עוד שמועות נדירות, ופנינים וסיפרים מדור שעבר ששמעתי ממו“ר הרב שמרי‘ שולמאן שליט“א בעמ“ס באר שרים ועוד, ומשיירי כנסת הגדולה

מאת: אברהם י. וילנר

Part two

Continued from here

א] מו”ר נפגש פעם עם רבי דוד קאגאנאוו זצ”ל מבחירי תלמידי רבי איסר זלמן מלצר באירופא, ולימים ר”מ בבית מדרש לתורה בשיקאגא, וסיפר לו שבעת מלחמת העולם הראשונה, הרוסים גייסו אותו להצבא, לכן ברח מרוסיא לאמעריקא, ובדרכו לאמעריקא כשעבר דרך וילנא נכנס לבקר אצל רבי ברוך בער לייבאויץ ששהה שם ביחד עם ישיבתו, ודיברו בלימוד למשך זמן רב עד שרב”ב אמר לו שהוא מבקש מחילה אבל צריך לצאת למסור השיעור, ויצא מהבית, אחר דקות ספורות חזר רב”ב לביתו ואמר לר’ דוד, כשיצאתי מהבית התכוונתי שבשיעור אזכיר את החידוש שאמרת לי ואגיד בשם אומרו, אבל בדרך הרהרתי שאולי אינו כדאי להזכיר את שמך ברבים מאחר שאתה עריק הצבא והרוסים מחפשים אותך, ומי יודע מי יכול להיות בשיעור ולמי הדברים יתגלגלו וכו’ לכן חזרתי לבקש מחילה ורשות להגיד החידוש בלי להגיד ממי שמע. כזה המידות הרוממיות של הגרב”ב.

ב] מו”ר הכיר בוואשינגטאן רב מרדכי מנובארדוק (שהיה ממקורבי הערוך השולחן, ומחשובי הבע”ב שבוואשינגטאן ומארחו של רבי אלחנן וואסארמאן ורבי אהרן קוטלר ורבי מנדל זאקס בשיהותם בוואשינגטאן), והיה רגיל לומר מהחפץ חיים ביאר על הגמרא ברכות דף לא עמוד א’ אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו, שפירושו הוא רק מדברי הלכה אפשר להזכיר חבירו, שודאי אסור להזכירו לגנות אלא גם להזכיר בשבחו אסור כדאיתא בערכין דף טז עמוד א’ לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו, לכן הרוצה להזכיר את חבירו הדרך היחיד הוא לזכרו תוך דבר הלכהⁱ.

ג] מו”ר שמע מהרב יצחק גרינבלאט זצ”ל (מבריסק ורב בוואשינגטאן, ואביו של יבל”ח רב נטע שליט”א ממאמפיס) שאמר בשם הגר”א, שכידוע כל דברי חז”ל בגמרא מרומזים הם בהמשנהⁱⁱ, וחז”ל אמרו ביצה דף טז עמוד א’ כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו, מאיזה משנה הוציאו לימוד זה, ואמר הגר”א, מהמשנה בבמה מדליקין (שבת דף כט) כחס על הנר כחס על השמן וכו’ מה הלשון כחס עם כ”ף הדמיון, היה צריך לומר חס על הנר, אלא שבאמת היא כ”ף הדמיון, שאם מכבה את הנר שחושב שיחוס על השמן, אינו אלא דמיון, ומה שקצוב לו יהיה בין כך ובין כך ולכן הוא רק כחס בכף הדמיון. ומכאן אמרו חז”ל כל מזוניתיו של אדם קצובים וכו’ מהכ”ף של כחסⁱⁱⁱ.

