R.  Elazar Fleckeles’s Haggadah Maaseh BR’ Elazar

By Eliezer Brodt

In the past I wrote:

Perhaps the topic which has engendered the most commentary in Jewish literature is the Haggadah shel Pesach. There are all kinds, in all languages, and with all types of commentary, pictures, etc. Whatever style one can think of, not one, but many Haggadahs have been written. So, whether it’s derush, kabbalah, halakha, mussar or chassidus there are plenty of Haggadahs out there. Then, there are people who specialize in collecting haggadahs although they do not regularly collect seforim. In almost every Jewish house today one can find many kinds of Haggadahs. Every year people print new ones; even people who had never written on the Haggadah have had a Haggadah published under their name, based on culling their other writings and collecting material on the Haggadah. When one goes to the seforim store before Pesach it has become the custom to buy at least one new Haggadah; of course one finds themselves overwhelmed not knowing which to pick! Every year, besides for the new Haggadahs being printed, old ones are reprinted, some in photo off-set editions, others with completely retype set.

Some years there are many choices of what to buy; in recent years, while the quantity of Haggadahs being printed has not ebbed, the quality most arguably has. This year, one important and high quality Haggadah that has been retype-set and republished is Maaseh BR’ Elazar by R’ Elazar Fleckeles.

R’ Elazar Fleckeles was born in 1754 in Prague and died there in 1826. He was a direct descendant of R’ Ephraim Luntschitz, author of the Keli Yakar, whom R’ Fleckeles quotes many times throughout his writings. When R’ Fleckeles was 14, he went to study with R’ Ezekiel Landau and spent ten years studying there. R’ Landau, as is evident from his haskamot to R’ Fleckeles works, held R’ Fleckeles in high regard. Additionally, many teshuvot in R’ Landau’s Noda b’Yehuda are addressed to R’ Fleckeles. In R’ Fleckeles’s writings, he quotes many interesting statements from R’ Landau. When R’ Fleckeles was twenty-four, he became the Rabbi of Kojetin, a town in Moravia. However, just four years later R’ Fleckeles returned to Prague to sit on R’ Landau’s Bet Din and serve as a head of a yeshiva. [See also here and here].R’ Fleckeles authored many works on halakha and derush, as well as a commentary on the Haggadah called Maaseh BR’ Elazar. R’ Fleckeles was a skilled halakhist, as is evident from his volumes of responsa, Teshuva m’Ahavah, but his fame also rests on his skills as a darshan. His derashot were published in a four volumes, Olat Chodesh. The fourth volume contains, R’ Fleckeles series of derashot he gave against Shabbatai Tzvi and Jacob Frank (this section has a separate title, Ahavat David) [recently auctioned off as noted here].

Almost all of his works besides his Teshuva m’Ahavah, are very hard to find.

A few years ago a new Boro Park-based Machon called Netzach Yaakov started reprinting his seforim. In 2014 they printed a volume of his Drashot related to Elul and Tishrei along with two works, Chazon LaMoed and Olat Chodesh (437+20 pp.). This beautifully produced work, including an introduction about R’ Fleckeles and a detailed index, matches the content of the actual Drashot.

 A few weeks ago this company released a new edition of his commentary on the Haggadah: Maaseh BR’ Elazar (224 +23 pp).

The Maharil noted in a drasha that he gave before Rosh Hashonah:

כל אדם יחזור וילמוד התפלה והקרובץ מקודם להיות שגורים בפיו בר”ה בשעת התפלה. וכן ילמוד בניו ובני ביתו סדר התפלה, ויריצם סדר הברכות ומלכיות זכרונות ושופרות, כדי שלא יצטרך בר”ה להפסיק בין גאולה לתפלה להראות להם אז הסדר, כי צריכנא לסמוך גם ביום טוב גאולה לתפלה. [וכשחל ר”ה בשבת כל שכן – דצריך אדם לסדר להרגיל התפילה להראות לבני ביתו בתחילה – דאז משנין בכמה מקומות התפילה – והקרובץ [מהרי”ל, עמ’ רעב]

 But specifically more instructive is the Sefer Hamaskil‘s comment:

מה טוב ומה נעים לעיין תמיד דבר בעתו בכל שבוע ושבוע בפירוש חומש ומחזיר וסליחות… ואגדת פסח [ספר המשכיל עמ’ 70].

His basic point being that one should try to prepare before each occasion the tefilos we specific to that occasion – and for Pesach that is the Haggadah.

Many people look all over each year to have nice new pieces of Torah to say over at the seder. This work is full of nice (many) shorter pieces focusing on Peshat and Derush (not Kabbalah) which can be enjoyed by different audiences.

This Haggadah was first printed by the author in Prague in 1818.

