Mishloach Manot of Rabbis and Scholars
In honor of Purim, and in memory of Tovia Preschel, the Seforim Blog is happy to present the following.
Mishloach Manot of Rabbis and Scholars
By Tovia Preschel
Rabbis, scholars and writers used to send on Purim—in addition to the traditional Mishloah Manot—spiritual food to their dear ones: a song, a study, even an entire book, they had written.
In this article only a few of such “manot” (“portions”, “gifts”) can be mentioned.
Rabbi Shlomo Alkabetz, the author of Lekha Dodi—wrote a commentary on the Book of Esther and sent it as a Purim present to his future father-in-law.
In the introduction to the commentary, he tells us how he came to write it. It was in 1529, with the approach of Purim, the season for sending gifts, he felt extremely bad, for he did not know what present he could give to Yitzchak HaKohen, his future father-in-law, the father of his bride. Finally he decided to write a commentary on the Book of Esther and send it to R. Yitzchak. He was sure that he would enjoy the present, for the man was a lover of Torah. The commentary was, indeed, very well received by the entire family. Alkabetz’ future brother-in-law Yosef HaKohen, even wrote a poem in its honor.
The commentary which the author called Manot HaLevi (“Gifts of the Levite”—Alkabetz was a Levite), was first printed in Venice in 1585.
Rabbi Moshe Isserles the great Halakhic authority of Ashkenazi Jewry served as rabbi and Rosh Yeshiva in Cracow. In 1556 he was forced to leave Cracow because a plague ravaged the city. He moved temporarily to Szydlowiec. Food was scarce and Purim could not be celebrated
with “feasting and gladness.” However, Rabbi Isserles sought delight and joy by immersing himself in the study of the Book of Esther. He wrote a commentary on the Megillah and sent it as a Purim present to his father, who was one of the leaders of Cracow’s Jewish community. The commentary which was named by Rabbi Isserles Mahir Yayin, was first printed in Cremona, Italy, in 1559.
with “feasting and gladness.” However, Rabbi Isserles sought delight and joy by immersing himself in the study of the Book of Esther. He wrote a commentary on the Megillah and sent it as a Purim present to his father, who was one of the leaders of Cracow’s Jewish community. The commentary which was named by Rabbi Isserles Mahir Yayin, was first printed in Cremona, Italy, in 1559.
On Purim of the year 1629, Rabbi Moses Samson Bachrach who served as rabbi in Worms and in other communities, wrote a song for the welcoming of the Sabbath. He composed it for his wife, “that she might play it on an instrument.” The song was published in the periodical Shomer Zion HaNeeman in the year 5619 (1858-1859).
R. Yekuthiel (Gordon) ben R. Yehuda Leib of Vilna left his native country in order to study medicine in Padua, Italy. During his stay there he became a disciple of R. Moshe Chaim Luzzatto. After his return to Poland he resided in Grodno and Brest Litovsk. On the occasion of Purim he sent to R. Shlomo Zalman Segal Sinzheim, a communal leader, a poem telling the story of Esther. The initial letters of the words of each line of the poem form the word Megilla (in the first line, the initial letters are read from right to left; in the second line they should be read backwards from left to right; in the third line—again from right to left; in the fourth—from left to right; and so on).
The poem was printed by L. Schlossberg in Vienna in 1879. 1
1 Rabbi Eliezer Ashkenazi, famous 16th century rabbi who served in various communities, dedicated his commentary on the Book of Esther, called Yosef Lekah, to Don Joseph Nassi, but we do not know whether he actually sent him a copy as a gift for Purim.
משלוח מנות של מחברים
מאת טוביה
פרשל
פרשל
“משלוח מנות של מחברים”, בשם זה פירסמתי ב”הדואר” (ח’ אדר תשל”א) מאמר על יצירות ספרותיות שמחבריהן שלחו אותן מנה לפורים לרעיהם. יורשה לי היום, לרגל חג הפורים הבא עלינו, לציין עוד כמה “מנות שבכתב”. הרב אליהו פרץ, שהיה רב באדריאנופל במאה השמונה-עשרה, כתב שירים לעת-מצוא. בפורים שלח לידידו ר’ משה דאנון שיר כמנה לחג:
האין כלבבי תשורה להביא יהא נא כתבי למשה למנה יכופל בטעם כמו אז להעם יטועם ויונעם למשה למנא ומנות לחכו יתעב כדרכו מתוקות
בערכו, למשה למה נא.
בערכו, למשה למה נא.
השיר נדפס על-ידי אברהם דאנון בספרו “תולדות בני אברהם” (פרסבורג תרמ”ז, עמ’ 123).[1] דוד כהן צדק, בעודו ילד, שלח לאביו הסופר יוסף כהן צדק כמנה לפורים שיר בשם “שלום אסתר”. “הנני שולח בזה את פטר רחם עטי לכהן צדק…לא לכבודי, אך לכבוד בית אבא, הנני מכבדך היום במנחתי הדלה הזאת במקום משלוח מנות…” כתב במכתב שליווה את השיר. אביו שלח באותו יום, יום הפורים, את השיר יחד עם “אגרת פורים”, פיליטון על המתרחש בעולם המדיניות, לבן אחותו—וגם הדפיס שניהם, את “אגרת פורים” ואת השיר “שלום אסתר” בעתונו “המבשר” (י”ח אדר ב, תרכ”ב). לחג הפורים תרל”ו שלח א. ב. שוויצר מאמר על המתימטיקאי והממציא, ר’ אברהם שטרן עם תמונה משלו, אותה מצא בכתב, עת רוסי ישן, לחיים זליג סלונימסקי, שהיה חתנו של שטרן. הוא שלח אלה לחז”ס כמנחת-חג שיוכל “לתתה למנה גם לפני קוראי “הצפירה”. ואמנם הדפיס סלונימסקי את המאמר עם התמונה בעתונו (י”ב אדר) תחת הכותרת “משלוח מנות לפורים”.[2] בגליון האחרון של “אור המזרח” (תשרי-טבת תשל”ד) פורסמו מכתב-יד שנשרד מן השואה, חידושי תורה ששלח ר’ ישראל פנחס פיוטרקובסקי, אברך חסידי מלודז’, בשנת תרצ”ה, משלוח מנות לחותנו. לחידושי תורה הקדים שיר בן שלושה בתים, בו הוא אומר בין היתר:
אלה הכינו מרקחות ומגדנות ואלה בשר צלי אש שמו באגנות ואנוכי עשות במתכונתם ידי קצרה לאלה יין ושמן בטנים ושקדים
בכלי כסף צרוף מזוקק שבעתיים. ואני שיקויי מי לחץ ולחמי עצבה…
על כן הוא שולח לחותנו משלוח מנות מפירות לימודו.[3]
[1] אברהם דאנון מספר בספרו כי במאה הי”ח היו בתוגרמה שכתבו שירי פורים “ותחת כי ישלח משורר לרעהו ממתקים ומגדנות…יקום מניו בפרי עטו ובניב שפתיו ובזמירות יריע לו”. בסוף “אגרת פורים” הנזכרת לקמן כותב יוסף כהן צדק לבן אחותו כי אין לו זמן “לשיר לכבודך היום, יום בו יצאו כל בעלי השיר בשירם ובזמרם”, מכאן, שגם במזרח-אירופה היו, במאה הי”ט משכילים שכתבו ביום הפורים שירים לכבוד רעיהם. במאמרי הקודם הזכרתי שירים שמיכ”ל ויל”ג שלחו לידידים “משלוח מנות”. בין שירי רבי”ל נמצא מכתב שכתב אותו לכבוד א. ל. מנדלשטם בפורים תר”ח (“אשכול הסופר”, וארשה תר”ס, עמ’ 56-57). יתכן ששלח לו אותו מנחה לחג. [2] דברי הכותב כי מאמרו הוא הראשון על שטרן בספרות העברית אינם מדוייקים. עוד בשנת תרכ”ד הופיע ב”הנשר” (ה’ וי”ג סיון) מאמר על שטרן מאת אלכסנדר חיים שור מדרהוביץ. באותו גליון של “הצפירה” בא גם מסופרו באודיסה אלימלך ווקסלר (“איש נעמי”) מאמר “משלוח מנות” לקוראי העתון, ותוכנו דרשה לפורים של הרב ד”ר שוואבכר, שהיה רב בית-הכנסת של אנשי ברודי באודיסה. ברם, כפי שציינתי כבר במאמרי הראשון, הנני מביא רק יצורות שנשלחו מנות לחג לאנשים מסויימים, להוציא מן הכלל כאלה שמתחילה הוגשו מנחה לכלל ציבור הקוראים. [3] ב”בצרון” (שבט-אדר תשל”ג) פירסם א. ר. מלאכי, מתוך ארכיון ייוו”א בניו-יורק, אגרת-ברכה מליצית ששלח איש לרעהו, שהיה מלפנים גם רבו, “משלוח מנות” לפורים.
