1

The Segulah of Kiddush Levanah

The Segulah of Kiddush Levanah

By: Eliezer Brodt

The following is an excerpt from a forthcoming article of mine on when to say Kiddush Levanah. This is particularly timely, as this it deals with the segulah attributed to this tefiilah, and its possible connection to plagues.

סגולת ברכת הלבנה1

בתחילת המאמר הבאתי דברי המגן אברהם בשם מגיד מישרים: “כהמגיד, כשמקדשין הלבנה במוציא שבת תהיה הצלחה. וכשתתכסה ולא תוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח. דוק ותשכח“. והבאתי מה שכתב רחיים אלעזר שפירא:

ועיין במגן אברהםולמאן דלא קפיד, ובפרט אם על ידי אונס שנתכסה הלבנה בעננים ולא נראתה כלל במוצאי שבת, וכדי שלא יהיה חו איתרע מזליה כשיירא ויפחד ויחרד לבו מדברי המגידוסיים דוק ותשכח“. נראה לי פשוט, להרואה שם בספר הקדוש מגיד מישרים‘, דכל אלו הדברים רק להבית יוסףלבדו נאמרים, ולא לכל העולם, והיינו לפי שרש נשמתו, והמגידנתהוה מלימוד משנתו. ועל כן אל תתפלאו מכמה דברים הנראים תמוהים ופליאים לעיני הקורא בצדק, כיון שנאמרו לו למרן הבית יוסףאליו לבדוועיין מה שכתב בכתבי האריזל, באיזהו מקומן, בזה הלשון: ‘דלא כמו שאמר המגיד להבית יוסף‘. היינו, כי להאריזל נאמרו הקבלה האמיתית לתיקון העולם, וזה שאמר המגידלבית יוסףרק ליחיד ולשעתו2

אמנם ברשימות מסעו של רחיים אלעזר שפירא לירושלים מסופר:

ביום אואיירהלכנו על המעקה במדור העליון לקידוש הלבנהוהגיד רבינו הקדוש אחר כךולא הרגיש שום אחד מאתנו להזכיר ולעורר על זה בשעת קידוש הלבנה שלא הגיע זמנהאלא הכל בידי שמים בכדי שיגן עלינו המצוה לתוספת זכות לטובה להנצל מצוקה במצולות ים.. ושתגן עלינו זכות מצותה גם כן בשעת הסכנה ביום הזה3

בספר חמדת ימים כתב:

ומסורה בידנו מהקדמוניכי מי שקידש הלבנה ביום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות כירח יכון עולם באותו חדש וכן מובטח שאל יגזרו עליו מיתה באותו חדש וסימניך וירתך לא יאסף“.4

כוונתו לסיפור הידוע שהובא בכמה מקומות ומקורו מרחיים בוכנר בספרו אור חדששנדפס בשנת תלא:

וקבלתי ממו שב האלוף החסיד מהורר משה מייזלש זצל הה מקק קראקא ובר סמכא הוה, שאם ירצה להנצל יבקש מהעכום הרוצה להורגו שיניחנו לעשות מצוה אחת קודם ובעזה יוכל להנצל. וסיפר לי מעשה רב שאירע לאחד שפגע בעכום בלילה ורצה העכום להרגו, וראה שהלבנה זרחה, ובקש מהעכום שיניחנו לעשות מצוה אחת שצונו הבורא יתברך קודם ואחכ יעשה אתו עמו מה שלבו חפץ, והלבנה היתה בחידושה וקידשה בפניו בכוונה גדולה, ואחכ רוצה למסור נפשו בשמחה על קדושת השם, ונעשה לו נס כשדלג וקפץ גפעמים כמנהג, נשאו רוח מאת העכום ושוב לא ראו זה את זה וניצל ממנו. וגם שמעתי ממנו שמי שיקדש הלבנה מיום שיקדשה שוב לא ידאג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך, כי שכרה ככ גדול כמש חזל תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש די. 5

סגולה וסיפור זה הובא בקיצור אצל הרבה מחברים כמו ראליה שפירא בחיבורו אליה זוטאשנדפס תמט6 ובחיבורו המפורסם שנדפס מאוחר יותר אליה רבא‘.7 וכן כתבו ספרים שונים כמו קיצור שלה,8 קסת יהונתן,9 באר היטב,10 דרך חיים,11 ומשם במדרש תלפיות12 וצידה לדרך.13

דברים דומים מצינו בחיבור יוסף אומץשכתיבתו הסתיימה הרבה זמן לפני אור חדש:

ולגודל מעלת מצוה זו אמרתי אספרה כמו ששמעתי מפי מורי ורבי הגאון מהרר הירץ זל אבד פה בשם הגאון מהרר אהרן אבד דקק פוזנא והמדינה זל, כי ליסטים שבו ויבוזו איש אחד וקשרו אותו על הסוס להוליכו למקום חפצם, ויהי בהיותם בשדה בלילה ההוא ראה השבוי כי הלבנה זורחת, וביקש מהשבאי שיעמיד הסוס על עומדו למען יוכל לקדש הלבנה כמצות האלוקינו, והשבאי שמע לקולו. ואז בעת אמירת הברכה נתקו מוסרותימו ממנו, עד כי ברח לו ואין רואה, ושב לביתו לשלום.14

כנראה שזה הרקע לשאלה שמצינו אצל ריעקב ריישר בשבות יעקב:

בחדש כסליו תעה כשבאתי לקבלת רבנות קק וורמיישא היה חדש ימי מעונן וערפל שהיה אא לראות הלבנה בחידושה ולקדשה ונשאלתי מאיזה בב ששמעו מאיזה רב שגזר תענית על הציבור בשביל זה שלא היו יכולין לקיים מצות קדוש לבנה באותו חדש אם דבריו יש על מי שיסמכו משס ופוסקים ראשונים.15

ומצאתי שרמשה חגיז כתב בספרו צרור החיים‘: “הזהר בברכת הלבנה לברך אותה בזמנה בכל חודש, בפעם הראשונה שאתה רואה אותה בחידושה ואל תתעכב מלברך עליה בפרט במדינות הללו דעננים מצוים. ואפשר שאם תמתין עד הזמן שקבעו לה יעבור החדש ולא תוכל לברך. וכבר שמעתי שחודש אחד בקק פפ דמיין יעא מחמת העננין עברו ולא קדשו בברכה וגזרו גדולי העיר תענית16

יש לציין שרעיון זה הובא בספרי דרוש בסגנון אחרת לגמרי, כמו אצל ריהונתן אייבשיץ ביערות דבש‘:

וקידוש לבנה יוכיח, שזהירים במצוה זו יותר מכל מצות, הואיל ונדפס שיש בטחון שלא ימות באותו חדש…”.17

ויותר חריף מזה אצל רצבי הירש הורויץ, בנו של ההפלאה, בספרו לחמי תודה‘:

והנה פליאה נשגבה בעיני על כמה אנשים בדור הלז שאין נזהרין בכמה מצות שבתורה ומכש בדברי סופריובענין קידוש הלבנה מחזיקיאותו מיד חדש בחדשו מטעם שנאבו שהמקדש אותו בכוונה מובטח כל אותו החודש שלא ימות בו. והרי בקיום התורה כתב ביכי הוא חייך ואורך ימיך ולהיפך בהעדר קיומה כתיב כמה עונשיחמורים כמו כרת ומיתה בידי שמים וגם בדברי סופריאמרו כל העובר עליהם חייב מיתה. ולדעתי יל דרך הלצה לפרש מש חזל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותו בושה. דרל שהרי גוף תורת משה שבכתב ושבעל פה אורה גדול כפני חמה. ואעפכ נמצאיכמה בני אדם בדור הלז שאין נזהרין בקיום תורת משה שאורו גדול כפני חמה ובקידוש פני לבנה דהיינו רק פני יהושע המה מחזיקיאותו לקיים מידי חודש בחדשו. וזש אוי לאותו בושה, דרל שהרי בגוף קיום התורה כתיב ביכי הוא חייך ואורך ימיך ולהיפך בביטולה נאמר כל עונשין בעולם וכמש כל העובר על דברי סופריחייב מיתהעיש.18

בספר הברית כתב:

כי מה שכתוב בכל סדורי תפלות ישראל אצל ברכת הלבנה בשם הקדמונים בזה הלשון: מי שקידש הלבנה מיום שקדשה לא ידאג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך, והכל יתפלאו על מאמר קדמונינו הזה באמרם כי הנסיון היומי מעיד על ההפוך ועינינו הרואות כי כמה בני אדם קדשו את הלבנה ומתו באותו החודש, אמנה אשר אני אחזה לי בזה הוא כי יש כאן השמטת שתי תיבות וכן צריך להיות לא ידאג שימות באותו חודש בידי אדם מאותו יום ואילך, ורל לסטים מזויינים או שונאים ואויבים הקמים עליו ורוצים להרגו או אם במלחמה ירד וכדומה, כי סגולת מצוה זו להגין ולהציל מידי אדם בעל בחירה, אך לא ממיתה טבעית אם יומו יבא. והעד הנאמן לדברי אלה הוא הנוסח אשר קבעו הקדמונים בעצמם כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה, תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן. ומודעת זאת כי פסוק זה נאמר על אלופי אדום אילי מואב וכל יושבי כנען, ומובן כי הכונה הוא על אויב ואורב בן אדם לא על מלאך המות כי לא תפול עליו אימה ופחד במשלחתו ובמלאכתו והלואי שהוא לא יפיל, וכבר זכרו חזל מעשה ביהודי אחד שניצל מרוצח שרצה להרגו ונמלט מידו על ידי שקידש הלבנה. והנה הפלא מזאת המצוה שתגין ותציל מבעל בחירה אשר דבר זה קשה יותר מלהגין ולהציל משאר סיבות רעות, וחביבים המצות שכל אחת יש לה סגולה טובה בפני עצמה, צדקה תציל ממות הטבעיי, וקדוש הלבנה תציל מאדם בעל בחירה, סוכה תציל מטלטול נע ונד וכן כלם...19

המהרשם העיר על זה: “ואין ראייתו מוכרחת דהסגולה מועיל על פי רוב, רק לפעמים החטא גורם וכדומה“.20

יתכן שמקור בעל אור חדשוהבאים אחריו היה על פי דברי המגיד מישרים ואם כן נראה איך סגולה פשוטההפכה במהרה לדיון אצל ריעקב ריישר אם יש לגזור תענית על הציבור. וכך באמת מבואר מלשונו של דרך החיים‘, שבעיניו הוא דבר אחד. כך הוא כותב: “טוב לקדש לבנה קודם צאתו לדרך והיא סגולה להנצל מכל סכנה והאחרונים הביאו מעשה מאחד שניצל מיד ליסטיםוקבלה בידינו שכל המקדש לבנה מובטח שלא ימות באותו חודש והמגיד משירים כתב סימן טוב כשהלבנה נראית במוצאי שבתדוק ותשכח“.21

ככל כנראה זה הרקע על לשאלה שנשאל החתם סופר כפי שכותב (אוח, א, סיקב):

שלום וכט לידידי הרב הגאון המופלג ומפורסם כמהושאול לאנדא ני אבדקק קראקא יעא. יקרתו הגיעני יום עשק העבר, נידון מה שאירע בקהלתו בחדש כסליו נכסה הירח, ויען כי בעוה חולי הקאלרא שלט שם בעת ההיא וכבר אירע כן בחדש כסליו שנת תקצא גכ בשליטת החולי ההיא ולא טוב היאחריתו אז, עכ זחלו ורעדו ונצטערו הרבה בכיסוי הלבנה, ובליל טו אחר חצי כט יב תשצג נראית קצת והרבה אנשים התחילו לברך ברכת החדש ולא עלתה בידם כי חזרה ונתכסה בעבים, ויען כי נצטערו ההמון מאוד על סימנא מילתא, וידוע כי הרופאים מזהירים מאד בזמן המגפה בכלל ובפרט בחולי הנל שלא יצטערו ולא יתנו על לב שום דאגה, עכ התחכם פרמ להשקיט לב הדואגים להורות להם כי עוד יש תקוה גם בליל טז, וכן היה בליל טז בהיר היבשחקים וברכו כמה מאות ברכת החדש ושמחו שמחה גדולה, ונפשו היפה בשאלתו להודיעו דעתי הצעירה מה אומר בדבר זה.

והחתם סופר ענה:

ויעיין ברכות נט [עב] הרואה חמה בתקופתה וכו‘…, דבימות הגשמים כשמתכסה החמה גימים מעננים כשמאירה אחכ מברכים, ואכ פשיטא שהיראוי לברך על הירח החדשה שלא נראה אורה החדש כלל שהימכוסה ושוב האירה הארץ מכבודה אמאי לא נברך אפילו בסוף החודש, ועכצל מפני שאינו שמחה מפני מיעוט הלבנה, ואכ יש לדון קצת בנידון שלפנינו שהיו העם שמחים לקראת בואה כי חושבים זה לסימן טוב ואולי יש באמת רפואה למחלה בקבלת פניה דהוה כקבלת פני השכינה וכתיב באור פני מלך חיים כמש רמבן רפ וירא, ועכפ לא מסמנא מלתא טבא כשמתכסה שלא יכולים לברך עליה כעבד שבא למזוג כוס ושופך קיתון על פניו וככל אותות השמים דעכפ אית בהו סימנא אלא ישראל אל יחתו מהם כי הקדוש ברוך הוא מראה להם שישובו בתשובה ויבטלו גזירת המזלוהנ כן בכסוי הלבנה, אכ לא יועיל מה שמקדשים אחכ אם הוא חוץ לזמנו ומיגרע גרע שעיז לא ישובו, אך יען בזמן המגפה שהצער מסוכן להם ומשוה אין גוזרין בו תענית כמש מגא סיתקעו סקב וגדולה מזה ברמא יד ססישעד, ומצינו שהיו חזל מסתירים בפני עה אפילו שהילהם למכשול עון משום סכנה עיין שבועות טז עא בתוסדה אלא וכו‘, מכש הכא השתא דאיכא למימר כהלכתא הורה כנל, ולא יאונה לצדיק כל און לא תאונה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו ובאוהל בני קהלתו. הירחם על כל עמו וירפאם ויחלימם כחפץ אוהבי הוהעמנו“.22

1 וראה בעניין זה: רטוביה פרשל, ‘זוטות‘, הדאר, נה (תשלו) עמ‘ 343-344 [=הנל, מאמרי טוביה, א, עמרפהרפז]; רשמואל אשכנזי, אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, ב, ירושלים תשעא, עמ‘ 631-634; רדוד יואל ווייס, מגדים חדשים, דברים, ירושלים תשעו, עמצד; ריהושע איתן, נספחים ליוסף אומץ, ירושלים תשעו, עמתקבתקג; by H.J. Zimmels, Magicians, Theologians and Doctors, p. 147, 260.

2 נימוקי אורח חיים, סיתכו סק א, עמרלז.

3 מסעות ירושלים, ישראל תשעט, עמעהעז. תודה לידידי רמשה היבנר שהפנני למקור זה.

4 חמדת ימים, ב, ראש חודש, פרק ה, דה מצוה על כל.

5 אור חדש [בתוך חמשה ספרים נפתחים‘] ירושלים תשסג, עמקלה.

6 סיתרב סק ד.

7 שם, סק ז.

8 קיצור שלה, ווארשא תרלט, דף סד עא.

9 קסת יהונתן, דיהרנפורט תנז, דף טו עא.

10 סיתרב סק א.

11 דרך חיים, זולצבאך תסג, דף ג עב. [על ספר זה ראה מה שכתבתי במאמר הלכות ברכת הראייה במסגרת הספר מעגל טובלחידא‘ (ג), ישורון לב (תשעה), עמתתסט הערה 112].

12 מדרש תלפיות, ווארשא תרלה, דף קו עא.

13 צידה לדרך, ירושלים תשסא, עמג [נדפס לראשונה תקכא].

14 יוסף אומץ, עמקלג, סיתעו.

15 שות שבות יעקב, ב, סיי.

16 צרור החיים, ווארשא תרלח, פרק י, עמ‘ 28.

17 יערות דבש, א, ירושלים תשמח, עמקפ.

18 לחמי תודה, דף קכד עב.

19 ספר הברית, חלק א, מאמר ד פרק ב. וראה מה שהעיר על פי דבריו רמנשה גראסבערג מטרעסטונא, מטה מנשה, עממב.

20 דעת תורה סיתכו, סעיב , דה ואומר.

21 דרך חיים, זולצבאך תסג, דף ג עב.

22 תודה לידידי רברוך יעקובוביץ שהפנני למקור זה.