ד] שאלתי את מו”ר אם היה לו איזה קשר אישי עם הרב משה ראזין זצ”ל בעמ”ס נזר הקודש ומחשובי הרבנים דאז^iv, ואמר שרק פעם א’ התכתב איתו, וזה היה בשנת תשי”ד כשערב פסח היה בשבת באותו שנה, ולקראת החג פירסם הגר”מ פיינשטיין הוראות להציבור מה לעשות, ובתוכם להשתמש במצה עשירה (“אייער מצה”) ללחם משנה להג’ סעודות. ויצא הרב משה ראזין בתוקף נגד השתמשות במצה עשירה, מחששות הלכתיות (ומהם חשש בל תוסיף^v) ובתוך דבריו שנדפסו בהפרדס שנת כח חוברות ז ובספרו שו”ת נזר הקודש סימן נב ערער הרבה לא לשנות מהנהוג בכל תפוצות ישראל לאכול חמץ בערב פסח שחל בשבת. ועל פרט זה התווכח מו”ר איתו ושלח לו מכתב אז, שאין דברים כאלו בכלל “מנהג”, דברים שעשו עקב המצב המציאותי שהיה, אינו נהפך להיות מנהג, ובאירופא פשוט מצה עשירה לא היה בנמצא לרוב בזול וכו’ לכן לא השתמשו בה ולא מחמת מנהג. (ודימה זה לאלו שמקפידין לאכול דווקא תפוח אדמה לכרפס משום “מנהג אבותם בידם” ואמר שא”א לקרוא דבר בזה מנהג, פשוט היו מקומות רבים באירופא שהירק היחיד שהיה להם אחרי החורפים האירופאים היה תפוח אדמה, לכן השתמשו בהם לכרפס.)

ה] כשהתחיל מו”ר לעסוק במכירת מניות לפרנסתו, אמר לי שהלך ליעיץ עם הרב מנדל זאקס זצ”ל חתן החפץ חיים, מה לעשות עם חברות הפתוחות בשבת, וחמץ בפסח וכו’ ואמר לו רבי מנדל שכל זמן שאין לו מעל חמישים אחוז מהחברה אין לו לדאוג מכל הנ”ל

[ א”ה מדי דברי בענין עסקו של מו”ר במכירת מניות, אציין סיפור ששמעתי מפיו של הרב פרץ שטיינבערג שליט”א רב בישראל הצעיר בקווינס ובעמ”ס פרי עץ חיים, אודות גדלותו של מו”ר שליט”א. הרב פרץ זכה לשמש רשכבה”ג מרן רבי משה פיינשטיין זצ”ל, ופעם א’ כשרב פרץ ישב ליד רבי משה נכנס שואל אחד לשואל אם מותר לו לעסוק במכירת מניות לפרנסתו (האם זה בגדר משחק בקוביא, ע’ במשנה סנהדרין כד ע”ב) וענה לו רבי משה בזה הלשון “א סימן אז מיר מאג איז וויל שמריה’ שולמאן פארקויפט סטאקס” (סימן שיכולים הוא, ששמריהו שולמאן מוכר אותם)^vi ]

ו] בעסקו במניות, עלה ספק מה לעשות לגבי מה שנקרא בלע”זopen order והוא כשקובעים מראש שאם המחיר של החברה יגיע לסכום מסויים מיד הוא נמכר, מה יהיה אם זה יקרא שיגיע להסכום ביו”ט שחל באמצע השבוע (בשבת א”א שהשוק סגור) והמניות נמכרו, אם זה עושה סחורה ביו”ט ושאל אז מרן הגר”מ פיינשטיין זצ”ל ואמר לו שמותר ^vii.

ז] מו”ר היה מבקר הרבה אצל רבי דוד רקמן זצ”ל בעמ”ס קרית חנה דוד, והכיר אותו היטב, וסיפר שלרב דוד היה כמה מניות בחברה, וכשעלו מחירי רצה למכורם, אבל היסס משום שאינו בהתאם ממה שאמרו חז”ל בברכות דף ה עמוד א’ אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח, וכאן הוא בדיוק הפוך, הוא שמח למכורם והלוקח אינו שמח . ופעם א’ כשמו”ר סיפר זה בשיעורו בקווינס הוסיף שאף אם לא נסכים לחשבונו עדיין כדאי לספר ולשמוע סיפר כזה לידע מה זה “יהודי של פעם” שחיו עם הדף גמרא ועל כל תנוע ותנוע ביררו אם תואמים לדברי חז”ל.

עוד אמר לי שהרב רקמן היה ” א ערוך השולחן איד” כל סוגיא שלמד בגמ’ למד הערוך השולחן השייך לו.

