Memories of Harav Shmryahu Shulman zt’l About Rav Ahron Kotler Zt”l

By Avrohom Willner

In honor of the Sheloshim of Harav Shmryahu Shulman zt’l formerly Rav in Jersey City and Norwich Ct. and later of Queens NY. R’ Shulman was the author of numerous Seforim and was the last remaining member of the Agudas Harabanim. Presented here are memories of his great Rebbe, Rav Ahron Kotler Zt”l, as one of the first students to learn in Beis Medrash Govoha in Lakewood as well as member of the Agudas Harabanim alongside Rav Ahron, Rav Shulman was privileged to a close relationship with him.

Previous posts on the blog about R’ Shulman can be found here and here.

זכרונות ופנינים ודברי תורה ששמעתי ממו“ר רבי שמרי‘ שולמאן זצ“ל אודות רבו הגדול הגאון רבי אהרן קוטלר זצ“ל

מאת: אברהם וילנר

מו”ר הכיר היטב רבי אהרן קוטלר זצ”ל, פעם ראשון ששמע שיעור ממנו היה בשנת תש”ב שהגיע לנר ישראל. ובשנת תש”ג למד מו”ר אצל רבי אהרן לזמן קיץ ושוב חזר בשנת תש”ז לתקופה קצרה ללמוד אצלו. ועמד בקשר איתו עד פטירתוⁱ. היה מבקר אצלו בבית וגם כשרבי אהרן היה בקווינס מו”ר היה נפגש איתו, מו”ר שרת כחבר האגודת הרבנים הרבנים באותו זמן שרבי אהרן שרת כחברⁱⁱ. לכן אמרתי להעלות בכתב קצת ממה ששמעתי ממו”ר מרבו הגדול רבי אהרן זצ”ל וכן עובדות עליו לתועלת שוחרי תורת הגאון רבי אהרן זצ”ל.

סיפורים ששמע מו“ר מפי רבי אהרן קוטלר זצ“ל

א] רבי אהרן היה רגיל לספר סיפורים בסעודת שבת, ובתחלה אקדים שרבי אהרן היה דייקן גדול בסיפורים והזכיר כל פרט ובפרטי פרטים בדייקנות יתירה, ואמר לי מו”ר דוגמא אחת, שהוא זוכר איך רבי אהרן סיפר כשהמלבי”ם עבר בתחנה רכבת סמוך לאזורו של הבית הלוי, הבית הלוי יצא בבגדי שבת לקבל את פניו, רבי אהרן פירט בדיוק מאין נסע המלבי”ם ולאן הוא נוסע ובדיוק באיזה תחנות עברו וכו’.

ב] סיפר, שבגזרות ת”ח ות”ט ברח הש”ך והגיע לפראג לפני חג הסוכות, ובכל העיר לא היה אלא אתרוג אחד שהיה שאלה על כשרותו, והראו האתרוג להמרא דאתרא רבי שמעון, שפסק שכשר בדיעבד אבל אין לברך עליו. וכשהראו האתרוג להש”ך פסק שהוא כשר וגם אפשר לברך עליו. והנה ביום טוב, הראשון שנטל האתרוג רצה לברך עליו, ומיד לפני שבירך נפל האתרוג מידו ונפסל (מו”ר אמר שהוא זוכר בדיוק האיך רבי אהרן חייך כשסיפר הפרט הזה שנפל מידיו ואמר וז”ל אז כבר לא היה שום שאלה של ברכה על האתרוג). לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג, ונימק טעמו לא שהוא חושב שהרב צדק בפסקו, עדיין אני חולק עליו אבל לא היה לי לפסק אצלו בעיר שהוא המרא דאתרא.

ג] רבי אהרן פעם דיבר באורך על הרעיון של נשיאת כפים בכל יום בחו”ל לאשכנזים, ואמר שהגאון מווילנא רצה לתקן אותו אבל הבין מאיזה סימן מן השמים שאין מסכימים לתקנתו. דור הבא ביקש רבי חיים מוואלאזין לתקן נ”כ בכל יום, והסכים ביום אחד שביום המחרת יצוה לישא כפים. ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובה”כ שבעיר, והבין שבשמים אין מסכימים להתקנה החדשה, וחדל מרעינוⁱⁱⁱ. והמשיך רבי אהרן ואמר כשרבי ישראל סלאנטר סיפר הדברים הוסיף ואמר שאם זה היה הוא שרצה לתקן נ”כ כל יום לא היה עוזב רעיונו עקב מה שקרה, משום שהתורה לאו בשמים היא. ורבי אהרן חייך ואמר שהצדק עם הגאון מווילנא ורבי חיים, שהם הבינו שזה לא רק סימן מן השמים שלא מסכימים איתם, רק הם הבינו שבשמים בשום אופן לא יתן שזה יכול לקרות לכן צודקים הם שעזבו רעיונם.

