1

New Seforim and Books 2015

|
 New Seforim and Books 2015
by Eliezer Brodt
What follows is a list of new seforim and books I have seen around in the past few months. Some of the titles are brand new others are a bit older. I am well aware that there are new works worth mentioning that are not included.  Due to lack of time I cannot keep track of every book of importance nor comment properly on each and every work. I just try to keep the list interesting. For some of the works listed I am able to provide a Table of Contents or a sample feel free to email me at eliezerbrodt@gmail.com. I hope you enjoy!
א. חומש ויקרא עם ביאור מעט צרי על תרגום אונקלוס, רמו עמודים
ב.  מדרש אסתר רבה, מהדיר
יוסף תבורי וארנון עצמון, קלג + 284 עמודים ,מכון שכטר, [ראה כאן
וכאן]
ג. מדרש חדש על התורה [מהדיר: גילה וכמן], עא +297 עמודים,
מכון שכטר
ד. משלי עם רש”י [על פי כ”י] עם ד’ פירושים קדמונים,
מראה רחל, מאת ר’ ישראל הרצג, ור’ יוסף קמנצקי, ריד עמודים
 ה. ספר חסידים, כתבי
יד פארמא ורומא, מכון אוצר הפוסקים,  תקנא
עמודים +234 עמודים מפתחות
ו. ספר המכתם, ברכות פסחים, ראש השנה [כולל מבוא חשוב מידידי
דר’ פנחס רוט], הוצאת אהבת שלום
ז. צרור החיים לר’ אברהם סבע [בעל ה’צרור המור’] על מסכת אבות
[מכ”י, על פרקים ד-ו], מכון בן צבי, 211 עמודים
ח. ספר הגור, פירוש קדמון על פירוש רש”י לתורה, שמות, רכד
עמודים
ט. ר’ משה ן’ מכיר, סדר היום, עם גלי’ עץ ארז, מאת ר’ אברהם
דויטש, תתה עמודים
י. ר’ חיים ויטל, דרך חיים, אהבת שלום, כולל ק’ שנות חיים על
ר’ חיים ויטל, נד+פד עמודים
יא. שפתי דעת, דרשות על התורה, לבעל הכלי יקר, מכון עצי
אלמוגים, ב’ חלקים [כולל מבוא חשוב עליו]
יב. ר’ יחיאל מיכל, נזר הקודש, על מדרש בראשית רבה, ג’ חלקים,
מכון זכרון אהרן
יג. רבי כליפא בן מלכה, כף נקי השלם, 444 עמודים [כולל חומר
חשוב]
יד. שמחת בית השואבה להגר”א, ר’ נחמיה פעפער,  מכון הגר”א, רסג עמ’ +  ספר ההספדים על הגר”א, קסג עמודים
טו. תהלים עם פי’ מדרש חכמים לרבנו פנחס מפאלאצק, [על פי
כ”י ודפוס ראשון],  תפח עמודים
טז. ר’ חיים רפאפורט, זכר החיים, וזכר שמחה, לר’ שמחה רפאפורט,
שם עולם,  73+ 387+ 114 עמודים
יז. ר’ יוסף עהרענבערג, דברי אמת דרושים, ילקוט דברי אמת, תקפג
עמודים
יח. ר’ מרדכי סופר, סופר המלך, [בית אפרים, פליטת
סופריהם:מאמרים, פאר הסופר: תולדותיו], רצא עמודים
יט. ר’ צדוק הכהן, צדקת הצדיק עם מקורות וציונים, תלב עמודים
כ. ר’ שמעון הארקי, שבעים תמרים, על צוואת רבינו יהודה החסיד
ז”ל, כולל הערות ע”י ר’ פינחס וואלהענדלער, רמז עמודים
כא. ר’ יוסף זונדל הוטנר, בכורי יוסף, כולל פרקי חיים,
שו”ת וחידושים, תשובות חדשות מכ”י וחידושי יו”ד, רלז עמודים
כב. אור שמח, מדע אהבה זמנים, עם ביאורים והערות ‘אורה ושמחה’,
תתקלז עמודים
כג. טוטפות, אוסף כתבי ידות, י”ל לקראת שמחת הבר מצוה של
יאיר מנצור, עה עמודים
כד. ר’ מאיר אריק, טל תורה, הגהות הערות וביאורים על ש”ס
בבלי וירושלמי, כולל הערות מראה מקומות השוואות, מפתחות והוספות מכ”י,  תרפו עמודים
כה. גנזים ושו”ת חזון איש חלק ד, תסג עמודים
כו. ר’ צבי פסח פרנק, מקראי קודש שבת, ב, שי עמודים
כז. ר’ אברהם פעסין, תמורת איל, מסכת מגילה, תשיז עמודים
כח. לצדדין קתני, ר’ שאול אלתר, קובץ הערות והארות שנכתבו על
צדדי הספרים תפ עמודים
כט. ר’ שלום לוין, שיעורי הלכה למעשה, בשלחן ערוך הרב,
או”ח, תקלז עמודים
ל. ר’ אריה וסרמן, אוצר הכיפה, ב’ חלקים, הלכה, מנהג חקר
ועיון, תרכו+תשפב עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים]
לא. שיעורי רבנו משולם דוד הלוי, דרוש ואגדה, ביאורי תפילה
עובדות, עניני השעה, תשיד עמודים
לב. אעלה בתמר, מתורת בריסק, משולחנו של מרן רבינו בעל אילת
השחר, רפא עמודים
לג.קונטרס ט”ו בשבט, בהלכה ואגדה, קטז עמודים
 לד. ר’ יעקב בלוי, ברכת
יעקב, הלכות ברכות ותפילה, שיט עמודים
לה. איש על העדה, ב הליכות והנהגות של רבינו הגרי”ש
אלישיב זצוק”ל, רצז עמודים
לו. ר’ חיים פאללאק, מבאר השבת, סעודת ליל שבת קודש, תשלט
עמודים
לז. אנציקלופיה תלמודית, כרך לד, לא ילבש- לא תעשה [ניתן לקבל
תוכן הענינים]
לח. ר’ מרדכי גרוס, אדמת קודש, הלכות והליכות התפלה וההשתטחות
על ציוני קדמונינו גדולי ישראל, תתסח עמודים
לט. ר’ משה גלביין, פני החמה, ביאורים וחידושים לסימני מנין
הפסוקים, רלא עמודים
מ. ר’ יעקב סקוצילס, קונטרס אהל יעקב על הלכות שנים מקרא ואחד
תרגום, קט עמודים
מא. המעין גליון 212
מב. היכל הבעש”ט, גליון לו
מג. מן הגנזים, ספר שלישי, אהבת שלום, תכב עמודים
מד. אסיף ב, [ב’ חלקים]
מה. המשביר א , [מוקדש לתורת ר’ עובדיה יוסף] [ניתן לקבל תוכן
הענינים]
מחקר ועוד
א. ר’ משה שבת, השתלשלות התורה [ספרד-מזרח], כולל חומר חשוב על
זמן הגאונים בדגש על ישיבות ספרד, תנ עמודים
ב. ר’ חנוך טוביאס, סופה וסערה, הפרשיות הגדולות שהסיערו את
עולם ההלכה, ראשון בסדרה [מהדורה שניה], 126 עמודים [ר’ סעדיה גאון ור’ אהרן בן
מאיר הירושלמי המזויף ‘הלעיטהו לרשע וימות’]
ג. ר’ חנוך טוביאס, סופה וסערה, הפרשיות הגדולות שהסיערו את
עולם ההלכה, רביעי בסדרה, 160 עמודים [מל ולא טבל גוי של שבבת או יהודי של שבת
מצה מריבה- מצות מכונה חמץ גמור או הידור מצוה מאבק ופולמוס סביב היתר המכירה]
ד. יעקב דינקל, מערכות השמיטה, השתלשלות שמירת השביעית בארץ
הקודש וסקירת שנות השמיטה משנת תק”ב, 388 עמודים
ה. אהרן סורקסקי, החוט המשולש, שלושת הגאונים אדירי התורה, ר’
דוד פרידמן, ר’ יצחק אלחנן ספקטר, רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפניבז’, רנא עמודים
ו. חרבא דמשה, מהדיר יובל הררי, 213 עמודים [הדפסה שנייה]
ז. המקרא בפרשנות חז”ל, יואל ועמוס, יצחק פנקובר ומנחם בן
ישר, בר אילן, 928 עמודים
ח. קובץ על יד, כרך כג, [ניתן לקבל תוכן הענינים]
ט. שמא פרידמן, מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, האקדמיה
ללשון העברית, 565 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים]
י. מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט, אורתודוקסיה קיצונית ותרות
יהודית חילונית למרגלות הרי הקרפטים, מפעל דב סדן, 316 עמודים
יא. יונתן גרוסמן, אברהם סיפורו של מסע, ידיעות ספרים, 566
עמודים
יב. יעקב ברנאי, המראה של אירופה, פרקים בתולדות הקהילה
היהודית באזמיר במאות השבע עשרה והשמונה עשרה, [כולל בין השאר הרבה חומר על ה’כנסת
הגדולה’], כרמל 433 עמודים
יג. הספרייה של תנועת ההשכלה, יצירתה של רפובליקת הספרים בחברה
היהודית במרחב הדובר גרמנית, עם עובד, עורכים: שמואל פיינר, זהר שביט ועוד, 503
עמודים
יד. עזגר גולד, על הנסים ועל הטבע, עיון פילוסופי בספרות
ההלכה, בר אילן 334 עמודים
טו. בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית, אישים ורעיונות,
אוניברסיטה משודרת 178 עמודים
טז. יצחק מייטליס, פרשת דרכים, מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות
השבוע, מגיד, 430 עמודים
יז. אריה מורגנשטרן, דוחקי הקץ משיחיות לאחר המשבר השבתאי,
מחקרים ומקורות, 559 עמודים
יח. אבינועם רוזנק, הגיונות במחשבת ישראל, בעקבות שיעוריו של
אביעזר רביצקי, מרכז זלמן שזר, 386 עמודים
יט. אקס ליבריס, גיש עמית, קיבוץ המאוחד, 220
עמודים
כ. היסטוריה מתנגשת וקיום משותף, פרספקטיבות חדשות על המפגש
היהודי  פולני, עורך דניאל בלטמן, מגנס,
396 עמודים
כא. יואל בן נון, המקור הכפול, השראה וסמכות במשנת הרב קוק
לאחד את הבלתי מתאחד, ספריית  הילל בן
חיים, 438 עמודים
כב. רות קרא-איוונוב קניאל, קדשות וקדושות, אמהות המשיח במיתוס
היהודי, ספריית  הילל בן חיים 356 עמודים
כג. מ.מ. סילבר, בשליחות המערב, מבט אחר על ההיסטוריה היהודית
המודרנית, ספריית  הילל בן חיים, 334
עמודים
כד. מהר”ל אקדמות, פרקי חיים, משנה, השפעה, עורך אלחנן
ריינר, מרכז זלמן שזר, 602 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים] [מצוין]
כה. עדה רפפורט-אלברט, חסידים ושבתאים אנשים ונשים, מרכז זלמן
שזר, 522 עמודים
כו. אלי מוסקוביץ היהודים של הטיטאניק, כרמל, 222 עמודים
כז. חנה ארנדט גרשום שלום, חליפת מכתבים הוצאת בבל, 512 עמודים
כח. מיכל שאול, פאר תחת אפר, החברה החרדית בישראל בצל השואה
1945-1961, בן צבי, 492 עמודים
כט. סידרא כט, 194 עמודים
ל. דעת 78, 182 עמודים
לא. בד”ד 29
לב. נטועים 19 ניתן לקבל תוכן הענינים
לג. עת לחננה, הרב צבי הירש קלישר וההתעררות לציון, עורך אסף
ידידיה, בן צבי, 275 עמודים
לד. נועם זדוף, מברלין לירושלים ובחזרה, גרשם שלום בין ישראל
וגרמניה, כרמל, 484 עמודים
English     
1. Jordan S. Penkower, Masorah and text Criticism in the early Modern Mediterranean, Moses Ibn Zabara and Menahem De Lonzano, Magnes Press, 343 pp. [Beautiful!]
2. Haym Soloveitchik, Collected Essays 2, Littman Library, 425 pp. [A Masterpiece]
3. R. Jonathan Eibeschütz, And I Came this Day unto the Fountain, ואבוא היום אל העין, Critically Edited and Introduced by Paweł Maciejko, With Additional Studies by Noam Lefler, Jonatan Benarroch and Shai Alleson Gerberg, 2014, 360 pp.
4. Sabbatean Millenarianism in the Seventeenth Century: A Study of Moshe Abudiente’s Fin de los Dias, Avraham Elqayam המסע לקץ הימין: בשורת הגאולה השבתאית למשורר משה
בן גדעון אבּודיֶנטֵי, 504 pp.
5. Rabbi Klein, Lashon Hakodesh History, Holiness and Hebrew, Mosaica Press, 289 pp.
6. Rabbi Hool, The Challenge of Jewish History, the Bible, The Greeks and the Missing 168 Years, Mosaica Press, 256 pp.
7. Dovid Lichtenstein, Headlines: Halachic Debates of Current Events, OU Press, 462 pp.
8. Elisheva Baumgarten, Practicing Piety in Medieval Ashkenaz, Penn Press, 334 pp.
9. Marc Saperstein, Leadership and conflict: Tensions in Medieval and Early Modern Jewish History and Culture, Littman Library, 379 pp.
10. David B. Ruderman, A Best Selling Hebrew Book of the Modern era: The Book of the Covenant of Pinhas Hurwitz and its remarkable Legacy, University of Washington, 172 pp.
11. Michael J. Broyde and Ira Bedzow, The Codification of Jewish Law and an Introduction to the Jurisprudence of the Mishna Berura, Academic Studies Press, 387 pp.
12. Dialogue 5
13. Hakirah 18


