מאת ר' יחיאל גולדהבר

מלפנים בישראל נהגו כל איש ישראל להקפיד על מנהגי התקופה, כגון המנעות משתיית מים בגלל הסכנה שבדבר. לא כן בימינו. ובשל כך אין אנו מכירים במהלך השמש וכל גרמי השמים כי אם אחת לעשרים ושמונה שנים, בהגיע עת אשר לב כל איש יתרונן בהודאה לה' בורא העולם וצבאיו, על טובו וחסדו על היקום הנפלא שברא באור יקרות וקפאון ע"י המאורות הגדולים, ברוך עושה בראשית. בהזדמנות זו, שהכל מחכימים ודשים בסוגית האסטרונומיה, נבוא להתבונן בדבר הרגיל על לשוננו אבל אין שימת לב מספקת לכך.  שינוי מקום יציאת החמה במעגל השנהכשישים אדם פניו כלפי מזרח יראה בתקופת תמוז שמקום התנוצצות החמה הוא בצפון מזרח הרקיע, ומידי יום ביומו יראה שהמקום משתנה לאט משמאל לימין, לכיוון דרום, וככה ישתנה עד 183 יום, שהוא תום תקופת תשרי, שאז היום הקצר ביותר במעגל השנה. משם ואילך תחזור השמש מדרום לצפון, מימין לשמאל, עד סוף תקופת ניסן; 183 יום תלך בכיוון ההפוך. צורת הרקיע וסיבוב המאורות בהשקפת חז"להארץ והשמים דומים לאוהל או לאכסדרה. כך מתארת הברייתא בבבא בתרא (דף כה), והיא מוסיפה ומבארת את תנועת השמש (המוסגר בסוגרים עגולים הוא פירוש רש"י ובסוגרים מרובעים הוא תוספת הכותב): "ר' אלעזר אומר: עולם לאכסדרה הוא דומה [מבנה שיש בו שלושה קירות], ורוח צפונית אינה מסובבת (במחיצה, כשאר רוחות). וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית, נכפפת ועולה במשך הלילה למעלה מן הרקיע (ומהלכת את רוח צפון בגגו של הרקיע[1]). רבי יהושע אומר: עולם לקובה הוא דומה (אוהל, שכולו מוקף), ורוח צפונית [גם היא] מסובבת, וכיון שהחמה מגעת לקרן מערבית צפונית, [היא יוצאת מאותה קופה] מקפת וחוזרת אחורי הכיפה [כלומר, מחוץ למחיצה הצפונית, עד שמגיעה למזרח]".ביום השמש נראית אפוא כשהיא שטה בחלל שבין הרקיע לארץ, ונסתרת בלילה כשהיא עוברת מעל הרקיע, לדעת ר' אליעזר, אבל לדעת ר' יהושע בלילה השמש שטה במסעה מאחורי הדופן הצפוני של הכיפה, היא הקובה. כלומר, מאחורי שורת ההרים הגבוהים שבצפון תבל.ר' יהושע מביא ראיה לדבריו מן הפסוק בקהלת (א, ו) "הולך אל דרום וסובב אל צפון, הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה, סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח, אלו פני המזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן". ע"י כך מוסבר גם השינוי באורך הימים בקיץ ובחורף, והשינוי במהלכה היומי הנראה של השמש ובמקום זריחתה ושקיעתה.לגבי הסתרת המאורות לעיתים מזומנות, נאמר בבראשית רבה (פרק ו): "כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים? יש אומרים מאחורי כיפה ולמעלה, ויש אומרים מאחורי כיפה ולמטה".