ד] אמר לי מו”ר שרבי אהרן מאד אהב ה”חריפים” והזכיר רבי משולם אגרא ורבי יהושע ליב דיסקין ואמר שהם היו “זיינע מענטשאן” (האנשים שלו) ואמר מו”ר שרבי אהרן סיפר לו, שבפורים אחד כשרבי חיים מבריסק בדיחה דעתיה, אמר לתלמידיו להקשות לו קושיות שונות מראשונים ואחרונים בעילם שם והוא יגיד להם מי מקשה הקושיא, ואמר לא שהוא יודע כל קושיא מכל ראשון ואחרון אלא מסגנון הקושיא ודרך הלימוד שלהם אפשר לדעת מי המקשה, והקשו לו כמה קושיות וענה התשובה הנכונה, ושוב שאל עוד קושיא וענה הרשב”א מקשה קושיא הזאת ואמרו לו שלא נכון אין זו קושית הרשב”א אלא קושית המהרי”ל דיסקין והגיב הגר”ח “נו נישט ווייט” (לא רחוק) ואמר רבי אהרן רואים עד כמה הגר”ח אחז מרבי יהושע ליב שאמר עליו, לא רחוק מהרשב”א.

רבי אהרן פעם תיאר סדר לימודו של המהרי”ל דיסקין ובתוך דבריו אמר שהיה לו סדר קבוע ללמוד שלשים דף מסדר מועד כל יום וגם שלשים דף מסדרי נשים נזיקין וקדשים. ובזרעים וטהרות היה לו קצב אחר וגם סדר קבוע בירושלמי ובמדרשים וכל ל’ יום עשה סיום על כל התורה כולה^iv.

ה] רבי אהרן אמר שהגר”ח מבריסק ערך את רבי מאיר שמחה מדווינסק בעמ”ס אור שמח כהגדול הדור, וזהו כשנפטר רבה של לאדז’ היו אלו שרצו שבנו של הרב ימלא מקומו כרב העיר ואחרים טענו שאין בנו ברמה הנדרשת להיות רב של לאדז, ושאלו את הגר”ח מה לעשות. וענה להם שמן הראוי שעיר גדולה כלאדז יכהן גדול הדור כרבה, אבל מסתמא רב מאיר שמחה לא יעזוב עירו דווינסק לבא ללאדז’. ולכן אמר הגר”ח שאם בין כך לא יהיה לכם הגדול הדור אז אפשר כבר ליקח בנו של הרב הקודם להיות הרב. ע”כ המעשה. ומדבריו למדנו את מי אחז הגר”ח גדול הדור. (מו”ר שמע כל הנ”ל מפיו של רבי אהרן)

ענינים שונים וד“ת

ו] פעם החליטו אנשי ממשלת ארצות הברית, שאופן שחיטת הבהמות הוי צער בעלי חיים ורצו לתקן חוק שישחוט רק כשאוחזין הבהמה באיזה צורה מסויימת שלדעתם פחות צער להבהמה, ושלחו מכתב אז להאגודת הרבנים על רעיונם החדש ורצו לדעת מה דעתם בזה ואם הם מסכימים לשחוט רק בצורה הזאת, ואחד מראשי האגודה מיד שלח מכתב בחזרה שהם מקבלים הצעתם. מו”ר היה נוכח בועידת האגודת הרבנים אחרי שאירע הסיפור הנ”ל, ואמר לי שהוא זוכר בדיוק האיך רבי אהרן היה ממש ברוגז על אותו רב שהסכים להצעתם, ועיקר טענתו היה אפילו אם אין שאלה הלכתית, אבל לשנות צורת השחיטה הנהוג עד עתה דורש הסכמת כל הרבנים ולא היה לו להחליט לבד, ורבי אהרן תוך דבריו אמר לאותו רב וז”ל אפילו רבי חיים עוזר לא היה עושה דבר כזה לבד מבלי לשאול הרבנים האחרים.

ז] מו”ר היה נוכח בפעם הראשון שהגיע רבי אהרן לקווינס, למגבית לטובת הישיבה שהיתה בבית ר’ אלכסנדר שטיינברג (אביו של יבל”ח הרב פרץ שליט”א) ונשא שם דרשה על פרשת השבוע פרשת קרח ותמצית דבריו הוא- מצינו שאחרי המחלוקת של קרח ועדתו, התורה מדברת על הכ”ד מתנות כהונה וצ”ב הקשר שבניהם (ורש”י פרק יח פסוק ח, כבר עמד בזה ע”ש) ורבי אהרן אמר דרך דרוש,שטענת קרח היתה שגם הוא רוצה חלק במצות הנשגבות של כהונה ולמה רק לכהנים יהיה להם הזכות הזאת, ולזה באה התורה לתת תשובה תגובה ותיקון לקרח, שאפשר גם לכולם לזכות במצוות אלו ע”י נתינת מתנות כהונה להם, לכם יש גם חלק איתם עם הנתינה^v.

ח] מו”ר אמר ששמע מרבי אהרן שהא שתנן במסכת סוכה פרק ב משנה ט גבי גשמים בחג משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו, אינו אלא בא”י אבל בחו”ל אם יורד גשם בחג אין בזה שום סימן רע וכו’^vi

אודות רבי אהרן זצ“ל

ט] מו”ר אמר שבשנות המלחמה היה רבי אהרן מגיע לישיבה יום חמישי בערב מנוי יורק מותש לגמרי מכל עבודתו במשך השבוע עבור ועד הצלה וכו’ ועם כל זה, חמש דקות אחר שהגיע רבי אהרן לישיבה כבר היה יושב עם כוס תה ולומד. ולמרות שצרות רבות הכלל והפרט היו יודעים לו, וכמה צרות ודאגות סחב על כתפיו, אמר מו”ר, שהתחיל ללמוד היה נראה כאיש אחר לגמרי, מלא שמחה, השמחת התורה היתה ניכרת על פניו וכשמסר שיעור היה נראה שהוא בעולם אחר לגמרי^vii.

י] לרבי אהרן היה לו כח מיוחד והוא “כח הנצחון” שהיה מוכיח שחידושיו נכונים, ותמיד הביא ראיות ועוד ראיות לבסס דבריו, ואמר לי מו”ר שהרב רודערמאן היה הראשון שאמר לו כך, (ושוב ראה את זה בעצמו כשלמד אצלו) וזה כתיאר הרב רודערמאן למו”ר ביקורו של רבי אהרן בביתו עוד קודם המלחמה שבא לאסוף כסף עבור ישבתו בקלעצק, ואמר שמהבוקר עד הערב רבי אהרן היה טרוד באסיפת כספים, ולפעמים לא היה חוזר לביתו של רב רודערמאן עד עשר בלילה, ומיד כשחזר היה מרצה חידושיו אליו, ורב רודערמאן אמר למו”ר שאם היה רבי אהרן מרגיש לא משוכנע שהוא באמת הסכים לדבריו היה תמיד אומר יש לי עוד ראיה ועוד ראיה וכו’ עד שהוא ראה שבאמת רב רודערמאן מסכים ומשכנע מדבריו. (אגב. רב רודערמאן גם אמר למו”ר שראה איזה זריז היה רבי אהרן, שלפעמים דברו בלימוד על שלש לפנות בוקר, ובשש בבוקר רבי אהרן היה קם כבר ויוצא לדרכו)

יא] ומעין הנ”ל מו”ר אמר לי שאצל רבי אהרן לא היה כזה דבר להניח קושיא בלי תירץ, ותמיד אימץ כחו לחשוב תירץ, ולפחות לתת עצה (עצה גיגעבאן) על קושיא, אבל להרים ידים שאין תירוץ לא היה רבי אהרן מוכן לעשות.

