הרב הנקין הזכיר מכשול בערך מערכי האנצ”י, ואולי ראו להוסיף, כי אכן נכון הדבר, ואף הרב הנקין שליט”א בעצמו, נכשל בעבר בהסתמכו על מידע שלקח מאצ”י. באחת מחוברות ‘קושט’, עלון רבני שעורך הרב הנקין (לצערי איני זוכר את מס’ חוברת, ואף אני עכשיו רחוק מביתי ומארצי), ציין הרב כמקור ראשון ל’אני מאמין’ שבסידורים, את הגדת ונציה שכ”ו. פרט זה לקוח מהערך על י”ג העיקרים שבאנציקלופדיה יודאיקה (שכתב פרופ’ אלטמן מברנדייס). והנה לא זו בלבד שאין שם ה’אני מאמין’, אלא שככל הנראה אף אין הגדה שנדפסה בונציה בשנה זו!

ציון זה הכשיל גם את עורך הסידור היפה מאוד, הן בתוכנו ובמקורותיו והן בצורתו הנאה מאוד, ‘עליות אליהו’,[1] שציין פרט זה כמקור ל’אני מאמין’.

מקורו של ‘אני מאמין’ לענ”ד עדיין נעלם. אמנם רבים חושבים שהוא הוא על פי דעת הרמב”ם, אך מי שיעיין וישוה ימצא ניגודים לא מעטים ואף חשובים בין דברי הרמב”ם ובין נוסח ה’אני מאמין’. בסידורים שבדפוס, דומני שהקדום מהם שראיתי בו את השיר הזה הוא סידור פראג רצ”ו (אני כותב כנ”ל מרחוק ומחוסר ספרים[אני בדקתי וזה אמת ד.ר.]), וכנראה הוא מצוי גם בכתבי יד של הסידור, אך מסופקני אם יימצא בהם קדום יותר מאשר המאה הט”ז.

במיוחד חשוב פרט אחד, שנאמר בשם הגאון מבריסק ר’ וולוולע זצ”ל, ואשר רבי מ”מ שולזינגר בספריו הפך אותו לאחד מעיקרי הדת ופלפל בו הרבה מאוד, והוא שהצורה הנכונה של האמונה בביאת המשיח, היא כמו שנאמר בסידור: ‘בכל יום שיבוא’, והיינו לפי פירושו שיש להאמין שמשיח יבוא בכל יום, היינו היום הזה, וכך יש להאמין בכל יום. ידוע ששאלוהו על דברי הגמרא בעירובין שאין משיח בא בשבתות או בערבי שבתות, והשיב, קודם כל יבוא, ואנו כבר נמצא תירוץ מתאים!

על כל פנים יש לעיין, מיהו מחבר ה’אני מאמין’ ומה סמכותו כפוסק בענין זה, והלוא ברמב”ם לא נאמר שיש להאמין שמשיח יבוא בכל יום! (פרט לכך אפשר לדחוק ולומר שגם ב’אני מאמין’ הפירוש להאמין בכל יום, שיבוא, ולא שיבוא בכל יום. . .)

וגם ברצוני להגיב על מאמרו היפה של פרופ’ ש”ז ליימן, על האנציקלופדיה יודאיקה החדשה. חשוב מאוד לדון כך, באנציקלופדיה שמהווה מקור עיקרי למידע, ובעיקר לחשוף מגמות ונטיות לא ענייניות ולא אובייקטיביות. כמובן שיש לבקר גם את הרמה ואת המקצועיות.

מסקנתו של פרופ’ ליימן, שרמתה של המהדורה הישנה גבוהה יותר מהחדשה. וזה פרדוכס שכמדומני מאפיין במידה רבה את המצב במדעי היהדות בכלל, לרבות התחומים הטכניים והאינפורמטיביים. בנהוג בעולם, בעיקר במדעי הטבע והרפואה,שמקיימים את צו התורה, וישן מפני חדש תוציאו. לא אחת ראיתי בספריות, שהגיעו מהדורות חדשות, ואף של סדרות גדולות,ומיד השליכו החוצה את הישן, כאבן שאין לה הופכים. אין הדבר כך לא ביהדות, לא במדעי היהדות, ואף לא בביבליוגרפיה שעדיין עלינו למשמש ולהשתמש בספרים הישנים, כגון ספרי הרחיד”א, חיים מיכל ועוד, ומוצאים בהם לעתים, גילויים שחוזרים ומתגלים כעת מחדש, ואין מחסור בדוגמאות.

כדי לשבר את האוזן, הרי אירוע שאירע לי בערך שכתבתי למהדורה הישנה (כתבתי בה למעלה מחמישים ערכים). הזמינו ממני ערך ‘הגהות’. נושא זה היה חדש, ולא מצאתיו בספרים קודמים (ראה למשל אצל יעקב שפיגל, עמודים בתולדות וכו’. הע’ 1, שלא מצא שכתבו על נושא ההגהות פרט ל’ערך’ זה באנצ”י), הסתפקתי אם הכוונה היא לתופעת ההגהות, או לתולדות ספרות ההגהות והשתלשלותה. פניתי למערכת ומתשובת העורך הבנתי שהשאלה לא הובנה, ואי לכך כתבתי על שניהן (ובמיוחד שנוכחתי שיש כנראה קו ישר והתפתחותי מהתופעה אל הספרות).

לאחר הכתיבה, לאחר העריכה, התרגום, הבדיקה וההגהה, לקראת סגירת העבודה, קבלתי קריאה בהולה מן המערכת, שקרתה תקלה, וכלל לא התכוונו לערך זה. אמנם מאחר שכבר נכתב ונערך וכו’ הם ישמחו להדפיסו, אך בגלל הטעות נמצא שעכשיו חסר להם הערך ‘הגהות מיימוניות’ שאותו התכוונו להזמין בשעתו. בקשוני אפוא להכין להם בדחיפות ובמהירות ערך כזה . . .

זוכר אני את הרעש ואת המהומה שהתחוללה בארץ, כאשר נודע שפרופ’ י’ לייבוביץ שהיה אז אחד מעורכי האנציקלופדיה העברית, מתעתד לכתוב בעצמו את הערך על דוד בן גוריון באנציקלופדיה. היו צעקות רמות, שלא יתכן שאדם בעל דעות כשלו, ושעמדותיו הפוליטיות והערכותיו לראשי המדינה היו ידועות ברבים, יקח על עצמו כתיבת ערך חשוב זה.

ברור שיש להבליט בכל מקרה כזה כמו לפנינו, את המגמות המעוותות, חוץ מהכשלונות האובייקטיביים, והשקפות מסוימות של חוגים מסוימים, שמשתמשים בהזדמנויות להשליט את דעותיהם על הצבור.

הערות [1]סידור ‘עליות אליהו’ הוא גם סידור הגר”א, היינו שאמנם אינו סידור שעשה הגר”א, שכידוע אין סידור כזה, אלא סידור על פי מה שמשוער להיות נוסחת הגר”א ודעתו בהלכות הנוגעות לסידור, כמו שנהגו בסידורי הגר”א כולם.
והנה לאחרונה הופיעה מהדורה חדשה של סידור, זה, על ידי המחבר והמהדיר של ‘עליות אליהו’ ובהשתתפות האדמו”ר מנוואומינסק שליט”א, בשם ‘קרני הוד’, ובנוסח ספרד. הרי לנו אפוא, סידור הגר”א בנוסח ספרד! ת

Rabbi Yehuda Henkin is the author of Shu”T Bnei Banim in four volumes and the commentary Chibah Yeteirah on the Torah. He learned privately with his grandfather, Rabbi Yosef Eliyahu Henkin, and served as Area Rabbi of the Bet Shean Valley in Israel. He now lives in Jerusalem.

Rabbi Henkin has two degrees from Columbia University, and has written extensively in English: Equality Lost–Essays in Torah Commentary, Halacha and Jewish Thought, (Urim Publications); New Interpretations on the Parsha (Ktav); Responsa on Contemporary Jewish Women’s Issues (Ktav); and the forthcoming Understanding Tzniut–Modern Controversies in the Jewish Community (Urim).

This is his first contribution to the Seforim blog.

Plagiarism is a lack of attribution; less common is its opposite, mistaken attribution; rare indeed is the attribution of a defamatory work to the object of the defamation himself! An example of the latter can be found in the entry in the Encyclopedia Judaica [1] concerning my grandfather, R. Yosef Eliyahu Henkin zt”l.

The offending sentence reads: “His published responsa appear in Chaim Bloch’s Even me-Kir Tizak (1953) and his own Perushei Lev Ivra (c. 1925).”[2] But in fact, not only does the pamphlet Even me-Kir Tizak contain no responsa of R. Henkin, it is an unbridled personal attack on him on the part of one who lost a din Torah heard before him. Bloch refused to accept the verdict, and resorted to defamation of the judges. If I recall reading correctly about the affair, he was subsequently put in cherem by the Agudas HaRabbonim.

How did the mix-up in attribution occur? Since the card-catalogue of the Jewish Reading Room of the 42nd Street Library in New York listed Bloch’s pamphlet under R. Henkin, one can surmise that the researcher[3] for the EJ copied the listing without bothering to look up the reference.

Since then the mistake has been copied in Rafael Halperin’s Entziklopedia l’Bet Yisrael and, earlier this year, in the new edition of the EJ (2007). Surely a case of shigegat talmud oleh zadon [4].

Notes:
[1] First published in 1972, vol. 8 column 324. The EJ contains a number of incorrect or partial biographical details; for a comprehensive account see my Equality Lost (Urim), chap. 16. See here for Shnayer Z. Leiman’s review of the NEJ at the Seforim blog.
[2] This confuses two separate works: Perushei Ivra [PDF] (1925) and Lev Ivra [PDF] (1957). Together with Edut leYisrael (1946), all were reprinted in Kitvei haGri”a Henkin, vol. 1 (1981). In addition, Kitvei haGri”a Henkin, vol. 2 (1989) is a collection of his responsa and articles, edited by his son (my father) Avraham Hillel zt”l. (The volumes may or may not be available from Ezras Torah in NY. I have some of vol. 1 and a few more of vol. 2.)
[3] Not to be confused with the rosh yeshiva of the same name, but an otherwise reputable academic scholar.
[4] Avot 4:13.