שמועות נדירות בעניני ספרים וסופרים

מפי מו“ר הג“ר שמרי‘ שולמאן שליט“א

מח“ס באר שרים, אור לישרים, מריש בבירה, שומר הפתח, שומר מצוה ועוד

זה לי עשר שנים שזכיתי ליצוק מים על ידי אחד המיוחד מזקני הגאונים בדורינו משיירי כנה”ג דור אחרון של גאוני רבני ליטא הגאון מוהר”ר שמריהו שולמאן שליט”א. מלבד גדלותו בתורה המשתקפת מכל דף ודף מעשרות ספריו, ונוסף על זה שכבר מנעוריו נודע הגאון כבעל זכרון מופלא שאינו מאבד טיפה, עוד הוא ממלא תפקיד חשוב כממשיך שרשרת לגדולי הדורות מדורות עברו, שהוא עצמו זכה להתקרב אתם ולשמש לפניהם. הגאון המיוחד הזה זכה ללמוד וללמד תורה ברבים יותר מששים שנה באיזור קווינס, ובמיוחד בקיו גארדענס היללס, ובכל בתי המדרש ובתי הכנסת בקווינס מתבדרין שמעתיה. וכמו שזכה ללמוד וללמד בצעירותו, כן יזכה ללמוד וללמד בזקנותו, לקיים מה שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך.

ראיתי לנכון לרשום מקצת שמועות נדירות ששמעתי ממנו משך השנים, ולתת ברכה לפניכם היום, ומובטחני שיהיו לתועלת לשוחרי והוגי תושיה. יצויין שהדברים הבאים היו למראה עיני מו”ר הגאון, והוא אף אישר את תוכנם. התודה והברכה לידידי ר’ משה מיימון על סיועו בהכנת המאמר.

אברהם י’ וילנר

א] בתחילה אציין כמה דברים ששמעתי ממו”ר בשם רבו הגדול רבי יעקב יצחק רודערמאן זצ”ל ר”י נר ישראל בנוגע לספרים שונים.

• הרוצה לחלק על המחנה אפרים צריך להביא ראיה לדבריו, וא”א לחלק עליו רק מסברא שסברתו היה כ”כ חזקה.
• הראש ישיבה (=הרב רודערמאן) היה רגיל לומר שיש להסתכל בכל ספרי האחרונים, אבל בספר אור שמח צריכים ללמוד. (ר”ל שכדי להבין דבריו של האור שמח לעומקם א”א בריאה בלבד אלא שצריך לעמל וללמוד אותם כראוי, ושמעתי כמה וכמה פעמים ממו”ר עד כמה העריץ הראש ישיבה את האור שמח ועד כמה היה מפליג בשבחו).
• אמר שכל קושיות הטובות של האחרונים אפשר למצוא אותם בשער המלך.
• כשאמרתי למו”ר שראיתי הרבה חולקים על פסקו של רבי חיים עוזר בענין הג’אלאטין, וגם אלו שבדרך כלל לא היו פוסקים נגדו כמו, הרב אליעזר סילבר, בזה פסקו אחרת ממנו. אמר לי שהראש ישיבה הרב רודערמאן זצ”ל אמר לו, שהחזון איש אמר שעל כל פסקי רבי חיים עוזר אפשר לסמוך בלי שום פקפוק, חוץ ממה שהתיר לשמש במוך היכא שהסיבה לשימוש במוך הוא מצד האיש, שבזה א”א לסמוך¹.

ב] אמר לי מו”ר שהגאון הרב חיים העליר זצ”ל אמר לו שעל שני אחרונים יש חזקה עליהם שראו כל הספרים שהיו מצוים בזמנם, הש”ך ורבי עקיבא איגר, ולכן אי אפשר לומר עליהם “אילו היה רואה דברי פלוני היה חוזר”, דליתא דכל מה שיש לראות ראו.

ג]ומו”ר כה התפעל מבקיאותו של רעק”א עד שמפאת זה החליט שכפי הנראה רעק”א כתב גליונתיו במשניות ובש”ס רק לעצמו דרך לימודו, ולא ע”מ להדפיסם. שהרי יש קושיות וחידושים בגליון הש”ס שנמצאים בספרים שקדמו, ובע”כ שלא נתכוון רעק”א בגליונותיו אלא לרשום לעצמו הערות בין משלו בין משל אחרים. לדוגמא: בגליון הש”ס ב”ק דף נ”ו העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת (כגון ששקל כנגדן משקלות) פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ופרש”י ד”ה פטור דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, והקשה ברעק”א בגליון הש”ס שם שבמקרה זה ששקל כנגדן פטור מדיני אדם אף אם היזק שאינו ניכר שמו היזק, שמכיון שלא נעשתה מלאכה בגופם לא נפסלו בכך ע”ש בגיטין דף נ”ג. וכבר הקשה כן השער המלך בפ”ז חובל ומזיק ה”ד וכן הקשה הפרי חדש בספרו מים חיים בחידושיו לגיטין דף נ”ב ע”ב (דף ט ע”ב מדפי הספר).

ובמגילה פרק א משנה ה, אין בין יום טוב לשבת אלא אכל נפש בלבד. והקשה שם בתוס’ רעק”א קשה לי למ”ש הב”י סימן רמ”ו ובהגהת שו”ע שם ס”ג בשם שבולי הלקט דאין אדם מצוה על שביתת בהמתו ביו”ט. וכן הרמב”ן בספר תולדות אדם כתב די”ל דליכא ביו”ט איסור שביתת עבדו הובא בב”י ס’ תקכ”ו א”כ אמאי לא חשיב במתני’ דבין יו”ט לשבת שביתת בהמתו ועבדו עכ”ל. והעיר מו”ר בספרו אור לישרים עמ”ס ראש השנה עמוד רו בהערות קצרות אות א’ וז”ל: “אמנם נפלא הדבר שכל הנ”ל מפורש בבית יוסף סימן תצה ד”ה כתב הכל הבו שכתב וז”ל ‘ואיני יודע טעמו של המתיר (שביתת בהמתו ביו”ט) דהא כיון דמקשינן יו”ט לשבת חוץ ממקצת דברים שנתפרשו בתלמוד ושביתת בהמה אינה מכללם האיך אפשר לומר שהיא מותרת ביו”ט’ ע”ש כל דבריו”. (א”ה ואף שיש לדחוק ולומר שיש מקום לקושיות רעק”א שהרי הוא שואל אליבא דהסוברים דאכן שביתת בהמתו מותרת ביו”ט וא”כ קשה למה לא מוזכר במתני’, והב”י סבר שא”א להתיר מכח קושיא הנ”ל אבל לאלו שסוברים תקשה כהנ”ל ומ”מ גם זה מן התימה שלא העיר רעק”א כלל שעצם הנידון כבר דנו הבית יוסף, וכן הב”ח שמלא אחרי דברי הב”י ע”ש).

ד] מלבד בקיאותו הנוראה של רעק”א, עמקותו היה להפליא, ואמר לי מו”ר שהגר”ח צימערמאן² אמר לו שדברי רבי עקיבא איגר עמוקים מאוד מאוד, וקשה לרדת לסוף דעתו. ואמר הנ”ל שהיחיד שבאמת הבין דברי רבי עקיבא איגר עד תומם היה העילוי ממיטצי’ט, רבי שלמה פולאציק זצ”ל.

ה] ואמר לי מו”ר שאפשר להוסיף אחרון שלישי להרשימה שידעו כל ספר שהיו בנמצא בזמנם, והוא הרב חיים העליר עצמו. ומו”ר הפליג מאד את בקיאותו של הרב העליר, ואמר לי שפעם היה דין תורה קשה שהביאו לפני הרב העליר, ועקב חולשתו הפנה הד”ת לתלמידו הרב מתתיהו קאגאן זצ”ל אב”ד דקאראנא נ”י בעמ”ס מתת ידי³, ואחר שמיעת כל צדדי הד”ת כתב ר’ מתתיהו תשובה ארוכה בנידון והראה אותו לרבו, הרב העליר. אחר שעיין הרב העליר בתשובתו, שאל אותו אם הוא בעצמו חידש הדברים כאן או שהם לקוחים מאיזה ספר, וענה לו תלמידו שאלו הם דברי עצמו. אז הראה לו הרב העליר איזה ספר ישן נושן נדיר שבו היה כתוב בדיוק אותו חידוש.

ו] קצת ממה שמעתי ממו”ר אודות רבי אליעזר סילבר זצ”ל.

• מרגליה במופיה דרבי אליעזר סילבר שאצלינו אין שום “פאריטץ’עם”⁴, ואפילו על רבי מאיר שמחה אפשר לחלוק.
• סיפר לי מו”ר שכשלמד בבלטימור בימי המלחמה, הגיע לישיבה הרב אליעזר סילבר זצ”ל ושאל את הבחורים מה הם לומדים, וענו בבא בתרא והרב הנ”ל הגיב בהתפעלות “מה? רק מסכת אחת? צריכים ללמוד ש”ס!”⁵, ואמר כשהוא היה צעיר למד סדר א נשים, וסדר ב נזיקין.
• כשהגיע הגרי”ד הלוי סולובייצ’יק לארצה”ב כיבדו אותו האגודת הרבנים למסור שיעור, והיה אז בעשרת ימי תשובה, ומסר שיעור על עניני עבודת יום הכיפורים בפני כל הרבנים. לפני השיעור לחש לו אביו, הרב משה, שאין עליו לדאוג ולפחד מאף אחד, חוץ מהרב אליעזר סילבר זצ”ל, שהרי כל תוספות ישנים שביומא ידועים לו.

ז] סיפר לי שאחד ממקורבי החפץ חיים, הרב פופקא, אמר לו שאחר שיצא לאור ספר משנה ברורה קיבל החפץ חיים מכתב מהרב יצחק שוסטער שהיה רב באיזהו עייריה בליטא ונודע כבקי גדול בירושלמי, ובו הרבה הערות על המשנה ברורה מהירושלמי. הח”ח קרא לבנו רב לייב⁶ להביא לו הכת”י מהספר, ואמר לו “תראה שכל ההערות של הרב הנ”ל כבר כתבתי אודותיהם, ויישבתי הקושיות, אלא שלא רציתי להכניס את כל הפילפול והלומדות לתוך הספר”. הרי שמטרת ספרו לא היה להראות גדלותו בתורה רק שיהיה משנה ברורה – כשמו כך הוא.

וכן אמר לי מו”ר כמה פעמים לעיין היטב בדברי המשנה ברורה וביאור הלכה שהספר באמת מלא לומדות, רק שאינו ניכר כל כך משום שקיצר החפץ חיים בלשונו, והרבה מהלמדות שלו “מובלעים הם” תוך דבריו במילים ספורות. וחזר על הנ”ל שלא היה ברצונו להראות גדלותו בתורה וכו’.

ח]סיפר לי שהוא שמע זה מאיש שהיה נוכח אז, לפני למעלה משמונים שנה כשהמקרר היה דבר חדש בעולם, התקיים אסיפת רבנים בבית רבי משה סולובייצ’יק לדון אי מותר לפתוח דלת המקרר בשבת. וכידוע ששלחו שאלה זו להרב שמחה זעליג ריגר הדיין מבריסק, והלה העלה להתיר (ותשובתו נדפסה ב’הפרדס’). בשעת האסיפה אמר הגר”מ שרב שמחה זעליג התיר, ורב אחר שהיה נוכח שם אמר “נו, ומה אומרים הפוסקים האחרים?”. מיד התחילו הנוכחים לצטט פוסקים אחרים בנושא, ואמנם הרבנית, אשת הגר”מ, שהיתה בחדר הסמוך שמעה כל המו”מ וקראה בקול “אני לא מבינה, אם רב שמחה זעליג התיר האם צריכים עוד לדון מה סברו אחרים?” והגר”מ אמר שהיא צודקת ואין על מה לדון עוד, ובכך נסתיים הדיון.

ט] הנה מפורסם מה שאומרים (יש מייחסים השמוע להרב ברוך בער, ובספר תולדות חייו של רבי ברוך בער מובא שרב ברוך בער אמר זה בשם רבו הגר”ח) שמה שהספר שאגת אריה הוא מקובל בעולם יותר משאר ספריו הטורי אבן והגבורת ארי, הוא משום שספרו הראשון שאגת אריה נכתב בימי עניותו ואילו שאר ספריו נכתבו שכבר היה לו במה לפרנס את עצמו. ואמר לי מו”ר שהגר”ח צימערמאן זצ”ל אמר שהשמועה אינה נכונה וא”א לומר דבר כזה, והשאגת אריה היה אותו שאגת אריה בכל המצבים – עם כסף ובלא כסף.

י] אמר לי פעם שהעיקר בפסק הוא הסייעתא דשמיא שיש לרבנים. וסיפר לי ששמע מהרב אנשיל וויינהיוז (אחד מלומדי ישיבת מיר בפולין) שהיה פעם שאלה קשה על איזה ריאה של בהמה בבית המטבחיים בבריסק, וירד הגאון רבי חיים זצ”ל, רבה של בריסק, ביחד עם הדיין, רבי שמחה זעליג זצ”ל, לבדוק אותה, ופסק הגר”ח להקל והכשיר הבהמה. ואז שאל רש”ז את הגר”ח “תינח בבריסק שיש לנו רבי חיים שיכול לפסוק שאלה קשה כזאת, אבל מה יהיה אם שאלה כזאת תהיה בעיירה אחרת שאין לה את הגר”ח?”, ענה לו הגר”ח שאין למה לדאוג שיש סייעתא דשמיא מיוחדת לרב לפסוק ההלכה הנכונה. הנה באותו עת הגיע איזה רב מעיר אחרת שבא לבקר אצל הגר”ח, ושאל אותו מה הוא סובר על אותה שאלה שהם דנו, וענה אותו רב שמותר כמו שכתוב בספר פלוני בדף פלוני, והלכו אח”כ הגר”ח ורש”ז לראות הספר בפנים וראו שבאותו ספר שהרב ציטט, פוסק לאיסור בנד”ד – בדיוק ההיפך ממה שסבר הרב. אז אמר הגר”ח להרש”ז אתה רואה איזה סייעתא דשמיא יש לרבנים, שהוא כיון להפסק הנכון (לדעתו של הגר”ח) תוך טעות בזכרון.

י“א] מו”ר שמע מישיש אחד יליד לבוב, כשנפטר בעל הישועות יעקב הציעו לנכדו שהיה בעל מסחר, שימלא את מקומו של זקנו כרבה של לבוב אבל הלה סירב. ואח”כ כשהתחיל עסקו לרדת והפסיד הרבה כסף עד שכמעט פשט רגל, אשתו הציעה לו שילך להתפלל על קבר של זקנו בעל הישועות יעקב להתפלל להטבת מצבם , ענה לה בתמיה “לזקנו? הלא הוא זה שגרם לי כל הירידה הזאת, שרצונו הוא שאני יקבל עול הרבנות במקומו ולא לעסוק בעסוקים”.

עוד אמר מו”ר שהסיבה שהשני גיסים הגדולים בעלי המגן גיבורים הפסיקו ללמוד אחד עם השני (ולכן הספר שלהם הולך רק עד סוף הלכות ערבית) היה עקב המחלוקת הגדולה ביניהם בענין מצת מכונה. ואמר מו”ר שרואים גדלותו של הספר ממה שהמשנה ברורה בשני חלקים הראשונים אינו זז מדבריהם.

י“ב] מו”ר שמע מישיש אחד מתושבי סלוצק, שבימי הגאון מוה”ר יוסף ז”ל אבד”ק סלוצק ביום ב’ או ה’ בתפלת הבקר היה שם בעל ברית וגם יארצייט, ושניהם בקשו להכבד בעלייה לתורה, והורה שיקראו לבעל הברית לעלות לתורה. וכששאלוהו ע”ז הרי במג”א (סימן רפ”ב) מפורש דמי שיש לו יארצייט קודם לבע”ב, ענה דה”מ כשיש רק מנין א’ בעיר, אבל בק”ק סלוצק יש תה”ל הרבה בימ”ד והרבה מנינים, ורק הברית מיוחדת בביהכ”נ זו מפני שהיה שם כסא של אליהו מיוחד, ומשו”ה כל הבר”מ היו שם בבית הכנסת, ובעל היארצייט יוכל למצוא הרבה מנינים ובתי כנסיות אחרים⁷.

י“ג] פעם הזכרתי למו”ר חקירה מחודשת מספר יד שאול לבעל השאול ומשיב שחקר אם חייבים לעמוד בפני גר שנתגייר כשהיה מעל גיל שבעים מאחר שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומו”ר מאוד התפעל שאפשר לחקור חקירה כזאת שנשמע מאוד מוזר, ואמר שזה מזכירו האיך הגר”ח ציממרמן היה תמיד מתלוצץ על החקירה אם ב’ אחים שנתגיירו ומתו מחמת מילה אם יבוא אח שלישי שרוצה להתגייר אי אמרינן עליו שאין יכול למולו משום מתו אחיו או לא, משום גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינם נקראים אחיו, והגר”ח ציממרמן היה מתלוצץ על זה שבדברים שתלוים במציאות א”א לחקור חקירות עליהם.

1^ הנה ממש לאחרונה יצא לאור ספר מסורת משה חלק ב’ (ירושלים תשע”ו) ושם בעמ’ שיג-ד נמסר מפי הגר”מ פיינשטיין כדברים האלה: “אבל כדי להתיר מוך, שהוא באמת אסור, שלא נראה שהוצדק הרב חיים עוזר במה שמחשיבו כדרך תשמיש, צריך מצב של סכנה”.

2^הגר”ח צימערמאן ויבל”ח מו”ר שליט”א היו ידידים טובים ונאמנים במשך שנים רבות, ומו”ר מרבה בשבחו ומצטט תמיד דבריו חידושיו ומאמריו, ואמר מלבד גדלותו בתורה היה הגר”ח סמל של “ערליכער איד” שפירושו של ערליכער איד אמיתי אינו כשאחד מתנהג ע”פ רוח התורה כשנוח לו, רק המתנהג כן בשעת נסיון, ולהגר”ח הוצע לו כמה פעמים מטעם בית מדרש לרבנים ע”ש שכטר לבוא וללמוד אצליהם בלי שום משרה רשמית ולקבל תקציב הגון רק עבור לימוד בבית מדרשם (והסמינר אז לא היה כזה גרוע כמו היום) והגר”ח היה דוחה אותם כל פעם בלי לחשוב לרגע קט, למרות כמה היה זקוק לכסף אז. ואמר אף שהגר”ח לא פחד לדבר ולהתווכח בלימוד ולכנס לריתחא דאורייתא עם אף אחד עכ”ז עם שנים היה הגר”ח מכניע כתלמיד לפני רבו ודיבר איתם בסיגנון אחר לגמרי דודו רבי ברוך בער ורבי משה סולובייציק. ומו”ר אמר לי שהגר”ח העריץ רבי יעקב ספסל העילוי מווישקי כרבו.

3^ מו”ר היה מאריך בשבחיו כמה פעמים, ומאחר שהוא אינו ידוע כ”כ היום, אגיד קצת שבחיו ממה שמעתי ממו”ר במשך השנים. הרב קאגאן למד אצל רבי חיים העליר בברלין ואמר לי פעם שהוא היה לא פחות מהמפורסמים שלמדו אצל הגר”ח בברלין, ובהזדמנות אחרת אמר לי שיש בספרו כמה מו”מ בינו ובין מרן הגר”מ פיינשטיין זצ”ל שהיה מקשה על דברי הגר”מ וכו’ ואמר “שהיה ראוי לכך לשאת וליתן עם הגר”מ”. ואגב אציין שאלה הלכתית מעניינת שהיתה בין מו”ר והרב קאגאן, שלתקופה מסויימת היה מו”ר הבעל קורא בבית כנסת של רב קאגאן, ובשבת אחד באמצע החורף כשירד שלג גדול לא הגיע מנין אנשים באותו שבת להתפלל, לשבוע הבא הורה הרב קאגאן לקרוא שני פרשיות, פרשת השבוע ולהשלים משבוע שלעבר שלא קרינו בתורה, ומו”ר התווכח איתו ואמר שאין דין תשלומין אלא בכגון שהיה מנין ולאיזה שום סיבה לא קראו בתורה אבל אם בכלל לא היה מנין אז לא חל עליהם חיוב קריאות התורה שבעי להשלים, ולכן אם יהיו עשרה אנשים שלא הגיעו לבית הכנסת אם הם כולם יגיעו השבוע הבא אין שום חיוב עליהם להשלים, רק על מנין שלא קראו, והרב קאגאן לא הסכים איתו. וע’ בספרו מתת ידי סימן י”ד מש”כ בזה.

4^ ברוסיא פעם היו האיכרים משועבדים לשר בעל הקרקע כאילו נמכרו לו ממכרת עבד. ושר זה נקרא בלשונם פאריטץ, וכמובן היו מפחדים ממנו.

5^ ואמר את זה בהברה הליטאית המובהקת שלו שנשמע כאילו אמר ‘ס”ש’.

6^ באחד הפעמים שסיפר לי הנ”ל אמר שאגב שמעניין שהחפץ חיים היה קורא לבנו בתואר רב, רב ליב.

7 ^מו”ר משתמש בסיפור זה בספרו שומר הפתח על יו”ד בראשית דבר עמוד ג’ כדוגמא שאפילו הלכות פסוקות ומפורשות צריכות גם כן רבא. ע”ש שמביא דוגמאות נוספות להנ”ל.