יב] בשעת מסירת השיעור היה רבי אהרן כאש בוער, ולא אהב שיפסיקו אותו באמצע עם קושיות^ח, ולפעמים מהריתחא דאורייתא היה רבי אהרן מגיב עם דברים חריפים, אבל כשרבי ניסן וואקסמאן זצ”ל רבה של לייקוואד היה מגיע לשיעור ושאל באמצע, אמר מו”ר שהיה אפשר לראות בחוש האיפוק של רבי אהרן לכבודו של רב העיר, והיה מתאפק ורק אמר אני לא מבין מה שאתה רוצה וכו’

יג] לאיזה תקופה התקיימו אסיפה של בוגרי תלמידי קלעצק וליקוואד, וכשהיה בקווינס מו”ר היה משתתף לראות את רבו הגדול. ואמר לי שפעם אחת דרש שם רבי שמואל סלאנציע מחשובי רבני הבראנקס נ”י ובעמ”ס חזון שמואל ואמר (דרך צחות) שהיה מחלוקת בין רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל ובין חתנו רבי אהרן אודות הישיבה בקלעצק, שרבי איסר זלמן אמר אמר שהישבה מזכיר לו מישיבת וואלאזין ואילו רבי אהרן אמר שהישבה מזכיר לו מסלאבאדקה.

יד] אלול אחד כשמו”ר היה כבר בקווינס, הרגיש שחסר ה”רוח” של אלול והוא לא מרגיש אלול בקווינס והחליט לנסוע ללייקוואד להיות במחיצת רבו רבי אהרן להרגיש אלול, ותכנן להשאר שם עד הלילה והגיע בזמן תפילת מנחה בישיבה, והתפלל מו”ר ביחד עם רבי אהרן, ואחר מנחה כבר יצא מו”ר לדרכו בחזרה לקווינס ואמר שמנחה אחת עם רבי אהרן כבר מספיק להרגיש אלול ולא צריך להישאר יותר

i^ .רבי אהרן גם החזיק מו”ר כ”קרוב” מאחר שאמו של רבי אהרן היתה מעירת ראזאווע וגם אביו של מו”ר היה משם, והרבה ממשפחות העיר התחתנו חד עם השני לכן מן הסתם היו קרובים

ii^ מו”ר גם מביא בספריו המרובים דברים ששמע מרבי אהרן ע’ בקונטרוס שש אנכי על אמרתך הנדפס בסוף ספר שומר הפתח על יו”ד פרשת כי תשא, וע”ע בספרו באר שרים (סימן יט). ובספרו שומר מצוה (סימן ב) יש כמה הערות ע”ס שו”ת משנת רבי אהרן

iii^ .ע’ בשו”ת משיב דבר חלק ב סימן קד ד”ה מש”כ בענין הזה, והביא שהסימן שראה הגר”א שלא מסכמים שלקחו לבית האסורים בעת המחלוקת הנוראה בווילנא ל”ע

iv^ .’שאלתי למו”ר מאין ידע רבי אהרן פרטים מחיי המהרי”ל דיסקין שכמובן הוא לא הכיר אותו אישי וכו’ וענה לי שהוא לא ידוע אבל הדגיש לי כמו שכתבתי באות א’ שאצל רבי אהרן לא היה סתם סיפורים כל מה שסיפר היה בדייקנות ובירור הפרטים וכו’.

v^ .ואמר מו”ר שיש להזכיר לשבח העסקן הנודע ר’ בונים, שרבי אהרן דיבר למעלה מחצי שעה באידיש, וכשגמר דבריו תירגם ר’ בונים כל הדרשה עם כל הפרטים לאנגלית לאלו שלא מבינים אידיש.

vi^ .דבר זה מצאתי מובא גם בשם אחרים אבל חשוב לדעת שגם רבי אהרן סבר כן.

vii.’^וכשנפטר רבי אהרן, ביקשו ההסתדרות הרבנים ממו”ר להספידו, ואמר לי שהעיקר שהדגיש אז היה השמחה של רבי אהרן בשעת לימודו והאיך היה נראה כאיש אחר לגמרי בשיעורו וכו’.

ח ואמר לי מו”ר שהיה קשה להבין את עומק כוונתו בשעה שמסר השיעור ועד שחזרו השיעור לא ירדו לעומק כוונתו וכו’ מלבד מהרב משה אייזמאן זצ”ל שהיה היחיד שתפס דבריו בשעת מסירת השיעור שעד כדי כך יכול להקשות קושיא אחר קושיא בשעת השיעור. ואמר מו”ר שרבי משה היה עילוי ורבי אהרן היה לו “נחת גדול” ממנו.