אחד המאפיינים את הספרות הרבנית ההלכתית בדורנו הוא חיבור ספרים סביב נושא הלכתי אחד.[1] העובדה שהמחבר מרכז את כל הידוע לו סביב אותו נושא, הופכת את הספר למבוקש ושימושי ביותר, לא רק ל”עמך”, אלא גם לציבור הלומדים.[2] חלק מספרים אלו יוצא לאור במספר מהדורות, דבר המלמד על חשיבותו הרבה של הספר, ועל הצורך הרב שיש בו. הנה כי כן בהתקרב חג מסוים, אנו עדים להופעת מספר ספרים הלכתיים על ענייני החג, או אף על הלכות מיוחדות בודדות הקשורות עם אותו חג. אחד מהספרים הללו הוא ספרו של הרב אליהו שלזינגר: מצות נר איש וביתו, חנוכה בהלכה ובאגדה. ספר זה, היוצא לאור במספר מהדורות החל משנת תשל”ח, דבר המעיד על חשיבותו הרבה של הספר, יצא לאור זה עתה במהדורה נוספת, ירושלים, תשס”ח. ברצוני לייחד את הדיבור על ספר זה אך ורק בענייני צורה, מבנה וסגנון, ותו לא. מובן מאליו שאין בכל האמור לקמן לגרוע ולו במשהו מערכו וחשיבותו הרבה של הספר. נהפוך הוא, דווקא מפני חשיבותו הרבה של הספר, ודווקא מפני ריבוי המשתמשים בו, ראוי הוא שידקדקו בו.

א. תיאור קצר של הספר

הספר מורכב מארבעה חלקים. חלק ראשון: הלכות חנוכה. חלק שני: בירורים הלכתיים. חלק שלישי: מאמרים ודרשות. חלק רביעי: מדרש לחנוכה. בשערו נאמר: “מהדורה ראשונה יצאה בשנת תשל”ח, מאז נדפסו מהדורות רבות, מהדורה חדשה מורחבת ומשוכללת, עם הוספות וחידושים רבים י”ל בשנת תשס”א ועתה פנים חדשות באו לכאן, מהדורה חדשה ומחודשת עם עוד הוספות וחידושים רבים”.

ואכן מהדורה זו היא בת תקפג (583) עמודים, ואילו המהדורה הקודמת שיצאה לאור בשנת תשס”א היא בת תסד (464) עמודים. אין ספק שלפנינו גידול מרשים של כמאה ועשרים עמודים בהיקפו של הספר, וכדברי המחבר בשער הספר שהובאו לעיל: “עם עוד הוספות וחידושים רבים”. השוואה בין שתי המהדורות מלמדת כי החלק שלישי והחלק רביעי אינם שונים בשתי המהדורות, ונמצא כי גידולו של הספר הוא בשני החלקים הראשונים.

ואכן בחלק השני נוספו עוד יג בירורים חדשים. היינו, כז בירורים היו בשנת תשס”א, לעומת מ’ בירורים במהדורת תשס”ח. סידרם ותוכנם של הבירורים בשתי המהדורות זהה עד לסימן כה. סימן כו וסימן כז במהדורת תשס”א, הם סימן לט וסימן מ במהדורת תשס”ח. כך שהבירורים החדשים הם סימנים כו-לח.

ומה ביחס לחלק הראשון? בחלק זה יש הלכות, וגם מקורות ודיונים בהלכות הללו שנדפסו בהערות. במבט ראשון קשה לדעת מה נוסף בו. אכן מצאתי בו אגב עיוני הוספות בהערות, ועל כך אדבר עוד לקמן. לא בדקתי אם יש תוספת בהלכות עצמן.

בדיקת גודלה של תוספת הבירורים החדשים מראה שהיא בת 65 עמודים, ונמצא כי זו היא רק בערך מחצית מכמות העמודים שנוספה במהדורה זו. מכאן עולה כי שאר העמודים שנוספו הם בחלק הראשון. נמצא כי בשני החלקים הראשונים שבספר נמצאים כל החידושים הרבים, והם מתחלקים כמעט באופן שוה בין שני החלקים הללו.

ב. הערות על הספר

1. גופן הספר

בארבע המהדורות האחרונות של הספר, שיצאו לאור בשנים: תשנ”ג, תשנ”ח, תשס”א, תשס”ח, לא נדפס הספר באותו גופן (פונט), אלא כל מהדורה הודפסה בגופן אחר. נכון הוא שלפעמים יש אילוצים מסוימים לשינוי הגופן, אבל דומה כי מן הראוי להשתדל להדפיס את הספר באותו גופן, כך שאדם שרכש את הספר במהדורה קודמת יוכל לראות בצורה נוחה, מה נתחדש במהדורה שאחריה. לא ברור מדוע יש לשנות את הגופן, או את גודלו, ממהדורה למהדורה. כך לדוגמה במהדורה האחרונה הוגדל הגופן בעיקר בחלק הראשון של הספר, וההגדלה היא רק בחלק העליון של העמוד שבו נמצאות ההלכות, אבל בהערות נשאר הגופן הקודם. הגדלה זו הגדילה את מספר הדפים של הספר, אם כי, כאמור, עיקר הגידול של הספר הוא בתוכן עצמו.

2. כפילויות בספר

לספר יש שתי הקדמות, האחת בשם: “דברים אחדים”, והשניה בשם: “הקדמה”. הראשונה דומה מאוד לזו של מהדורת תשס”א, אלא שנוספה בה פיסקה בתחילה שאינה ענייננו כאן. בשתי המהדורות הללו כותב הר”א שלזינגר: “במהדורה זו נוספו ענינים חדשים רבים. כמו”כ הרבה מהמאמרים שנדפסו במהדורות קודמות בחלק “בירורי הלכה”, הוכנסו הפעם בתוך הספר עצמו למען הקל את העיון”.

מהדברים הללו עולה כי כל מה שהיה במהדורת תשנ”ח נשאר גם במהדורה החדשה (אלא שנוספו בה הרבה דברים חדשים). אולם השוואת שתי המהדורות מלמדת אחרת.

המעיין במדור בירורי הלכה במהדורה הקודמת לה, היא מהדורת תשנ”ח, ימצא כט עניינים. כז מהם נמצאים ככתבם וכלשונם במהדורת תשס”א, ושניים מהם: ו, כח, חסרים. בירור ו כולל שני מכתבים של רא”י הופמן ביחס לחובת הדלקה בחוץ. בירור כח מכיל מכתב מרי”ש שרגא הלוי, ושני מכתבים מרח”צ אוללמאנן, ובהם הערות שונות על האמור בספר. על פי דברי המחבר ב”דברים אחדים”, היה מקום לצפות כי שני הסימנים שהושמטו ממדור הבירורים, יודפסו עתה במהדורת תשס”א בחלק הראשון, או בהלכות עצמן או בהערות. אבל בחלק ראשון של הספר, סי’ ה סוף הערה ה, נאמר: “וראה עוד אריכות דברים בח”ב מספרינו זה סימן ו’ וסימן כ”ח”. אבל אין מובן למשפט זה, שהרי שני סימנים אלו נמצאים אמנם במהדורת תשנ”ח, אבל הושמטו במהדורת תשס”א, וכיצד יכול המעיין לראותם? נמצא אם כן כי במהדורת תשס”א, חסרים שני בירורים שהיו במהדורה הקודמת.

עתה נבדוק מה כוונתו של המחבר באומרו ש”הרבה מהמאמרים שנדפסו במהדורות קודמות בחלק “בירורי הלכה”, הוכנסו הפעם בתוך הספר עצמו”.

עיון בחלקו הראשון של הספר מגלה כי סימנים שלמים מתוך מדור בירורים, נדפסו גם בתוך ההערות עצמן, כדמותן וכצלמן. לדוגמה, בירור ב: פרסומי ניסא – הידור מצוה או חלק מהמצוה, נדפס בחלק ראשון בהערות בעמ’ יא-יח. כמו כן, בירור ג: הדלקת נר חנוכה – חובת הבית או חובת הגוף, שיש בו מכתב ארוך החתום: א. א. ירושלים, ותשובת המחבר שארוכה הרבה יותר, נדפס כולו בעמודים צ-צד (הערה לד). כדי לא להאריך לא אביא דוגמות נוספות, והמעיין ימצא עוד כהנה וכהנה.

נמצא כי יש בירורים שהודפסו פעמיים. פעם אחת במדור בירורים עצמו, ופעם אחת גם בהערות. נמצא אפוא שכוונת המחבר במשפט דלעיל ש”הרבה מהמאמרים שנדפסו במהדורות קודמות בחלק “בירורי הלכה”, הוכנסו הפעם בתוך הספר עצמו”, שונה לחלוטין מההבנה הפשוטה. הקורא לתומו משפט זה סבור כי יש בירורים שהוצאו ממדור בירורים והודפסו רק בהערות. ואילו אנו רואים כי כוונתו שונה לגמרי. לאמור, דברים שנדפסו קודם רק בבירורי הלכה, נדפסו הפעם גם בתוך ההערות. השאלה היא אם על דבר זה ניתן לומר, כפי שכתב המחבר, שעשה כן “למען הקל את העיון”. איני יודע אם יש כאן הקלה, אבל ודאי הוא שיש כאן יותרת הכבד. יש כאן דברים מיותרים שמגדילים את נפח הספר. דומה בעיני שיש כאן צורה חדשה של סידור ספר, שלא ראינוה עד הנה.

מעניין הדבר שגם במהדורת תשס”ח המשיך המחבר באותה שיטה. חלק מבירורי ההלכה נדפסו פעמיים – גם בחלק הראשון בתוך ההערות, וגם בחלק השני הנקרא בירורי הלכה. הדוגמות שניתנו לעיל ביחס למהדורת תשס”א, שרירות וקיימות גם ביחס למהדורת תשס”ח. נתייחס לשתי הדוגמות שניתנו לעיל: בירור ב נדפס כולו בהערות בדפים יא-יח. בירור ג נדפס כולו בדפים קכא-קכד (הערה לד).[3]

ואם תאמר שמא מצאנו כפילות זו רק בבירורים של מהדורת תשס”א, שאותם משום מה הדפיס המחבר בכפילא, אבל בשלושה עשר הבירורים החדשים שנוספו במהדורת תשס”ח אין הדבר כן. ולכאורה סיוע לכך ניתן למצוא בהקדמה למהדורת תשס”ח, שבה אכן יש דברים מסוימים השונים מההקדמה של מהדורת תשס”א. הנה מצאנו בהקדמה, בעמ’ 28, את המשפט הבא, שאינו במהדורת תשס”א: “בחלק השני שבספר זה הבאנו “בירורי הלכה”, בו נתבררו הרבה מן ההלכות שבגוף הספר הובאו בקצרה וכאן נתבררו בהרחבה ובפירוט, וגם בפלפולא דאורייתא כדרכה של תורה”. מכאן מתקבל הרושם כי במהדורה הזו שינה המחבר את דרכו, והקדיש את החלק השני של הספר, “בירורים”, להרחבה ודיון מפורט בהלכות שונות, בעוד “שבגוף הספר הובאו בקצרה”.

אבל לא כך הם פני הדברים. גם ביחס לבירורים החדשים חוזרת התופעה של הדפסה כפולה. צא וראה, לדוגמה, את בירור כו במהדורת תשס”ח: חיוב ברכה על נר שמדליק מחמת חשד, שהוא בירור חדש שנדפס רק במהדורה זו. והנה כל הבירור כולו נדפס כדמותו וכצלמו גם בחלק הראשון, סימן ה, בהערה לב, בעמודים קנא-קנד. כן הדבר ביחס לבירור כז, שנדפס כולו גם בחלק הראשון, סימן ד, בהערה לא, בעמודים קיז-קכ. גם בירור כח נדפס כולו גם בחלק הראשון, סימן ו, בהערה טז*, בעמודים קפ-קפה.[4] הגדיל לעשות המחבר בבירור כט, שהכניסו כולו בחלק הראשון, סימן ג, הערה א (פרט לשתי הפיסקאות הראשונות), והוא בן שלושה עשר עמודים! (סוף עמ’ סג ועד עמ’ עו). והמעיין ימצא עוד בכגון אלו.

3. משפטים שאינם בהירים

כפילות זו, שאותו עניין נזכר הן בהערות והן בבירורים, גורמת שקיימים משפטים שאינם מובנים ואינם בהירים די הצורך.

הנה בסוף בירור ל נאמר: “ובכל זה הארכנו בדברי מרן הגר”ש ואזנר שליט”א בספרינו [5] “מצות נר איש וביתו” חלק בירורי הלכה (סימן ז)” וכו’. המשפט תמוה. הרי אנו נמצאים בספר “מצות נר איש וביתו”, ומלשון המחבר עולה כאילו עלינו לפנות לספר אחר. זאת ועוד, הרי אנו נמצאים בחלק “בירורי הלכה”, ואם כן די היה לכתוב: ובכל זה הארכנו… לעיל סימן ז, ללא המלים: חלק בירורי הלכה. אלא נראה שהסיבה לכך היא, שבירור זה כולו נדפס גם בחלק ראשון בהערה כח, בעמודים קצב-קצד, ושם הסיומת: “ובכל זה הארכנו בדברי מרן הגר”ש ואזנר שליט”א בספרינו “מצות נר איש וביתו” חלק בירורי הלכה (סימן ז)”, מתאימה קצת יותר, כי המחבר מפנה אותנו מההערות הנמצאות בחלק הראשון, לחלק השני שהוא “בירורי הלכה”.[6]

הבה נראה דוגמה נוספת שהיא מלמדת על עניין נוסף. בחלק הבירורים סוף סימן ה, עמ’ שנו, נאמר: “בספרי [7] ציינתי בהערות שישנן גם דעות אחרות… והבאתי כאן את הדברים למען יראה הקורא דישנן כמה דעות בנושא”. הקורא מבין מדבריו שבחלק הראשון של הספר קיצר המחבר בהערות, ואילו כאן הביא את הדברים בהרחבה. אלא שהבנה זו שלנו בדבריו אינה נכונה, שהרי כל האמור כאן בחלק הבירורים, נמצא ככתבו וכלשונו בחלק הראשון, בסוף הערה לד, בעמ’ קסא-קסב. אם כן, כבר הובאו הדברים קודם, וכבר ראה אותם הקורא, ואין זה נכון לומר “והבאתי כאן את הדברים למען יראה הקורא”, שמשתמע שרק כאן הם הובאו, ורק כאן יראה אותם הקורא לראשונה. נראה שהיה לו לומר: והבאתי כאן שוב את הדברים.

4. הפניות שאינן מעודכנות

מכיון שאנו נמצאים בבירור ה, נוסיף בו עוד עניין. בפתח בירור ה, עמ’ שנה, נאמר: “בספרי [8] סימן ה’ סעיף ט’ אות כ”ד הבאנו דעה” וכו’. אלא שהמחפש את העניין, אליו רומז כאן המחבר, לא ימצאנה בהערה כד. זאת משום שעניין זה אכן נמצא בהערה כד במהדורת תשנ”ח, אבל במהדורת תשס”א, ולאחריה במהדורת תשס”ח, עניין זה נמצא בהערה לד. לפי דרכנו למדנו מדוגמה זו, כי לא כל ההפניות עודכנו ממהדורה למהדורה.

בהקשר לכך אנו יכולים להוסיף, כי את הבירורים אשר השמיט במעבר ממהדורת תשנ”ח למהדורת תשס”א, הלא הם בירורים ו, כח, וכבר הזכרנו השמטה זו לעיל, המשיך להשמיט גם במהדורה זו. אבל גם כאן המשיך לציין אליהם, וכפי שעשה כן גם במהדורת תשס”א. כך כתב בחלק ראשון, סי’ ה, סוף הערה ה: “וראה עוד אריכות דברים בח”ב מספרינו זה סימן ו’ וסימן כ”ח”. מובן שהמעיין באותם סימנים במהדורת תשס”ח, לא ימצא קשר בינם לבין האמור בהערה זו. היינו, חוסר העידכון ממהדורת תשס”א, נמשך גם כאן.

אכן ידוע הוא, שעידכון של הפניות ממהדורה למהדורה, כרוך בטירחה יתירה ובבדיקת כל מראי המקומות, ולכן כמעט אין לך ספר שיצא במספר מהדורות, שלא ימצאו בו הפניות שאינן מעודכנות.

אסיים במה שפתחתי. כל האמור כאן לא בא אלא להצביע על מספר עניינים של צורה, מבנה וסגנון בספר הנדון, שנראה לי כי מן הראוי לתת עליהם את הדעת. אכן ברור לכל, שחשיבותו של הספר אינה נגרעת במאומה מכל האמור.

הערות
[1] ראה עוד י”ש שפיגל, ‘משהו על כיווני היצירה התורנית בדורינו’, סיני, קז (תשנ”א), עמ’ צב-צד.

[2] ר”ג ציננער, שפירסם ספרים רבים בשם “נטעי גבריאל”, כשכל אחד מהם מוקדש לנושא הלכתי מסוים, כתב בספרו המוקדש לפורים המשולש, וערב פסח שחל בשבת, ירושלים, תשס”ה, בהקדמה עמ’ כג: “בשנת תשנ”ד, בהיותי בארה”ק בשלהי חודש אדר, והבאתי ספרי על ער”פ שחל בשבת לגאון ישראל הגרש”ז אויערבאך זצ”ל… ואז גם מסר לי איזה הלכות והנהגות, כאשר הובא בפנים הספר. ובנו הרה”ג רבי ברוך זצ”ל מסר לי בשעתו שאביו עיין רבות בספרי הנ”ל ונהנה מזה”. אם זכרוני אינו מכזב לי, דומני גם שראיתי באחד מהספרים מסוג זה, שמחברו כתב בשם אחד מגדולי הדור שאמר שיש לעיין בספר מסוג זה, כי רבה בו התועלת, משום שהמחבר הקדיש עצמו לנושא אחד, ומסתמא הקיף את כל האמור בזה.

[3] אנו רואים כי קיים אי שויון בעימוד שבין שתי המהדורות. הרי הסיבה לכך: כפי שאמרנו הגופן של ההלכות במהדורת תשס”ח גדול במעט יותר מזה של מהדורת תשס”א. לכן בתחילת החלק הראשון ההשפעה עדיין אינה ניכרת כל כך, ומספרי העמודים של שתי המהדורות תואמים זה לזה. אבל בהמשך נוצר לאט לאט הבדל, ואנו רואים כי מספרי העמודים של ההערה המתאימה לבירור ג, אינם מתאימים בשתי המהדורות. בספרנו.

[4] במהדורת תשס”ח זהה מיספור ההערות למיספור שהיה במהדורת תשס”א. השמירה על המיספור הקודם גם במהדורה זו, יצרה למחבר בעיה בכל מקום שבו הכניס בירור חדש. ברוב המקרים הוכנסו הבירורים החדשים לתוך הערות קיימות. אבל יש מקרים שבהם נאלץ המחבר ליצור הערה חדשה, כמו בדוגמה זו. נמצא כי הערה טז, שהיתה במהדורה תשס”א, נשארה כפי שהיא גם במהדורת תשס”ח, ואילו הערה טז*, נוצרה במיוחד רק כדי להכניס בתוכה את כל הבירור החדש – בירור כח.

[5] היינו: בספרנו.

[6] אם כי ההפניה לספר “מצות נר איש וביתו” עדיין אינה מובנת, שהרי בספר זה קיימינן.

[7] נראה לי שהיה עדיף לנסח: בספר, או: בספר זה, או: בחלק ראשון של הספר. והניסוח שלפנינו אולי יכול להטעות שכוונתו על ספר אחר, וכפי שאראה כן בהמשך.

[8] ראה הערה קודמת על הניסוח הזה.