ח] מו”ר הכיר היטב הגאון רבי יהושוע קלעווין זצ”ל רבה של וואשיגנטאן הבירה, וגם שמע שיעורים ממנו במשך תקופה קצרה בנר ישראל כשהראש ישיבה הרב רודערמאן יצא לאסוף כסף עבר הישיבה, ושמר קשר איתו ועם בניו. אחרי פטירת הרב קלעווין בקשו בני הרב ממו”ר לסדר כתביו ולהוציאם לאור, ומצא בכתביו שו”ת בינו ובין הרב רודערמאן אודות מילה ביום טוב שני והמוהל הוא דר רחוק מהעיר שדר התינוק ואין שום אפשרות שיבוא המוהל בערב יום טוב אם אפשר שיסע ע”י עכו”ם ביו”ט שני וצידד הרב רודערמאן להקל בזה, ומו”ר חשש שיגרום מזה זלזול ביו”ט שני וקשה להדפיס דבר כזה בימנו שרבים מבקשים התירים על כל דבר וכו’ וכמובן שמו”ר לא רצה לשלוח יד בכתבי רבו, לכן שלח לו מכתב, ופתח עם שכמובן ח”ו הוא לא אומר לרבו מה לפסוק וכו’ רק שהוא מסביר לו חששיו מהתקלה שאפשר לצאת מזה, והרב רודערמאן השיב לו להוסיף בסוף התשובה “אבל קשה להקל לעשות מעשה בזה דאוושא מילתא”. וכן עשה ונדפס בדברי יהושע חלק התשובות סימן ט’ דף צו מדפי הספר. (ותמיה רבה מצאתי בדברי יהשוע הנדמ”ח ע”י מכון ירושלים בתשובה זו (סימן נב בדפוסם) ששינה הרבה מהתשובה הנמצאת בדפוס ראשון שי”ל ע”י נאמן ביתו של הרב קלעווין, ממו”ר שליט”א)

אגב אציין, כשנגמר הספר לדפוס ביקשו בני הרב קלעווין ממו”ר לבחור שם להספר, ובחר מו”ר בדברי יהושע לכבד את אשת המחבר ששמה היתה דבורה.

ט] סיפר לי מה שהגאון רב נפתלי צבי יהודה ריף זצ”ל (אב”ד דקעמדאן, ומגדולי רבני ארצה”ב, מו”ר גם שמע כמה שיעורים ממנו כשהיה מבקר אצל ישיבת נר ישראל והיה ידי”נ של הראש ישיבה הרב רודערמאן) בעצמו סיפר לו,כשאביו הרב ישראל ריף היה בחור שהגיע לגיל השידוכים הציעו לו שני הצעות, אחד בתו של הרב רפאל שפירא ראש ישיבת וואלאזין והשני בת מו”ץ אחד מקלאצק ולא ידע באיזה מהן לפגוש, ושאל את הרב המקומי שלו וענה לו שהוא שמגדיר את השני הצעות כך, א’ הוא שידוך חורפי (א ווינטעארדיגא שידוך) והשני שידוך קיצי ( א זומערדיגא שידוך) ,ר”ל בת הרב רפאל שפירא היא שידוך חורפי שאם תצא איתה, ומתארס אותה ואתה הולך ברחוב ופוגש מישהו ,ואתה אומר לו “מזל טוב התארסתי” וכדרך העולם ישאלו אותך למי? ובדרך כלל זה לוקח זמן להסביר מי הוא מאיפו הוא, איפו הוא למד וכדומה, ובהחורפים הליטאים א”א לעמוד בחוץ כזה זמן רב מחמת הקור לכן הבת של הרב שפירא אתה לא יצריך להסביר מי הוא כי מיד ששומעים את השם הרב רפאל שפירא יודעים מיד מי זה וגדלותו משא”כ בת של הרב השני אף שהוא גם כן חשוב אבל יקח זמן להזדאות אותו לאחרים מי הוא אצל מי הוא למד וכו’ לכן זה מתאים רק להקיץ שיש האפשרות לעמוד בחוץ ולדבר וסיים שעדיף שידוך חורפי מעל שידוך קיצי. (פעם לפני כמה שנים הגיע מו”ר לליקוואד ביארצייט של רב אהרן וישב ביחד עם ראשי הישיבה ועוד, וביקשו ממנו לדבר קצת על רב אהרן ועל הישיבה וכו’ והוא סיפר להם הסיפור הנ”ל והוסיף שעל ישיבות אחרות צריכים להאריך ולהסביר מי הם ומה הם פעלו וכו משא”כ ישיבה כלייקוואד מיד כששומעים את השם ואת שמו של רב אהרן יודעים מיד כל גדלותם, ואמר שהישיבה היא ישיבה חורפית) וכמה חמור לדרוש יש בסיפור זה!.

