ועש”ק פרשת בא תשס”ד

לכבוד ידידי אהובי הרה”ג החסיד המפואר, איש חמודות ונדיב לב, אוצר בלום לתורה ולחכמה, מוה”ר חיים ראפפורט שליט”א, אב”ד דק”ק אילפורד יע”א
אחדשה”ט באהבה נאמנה

תחילה אני מודה למע”כ על טירחתו לכתוב לי ולהעיר על דבריי הפעוטים . . . וכעת אבא לעיקר הנידן במכתבו, וטרם אתייחס לטענתו במישרין, הנני מצהיר שדבריי בזה הם כיהודה ועוד לקרא, שהרי רבנו הגר”א, אשר כל רז לא אניס ליה, כתב בפירוש שהרמב”ם מכחיש את הקמיעות והשמות, ואנן מה נענה אבתריה. וכל הנידון אינו אלא האם אפשר למצוא את זה במפורש בדברי הרמב”ם. ויאמין לי ידידי, כי אני זהיר מאד בכל לשונותי, ולפני שאני כותב דבר בשם הנשר הגדול יושב אני שבעה נקיים, ורק אח”כ הנני מעלה את הדיו על הנייר. וכמובן, מוכן אני להודות שטעיתי, כי אין אדם תחת השמש שיכול לומר שלא שגה, ולא אפונה כי יש בספרי דברים הצריכים תיקון, ושגיאות מי יבין, כל קבל דנא מחזיקנא טיבותא לך אם יעמידני על האמת, ואת הצריך תיקון אשוב ואתקן, אבל בנידון דידן, אינני חושב שטעיתי.

כתב האג”מ שהרמב”ם מודה שאיכא שמירה בשמות מלאכים ושמות קדושים ופסוקים, ובפירושו לסוטה ז, ד כתב הרמב”ם נגד אלה הטפשים שכותבים קמיעות ושמים בתוכם שמות קדושים ושמותיהם של מלאכים. זה פירושו של קמיע. וכשהאג”מ כותב “שמות קדושים” כוונתו לאלו השמות שנזכרים ע”י גדולי אשכנז, ולפי דעת הרמב”ם הכל הבל ואלו הכותבים קמיעות טפשים הם כי בדו מלבם כל השמות הללו, שמות ה’ ושמות מלאכים, ורבים הם וא”א לפורטן. ובספרי כתבתי שהרמב”ם שלל את כחם של שמות המלאכים ושמות קדושים (או “קדושים”) ואכן בפיהמ”ש ובמו”נ ברור מללו, וראה גם בפירושו של הרב קאפח להלכות מזוזה פרק ה אות יד.

נכון, כמו שכתב כת”ר, שהרמב”ם אינו שולל בפירוש את סגולת השמירה של שם המפורש או א’ משמות ה’ הנמצאים בתורה. אולם. כל מי שמכיר את דרכו של הרמב”ם יודע שמושג זה ממנו והלאה, וע”כ במבט לשעבר הנני מודה שכדאי היה לי להאריך קצת ולכתוב שאע”פ שהרמב”ם אינו שולל בפירוש את כח השמירה של שם המפורש, בכ”ז לפי הפילוסופיה שלו והשקפת עולמו אין מקום לרעיונות כאלו, כמו שהבין הגר”א ובעל שומר אמונים (א, יג) וכל אלו שהעמיקו בדברי הרמב”ם בלי יוצא מן הכלל, וע”כ תמהתי על האג”מ.

והנני בזה ידידו מוקירו דושה”ט באהבה, מודה ומכיר טובה על ענותנותו וטוב לבו לעיין ולהעיר בדברי.

מלך שפירא