The Segulah of Kiddush Levanah

By: Eliezer Brodt

The following is an excerpt from a forthcoming article of mine on when to say Kiddush Levanah. This is particularly timely, as this it deals with the segulah attributed to this tefiilah, and its possible connection to plagues.

סגולת ברכת הלבנה¹

בתחילת המאמר הבאתי דברי המגן אברהם בשם מגיד מישרים: “כ‘ המגיד, כשמקדשין הלבנה במוציא שבת תהיה הצלחה. וכשתתכסה ולא תוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח. דוק ותשכח“. והבאתי מה שכתב ר‘ חיים אלעזר שפירא:

ועיין במגן אברהם… ולמאן דלא קפיד, ובפרט אם על ידי אונס שנתכסה הלבנה בעננים ולא נראתה כלל במוצאי שבת, וכדי שלא יהיה ח“ו איתרע מזליה כשיירא ויפחד ויחרד לבו מדברי המגיד… וסיים “דוק ותשכח“. נראה לי פשוט, להרואה שם בספר הקדוש ‘מגיד מישרים‘, דכל אלו הדברים רק לה‘בית יוסף‘ לבדו נאמרים, ולא לכל העולם, והיינו לפי שרש נשמתו, וה‘מגיד‘ נתהוה מלימוד משנתו. ועל כן אל תתפלאו מכמה דברים הנראים תמוהים ופליאים לעיני הקורא בצדק, כיון שנאמרו לו למרן ה‘בית יוסף‘ אליו לבדו… ועיין מה שכתב בכתבי האריז“ל, באיזהו מקומן, בזה הלשון: ‘דלא כמו שאמר המגיד להבית יוסף‘. היינו, כי להאריז“ל נאמרו הקבלה האמיתית לתיקון העולם, וזה שאמר ה‘מגיד‘ ל‘בית יוסף‘ רק ליחיד ולשעתו…²

אמנם ברשימות מסעו של ר‘ חיים אלעזר שפירא לירושלים מסופר:

ביום א‘ ו‘ אייר… הלכנו על המעקה במדור העליון לקידוש הלבנה… והגיד רבינו הקדוש אחר כך… ולא הרגיש שום אחד מאתנו להזכיר ולעורר על זה בשעת קידוש הלבנה שלא הגיע זמנה… אלא הכל בידי שמים בכדי שיגן עלינו המצוה לתוספת זכות לטובה להנצל מצוקה במצולות ים.. ושתגן עלינו זכות מצותה גם כן בשעת הסכנה ביום הזה…³

בספר חמדת ימים כתב:

“ומסורה בידנו מהקדמוני‘ כי מי שקידש הלבנה ביום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות כירח יכון עולם באותו חדש וכן מובטח שאל יגזרו עליו מיתה באותו חדש וסימניך וירתך לא יאסף“.⁴

כוונתו לסיפור הידוע שהובא בכמה מקומות ומקורו מר‘ חיים בוכנר בספרו ‘אור חדש‘ שנדפס בשנת תל“א:

וקבלתי ממ“ו ש“ב האלוף החסיד מהור“ר משה מייזלש זצ“ל ה“ה מק“ק קראקא ובר סמכא הוה, שאם ירצה להנצל יבקש מהעכו“ם הרוצה להורגו שיניחנו לעשות מצוה אחת קודם ובעז“ה יוכל להנצל. וסיפר לי מעשה רב שאירע לאחד שפגע בעכו“ם בלילה ורצה העכו“ם להרגו, וראה שהלבנה זרחה, ובקש מהעכו“ם שיניחנו לעשות מצוה אחת שצונו הבורא יתברך קודם ואח“כ יעשה אתו עמו מה שלבו חפץ, והלבנה היתה בחידושה וקידשה בפניו בכוונה גדולה, ואח“כ רוצה למסור נפשו בשמחה על קדושת השם, ונעשה לו נס כשדלג וקפץ ג‘ פעמים כמנהג, נשאו רוח מאת העכו“ם ושוב לא ראו זה את זה וניצל ממנו. וגם שמעתי ממנו שמי שיקדש הלבנה מיום שיקדשה שוב לא ידאג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך, כי שכרה כ“כ גדול כמ“ש חז“ל תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש די. ⁵

