Mossad HaRav Kook 2015 sale

By Eliezer
Brodt

For over
thirty years, starting on Isru Chag of Pesach, Mossad HaRav Kook publishing
house makes a big sale on all of their publications, dropping prices considerably
(some books are marked 65 percent off). In recent years their practice has been
to publish several new titles in the few weeks prior to the sale; during the
rest of the year not too many titles are printed. They also reprint some of
their older titles that have gone out of print. Some years important works are
printed, some years not so much. In recent years one important title printed
for the first time was R’ Dovid Tzvi Hoffman’s commentary on Chumash Shemos,
translated from the original German.

What
follows is a list and brief description of some of their newest titles.

א. תורת חיים- משלי, ב’ חלקים תתקעז עמודים, כולל
פירושים על כ”י עם מקורות והערות, של רס”ג, רש”י, ראב”ע, ר’
יוסף קמחי, ר’ יונה, רי”ד, רלב”ג, מאירי, ר’ נחמיאש.

This work
is a continuation of their excellent Toras Chaim series which is very useful.
To date they have done Chumash, Avot (2 volumes), 5 Megilot (3 volumes) and
Hagadah Shel Pesach.

ב. הגדה של פסח- תורת הראשונים, ר’ אביגור אריאלי,
פירושי הראשונים שבדפוס ושבכתבי- יד שלא נכתבו על סדר הגדה, רכד עמודים.

 This work is a large collection of citations from
Rishonim, related to the Hagadah but not specifically written as a Pirush on
the Hagadah, such as citations from, for example, in their works on Chumash or
the like. The focus of this collection is the material dealing with Peshat of
the Hagadah not the Halacha aspect. I hope that eventually they will print such
a collection of all such Halacha material.

ג. הכתב והקבלה, ר’
יעקב צבי מקלנבורג, ב’ חלקים, ביאור על חמשה חומשי תורה, ערוך ומתוקן על פי דפוס
ראשון עם מבוא השלמות ומפתחות בעריכת ר’ משה צוריאל, תתתרנו + 80 עמודים.

 There are numerous highlights
to this new edition of this classic work. Among them are the notes and many
indexes all done by Rabbi M. Tzuriel. Perhaps most important is the restoration
of seventy(!) pages of text found only in the first edition of this work.

ד-ה. דרשות נחלת דוד,
ר’ דוד טעביל ממינסק, ערוך על פי דפוס ראשון עם מקורות  והערות ובתוספות כותרות משנה מאת הרב דוד
רובינשטיין, שיח עמודים.  דרשות בית דוד, ערוך
על פי דפוס ראשון עם מקורות  והערות ובתוספות כותרות משנה מאת הרב דוד
רובינשטיין, תמא עמודים.

In addition
to bringing back into print these two classic Derush seforim from R’ Dovid
Tevel, Talmid Muvhak of R’ Chaim Volozhiner, This edition also abounds with
useful notes, mostly pointing to comparative sources from his Rebbe and the
Gra. One minor complaint is the lack of an index.

ה. תשובות הרשב”א,
חלק שלישי, מסכת שבת עירובין: הרב חיים דימיטרובסקי.

This is the
second volume from this series. This is part of the much anticipated work on
the Rashba from Professor C.Z. Dimitrovsky z”l. However we will have to
wait for a careful review from the experts on the Rashba to weigh in if this is
as important as was expected.

ו-ז פירוש רלב”ג,
על נביאים ראשונים ב’- כתובים, הרב יעקב לוי על פי כ”י ודפוס ראשון עם מקורו
והערות. פירוש רלב”ג על איוב- משלי [איוב ע”י ר’ משה צוריאל, משלי
ע”י ר’ יעקב לוי].

These two
volumes continue the series of critical editions of the Ralbag’s works. The
volume on Iyuv has a partial index of the Ralbag from R’ M. Tzuriel. Worth
mentioning is his small newish work on the Ralbag called Otzros HaRalbag
(179 pp.), not printed by Mossad HaRav Kook.

ח. תוספות רי”ד
על מסכת קידושין, מהדיר: ר’ דוד מצגר.

This work
is based on the first edition (as no known manuscripts have survived on this Mesechtah)
and includes many notes.

                       

ט. אעברה נא, רבקה
מנוביץ-מעיני, סיפורו העלום של הרב דב מעיני מצורף דיסק עם מאמרים דברי תורה וניגונים.  תחקיר היסטורי שלמה טיקוצינסקי, 287 עמודים.

This
biography looks very promising. It deals with R’ Maayuni’s tragically short
life. Included are parts about life in Slabodkah, his relationship with his
Rebbe Muvhack, R’ Avrhom Eliyhuah Kaplan, his time in Beis Medrash Harabonim in
Berlin, Yeshivas Chevron in Eretz Yisroel and more. This book was written by
his daughter and Dr. Shlomo Tikochinski (expert on Slabodkah and Chevron
Yeshivah). It also includes excerpts of many of his letters. In the digital
world of today this volume comes with a flash drive which contains a bunch of
songs composed by R’ Maayuni and a volume of his correspondence (243 pp.). The
digital volume includes many pieces of great interest such as a 17 page article
about R’ Avrhom Eliyhuah Kaplan, a letter of his to a friend written right
after R’ Kook famous speech at the opening of Hebrew university (anti) and a
beautiful descriptive letter of R’ Moshe Mordechai Epstein arrival to
Yerushalayim and to Chevron [including references to the fights between the
camps of R’ Kook and R’ Sonenfeld].  I
guess the reason why this volume was not printed together with the biography
was a financial issue but I would have liked for them to have printed it in hard
copy (I am old fashioned).

י. תורה שבעל פה,
סמכותה ודרכיה, ר’ יהושע ענבל, 779 עמודים.

 A table of contents of
this work is available upon request. It deals with many of the “hot”
and “sensitive” topics of the day. Including Chazal’s knowledge of
science, how to understand Chazal attitude to Aggadah and much more. I really
hope to see some through reviews about this work in the future. It appears that
a form of some of the material in this book originally appeared here.

 יא.  צהר לבראשית, ר’ צבי אינפלד, ב’ כרכים, ניתוח מעמיק לפרשת
בריאת העולם עם ביאור נפלא לפסוקי תורה בענין זה, 987 עמודים.

Also worth mentioning
in this brief survey is the English translation of The Mishlei Daat Mikrah
volume and the two volume English translation of Esther Farbstein’s work on
Hungarian Jewry during the Holocaust.

One last
title worth mentioning is their reprint of Rav Maimon’s memoirs which appear to
be of interest.

A complete
catalog is available upon request eliezerbrodt@gmail.com

New Book sale 2015

By Eliezer Brodt

This list consists of a few parts. Many of these titles are very hard to find. Some of the prices are better than others, but all in all I think they are fair. Almost all the books are in good shape. E mail your order to eliezerbrodt@gmail.com. I will than send you a bill based on what is available. Payment will be done via Pay Pal. Shipping is not included in the price; that depends on the order and size, ranging between 6-9 dollars (with a few exceptions) a book. All books will be air mailed out after I receive payment. For every 5 titles purchased there is a 10 percent discount [not including the shipping] [a set count as one title]. This does not include the titles at the end of the
list as those are already discounted.  The end of the list contains a special list of books for $5, $10 or less. There is only one copy of each of  those titles. Feel free to ask for details about any specific book on the list. All questions should be sent to me at eliezerbrodt@gmail.com thank you and enjoy.

2. עלי ספר כרך
11,

3. בנתיבות
התלמוד, שמעון פדרבוש, ירושלים תשיז

4. דרשות
מר”ן ר’ יוסף קארו, הוצאת שיח ישראל

5. התורה והחיים בימי הביניים, כרך
ראשון / משה גידמן

6. ההלכה כוחה
ותפקידה, אליעזר ברקוביץ, ירושלים תשמא

7. משפט המלוכה
בישראל, שמעון פדרבוש, ירושלים תשלג

8.
הרהורים בפילוסופיה של ההיסטוריה, ישעיהו אביעד

1.
זכרון נשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, רחל אליאור (הקיבוץ המאוחד),

2.
הדת הפנימית: פנומנולוגיה של חיי הדת הפנימיים והשתקופתם במקורות היהדות (בר אילן)

3.
המסע האנושי למשמעות; עיון הרמנויטי-פילוסופי ביצירות ספרותיות, אבי שגיא, ישראל
תשסט

4.
יהדות ללא אשליה, א’ גולדמן, ירושלים תשסט (כתר)

5.
הסיפור בכתבי הקודש, יוספה רחמן, ישראל 2007
(הקיבוץ המאוחד)

6.
קווים לתולדות עם ישראל בתקופת התנ”ך, יעקב גורן, ישראל 2008 (הקיבוץ המאוחד)

7.
אוכלים לדעת: תפקידן התרבותי של הסעודות בספרות חז”ל, רוחמה וייס, תל-אביב תשע

8.
אמונה לאחר השואה, אליעזר ברקוביץ, ירושלים תשסו (הוצאת שלם)

9.
מסע בסיפורי חסידים, יהודית בר-יש”ע גרשוביץ, ישראל 2011

10. האשכנזים הראשונים: תולדות
היהודים באירופה הצפונית וכו’, אשר פרישמן נורמות הקיום של העם 11. היהודי בזמן
החדש / אליעזר שביד (ספריית הילל בן חיים)

12.
האשה אשר נתתה עמדי: נשים כעילה לעימות ולמלחמה במקרא, רחל רייך, ישראל 2005.

13.
ותצא דינה; קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, חיים חיון, ירושלים תשעא

14.
וידויים, אוגוסטינוס, תל-אביב 2001 (ידיעות אחרונות)

15.
דקדוק ארמית בבלית, י”נ אפשטיין, (מאגנס-דביר)

16.
ספר שופטים אמנות העריכה, יאירה אמית, מהדורה שנייה מתוקנת, ירושלים תשנב

17.
מסרת סיג למקרא, דוד כהנא, ווינא תרמב (הוצאת מקור)

18.
ספר חיים שירמן; קובץ מחקרים, בעריכת ש’ אברמסון וא’ מירסקי, ירושלים תשל

19.
ירושלים בין חורבן להתחדשות: יהודה תחת שלטון בבל, עודד ליפשיץ, ירושלים תשסד

20.
חקרי יהדות, פדרבוש

21.
עברית וארמית נוסח שומרון, כרך שלישי ספר שני: קול רינה ותפילה / מהדורת זאב
בן-חיים, ירושלים תשכו

22.
התנ”ך היה באמת, ליאורה רביד, הוצא’ ידיעות אחרונות,

23.
דמוקרטיה ראשונית במקרא: יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים, אמנון שפירא (ספריית
הלל בן חיים)

24.
זכר ונקבה בראם: הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד / עדיאל שרמר
/

25.
חלומות השוא ידברו: חלומות התגלות במקרא ומקומם בתולדות האמונה והמסורת בישראל
הקדומה  / רות פידלר

26.
מאמר אסתר: סוגיות חברה ומוסר במקרא ע”פ שיעוריה של אסתר שפרעם

27.
היסטוריה: מיתוס או מציאות: מחשבות על מצב המקצוע, אלעזר וינרב, האוני’ הפתוחה

28.
ממשה ליהושע ומנס לטבע; ניתוח ספרותי של פרקי הכיבוש בספר יהושע /  אליהו עסיס חברה

29.
משפט ומנהג בישראל בתקופת המקרא ובתרבויות המזרח הקדום /  מאיר מלול רווח בין האותיות: 39. שיעוריו
התלמודיים של לוינס / אליזבט גולדוין

31.
דורש טוב לעמו: הדרשן וספרות הדרוש בתרבות העממית, בעריכת נחם אילן

32.
הגותו הפילוסופית של הרב סולובייציק, חלק א, דב שוורץ

33.
מליצת עפר ודינה לדון וידאל בנבנשת, מהדורת מתי הוס

34.
פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים / בעריכת ב”ז קדר

35.
איש ההגיונות: רבי משה אביגדור עמיאל, גאולה בת יהודה

36.
בעבותות השכול: עיונים בעשרה סיפורי אגדה על השכול בעולמם של חכמים / חיים ליכט

37.
דת ללא אשליה נוכח עולם פוסט מודרניסטי / גילי זיוון

38.
מיתוס ותבונה ביהדות ימינו / אריאל טל

39.עיונים
בספרות השומרונית ובספרות הקראית / אילה ליונשטם

40.
לשון חכמים לפי מסורות בליות שבכת”י ישנים / אפרים פורת

41.
מסע הצלב הראשון והיהודים, רוברט חזן, ירושלים תשס

42.
הרהורים בפילוסופיה של ההיסטוריה, ישעיהו אביעד

43.
פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני: ספר זכרון לאברהם שליט, בעריכת א’ אופנהיימר,
ירושלים תשמא (יד בן צבי)

44.
אוצר יהודי ספרד, כרך 8

45.
מסכת נשים: חוכמה, אהבה, נאמנות, תשוקה (קריאה בסיפורים תלמודיים ורבניים ושני
מדרשי שיר), אדמיאל קוסמן

46.
צחוק אברהם: פירוש לספר בראשית כתיאולוגיה ביקורתית, יצחק בנימיני, הוצאת רסלינג

47.
מסע הנשמה – נשמת הצדיק ונצחיות הנשמה במשנת חב”ד, שלי גולדברג, ירושלים תשסט.

48.
משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, כרך ג

49.
הביוגרפיה של עם ישראל: ספרות ולאומיות במקרא, אילנה פרדס, מכון ון ליר
בירושלים–תשס״א,

50.
ספר הגבורה (שני כרכים)

51.
סידור התפילה; פילוסופיה שירה ומסתורין, אליעזר שביד

52.
בין חורבן לישועה: תגובות של הגות חרדית לשואה בזמנה, אליעזר שביד

53.
דיאלוגים סוקרטיים מאת: כסנופון,

54.
ממדיה העולמיים של ההיסטוריה היהודית, שלום בראון

55.
עמו אנוכי בצרה : יהדות בגטאות ובמחנות ההשמדה, מאת: אליעזר ברקוביץ

56.
מוסר המקרא והתלמוד, שלמה זלמן פינס, ירושלים תשלז

57.
בעת אישן ואעירה: על תפילות בין יום ובין לילה, ד’ מרקס, תל-אביב 2010

58.
פילוסופיה יהודית כמדריך לחיים, הילרי פטנאם, ירושלים תשעב

59.
ויפגע במקום: הסיפור התיאופני במקרא, ג’ורג סברן

60.
שכול והאגדה החיה: לא המעשה עיקר אלא המעשייה / מרדכי רוטנברג, ת”א 2005

61.מועדי
ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני, בעריכת י”ש ליכט, ירושלים תשמח

1. Allan Nadler, The faith of the Mithnagdim,
[paperback], $12

2. Issac Barzilay, Between
Reason and Faith, Anti-rationalism in Italian Jewish Thought 1250-1650, $21

3. Simon Ginsburg, The
life and works of Moses hayyim Luzzatto, 20$

4. Magicians Theologians and doctors, H. J. Zimmel 25$

5. Julius Kaplan, Redaction of the Babylonian Talmud $35

7. Mordechai Akiva Friedman, Jewish Marriage in Palestine,
vol. 2: The Ketubbah Texts Tel Aviv and New York 1981, IX + 517 pages, 36$

 New Seforim and Books 2015

by Eliezer Brodt

What follows is a list of new seforim and books I have seen around in the past few months. Some of the titles are brand new others are a bit older. I am well aware that there are new works worth mentioning that are not included.  Due to lack of time I cannot keep track of every book of importance nor comment properly on each and every work. I just try to keep the list interesting. For some of the works listed I am able to provide a Table of Contents or a sample feel free to email me at eliezerbrodt@gmail.com. I hope you enjoy!

א. חומש ויקרא עם ביאור מעט צרי על תרגום אונקלוס, רמו עמודים

ב.  מדרש אסתר רבה, מהדיר
יוסף תבורי וארנון עצמון, קלג + 284 עמודים ,מכון שכטר, [ראה כאן
וכאן]

ג. מדרש חדש על התורה [מהדיר: גילה וכמן], עא +297 עמודים,
מכון שכטר

ד. משלי עם רש”י [על פי כ”י] עם ד’ פירושים קדמונים,
מראה רחל, מאת ר’ ישראל הרצג, ור’ יוסף קמנצקי, ריד עמודים

 ה. ספר חסידים, כתבי
יד פארמא ורומא, מכון אוצר הפוסקים,  תקנא
עמודים +234 עמודים מפתחות

ו. ספר המכתם, ברכות פסחים, ראש השנה [כולל מבוא חשוב מידידי
דר’ פנחס רוט], הוצאת אהבת שלום

ז. צרור החיים לר’ אברהם סבע [בעל ה’צרור המור’] על מסכת אבות
[מכ”י, על פרקים ד-ו], מכון בן צבי, 211 עמודים

ח. ספר הגור, פירוש קדמון על פירוש רש”י לתורה, שמות, רכד
עמודים

ט. ר’ משה ן’ מכיר, סדר היום, עם גלי’ עץ ארז, מאת ר’ אברהם
דויטש, תתה עמודים

י. ר’ חיים ויטל, דרך חיים, אהבת שלום, כולל ק’ שנות חיים על
ר’ חיים ויטל, נד+פד עמודים

יא. שפתי דעת, דרשות על התורה, לבעל הכלי יקר, מכון עצי
אלמוגים, ב’ חלקים [כולל מבוא חשוב עליו]

יב. ר’ יחיאל מיכל, נזר הקודש, על מדרש בראשית רבה, ג’ חלקים,
מכון זכרון אהרן

יג. רבי כליפא בן מלכה, כף נקי השלם, 444 עמודים [כולל חומר
חשוב]

יד. שמחת בית השואבה להגר”א, ר’ נחמיה פעפער,  מכון הגר”א, רסג עמ’ +  ספר ההספדים על הגר”א, קסג עמודים

טו. תהלים עם פי’ מדרש חכמים לרבנו פנחס מפאלאצק, [על פי
כ”י ודפוס ראשון],  תפח עמודים

טז. ר’ חיים רפאפורט, זכר החיים, וזכר שמחה, לר’ שמחה רפאפורט,
שם עולם,  73+ 387+ 114 עמודים

יז. ר’ יוסף עהרענבערג, דברי אמת דרושים, ילקוט דברי אמת, תקפג
עמודים

יח. ר’ מרדכי סופר, סופר המלך, [בית אפרים, פליטת
סופריהם:מאמרים, פאר הסופר: תולדותיו], רצא עמודים

יט. ר’ צדוק הכהן, צדקת הצדיק עם מקורות וציונים, תלב עמודים

כ. ר’ שמעון הארקי, שבעים תמרים, על צוואת רבינו יהודה החסיד
ז”ל, כולל הערות ע”י ר’ פינחס וואלהענדלער, רמז עמודים

כא. ר’ יוסף זונדל הוטנר, בכורי יוסף, כולל פרקי חיים,
שו”ת וחידושים, תשובות חדשות מכ”י וחידושי יו”ד, רלז עמודים

כב. אור שמח, מדע אהבה זמנים, עם ביאורים והערות ‘אורה ושמחה’,
תתקלז עמודים

כג. טוטפות, אוסף כתבי ידות, י”ל לקראת שמחת הבר מצוה של
יאיר מנצור, עה עמודים

כד. ר’ מאיר אריק, טל תורה, הגהות הערות וביאורים על ש”ס
בבלי וירושלמי, כולל הערות מראה מקומות השוואות, מפתחות והוספות מכ”י,  תרפו עמודים

כה. גנזים ושו”ת חזון איש חלק ד, תסג עמודים

כו. ר’ צבי פסח פרנק, מקראי קודש שבת, ב, שי עמודים

כז. ר’ אברהם פעסין, תמורת איל, מסכת מגילה, תשיז עמודים

כח. לצדדין קתני, ר’ שאול אלתר, קובץ הערות והארות שנכתבו על
צדדי הספרים תפ עמודים

כט. ר’ שלום לוין, שיעורי הלכה למעשה, בשלחן ערוך הרב,
או”ח, תקלז עמודים

ל. ר’ אריה וסרמן, אוצר הכיפה, ב’ חלקים, הלכה, מנהג חקר
ועיון, תרכו+תשפב עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים]

לא. שיעורי רבנו משולם דוד הלוי, דרוש ואגדה, ביאורי תפילה
עובדות, עניני השעה, תשיד עמודים

לב. אעלה בתמר, מתורת בריסק, משולחנו של מרן רבינו בעל אילת
השחר, רפא עמודים

לג.קונטרס ט”ו בשבט, בהלכה ואגדה, קטז עמודים

 לד. ר’ יעקב בלוי, ברכת
יעקב, הלכות ברכות ותפילה, שיט עמודים

לה. איש על העדה, ב הליכות והנהגות של רבינו הגרי”ש
אלישיב זצוק”ל, רצז עמודים

לו. ר’ חיים פאללאק, מבאר השבת, סעודת ליל שבת קודש, תשלט
עמודים

לז. אנציקלופיה תלמודית, כרך לד, לא ילבש- לא תעשה [ניתן לקבל
תוכן הענינים]

לח. ר’ מרדכי גרוס, אדמת קודש, הלכות והליכות התפלה וההשתטחות
על ציוני קדמונינו גדולי ישראל, תתסח עמודים

לט. ר’ משה גלביין, פני החמה, ביאורים וחידושים לסימני מנין
הפסוקים, רלא עמודים

מ. ר’ יעקב סקוצילס, קונטרס אהל יעקב על הלכות שנים מקרא ואחד
תרגום, קט עמודים

מא. המעין גליון 212

מב. היכל הבעש”ט, גליון לו

מג. מן הגנזים, ספר שלישי, אהבת שלום, תכב עמודים

מד. אסיף ב, [ב’ חלקים]

מה. המשביר א , [מוקדש לתורת ר’ עובדיה יוסף] [ניתן לקבל תוכן
הענינים]

א. ר’ משה שבת, השתלשלות התורה [ספרד-מזרח], כולל חומר חשוב על
זמן הגאונים בדגש על ישיבות ספרד, תנ עמודים

ב. ר’ חנוך טוביאס, סופה וסערה, הפרשיות הגדולות שהסיערו את
עולם ההלכה, ראשון בסדרה [מהדורה שניה], 126 עמודים [ר’ סעדיה גאון ור’ אהרן בן
מאיר הירושלמי המזויף ‘הלעיטהו לרשע וימות’]

ג. ר’ חנוך טוביאס, סופה וסערה, הפרשיות הגדולות שהסיערו את
עולם ההלכה, רביעי בסדרה, 160 עמודים [מל ולא טבל גוי של שבבת או יהודי של שבת
מצה מריבה- מצות מכונה חמץ גמור או הידור מצוה מאבק ופולמוס סביב היתר המכירה]

ד. יעקב דינקל, מערכות השמיטה, השתלשלות שמירת השביעית בארץ
הקודש וסקירת שנות השמיטה משנת תק”ב, 388 עמודים

ה. אהרן סורקסקי, החוט המשולש, שלושת הגאונים אדירי התורה, ר’
דוד פרידמן, ר’ יצחק אלחנן ספקטר, רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפניבז’, רנא עמודים

ו. חרבא דמשה, מהדיר יובל הררי, 213 עמודים [הדפסה שנייה]

ז. המקרא בפרשנות חז”ל, יואל ועמוס, יצחק פנקובר ומנחם בן
ישר, בר אילן, 928 עמודים

ח. קובץ על יד, כרך כג, [ניתן לקבל תוכן הענינים]

ט. שמא פרידמן, מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, האקדמיה
ללשון העברית, 565 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים]

י. מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט, אורתודוקסיה קיצונית ותרות
יהודית חילונית למרגלות הרי הקרפטים, מפעל דב סדן, 316 עמודים

יא. יונתן גרוסמן, אברהם סיפורו של מסע, ידיעות ספרים, 566
עמודים

יב. יעקב ברנאי, המראה של אירופה, פרקים בתולדות הקהילה
היהודית באזמיר במאות השבע עשרה והשמונה עשרה, [כולל בין השאר הרבה חומר על ה’כנסת
הגדולה’], כרמל 433 עמודים

יג. הספרייה של תנועת ההשכלה, יצירתה של רפובליקת הספרים בחברה
היהודית במרחב הדובר גרמנית, עם עובד, עורכים: שמואל פיינר, זהר שביט ועוד, 503
עמודים

יד. עזגר גולד, על הנסים ועל הטבע, עיון פילוסופי בספרות
ההלכה, בר אילן 334 עמודים

טו. בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית, אישים ורעיונות,
אוניברסיטה משודרת 178 עמודים

טז. יצחק מייטליס, פרשת דרכים, מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות
השבוע, מגיד, 430 עמודים

יז. אריה מורגנשטרן, דוחקי הקץ משיחיות לאחר המשבר השבתאי,
מחקרים ומקורות, 559 עמודים

יח. אבינועם רוזנק, הגיונות במחשבת ישראל, בעקבות שיעוריו של
אביעזר רביצקי, מרכז זלמן שזר, 386 עמודים

יט. אקס ליבריס, גיש עמית, קיבוץ המאוחד, 220
עמודים

כ. היסטוריה מתנגשת וקיום משותף, פרספקטיבות חדשות על המפגש
היהודי  פולני, עורך דניאל בלטמן, מגנס,
396 עמודים

כא. יואל בן נון, המקור הכפול, השראה וסמכות במשנת הרב קוק
לאחד את הבלתי מתאחד, ספריית  הילל בן
חיים, 438 עמודים

כב. רות קרא-איוונוב קניאל, קדשות וקדושות, אמהות המשיח במיתוס
היהודי, ספריית  הילל בן חיים 356 עמודים

כג. מ.מ. סילבר, בשליחות המערב, מבט אחר על ההיסטוריה היהודית
המודרנית, ספריית  הילל בן חיים, 334
עמודים

כד. מהר”ל אקדמות, פרקי חיים, משנה, השפעה, עורך אלחנן
ריינר, מרכז זלמן שזר, 602 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים] [מצוין]

כה. עדה רפפורט-אלברט, חסידים ושבתאים אנשים ונשים, מרכז זלמן
שזר, 522 עמודים

כו. אלי מוסקוביץ היהודים של הטיטאניק, כרמל, 222 עמודים

כז. חנה ארנדט גרשום שלום, חליפת מכתבים הוצאת בבל, 512 עמודים

כח. מיכל שאול, פאר תחת אפר, החברה החרדית בישראל בצל השואה
1945-1961, בן צבי, 492 עמודים

כט. סידרא כט, 194 עמודים

ל. דעת 78, 182 עמודים

לא. בד”ד 29

לב. נטועים 19 ניתן לקבל תוכן הענינים

לג. עת לחננה, הרב צבי הירש קלישר וההתעררות לציון, עורך אסף
ידידיה, בן צבי, 275 עמודים

לד. נועם זדוף, מברלין לירושלים ובחזרה, גרשם שלום בין ישראל
וגרמניה, כרמל, 484 עמודים

1. Jordan S. Penkower, Masorah and text Criticism in the early Modern Mediterranean, Moses Ibn Zabara and Menahem De Lonzano, Magnes Press, 343 pp. [Beautiful!]

2. Haym Soloveitchik, Collected Essays 2, Littman Library, 425 pp. [A Masterpiece]

3. R. Jonathan Eibeschütz, And I Came this Day unto the Fountain, ואבוא היום אל העין, Critically Edited and Introduced by Paweł Maciejko, With Additional Studies by Noam Lefler, Jonatan Benarroch and Shai Alleson Gerberg, 2014, 360 pp.

4. Sabbatean Millenarianism in the Seventeenth Century: A Study of Moshe Abudiente’s Fin de los Dias, Avraham Elqayam המסע לקץ הימין: בשורת הגאולה השבתאית למשורר משה
בן גדעון אבּודיֶנטֵי, 504 pp.

5. Rabbi Klein, Lashon Hakodesh History, Holiness and Hebrew, Mosaica Press, 289 pp.

6. Rabbi Hool, The Challenge of Jewish History, the Bible, The Greeks and the Missing 168 Years, Mosaica Press, 256 pp.

7. Dovid Lichtenstein, Headlines: Halachic Debates of Current Events, OU Press, 462 pp.

8. Elisheva Baumgarten, Practicing Piety in Medieval Ashkenaz, Penn Press, 334 pp.

9. Marc Saperstein, Leadership and conflict: Tensions in Medieval and Early Modern Jewish History and Culture, Littman Library, 379 pp.

10. David B. Ruderman, A Best Selling Hebrew Book of the Modern era: The Book of the Covenant of Pinhas Hurwitz and its remarkable Legacy, University of Washington, 172 pp.

11. Michael J. Broyde and Ira Bedzow, The Codification of Jewish Law and an Introduction to the Jurisprudence of the Mishna Berura, Academic Studies Press, 387 pp.

12. Dialogue 5

13. Hakirah 18

Visiting Zoos in Halacha

By Eliezer Brodt

Zoos are hotspots on Chol Hamoed. Standing together with the rest of Brooklyn or Yerushalayim, trying to give your children a glimpse of a penguin or seal or elephant, is always a pleasant way to spend a day. But what do the poskim have to say about visiting the zoo? [1]

 The Gemara in Berachos (58b) notes that if one sees a monkey or an elephant he should make the brachah “M’shaneh habriyos.”This halachah is brought in the Tur and Shulchan Aruch. [2] There are a few questions to ask about this brachah. How often should the brachah be made? That is actually a machlokes Rishonim. The Ravi, known as the second Raavad, says that one makes this brachah of “M’shaneh habriyos” only once in 30 days on any specific animal, i.e., a particular elephant. However, if you see another animal, that is, a second elephant, you can make another M’shaneh Habriyos even within 30 days of the first brachah. [3] The Radvaz quotes this Ravi. [4] However, the Tur quotes a Raavad that one only makes such a brachah once in a lifetime, as the effect that seeing this animal has on a person is a onetime thing. The Tur himself argues and says that, as the Ravi said, after 30 days one can make a brachah on the same animal again. The Mechaber paskens like the Raavad, and the Rema paskens like the Tur. The Shulchan Aruch Harav says when we say that this brachah is made only once in a lifetime, that refers to each kind of animal. [5] This is the opinion in Rabbi Aaron Eichorn’s Mishnah Berurah [6] as well
as that of Rav Elyashiv,[7] among others. However, the Shulchan Shlomo [8] and Aruch Hashulchan argue and are of the opinion that one can make the brachah again on this same animal after 30 days. [9] This is also the opinion of the Chazon Ish. [10]

From many Rishonim, it would seem that there is something special about an elephant and a monkey, since that is all they list. [11] The Meiri writes that it’s because these animals are similar to humans. From the Preisha it appears that it is specifically a brachah on the monkey and elephant because they are very different from other animals. [12] Rabbi Aaron Eichorn also says this brachah is only on elephants and monkeys. [13] Rabbi Yaakov Emden writes that this brachah is specifically for the elephant and monkey, because the monkey has some features similar to man, and the elephant is very strong and smart as well as large.[14] Maharash Serlio writes that he heard from Reb Meshulam that the reason why we only make a brachah of “M’shaneh habriyos” on monkeys and elephants is that after the mabul G-d punished mankind and turned many into elephants and monkeys. He says that is the reason monkeys look similar to humans and elephants understand humans. [15] The Chazon Tov, a work devoted to explaining all the dreams listed at the end of Maseches Berachos, notes that based on this Reb Meshulam, we can understand the Gemara in Berachos which says that if someone sees a monkey or elephant in a dream it’s not a good sign. That is because they were originally humans who were turned into animals. [16]

However, Rabbi Yair Chaim Bacharach says that someone brought to his town a strange-looking cow with two heads and he allowed people to make “M’shaneh habriyos” on this creature. [17] It would appear from him that this brachah is not limited to these specific animals, but he is unclear which others one can make a brachah on.[18] Rav Shlomo Zalman Auerbach also says that one can make a “M’shaneh Habriyos” on any peculiar animal, not only on an elephant or monkey, but he doesn’t specify which.[19]

From what the Chida records in his travels (more on this shortly), it appears he held that this brachah is made only on an elephant, since he records that he saw many different animals at different times and yet he only made a “M’shaneh habriyos” on an elephant. He writes, for example, that he saw lions at least two different times but did not make a brachah on them. In the Leket Yosher, written by a student of the Rabbi Yisrael Isserlein, author of the Terumas Hadeshen, it is explained that Rav Isserlein once went on Shabbos to see two lions, because he had never seen a lion. [20] He did not make a brachah “M’shaneh Habriyos,” and it would appear that he too held that one only makes such a brachah on elephants and monkeys.

Rabbi Moshe Greenwald, in Shut Arugos Habosem, writes very clearly that it is not permitted to go to the circus to view animals to make a brachah “M’shaneh habriyos.” [21] Rabbi Eliezer Deutsch writes the same in his Shut Prei Hasadeh. [22] According to these Acharonim, one can ask whether it would be permitted to go to a zoo.

Rabbi Avraham Lipshitz says that one may go to a zoo to make a brachah of “M’shaneh Habriyos.” He writes that if it was not permissible, how would one ever make such a brachah? However, he says one is not obligated to go to the zoo in order to do it. [23] According to this, would it be permissible to go to the zoo to see animals that one does not make a brachah “M’shaneh Habriyos” on?

One of the most fascinating figures of Jewish history in the past few hundred years was the Chida. He was born in 1724 in Jerusalem and died in 1807 in Livorno. One of the most prolific writers, he wrote on an extremely wide range of subjects, covering all areas of Jewish studies. He wrote on Chumash, Nach, Shas, halachah, derush, kabbalah, mussar, klalim, and bibliography. He authored over 60 works, but not all were printed in his lifetime and some still only exist unpublished in manuscript form. What is even more fascinating is that he did much of his writing while traveling. For a good part of his life, he traveled as a messenger, raising money for the community of Chevron. One work of the Chida that is less known is his travel diary, Maagel Tov. This work, which records his travels in Europe and elsewhere, was only published in full for the first time in 1934 by Aaron Freiman. Part of this work was printed in 1879, and another part was printed in 1910. In addition, some sections were published in journals, including a partial French translation. More recently it was translated into English. [24]

As you might expect, it is fascinating on many fronts. It provides numerous observations of many different Jewish communities of the time. In addition to being enlightening in the area of history, these documents are also very rich for those interested in the world of Jewish sefarim. To me it is clear that he never intended for this work to be printed, as it includes personal information about himself and the people he visited. In general, such works are very important because they give us a rare glimpse into the mind of the author, and this work certainly
does that. [25]

The Chida records a few times that he visited a zoo (or other place with animals) during his travels. [26] In one place (mentioned earlier) the Chida, after describing at length the exact details of an elephant, writes that he made the brachah “M’shaneh habriyos.” [27] Various works on halachah quote this to point out that the Chida visited the zoo. But there are other important things to learn from his diaries. One is that it is completely permissible to go to a zoo, since he writes that he did so numerous times. [28] Two, I would say that from the fact that the Chida went to see animals numerous times during his travels, one must be obligated at least at some point in one’s lifetime to see animals to make a “M’shaneh habriyos”—not like Rabbi Avraham Lipshitz. Three, if one looks at the list of the animals that the Chida says he saw, there are many on which one does not make a brachah—and yet he went to see them. There must therefore be something significant about going to see animals besides the brachah. Rabbi Ovadia Yosef concludes, based on the Chida and Rabbi Isserlin, that it is certainly permissible to go to a zoo to see the animals. [29] Other gedolim who went to the zoo and made “M’shaneh habriyos” on these animals were the Divrei Chaim, [30] the Munkatcher Rebbe,[31] Rabbi Yaakov Shalom Sofer [32] and the Steipler.[33]

But the question remains: Why did the Chida go to see animals more than once? It was not to make a “M’shaneh habriyos,” since he records that he did so only on an elephant. Why did the Terumas Hadeshen go see a lion, on Shabbos, if he was not making a brachah?

Meir Benayhu merely says that the Chida was a curious person who wanted to investigate all sorts of phenomena. We find that he examined plants and other items during his travels. [34]

 Rabbi Kinreti writes that the Terumas Hadeshen specifically went on Shabbos because on Shabbos a talmid chacham can be mevatel Torah for oneg Shabbos. [35]

However, I will demonstrate that there is much more involved in going to the zoo. A first point: In 1841, Yosef Schoenhack began printing his work Toldot Haaretz, which deals with natural sciences. One volume is all about zoology, dealing with the different animals mentioned in Chazal. He received a haskamah [approbation] from Rabbi Yaakov Zvi Mecklenburg, author of Hakesav V’hakaballah. In this lengthy but beautiful haskamah, Rabbi Mecklenburg writes about the importance of such a work, explaining that listing all the animals helps one realize the greatness of G-d and the greatness of the creation of the World. He cites the statement in Chovos Halevavos, that when a person sees the
wisdom of the world and its workings, a person will want to emulate the Creator. Further, by studying all the animals that exist, many areas of Chazal can be properly understood, especially in Aggadah. I would suggest that if this is what Rabbi Mecklenburg says about reading about animals, how much more does it apply to actually seeing them. We know the famous rule Eino domeh shemiah leriah: Seeing is much better than just hearing.

I would like to elaborate a bit more on both aspects mentioned by Rabbi Mecklenburg about the benefits of learning about animals. Similar to the Chovos Halevavos quoted by Rabbi Mecklenburg, the Rambam writes that the way to attain love for G-d is to analyze His actions and creations to see the great wisdom in how they work.[36]

The Sefer Habris also mentions that this is the importance of studying animals. [37] Rabbi Hillel Posek actually permits one to go to a zoo for this reason. [38]

Another similar aspect of studying animals can be understood via a manuscript of Rabbeinu Yehudah Hachasid, printed for the first time a few years ago, which was based on the theme of zecher asah linifle’osov—He made a remembrance for His wonders. [39]  This work uses various mysteries of creation and aspects of animal nature to show that G-d intentionally created the world in an amazing way that is beyond human comprehension and logic to clearly show that it was He who created it. Thus, going to a zoo to observe and study animals can help a person reach a better appreciation of G-d and His creations, by seeing that there are things beyond our comprehension. [40]

As an aside, it could be that this theme of Rabbeinu Yehudah Hachassid, of zecher asah linifle’osov, could explain why the brachah of “M’shaneh Habriyos” is said specifically on the elephant. In Perek Shirah, the elephant says, “How great are Your actions, G-d! Your thoughts are deep.” Rabbi Shmuel Kimchi writes in his commentary to explain this passage that an elephant is an incredible creation, and only G-d knows why it is made in that way; His exact intentions are beyond us. [41] This idea is very similar to the idea of Rabbeinu Yehudah Hachasid in his work.

Another similar concept is alluded to in the famous quote attributed to Rav Samson Raphael Hirsch upon returning from a visit to the Swiss Alps. “Now I can answer properly when Hashem asks me in the world of truth, ‘Did you see my Alps?’”[42]

 Rav Hirsch also writes:

“I almost believe that all you homebodies will one day have to atone for having stayed indoors, and when you seek entrance to see the marvels of Heaven they will ask you, ‘Did you see the marvels of G-d on earth?’ Then, ashamed, you will mumble, ‘We missed that opportunity.’ “How different were our rabbis in this respect. How they breathed, felt, thought and lived in G-d’s marvelous nature. How they wanted to awaken our senses for all that is sublime and beautiful in Creation. How they wanted to teach us to fashion a wreath of adoration for G-d out of the morning’s rays and the evening blush, out of the daylight and the night shadows, out of the star’s glimmer and the flower’s scent, out of the roar of the sea and the rumble of the thunder, the flash of the lightning. How they wanted to demonstrate to us that every creature was a preacher of His power [emphasis added], a monitor of our duties; what a Divine revelation they made of the book of nature.”[43]

Another great person who made similar observations was Rabbi Menachem Friedman. In 1929 Rabbi Friedman who was the Chassdic Rebbe of Itzkan, printed his work Al Yoffee which was incredible work all about the Torah’s attitude to beauty. The work concludes with an autobiographical chapter all about his visits to Switzerland and Italy and how he from time to time looking and observing everything around him the he would think how amazing and wonderful Gods creations are. [44]

 The truth is that all this can possibly be tied to a Yerushalmi brought down by numerous Rishonim [45] and even brought down l’halachah
by the Magen Avraham. [46] Reb Moshe Hakohen, a nephew of the Rosh, in his work Sefer Hamaskil, writes that every year a person should make sure to buy each kind of fruit so he can make a brachah on each of them, since the Yerushalmi says that everyone will have to give an account of what he saw and did not eat. One is supposed to enjoy the creations of G-d, and if he does not, he will have to give an account of why not. [47]