Abraham Yaari, in his work A Bibliography of the Passover Haggadah, writes about this work:

הפרט העברי ככתבו עולה תקע”ב אולם יש לקרוא את שני היודין של השם כשם הויה, ואז יעלה תקע”ח, בהתאם לשנה הלועזית 1818, ולהסכמת הצנזור שניתנה באוקטובר 1817 [מספר 418]

For recent Discussion of other works with similar wording see Yakov Speigel Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri; BeSharei HaDefus, pp. 273-296.

In 1944 in Oradea, Romania this work was printed again. It appears that this was the last Haggadah printed in Europe during World War Two. To me it is fascinating that in this turmoil time they bothered to print this work.

Yaari records this edition [number 2308] as does Yitzchak Yudolov in The Haggadah Thesaurus [number 3918]

This 1944 edition has an interesting addition, as noted by the publisher. Into the text of the Haggadah the prelude Li Shem Yichud was added:

 ולא הוספתי עליו רק מה שנוהגים לומר לפני כל מצוה לשיחקב”ה וכו’ [=לשם יחוד קודשא…] הצגתי כהסכמת הגאון משאמלויא שליט”א…

In R’ Ehreneich’s second letter to the publisher he writes:

 

Although it’s very nice that they decided to add this into R’ Fleckeles work and not hide this addition but I do not think they had any right to do such a thing. R’ Fleckeles was very outspoken about saying Li Shem Yichud, to say the least.

דרך כלל יאות לבטל כל התחנו’ ובקשות אלו וכיוצא בהן שנתחדשו מלקוטי האחרונים ומעיד אני עלי שמים וארץ שראיתי אחד הי’ רצה לברך על אתרוג המהודר של רבינו הגאון האמתי נ”ע (כי הי’ תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג המהודר בכל מיני הידור וכסף וזהב לא הי’ נחשב בעיניו מאומ’ אף שהאתרוג הי’ בתכלית היוקר) וכאשר ראה שאותו פלוני אמר יה”ר קודם נטילת לולב (הנדפס במחזורים ובלקוטי צבי) כעס ורגז ואמר בקצף גדול האומר יה”ר אינו מניחו לברך על אתרוג שלו ולא הניחו לברך ועיין מ”ש רבינו בספרו נ”ב חלק א”ח סי’ ל”ה דף כ’ ע”ג ובחלק י”ד סי’ צ”ג והרבה יש לי לדבר בענינים האלה וכאלה ומרוב טרדותי לא אוכל להאריך [שו”ת תשובה מאהבה, א, סוף סי’ א][1]

He was following in the path of his Rebbe, the Nodeh BeYehudah, who as is well known was adamantly against the saying of Li Shem Yichud:

ועל הרביעית אשר שאל בנוסח לשם יחוד אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידור הנה בזה אני משיב עד שאתה שואלני נוסח אמירתו יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל ע”פ התורה וע”פ הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים תנחם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם. אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה’ ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה’ וצדיקים ילכו בהם וחסידים יכשלו בם. והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה’ ירחם עלינו. עי”ש באריכות. [נודע ביהודה (קמא) יו”ד, סי’ צג].

A few months ago I mentioned the censorship of this Teshuvah.

This topic of saying Li Shem Yichud will hopefully be discussed at a different time.[2] But just to add some sources.

In 1805, R’ Menachem Mendel of Shklov, one of the main talmidim of the Vilna Gaon, printed the Gra’s work on the Haggadah for the first time.

Before Maggid it says:

הנני מוכן ומזומן לקיים המצוה לספר ביציאת מצרים לשם יחוד הקב”ה…

In a recent edition of the Gaon’s Haggadah the editor writes:

והנה אין גילוי מפורש בדעת רבינו הגר”א ז”ל באמירת לשם יחוד אך אילו ידע רמ”מ ז”ל שרבינו ז”ל מתנגד לאמירתה בוודאי לא היה מדפיסה… [ר’ חנן נובל, הגדה של פסח עם פירוש הגר”א, ירושלים תשע”ג, עמ’ כט, עי”ש].[3]

This same passage appears in later prints of the Gra Haggadah including one printed in Prague in 1813 at the time R’ Fleckeles was very active there. [Worth noting is the censor was R’ Fleckeles friend, Karl Fisher].

Even though it is unclear what the Gra held about saying Li Shem Yichud, another talmid of his appears to write against it. Here is what R’ Menashe M’IIlyah writes about it in Alfei Menashe:

In the beginning of the Haggadah, R’ Fleckeles deals with the famous question as to why there is no Beracha on Sipur Yetzias Mitzrayim, quoting a Shut Besamim Rosh on the topic [see here]. A few lines later he quotes the real Shut HaRosh, with this preface:

ובתשובות הרא”ש המקובלת לנו ראיתי…

Returning to this newest edition of the Maaseh BR’ Elazar.

