סופר” הייתה בשל דברים בעייתיים שנמצאו
בחכם שעסק בתרגום (לסקירה רחבה על הסכמת ה”חתם סופר” לש”ס המתורגם וחזרתו
בו, ראו מאמרו של ידידי ר’ יחיאל גולדהבר, “הסכמה על הדפסת התלמוד בגרמנית
שנגנזה”, ירושתנו, ספר שלישי ה’תשס”ט, עמ’ שי-שלז).
ר’
זליג המשיך וסיפר שכמה שנים לאחר מכן החלו בהוצאת ארטסקרול לעסוק בתרגום הש”ס
לעברית, והיו בארץ ישראל אנשים שביקשו לפעול לפרסום חרם כנגד הש”ס החדש. אחד
מגדולי ירושלים, שידע על קיומה של השיחה בין ר’ זליג ובין הגרא”מ שך, פנה אל
ר’ זליג בעניין והוא שיכנע אותו שאף הפעם יש להימנע מקול מחאה על תרגום הש”ס.
בכך, למעשה, “הציל” ר’ זליג את הדפסתו ותפוצתו של הש”ס המבואר!
באותה
שיחה שאלתי את ר’ זליג, שהלא יש לחשוש שאכן יגיע זמן שבו הש”ס המתורגם יגרום
לחוסר יגיעה, כיון שהלומדים יסמכו מיד על התרגום. ר’ זליג ענה לי שאין בעיה בזה.
בשעת מעשה לא הבנתי את תשובתו והוטרדתי מכך שהיא לא הניחה את דעתי. רק שנים לאחר
מכן נראה לי שירדתי לסוף דעתו, וזאת בעקבות שיחה אחרת עימו.
פעם
אחת שוחחתי עימו על השיעורים שהוא מוסר. משך שנים רבות היה מגיע בכל יום ראשון
בבוקר אל הישיבה ומוסר שיעור לבעלי בתים במסכת שבת, ולפני החגים בענייני המועדים.
חברי, שהיה שותף לשיחה זו עם ראש הישיבה, אמר לר’ זליג שהוא נהנה פחות משיעורים
אלו מפני שבעלי-הבתים שואלים יותר מדי שאלות… ר’ זליג ענה לו שיש אמנם שני סוגי
שואלים בשיעורים מסוג זה – אלו ששואלים כהלכה ואלו שאין להם כלל מושג במה שמדברים,
אבל – הוסיף ר’ זליג מיד – זה לא העיקר! “העיקר הוא שרבונו של עולם רואה אנשים
“טומאלט אין לערנן” (=מתאבקים בלימוד התורה)”, “העיקר אינו
שישמעו ‘שטיק’ל-תורה שלי'”.
אף
באותה שיחה לא הבנתי מיד את עומק דבריו של ר’ זליג, כפי הידוע שאורך זמן רב עד
שאדם עומד על דעת רבו. רק לימים הבנתי את כוונת מו”ר בשתי שיחות אלו. ר’ זליג
אכן ידע שתרגום הש”ס עשוי לגרום לבני-ישיבות לחסרון ביגיעת התורה, אבל מנגד –
כמה אלפים ורבבות יהודים זכו לפתוח דף גמרא בסיוע הש”ס המתורגם! ובסופו של
דבר, עיקר העיקרים הוא ריבוי העוסקים בלימוד התורה, העובדה שאנשים מכל קצווי תבל
ובעלי מלאכות שונות, כולם מוצאים את עצמם עוסקים בלימוד התורה, זהו הדבר החשוב
יותר מכל.
באותה
שיחה סיפר לי ר’ זליג שהוא נוהג להביא הרבה מדברי רבי צבי הירש חיות זצ”ל
בשיעוריו על “ספר המצוות”, אף שכמעט תמיד חולק עליו, מפני שזו דרך
להיכנס אל עומק הנושא. שאלתי אותו מה דעתו עליו, לפי שעוררו עליו שהיה ‘משכיל’. ר’
זליג ענה לי שאמנם היה אדם גדול ובקי גדול, אך לא היה למדן, אלא שלא היה ‘אשם’ בזה
כיון שלא זכה ללמוד בישיבות על דרך הלימוד הליטאית.
בהזדמנות
אחרת שוחחתי עימו על הגאון האדר”ת זצ”ל וספריו, בעקבות הוצאתו לאור של
ספר נוסף מכתב ידו, אותו הגשתי לו במתנה. ר’ זליג אמר לי שאינו מצליח להבין כיצד
היה לאדר”ת זמן לכתוב כל כך הרבה, והוסיף שאמנם לדעתו לא היה ראוי להדפיס את
כל מה שכתב, כי לא כל דבר ראוי לדפוס.
בשיחה
אחרת שנסובה על פולמוס המוסר בזמן הגאון רבי ישראל סלנטר זצ”ל, סיפר ר’ זליג
סיפור נפלא. בעיצומו של הפולמוס ערך הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ”ל חתונה
לבנו, רבי צבי הירש. אנשים ממתנגדי המוסר שיכנעו את השמש שהופקד על חלוקת ההזמנות
לחתונה שלא להזמין את רבי ישראל סלנטר. אך רבי ישראל שמע מאליו שעומדת להיערך
החופה, והיה נבוך בדעתו אם להשתתף בה אם לאו, כי מצד אחד היה מיודד עם רבי יצחק אלחנן,
אך מנגד – הרי לא הוזמן בה ואולי יש בזה משום חשש גזילה. לבסוף הכריע רבי ישראל
שעליו להשתתף בחתונה, כדי שלא תגרום היעדרותו ממנה להתלקחות נוספת בפולמוס. כאשר
הגיע לחתונה ראה שרבי יצחק אלחנן ממתין לו כדי לכבדו.

ר’
זליג סיים את הסיפור והוסיף שעל פי זה יש לבאר בדרך דרוש, מדוע נקרא חורבן
בית-המקדש על שם “קמצא ובר-קמצא” ומה אשמתו של קמצא הידיד שלא הוזמן?
אלא שכיון שהיה חבר קרוב של בעל הסעודה, היה עליו לבוא אל השמחה גם מבלי שהוזמן…
image_pdfimage_print
Print Friendly, PDF & Email

One thought on “On R’ Aron Zelig Halevi Epstein Ztz”l

  1. Beautiful article. Thank you.
    In the last paragraph you quoted Rav Zelig z"l explaining why the gemara says kamtza. The chiddushai harim says the opposite – he learns from the story that one should NOT go to a party where he wasn't invited

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *