מאת: רב צעיר

הספר “מסורת התורה שבעל פה – יסודותיה, עקרונותיה והגדרותיה” שהוציא לאור לפני כשנה הרב פרופ’ שלמה זלמן הבלין, בהוצאת מכללת אורות-ישראל, עוסק בהיבטים שונים של אחד הנושאים שמעסיקים ביותר את חיי היהודי המאמין, התורה שבעל פה. הספר מכיל חמישה עשר פרקים, חמשה מתוכם רואים אור לראשונה בספר זה, והעשרה הנותרים ראו אור בכתבי עת שונים במהלך השנים. בתור לקט כזה, הספר אינו אחיד. ישנם פרקים הכתובים בצורה אינציקלופדית (כך למשל פרק י”א שהוא למעשה הערך “תלמוד בבלי” מהאנציקלופדיה העברית), וישנם פרקים המכילים חידושים מפליגים. ישנם פרקים בעלי אופי יותר בית-מדרשי, ישנם בעלי אופי יותר עממי, וישנם בעלי אופי מאד אקדמאי. ישנם פרקים עם ריבוי הפניות והערות שוליים וישנם עם מעט מאד. ככלל, המחבר משתדל לעסוק בכל מה שקשור להגדרת ולהבנת מהותה של התורה שבעל פה. אני מניח שכל מי שנושא התורה שבעל פה מעסיק אותו, בין אם זה בעל-בית שלומד דף יומי, או אברך שלומד בכולל או חוקר תלמוד באוניברסיטה, ימצא בספר זה דברים מרתקים. עוד חידוש שישנו בספר זה הוא שמצורף אליו תקליטור ובו כל הספר, זאת על מנת להקל על הלומד לחפש בספר וכדי לחסוך את הצורך בהכנת מפתח מפורט לספר. הספר הוא באורך כ600 עמודים ברוטו ונטו, כאמור, ללא מפתח וללא ביבליוגרפיה. אני מבקש להתייחס ולסקור שני נושאים משני פרקים מתוך הספר שאני מצאתי בהם חידוש. בפרק ד’ בספר, תחת הכותרת “להבנת יסודות דרכי הלימוד של חז”ל”, עוסק המחבר במדרש הידוע בתלמוד הבבלי מסכת מנחות (דף כט עמוד ב):

“אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש”ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.”

המחבר מעיר על כל שינויי הנוסח שישנם על טקסט סיפורי זה על פי כתבי יד, דפוסים ישנים וראשונים, לאחר מכן הוא נדרש לתוכן הסיפור:

“כגון שנטלו לתגו של דל”ת ועשאו רי”ש”

וכבר הזכרנו גם את “קוצו של יוד”, חלק מהגוף האות יו”ד. המחבר הולך עוד צעד בחידושו ואת הביטוי “קושר כתרים” מפרש המחבר בתור “ממליך”, הקב”ה “ממליך” את האותיות, מעניק חשיבות לכל אחת ואחת מהן. וכך מסביר הקב”ה למשה שעתיד לקום רבי עקיבא והוא ידרוש כל קוץ וקוץ, זאת אומרת יחפש משמעות לכל אות ואות. רבי עקיבא, בניגוד לשיטת רבי
ישמעאל שסבר שדברה תורה כלשון בני אדם, ראה צורך לדייק ולדרוש כל אות ואות, כפי שאנו מוצאים בגמרא במסכת סנהדרין (דף נא עמוד ב):

“אמר ליה רבי עקיבא: ישמעאל אחי (ויקרא כ”א) בת ובת אני דורש. – אמר ליה: וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה?”

המחבר מבסס את דבריו ומביא להם סימוכין ממחברים שונים ואף ממשיך ומבאר את המשך המדרש לאור דברים אלו. בפרק ו’, הרואה אור לראשונה בספר זה, תחת הכותרת “דרשת חז”ל על ‘לא תסור … ימין ושמאל'”, דן המחבר בסתירה בין מדרשי הלכה. הספרי על הפסוק “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל” (דברים יז יא), המובא גם ברש”י שם, כותב:

“על פי התורה אשר יורוך, על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, מצות עשה. לא תסור מן התורה אשר יגידו לך, מצות לא תעשה, ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם סליק פיסקא”

בתלמוד הירושלמי (מסכת הוריות פרק א), לעומת זאת, מופיע דרשה הפוכה לחלוטין:

“יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת”ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל.”

המחבר מקשה ששתי הדרשות אינן מובנות: וכי המדרש בספרי אינו מקבל את זה שייתכן ובית הדין טועה? וכי הגמרא בירושלמי מעוניין שכל אחד יחליט לעצמו מתי לשמוע לבית הדין ומתי לא? לכן, מנסה המחבר לפשר בין שני המדרשים. לצורך זה מביא המחבר 8 (!) דרכים, ממחברים שונים, כיצד ניתן לפשר בין שני המדרשים. לאחר מכן מציע המחבר אפשרות תשיעית, משלו. לדבריו, הדרך לפשר בין שני המדרשים מונח במילה אחת הנראית לא במקומה בדברי הירושלמי. המילה “ללכת”. מילה זו, אינה מופיעה בפסוק שאותו לכאורה דורשים: “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”, אך כן מופיעה משום מה בדברי הירושלמי: “ת”ל ללכת ימין ושמאל”. לכן מסיק המחבר, שהירושלמי בכלל דורש פסוק אחר מספר דברים (כח יד):

“ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם”

כלומר, הספרי מדבר על הוראות חכמים “הדבר אשר יגידו לך”, ואלו הירושלמי עוסק בפסוק המדבר אודות ציווי הקב”ה בתורה “אשר אנכי מצוה אתכם”. על הראשון אומרת הספרי שגם אם בית הדין טעה בהוראתו חייבים לשמוע לו. אך הירושלמי מסייג זאת, שזהו כל עוד בית הדין לא הורו לעבור על דבר המפורש בתורה, כי על דבר המפורש בתורה יש לשמוע לבית הדין רק אם יאמרו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל. לא ניתן, לדעתי, לומר שפתרון זה של המחבר חף מדוחק, שהרי גם בפסוק בפרק כח לא נאמר “ללכת ימין ושמאל”, אלא “ימין ושמאל ללכת וכו'”, אך הכיוון הוא בהחלט מחודש ומרענן. יש עוד הרבה פרטים ודיונים בספר עב כרס זה. נזכיר רק עוד דיון אחד שמצאתי בו עניין מיוחד. בנספח לפרק ח’ “היחס לשאלות נוסח בספרי חז”ל”, מנתח המחבר את מעמד הבחינה המתואר בספרו של חיים פוטוק “ההבטחה” (The Promise). לדבריו, מעמד הבחינה של גיבור הספר, המתואר שם, הוא למעשה תיאור בחינה בישיבה-אוניברסיטה בניו-יורק בפני הרב יוסף דב סולובייצ’יק, הרב ירוחם גורעליק וד”ר שמואל בלקין. בחן רב, המחבר מגלה לנו לאיזה סוגיא רומז חיים פוטוק והוא מנתח ומבקר את התשובות שענה הנבחן. יותר ממה שכתבתי בפניכם יש בספר זה. אוהבי ספר ומחקר תלמודי בודאי ימצאו בו דברים אהובים.

*ברצוני להודות לרב ד”ר משה רחימי שהמציא לי את הספר ולמו”ח פרופ’ דניאל י. לסקר שעבר על דברי.