New Seforim and Books 2014 (Part Two)

|
New Seforim
and Books 2014 (part two)
By: Eliezer
Brodt
Although
the world has been shifting more and more to e-books, seforim and Jewish books are
still being printed in full force in the Jewish world. What follows is a list
of new seforim and books I have seen around in the past few months. Some of the
titles are brand new others are a bit older. I am well aware that there are new
works worth mentioning that are not included. 
Due to lack of time I cannot keep track of every book of importance nor
comment properly on each and every work. I just try to keep the list
interesting. For some of the works listed I am able to provide a Table of
Contents or a sample feel free to email me at eliezerbrodt@gmail.com. I hope
you enjoy!
1.     
הלכות
פסוקות מן הגניזה [מהדיר: יהונתן עץ חיים], מוסד רב קוק, רמח עמודים
2.     
סדר
רב עמרם גאון, תפילת שבת, מכון ירושלים
3.     
הרוקח
הגדול על פי דפו”ר וכ”י, הערות ברכת שמעון וציונים וביאורים, תרצב
עמודים; מעשה רוקח, שערי טריפות, יורה חטאים, דרשה לפסח, הגהות שמן רוקח, מכון
זכרון אהרן
4.     
תשובות
רבינו אלעזר מוורמייזא ה’רוקח’ מכ”י [מהדיר: ר’ יעקב ישראל סטל],  רח עמודים [ראה כאן]
5.     
דרשות
לימי התשובה, מבית מדרשם של חסידי אשכנז [מהדיר: ר’ יעקב ישראל סטל], סה עמודים
6.     
רבינו
ירוחם השלם, כרך א, חלק אדם, נתיבים א-יב, על פי כ”י
7.     
לוית
חן לר’ לוי בן אברהם, סתרי האמונה, שער ההגדה [מהדיר: חיים קרייסל], 465 עמודים,
אוניברסיטת בן גוריון הנגב [ניתן לקבל תוכן]
8.     
צדה
לדרך עם צידה ברך, מאמר ראשון [על פי כ”י], תקמח עמודים
9.     
ספר
הפרנס השלם [על פי כ”י], עם ביאור של ר’ משה בצלאל לוריא [נדפס לראשונה
מכ”י], שצ עמודים, מכון ירושלים
10. 
ר’
אביגדור הצרפתי על התורה [מבעלי התוס’], מהדיר: ר’ יצחק הערשקאוויטש, [ב’ חלקים]
[מהדורה שניה]
11. 
שו”ת
מהר”ם מרוטנבורג, ב’ חלקים [כולל דפוס פראג, קרימונה, לבוב, ברלין] מכון
ירושלים
12. 
ששה
ספרים נפתחים: א. פירוש עשר ספירות לרבינו עזריאל. ב. ספר דרך אמונה לרבינו מאיר
בן גבאי. ג. ספר שומר אמונים לרבינו יוסף אירגאס. ד. ספר מלחמת משה להרמח”ל.
ה. ספר שם עולם לר’ יהונתן אייבשיץ. ו. ספר מאמר יהונתן לרבינו יהונתן אייבשיץ [ניתן
לקבל מחאה שהתפרסמה כנגד מהדורה זו]
13. 
מגילת
רות עם פי’ רבי יצחק בן ערמאה, ר’ יוסף בן יחיא, רבי יוסף יעב”ץ ורבי יוסף
טיטצאק [על פי דפוסים ראשונים וכ”י, מהדיר: ר’ שמחה חסידה], פז עמודים
14. 
גאוני
פדוואה: ב’ חלקים כולל : שו”ת מהר”י מינץ, סדר הגט למהר”י מינץ
שו”ת מהר”ם פדוואה שו”ת מהרשי”ק קצנאילנבוגן שו”ת
נחלת יעקב [ר’ יעקב היילפרין] אוסף ספרי פולמוס המקוה בריווג’ו: פסקים שפסקו
משיבת מלחמות מקוה ישראל פלגי מים בשם ה’, מכון זכרון אהרן
15.  סידור קמחא
דאבישונא, פירוש מה”ר יוחנן טרויש, מתוך מחזור בני רומא בולוניא שנת ש
והוספות מכון אוצרנו בעריכת ר’ יצחק סץ דוד יצחקי ועוד 854 עמודים [יש להעיר
שמדובר בליקוט מתוך הספר, ולא הספר כולו]
16.  שולחן ערוך אורח
חיים חלק ז, סי’ תצה-תקפ [כרך אחרון מאו”ח], מכון ירושלים
17. 
ספר
ההקדמה, הקדמת רבינו המבי”ט לספרו קרית ספר עם ביאור דרך הקדים, צו עמודים
18. 
מנוחה
שלמה, ליקט הלכות והליכות מהרש”ל על סדר ערב שבת קודש והדלקת נרות [מהדיר: ר’
יוסף מרדכי דובאוויק], כז עמודים
19. 
ר’
שמואל אבן סיד, נר השם, מתוך כ”י, פעל בשנת ש”ע במצרים, האוצר, תרלו
עמודים
20. 
ר’
אליקום געץ, שו”ת אבן השוהם רדפוני בתפוחים ביאור מאמרי רבב”ח, מכון
זכרון אהרן
21. 
שו”ת
חינוך בית יהודא ראשית ביכורים ויכוח יוסף והשבטים ביאור מזמור פ”ג,
מכון זכרון אהרן
22. 
סדר
אמירת קרבן פסח ע”פ הגר”א, סדר המסעות ע”פ הגר”א, מכון
הגר”א, ע+ס עמודים
23. 
ר’
פרץ מגיד מישרים ד”ק בראד, בית פרץ עם הוספות מכתב יד, כולל ק’ שבח ותהלה
לארץ ישראל [מצוין], תמ עומדים + קמט עמודים מפתחות
24. 
ספרי
ר’ יעקב חגיז, קרבן מנחה זכרון לבני ישראל אורח מישור פתיל תכלת [פי’
לאזהרות ר”ש אבן גבירול], מכון זכרון אהרן
25. 
ר’
אלעזר פלעקלס, חזון למועד עולת חודש ראשון על חדשי אלול ותשרי, מכון נצח יעקב,
תלז עמודים
26. 
ר’
יעקב מקידאן, ויכוחא רבה, בין החסיד להמתנגד, פולמוס על דרכה של החסידות, חסידים
אנו במה, 310 עמודים
27.                         
מנחת
חינוך, בשולי המנחה, מכון ירושלים, ג’ מ’ קטו-ריא, תקיב עמודים
28.                         
ר’
ידידיה גאטליב פישער [מתלמידי החת”ס], ידיד השם, חידושי סוגיות תשובות
ומאמרים מכתבים ופרקי חייו, וחיבור ‘זכרו תורת משה’ כנגד דרכי המשנה לר’ זכריה
פרנקל, תעה עמודים
29.                         
שו”ת
זכר יהוסף, ר’ יוסף זכריה שטרן – אורח חיים, ב’ חלקים עם הוספות, מכון
ירושלים
30. 
ר’
יחיאל אייזענשטאט, שו”ת כנפי שחר [נדפס לראשונה תרצ”ה] [תשע”ג],
תיג עמודים
31. 
ר’
מאיר אריק, מנחת פתים, אבה”ע-חו”מ, תא עמודים
32. 
ר’
יוסף ענגיל, אתון דאורייתא, עם פי’ עסק אתוותא, יוסף אומץ, תלז+רלו עמודים +מפתחות
33. 
נאום
טהרת המשפחה, מאת ר’ אברהם דובער כהנא שפירא, בעל ה’דבר אברהם’, 130 עמודים
34. 
ר’
אברהם חיים נאה, קצות השלחן, הערות למעשה, הערות לפי סדר כל ימות השנה, תפט עמודים
35. 
ר’
אברהם שטערן הי”ד, שלחן אש, על שו”ע או”ח, סי’ א-שכד, תקד עמודים
36. 
שולחן
שלמה, הלכות שביעית, אסופת פסיק דינים מרבינו שלמה זמן אויערבאך, תיז עמודים
37. 
ר’
חיים גולדשטיין, שפע קודש, אוצר של פסקים של בעל ה’דברי יציב’, על עניני קריאת השם
ודיני ומנהגי מעוברת ויולדת [תשע”ג], תכב עמודים
38. 
ר’
עקיבא שטיינמן, מגן המלך, על ביאורו של בעל החות יאיר על הרמב”ם, בענין הלכה
למשה מסיני, קסו עמודים
39. 
ספר
מורה נבוכים עם פירוש חשב האפד, ר’ אליעזר פאל, תשל עמודים
40. 
ר’
יואל קלופט, דעת יואל חלק המאמרים, קמו עמודים
41. 
ר’
מאיר מאזוז, ספר אסף המזכיר, קונטרס המערכות, תקנב עמודים
42. 
ר’
יששכר הופמן, ספר הקשת בהלכה, קלב עמודים
43. 
ר’
צוריאל אוחיון, עובדין דחול, הלכות עובדין דחול בשבת וביום טוב, תרכח עמודים
44. 
ר’  יהודה טשזנר, שערי נחמה, קיצור הלכות תעניות
בין המצרים ט’ באב, ואבילות החורבן, תע עמודים
45. 
ר’
יעקב ווינקלער, פנינת המקדש בדיני עשיית זכר לחורבן וקריעה בראיית עיר הקדוש
והמקדש, תד עמודים
46. 
ר’
אל’ יוחנן גורארי’, חקרי מנהגים, ד’ חלקים [או”ח-יו”ד-אבה”ע] [כולל
ב’ חלקים שלא נדפסו מקודם] [ניתן לקבל תוכן]
47. 
ר’
אהרן שליו, עמודיה אש, עניני התנא רבי עקיבא, רנד עמודים
48. 
ספר
זכרון איש תבונה לזכרו של הר’ יואל קלוגמאנן, תרפג עמודים [ניתן לקבל תוכן
הענינים]
49. 
ר’
יעקב קנמצקי, אמת ליעקב, על מסכת אבות, קפח עמודים
50. 
באר
מחוקק, ספר הזכרון לר’ חיים מרדכי קטץ, ראש ישיבת טלז, ב’ חלקים [א. ספר הזכרון,
תתסב עמודים, ב. שיעורי דעת שנאמרו על ידו], תכז עמודים
51. 
אגרות
שלום, מכתבים ותשובות של ר’ שלום מאסקאוויטש, תד עמודים
52. 
ר’
חיים מיכאל דוב ווייסמאנדל, מן המצר המבואר, עם ק’ עזרת מצר, תרצו עמודים
53. 
שח”ל
חולם ולוחם, עורכת חיה פרומר, 477 עמודים
54. 
ר’
יעקב לוי, באר החיים תולדות הגה”ק בעל האור החיים הקדוש, אגרות ומסכמים, 435
עמודים
55. 
שפירי
ירושלים, על ר’ הירש מיכל שפירא ובנו ר’ בן ציון שפירא, 375 עמודים [ניתן לקבל
תוכן של הספר]
56. 
ר’
שמעון מלר, רבן של כל בני הגולה, תולדות רבינו חיים הלוי סאלאווייציק מבריסק, א,
616 עמודים
57. 
ר’
אליהו שטרית, רבנו, הליכות והנהגויו בקודש של רבינו עובדיה יוסף, תקיא עמודים
58. 
ר’
יעקב ששון, אביר הרועים חלק ב, על רבינו עובדיה יוסף, 419 עמודים
59. 
קובץ
סופרי המלך,  עוללות מרן החתם ספר, מאוצרו
של ר’ אברהם שישא, נז+ מב עמודים
60. 
קובץ
סופרי המלך, עוללות רבינו עקיבא איגר, ליקט דברים דברי תורה עובדות צילומי כתבי יד
מאמרים מראה מקומות לתולדות רבינו ותלמידו, נאסף ונלקט מאוצרו של ר’ אברהם שישא,
רמו+מד עמודים
61. 
ר’
שמואל אורבך [לא ראש ישיבת מעלות התורה], קול קורא במדבר, השקפת עולם ישיבתית
עכשוית, 340 עמודים [על ספר זה ראה כאן]
62. 
קונטרס
מנהגי חסידים בעיה”ק צפת, השתלשלותם מקורותיהם וטעמיהם, צח עמודים
63. 
ראש
בני ישראל, תולדות וקורות ימי חייו של הבעל שם טוב הקדוש, תל עמודים
64. 
ר’
אברהם געשטעטנער, מגילת פלסתר, בירור זיוף ספר מגילת ספר המיוחס להיעב”ץ, תטז
עמודים [ראה כאן]
65. 
ר’
מאיר הלמן לבוש הארון, בירור בענין כשרות חלזן המורקס לקיום מצות תכלת, 98 עמודים
66. 
קונטרס
שאל אביך, ובו ג’ קונטרסים נפתחים נקרא ולא מתרגם נקרא ומתרגם המבואר דבר ה’
במחזה שה עמודים [פולמוס כנגד הוצאת עוז והדר] ניתן להורדה כאן
קבצים
1.     
מן
הגנזים, ספר שלישי, אהבת שלום, תטז עמודים
2.     
קובץ
עץ חיים גליון 22 [ניתן לקבל תוכן]
3.     
למען
דעת – קידושין ונישואין, א, [כולל בין השאר מאמר מר’ יחיאל גולדהבר, ‘הצעת לתקנת
נישואין אזרחיים באיטליה בתחילת המאה התשעה עשרה’] [ניתן לקבל]
4.     
המעין
גליון 210
5.     
המעין
גליון 211
6.     
ישורון
כרך לא: ספר עמק הלכה [ניתן לקבל תוכן] [כולל בין השאר מאמר מר’ יהושע ענביל,
‘לדרכי פסיקת המשנה ברורה והחזו”א, 120 עמודים]
7.     
קובץ
חצי גבורים-פליטת סופרים, ז, תשטז עמודים [ניתן לקבל תוכן]
8.     
מוריה,
שנה לג, גליון ז-ט
9.     
אור
ישראל גליון סט
10.  מגדים גליון נה
[כולל בין השאר מאמר מאת מרים וויטמן, ‘הדי פרשנותו של רבי יהודה החסיד בכתבי
תלמידיו, המשך מול צמצום’]
מחקר ועוד
1.     
רבי
אלעזר בירבי קליר, פיוטים לראש השנה, ביארה והוסיפה מבוא שולמית אליצור, התקין
מכתבי היד מיכאל רנד, האיגוד העולמי, 718 עמודים [ראה כאן]
2.     
יעקב
שמואל שפיגל, עמודים בתולדות ספר העברי, בשערי הדפוס, 502 עמודים [ראה כאן וכאן]
3.     
ריכב
רובין, צורת הארץ, ארץ ישראל במפה העברית מרש”י ועד ראשית המאה העשרים, 292
עמודים, [מצוין], מכון יד בן צבי
4.     
עמיחי
רדזינר, דיני קנסות, מחקר במשפט התלמוד, 666 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים]
5.     
אברהם
מלמד, דת: מחוק לאמונה, קורותיו של מינוח מכונן, 327 עמודים, ספריית הילל בן חיים
6.     
אברהם
מלמד, על אי בודד, תולדותיו של מוטיב במחשבה היהודית, רסלינג [תשע”ב], 201
עמודים
7.     
חיים
וייס, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, קריאה ב’מסכת החלומות שבתלמוד בבלי’, דביר
[תשע”א], 319 עמודים
8.     
יהונתן
גארב, מקובל בלב הסערה, ר’ משה חיים לוצאטו, אוניברסיטת תל אביב, 403 עמודים
9.     
זהר
עמר, הארגמן, פורפורה וארג’ואן במקורות ישראל ועוד בירורים בענייני התכלת, מכון הר
הברכה, 283 עמודים
10. 
אהרן
קירנבאום, בין ישן וחדש, חיים, אמונה ומחקר באמריקה ובישראל [יומן מצוין] [עליו
ראה כאן]
11. 
דעת
77
12. 
גנזי
קדם, חלק י
13. 
תרביץ
פב חוברת ב
14. 
תרביץ
פב חוברת ג
15. 
כל
סיפורי רבי נחמן מברסלב, המעשיות, הסיפורים הסודים החלומות והחזיונות, מהדורה
מבוררת על פי כתבי יד, מאת צבי מרק, ידיעות ספרים-ביאליק, 472 עמודים
16. 
אביגדור
שנאן, אלפי שנאן, מבחר מאמרים ותגובות תלמידים, ידיעות ספרים, 392 עמודים
17. 
יעקב
ראבקין, ההתנגדות היהודית לציונות, תולדות המאבק הנמשך, פרדס, 307 עמודים
English
1.      Yehudah Mirsky, Rav
Kook. Yale Press 273 pp. [Excellent]
2.      Robert Brody, Mishna
and Tosefta Studies, Magnes Press 177 pp. [see here].
3.      Jewish Culture in Early
Modern Europe,
Essays in honor of David B. Ruderman, HUC Press, 378 pp.
4.      Sasha Abramsky, The
House of Twenty thousand Books, 321 pp. [see here]
5.      Hakirah Volume 17