כעין זה במדרש הלל[2]: "ר"י אומר תיק עשה הקב"ה לחמה, שוקעת במערב וחוזרת לתיק ועולה מן החלונות למזרח. וחכמים אומרים: מחילה עשה לו הקב"ה בארץ, ושוקעת במערב וחוזרת למעלה ועולה מן המחילה במזרח". תיאור חלונות הרקיע בכתבי חז"למרוב מאמרי חז"ל נראה שחכמי ישראל נקטו בדעה שהארץ שטוחה ולא כדורית[3]. השקפה זו בביאת השמש והקפתה את העולם, היא שונה מן הידוע כיום.קהלת א, ה-ו: "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח". מתרגם התרגום: "אזיל כל סטר דרומא ביממא ומחזר לסטר ציפונא בליליא אורח תהומא מחזר מחזר ואזיל לרוח עיבר דרומא בתקופת ניסן ותמוז ועל סחרנוהי תיב לרוח עיבר ציפונא בתקופת תשרי וטבת נפיק מחרכי מדינחא בצפרא ואעיל לחרכי מערבא בשמשא". חרכים הם חלונות, מתוכם יוצאת השמש בבוקר ונכנסת דרכם בערב. אם "עולם לקובה הוא דומה" והרקיע סוגר עליו מכל צד, הכרח הוא שיימצאו פתחים כאלה. גם רש"י מזכיר את החלונות בפירושו לברייתא הנ"ל, במה שכתב: "ומחזרת (השמש) אחורי הכיפה – דרך חלון".והלוא נקודת זריחת השמש משתנה מדי יום ביומו, בהכרח שלא חלון אחד יהיה במזרח אלא חלונות הרבה, וכך במערב. לכן אמרו בתלמוד ירושלמי (ר"ה פ"ב ה"ד): "שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה שישתמש בהן העולם, מאה ושמונים ושתים במזרח ומאה ושמונים ושתים במערב ואחת באמצעו של רקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית".תיאור חלונות הרקיע חוזר בפרקי דר"א (פרק ו), ושם מתואר בדייקנות סדר יציאת החמה וביאתה דרך החלונות שבמזרח ושבמערב במשך עונות השנה השונות, ולכל חלון קרוי בשם מיוחד[4].ביתר פירוט מפורש בברייתא דרבי ישמעאל[5] (פרק ג). הברייתא מבדילה בין "חלונות" שבמזרח ובין "מבואות" שבמערב, הנקראים כן על שם שהשמש באה בהם. פרט נוסף מוסבר בברייתא, והוא הסבר לבין השמשות, שהוא הזמן שבו אין רואים את השמש עצמה ואורה מתמעטת. לדעת הברייתא, השמש נמצאת באותה שעה בתוך עובי הרקיע, בבוקר בתוך "חלון" ובערב ב"מבוי". גם בירושלמי (ברכות פ"א ה"א) מוזכר שמעבר השמש בתוך עובי הרקיע הוא הגורם לתופעה של בין השמשות[6].לדברי המדרש (שמות רבה טו כב) הלבנה משתמשת באותן חלונות של השמש, "חוץ מי"א חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן", והיינו משום אותם אחד עשר יום שבהם קצרה שנת הלבנה משנת החמה. בקיעת החלונות בפיוטי התפילהבפיוט לברכת יוצר לשבת "הכל יודוך" נמצאת פיסקא הטעונה הסבר: "האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח, ובוקע חלוני רקיע[7], מוציא חמה ממקומה[8], ולבנה ממכון שבתה, ומאיר לעולם כולו וליושביו שברא במידת הרחמים".על פי פשוטו, מבוססים דברי הפייטן על ההנחה (שנמצא בכמה מקומות בחז"ל) שהשמש אינה מסובבת את העולם (או להיפך) אלא נכנסת בעת השקיעה בעובי הרקיע, ובזריחה חוזרת אל העולם דרך שער או חלון ברקיע[9]. לאמיתו של דבר, נלקח רעיון זה מדברי חז"ל בכמה מקומות, כפי שהזכרנו, שהקב"ה ברא שס"ה חלונות ברקיע, 183 במזרח 182 במערב ואחד באמצע הרקיע[10] שממנו יצא השמש מתחילת במעשה בראשית[11][12].ונשאלת השאלה, האם חלונות אלו הם דבר שיש בהם ממש או שהם מליצה כדי לסבר את האוזן. כמו כן יש לשאול, כאשר אנו יודעים שהשמש מסתובבת סביב העולם כולו ללא הרף[13], וכאשר השמש מאירה בצד אחד של העולם – שורר הלילה בצידו השני, האיך עלינו לכלכל את דברי חז"ל אודות החלונות הללו. וכבר מצאנו רבים וגדולים שהקשו כך.  האסטרונומיה והתפתחותה במשך הדורותהשיטה המדעית המקובלת בידינו התחילה להתפתח אצל היוונים בערך במאה השישית לפני ספירה הכללית. בהשתלשלות האסטרונומיה היוונית, יש להזכיר את הוגי דעות המפורסמים:אפלטון (347-427 לפנה"ס): כדור הארץ ממוקם באמצעו של גלגל ענק חיצוני הנושא כוכבים ומסתובב כל הזמן.אדוקסוס (335-408 לפנה"ס): ניסה להסביר את התנועה האחורית של כוכבי הלכת. ובזמנו כבר דברו על עולם כדורי.אריסטו (332-384 לפנה"ס): הוסיף מימד רוחני להשקפות אלו. הוא חילק את היקום לשנים: איזור כדור הארץ והירח שהוא איזור בלתי מושלם; אזור הספרות העליונות: כוכבים, כוכבי לכת, שמש, שהוא מושלם.היפורכס (120-190 לפנה"ס): הוא מגדולי התוכנים, חילק את גלגל המזלות (לא במובן האסטרולוגי) ל-12 קבוצות. בהתאם לכך חולקה השנה השמשית ל-12 חלקים. הוא חישב את אורכה של השנה. הוא מראשוני המחדשים שסיבוב השמש הוא סביב כל כדור העולם.תלמי (90-168) חי באלכסנדריה וחיבר את הספר "אלמגנסט". עד לתקופת הרנסאנס נחשב ספרו לחשוב ביותר[14]. הוא הסיק שלא יתכן שכדור הארץ מסתובב, וחיזק את דעת קודמו.בתקופת הרנסאנס ואילך:קופרניקוס (1473-1543): כדור הארץ מסתובב סביב השמש, וגם כוכבי לכת האחרים מסתובבים סביב השמש.גלילאו (1564-1642): המציא טלסקופ משוכלל, ותצפיותיו מאשרות את שיטת קופרניקוס. תמיהות גדולי האחרוניםבביאורו על חשיבות תפלת מנחה של שבת מאריך הרמח"ל בנידון, וזה לשונו: "הלא כולנו יודעים שהרקיע מסבב את העולם מכל צד, והשקיעה של השמש אינה אלא רדתה למטה, ואיך נצייר שנכנסת למעלה מן הרקיע? ובאמת גם מסדרי התפלה סדרו 'ובוקע חלוני רקיע', וכל הדברים האלה נראים שאינן אמתיים לפי הנראה בחוש העין"[15]!וכתמיהתו תמה רבי יצחק אייזיק חבר – מתלמידי בית מדרשו של הגר"א: "דבר זה סותר למה שנתברר בחוש ובחקירה שהחמה אינה מסתלקת שום פעם ומסבבת תמיד בכל עת?"[16]. וכך היא לשונו הבהירה של רבי שלמה כהן – מו"צ האחרון בווילנא: "הרי אנו רואים בחוש שאינו כן, בלילה השמש שוקעת מתחת לקרקע ונראית להיושבים על שטח הקרקע מצד השני של כדור הארץ"[17].וכבר הקדימם בקושיא אלימתא זו אחד מחכמי שאלוניקי, הלא הוא רבי יצחק ב"ר משה ארויו, מחשובי תלמידי רבי יוסף טייטאצאק, את תמיהתו הוא פותח בלשון ברורה: לא יתעלם מה שיש בדברים האלה מן הקושי. ראשונה במה שאמר "פותח בכל יום דלתות שערי מזרח" – כי הנה דברים האלה אין להם שחר, כידוע הוא כי הבוקר אור מפני שהשמש היתה תחת הארץ בלילה, וביום עולה מתחת הארץ ומאיר, ואין שער ולא דלת ולא חלון, ברקיע. כי כשעולה השמש מן האופק, זורח ומאיר.שנית – במה שאמר "מוציא חמה ממקומה" – אשר נראה מדברים האלה, שאנשי כנסת הגדולה מתקני התפלה סברו כסברת מי שחשב גלגל קבוע ומזל חוזר, כי אע"פ שזאת היתה סברת חז"ל, כבר חזרו והודו לחכמי האומות שאמרו מזל קבוע וגלגל חוזר[18].כמו כן יש להבין במה שנאמר בפיוט "בוקע חלוני רקיע"; מהי מטרת הבקיעה? אם יש ברקיע חלון קבוע – לשם מה צריך לבקעו?[19] ואין לומר שהכוונה לבקיעה הראשונה מן השנה הראשונה לבריאת העולם, שהרי נאמר במפורש בפיוט: "הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח, ובוקע חלוני רקיע", והרי השמש עברה באותו חלון בשנים שעברו? ואולי יש לומר שתיכף עם יציאתה החלון נסגר על צירו. כמו כן יש להבין, למה בדלתות נקטו לשון פתיחה, ובחלונות נקטו לשון בקיעה.עוד יש להתבונן בנוסח שתיקנו אנשי כנה"ג בברכה הראשונה של ברכות ק"ש של ערבית: "בחכמה פותח שערים", האם באמת הכוונה לשערים שברקיע שבהם חמה יוצאת בשחר ונכנסת בערב?[20]  ביאורי מפרשי התפילההפירושים שיבואו להלן מתייחסים במפורש לשאלות על הפיוט הנ"ל, ומתוכם יתבאר מציאותם של השערים ותפקידם, ובדרך אגב יתיישבו הקושיות שהערמנו. רוב הראשונים מפרשי התפלה לא עמדו על כך, וכנראה שביטוי זה לא היה זר להם, ולכן לא מצאו לנחוץ לפרשו[21].רבי יהודה ברבי יקר – תלמידו של ריצב"א בצרפת, ורבו של הרמב"ן – מחשובי חכמי פרובינצא, מביא לשונות הפסוקים ממנו עוצבו התפילות. לענין הדלתות הוא מציין לפסוק (תהלים עח, כג): "דלתי שמים פתח". וממשיך לבאר שדלת נקרא בלשון חכמים בשם "שער"[22]. לביטוי "בוקע חלוני רקיע" הוא מציין לפסוק (ירמיהו כב, יד): "וקרע לו חלוני", ובלשונו של ר"י בר יקר: "שהוא פתיחת החלונות". ומדוע נקט לשון בקיעה ולא בלשון פתיחה? "ואמר כאן ובוקע על שם לשון הכתוב (ישעיהו נח, ח) יבקע כשחר אורך"[23]. בעקבותיו דרך רבי דוד אבודרהם[24]. דרכם של חסידי אשכנזרבי אלעזר מוורמייזא הרוקח מפרש כפשוטו, שהדלתות והשערים משמשים למסלולם של השמש והירח כל יום מחדש, וכה הוא מפרש את הפיסקא 'בחכמה פותח שערים': "לסוף העולם כלפי חוץ יש בעובי הרקיע דלתות וכלפי העולם חלון קצר, וכשהולכת החמה חוץ לעולם בדלתות שערי מזרח, אז עמוד השחר. וכשהולכת אצל החלון שכלפי העולם, אזי הנץ החמה, וזהו האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח"[25].וכן פירש בספר רזיאל המלאך[26] את ענין הפתיחה והבקיעה: "יש דלתות במקום עובי הרקיע, וחלונות יש לרקיע במקום שכלפי העולם הרואה את הארץ… הדלתות רחבים… והחלונות קצרים… והקב"ה מוציאו בנחת, וזהו מוציא חמה ממקומה".