I think this explains why the Chida made the effort numerous times to see animals. This could also be the reason why the Terumos Hadeshen went to see the lions. It could also explain why the Chida visited many gardens during his travels. [48]

Rabbi Mecklenburg, in the abovementioned haskamah, points out that observing animals helps us understand many things. The truth is that
this knowledge is also necessary in order to understand the many chapters in Chumash that list which animals are kosher and which are not. Rabbi Yosef Fried authored a work on hilchos shechitah and treifos that had illustrations of every part of the animal’s body. In his haskamah to this work, the Aderes wrote that such a volume is extremely beneficial for both student and teacher, in that it increases one’s understanding of the halachos. [49] The commentary of Rabbi Dovid Zvi Hoffman on Vayikra demonstrates how a proper understanding of animals helps us comprehend the Chumash. [50] It is also needed to help one understand Perek Shirah. Rabbi Hillel Posek writes a similar reason permitting one to visit a zoo, [51] as does Rabbi Nosson Gestetner. [52]

 Interestingly, Rabbi Gedaliah Nadel traveled outside Eretz Yisrael in order to visit a large collection of birds and animals, which he studied in great detail to understand which are kosher and which are not. [53]

One can perhaps go even further and say that Chazal derived a real understanding of animals from actually seeing them, as is obvious from the lists compiled by Rabbi Yehoshua Heller [54] and Rabbi Yekusiel Kemelhar [55] and others.[56] This, too, could perhaps explain the Chida’s visits, which were to enrich his understanding of the Torah.

There is another point that we can learn from the Chida: Rabbi Tzvi Hirsch Koidenover writes in his work Kav Hayashar that although one is supposed to make a “M’shaneh habriyos” when seeing certain animals, one should not stare at them but rather just look at them quickly and make the brachah. He writes that looking at “impure” (i.e., not kosher) animals can cause spiritual problems.[57] One could claim that both the Chida [58] and Rabbi Yisrael Isserlin did indeed see non-kosher animals—lions and elephants— but that they looked at them quickly just to make the brachah. But the Chida’s description of the elephant shows that he definitely did not just look at it for a second, make a brachah, and leave, but rather that he observed it for some time.

There is much to gain from going to the zoo.

1. For more on all this see my recent article in Yeshurun 26 (2012), pp. 853–874. See also: Rav Ovadiah Yosef, Chazon Ovadiah (Tu Beshevat), Jerusalem 2007, pp. 453–456; Rabbi Betzalel Stern, Ohalecha B’amitecha, Jerusalem 2005, pp. 173–174; Rabbi Shlomo Schneider, Shut Divrei Shlomo 4, Brooklyn 2009, Siman 532; Rabbi Yitzchak Eshkoli, Tzaar Balei Chaim, Ofakyim 2002, pp. 211-216; Rabbi Dovid Yosef, Halacha Berurah, 11, Jerusalem 2010, Siman 225; Rabbi Ari Zivotofsky, “Praising God at the Zoo”, Journal of Halacha and Contemporary Society, LXII, Fall 2011, pp. 43–53; Ten Da’at: A Journal of Jewish Education, Vol. XVI, Rabbi Moshe Bleich, “The Halakhah Corner: Visiting the Zoo,” pp. 10–22 [thanks to Rabbi Ari Zivotofsky for this source]; Rabbi Eliyahu Ariel, Sefer Shaar ha-Ayin (Modiin Illit, 2008; Hebrew), pp. 118–125, 350–356; Rabbi Shmuel Shtitzburg, Sharei Halacha, Beit Shemesh 2003, p. 471. Another other important source on this topic worth mentioning is the beautifully written chapter ‘Jews, Zoos and Teddy Bears’, in Rabbi Natan Slifkin, Man And Beast, Brooklyn 2006, pp. 13-38.

2. Aruch Chaim, siman 225. In general, any reference in this article to which I do not give a citation can be found in this siman.

3. Shut Ravi, siman 33. He only says Kushi, not elephant, but it would appear the same applies, because one makes the same brachah on both ”M’shaneh habriyos.”

4. Shut Radvaz, 1:296.

5. Seder Bircat Hanenin, 13:13.

6. Bircat Habayis, Munkacz 1893, Shaar 29:12.

7. Ibid., 29.

8. Shulchan Shlomo, ad loc.

9. Aruch Hashulchan, ad loc.

10.  Rabbi Eliyahu Ariel, Sefer Shaar ha-Ayin, p. 417.

11.  See my Yeshurun article (above note 1), pp. 861–864.

12.  Ibid.

13.  Bircat Habayis, Munkacz 1893, op. cit., Shaar 29:13.

14.  Meor U’ketziah, ad loc.

15. Meleches Shlomo, Kelayim
8:6.This issue is not simple, because Chazal in Sanhedrin say that
after the Dor Haflagah, not the Dor Hamabul, was when they became
monkeys. There is also no mention of anyone becoming elephants. See Rav Yaakov
Kaminetsky in his Emes Le-Yaakov on Shulchan Aruch, ad loc., p.
107. See also the important sources collected by Rabbi Dovid Weiss, Megadim
Chadashim, Berchos, Jerusalem 2008, p. 502–504; idem, Megadim Chadashim,
Bereishis, Jerusalem 2010, pp. 212–214. See also the Shevet Mussar,
ch. 47; Rabbi Eliyahu Ariel, Sefer Shaar ha-Ayin (Modiin Illit, 2008;
Hebrew), pp. 410–411. For more on all this see my recent article in Yeshurun
26 (2012), p. 863. Worth mentioning related to all this is the story I heard
from Rabbi Nosson Kaminetsky about his father, Rav Yaakov Kaminetsky, who was
flying business class from Israel to the States and was seated near Yerucham
Meshel, chairman of the Histadrut at the time. The two were shmoozing.
Meshel saw that Rav Yaakov’s son and granddaughter kept coming in from the
economy section to check if they could be helpful to him. He marveled that
there was such kibbud av, and compared it to his own situation where his
children and granchildren hardly visited him. Rav Yaakov answered that since
he, Meshel, believes in Darwin, that man evolved from the monkey, there is no
reason for them to respect him. They are another generation farther from the
monkey; he should be respecting them. He, Rav Yaakov, believed that Adam was
G-d’s handiwork and our children are another generation removed from that
glory. They therefore respect someone closer to Creation.

16. Chazon Tov, Jerusalem 1998, pp. 173–175.

17. Mekor Chaim, ad loc.

18. Yalkut Avraham, ad loc., writes that his father made such a brachah on a twoheaded human being that he saw in Vienna.

19.  Halichos Shlomo, Tefilah, p. 290.

20.  Leket Yosher, Jerusalem 1964, p. 66.

21.  O. C. siman 39.

22.  Volume 3, siman 173.

23. Yalkut Avraham, New York
2002, pp. 64–67.

24.  Benjamin Cymerman, The Diaries of Rabbi Ha’im Yosef David Azulai,
Jerusalem 1997. 25 This work has been explored very carefully in a few recent
works, most notably in Meir Benayahu’s masterpiece on the Chida entitled Ha-Chida,
first printed in 1959. This work was also used in the articles of various
scholars in the important work Sefer Ha-Chida, which Meir Benayahu
edited that same year. In 2006 a collection of Letters and history about the
Chida was printed by Shlomo Vankin called Igrot V’haskomot Rabbenu HaChida.
This work contains lots of useful information about the Chida and makes use of
these travels in his work. More recent work on these travels was done in an
article by Matthias B. Lehmann, “Levantinos and Other Jews: Reading H. Y. D.
Azulai’s Travel Diary,” Jewish Social Studies [n.s.] 13:3
(Spring/Summer 2007): 1-34. In 2010, a very good M.A. was written about these
travels by Oded Cohen: Ma’agel Tov of R. Hayyim Yosef David Azulai
(HIDA)—Meeting Between Tradition and Modernity, MA, Tel-Aviv University,
2010, Hebrew. More recently, my articles in Yeshurun 26 (2012), pp.
853-874; Yeshurun 26 (2012), pp. 907–939; Hapamon 4 (2012), pp.
81–86. See also Yaacob Dweck, ‘A Jew from the east meets books from the west’, Jewish
Culture in Early Modern Europe, Essays in honor of David B. Ruderman,
Edited by Richard Cohen and others,
Pittsburg 2014, pp. 239-249.

26. Ma’agel Tov, [will be
quoted as M.T.], Jerusalem 1934, p. 5, 68, 32, 68, 69. For fish,
see p. 82. For a peacock, see p. 92, 93. He also visited many different
gardens; see p. 5, 81-82, 91-92, 98, 105, 150–151, 154, 155–156. See also his Midbor
Kademos, beis: 22.

27. M.T. pp. 69-70.

28. M.T., p. 5, 32, 68, 69.

29. Yabiah Omer, 4, O.C. 20. See also his Chazon Ovadiah (Tu B’Shvat), pp. 453–455.

30. Tehillat Chaim, 2, Bnei Brak 1995, pp. 183–184.

31. Nimikei Aruch Chaim, 225; Rabbi Shabtzvi Liphshitz, Sefer Ha-Eshel, erech Baalei Chaim, 24.

32. Toras Chaim, 225:16.

33. Orchos Rabbeinu, 1. p. 94

34. Ha-Chida, Jerusalem 1959, p. 88, 161.

35. Leket Yosher, Jerusalem 2010, p. 142. I will hopefully return to this topic in a future article.

36. Yesodei Hatorah, 2:2.

37. Sefer Habris, 1, end of Maamar 14, Ch. 8. I heard from Rav Don Segal at a hesped for Rav Shach that Rav Shach used to study the Sefer Habris specifically for this reason, to gain a deeper appreciation for G-d and his world.

38. Shut Hillel Omer, O.C.
144.

39. This work was first printed by
Israel Ta-Shma, See his Studies in Medieval Rabbinic Literature, vol. 1,
Jerusalem 2004, pp. 181–207. A more recent critical edition was printed
by Yaakov Yisroel Stal, Amoros Tehoros Chizonis Upinemis, Jerusalem
2006.

40. This is based on the
introduction of Y. Stal to the previously mentioned edition. For more on this
work see Joseph Dan, History of Jewish Mysticism and Esotericism: The Middle
Ages, vol. V, Jerusalem 2011 [Hebrew], pp. 393–423.

41. Perek Shirah, Jerusalem
2005, p. 39. Chazon Tov, (Jerusalem 1998, p. 65), adds that the reason
why the word pelah is used in relation to the elephant (besides being
related to its name) is because it is a true wonder. It is huge, and all its
features are large, but at the same time it can move very fast.

42. Rabbi Eliyahu Klugeman, Rabbi
Samson Raphael Hirsch, New York 1996, p. 320.

43.
Collected Writings of Rabbi Samson Raphael Hirsch 8, 1995, p.
259.

45. For an impressive listing of Rishonim
who quote this Yerushalmi, see M.M. Honig, “On the New Edition of Sefer
Hamaskil of R. Moshe Ben R. Eliezer Hacohen,” Yerushaseinu (2006), pp.
218–220.

46. Magen Avraham, ad loc.,
14.

47. Sefer Hamaskil, Jerusalem
2004, pp. 48–49.

48. M.T., p. 5, 81–82, 91–92, 98,
105, 150–151, 154, 155–156.

49. The sefer was
unfortunately never printed but the haskamah was, in the introduction to
Rav Fried’s Shut Ohel Yosef, New York 1903.

50. See also Rabbi Avraham Mi-shayer
Aryeh, Shiltei Giborim, Jerusalem 2010, pp. 228-251.

51. Shut Lehoros Nosson, 4, Bnei
Brak 1985, Siman 68.

52. Shut Hillel Omer, O.C.
144.

53. Mili De-Hespeidah, Bnei
Brak 2005, p. 80.

54. Moaz Hadas, Jerusalem
1903, pp. 35a–36a.

55. Ha-Talmud U-maddah Ha-tevel,
Jerusalem 1984, pp. 78–79.

56. See Rabbi Dr. Isaac Herzog, Judaism
Law and Ethics, London 1974, pp. 161– 165.

57. Kav Hayashar, Jerusalem
1993, p. 8. See also Rabbi Yitzchak Eshkoli, Tzaar

Balei Chaim, Ofakyim 2002,
pp. 217-218.

58.
The Chida saw other non-kosher animals see M.T. p. 5, 32, 68, 69.

New Seforim
and Books 2014 (part two)

By: Eliezer
Brodt

Although
the world has been shifting more and more to e-books, seforim and Jewish books are
still being printed in full force in the Jewish world. What follows is a list
of new seforim and books I have seen around in the past few months. Some of the
titles are brand new others are a bit older. I am well aware that there are new
works worth mentioning that are not included. 
Due to lack of time I cannot keep track of every book of importance nor
comment properly on each and every work. I just try to keep the list
interesting. For some of the works listed I am able to provide a Table of
Contents or a sample feel free to email me at eliezerbrodt@gmail.com. I hope
you enjoy!

קבצים

מחקר ועוד

English

By Eliezer Brodt

א. ר’ יוסף יוזפא הלוי כותב בספרו נהג כצאן יוסף: “מותר לישון ביום שני דראש השנה, דהא כבר נגמר דינו”[1]. וככל הנראה, כך גם סובר הגר”א מווילנא הכותב, שהמעשה באותו חסיד שהלך ללון בבית הקברות ושמע מה נגזר על אותה שנה[2], היה בליל שני דראש השנה[3]. היינו, בליל שני כבר נסתיים הדין ונפסק מה שנפסק[4].

לשיטה זו הסכים גם ר’ מרדכי יפה, בעל ה’לבושים’. שעל דברי, הרמ”א, שבליל ראש השנה “נוהגין, שכל אחד אומר לחבירו ‘לשנה טובה תכתב'”[5], הוסיף בעל ה’לבושים’, שהוא רק בליל ראש השנה, כי ביומו, אחר תפילת היום אין לאחל לחברו ‘לשנה טובה תכתב’, וטעמו עמו:

לאחר שגמר כל התפילה… נפטרים לבתיהם לשלום, ואין צריך שוב לומר ‘לשנה טובה תכתב’, שהרי הוא אחר הכתיבה, שהכתיבה הוא בעת התפילה, בשלש שעות ראשונות [של היום]. ואם הוא בינוני, תלוי ועומד עד יום כיפור, ואינו נכתב היום… [ו]אין זה מדרך המוסר שיאמר לחבירו ‘תכתב לשנה טובה’, כי מגנהו בפניו בזה, שמראה לו שאינו מחזיקו לצדיק גמור אלא לבינוני שעדיין לא נגמר דינו לחיים, לפיכך שתיקתו יפה מדיבורו[6].

כלומר, אין לאחל לחבירו ‘לשנה טובה…’ אחר תפילת היום, כי על כל אחד להחזיק את חברו לצדיק הנכתב לחיים בשלש שעות הראשונות של היום (הראשון) ראש השנה, ונמצא שאחר תפילת היום הוא כבר נכתב לחיים ואין כל טעם לאחל לו אז ‘לשנה טובה תכתב’.

לשיטת בעל ה’לבושים’ – שהסכימו לה, בעל ‘מגן אברהם'[7], ור’ פנחס אויערבך, בעל ‘הלכה ברורה'[8] – נמצא, שבליל שני של ראש השנה כבר נגמר הדין, כי הוא כבר הוכרע בשלושת השעות הראשונות של היום שלפניו[9].

ב. אמנם, הט”ז, סובר, שאף בליל שני דראש השנה יש לכל אחד לאחל לחבירו ‘לשנה טובה תכתב’, וטעמו: “דהא ביום שני אומר ‘זמן’ גם כן מטעם שהעיקר מיום שני לפעמים, הכי נמי לזה שיתפלל על חבירו ‘לשנה טובה תכתב’. על כן יש לאומרו גם בליל שני דראש השנה”[10].

היינו, לשיטתו, מחמת שבכל שנה ושנה אנו מוטלים בספק איזה יום משני ימי ראש השנה עיקר, שיתכן שהיום השני עיקר ובו אנו נידונים והוא הוא ראש השנה האמיתי, יש לנו לומר ‘לשנה טובה תכתב’ גם בלילשני דראש השנה. כך נאמר בדברי הט”ז שנתבארו יותר בידי, בעל ‘פרי מגדים’, המכריח ממנו שגם ביום ראשון דראש השנה לאחר חצות היום יש לברך את הזולת ב’לשנה טובה תכתב’: “משמע דעת הט”ז, לומר ביום ראשון אחר חצות גם כן, דשמא יום שני עיקר ומתפלל על חבירו שיכתב למחר לחיים טובים. ובליל שני דראש השנה, פשיטא יאמר כן”[11]. אך גם הוא מסכים ש”ביום שני, שיוצאין על פי רוב לאחר חצות[12], לא יאמר ‘תכתב’ וכו'”[13], כי לכולי עלמא ברור, שבזמן זה הדין כבר הסתיים ונגמר.

אחר שיטת הט”ז נמשך ר’ שלמה מחעלמא, בעל ‘מרכבת המשנה’, הכותב: “והאומרים אף בליל שני דראש השנה, אין למחות בידם”[14]. והמחבר האנונימי של חמדת ימים נמשך אחרי הט”ז גם בטעמו (ומסגנונו אתה למד שידע מטעמו של בעל ה’לבושים’): “אחר תפילה יברכו איש את רעהו ‘לשנה טובה תכתב ותחתם’, ואין לחוש ולומר כי ראוי להחזיק חבירו לצדיק וכבר נכתב, דעיקר הוי יום שני, שביום שני גם כן אומר ‘זמן’, ולכן יש לומר בליל שני [‘לשנה טובה…’], כליל ראשון”[15]. ואילו ר’ שמשון בלוך, בעל ‘נזירות שמשון’, מסכים לשיטת הט”ז ולא מטעמו: “ולי נראה, שיכולין לומר כל השני ימים, כי גם הצדיקים שנכתבים לאלתר, היינו לחיי עולם הבא… אבל המאורעות של שנה זו – העיקר בראש השנה כל היום, ונמשכת עד יום הכיפור, שאז נחתם”[16]. ולשיטת האחרון, נשמט היסוד עליו השתית בעל ה’לבושים’ דבריו.

טעם אחר לשיטה זו כותב, בעל ‘קצור שלחן ערוך’: “נוהגים לומר, כל אחד לחבירו ‘לשנה טובה תכתב’…
ובליל שני יש נוהגים לאומרו, כי לפעמים נידונים ביום שני”[17].

ר’ יהודה עייאש, בספרו מטה יהודה, מביא בתחילה את דברי ה’לבוש’ ומציין שאנשי מקומו אין נוהגים כשיטתו: “כתב ה’לבוש’, דלאחר תפילה שחרית אין לומר [‘לשנה טובה’]…[18] אבל מנהגינו לאומרו גם לאחר שחרית”[19]. בהמשך הוא נותן לכך כמה טעמים, ושניים מהם הם: “דכיון דהכל שוים בזה, שכל אחד אומר לחבירו וחבירו חוזר ואומר לו כמו שנאמר לו, אין בזה גנאי. ועוד, דאינו אומר ‘תכתב לחיים’ בלבד, אלא ‘לשנה טובה’, והוה ליה כאילו ברור לו שבוודאי נכתב לחיים, אלא שמוסיף לבקש רחמים שתהיה שנה מתוקה ומוצלחת”[20].

ולפי שיטת האחרון נמצא, שמותר לומר ‘לשנה טובה תכתב…’ אפילו לאחר חצות היום השני של ראש השנה, או משום ש’אין בזה גנאי’, או מפני שכוונת המברך היא ‘שבוודאי נכתב לחיים’ ורק מוסיף לבקש רחמים, דבר שניתן לעשות גם לאחר חצות היום השני של ראש השנה! ואכן כך גם משמע מרהיטת דברי ר’ שבתי שפטל הוורוויץ, בנו של מחבר ‘שני לוחות הברית’, הדומים לטעמו הראשון של ר’ יהודה עייאש: “…ישראל מחזיקים עצמם כבינונים, כמו שכתבו הפוסקים האחרונים, שאנחנו עושים עצמינו לבינונים, ובעבור זה אומר אחד לחבירו ‘לשנה טובה תכתב’ גם למחרת בראש השנה, כאילו אנחנו בינונים ותלויין בדין”[21].

ג. את סברת הט”ז שמחמת שבכל שנה אנו מסופקים איזהו יום משני ימי ראש השנה עיקר, שאולי היום השני עיקר והוא ראש השנה האמיתי ובו אנו נידונים, ולפיכך יש לומר ‘לשנה טובה תכתב’ גם בליל שני דראש השנה, דוחה ה’אליה זוטא’, מחמת הטענה, שכל המקומות בהם אנו רואים שחוששים שמא יומו השני של ראש השנה הוא העיקר, הוא רק “ממנהגא דבית דין הוא” בזמן הקדום שלא היה לוח קבוע, אך כיום ש”באמת [אנו] בקיאין בקביעא דירחא – עיקר הוא יום ראשון”, ולפיכך אין לומר לחבירו ‘לשנה טובה תכתב’ בליל שני, כי אז מחשיבו כבינוני ולא כצדיק[22].

כאמור, הפוסק האחרון, בעל ‘אליה זוטא’, מסכים לשיטת ה’לבוש’ שאין לומר ‘לשנה טובה תכתב’ בליל שני דראש השנה, וכמותו סבורים פוסקים נוספים, כמו: ר’ אפרים זלמן מרגליות, בעל ‘מטה אפרים'[23] ר’ אביגדור מרדכי כ”ץ, בעל ‘תורת אביגדור'[24]; ר’ יוסף גינצבורג, בעל ‘עתים לבינה'[25]; ר’ שלמה זלמן גייגר, בעל ‘דברי קהלת'[26] וה’ערוך השלחן'[27]. וככל הנראה, כך נהגו ברוב תפוצות ישראל, כפי העולה מבדיקתי בספרי המנהגים שאינם רושמים מנהג זה[28].

אולם בעוד כל האחרונים ובראשם ה’ט”ז’ הבינו, שר’ מרדכי יפה, בעל ה’לבושים’, שולל את אמירת ‘לשנה טובה תכתב’ גם בליל שני דראש השנה, ר’ יהודה עייאש הולך בדרך אחרת ועושה שלום ב’פמליא של מטה'[29]. לשיטתו, ה’לבוש’ מתנגד רק לאמירתו ביום ראשון לאחר חצות היום, ותו לא! ואלו דבריו: “דגם ה’לבוש’ מודה דליל שני אומרים, כיון דעושין אותו במקום יום ראשון דינו כליל ראשון[30]… דגם ה’לבוש’ מודה בלילה, ולא חילק אלא ביום דווקא, אחר שחרית, מטעמו הנזכר”[31].

ד.

אמנם, גם לפי השיטה המאחרת ביותר את גמר הדין ליום שני דראש השנה, היא שיטת ה’ט”ז’ ו’נהג כצאן יוסף'[32], עדיין יש להבין מדוע אנו מבקשים “וכתבנו בספר החיים” וכיוצא בכך בכל עשרת ימי תשובה? הרי הדין הסתיים כבר לפני מספר ימים!

גם על מדוכה זו ישב ר’ מרדכי יפה, בעל ה’לבושים’, המיישב באמצעות חילוק נפלא:

לאחר שגמר כל התפילה… נפטרים לבתיהם לשלום, ואין צריך שוב לומר ‘לשנה טובה תכתב’, שהרי הוא אחר הכתיבה, שהכתיבה הוא בעת התפילה, בשלש שעות ראשונות [של היום]. ואם הוא בינוני, תלוי ועומד עד יום כיפור, ואינו נכתב היום.

ואין להקשות, אם כן למה אומרים שוב ‘וכתבנו בספר החיים’ וכן ‘וכתוב לחיים טובים’ כל עשרת ימי תשובה, דלא דמי, דודאי כל אדם בעצמו הוא מחזיק עצמו לבינוני ולא לצדיק גמור, לפיכך מתפלל בכל עשרת ימי תשובה, כל אחד על עצמו, שיכתבהו השם יתברך לחיים טובים ביום הכפורים; וכן ביום כיפור עצמו מתפלל כן, אבל לומר כן לחבירו לאחר שלש שעות מהיום, שכבר גמרו הכתיבה למעלה, אין זה דרך המוסר שיאמר לחבירו ‘תכתב לשנה טובה’, כי מגנהו בפניו בזה, שמראה לו שאינו מחזיקו לצדיק גמור אלא לבינוני שעדיין לא נגמר דינו לחיים, לפיכך שתיקתו יפה מדבורו[33].

את רעיונו של בעל ה’לבושים’ פיתח ר’ יעקב פופרש, מחבר שו”ת ‘שב יעקב’, ובדרך של דימוי מילתא למילתא פוסק שאין אדם רשאי לומר ‘קדיש’ על אביו יותר משנים-עשר חודש: “וכמו כן ממש מצינו בראש השנה, שנוהגין בכל תפוצות ישראל לומר איש לחבירו, בליל ראש השנה, ‘לשנה טובה תכתב’, וביום – אין אומרים כן, מטעם… דצדיקים נכתבים מיד לחיים. שאף דכל אדם מתפלל עד תפילת נעילה של יום כיפור ‘וכתוב לחיים טובים’… הנה מנעו התפילה הזו[34], כדי שלא יחזיק חבירו אפילו לבינוני. מכל שכן שלא יחזיק הבן את אביו לרשע”[35].

א. לנושא שנידון קודם, אם בליל שני נסתיים כבר הדין והמשפט שבראש השנה ולפיכך אין לומר בו ‘לשנה טובה תכתב’, שייך פרט נוסף: אם יש לנהוג את מנהג ה’סימנים’ אף בליל שני של
ראש השנה. שהרי כל מנהג ה’סימנים’ הוא משום “סימנא מילתא היא”[37] שיזכה לצאת זכאי בדין, ואם בליל שני דראש השנה כבר נסתיים הדין – אין, כמובן, כל טעם וצורך באכילת או ראיית ה’סימנים’.

אם הדברים כנים נמצא, שלשיטת הט”ז, שגם בליל שני דראש השנה יש לומר ‘לשנה טובה תכתב’ דשמא היום השני הוא העיקר והוא ראש השנה האמיתי, בהכרח שיש לקיים בליל שני גם את מנהג ה’סימנים’, ואילו לסברת בעל ה’לבושים’ שהדין נסתיים בתחילת יומו הראשון של ראש השנה ולפיכך אין לומר בלילו השני ‘לשנה טובה תכתב’, ברור שאין כל סיבה לאכול את ה’סימנים’ בליל שני דראש השנה.

ואכן ר’ אביגדור מרדכי כ”ץ, בעל ‘תורת אביגדור’, מקשר שני נושאים אלו זה בזה, וסובר שאם הם נחלקו בענין אמירת ‘לשנה טובה תכתב’ בליל שני דראש השנה כך גם נחלקו אם לקיים ה’סימנים’ בלילה זה: “והנה לעשות אלו הסימנים ביום [הראשון של ראש השנה], לדעת ה’לבוש’ דלא לומר אחר שלש שעות ‘לשנה טובה תכתב’… שכבר נגמר הכתיבה, אם כן אין לעשות אלו הסימנים באכילה דיום, שהוא אחר חצות. אכן לה’ט”ז’, צריך לעשות גם ביום, דמבקש על דין המחר; ומכל שכן בליל שני”[38].

הוא כה וודאי ובטוח בקישור שני נושאים אלו זה בזה, עד שכורך את מנהג מקומו שלא לומר ‘לשנה טובה תכתב’ בלילו השני באי-קיום מנהג ה’סימנים’ בלילה זה: “אכן האידנא נהוג עלמא, מבלי לומר לחבירו ‘לשנה טובה תכתב ותחתם’ כי אם בלילה ראשונה, וגם אינם אוכלים ה’סימנים’ אלו כי אם בליל הראשון, ולא ביום ואף לא בליל שני”[39].

אולם, ר’ אברהם דוד ווארמאן, אב”ד בוטשאטש ובעל ‘אשל אברהם’, אינו סבור כך. לדבריו, גם לשיטת הט”ז וסייעתו אין צורך במנהג ה’סימנים’ בליל שני: “גם להט”ז שכתב, לומר גם בליל שני דראש השנה ‘לשנה טובה תכתב’, מכל מקום לא שייך לאכול אז פירות כבליל ראשון, וכמו שהמנהג שלא להדר בליל שני על פירות… ואין אומרים הבקשה. כי מכל מקום, עיקר התחלת השנה הוא ביום ראשון”[40]. אך נראה שלבו לא היה שלם כל-כך עם סברתו הראשונה, שהוא מסיים: “ומכל מקום, טוב להרהר הבקשה של שנה מתוקה באכילת הדבש גם בליל שני, וגם בכל זמן שנוהגים להטביל הפרוסה ב’המוציא’ בדבש, לעורר אז רחמים תמיד”[41].

למרות פיקפוקו האחרון, הוא נחרץ בפסקו ש’לא שייך לאכול אז פירות כבליל ראשון’, וכך גם היה מנהג מקומו גאליציה, וכמפורש בדבריו, וכפי שעולה ממחברים נוספים שפעלו באיזור גאליציה. שכך כותב בן דורו, ר’ צבי אלימלך שפירא, בעל ‘בני יששכר’: “שאין עושין סימנים בליל שני”[42]. וכך הנהיג על עצמו ר’ חיים אלעזר שפירא ממונקטאש, יליד גאליציה שעבר בבגרותו להונגריה[43]. ואחד מרבני ווארשא, בירת פולין, מאשר שכך מנהג אנשי מדינתו: “במדינתינו לא נהגו כן, רק בליל ראשון בלבד”[44]. ר’ דוד פעלבערבוים העיד על רבו ר’ ישראל צבי ראטטענבערג הי”ד: “גם לא אמר שום יהי רצון, וכמנהג העולם שאלו הדברים נוהגים רק בליל הראשון”[45]. אמנם, ככל הנראה, נהגו כך באשכנז כבר בתקופה קדומה יותר, כמו שמשמע מעקימת לשונו של ר’ יחיאל מיכל אפשטיין, בספרו קיצור שני לוחות הברית: “ונוהגין לאכול באשכנז בתחילת הסעודה בלילה ראשונה של ראש השנה תפוח”[46]. לא רק באשכנז וגאליציה נהגו לקיים מנהג זה רק ביום ראשון אלא אף בתימן וכמו שהעיד ר’ יוסף קאפח: “אולם בליל ראשון של ראש השנה נהגו להגיש לפני הסעודה את המאכלים המפורטים להלן…”[47].

ב. אך יש סוברים, שגם בליל שני של ראש השנה יש לקיים את מנהג ה’סימנים’, ולמרות שבנידון זה לא מצאנו לרבותינו הראשונים שאמרו בו דבר, היו מהאחרונים שדייקו זאת מדבריהם. ר’ רחמים נסים יצחק פאלאג’י, מביא לשון ‘תניא רבתי’ לר’ יחיאל ב”ר יקותיאל ממשפחת הענווים, הכותב: “ואוכלין בלילי ראש השנה דבש התאנים וענבים וכל מיני מתיקה”[48], ומדייק מכך שגם ביום שני יש לאכול ה’סימנים’, שהרי נאמר בו ‘לילי’, בלשון רבים[49]. וכן דייק ר’ אברהם חמוי ב’מחזור בית דין'[50] ולפי דרכם, ניתן להוכיח כך גם מדברי ר’ אברהם ב”ר נתן הירחי, הכותב בספר ה’מנהיג’: “ולתת על השלחן בלילי ראש השנה לסימנא טבא”[51].

אמנם ר’ שמעון ב”ר צדוק ב’תשב”ץ קטן’ מעיד על רבו המהר”ם מרוטנברג: “מהר”ם ז”ל היה רגיל לאכול בליל ראשון של ר”ה ראש של איל זכר לאילו של יצחק. ואינו נזהר מלאכול שומים ובצלים ולא אגוזים ולא שום דבר”[52]. ר’ משה בצלאל סייני בפירושו ‘שבעת הנרות’ כתב: “בא”ר… כתב דגם בליל ב’ יעשה כן… וכשלא נחלק זה מהא דאיכלת ראש איל יהא דבר הא”ר נגד דברי המהר”מ דדייק לנקוט בליל ראשון דמשמע לא בשני”[53].

כמה וכמה מרבותינו האחרונים סוברים שגם בליל שני יש לאחוז במנהג ה’סימנים’. כך כתב, ר’ מאיר פאפרוש כתב: “ויזהר שיאכל ראש כבש או איל בב’ ימים של ראש השנה”[54]. וכך פסק למעשה להלכה ה’אליה רבה'[55], והעתיק דבריו ר’ מרדכי חיים מרגליות ב’שערי תשובה’ שלו[56], וכן הסכימו ר’ ישעיהו ווינר, בעל ‘בגדי ישע'[57]; החיד”א[58]; ר’ אברהם אלקלעי, בעל ‘זכור לאברהם'[59]; ר’ אפרים זלמן מרגליות, בעל ‘מטה אפרים'[60]. ר’ בנימן בינש הכהן בעל ה’שם טוב קטן’ גם כן מביא זה: “ויזהר שיאכל ראש  של כבש או איל בכל השני ימים של ראש השנה”[61]. גם החכם הלא-ידוע בעל חמדת ימים מסכים ש”נכון לאכול כל הדברים האלו, לזכרון טוב לפני השם, בשני לילות ראש השנה”[62]. ואילו ר’ ברוך יהודה בראנדייס, נותן לכך טעם יפה לפי דברי, השל”ה, הסובר שמנהג ה’סימנים’ הוא גם כדי שהאדם יתעורר בתשובה, ואלו דבריו: “וכתב ‘שני לוחות הברית'[63], [אכילת הסימנים] הוא סימן שיזכור האדם, ויתעורר בתשובה, ויתפלל על דבר זה. ומשמע, דגם בליל שני יעשה כן”[64]. שברור, שהתעוררות בתשובה שייכת גם בליל שני דראש השנה, השייך ל’עשרת ימי תשובה’!

ויש שהעידו על מנהג מקומם: את מנהג איטליה, מוסר ר’ דוד זכות מודינה, בעל ‘זכר דוד’, שאחר שהביא את הנאמר ב’אליה רבה’ הוסיף: “וכן המנהג אצלנו”[65]. ועל הנהוג במצרים אנו שומעים מר’ רפאל אהרן בן-שמעון, הכותב בחיבורו נהר מצרים: “המנהג בארצותינו לעשות הסדר של ראש השנה באכילת תפוח ורובייא וסלקא בשתי הלילות של ראש השנה”[66]. בג’רבה מצינו שנהגו לעשות הסדר של ראש השנה בב’ לילות של ראש השנה[67]. ר’ אברהם חמוי במחזור בית דין כתב: “כל הסדר הנזכר, וגם בירושלים עושים ב’ ימים טובים של ר”ה”[68]. ועל המנהג בליטא מספר ר’ אביגדור מרדכי כ”ץ, בעל ‘תורת אביגדור’ שאין עושין הסדר בשתי הלילות[69].

מאידך גיסא, גם במקומות בהן המנהג הפשוט היה שלא לאכול ‘סימנים’ בליל שני דראש השנה, היו אישים שאימצו מנהג זה באופן פרטי ועצמאי. כך נהג ר’ מנחם אייזנשטטר, מהר”ם א”ש[70], וכך הנהיג בעצמו אחד מגדולי דורינו, ר’ שלמה זלמן אוירבאך[71].

ויש שהחמירו על עצמם לקיים את מנהג ה’סימנים’ גם בסעודות היום של שני הימים[72], היינו, לאכול את ה’סימנים’ ארבעה פעמים! כך נוהג אחד מגדולי הדור, הגאון רבי יוסף
שלום אלישיב שליט”א, כפי שכותב אחד מרושמי הליכותיו[73]. ואכן ה’בן איש חי’, מוכיח שיש לנהוג כך מדיוק לשון התלמוד המהווה את יסודו של המנהג: “לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי” (הוריות יב ע”א), ואלו דבריו: “נקיט לשון ‘רגיל’, לרמוז, שיעשה זה הסימן בשני ימים של ראש השנה בלילות ובימים, דאז נמצא עושה זאת ארבעה פעמים, וידוע, דלשון ‘רגיל’ לא שייך בעושה בפחות משלושה פעמים”[74].

כך הוא כותב בספרו האגדי שנדפס לראשונה בשנת תרסד, כי בספרו ההלכתי ‘בן איש חי’ – שכנראה, יותר מחייב – שנדפס כמה שנים קודם לכן, בשנת תרנח, איננו מחייב את הצבור לקיים את המנהג גם בסעודות היום, אלא רק בשתי הלילות: “יהיה רגיל לאכול בראש השנה בשתי הלילות על שלחנו בסדר זה”[75], וממשיך למנות את המאכלים וה’בקשות’ שעליהם בפירוט רב. וככל הנראה, אפילו הוא עצמו לא נהג באותם הימים כחידושו העתידי, כי בסיום הענין שב’בן איש חי’ נאמר: “ויש עושים סדר הנזכר למעלה במאכלים הנזכרים למעלה גם ביום ראש השנה בשחרית… וכן אנחנו נוהגים בבתינו, להביא כל הנזכר למעלה על השלחן גם ביום”[76]. ואינו מזכיר שקיים את המנהג בשתי סעודות היום.

ג. כאמור למעלה, ר’ אביגדור מרדכי כ”ץ, בעל ‘תורת אביגדור’, הבין, שלפי שנחלקו הט”ז וה’לבוש’ אם בליל שני דראש השנה יש לומר ‘לשנה טובה תכתב’, בהכרח שגם נחלקו אם יש לקיים את מנהג ה’סימנים’ אף בליל שני. שלדברי בעל ה’לבוש’, מחמת שכל אדם צריך להחזיק את חבירו כצדיק (הנכתב לחיים בראש השנה) ולא כבינוני, אסור לו לאחל לחבירו ‘לשנה טובה תכתב’ אחרי שלש שעות מיומו הראשון של ראש השנה. אולם ה’לבוש’ עצמו סובר, שרק אם מחזיק לבינוני את הזולת הוא גנאי ש’שתיקתו יפה מדיבורו’, אך אין כל חשש שהאדם יקבע את עצמו כבינוני ולפיכך להתפלל על עצמו ‘וכתבנו בספר החיים’ וכן ‘וכתוב לחיים טובים’ כל עשרת ימי תשובה. ואם כן – כך מעיר בעל ‘תורת אביגדור’ – מדוע לשיטת ה’לבוש’ אין לקיים את מנהג ה’סימנים’ ביומו הראשון של ראש השנה (שבדרך כלל, סועדים בו אחרי חצות) וודאי שלא ביומו השני? הרי בכך הוא מחזיק רק את עצמו לבינוני!

הוא מיישב זאת מכח לשון התלמוד המחייב את מנהג הסימנים ‘בריש שתא’ בלבד. ואלו דבריו, קושייתו ותרוצו: “ואין לומר דאף לה’לבוש’ צריך לעשות גם ביום, דדווקא כשאומר לחבירו הוא צריך להחזיקו לצדיק, לא כן בעצמו יחזיק לבינוני[77], דאם כן, יעשה זה הסימנים גם בעשרת ימי תשובה עד יום כיפור, והגמרא לא אמר כי אם ‘בריש שתא’, היינו, בזמן כתיבה וחתימה דצדיקים”[78].

ר’ אביגדור מרדכי כ”ץ, הבין, וכפשוטו של תלמוד, ש’ריש שתא’ הוא ראש השנה ממש, או יותר מדוייק: ‘בזמן כתיבה וחתימה דצדיקים’, הוא יומו הראשון של ראש השנה עד שלש שעות. אולם ר’ ישראל איסרלין, בעל ‘תרומת הדשן’, נטל את אותן מילים והבינן באופן שונה ומכך בא תלמידו והרחיב את מנהג ה’סימנים’ לכל עשרת ימי תשובה. כך כותב תלמידו ר’ יוסף יוזפא אוסטרייכר, בספרו ‘לקט יושר’: “וזכורני שאמר [בעל ‘תרומת הדשן’], כל עשרת ימי התשובה נקראים ‘ריש שתא’…”. ומוסיף על כך התלמיד: “מעתה, כל המאכלים [שיש] לאכול בראש השנה, הוא הדין כל עשרת ימי תשובה, ואביי[79] קאי על כל עשרת ימים”[80].