New book announcement

|
New book announcement
By Eliezer Brodt
תשובות רבינו אלעזר מורמייזא ה’רוקח’, שיר מחורז בהנהגת התשובה ודרכיה, מנוקד מפורש ומבאור בתוספות מביא עיונים ובירורים ומפתחות, ע”פ כתב יד, מהדיר: ר’ יעקב ישראל סטל, רח עמודים דרשות לימי התשובה, מבית מדרשם של חסידי אשכנז, ע”פ כתב יד, עד עמודים
I am happy to announce two new works by Rishonim from the Beis Medrash of Chasidei Ashkenaz, related to Teshuvah, a subject closely related to the months of Elul and Tishrei. Here is a short description of the work:
 תשובות רבינו אלעזר מוורמייזא, ה’רוקח’.
שיר מקיף וארוך, בעל למעלה משלוש-מאות וחמישים טורים כפולים, המוקדש כולו לביאור דרכי התשובה לחמשה-עשר חטאים שונים, וכשבתוך הדברים משולבים עניינים שונים – הדרכה ומוסר כללית, תיאורי העונשים שבגיהנם, שכרם של הצדיקים בגן העדן וכיוצא בכך.
שיר זה זכה לההדרה מאת הרב יעקב ישראל סטל, הנודע כבר ממהדורותיו לחיבורי רבינו יהודה החסיד ובית מדרשו (כמו: ‘ספר גימטריאות’ לר’ יהודה החסיד, ‘אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות’ לר’ יהודה החסיד, ‘סודי חומש ושא”ר’ לתלמידי ר’ יהודה החסיד).
במהדורה זו, נתבאר השיר בפירוש צמוד, ולאחר השיר וביאורו מופיעים ‘עיונים ובירורים’ הנוגעים לשיר, שלא היה ביכולתם להכנס לפירוש הצמוד. את החיבור פותח  מבוא מקיף, המסכם את תפיסת התשובה החסידית-אשכזית, את החיבורים המיוחדים שהקדישו חסידי אשכנז לעניינה של התשובה.
חלקו האחרון של הספר הוקדש לעניינים השייכים לנושאים שנידונו במבוא אך מפאת אורכם לא מצאו בו את מקומם, כמו: פרטים שה’רוקח’ נחלק בהם על רבו המובהק ר’ יהודה החסיד; זיהוי קטע חדש מכת”י מפירוש הרוקח לתפילה, ובמיוחד: מחקר מקיף ורחב המברר כיצד הוטעו חכמים רבים, מהתקופה הקדומה ועד ימינו, לסבור שאחד מחיבורי התשובה של ה’רוקח’ יצא מר’ יהודה החסיד.
דרשות לימי התשובה: מבית מדרשם של חסידי אשכנז
 
חיבור נוסף מאותו בית המדרש – חסידי אשכנז הקדמונים, המחזיק שלוש דרשות שנשא אחד מחסידי אשכנז בימי התשובה.
בכל דרשה נוטל החכם הלא-ידוע פסוק אחד המדבר מעניינה של התשובה, ודורשה בכמה וכמה פנים ואופנים, על-פי השיטות הרווחות בבית המדרש החסידי אשכנזי. ומתוך דבריו והערות המהדיר מתבררים יפה יפה ענייני התשובה ודרכיה, הנהגותיה, סגולות ומעלות התשובה, גנות החטאים ושכר המצוות ועוד נושאים כיוצא בכך.
גם כרך זה פותח במבוא המעמיד את מקומם של הדרשות בעולמה של חסידות אשכנז, מנסה לאתר את מקומו המדוייק בין החוגים השונים שהרכיבו את חסידות אשכנז, ואף מוסיף כמה הערות ביביליוגרפיות מעניינות.
Here is a Table of Contents:
 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Purchasing information:
For a sample of these works or more information about purchasing this work, feel free to contact me at Eliezerbrodt@gmail.com. The price is $38 (for both volumes) including air mail shipping [to the US, Canada & England]. Copies of these works are available at Biegeleisen.

 



New Book Announcement: A critical edition of R’ El‘azar HaKalir’s Piyyutim of Rosh Hashanah, by Shulamit Elizur and Michael Rand

|
New Book Announcement: A critical edition of R’ El‘azar HaKalir’s Piyyutim of Rosh Hashanah, by Shulamit Elizur and Michael Rand
By Eliezer Brodt
רבי אלעזר בירבי קליר, פיוטים לראש השנה, ביארה והוסיפה מבוא, שולמית אליצור, התקין מכתבי היד מיכאל רנד, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשע”ד, [מקורות לחקר תרבות ישראל, כרך יח], 718 עמודים.
I am very happy to announce the publication of an important work out just in time for Rosh Hashanah, a critical edition of all of R’ El‘azar HaKalir’s Piyyutim for Rosh Hashonah, by Shulamit Elizur and Michael Rand.
The importance of studying the Piutim before Yom Tov has been noted by many for example:
R’ Moshe Hakohen, nephew of the Rosh, writes in his work, Sefer Hamaskil:
מה טוב ומה נעים לעיין תמיד דבר בעתו בכל שבוע ושבוע בפירוש חומש ומחזור וסליחות ויוצרות ופיוטים וקינות ופרקי אבות ודברות והושענות וזכרנו ואגדת פסח ומערבים וגדול וקטן… [ספר חסידים, עמ’ עא].
[For an exact explanation of this passage and for general information about this work see the special article of Rabbi M. Honig in Yerushaseinu 1 (2007) pp. 196-240 especially p. 229].
A similar idea is found in the Mahril:
וכל אדם יחזור וילמוד התפלה והקרובץ מקודם להיות שגורים בפיו בר”ה בשעת התפלה [מהרי”ל עמ’ רעב].
The Taz writes:
ראה דבתפלה שצריך להבין בפי’ הדברים בפרט בפיוטים שחמור פירוש’ אם לא בנתינת דעה רבה עליהם ודאי צריך להסדיר תחלה ולא מהני לו ספר בזה וזה פשוט [ט”ז, סי’ ק ס”ק א].
In regard to the Piyutim by the Kalir, it’s worth quoting the Arizal, as mentioned by the Magen Avrohom:
האר”י ז”ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע”ד האמת, (הכוונות( [סי’ סח הקדמה].
Different aspects related to the Kalir have been dealt with here on the Seforim Blog; see Dan Rabinowitz’s article here which includes a bibliography about him. In addition to this, see Marc Shapiro’s article here and my article here, note 73.
The Kalir as described by Rabbi Joseph B. Soloveitchik
 