מבית מדרשם של חסידי אשכנז נמצא בשם גאון אחד תכלית השערים ומטרתם. לדבריו, עליית תפילות ישראל דרך שערים וחלונות[27] הנמצאים בשבעה הרקיעים[28], וכולם ממוקמים כנגד קודש הקדשים – מקום עליית התפילות. וכך הוא מבאר את המאמר 'בחכמה פותח שערים': "היות כי דברי הבאי אינם מקובלים לעלות, כי אין להם כוח לכנוס בשערי פתחי רקיע, כי מונעים הרבה מכוחות עליונים שומרים שערי שמים לבל יכנסו בארובות השמים דבורים אלו של הבאי[29]… אבל דברי תפילות ותהלות מכניסים מיד"[30].וכן כתב רבי אליהו הגאון מווילנא: "שהרקיע שבו הגלגלים חוזרים, הוא קבוע ועומד, ובו חלונות, שאמרו 'בוקע חלוני רקיע' וכן 'דלתי שמים פתח'. וברקיע הזה [ווילון] סובבים הגלגלים שבהן המזלות"[31].אולם בדורות המאוחרים מתקבלת יותר ויותר השיטה שהעולם ככדור, וסיבוב השמש הוא סביב לכדור הארץ – ובמקביל לכך החל מושג החלון לקבל פירושים שונים:בדרך הפשטדרך ראשונה: החלונות מכוונים ל'מעלות', והכוונה למסלולי החמה במשך השנה, ודיברה תורה כלשון בני אדם, שנראה כאילו השמש יוצאת כל יום ממקום אחר[32].דרך שניה: כוח השמש דוחה את העננים והערפל המתקבצים בלילה, ואינם נותנים לאור להבקיע. כך כתב רבי ראובן ב"ר חיים[33] בפירושו לפיוט אל אדון: "דלתות שערי מזרח: האדים שנתקבצו בלילה ונועלים לאור היוצא מן המזרח. השמש בגבורתו: פותח אותם דלתות וקורע לו חלוני, ולפי שעיקר האור בא מן המזרח, כינה הדלתות והשערים למזרח"[34].וכנראה שזו כוונת רבי יהודה ב"ר יקר בפירושו: "השמש עושה זריחות דקות, ודומה כמי שיוצא כל זריחה וזריחה דרך חלונות"[35].בדרך אלגוריהבהקדמת דברי הרמב"ם למורה, שדרך התורה וחז"ל לדבר בלשון שיש לו שני מובנים, כלומר שהמון העם יבינו כפי חולשת שכלם, והמבינים יבינו לפי חכמתם. בדרך זו מפרש רבי יצחק ארויו, שפשוטי עם אכן סבורים שהקב"ה פותח בכל יום דלתות וחלונות. אבל באמת יש למביני מדע פירוש נוסף: "הפותח – הוא מלשון התחלה. דלתות הוא לשון התרוממות. שער הוא לשון שיעור". ולכן לדעתו פירוש הדברים כך הם: "היות ואין השמש זורחת בכל יום באותה נקודה, ועוד, הרי השמש הוא רק בגלגל הרביעי[36], וממנו ועד הארץ יש עוד שלושה רקיעים, ואיך עובר אורו וחודר רקיעים אלו? לכן אמר, כי הקב"ה בוקע הרקיעים, כאילו היו שלושה רקיעים הללו 'חלונים', כדי שיעבור בהם האור, וכאילו היה כתוב כחלוני רקיע"[37]. היינו, סרס המקרא ודרשהו: "בוקע חלוני רקיע" – בוקע רקיע כחלון!בדרך משל ומליצהגאון ישראל וקדושו רבי עקיבא איגר חרת על גליון סידור 'דרך החיים' שברשותו בזה הלשון: "על שמש וירח יוצאים ממזרח ובאים למערב, יפול בהם דרך מליצה 'ובוקע חלוני רקיע'. וכן 'ארובות השמים נפתחו' על שהשמים ידמו לעין הרואה כאוהל על הארץ ומתוכם יורדים הגשמים, אמרו בדרך מליצה שארובות השמים נפתחו. וכן 'הנה ה' עושה ארובות בשמים' על הרקת הברכה בשפע"[38].רבי יצחק ארויו מפרש אף הוא בדרך נוספת. דברה תורה כלשון בני אדם, ולפשוטי העם כך הוא נראה: "וגם היה מפורסם אצלם היות ברקיע דלתות וחלונות, לכן מתקני התפלות ז"ל ראו להתקין לומר מלות אלו אשר הם מלות משותפות, אשר ההמון יבינו אותם כפי חולשת ציורם"[39].בדרך הסודרבי משה חיים לוצאטו נטש את דרך הפשט בעקבות הקושי הנזכר, ומבאר את הפיוט בכך שהוא מחדש שהחמה והלבנה הם עצמים גשמיים, אבל בתוכם מתלבשים פנימיות משרשם, היינו שמקבלים כוחות השפעה מן החמה והלבנה הרוחניים[40]. וכה הוא מבהיר מה שמוזכר בחז"ל בענין האסטרונומי ואינו נראה לעינינו, הכל הוא מצד הרוחני שבדבר, שהוא הוא עיקר ההנהגה וההשפעה, ומי שאינו מבין פנימיות העניינים, אינו מסוגל להשיג רק את הנראה לעין!עוד הוא מחדש, שהקב"ה צמצם מקומות מיוחדים ברקיע, בהם מקבלת השמש הגשמית את כוחה מהשמש הפנימית. והנה העולם נחלק לשנים, האופק העליון והוא צדו של ארץ ישראל, והאופק השני הוא בצדו התחתון של הכדור. ובכן כשמגיעה החמה בבוקר לצד מזרחו של אופק העליון, מקבלת השמש הגשמית את כוחה מהשמש הרוחנית היוצאת מחלון הרוחני שלה! בכוח זה נפעל השמש הגשמית עד שמגיעה למערב, ושם מסתלק כוח הרוחני ומקבלת כוח שני להאיר לחלק התחתון.אחרי הקדמה זו הוא מבאר את הפסקא בוקע חלוני רקיע: "הם החלונות שאמרנו, שמשם יוצא פנימיות השמש, הנקרא באמת בשם שמש וחמה"[41].רבי יצחק אייזיק חבר סובב סובב הולך גם הוא בדרכו של רמח"ל, והוא כותב כן מדעת עצמו, שיש חמה פנימית שהיא מעל הרקיע והיא משפיעה על החיצונית: "הדברים האלה א"א לחכמי התולדה לדעת. כי הם אינם רואים אלא דרכי החיצוניות, ומפנימיות שזה העיקר אינם יודעים כלל. וע"ז סדרו בעלי התפלה 'בוקע חלוני רקיע' שהם החלונות שאמרנו, שמשם יוצאת הפנימיות"[42]. החתם סופר נגע אף הוא בקושי זה, ביום ה' לסדר שמות שנת תקנ"ד, בתוך הספדו על הנוב"י, ותירץ מדעת עצמו כמהלכו של רמח"ל: "אומרים: הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע, ולכאורה זהו נגד החכמה הידועה שאין החמה נכנסת לשמים בלילה ולא יוצאת ממנו בשחרית כ"א מסובבת בגלגולה. אלא הכונה הוא כך: החמה והלבנה וכל כוכבי שמים, אינם כ"א כלים מוכנים לקבל הארה ושפע עליון להנהיג העולם הזה, והמה מושפעים מכוכבי אל שלמעלה גבוה מעל גבוהים וגבוה עליהם, וזהו 'חלוני הרקיע הנפתחים' בכל יום להשפיע לכל כוכב בכל יום כפי הראוי לו. וזהו מוציא חמה – העליונה – ממקומה להשפיע לתחתונה. אמנם אנחנו למעלה מן המזל, וחלוני רקיע נפתחים לעצמינו"[43].מהלך אחר בסוד ענין ההבקעה מבאר רמ"ע מפאנו, על פי מאמרם (יומא כ ע"ב מתורגם): "מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה, מפני גלגל החמה שמנסר ברקיע, דומה לנגר המנסר ובוקע עצי ארזים, ואבק הנסורת הדק הזה הבא בנסירת השמש ברקיע הנראה בעת הזריחה בקרני האור לא שמו". רמ"ע מפאנו מחדש שאבק זה יש לו מנין ומספר מדויק, כמספר הבריות תחת הרקיע – כך מספר הנסורת. והנה ע"י שהיווצרות הנסורת היא בעקבות סיבוב השמש בגלגל הרקיע, ובהתערב נצוץ אור של השמש עם אותן הנסורת הנופל מן הרקיע, יחליפו כח לבקוע הרקיעים התחתונים [שהרי כל יום יש לו חלון שלו]. וזה הפירוש "ובוקע חלוני רקיע", שהקב"ה גורם בזריחת השמש שיפול נסורת של היום, ובהצטרפם יחד עם ניצוצי השמש בוקעים "חלוני רקיע" שהם הרקיעים התחתונים תחת גלגל החמה ונופלים לארץ![44] בדרך דרושהאדמו"ר רבי שלמה מראדומסק כתב: "פירוש ל'מוציא חמה ממקומה', ידוע שכל העולמות –כולל צבא השמים – לא נבראו אלא בשביל הצדיקים. והנה החמה אומרת שירה לפניו יתברך, אבל השי"ת ברוב רחמיו מעדיף לשמוע את שירי עבדיו. לכן יסדו חכמינו 'הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח', היינו בהגיע זמן תפלה של עם ישראל, פותח כביכול בעצמו את השערים לקבלת התפלה והשירה. לאידך גם החמה שרה לפניו יתברך, לכן הש"י ברוב רחמיו 'מוציא חמה ממקומה' לומר שאינו חפץ כעת בשירות שלה…"[45].פתיחת דלתות ובקיעת חלונותעל הדיוק שהזכרנו לעיל, למה בדלתות נקטו לשון פתיחה ואצל החלונות נקטו לשון בקיעה, עמד רבי אלעזר מוורמייזא הרוקח, והסברו הוא שבעובי הרקיע העוטף את העולם יש צינור מפולש מצד אל צד שדרכו נכנסת החמה; בצד החיצוני של עובי הרקיע, יש פתח ראשון של הצינור, והוא פתח רחב המכונה 'דלת', והחמה עוברת דרכה בריווח. ככל שהצינור מתקרב לצד העולם, הוא נעשה צר יותר ויותר, עד שהפתח השני של הצינור – והוא הפתח הפנימי של צד העולם – הוא צר מאוד, והוא החלון שהחמה צריכה להדחק דרכו בכוח[46].ואסיים בתמיהה רבתי. כל אלו המפרשים את הגמרא בדרך משל וכדומה, היאך יפרנסו את שיטת ר"ת בעניין בין השמשות? הלוא עם שקיעת השמש מהאופק מתחלף היום, מה לי אם זהרורי החמה עדיין מאירים, הלא החמה אינה מעל ראשינו, ולא בתוך השרוול של החלון, שבעקבותיו הוא עוד משתייך לאופק שלנו[47]?סיכוםשורש ומהות בקיעת השמש מן החלונות:א. הבקיעה היא מלשון הכתוב 'וקרע לו חלוני' והוא פתיחה אצל דלת, או על שם הבקיעה של אלומת האור בזריחת השמש (ר"י בר יקר ואבודרהם).ב. אלומת האור הבוקעת את העננים והערפל (ספר התמיד).ג. בוקע שלושת הרקיעים כחלון (בית תפלה).למה יש לבקוע כל יום מחדש?מטרת החלונות כדי לסתום דברים בטלים העולים מהבל פיהם של המתפללים (בשם גאון).מהות החלונות:א. הכוונה למעלות, מסלולי השמש (ספר הברית וסייעתו).ב. משל ומליצה (רעק"א וסייעתו).ג. השמש הרוחני עובר דרך החלון, כדי להאציל מאורו על השמש הגשמי (רמח"ל וסייעתו).