י] מו”ר סיפר לי שהגאון מווילנא בגלותו היה בעיר מזעריטש והתארח אצל משפחה אחת, ופעם הגאון עבר ליד תינוקת קטנה שבכתה כדרך התינוקיות, והגאון להרגיעה אמר ” אל תבכי עוד תמצי שידוך טוב”. אחר בערך י”ח או י”ט שנים הגאון שלח מכתב לאותו משפחה בידי בחור א’, ובו כתוב שמלפני י”ח שנה בערך הייתי אצלכם ואמרתי להתינוקת שעוד תמצי שידוך טוב, לכן עלי לקיים מה שהבטחתי ופרט שלא אמרתי בלי נדר, לכן הבחור שהביא לך המכתב הוא שאני מציע לבתך. הבחור נפגש איתה ונשאו. מו”ר שמע סיפור זה מפי הרב בוקאוו (אחיו של רב אהרן בוקאוו רב של ברידגפארט קאננ. לא רחוק מנורויטש שמו”ר היה רב) שבעצמו בתור בחור למד במזעריטש והיה סועד אצל משפחה שהיו נכדי אותו זוג שהגאון שידך, והם סיפרו לו כמה פעמים. אגב כל פעם ששמעתי הסיפור ממו”ר תמיד הדגיש שהלימוד מהסיפור הוא מה זה מילה אצל הגאון “א ווארט ביים גאון איז הייליג” (מילה אצל הגאון הוא קדוש, אמר משהו אז עליו לקיימו)

i^מצאתי ביאור זה בספר שדה אליהו על מסכת מגילה דף טו עמוד א’ בשם הגר”א, וכשהזכרתי זה למו”ר אמר לי שהרב מרדכי היה אומר זה מהחפץ חיים, ואולי החפץ חיים עצמו היה אומר אותו בשם הגר”א, אבל מו”ר אמר כשהרב מרדכי היה אומר ביאור זה לא אמר שהוא מהחפץ חיים בשם הגר”א. וח”א העיר לי שהמקור שהספר שדה אליהו מביא ד”ז מהגר”א אינו מהספרי הגר”א עצמו, רק שהוא מפי השמועה, והיו כמה שמועות נפוצות בליטא שמייחסים אותם לרבנים שונים

ii^ וכמו שכתב רבי חיים מוואלזין בהקדמתו לספרא דצניעותא ע”פ הגר”א, וז”ל שם וברוח ה’ אשר דיבר בו כלל בהם כל התת”ק סדרים ששנו דורות הראשונים, ליכא מידי מנייהו דלא רמזה במתניתין וכו’

iii^ ביאורו של הגר”א על מילת כחס מצאתי מובא בכמה ספרים, אבל הנקודה הזאת שבא להמציא מקור לדברי חז”ל שמזנותיו של אדם קצובים וכו’ הוי פנים חדשות.

iv^ אגב, מו”ר גם הכיר בנו יחידו של הנזר הקודש, הרב חיים זצ”ל בעמ”ס ביכורי חיים ועין חיים ומו”ר שיבח אותו כמה פעמים, ופעם אמר לי שסיגנון לימודו דומה לדרכו של החזון איש. ופעם א’ שאלתי מו”ר לספר לי קצת על הגר”ח ראזין שרציתי לדעת יותר אודותו ענה לי שאין על מה לספר הוא פשוט ישב ולמד ועמל בתורה כל חייו.

v^ שהוא באמת פלא ותמוה לחשש מבל תוסיף, ע’ מה שכתב ידיד נפשו של מו”ר, רבי שלמה שניידער זצ”ל בספרו שו”ת דברי שלמה חלק ד סימן תקיח שהאריך לתמוה על הנזר הקודש, וגם מו”ר כשדיברנו אודות פסקו של הנזר הקודש אמר לי שאין מקום גם לחששות ההלכתיות שהיה לו.

vi^ הרב פרץ שליט”א טען אז להגר”מ שמהרב שולמאן א”א להביא ראיה, שכל הפסול של משחק בקוביא וכדומה אינו אלא במי שאין לו אומנות אלא הוא כמבואר בחושן משפט סימן לד סעיף טז, ואילו הרב שולמאן תורתו אומנתו אלא מה שצריך לחם על שלחונו לכן מוכרח הוא לעשות מה שהוא לפרנסתו, אבל אין זה עיקר עסקו, והגר”מ חייך מדבריו.

vii^ מו”ר הדגיש לי כמה פעמים שהוא בעצמו שאל את הגר”מ זצ”ל, וזאת משום שהוא שמע שבנו של הגר”מ, הרב דוד שליט”א פסק לאסר. (ואולי פסקו של הרב דוד הוא פסק שלו ולאו דוקא שזהו משום שאביו אסר)