I would just like to quote one special passage of Rabbi Joseph B. Soloveitchik about the greatness of the Kalir. This passage is from the Koren Mesorat Harav Kinot (pp. 386-388) which is based on Rabb Jacob Schacter’s transcripts of the Rav’s Tisha B’Av sessions:
At this point, it would be useful to make some general observations about Rabbi Elazar Hakalir and the style of his piyutim, his religious poetry. The piyutim of Rabbi Elazar HaKalir, including his kinot, serve two purposes. The first is limmud, learning. Every sentence of the piyut quotes m’aamarei Hazal, teachings of the sages. The second purpose is tokhaha, rubuking the people for their misdeeds and instructing them in the proper way to act. These piyutim deal with reproach, repentance, petition and acknowledgment of God’s justice. The shali’ah Tzibbur was not merely a hazan, a cantor, but was one of the great scholars of the generation who was the principal mokhiah, moral critic of the people…
Rabbi Elazar HaKalir was a master of the Hebrew language and very creative in his use of Hebrew. If not for him, modern Hebrew could not have come into existence. Before HaKalir, the Hebrew language was very rigid. For example, the noun and verbs were fixed in their form. It was difficult to transform a verb into a noun or a noun into a verb, a simple matter in other languages…
But HaKalir made a critical contribution to the development of the Hebrew language by endowing the language with flexibility, thereby paving the way for the development of modern Hebrew. There were other early paytanim, composers of piyut, such as Yose ben Yose, but they were not as radical in their literary style as HaKalir.  HaKalir was the father of the paytanim, and he dared to do more than any other paytan.
As noted above, Rabbi Elazar haKalir’s piyutim served two purposes: limmud, study and tokhaha, rebuke. As for the element of study, one of the dimensions of HaKalir’s piyutim is that they are compilations of the statements of the sages. Most of us, who are expert in neither Hebrew nor aggadot Hazal, find HaKalir’s corpus of piyutim boring. But it is not boring at all; it is like a gold mine. His piyutim for Yom Tov explain the essence of the Yom Tov. The midrashim concerning Sukkot are replete with information about the sukka, etrog and lulav, and all the explanations in the Midrash, all the ta’amei sukka, the reasons for the sukka, all of the ma’amarei Hazal, are brought together in the HaKalir’s piyutim for the first day of Sukkot. Similarly, his piyutim for Rosh HaShana and Yom Kippur include all the homiletical literature concerning the statement in the Midrash, “On Rosh HaShana, Sarah, Rachel and Hanna, were remembered” (Bereshit Raba 73:1). If one were to study carefully and thoroughly the piyutim of Rabbi Elazar HaKalir for Rosh HaSahana, Yom Kippur, Sukkot, and Pesah, one would find many applicable halakot and the entire pertinent Midrash, including many  midrashim that are unknown to us from any other source.
It is quite possible that during the time of Roman and Byzantine rule in the land of Israel, the ruling authorities prohibited shiurim and afternoon lectures by Torah scholars and sent officers to the synagogues on Yom Tov afternoon to prevent the people from studying. Consequently, the rabbis introduced the study of Torah into the prayer service via piyutim, a subterfuge that eluded the authorities. The piyutim were deliberately written in a fashion that would make them difficult to understand, lest the officers recognize their true function and forbid their recitation. As previously noted, we do not know with certainty when Rabbi Elazar HaKalir lived. According to Tosafot (Hagiga 13a, s.v. veraglei hahayot), he was the tanna, Rabbi Elazar HaGadol, who lived in the second century, but according to other Rishonim, he was either an amora, or one of the early liturgical poets, from the sixth or seventh century. But his piyutim could certainly have served the purpose of integrating Torah study into the prayers in a way that would not have been obvious to the non-Jewish authorities.
Description of the work:
What follows is a description of this new work [sent around from the publishers of the book]
Rosh Hashana, the Day of Judgment, has been embellished with numerous fascinating liturgical poems (piyyutim). This book is devoted to the compositions that were written for Rosh Hashana by the illustrious poet R. El‘azar berabbi Qillir, who was active in the Land of Israel at the beginning of the seventh century. The piyyutim for Rosh Hashana are many and varied, and they adorn all of the special prayers for the festival. A number of these piyyutim are known and recited to this day in Ashkenazi congregations, while others are published here for the first time. Even those piyyutim that are known from the festival prayer books (mahzorim) are presented here in a new light. The present edition is primarily based not on European mahzorim, but on earlier fragments from the Cairo Genizah; on the basis of such early sources the editors have succeeded in adding new, original material to the known compositions—there is not one famous composition to which heretofore unpublished material has not been added, in some cases throwing new light on the entire work. Even in such cases, therefore, we are not merely offering old wine in new wineskins, but presenting a new blend that confers on the poetic compositions novel aspects, not previously brought to light.
This edition has been prepared on the basis of close to 400 manuscripts, and all of the variant readings have been given in the margins. An extensive commentary aids the reader in understanding the difficult idiom of the payyetan, identifying the many scriptural and midrashic sources that are woven into the piyyutim, and following the development of their themes. A general introduction treats various questions connected to the poems, from their attribution to the author and the reconstruction of the component parts of each composition, to the literary shaping of the material. In his piyyutim, R. El‘azar berabbi Qillir treats Rosh Hashana in all of its aspects: the Day of Judgment, the blowing of the shofar; the malkhiyot, zikhronot, and shofarot verses; the merit of the Fathers; and more. A number of compositions are specially intended for when Rosh Hashana falls on the Sabbath. Qillir’s unique method in the shaping of each of these themes is also clarified in the introduction. The complex web of interrelations between the piyyutim and their literary sources is elucidated as well; thus it has become clear, for example, that one of the piyyutim edited here for the first time throws new light on the famous poem, U-netane toqef qedushat ha-yom.
“O King, Remember [the ram] caught [by its] horn!” These few words from one of the piyyutim published in the book reveal the genius of the great payyetan. Here, R. El‘azar berabbi Qillir has succeeded in encapsulating in four words the three great themes that lie at the heart of the benedictions that are unique to Rosh Hashana—kingship, remembrance and the ram’s horn (shofar)—all in the
form of a prayer that beseeches God to remember for our sakes, on the Day of Judgment, the Binding of Isaac, symbolized by the ram whose horns are caught in the thicket. And if in four words the payyetan has managed to encapsulate such far-flung meanings, one can only imagine the riches contained in this enormous collection of R. El‘azarʼs writings for the Day of Judgment, which we now have before us.
About the authors:
Prof. Shulamit Elizur has been teaching since 1980 in the section for Medieval poetry and piyyut in the Department of Hebrew Literature at the Hebrew University of Jerusalem. She has published more than ten books and scores of articles, predominantly in the field of Genizah piyyut, but also devoted to Spanish Hebrew poetry and the development of various liturgical rites. A series of her books is devoted to the Late Eastern period of piyyut, and comprises an attempt to characterize the linguistic and literary developments attested during this phase on the basis of the production of critical editions of a number of its outstanding representatives. The present work is part of another series of her books devoted to the great Classical poets, among them R. El‘azar berabbi Qillir and R. Pinhas ha-Kohen.
Dr. Michael Rand specializes in Hebrew philology and piyyut. Since 2013, he has been Lecturer in Hebrew and Aramaic at the University of Cambridge. Dr. Rand acquired expertise with Genizah manuscripts over the course of a number of years of work in the section for piyyut and Medieval poetry of the Historical Hebrew Dictionary Project of the Academy of the Hebrew Language. He has devoted an extensive study to the grammar of the piyyutim of R. El‘azar berabbi Qillir; together with Jonathan Vardi, he has recently completed a soon-to-appear reconstruction of a copy of the Diwan of R. Shmuel ha-Nagid, the leaves of which are now scattered across various Genizah collections. He has also written many articles, among which are a number in which he has edited parts of the Qillirian corpus. In the present work, Dr. Rand is responsible for the paleographical aspects of the research: reading the manuscript sources, grouping them together (where relevant) and reconstructing thereby the larger units (quires, books) to which they belong, producing the apparatus of variant readings, and describing the manuscripts.
Purchasing information:
 
For a Table of Contents or more information about purchasing this work, feel free to contact me at Eliezerbrodt@gmail.com. Copies of this work will be arriving at Biegeleisen shortly.

 



Chapter from Y. S. Spiegel’s Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri (Volume Three)

|
Yaakov Shmuel Spiegel’s
new book has just appeared, as announced here. It is titled Amudim be-Toldot ha-Sefer
ha-Ivri: Be-Sha’arei ha-Defus. The Seforim Blog is happy to present this selection from pages 84-90.
Those interested in purchasing a copy of the book should contact Eliezer Brodt
at eliezerbrodt@gmail.com
י. חכמים מעודדים כתיבה ופרסום דברי
תורה של צעירים
מן
הראוי לדעת כי היו חכמים שעודדו כתיבה תורנית של תלמידי חכמים צעירים, וראו בכך מנוף
להכשרתם לעתיד. ר’ יונה נבון רבו של החיד”א נהג כן ביחס לתלמידו, ומן הסתם כך
נהגו חכמי ירושלים באותה העת, אף שאין לנו ידיעה מפורטת על כך.[1]
מאוחר
יותר שמענו על נוהג מעין זה גם בג’רבה. ר’ כלפון משה הכהן כתב באחת מתשובותיו את
סדר הלימוד הרצוי כדי לגדל דור של תלמידי חכמים. הוא עמד גם על הדרך שבה ילמד
המורה את תלמידו לכתוב תשובות להלכה, וכך כתב:[2]
ויזרזם
לעיין בדבר ולערוך עלי גליון בכתב ידם נוסח תשובה על זה כפי מה שתקיף ידיעתם מאותם
המקורות, ולהביא איש איש מה שכתב בזה לפניו, ויקח בידו את כל הכתוב מהם, וישאל לכל
אחד מסקנתו בזה טעמו ונימוקו. וכל אחד ישיב לפניו הנראה לו בעל פה. ואח”כ
יראה אם מה שכתוב ממנו מתאים אל מה שאמר בעל פה…
גם
ממקורות נוספים אנו למדים כי בתוניס[3]
ובין חכמי הספרדים בירושלים, היה נהוג שיש ללמד את התלמידים כיצד יש לכתוב תשובות
הלכתיות. אמנם כתיבות אלו היו כתיבות פנימיות, שעברו את הביקורת של הרב. אם הרב
עבר עליהן ומצאן שהן כהלכה, יש להניח שיש אפשרות לפרסמן ברבים.[4]
דברים
בזכות הדפסת חדושי תורה של חכם צעיר שמענו מפי ר’ חיים אלעזר שפירא:[5]
שמעתי בשם גאון מובהק
וצדיק אחד ז”ל, שהיה כמה פעמים נותן הסכמות לתלמיד חכם חריף ובקי צעירי ימים
על חיבוריהם ואמר, אם כי אין החיבור נחוץ להעולם להדפיסו, אך עכ”פ ע”י
זה מלהיב ומרהיב לבבם לשבת ולעסוק בתורה בעיון לחבר החיבורים, כי בדבר שרוצים
לפרסם ולהדפיס לעיני העולם מדקדקים הרבה למצוא דרך סלולה, שלא ישיגו עליו על
חידושיו, וע”י זה מיגעים ומתמידים בתורה ביותר.
נמצא
שההסכמה אינה מאשרת בהכרח שהחידושים ראויים להדפסה. מטרתה העיקרית היא לעודד את התלמידים
שיעסקו בתורה, והמסכים סומך על התלמיד שדבריו ראויים.
על
ר’ אליהו בומבך מסופר כי דרשת הבר מצוה שלו הפליאה מאוד את השומעים, ולכן:[6]
הבחור
אליהו העלה את דרשתו על ספר, ולבקשת רבים חפץ להדפיסו ולהפיצו בישראל להנות בהם בני
אדם, ואסכים מריה על ידיה הוא אביו הגדול שהתייעץ בדבר עם אביו הה”ג[7]
מיאברוב, ונמנו וגמרו להדפיסו כליל בהדרו, למען הלהיב לבבו להוסיף אומץ בשקידה על
דלתי התורה, וגם משום קנאת סופרים תרבה חכמה, להרבות התמדה אצל בני גילו.
יא. יסוד ההיתר לפירסום ספר בגיל צעיר
ראינו אפוא שהיו חכמים שהתנגדו לפרסום ספר בגיל צעיר.
אבל יש הסבורים אחרת, והתירו לעשות זאת כפי שיבואר עתה.
במסכת עבודה זרה דף יט ע”ב נאמר:
אמר
רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה (משלי ז, כו), זה
תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. ועצומים כל הרוגיה (שם), זה תלמיד שהגיע להוראה
ואינו מורה. ועד כמה, עד מ’ שנין. והא רבא אורי, התם בשוין.
האמור
בסוגיה זו שימש יסוד לקביעת גיל התמנות תלמידים לדיינים, נושא שהיה בו ויכוח גדול
בין מרן ר’ יוסף קארו לבין ר’ משה מטראני (מבי”ט), ונזקקו לו גם חכמי הדור
בתשובותיהם.[8] עמדתו של
ר”י קארו היא:[9]
וכתב
הר”ש בר צמח בסי’ קנ”ח[10]
וכן מנהג פשוט בכל קהלות תוגרמא להעמיד ת”ח בחורים שהגיעו להוראה לדין
ולהורות במקום שיש גדולים מהם בחכמה והם זקנים יותר מארבעים שנה ולא נשמע מעולם
פוצה פה ומצפצף, וכן ראיתי מורי הר”י בירב היה ממנה במקומו פה צפת תוב”ב
דיינים שלא הגיעו למ’ שנה… למדנו כי כל מי שהגיע להוראה בחכמתו אעפ”י שאינו
אלא בן י”ח שנים יורה יורה ידין ידין, וכל המעכב על ידו מעכב אותו מלעשות
מצות עשה מן התורה לדון את חבירו דכתיב בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט, טו).
לאמור,
ניתן למנות דיינים גם לפני שהגיעו לגיל ארבעים.
הרדב”ז
היה בין אלה שנזקקו לויכוח, ובין שאר דבריו כתב:[11]
אבל
האידנא שכבר יש כמה הלכות פסוקות וכמה ספרים וכמה שאלות לגאונים ז”ל אם הגיע
להוראה יכול שפיר להורות מתוך הספרים אפילו בפחות ממ’, שהרי יכול לעמוד על מה
שכתוב בספרים. וגדולה [מזו] כתוב בהגהה [הגהות מיימוניות הל’ תלמוד תורה פ”ה ה”ב]
שכל פסק שאדם רואה בפירוש בספר מספרי הגאונים יכול להורות אפילו בימי רבו ואפילו
תלמיד גמור, רק לא יורה דבר מלבו ולא יסמוך על ראיותיו ולא ידמה מילתא למילתא
מדברי עצמו ע”כ… ומעשים בכל יום שהבחורים מורים הוראות ואין פוצה פה ומצפצף.
ומיום בואי פה באו אלי כמה קונדרסים מצפת תוב”ב מורים והם בחורים, ומהטעם
שכתבתי.
לאמור,
יש הבדל בין זמן התלמוד שבו הלימוד היה בעל פה, לבין זמן הגאונים ואילך שבו הדברים
נכתבים בספר. כדבריו כתב גם הרשד”ם, שאף הוא נזקק לויכוח. אלו דבריו:[12]
אמנם נראה בעיני דבר ברור, דבזמננו הרשות נתונה על כל פנים
לכל תלמיד חכם שהגיע להוראה אפילו שלא הגיע לשנים, כל עוד שלא יהיה בפני רבו מובהק,
דבזה איני רוצה לסמוך על הטעם הנזכר, כיון דחמיר כל כך דיש בו מיתה, אבל אשארא
סמכינן להורות, כיון שהחבורים הם המורים. וכל זה בתנאי שזה התלמיד בדוק ומנוסה
למעיין ומבין בתלמוד ובספרי הפוסקים והמחברים ז”ל. זה אני אומר כפי האמת ממה
שהורוני מן השמים כפי הדין החתוך, אבל אין ספק שראוי לגדור גדר בזמננו זה כי רבו
בקיעי הזמן, השועלים קטנים מחבלים כרם ה’ צבאות, היו עבדים ליצרם כל ימיהם, ובלא
דעת ותבונה ביד רמה יושבים על כסא ההוראה, ושרים לפי ערכם בחכמת התורה, ושלא היה
להם עסק אחר כל ימיהם הולכים לרגליהם כעבדים. על זאת ישתומם כל חסיד, כי אין ספק
כי בזה יצא משפט מעוקל, ושופט כל הארץ מלכנו יושיענו ויקיים מקרא שכתוב ואשיבה
שופטיך כבראשונה (ישעיהו א, כו) גו’.
לאמור,
רדב”ז ורשד”ם הסכימו אף הם שמותר להורות גם לפני גיל ארבעים אבל נימוקם
שונה מנימוקו של ר’ יוסף קארו, ויש בו חידוש. לאמור, כיום אין האדם מורה הוראה,
אלא הספרים הנמצאים בינינו הם הם המורים. לאמור, המורה מגלה לציבור את הכתוב בספר,
ותו לא. זאת כמובן בתנאי שהוא מבין את הכתוב בספר, וכמו שהדגיש זאת רשד”ם.
ר’
עובדיה הדאיה דן בנושא זה באורך רב, וכדי שלא להאריך אביא מדבריו רק מה שנוגע
לענייני ספרים:[13]
ודע
דמכל האמור תשובה מוצאת למה ששמעתי… ומעיד בגודלו שראה לכמה גאונים שקדמוהו,
שהיו מדקדקים שלא ליתן הסכמתם על ספר שו”ת אם מחברו פחות מארבעים שנה.
באופן
דהנך רואה דאין מקום לכל דברי המפקפקים הנ”ל, והוא הדבר גם על המפקפקים בענין
ההסכמות[14]…
ומכל שכן לדברי מהרשד”ם והרדב”ז ודעמייהו דבזה הזמן דרבו ספרי הפוסקים והתשובות
אין התלמיד חכם המורה אלא הספר, דודאי דאין מקום חשש פקפוק בזה. דהרי כל מה שהעלה
על ספר הוא ממה ששאב מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. וא”כ לא הוא המורה, אלא
הספרים שמהם שאב. וא”כ כל שניכר מספרו שהוא מעיין ומבין בתלמוד ובספרי הפוסקים
והמחברים ובעל סברה, ודאי דיכולים להסכים על ספרו בלי שום פקפוק.
מדבריו
עולה כי מותר להסכים על ספר שו”ת, שמחברו לא הגיע לגיל ארבעים. ההסבר לכך הוא
כפי שכבר ראינו לעיל. לאמור, לא החכם הוא המורה, אלא הספרים הם המורים. כמובן כל
זאת בתנאי שאנו רואים כי המחבר אכן מבין את אשר לפניו.
אלא
שבהמשך התשובה (אות כד) הרב הדאיה מסתייג קצת:
הן
אמת דכבר ראיתי להרב פנים במשפט (למר בריה דהרב פתח הדביר) בסי’ יו”ד שכתב
פקפוק זה בענין ההסכמות מגאוני אשכנז שהביא דברי הגאון מרדכי בכהמר”ר צבי
הירש ז”ל שכתב בהקדמתו לספר עמודי עולם…[15]
האמנם נראה ברור כי כל הגאונים הנ”ל תפסו במושלם להלכה כדעת מור”ם
ז”ל ביו”ד סי’ רמ”ב סל”א שפסק להדיא דאין לאדם להורות עד מ’
שנה אם יש גדול ממנו בעיר אף על פי שאינו רבו, יעו”ש. אמנם אנן בדידן שקבלנו
הוראות מרן ז”ל, ועינינו הרואות דהשמיט דין זה בשלחנו הטהור כאשר עשה
הרמז”ל בחיבורו. וגם ראינו לכל גדולי הפוסקים הנ”ל, ששתו בחלקות בין זמן
התלמוד לזמן הזה, ודאי דאין לנו לחוש לזה. ומכל שכן דיש לומר בשופי, דגם
מור”ם לא דיבר אלא בהוראה שבע”פ ומשום כבוד רב העיר דקשיש מיניה. אך אם
ההוראה היתה בכתב בדרך שו”ת ועינינו הרואות דהיא הוראה נכונה, מה מקום לחשוש
שלא להסכים עליה, ובפרט דספר שו”ת נמסר לרבנים והם כבר יכולים להכריע בדעתם
הרחבה ובבינתם אם לקרב אם לרחק, ואין שום חשש תקלה ח”ו. וכן אתה תחזה להרב
פנים במשפט שם שסיים וז”ל, מיהו חזינן לגאוני רבני ספרד דלא חשו לכך ולא
נמנעו לתת הסכמה לספר פסקים שחיבר אחד שהוא פחות ממ’ שנה. ונראה טעמם שהמרביץ תורה
לא יסמוך לגמרי על ספר אותו הפוסק, אם לא ישא ויתן בענין בכל ספרי הפוסקים והמוסכם
לדעתו מפי סופרים ומפי ספרים יורה ידין עכ”ל. ומכל שכן לפי מה שבא בנותן טעם
הרב ריח שדה ז”ל, שיש מקום לחוש לזה לרפיון התורה, בראותם כי אינם מתחשבים
הרבנים הגדולים לדבריהם, דבודאי דאדרבא דחיובא רמיא על רב העיר לחזק את ידיהם ביתר
שאת, להוסיף אומץ וחוזק בלימודם להגדיל תורה ולהאדירה, ואיתיה בזכייה, שעל ידו
מלאה הארץ דיעה, והתורה רבה בישראל, ומה’ יפיק רצון, ועליו תבא ברכת טוב, אמן.
שומע
אתה מדבריו, כי נכון הוא שהיו רבנים אשכנזיים שמיאנו לתת הסכמה על ספר שמחברו לא
הגיע לגיל ארבעים, וזאת בהסתמך על דברי הרמ”א. אבל חכמי הספרדים אינם פוסקים
כמותו, אלא כמרן בשולחן ערוך שלא הזכיר את המגבלה של גיל ארבעים, ולכן חכמי
הספרדים הסכימו על ספרים שמחברם צעיר.
ברם,
הרב הדאיה מחדש שאפשר שגם הרמ”א יסכים לכך, כיון שהאיסור של גיל ארבעים חל רק על הוראה בעל פה. מה עוד שיש חשיבות לעודד
מחברים צעירים, כדי להגדיל תורה.
בדומה
לכך כתב גם ר’ עובדיה יוסף:[16]
ולפ”ז
כיון שאין לנו הגבלה של ארבעים שנה לענין הוראה, כל שהגיע להוראה, וכדתנן אל תסתכל
בקנקן אלא במה שיש בו [אבות ד, כ]. מעתה גם בחיבורים ופסקים אין לנו להגביל הזמן
שלא להדפיס עד מ’ שנה. ואף על פי שיש לחלק בין הוראה לשעתה ובמקומה, לחיבורים
המתפרסמים בכל תפוצות ישראל להבין ולהורות לשעה ולדורות, מ”מ אין לנו שום
יסוד מוסד לאסור בזה, מאחר שהמחבר הגיע להוראה ע”פ עדות גדולי הדור אשר יתנו
עדיהם ויצדקו. ואף על פי שהרמ”א ביו”ד (סי’ רמב סל”א) כ’ שאין לאדם
להורות עד ארבעים שנה. ע”ש. [וע”ע בתשובת המבי”ט סי’ רפ[17]].
אנן בדידן בתר הוראות מרן אזלינן. ובפרט שהעיד בגדלו שכן המנהג פשוט וברור, ומעשה
רב של רבו הגאון מהר”י בי רב. וכנ”ל. ואף להרמ”א י”ל דשאני
דין מחבר ספר בהלכה להפיצו ברבים, דיהיב דעתיה טפי לעיין היטב בספרי הפוסקים לבל
ימצא שם בדק, ואינו דומה למורה הוראה ומשיב לשואלו דבר בדרך הוראת שעה, שיש מקום
לחוש פן לא יעיין היטב בהלכה וידמה מילתא למילתא, בעוד שרב המרחק ביניהם, ויהי בכזיב
בלדתה אותו.[18]
לאמור,
לדעת חכמי הספרדים, אם ניתן למנות דיין שלא הגיע לגיל ארבעים ודאי שניתן גם לחבר
ספר לפני גיל ארבעים.[19]
אמנם לדעת חכמי האשכנזים, שיש הגבלה של גיל ארבעים למינוי דיינים, יש מקום לטעון
שאולי אין לחבר ספר לפי גיל ארבעים. ברם לדעת ר”ע יוסף, אדם המחבר ספר הרי
חזקה עליו שהוא בודק בעומק את דבריו טרם שיפרסמם. בזה הוא עדיף ממורה הוראה, שצריך
להשיב כמעט באופן מיידי. עדיפות זו של מחבר ספר היא הנותנת לו היתר לפרסם ספר גם
לפני גיל ארבעים.
אלא
שבהמשך הדברים סייג ר”ע יוסף מעט את דבריו:
וא”כ
גם לענין חיבורים ופסקים יש להקל להדפיסם ולהגדיל תורה ולהאדירה, ועל צד היותר טוב
יודיע המחבר בהקדמתו שלא יסמכו על חיבורו לפסוק ממנו למעשה כי אם אחר העיון היטב.
אבל להמנע מלהדפיס מכל וכל, היא חומרא המביאה לידי קולא, שכמה הפליגו חז”ל
בעונש מי שמונע בר (סנהדרין צא סע”ב).
ר”ע
יוסף לא הדגיש בדבריו עד עתה באיזה ספר מדובר, והדעת נותנת שכוונתו היתה לכל ספר
תורני. אכן ביחס לספר הלכתי נוספה עתה הסתייגות מסויימת. לעומתו, ר”ע הדאיה
ציין בדבריו במפורש שהוא מדבר על ספר שו”ת, ואפשר שרק לגביו התיר פרסום בגיל
צעיר. מכל מקום הצעתו של ר”ע יוסף שיש להודיע כי אין לסמוך על החיבור לפסק
הלכה, דומה שהשפיעה על מחברים רבים כפי שנראה בהמשך.
גם
ביחס לאשכנזים הביע ר”ע יוסף בהמשך תשובתו הסתייגות מסויימת:
ומעתה
נראה דעכ”פ לחבר ולהדפיס חיבורים בהלכה בדיני ממונות אף להרמ”א ודעימיה
יש להקל גם בפחות מארבעים שנה. ואף על פי שעדיין יד הדוחה נטויה לומר שבהדפס
חיבורים בהלכה גרע טפי, כי הדבר נשאר לדורות עולם, ויורו המורים שאינם בקיאים
לעמוד על שרש הדברים ועיקרם, ועי”ז רבה המכשלה, מכל מקום כיון שלא כל חכם
מצוי לפסוק דיני ממונות רק הבקיאים בש”ס ופוסקים, וברוח מבינתם יעמדו על דברי
המחבר היכונו דבריו אם לא, ומה גם שכל זה לאחר קבלת ההסכמות מגדולי הדור שיודעים
ומכירים המחבר בחכמתו ויראתו, לכן אין לחוש לזה כלל. ומצוה קעביד להגדיל תורה
ולהאדירה.
בין
חכמי האשכנזים[20] מצאתי
התייחסות לנושא בדברי ר’ יוסף ליברמן, ואביא את מסקנתו:[21]
להדפיס
דברים הנוגעים להלכה יש להמנע עד היותו בגיל מ’ שנה, ואם כתב לפני כן ורוצה
להדפיסם אחרי כן בהיותו כבר בן מ’, צריך לעבור עליהם עוד פעם, דאם לא כן מאי אהני
שמדפיס אח”כ, אדרבא עוד גרע דמטעה הבריות שאינם יודעים שמשנות ילדותו הם. וצעיר
הרוצה להדפיס צריך ת”ח מבוגר בן מ’ לעבור עליהם בעיון. אבל כל זה רק במי
שמעצמו מברר ופוסק הלכה מראיות וסברות שלו, ואין בכלל זה מחברי ליקוטי הלכות מדברי
פוסקים קודמים, כגון ספרי “כהלכתו” של דורינו שאינם אלא מאספים דברי
קודמיהם, באלה אם רבני גאוני הזמן יסכימו שהמחבר הולך ישר וראוי לכך הרי הם מזכי
הרבים.
ר’
נתן גשטטנר סבור אחרת. אלו דבריו:[22]
הרי
חזינן עד כמה חרדו גדולי עולם אלו זכר צדיקים לברכה שלא לפרסם פירות בוסר הנוגעים
להלכה, ומכל שכן ספרי לקוטים של הלכות פסוקות אשר יד הכל ממשמשים בהם ואינם
מיועדים דוקא לתלמידי תכמים היודעים להבחין בין תכלת לקלא אילן, הרי ודאי שאינו
ראוי לעסוק בכאלה אלא לתלמיד חכם מופלג שהורגל לעיון והתעמקות שנים רבות, ואף
שתקנת גאוני פראג[23] נראה שלא
נתפשטה, דהא עינינו הרואות שהרבה גדולים הבאים אחריהם הדפיסו ספריהם בהלכה טרם
שמלאו להם ארבעים לבינה, ואף הגאונים הללו לא תקנו זאת אלא בקהלתם וכמבואר בלשון
הכרוז “ראינו לתקן תיקון בקהלתינו”. אבל עכ”פ ניתן ללמוד מדבריהם
הקדושים כי לאו כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, ואין ראוי לעסוק בפרסום הלכות
הנוגעות למעשה אלא לתלמידי חכמים בעלי עיון שדעתם נתיישבה עליהם.
גם
נראה דעיקר הקפידא היתה שלא להדפיס קודם שנת הארבעים בירורים הלכה למעשה, אבל
לענין הדפסת ספר של ביאורי סוגיות ופלפולא דאורייתא, שאינו בא להסיק ולפסוק הלכה,
הנה בזמן הזה של עוקבתא דמשיחא שנתקיים בנו אמרם (סוטה מט:) חכמת סופרים תסרח
ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת… ודאי שחיוב גמור על השרידים אשר ה’ קורא,
תלמידי חכמים צעירים העוסקים בתורת ה’, להפיץ מעייני חכמתם חוצה, ויש בכל ספר
שמחברו הוא ירא שמים ישר הולך משום קידוש שם שמים ברבים, להראות לעיני עם הארץ כי
לא פסקה אהבת התורה מישראל… ואדרבה חשיבות גדולה היא לעורר ולעודד את צעירי הצאן
לחדש חידושין דאורייתא ולכתבם עלי גליון וגם לפרסמם בדפוס, אבל בתנאי שהדברים הם
פרי עיון והעמקה ויגיעה בגופי תורה.
העתקתי
חלק ניכר מדבריו, כדי שהמעיין יראה מה בינו לבין ר”י ליברמן.