One nice piece in this Haggadah is his discussion against his Rebbe, the Nodeh Beyhudah, about the Issur of Chametz in Mitzrayim.
He writes:

הנה חדשים מקרוב נדפס ספר מערבי וראיתי…

The current editors do not write to which sefer he is referring. This is the work he is referring to, first printed in 1793:

In 1959, Yitzchak Refael printed numerous additions to this Haggadah in the journal Sinai (45: 22-36). The source of these addenda is R’ Fleckeles personal copy, which he had specially bound with added on margins and blank pages inserted between each page, affording the author ample room for marginalia. After passing through several hands, finally arriving in R’ Maimon’s library. This new version of the work includes all of these addenda, in their proper places. Interestingly enough, neither Yaari nor Yudolov mention these additions in their entries on this Haggadah.Returning to Li Shem Yichud Sharon Flatto writes in her ‘The Kabbalistic Culture of Eighteenth Century Prague’:

Notably a Haggadah was recently discovered that was owned during the late 1780s by Fleckeles…. The margins of this Haggadah contain leshem Yihud formulas to be recited before the blessing on the the four cups of wine penned in Fleckeles’ hand.

In the footnote she writes they seem to have been written between 1784-1790.'(pp. 225-226). While I wish I had more clearer sources about this discovery. She does not note that the Haggadah that R’ Fleckeles himself printed in Prague in 1818 nor in the manuscript updates of R’ Fleckeles to his own Haggadah does he write to say Li Shem Yichud or any such Tefilah in the Haggadah. This newest edition of the Maaseh BR’ Elazar prints the Haggadah like R’ Fleckeles did in 1818 without Li Shem Yichud.

Besides for all these new pieces added into this new edition, the volume also includes a well-written introduction about R’ Fleckeles, including an interesting eye witness account from manuscript of the day he died in Prague. Another plus to the new edition are the numerous sources they added, at times quoting R’ Fleckeles references from his other works.  Finally, there is a very useful index of topics and seforim quoted by R’ Fleckeles at the end of the volume. I really hope they continue to print the rest of R’ Fleckeles works.

To purchase this Haggadah try Girsa in Jerusalem, Biegeleisen in NY or your local seforim store.

Appendix:

One of the seforim noticeably omitted, for the most part, from R’ Fleckeles works, including this Haggadah, is the Zohar.

Much of the sources in R’ Fleckeles writings regarding the Zohar and Kabalah in general has been gathered in Boaz Huss’ recent work, KeZohar Harokeyah (pp. 322-323). Most notable is this piece which I quote here in its entirety:

ועתה אין מן הצורך להשיב את האיש אשר רצה להמצי’ דבר חדש להשביע את האיש הישראלי בספר הזוהר… את זה כתבתי לדעת האיש ההוא שהספר הזוהר כלו קדוש אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה’ שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר הנה אם אמרו חכמי התלמוד על ברייתא דלא מתנייא בי ר’ חייא ור’ אושיעא מאן ימר דמתרצתא היא דלמא משבשתא היא וספר הזה ודאי לאו בר”ח ורב אושיעא אתמר כי כל הדורות מראש לא זכרו מספר הזוהר מאומה לא בהקיץ ולא בחלום כי הנה אם אמת הדבר שהחבור הזה הוא מהתנא ר’ שמעון בר יוחאי אשר ר’ יהודה הנשיא קבל גם ממנו כמבואר בהקדמ’ הרמב”ם לספרו יד החזק’ איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש”ס משניות או בשום מקום ואף ר’ יוחנן שחיבר תלמוד ירושלמית אינו מזכירו בשום מקום ורבינא ורב אשי שחברו תלמוד בבלי מאה שנים אחר חבור תלמוד ירושלמי והיו סוף אמוראים ולא שמו רמז בכל התלמוד מספר הזוהר ורבה בר נחמני שחובר רבות ושוחר טוב וכיוצא בהם הרבה לא זכרו מחבור רשב”י גם רבנן סבוראי והגאונים והרי”ף והרמב”ם ורש”י ותוס’ והרמב”ן והרשב”א והרא”ש והטור והילקוט שמעוני אשר אסף ולקט כל המדרשות והמכילתות והברייתות כלם לא ידעו ולא ראו ממנו דבר עד שזה קרו’ לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ואיזהי כנסיה אשר קבלוהו בכנופיה, כמו תלמוד בבלי וירושל’ וז”ל הרמב”ם בהקדמתו לספר יד החזקה אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם הואיל וכל אותם דברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל עכ”ל ויעיין עוד שם ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי ר’ שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב”י ועזקתיה חתום עליה ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראי’ שהיו אחר רשב”י שנים רבות במספר והארכתי בזה במקום אחר מפי סופרים ומפי ספרים כמבואר בס’ מטפחת להגאון מו”ה יעב”ץ זצלל”ה שגזר אומר שחלו בו ידים מזייפים וחשד את החכם ר’ משה דיליון יעיי”ש.

והינה מיום שנתחדש ספר הזוהר הרבה נכשלו ע”י כי כמה דברים סתומים וחתומים אשר המציאו האחרוני’ להתעות בני אדם יושבי חשך השכל, צאו וראו כמה קלקולים רבים קלקלו מאמיני הכלב רע שבתי צבי שבור ואחוזת מרעהו ברכי מסאלנוקא ויעקב פראנק שם רשעים ירקב, ותלו דבריהם בספר הזוהר אשר בודאי לא יאונה לצדיק ר’ שמעון בר יוחאי כל און.

מה טוב ומה נעים, אשר כתבתי בחבורי קטן אשר קראתיו בשם קונטרס אהבת דוד שנדפס בק”ק פראג תק”ס וזה לשוני שם באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי אדירי’ אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר פראנץ השני אשר צפו והביטו בחכמתם הנפלאה, רבות רעות ושבושי דעות תסתעפנה מחלומות והבלים המקובלים, והמה לנזקי בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם הפקודה הראשונה העכסט האף דעקרעט פאם ב’ נאוועמבר למספרם והשני פאם ז’ יוני למספרם והארכתי שמה בדברים נכונים… (תשובה מאהבה חלק א סי’ כו).

According to Shmuel Werses, Haskalah and Sabbatianism, (Heb.), pp. 68 and Boaz Huss, KeZohar Harokeyah (p.323) this teshuvah has been censored out of the 1912 edition of TM. I have been unable to independently confirm this, as the 1912 editions I have seen (both in NLI and in BIU) have it in full – as do most reprints available today, including the edition found on the HebrewBooks.org website

In another teshuvah on this topic R’ Fleckeles writes:

ובלא”ה כבר כתבתי פעמי’ רבות שאין ראי’ מזוהר שלא נודע ברור מי הוא המאסף והמלקט ספר הזוהר והרבה הוסיפו  (תשובה מאהבה א:סב).

It is worth pointing out that R’ Fleckeles does not dismiss the Zohar completely taking it into account elsewhere in TM; for example in this teshuvah he writes:

מה ששאלני מדוע רובא דעלמא מקילים והולכים בבקר ד’ אמות בלי נטילת ידים שחרית הא כבר כתב המ”א בשם הב”ח בשם תולעת יעקב כל ההולך ד’ אמות בלי נטילת ידים שחרית חייב מית’ עיי”ש וכמה בני תורה אשר אינם שוגגים מקילים ואין להם על מה שיסמכו. ידע ידידי שדבר זה כתב בעל תועלת יעקב בשם הזוהר וכן העתיקו הב”ח, והמג”א השמיט בשם הזהר או מן השמים השמיטוהו כי חפשתי בספר הזוהר יגעתי ולא מצאתי ובעל א”ר האמין לשמועותיו בשם הזוהר והאר”י וצדר להקל עיין סי”א סק”ד ולבסוף מסיק בשם ספר דמשק אליעזר שדבר זה  דוקא בזמנם כמו גילוי וזוגות עיין שם ולענ”ד ליתא בזוהר כלל והרב בית יוסף אשר העתיק בכל פעם דברי הזוהר לא שם רמז מזה ושארי לי’ מארי’ שעשה רוב ישראל לחייבי מיתות שוגגן ישרים יחזו במסכת ברכות דף  סמ”ך ע”ב ישר יחזו פנימו ולענ”ד היא משנת חסידים והזריז הרי זה משובח ואפשר דזוהר מיירי אם מים מצוים לפניו והולך ד’ אמות בלי נטילת ידים ואח”ז ה’ אנה לידי ספר ברכי יוסף וראיתי שמביא דברי הזוהר כת”י וסיים וזה לשונו אלא דשמיע לי מרבני קדישו דזמנין דמיא הרחק מאד מאדם ובלכתם ילכו פחות מד’ אמות כאותה שאמרו גבי שבת עיין שם סימן א’ אות א’ ולשון הזוהר אינו לפני לעיין והנרא’ לענ”ד כתבתי. (תשובה מאהבה חלק א סי’ יד וראה חלק ב סי’ א אות ד)

As an aside, the shitos of R. Fleckeles on the Zohar are bland compared to those of his Rebbe, the Noda Beyehudah, as found in the recently printed drasha of his from manuscript by Dr. Maoz Kahana and M. Silber. I note in passing that this drasha has sparked a debate between them and Dr. Flatto, to which she responded in a later version of the journal Kabbalah.