סגולה וסיפור זה הובא בקיצור אצל הרבה מחברים כמו ר‘ אליה שפירא בחיבורו ‘אליה זוטא‘ שנדפס תמ“ט⁶ ובחיבורו המפורסם שנדפס מאוחר יותר ‘אליה רבא‘.⁷ וכן כתבו ספרים שונים כמו קיצור של“ה,⁸ קסת יהונתן,⁹ באר היטב,¹⁰ דרך חיים,¹¹ ומשם במדרש תלפיות¹² וצידה לדרך.¹³

דברים דומים מצינו בחיבור ‘יוסף אומץ‘ שכתיבתו הסתיימה הרבה זמן לפני אור חדש:

ולגודל מעלת מצוה זו אמרתי אספרה כמו ששמעתי מפי מורי ורבי הגאון מהר“ר הירץ ז“ל אב“ד פה בשם הגאון מהר“ר אהרן אב“ד דק“ק פוזנא והמדינה ז“ל, כי ליסטים שבו ויבוזו איש אחד וקשרו אותו על הסוס להוליכו למקום חפצם, ויהי בהיותם בשדה בלילה ההוא ראה השבוי כי הלבנה זורחת, וביקש מהשבאי שיעמיד הסוס על עומדו למען יוכל לקדש הלבנה כמצות ה‘ אלוקינו, והשבאי שמע לקולו. ואז בעת אמירת הברכה נתקו מוסרותימו ממנו, עד כי ברח לו ואין רואה, ושב לביתו לשלום.¹⁴

כנראה שזה הרקע לשאלה שמצינו אצל ר‘ יעקב ריישר בשבות יעקב:

בחדש כסליו תע“ה כשבאתי לקבלת רבנות ק“ק וורמיישא היה חדש ימי מעונן וערפל שהיה א“א לראות הלבנה בחידושה ולקדשה ונשאלתי מאיזה ב“ב ששמעו מאיזה רב שגזר תענית על הציבור בשביל זה שלא היו יכולין לקיים מצות קדוש לבנה באותו חדש אם דבריו יש על מי שיסמכו מש“ס ופוסקים ראשונים.¹⁵

ומצאתי שר‘ משה חגיז כתב בספרו ‘צרור החיים‘: “הזהר בברכת הלבנה לברך אותה בזמנה בכל חודש, בפעם הראשונה שאתה רואה אותה בחידושה ואל תתעכב מלברך עליה בפרט במדינות הללו דעננים מצוים. ואפשר שאם תמתין עד הזמן שקבעו לה יעבור החדש ולא תוכל לברך. וכבר שמעתי שחודש אחד בק“ק פ“פ דמיין יע“א מחמת העננין עברו ולא קדשו בברכה וגזרו גדולי העיר תענית…¹⁶

יש לציין שרעיון זה הובא בספרי דרוש בסגנון אחרת לגמרי, כמו אצל ר‘ יהונתן אייבשיץ ב‘יערות דבש‘:

“וקידוש לבנה יוכיח, שזהירים במצוה זו יותר מכל מצות, הואיל ונדפס שיש בטחון שלא ימות באותו חדש…”.¹⁷

ויותר חריף מזה אצל ר‘ צבי הירש הורויץ, בנו של ההפלאה, בספרו ‘לחמי תודה‘:

“והנה פליאה נשגבה בעיני על כמה אנשים בדור הלז שאין נזהרין בכמה מצות שבתורה ומכ“ש בדברי סופרי‘ ובענין קידוש הלבנה מחזיקי‘ אותו מיד חדש בחדשו מטעם שנא‘ בו שהמקדש אותו בכוונה מובטח כל אותו החודש שלא ימות בו. והרי בקיום התורה כתב בי‘ כי הוא חייך ואורך ימיך ולהיפך בהעדר קיומה כתיב כמה עונשי‘ חמורים כמו כרת ומיתה בידי שמים וגם בדברי סופרי‘ אמרו כל העובר עליהם חייב מיתה. ולדעתי י“ל דרך הלצה לפרש מ“ש חז“ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותו בושה. דר“ל שהרי גוף תורת משה שבכתב ושבעל פה אורה גדול כפני חמה. ואעפ“כ נמצאי‘ כמה בני אדם בדור הלז שאין נזהרין בקיום תורת משה שאורו גדול כפני חמה ובקידוש פני לבנה דהיינו רק פני יהושע המה מחזיקי‘ אותו לקיים מידי חודש בחדשו. וז“ש אוי לאותו בושה, דר“ל שהרי בגוף קיום התורה כתיב בי‘ כי הוא חייך ואורך ימיך ולהיפך בביטולה נאמר כל עונשין בעולם וכמ“ש כל העובר על דברי סופרי‘ חייב מיתה… עי“ש.¹⁸

בספר הברית כתב:

כי מה שכתוב בכל סדורי תפלות ישראל אצל ברכת הלבנה בשם הקדמונים בזה הלשון: מי שקידש הלבנה מיום שקדשה לא ידאג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך, והכל יתפלאו על מאמר קדמונינו הזה באמרם כי הנסיון היומי מעיד על ההפוך ועינינו הרואות כי כמה בני אדם קדשו את הלבנה ומתו באותו החודש, אמנה אשר אני אחזה לי בזה הוא כי יש כאן השמטת שתי תיבות וכן צריך להיות לא ידאג שימות באותו חודש בידי אדם מאותו יום ואילך, ור“ל לסטים מזויינים או שונאים ואויבים הקמים עליו ורוצים להרגו או אם במלחמה ירד וכדומה, כי סגולת מצוה זו להגין ולהציל מידי אדם בעל בחירה, אך לא ממיתה טבעית אם יומו יבא. והעד הנאמן לדברי אלה הוא הנוסח אשר קבעו הקדמונים בעצמם כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה, תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן. ומודעת זאת כי פסוק זה נאמר על אלופי אדום אילי מואב וכל יושבי כנען, ומובן כי הכונה הוא על אויב ואורב בן אדם לא על מלאך המות כי לא תפול עליו אימה ופחד במשלחתו ובמלאכתו והלואי שהוא לא יפיל, וכבר זכרו חז“ל מעשה ביהודי אחד שניצל מרוצח שרצה להרגו ונמלט מידו על ידי שקידש הלבנה. והנה הפלא מזאת המצוה שתגין ותציל מבעל בחירה אשר דבר זה קשה יותר מלהגין ולהציל משאר סיבות רעות, וחביבים המצות שכל אחת יש לה סגולה טובה בפני עצמה, צדקה תציל ממות הטבעיי, וקדוש הלבנה תציל מאדם בעל בחירה, סוכה תציל מטלטול נע ונד וכן כלם...¹⁹

המהרש“ם העיר על זה: “ואין ראייתו מוכרחת דהסגולה מועיל על פי רוב, רק לפעמים החטא גורם וכדומה“.²⁰

יתכן שמקור בעל ‘אור חדש‘ והבאים אחריו היה על פי דברי המגיד מישרים ואם כן נראה איך ‘סגולה פשוטה‘ הפכה במהרה לדיון אצל ר‘ יעקב ריישר אם יש לגזור תענית על הציבור. וכך באמת מבואר מלשונו של ‘דרך החיים‘, שבעיניו הוא דבר אחד. כך הוא כותב: “טוב לקדש לבנה קודם צאתו לדרך והיא סגולה להנצל מכל סכנה והאחרונים הביאו מעשה מאחד שניצל מיד ליסטים… וקבלה בידינו שכל המקדש לבנה מובטח שלא ימות באותו חודש והמגיד משירים כתב סימן טוב כשהלבנה נראית במוצאי שבת… דוק ותשכח“.²¹

ככל כנראה זה הרקע על לשאלה שנשאל החתם סופר כפי שכותב (או“ח, א, סי‘ קב):

שלום וכ“ט לידידי הרב הגאון המופלג ומפורסם כמהו‘ שאול לאנדא נ“י אבדק“ק קראקא יע“א. יקרתו הגיעני יום עש“ק העבר, נידון מה שאירע בקהלתו בחדש כסליו נכסה הירח, ויען כי בעו“ה חולי הקאלרא שלט שם בעת ההיא וכבר אירע כן בחדש כסליו שנת תקצ“א ג“כ בשליטת החולי ההיא ולא טוב הי‘ אחריתו אז, ע“כ זחלו ורעדו ונצטערו הרבה בכיסוי הלבנה, ובליל ט“ו אחר חצי כ“ט י“ב תשצ“ג נראית קצת והרבה אנשים התחילו לברך ברכת החדש ולא עלתה בידם כי חזרה ונתכסה בעבים, ויען כי נצטערו ההמון מאוד על סימנא מילתא, וידוע כי הרופאים מזהירים מאד בזמן המגפה בכלל ובפרט בחולי הנ“ל שלא יצטערו ולא יתנו על לב שום דאגה, ע“כ התחכם פר“מ להשקיט לב הדואגים להורות להם כי עוד יש תקוה גם בליל ט“ז, וכן היה בליל ט“ז בהיר הי‘ בשחקים וברכו כמה מאות ברכת החדש ושמחו שמחה גדולה…, ונפשו היפה בשאלתו להודיעו דעתי הצעירה מה אומר בדבר זה.

והחתם סופר ענה:

ויעיין ברכות נ“ט [ע“ב] הרואה חמה בתקופתה וכו‘…, דבימות הגשמים כשמתכסה החמה ג‘ ימים מעננים כשמאירה אח“כ מברכים, וא“כ פשיטא שהי‘ ראוי לברך על הירח החדשה שלא נראה אורה החדש כלל שהי‘ מכוסה ושוב האירה הארץ מכבודה אמאי לא נברך אפילו בסוף החודש, ועכצ“ל מפני שאינו שמחה מפני מיעוט הלבנה, וא“כ יש לדון קצת בנידון שלפנינו שהיו העם שמחים לקראת בואה כי חושבים זה לסימן טוב ואולי יש באמת רפואה למחלה בקבלת פניה דהוה כקבלת פני השכינה וכתיב באור פני מלך חיים כמ“ש רמב“ן ר“פ וירא, ועכ“פ לא מסמנא מלתא טבא כשמתכסה שלא יכולים לברך עליה כעבד שבא למזוג כוס ושופך קיתון על פניו וככל אותות השמים דעכ“פ אית בהו סימנא אלא ישראל אל יחתו מהם כי הקדוש ברוך הוא מראה להם שישובו בתשובה ויבטלו גזירת המזל… וה“נ כן בכסוי הלבנה, א“כ לא יועיל מה שמקדשים אח“כ אם הוא חוץ לזמנו ומיגרע גרע שעי“ז לא ישובו, אך יען בזמן המגפה שהצער מסוכן להם ומשו“ה אין גוזרין בו תענית כמ“ש מג“א סי‘ תקע“ו סק“ב וגדולה מזה ברמ“א י“ד ססי‘ שע“ד, ומצינו שהיו חז“ל מסתירים בפני ע“ה אפילו שהי‘ להם למכשול עון משום סכנה עיין שבועות ט“ז ע“א בתוס‘ ד“ה אלא וכו‘, מכ“ש הכא השתא דאיכא למימר כהלכתא הורה כנ“ל, ולא יאונה לצדיק כל און לא תאונה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו ובאוהל בני קהלתו. ה‘ ירחם על כל עמו וירפאם ויחלימם כחפץ אוהבי ה‘ וה‘ עמנו“.²²