Spunky Rebbetzins, Disgruntled Rebbetzins and A Learned Zionist Midwife: A Tale Of Two Stories

Menachem Berisha, in The Last Rabbis of Brest, relates (hat tip: Wolf2191):

Rabbi J.L. Diskin’s second wife Sarah was famed as the Brisker Rebbetzen. She was learned and knowledgeable in all the laws. She was very strict in the matter of orthodoxy and mixed into all the community affairs. She had very strong mind; she came from a very prestigious family – she was the granddaughter of the rabbi “Nodah BeYehudah” – and she also came from the wealthy family of Joshua Zeitlin. When she married Joshua Diskin she brought with her a sum of 40,000 rubles (a huge amount in those days), with which they built the J.L. Diskin Orphanage in Jerusalem.

After the writing of the marriage contract, she said to her husband the groom Joshua Leib: “ Mazal Tov! Don’t take your brides blessing lightly….”

While not perhaps immediately evident in the English, her comment is, of course, a bon mot punning off this famous Gemara:

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן ואלו הן דוד ודניאל דוד דברכיה ארונה דכתיב (שמואל ב כד) ויאמר ארונה אל המלך וגו’ דניאל דברכיה דריוש דכתיב (דנייאל ו) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך1

The pun reverse the order of the words קלה and הדיוט, and replaces קלה, meaning “light”, with כלה, “bride”, yielding:

Berisha gives neither a source or a date, but this witticism appears in a letter written in 1884 by Rebbitzen Sarah’s contemporary and coreligionist, if not quite coideologist, the early Zionist writer and midwife Olga Belkind-Hankin to Alexander Cederbaum, the editor of HaMelitz:

מכתב לעורך המליץ ליובל האלף של הגליון (דבר הפועלת. 4.6.1942 עמ’ 66

לעורך “המליץ” א. צדרבוים, עם יובל גליון האלף.

ס. פטרבורג 31 בדצמבר 1884כבוד הרב המו”ל את המליץ” שלום וברכה עד העולם!

לצאת הגיליון האלף ממכתב עתך היקר, לא אוכל להתאפק מלהתערב גם אני בקהל המקדמים פניך אדוני בברכה ליום הזה הנכבד לנו והיקר לך. מעודו היה “המליץ” מליץ טוב לע ם ישראל, אבל גם גדול היה בראשיתו הלא ישגא יתר הרבה מאד באחריותו. כי עתה מגמת פניו לא רק קדימה כי אם גם קדמה. לא רק ללמדנו השכלת המערב במבוא השמש, כי אם גם להורותנו צו לדתנו ומפלטנו ממזרח שמש. שם ינוח לנו ואור ד’ עלינו יזרח.
באור הזה הזורח לנו ממכתב עתך נגלית לנו כשמש צדקה, וברוך אתה יוצר המאורות וברוך שמך לעד וכאשר זכית לחוג את האלף הזה, כן תזכה לחוג גם את האלף השני עד תומו וכן נזכה אנחנו לקרוא ב”המליץ” רק בשורות טובות ונעימות כשבת ישראל על אדמתו, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.
קבל נא אדוני עוד הפעם את ברכתי מקרב לבבי ואל תהי ברכת כלה הדיוט בעיניך, אחותך הצעירה.

אולגה בעלקינד

Belkind’s Talmudic fluency probably derived from the education she received from her father Meir, who taught her an array of Jewish subjects, including Talmud:

אולגה קיבלה את חינוכה העברי מאביה. הוא לימד אותה גם תנ”ך משנה ותלמוד.‏

There is a Hassidic tradition that attributes this witticism to Rebbetzin Rivkah, the bride and cousin of the Rebbe Maharash, the fourth Rebbe of Chabad, in response to a request for her blessing from her father-in-law Rav Menachem Mendel Schneersohn (the Tzemach Tzeddek), the fourth Rebbe of Chabad:מעשה מפורסם מסופר על בתו הצדקת של האדמו”ר הזקן, שבעת חתונתה בירכה את אביה. לחסידים לא היה נוח מהחוצפה שהיא גילתה, שהקטנה מברכת את הגדול, אך היא אמרה להם בחכמתה: “אל תהי ברכת כלה הדיוט בעיניך”. זהו מעין משחק מילים על אמרת חז”ל “שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך”.

An alternative version of this tradition attributes the pun to an unnamed “righteous daughter” of the Alter Rebbe, the Ba’al Ha’Tanya, who apparently took the initiative herself in blessing her father, and wittily defended herself against Hassidim displeased with the “impudence” she thus displayed:

So this bon mot is variously attributed to:

• An unnamed daughter of the Ba’al Ha’Tanya, addressed to her father
• Rebbetzin Rivkah, addressed to her father-in-law, the Tzemach Tzeddek
• The Zionist writer and midwife Olga Belkind, addressed to Alexander Cedarbaum, editor of HaMelitz
• The Brisker Rebbetzin, addressed to her husband, the Maharil Diskin

Another of Berisha’s anecdotes of the Brisker Rebbetzin is also told about (at least) three other women. In this case, the versions are basically identical, and they all feature a dialog between the wives of famous Gedolim and their husbands, in which the wife complains of an ignorant simpleton’s presumption in thanking G-d for not making him a woman, and the husband attempts to mollify her by explaining that every man recites the blessing only vis-à-vis his own wife. [In none of the stories are we told of the wife’s reaction to the suggestion.]

Berisha’s version:

She once asked her husband: ” why did the sages create the blessing
that is said every morning by males thanking God for not making me a
woman? Is the shoemaker who can’t learn the Torah or Gemarra better
then me who is educated and learned? Or is it because I am I woman that
I am inferior? ”

The rabbi replied: “every man says this blessing, but only in regards
to his own wife. The rabbi thanks God that he is not his wife the
Rebbetzen! The shoemaker thanks God that he is not his wife….”

Batya Bromberg heard the story told about Baila, the celebrated pious and learned wife of Rav Yehoshua Falk Katz, the Sema:

Rabbi Ben-Zion Mutzafi tells it about the wife of Rav Yom-Tov Lipmann Heller, the Tosfos Yom Tov:

And finally, Rav Meir Bar-Ilan reports a version about the wife of Rav Haim of Volozhin:

מה היה טיבה של אשת-רבי חיים ואמו של רבי איצילי – לא ידוע בפרטות. אך נראה הדבר, שהיתה אשה חכמה ויודעת ערכה. כך, לפחות, מספרים, שבבואה פעם אחת לבית-הכנסת קודם שנאסף הקהל לתפילה, שמעה את בעל-העגלה של העיירה, יהודי עם-הארץ, קורא את הברכה “שלא עשני אשה”. הדבר חרה לה, ובשובה מתפילתה הביתה, באה בטענה לרבי חיים, על שזה הבור ועם-הארץ סובר, כי אדם גדול הוא, עד שהוא מתגאה ומברך “שלא עשני אשה”. ענה לה רבי חיים: – אל ירע לבבך, כל גבר מברך ברכה זו רק כלפי אשתו הוא …4‏