[1]       ראה על
כך מ’ בניהו, רבי חיים (לעיל הערה 35), עמ’ יא-יב.
[2]       שו”ת
שואל ונשאל, ח”ה, יו”ד סי’ קיט. הוא חזר על כך במקומות נוספים. ראה
בספרו ברית כהונה, ג’רבה, תש”א, או”ח מערכת ל, אותיות טו (שם גם ציין
למקומות נוספים שבהם חזר על דבריו), טז.
[3]       ראה ר’
מאיר מאזוז (נאמ”ן), דרכי העיון, בני ברק, תשע”ב2, דפים
קנח-קס, ואף שמדובר שם בג’רבא, שלא היה לה כל כך קשר לתוניס, בכל זאת המחבר כתב
בראשית דבריו כי הוא מדגים את דרך “העיון התוניסאי”, וראה גם דבריו בדף
קנח ע”ב ד”ה נעבור.
[4]       הנה
החיד”א בשו”ת חיים שאל ח”א סי’ סג הדפיס תשובה של רבו, ואחריה סי’
סד הדפיס את תשובתו שבה דן בדברי רבו, ולפי מ’ בניהו, רבי חיים (לעיל הערה 35),
עמ’ יא, הערה 24, החיד”א היה אז בן חמש עשרה-עשרים שנה.
[5]       דברי
תורה, ירושלים, תש”מ, ח”ו, אות מה.
[6]       ראה
לעיל הערה 118, בתולדות המחבר (אין ציוני דפים).
[7]       הרב
הגאון, הרב הגדול.
[8]       על
הויכוח ראה מ’ בניהו, ‘האסכולות של המבי”ט ושל מרן רבי יוסף קארו וההתכתשות
ביניהן’, אסופות, ג (תשמ”ט), עמ’ טז-כד, ובספרות שם, וחזר על כך בספרו יוסף
בחירי, ירושלים, תשנ”א, עמ’ מח-נג. באור ישראל סד (תשע”ב), עמ’ לד-לו,
נדפסה תשובתו של ר’ מרדכי הענא מכתב יד בעניין זה.
[9]       שו”ת
אבקת רוכל סי’ רא. תשובה זו אנונימית, אבל כבר קבעו כי היא של ר”י קארו, שהרי
הוא מזכיר בה את ספרו בית יוסף.
[10]     לפנינו
נמצא כן בתשב”ץ, ח”א, סי’ קנט.
[11]     שו”ת
רדב”ז, ח”ו, סי’ ב אלפים קמז.
[12]     שו”ת
רשד”ם, חו”מ, סי’ א, מהד’ ר”ד אביטן, ירושלים, תשס”ח, דף ח
ע”א.
[13]     שו”ת
ישכיל עבדי, ח”ב, חו”מ, סי’ א, אותיות כב, כג.
[14]     כדאי
לציין: הרב הדאיה סבור שההסכמות בדורנו אין להן כל תוקף, כיון שברור שהמסכים לא
עבר על כל הספר אלא המסכימים “סומכים על חזקה על חבר שלא יוציא מתחת ידו דבר
שאינו מתוקן, וגם סומכים על המעיין שבדעתו הרחבה יכול להכריע אם לצדק אם לשבט ולכן
אין שום צורך בהסכמות, ולא נצרכה אלא לברכה”. כך כתב בהסכמתו לספרו של
ר”מ מימון, הלכה למשה, ירושלים, תשי”ח.
[15]     הבאנו את
הדברים לעיל, ראש סעיף ו.
[16]     שו”ת
יביע אומר, ח”ד, חו”מ, סי’ א.
[17]     שורה זו
במקור.
[18]     מליצה על
פי בראשית לח, ה: והיה בכזיב בלדתה אותו. כלומר, המורה הוראה יכול לטעות.
[19]     ר’ אברהם
יקותיאל אוהב ציון, שו”ת יעלת חן, ח”א, ירושלים, תשס”ט, בהקדמה
שערי ח”ן, דף א ע”ב, כתב שאם חיבר את התשובות בהתיעצות עם חבריו, ניתן
לפרסם אותן לפני שהמחבר הגיע לגיל ארבעים.
[20]     על פי מה
שכתב ר’ צבי יברוב, מעשה איש, בני ברק, תשנ”ט, ח”ב, עמ’ ע-עא, עולה כי
החזון איש תמך בהדפסת ספר בגיל צעיר ואילו רז”ר בענגיס התנגד לכך.
[21]     משנת
יוסף, שבעים דרשות ומאמרים, ח”א, ירושלים, תשנ”ח, מאמר ז, עמ’ פז.
[22]     שו”ת
להורות נתן, חי”א, סי’ צג, אותיות ז-ח.
[23]     על תקנה
זו נעמוד לקמן בסעיף יב.


New Book Announcement: Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri (Volume Three)

|
New Book
Announcement: Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri (Volume Three)
By Eliezer
Brodt
I am very
happy to announce the recent publication of an important work, which will be of
great interest to readers of the Seforim blog. The third volume of, Amudim
be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri by Professor Yaakov Shmuel Spiegel, of Bar-Ilan
University’s Talmud department.
As I have
written in the past, Professor Spiegel is one of the most prolific writers in
the Jewish academic scene, authoring of over 160 articles and 18 books (16 of
those are publications for the first time of works which remained in
manuscript).  Many suspect he possesses Hashbot
Hakulmos (automatic writing).
His
articles cover an incredibly wide range of subjects related to many areas of
Jewish Studies, including history of Rishonim, piyutim authored by
Rishonim, bibliography and minhaghim, to name but a few. His uniqueness
lies not only in the topics but also that his work has appeared in all types of
publications running the gamut from academic journals such as Kiryat Sefer,
Tarbiz, Sidra, Alei Sefer, Assufot, Teudah, Kovetz
Al Yad and also in many prominent Charedi rabbinic journals such a Yeshurun,
Yerushasenu, Moriah, Sinai and Or Yisroel. It is
hard to define his area of expertise, as in every area he writes about he
appears to be an expert!
He has
edited and printed from manuscript many works of Rishonim and Achronim on Massekhes
Avos and the Haggadah Shel Pesach. He is of the opinion, contrary
to that of some other academics, that there is nothing non-academic about
printing critical editions of important manuscript texts. Although there is a
known “belief” in the academic world, “publish or perish,” which some claim is
the cause of weak articles and books, at times, Spiegel’s prolific output does
nothing to damper the quality of his works. Another point unique to Speigel’s
writings, besides his familiarity with all the academic sources, he shows great
familiarity with all the classic sources from Chazal, Geonim, Rishonim and
Achronim, to even the most recent discussions in Charedi literature – this bekius
(breadth) was apparent well before the advent of search engines of Hebrew books
and Otzar Ha-hochmah. Alongside all this is his penetrating analysis and
ability to raise interesting points.
Some of
these articles were collected into a volume called Pischei Tefilah u-Mo’ad,
which was reviewed a few years back here
on the seforim blog. This volume is currently out of print.
One of
Professor Spiegel’s main areas of interest has been the History of the Jewish
Book. He has written numerous articles on the subject and even published
two books on this topic in a series called Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri.  Volume one was first printed in 1996 and is
called Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri: Haghot u-Maghim. It was
reprinted with numerous additions in 2005 (copies are still available). It was
reviewed by Dan Rabinowitz and me, a few years back here
on the Seforim Blog.
The second
volume is called Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri; Kesivah Vehatakah.
This volume is currently out of print and will hopeful be the subject of a book
review by Dan Rabinowitz and myself in the next few months.
I think
that anyone who has an interest in the Jewish Book will enjoy this work
immensely.
In the near
future I hope to review this work in depth. Next week the blog will feature
some sample pages of this new work.
For a short
time I will be selling copies of this work for $32. The price includes airmail
shipping (to the US UK or Canada). Copies are also available at Biegeleisen.
For more information about purchasing this work, feel free to contact me at
Eliezerbrodtatgmail.com
To get a
sense of what exactly this new book is about, I am posting the Table of Contents
here: