New Book sale 2018 : Part One

New
Book sale 2018 : Part One

By Eliezer Brodt

This list consists of a few
parts. Many of these titles are very hard to find. Some of the prices
are better than others, but all in all I think they are fair. Almost
all the books are either brand new or in good shape. Email your order
to eliezerbrodt@gmail.com.
I will than send you a bill based on what is available. Payment is
with Pay Pal, but other arrangements can be made. Shipping is not
included in the price; that depends on the order and size of the
book. All books will be air mailed out after I receive payment. There
are other shipping possibilities available depending on quantity of
books.

Some of the titles are only
available at these prices for the next few days.

For every 5 titles purchased
there is a 10 percent discount [not including the shipping] [a set
counts as one title].

Feel free to ask for details
about any specific book on the list. All questions should be sent to
me at eliezerbrodt@gmail.com
thank you and enjoy.

Part of the proceeds of this
sale will be going to help support the efforts of the Seforim Blog.

מבחר כתבים,
ר’
מתתיהו
שטראשון $25
עלי תמר,
מועד,
ג’
חלקים
45$
משניות
ספראי,
כל
חלק $25
מאיר בר
אילן,
סתרי
תפילה והיכלות,
30$
אהרן מירסקי,
הפיוט,
731 עמודים,
36$
רבנו חננאל,
מבוא,
שרגא
ארמסון,
$21
מבחר
כתבים לר’
משה
ריינס,
$20
עולמות
נפגשים,
המדעים
בעולמה של היהדות בעריכת אברהם גוטליב,
$18 [ניתן
לקבל תוכן],
$18
מרדכי סבתו,
תלמוד
בבלי,
מסכת
סנהדרין,
פרק
שלישי,
ב’
חלקים,
$35
ג’
שלום,
תולדות
התנועה שבתאית,
$25
רש”י,
עיונים
ביצירתו,
בעריכת
צבי שטיינפלד,
בר
אילן,
34$
רבי זרחיה
הלוי – בעל המאור ובני חוגו ישראל מ’
תא-שמע
$32
ר’
משה
ליב שחור,
אבני
שהם על התורה ועוד [ב’
חלקים]
[מצוין],
32$
שו”ת
תירוש ויצהר $21
מלמד
התלמידים $33
ר’
שמואל
אריאל,
נטע
בתוכנו,
פרקים
ביסידות תורה שבעל פה,
ב’
חלקים,
$36 [ניתן
לקבל תוכן]
אלפא ביתא
קדמיתא דשמואל זעירא –ר’
שמואל
אשכנזי חלק א 852
עמודים
52$
אלפא
ביתא תניתא דשמואל זעירא – ר’
שמואל
אשכנזי שני חלקים 45$
אסופה,
ארבעה
מאמרים מאוצרות ר’
שמואל
אשכנזי,
13$
ר’
יחיאל
גולדהבר,
קונדיטון
[לשאלת
החרם על ספרד,
אסון
הטיטאניק מנקודת מבטו של העולם היהודי]
15$
ר’
בן
ציון אייכארן,
זמירת
ציון,
בעניני
זמירת שבת,
תולדותיה
ומנהגיה ובמיוחד הפיוט כל מקדש שביעי,
ונספח
בסופו ספר תפלה ורנה מכ”י
על זמירת שבת מאת החכם ר’
יעקב
רייפמן,
15$
חנן גפני,
פשוטה
של משנה,
עיונים
בחקר ספרות חז”ל
בעת החדשה [מצוין],
$20
יוסף תבורי,
פסח
דורות,
$20
ליקוטי
אליעזר,
אליעזר
בראדט,
9$
בין כסה
לעשור,
אליעזר
בראדט,
14$
שמואל
קרויס,
פרס
ורומי בתלמוד ובמדרשים,
$15
נטועים כ
[חומר
חשוב],
283 עמודים
$12
אהל רא”ם,
רשימת
כתבי היד באוצר הספרים של רבי אברהם מרדכי
אלתר האדמו”ר
מגור,
$46
מנהגי
הקהילות,
ב’
חלקים,
ר’
יחיאל
גולדהבר,
26$ [מצוין]
חנוך אלבק,
מבוא
לתלמודים $25
עלי יסיף,
סיפורי
בן סירא בימי הביניים,
$30
ספר הפרדס,
תלמיד
הרשב”א
$10
משה דוד
קאסוטו,
בעריכת
ראובן בונפיל,
$14
גנוזות חלק
א $11
גנוזות חלק
ב $11
תורת הלשון
של מנחם בן סרוק $23
אמנון בזק,
עד
היום הזה [שאלות
יסוד בלימוד תנ”ך]
חומר
חשוב 24$
מגילת תענית
[יצחק
בן צבי]
22$
חרבא דמשה,
מהדיר
יובל הררי,
23$
בין יוספוס
לחז”ל,
ב’
חלקים,
בעריכת
ורד נעם ועוד,
$50
הגות והשלמות
מכת”י
מסכת נדרים,
מכון
תלמוד הישראלי [כולל
הגהות של רבי בצלאל אשכנזי ועוד],
18$
יעקב שמואל
שפיגל,
עמודים
בתולדות ספר העברי,
הגהות
ומגיהים $50
יעקב שמואל
שפיגל,
עמודים
בתולדות ספר העברי,
בשערי
הדפוס $20
יעקב שמואל
שפיגל,
עמודים
בתולדות ספר העברי,
הדר
המחבר,
$20
יעקב שמואל
שפיגל (מהדיר),
וישמע
קולי,
$20
פירוש רש”י
למסכת ראש השנה [על
פי כ”י],
מהדיר
אהרן ארנד,
$22
ספר הההשגה;
הוא
כתאב אלמסתלחק לר’
יונה
אבן-ג’נאח,
מהדורת
ד’ טנא
וא’
ממן,
26$
כתבי ר’
משה
אבן תבון בעריכת:
חיים
קרייסל,
קולט
סיראט,
אברהם
ישראל 24$
דרשות ר’
זרחיה
הלוי סלדין [תלמיד
של ר’
קרשקש],
מהדיר:
ארי
אקרמן $21
לוית חן
לר’
לוי
בן אברהם,
סתרי
האמונה,
שער
ההגדה [מהדיר:
חיים
קרייסל],
[כרך
ד] 28$
חמשה קדמוני
מפרשי ר’
אברהם
אבן עזרא,
$30
ספר פתרון
תורה,
מהדיר:
אפרים
אלימלך אורבך,
$25
ר’
שמואל
ואלדבערג,
דרכי
השינויים,
מחקר
על דרכי מדרש הכתובים בספר חז”ל,
[דפוס
מקור]
28$
הרב אברהם
יצחק הכהן קוק,
לנבוכי
הדור,
[חדש]
22$
שו”ת
הרמ”א
מהד’
אשר
זיו,
$35
ספר המצרף,
ביאורים
והגהות לאגדות חז”ל,
אברהם
דובזויץ,
(דפוס
צילום,
אודעסא
תרל”ו)
9$
אהרן אשכולי,
החסידות
בפולין,
$18
אמנון
רז-קרקוצקין,
הצנזור
הערוך והטקסט,
הצנזורה
הקתולית והדפוס העברי במאה השש עשרה,
$15
שמחה עמנואל,
שברי
לוחות,
ספרים
אבודים של בעלי התוספות’
, $25
אוצר
ראשונים,
מועד
קטן,
[שיטה
לתלמידו של רבינו יחיאל מפאריש,
תוס’
רא”ש]
$21
מסלות לתורת
התנאים,
[שלשה
מאמרים,
ר’
דוד
צבי הופמן,
ר’
חיים
האראוויט,
ר’
ישראל
לוי]
$20
הרמ”א,
אשר
זיו $50
רבי אשתורי
הפרחי,
חלוץ
חוקרי ארץ ישראל,
(קובץ
מחקרים),
$25
שו”ת
שארית יוסף $30
מחזור
גולדשמידט,
סוכות
$25
אוסף הגדות
[שבע:
מלבי”ם,
זכר
יהוסף,
אמרי
שפר,
מעשה
נסים,
מעשה
בר’
אלעזר,
מגדל
עדר,
צורף
אמרים],
$20
ספר וסייף
– כרמולי
$28
מחזור
גולדשמידט,
ראש
השנה-יום
כיפור $80
דבר אברהם,
חלק
דרוש $24
שרשי מנהג
אשכנז,
כרך
א, $24
תפארת צבי
חלק ה $25
תפארת צבי
חלק ג $25
הלכות הנגיד
$23
סידור כוונת
האריזל שנת תקמ”א
$23
נצח ישראל
$21
עלי חלדי
$24
שמואל פין,
קריה
נאמנה $36
ספרי זוטא,
ליברמן
$22
חכמת לב,
עולמם
של חז”ל,
ספר
זיכרון ליפה הקר,
$17
מקראות
יתרו $25
מקראות
משפטים $25
אמרות
טהורות,
[מהדיר
ר’ יעקב
סטל]
$22
סודי חומש
ושאר,
[מהדיר
ר’ יעקב
סטל]
$14
דרשות לימי
התשובה,
[מהדיר
ר’ יעקב
סטל]
$10
תשובות
ה’רוקח’,
[מהדיר
ר’ יעקב
סטל]
$14
ר’
יעקב
ישראל סטל,
סגולה
$18
מחזור
גולדשמידט,
פסח
$24
מחזור
גולדשמידט,
שבועות
$24
ארץ ישראל
בהגות היהודית בעת החדשה,
בעריכת
אביעזר רביצקי,
$22
שלמה שרגאי,
בהיכל
איזביצא-לובלין
$16
מחזות של
הרמח”ל
ג’
חלקים:
מעשה
שמשון
לישרים
תהילה
מגדל
עוז $35
ר’
בצלאל
לנדוי,
מסע
מירון,
$16 [מהדורה
חדשה]
יצחק גייגר,
היציאה
מהשטעטל,
רבני
הציונות הדתית אל מול אתגר הריבונות
היהודית $21
שמא פרידמן,
לתורתם
של תנאים,
$21
אופיר מינץ
מנור,
הפיוט
הקדום אוניברסיטת תל אביב,
$18
גרשום שלום,
זרמים
ראשיים במיסטיקה היהודית $22
מור אלטשולר,
חיי
מרן יוסף קארו,
$20
ורד טוהר,
חיבור
המעשיות והמדרשות וההגדות (פירארה
שי”ד)
$21
רוני
ויינשטיין שברו את הכלים,
הקבלה
והמודרניות היהודית,
$20
צבי אקשטיין
ומריסטלה בוטיצ’יני,
המיעוט
הנבחר,
כיצד
עיצב הלימוד את ההיסטוריה הכלכלית של
היהודים 70-1492,
$18
מנחה ליהודה,
יהודה
תיאודור ועריכתם של מדרשי האגדה הארץ
ישראליים,
תמר
קדרי $24
ר’
משה
אהרוני,
פיוטי
הלכה ומנהג לחג הפסח $16
יהושע פישל
שניאורסון,
הרופא
והפילוסוף,
$21
נחמה ליבוביץ
ומשה ארנד,
פירוש
רש”י
לתורה עיונים בשיטתו ב’
כרכים
$25
מסורת
התנ”ך,
ר’
חיים
הלר,
תורה
$20
שולמית
אליצור,
פיוטי
רבי פינחס הכהן,
$25
שולמית
אליצור,
מחזורי
שבעתות לסדרים ולפרשיות,
$22
שולמית
אליצור,
למה
צמנו,
$23
לוית חן,
מעשה
מרכבה,
$23+
לוית חן,
מעשה
בראשית,
$23
שרה יפה,
רשב”ם
על שיר השירים,
$23
אהבה
בתענוגים,
לר’
משה
בן יהודה ,$23
אברהם שמואל
הירשברג,
משפט
הישוב החדש בארץ ישראל $17
יעקב ברנאי,
יהודי
ארץ ישראל במאה הי”ח
בחסות פקידי קושטא $20
ר’
מנשה
בן ישראל,
מקוה
ישראל,
תשועת
ישראל [בעריכת
מנחם דורמן),
$18
ריכב רובין,
צורת
הארץ,
ארץ
ישראל במפה העברית מרש”י
ועד ראשית המאה העשרים,
$35
מוטי בנמלך,
שלמה
מולכו,
חייו
ומותו של משיח בן יוסף,
$23
נעמה
וילוז’ני,
שערות
לילות וקרני אשמדאי,
דמות
וצורה במאגיה ובאמנות העממית בין בבל
לארץ ישראל בשלהי העת העתיקה,
$23
קיימי קפלן,
עמרם
בלוי –
עולמו
של מנהיג נטורי קרתא,
$23
ספר
הכוזרי,
תרגום
מיכאל שורץ,
$21
אברהם
גרוסמן,
תמורות
בחברה היהודית בימי הביניים,
$27
ירון צור,
גבירים
ויהודים אחרים במזרח התיכון העות’מאני
1750-1830,
$21
התפילה
בישראל:
היבטים
חדשים,
בעריכת
אורי ארליך,
$21
מדרשי
גאולה,
בעריכת
יהודה אבן שמואל,
עם
מבוא מאת עודד עיר שי,
$34
זאב גריס,
הספר
העברי פרקים לתולדותיו,
$26
אסף ידידיה,
לגדל
תרבות עבריה,
חייו
ומשנתו של זאב יעבץ,
$20
משנת הזוהר,
כרך
המפתחות,
$21
אסף ידידיה,
ביקורת
מבוקרת $21
נאוה וסרמן,
מימי
לא קראתי לאשתי,
זוגיות
בחסידות גור,
$20
יחוסי תנאים
ואמוראים,
מוסד
רב קוק $60
יהודה
פליקס,
שיר
השירים,
טבע
עלילה ואליגוריה,
(תשל”ד),
32$
מעיין
החיים,
דברי
חיים והחת”ס,
מהדורה
שניה $5
זהר עמר,
בעקבות
תולעת השני הארץ ישראלית,
14$
ערים ואמהות
בישראל,
חלק
ז,
פרשבורג
$15
Hakirah volume 17 $6
Y. BarZilay, Manasseh of Ilya
$24
יצחק בער,
ישראל
בעמים,
עיונים
בתולדות ימי הבית השני,
ותקופת
המשנה וביסודות ההלכה והאמונה,
10$
סדר זמנים
לר’
יצחק
אייזיק חבר $13
ספונות
סדרה חדשה,
כרך
יז 15$
ר’
בנימין
פרידמן,
מקור
התפלות,
על
סדר התפילה $11
מאיר צבי
בניה,
משה
אלמושנינו איש שלוניקי פועלו ויצירתו,
$19
דב רפל,
הרמב”ם
כמחנך $19
דב רפל,
פתחי
שערים,
עיונים
ומחקרים על נושא התפילה $19
י’
בן
ששון,
משנתו
העיונית של בעל המשך חכמה $19
זבולון
בוארון,
גירושי
סו”ף
(ספרד
ופורטוגל)
השתקפותם
בביאורי של ר’
אברהם
סבע $19
נסים אליקים,
שיטתו
הפרשנית של רש”י
על פי פירושו לתורה $19
נסים אליקים,
לב
מידות בפירוש רש”י
לתורה והמילה המנחה $19
יוסף
היינימן,
התפילה
בתקופת התנאים והאמוראים [כריכה
קשה]
$25
שלחן שלמה
פסקי
תשובה א-ג
$10
פירוש רש”י
למסכת מועד קטן [מהד’
קופפר],
$7
מעלות
היוחסין מאת ר’
אפרים
זלמן מרגליות עם הערות 10$
משה הלברטל,
על
דרך האמת,
הרמב”ן
ויצירתה של מסורת $25
קובץ על יד
כרך ד (תשו)
סדרה
חדשה $30
בתורתו של
ר’
גדליה
$28
אור ה’
(מהדורות
הרב פישר)
$26
שו”ת
שבעה עינים,
[פולמסים
בין ר’
שלמה
קלוגר ור’
אלעזר
לנדא]
$23
התקוה על
הגבול,
זיכרונות
ר’
מרדכי
בורר $15
פסיקתא
רבתי,
מהדורת
איש שלום $13
נפתלי בן
מנחם,
בשערי
ספר $18
א”א
אורבך,
בעלי
התוספות (ב’
חלקים),
$26
וילנסקי,
חסידים
ומתנגדים,
$26
ר’
דוד
פארדו,
למנצח
לדוד $20
משנת ארץ
ישראל,
ספראי,
כתובות,
ב’
חלקים
$40
שרה יפת,
בשוב
ה’ את
שיבת ציון היינו כחולמים,
ב’
חלקים,
$32

Tracing the History of Shavuos Night Learning

Tracing the History of Shavuos Night Learning

By Eliezer Brodt

This article will trace some of the earliest sources for the Minhag observed by many to stay up learning Torah throughout the entire night of Shavuos.[1] At the outset I would like to note that the focus of this article will be not be about the exact seder that was learned i.e. Tikun Lel Shavuos.[2]

Different versions of this article originally appeared in the Kulmos Supplement of Mishpacha in 2014 and then in English in 2015. I returned to all this in my doctorate Halachic Commentaries to the Shulchan Aruch on Orach Chayim from Ashkenaz and Poland in the Seventeenth Century.[3] This post contains important additions to some of the earlier versions. One day I hope to update it properly.

That the minhag of staying up on Shavuos night to learn was observed widely in recent history is very clear. For example, the author of a nineteenth-century Lithuanian memoir describes how her brothers would stay up the entire night.[4]

In a memoir about Yeshivas Lomza, the author writes in passing “after staying up the whole night, the whole yeshiva would take part in a milchig kiddush at the Rosh Yeshiva’s house”.[5]

Chaim Grade writes: “On the First night of Shavuoth, the lamps in the Beth Medrash and the candelabra were still lit well past midnight. The benches were packed with men from the courtyard and from the neighboring streets who, as the custom on this night, came to study until dawn.”[6] Grade’s books are fiction, but his descriptions are based on life in Vilna.

A bochur describing Shavous in the Mir to his parents in 1938, writes in passing that the bnei hayeshiva had stayed up the whole night learning.[7]

Rav Chaim Stein, Rosh Yeshivah of Telz wrote an incredible World War II diary chronicling his great Mesiras Nefesh for whatever mitzvos he was able to do during that time. He also describes staying up the entire night learning.[8]

Earliest sources

But what are the earliest sources for this practice? It is not mentioned by either R. Yosef Caro or the Rama in Shulchan Aruch’s discussion of the halachos of Shavuos.

One of the earliest printed sources for this custom is a work entitled Sefer Ha-Mussar, authored by Rav Yehudah Kalatz and first printed in 1537, which states that there was a custom to stay up throughout both nights of Shavuos to learn various parts of Tanach and Kabbalah.[9] Today we know that the prior written source for this piece is Rav Dovid ben Rav Yehudah Hachassid.[10] This piece is also printed in the Mateh Moshe of Rav Moshe Meis (1591) without citing its source.[11] In 1558, the Zohar was printed for the first time, and in it we find that “righteous ones” would learn Torah during the entire night of Shavuos.[12] These words of the Zohar are already quoted in two early and important collections of material culled from the Zohar, the Mareh Cohen of Rav Yisachar Katz,[13] first printed in 1588 and in the Yesh Sachir of Rav Yisachar M’Karmintz,[14] first printed in 1609. It is also brought down in important works such as Rav Moshe Makir’s classic Seder HaYom [first printed in 1599],[15] Tikunei Shabbos (1613),[16] Tur Barekes (1650),[17] Heichal Hakodesh (1653)[18] and Sha’arei Tzion (1662).[19]

Who followed this minhag in earlier times?

From the Zohar it appears that this practice is limited to yechidei segulah, select spiritually exalted individuals. This is also how it appears that some sources that quote this Zohar, such as the Heichal Hakodesh, Magen Avraham,[20] Eliyah Rabba[21] and Me’orei Or,[22] understood it.

A number of gedolei Torah themselves wrote of having stayed up learning the whole night of Shavuos. In his Sefer Chizyonos, R’ Chaim Vital writes that he stayed up the whole night of Shavuos learning with the Arizal.[23] The Chida writes in the account of his travels[24] and in his autobiographical cheshbon hanefesh of having done so,[25] as does the Aderes.[26]

But other sources seem to have understood that this is a custom to be followed by all. Rav Moshe Makir in his Seder HaYom writes so clearly, and indeed, in a letter he wrote circa 1610 to Poland, Rav Shlumiel of Tzefas describes how everyone stayed up to learn on Shavuos night in keeping with the Seder HaYom.[27] The Shelah Hakadosh also describes how everyone stayed up learning, as did Rav Moshe Prague in a letter written in 1650 describing the scene in Yerushalayim.[28]

Thus, we see that what was originally a minhag only for the very learned evolved in a few decades into a practice observed by the broad masses. One may conjecture that the spread of the minhag occurred due to the fact that some of the seforim that mentioned it were very popular and widely read.

The promise of the Arizal

Another possible catalyst for the popular adoption of this minhag was the promise of the Arizal that “he who stays up the whole night learning will survive the year and not suffer any harm during the entire year.” This guarantee first appeared in a work called Shulchan Aruch Shel Ha-Arizal printed in 1650,[29] and was later reprinted in numerous widely-read works such as Sha’arei Tzion and Sefer Zechirah.[30]

Relatedly, R. Yosef Kapach, discussing the observance of this minhag in Teiman, writes that this night is a special time during which the gates of Heaven are open for the acceptance of tefillos. He cites a legend of a woman who was looking outside a window and she asked for her head to be made bigger. When that occurred, she could not get her head back inside through the window. It thus became necessary to feed her for the duration of the Yom Tov by means of a ladder, and it was only after Yom Tov, when the window could be broken, that she was finally extricated.[30]

The Visit of the Magid on Shavous night

Yet another reason this minhag may have become so widespread relates to the Maggid, the Heavenly emissary that would regularly visit the Beis Yosef to teach him Torah. The Shelah Hakadosh quotes from a lengthy letter that Rav Shlomo Alkabetz wrote describing the events of one particular Shavuos.[32]

Rav Shlomo Alkabetz writes that he and Rav Yosef Caro along with some others in their circle decided to stay up the whole night of Shavuos learning a specific seder limud from Tanach and Mishnayos. At about midnight, a voice was heard emanating from the throat of Rav Yosef Caro praising them for staying up to learn Torah and advising them that it would be even more praiseworthy if they were to do so with a minyan. And, indeed, the next night, the scene was repeated, this time with a minyan present.

This letter was first printed in 1646 in the introduction to the first edition of the Magid Meisharim, which records the teachings that the Magid conveyed through the Beis Yosef. It was then reprinted by the Shelah Hakadosh in 1648[33] and in the very popular and somewhat controversial anonymous work Chemdas Yomim in 1731.[34]These last two sources contributed to widespread knowledge of the story of the Magid of the Beis Yosef, which, in turn, enabled the minhag of learning throughout Shavuos night to become even more popular.

Why doesn’t Rav Yosef Caro mention this minhag?

In order to consider some possible reasons for the Rav Yosef Caro’s omission of this minhag from both his Shulchan Aruch and his commentary on the Tur, despite the fact that he was personally told by the Magid about the great importance of remaining awake throughout Shavuos night to learn Torah, it is important to first discuss some issues related to the Magid Meisharim.

Many Gedolim merited visits from Magidim who taught them secrets of Torah, but the most famous person to have been so visited was Rav Yosef Caro. Magid Meisharim, the work that emerged from those visits, is comprised mostly of Kabbalistic teachings, although there is some Halachic discussion there as well. Was that work intended only for Rav Yosef Caro or for the general Jewish populace as well? When there is a contradiction between this work and the Shulchan Aruch, according to which of these works are we to rule?

From the fact that numerous Poskim quote from the Magid Meisharim in their halachic works, it would seem that that at least some of the material was intended for everyone. One famous example concerns eating meat on Rosh Hashanah, which the Magid told Rav Yosef Caro not to do.[35] The Magen Avraham and other poskim bring this down, implying that they felt the halachic material in this work is applicable to the masses.[36] Many other examples this are collected in a series of articles written by Rav Klieres in the Torah journal Tzefunot.[37] However, the Munkatcher Rebbe held that the Magid Meisharim was intended for Rav Yosef Caro alone.[38]

A careful examination of the sefer shows that it also contains many hanhagos, practices that are not mandated by Halacha per se, but are recommended for a righteous person to adopt. Some feel that these pieces were meant for the masses, whereas others are of the opinion that these too were meant only for Rav Yosef Caro to follow.[39] Staying up on Shavuos night could be an example of such an hanhaga.[40] There is no halachic obligation to do so, but, as we have seen, it was widely practiced by righteous people, and sometimes the masses adopt such practices.

However, Rav Yaakov Emden brings from his father, the Chacham Tzvi, that the Magid Meisharim did not influence his halachic rulings in any way.[41] In his siddur, Rav Yaakov Emden writes that it is well-known that the Beis Yosef and Rav Shlomo Alkabetz stayed up Shavuos night and were visited by the voice of the Magid, but that this does not obligate the masses to follow suit.[42]

Based on the above, it becomes understandable why R. Yosef Caro did not cite the custom to stay up on Shavuos night in his halachic works despite knowing very well its importance from his Shavuos night experience with the Magid. As important a practice as it is, in his opinion it was not intended for the broader community.

The principle of Lo BaShamayim Hi and the Magid

In truth, there may well be more to the story of why Rav Yosef Caro did not bring this custom down in his halachic works. The Gemarah in Bava Metzia (59b) sets forth is the principle of “Lo BaShamayim Hi“, meaning that the halachic process is not influenced by other-worldly revelations such as a Heavenly voice telling us what to do, or the like.[43] Rav Akiva Yosef Schlesinger uses this axiom to explain why we do not find Rav Yosef Caro bringing anything he learned from the Magid in his Beis Yosef or Shulchan Aruch.[44] This general approach is found by numerous Achronim to dismiss material found in such ‘heavenly’ works to reach halachic conclusions. To list some: R. Alexander Moshe Lapidus,[45] R. Aron Mi-Pinsk,[46] R’ Yitzchack Issac Chaver,[47] and R. Yaakov Emden.[48]

However, the question remains as to why the principle Lo BaShamayim Hi did not prevent various poskim from citing works like that of the Magid in halachic discussions. For example, numerous poskim quote rulings from the Sh’ailos v’Teshuvos Min Hashamayim, in which a rishon collected the responses he received from Heaven in his dreams to questions he had posed before going to sleep.[49]

One possible explanation as to why some poskim cite these works is based on an idea found in the work Seder Mishnah by Rav Zev Wolf Boskovitz.[50] Rav Boskovitz writes that one can rely on such works when their conclusions are not contradicted by anything in Shas.

Other achronim, however, hold that the principle of Lo BaShamayim Hi is applicable under all circumstances and thus, we are not to rely on works like the Magid Meisharim and Sh’ailos v’Teshuvos Min Hashamayim for practical guidance. Perhaps, then, Rav Yosef Caro held a similar position as these achronim and for this reason never quotes the Magid in his halachic works.

The Magen Avraham and the Shavuos night minhag

One final point: According to most of the early sources for this Minhag, it is based on Kabbala and was originally intended only for the most learned of the community, but eventually became the minhag of the masses too. However, it is interesting that the Magan Avraham, after quoting the Zohar as the earliest source for this minhag, gives his own reason for it.

He writes, based on the Midrash, that at Har Sinai, the Jews slept during the night before the giving of the Torah, and Hashem had to awaken them. As a form of teshuvah for our ancestors’ lack of zeal and appreciation for the Torah at Har Sinai, we stay up the entire night learning.[51]The Magen Avraham thus turned a Kabbalastically based custom into one with a basis in the revealed Torah.

Moreover, while most of the sources deal with the special seder of learning one is supposed to follow on Shavuos night, the Magan Avraham does not mention such a seder limud, choosing instead to address various halachic questions that arise for those who stay awake through the night, such as the halachos relating to Netilas Yadyim, Birchas Hatorah, the bracha on the Talis and Kriyas Shema Al Hamitah, thereby further giving a halachic focus to this Kabbalistically rooted minhag. In so doing, the Magen Avraham, a preeminent work on Orach Chaim, may have helped ensure the widespread adoption of the minhag of learning throughout Shavuos night.

[1] There are many collections of material on this subject. The most in depth treatment is that of R. Binyomin Hamberger, Shorshei Minhag Ashkenaz, 3, pp. 268-364. For additional useful material see : Yosef Yahlom, Alei Eyin, pp. 125-146; R’ Mordechai Spielman, Tiferes Tzvi, pp. 74-79; Meir Bar-Ilan, Mechkarei Hachag 8 (1997), pp. 28-48; Moshe Chalamish, HaKabbalah Betefilah Uminhag, pp. 595-612; R’ Yakov Hillel, Shut Shorshei Hayam, 2:12; Pardes Eliezer, pp. 70-171; Moadim L’simcha 6, pp. 420-448; Rabbi Yitzchak Tessler, P’ninei Minhag, pp. 120-166. See also Herman Pollack, Jewish Folkways in Germanic Lands (1648-1806), pp. 191-192. For a very interesting article connecting this minhag to the availability of coffeesee Elliott Horowitz, ‘Coffee, Coffeehouses, and the Nocturnal Rituals of Early Modern Jewry,’ AJS Review 14:1 (Spring 1989), pp. 17-46 and Assaf Nabarro, Tikkun from Lurianic Kabbalah to Popular Culture, PhD dissertation, Ben Gurion University 2006, pp. 87.

[2] For this see the sources in note one. See also most recently this article from Eli Stern.

[3] Eliezer Brodt, Halachic Commentaries to the Shulchan Aruch on Orach Chayim from Ashkenaz and Poland in the Seventeenth Century, PhD, Bar Ian University) July 2015, pp.354-360.

[4] Pauline Wengeroff, Memoirs of a Grandmother, 2010, p.150.

[5] See Pirkei Zichronos, (2004), p. 359

[6] Rabbis and Wives, p. 159.

[7] Letters from the Mir, p. 145

[8] Mi-Telz Ad Telz, p.212, 362.

[9] Sefer Hamusar, p. 59a. For information about this work see the introduction to the facsimile edition printed in Jerusalem 1973.

[10] Or Zarua, p. 233, first printed in its entirety from manuscript in 2009. See Chalamish (above, note 1), pp. 596-597; Eliezer Brodt, Halachic Commentaries to the Shulchan Aruch on Orach Chayim from Ashkenaz and Poland in the Seventeenth Century, pp. 355, fn. 117.

[11] Mateh Moshe 3:694.

[12] Zohar, Emor p. 88a

[13] Mareh Cohen, p. 117, 280. On this work see Zev Gries, Safrut Hanhaghot, pp. 41-42, 71-75.

[14] Yesh Sachir, p. 33b.

[15] Seder HaYom, p. 183.

[16] About this work see Eliezer Brodt, Halachic Commentaries to the Shulchan Aruch on Orach Chayim from Ashkenaz and Poland in the Seventeenth Century, PhD dissertation, Bar Ian University, pp. 264-278

[17] Siman 494.

[18] Heichal Hakodesh, p. 60a.

[19] About this work see the appendix to this earlier post here.

[20] Magen Avraham, 494: introduction.

[21] Ibid.

[22] Od LaMoed, p. 33a.

[23] Sefer Chizyonos, 4:17 (end).

[24] Ma’agel Tov, p. 66, 154. See my article in Yeshurun 26 (2012), pp. 853-874 for more about this work.

[25] Sefer HaChida, 2, pp. 534, 538,539,540, 544.

[26] See his Nefesh Dovid, p. 129 [printed in the back of Seder Eliyhau]. In his work Har Hamoriah, he describes a time when he was ill on Erev Shavuos but that evening felt well enough to stay up and learn [first printed in Shnos Dor Vedor, 1. p.125 and then in Har Hamoriah, p. 59].

[27] First printed by Simcha Assaf, Kovetz Al Yad 3, p. 131.

[28] Masos Eretz Yisroel, p.300.

[29] See Eliezer Brodt, Halachic Commentaries to the Shulchan Aruch on Orach Chayim from Ashkenaz and Poland in the Seventeenth Century, PhD dissertation, Bar Ian University, pp.191-198

[30] Sefer Zechirah, p. 258. On this work, see my Likutei Eliezer, pp. 13-25.

[31] Halichos Teiman, p. 32

[32] Shelah, Shavuos, pp. 29b-30a. About this letter see: Rabbi Leopold Greenwald, Harav R’ Yosef Caro Uz’mano, pp. 197-199; Tzvi Werblowsky, Joseph Karo, Lawyer and Mystic, pp. 19-21, 108-114; A. Ya’ari, Ta’alumot Sefer, p. 106; Y. Tishbi, Chikrei Kabalah UShlucoseha, 2, pp. 391-393; Dovid Tamar, Mechkarim Betoldot Hayehudim B’Eretz Yisroel, pp.195-196; R’ Blau, Kulmos, 100 (2011), p.14,29.

[33] See Chalamish (above note 1), p. 599.

[34] On this work, see my Likutei Eliezer, p. 2.

[35-36]] On this subject see my Likutei Eliezer, pp. 90-100. For a new approach to all this see most recently Eliezer Brodt, “The Relationship of the Magen Avraham to the Work Magid Meisharim, Yeshurun 35 (2016), pp. 738-787. Also see Eliezer Brodt, Halachic Commentaries to the Shulchan Aruch on Orach Chayim from Ashkenaz and Poland in the Seventeenth Century, PhD dissertation, Bar Ian University, pp. 284-290.

[37] Tzefunot 6 (1990), pp. 79-86; 8 (1990), pp. 23-31; 9 (1991), pp. 25-33.

[38] Nimukei Orach Chaim, 426:1.

[39] See Meir Benayahu, Yosef Bechiri, pp. 396-401; Tzvi Werblowsky, Joseph Karo, Lawyer and Mystic. See also Likutei Eliezer, pp. 100-103.

[40] This is not found in the Magid Meisharim that we have today. But the Chida has already written that the sefer that is extant today is only a small part of the original work.

[41] Torat Hakanaot, p. 48a.

[42] Siddur Rav Yaakov Emden, 2, p. 159.

[43] For a very useful summary of material about this, see Encyclopedia Talmudis, 33, pp. 869-882. M. Goldstein, The Assistance of Celestial Bodies in Halachic Decisions, (heb.), PhD dissertation, Bar Ilan University 2004.

[44] Beis Yosef Hachadash, p. 424.

[45] Toras HaGaon R’ Alexander Moshe, p. 328.

[46] Tosfos Aron, p. 42a.

[47] Magan Vtzinah, pp. 27b-28a.

[48] Torat Hakanot, p. 48a.

[49] About this work, see Rav Aron Marcus’ and Rav Reuven Margolios introductions to their respective editions of Sh’ailos v’Teshuvos Min Hashamayim. See also E. Kanarfogel, “For its not in Heaven: Dreams as a Determinant of Jewish Law and Practice in Northern Europe During the High Middle Ages,” Studies in Medieval Jewish Intellectual and Social History (2012) pp. 111-143; Unpublished lecture of Pinchas Roth, “Questions and Answers from Heaven: Halakhic Diversity in a Medieval Community”; Pinchas Roth, “Responsa from Heaven: Fragments of a New Manuscript of “She’elot u-Teshuvot min ha-Shamayim” from Gerona,” Materia Giudaica 15-16 (2010-2011) pp. 555-564; Likutei Eliezer, pp.59-63.

[50] Seder Mishnah, Madah, pp. 113-114.

[51] See the Radal’s notes to Pirkei D’Rabi Eliezer, Perek 41: 41-42.

New Book Announcement: Some New Works by Professor Yaakov Shmuel Spiegel

By Eliezer Brodt

עמודים בתולדות הספר העברי, הדר המחבר, 521 עמודים וישמע קולי, 385 עמודים

I am very happy to announce the recent publication of an important work, which will be of great interest to readers of the Seforim blog. The forth volume of, Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri by Professor Yaakov Shmuel Spiegel, of Bar-Ilan University’s Talmud department.

As I have written in the past, Professor Spiegel is one of the most prolific writers in the Jewish academic scene, authoring of over 160 articles and 18 books (16 of those are publications for the first time of works which remained in manuscript). Many suspect that he possesses Hashbot Hakulmos (automatic writing) (about which see here).

His articles cover an incredibly wide range of subjects related to many areas of Jewish Studies, including history of Rishonim, piyutim authored by Rishonim, bibliography and minhaghim, to name but a few. His uniqueness lies not only in the topics but also that his work has appeared in all types of publications running the gamut from academic journals such as Kiryat Sefer, Tarbiz, Sidra, Alei Sefer, Assufot, Teudah, Kovetz Al Yad and also in many prominent Charedi rabbinic journals such a Yeshurun, Yerushasenu, Moriah, Sinai and Or Yisroel. It is hard to define his area of expertise, as in every area he writes about he appears to be an expert!

He has edited and printed from manuscript many works of Rishonim and Achronim on Massekhes Avos and the Haggadah Shel Pesach. He is of the opinion, contrary to that of some other academics, that there is nothing non-academic about printing critical editions of important manuscript texts. Although there is a known “belief” in the academic world, “publish or perish,” which some claim is the cause of weak articles and books, at times, Spiegel’s prolific output does nothing to damper the quality of his works. Another point unique to Speigel’s writings, besides his familiarity with all the academic sources, he shows great familiarity with all the classic sources from Chazal, Geonim, Rishonim and Achronim, to even the most recent discussions in Charedi literature – this bekius (breadth) was apparent well before the advent of search engines of Hebrew books and Otzar Ha-hochmah. Alongside all this is his penetrating analysis and ability to raise interesting points.

Some of these articles were collected into a volume called Pischei Tefilah u-Mo’ad, which was reviewed a few years back here on the seforim blog. This volume is currently out of print.

One of Professor Spiegel’s main areas of interest has been the History of the Jewish Book. He has written numerous articles on the subject and even published two books on this topic in a series called Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri. Volume one was first printed in 1996 and is called Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri: Haghot u-Maghim. It was reprinted with numerous additions in 2005 (copies are still available). It was reviewed by Dan Rabinowitz and me, a few years back here on the Seforim Blog.

The second volume is called Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri; Kesivah Vehatakah. This volume is currently out of print and will hopeful be the subject of a book review by Dan Rabinowitz and myself in the near future.

The third volume is called Amudim be-Toldot ha-Sefer ha-Ivri;Bisharei Hadefus

I think that anyone who has an interest in the Jewish Book will enjoy this work immensely.

In the near future I hope to review this work in depth.

I am selling copies of this work. Copies are also available at Biegeleisen. For more information about purchasing this work, or for some sample pages, feel free to contact me at Eliezerbrodt@gmail.com

To get a sense of what exactly this new book is about, I am posting the Table of Contents here:

Also, worth mentioning is about ten months ago Professor Spiegel printed a book from manuscript called וישמע קולי.

Here is the description and Table of contents of the book.

For more information about purchasing this work, or for sample pages of the introduction to this work contact me at Eliezerbrodt@gmail.com

Some Highlights of the Mossad HaRav Kook Sale of 2018

Some Highlights of the Mossad HaRav Kook Sale of 2018

By Eliezer Brodt

For over thirty years, starting on IsruChag of Pesach, Mossad HaRav Kook publishing house has made a big sale on all of their publications, dropping prices considerably (some books are marked as low as 65% off). Each year they print around twenty new titles. They also reprint some of their older, out of print titles. This year they have printed some valuable works, as they did last year. See here, here and here for a review of previous year’s titles.

If you’re interested in a PDF of their complete catalog, email me at eliezerbrodt@gmail.com

As in previous years, I am offering a service, for a small fee, to help one purchase seforim from this sale. The sale’s last day is Sunday. For more information about this, email me at Eliezerbrodt-at-gmail.com. Part of the proceeds will be going to support the efforts of the Seforim Blog.

What follows is a list and brief description of some of their newest titles.

הלכות פסוקות השלם, כרך ג, על פי כת”י ששון עם מקבילות מקורות הערות ושינויי נוסחאות, מהדיר: יהונתן עץ חיים.

תורת חיים תהלים, ג’ חלקים

This work is a continuation of their excellent Toras Chaim series which is very useful. To date they have done Chumash, Avot (2 volumes), 5
Megilot (3 volumes), Mishlei (2 volumes) and Hagadah Shel Pesach.

This item just arrived from the printer so it did not make it into the Catalog.

דניאל עם פירוש אבן עזרא, פירוש הקצר והארוך ע”פ כ”י ומבוא, מהדיר ר’ מרדכי שאול גודמן

תוספות הרא“ש, מועד קטן ועבודה זרה

חיבור התשובה למאירי, ע”פ כ”י כולל מבוא הערות וביאורים מר’ משה צוריאל

שו“ת הרמ“א, מהדורת אשר זיו

This is a reprint of the famous critical edition of Asher Ziv’s Shut HaRama.

אגרת המופת, רבי שמואל אבן ג’אמע, הלכות יורה דעה בכשרכות בע”ח עם המקור בערבית והערות בעריכת הרב ניסים לוי

רש“י מסכת נדרים, ליקוטי פירושי רש”י מספרי הראשונים על המסכת ע”י ר’ יואל פלורסהיים

תהלים עם פירוש באר אברהם, מר’ אברהם בן הגר”א, ע”פ כ”י

שבחי ארץ החיים, רבי פסח הכהן פינפער, שבחה של ארץ ישראל

ופקדת נווך, ר’ ארז אברהמוב, הפרשת קטן מאיסורים,

המידות לחקר הלכה, חלק ב, ר’ משה אביגדור עמיאל

פתח ההצלה מטנג‘יר, אסתר פרבשטין ואילה נדיבי, רני רייכמן לעזרת יהודי אירופה

מאמרי טוביה, חלק ג, לר’ טוביה פרשל, 510 עמודים

Last year I wrote about the first two volumes as follows:

Just a few years ago, the great Talmid Chacham, writer and bibliographer (and much more), R’ Tovia Preschel, was niftar at the age of 91. R’ Preschel authored thousands of articles on an incredibly wide range of topics, in a vast array of journals and newspapers both in Hebrew and English. For a nice, brief obituary about him from Professor Leiman, see here. Upon his passing, his daughter, Dr. Pearl Herzog, immediately started collecting all of his material in order to make it available for people to learn from. Already by the Shloshim a small work of his articles was released. A bit later, she opened a web site devoted to his essays. This website is constantly updated with essays. It’s incredible to see this man’s range of knowledge (well before the recent era of computer search engines). A few months ago, Mossad HaRav Kook released volume one (424 pp.) containing some of his essays, and right before Pesach volume two was released (482 pp.) This is an extremely special treasure trove of essays and articles on a broad variety of topics. It includes essays related to Halacha, Minhag, bibliography, Pisgamim, history of Gedolim, book reviews, travels and personal encounters and essays about great people he knew or met (e.g.: R’ Chaim Heller, R’ Abramsky, R’ Shlomo Yosef Zevin, R’ Meshulem Roth, R’ Reuven Margolis, Professor Saul Lieberman). Each volume leaves you thirsting for more. At least another two volumes are in preparation by his daughter, Dr. Pearl Herzog. I wish her much Hatzlacha in this great service for readers of all kinds all over the world.

Here is a table of contents of the latest volume:

Also, back in print are the following older titles:

בעקבות היראה, לר’ אברהם אליהו קפלן

אגרות צפון לר’ שמשון רפאל הירש

שו“ת מן השמים מהדיר ר’ ראובן מרגליות הלל צייטלין,
ספרן של יחידים

The 1526 Prague Haggadah and its Illustrations

The 1526 Prague Haggadah and its Illustrations

By ELIEZER BRODT

This piece was originally printed in Ami Magazine’s Kunteres 9 Nisan 5777 – April 5, 2017

The topic perhaps most written about in Jewish literature is the Haggadah shel Pesach. There are many kinds in many languages and with all kinds of pirushim and pictures. Whatever style one can think of, not one but many Haggados have been written—be it on derush, kabbalah, halachah, mussar or chassidus. There are people who specialize in collecting Haggados, even though they don’t regularly collect sefarim. In every Jewish house today one can find many kinds of Haggados. Over the years, various bibliographers collected and listed the various Haggados. In 1997, Yitzchak Yudolov printed The Haggadah Thesaurus, which contains an extensive bibliography of Haggados from the beginning of printing until 1960. The final number in his bibliography listing is 4,715! Of course, many more have been printed since 1960. New Haggados are printed every single year. Even people who never wrote chiddushim on the Haggadah have had one published under their name based on their collected writings. When one goes to the sefarim store before Pesach, it has become the custom to buy at least one, although it is very easy to become overwhelmed, not knowing which to pick.

The one I would like to focus on in this article was printed in Prague in 1526.[1] The Prague edition of the Haggadah is considered by experts to be one of the most important illustrated Haggados ever published. It is perhaps the earliest printed[2] illustrated Haggadah for a Jewish audience, and it served as a model for many subsequent illustrated Haggados. Some insist that it is the greatest single Haggadah ever printed. “Certainly it is one of the chief glories in the annals of Hebrew printing as a whole and for that matter in the history of typography in any language.”[3] Printing came to Prague in 1487 (around 40 years after its invention), and the first Hebrew book was printed there in 1518. The Prague 1526 edition was published by the brothers Gershom (Cohen) and Gronom Katz on Sunday, 26 Teves 5287 or December 30, 1526.[4]

This Haggadah contains many of the halachos of the Seder beginning with bedikas chametz, a collection of pirushim on various parts of the Haggadah, and 60 illustrations made from woodcuts. However, we do not know who authored these halachos and divrei Torah (which are full of interesting ideas). The halachos written here are very significant, as they were written and printed before the Shulchan Aruch. The illustrations are also significant, as they had a tremendous impact on the illustrated Haggados printed afterward.

I would like to discuss some of the interesting things we can learn about the Seder and Haggadah via this Haggadah and some of its illustrations.

The first general question is why they chose to illustrate the Haggadah. Who was their intended audience? Various people who studied this Haggadah have debated this issue,[5] but to me it’s pretty clear that it had to do with one of the most important parts of the Seder night—the special audience—the children. This was a tool to help enable us to fulfil the important obligation of v’higadeta l’vincha. Last year, in an article in this magazine, I outlined many customs done during the Seder with the underlying theme to get the children “into” the Seder. One of the best ways to get kids “into” it is via visual aids, showing them pictures or acting out certain things. Simply reciting the Haggadah and just saying “some Torah” is not as effective. It would seem to me that this was their intention when they illustrated the Haggadah. It could be that some of the pictures were to lighten it up for the adults too, as I will soon explain.

The significance of this point is that Rav Shlomo Zalman Auerbach, zt”l, raises possible issues with looking at illustrated Haggados on Pesach based on the halachos in the Shulchan Aruch (307:15) dealing with reading captions of images on Shabbos.[6]

If we are correct that the purpose is to educate the children, it might be a possible reason to permit looking at these images. To be sure, some of the Haggados with images were printed with the involvement of great gedolim, such as the illustrated 1590 Prague Haggadah, which had a kitzur of the Zevach Pesach of the Abarbanel written by Rav Yitzchak Chayis (1538-1610).

Just to emphasize the significance of visual aids when learning, in a haskamah for a work about shechitah that was written but never printed, the Aderes stresses the benefit of the numerous diagrams and illustrations of animals in the book for the understanding of the various complex halachos of shechitah.[7]

Similarly, Rav Belsky dissected an animal on video to give a visual aid for those learning Maseches Chulin. It is also related that when the Minsker Gadol, Rav Yerucham Perlman, zt”l (1835-1896), first became rav he made it his business to go to the head shochet of the city to learn all the aspects of animals for the laws of treifos and the like. The shochet asked him how he could possibly teach the rav anything. The Minsker Gadol replied, “It’s one thing to learn the halachos in sefarim, but when it comes to psak halachah one needs to know the exact aspects as they are on the actual animal.[8]

Additionally, there is a great benefit for us to analyze the pictures nowadays, as it can give us a glimpse into how they conducted the Seder in those days.

Halachos

One of the first parts of the Seder is the eating of karpas. Nowadays, for the most part, the custom is for the children to say, “We wash our hands, but we don’t say the brachah for this washing.” In the instructions to the Prague Hagadah it says to say the brachah for washing.[9] In fact, there are a number of Rishonim who say that one should say the brachah of al netilas yadayim.

Who pours the wine?

After saying Ha Lachma Anya the cups of wine are refilled. There is a picture of someone refilling the wine with a caption stating that the servant should refill the wine. The Rama in Darchei Moshe says that the person who is conducting the Seder should not fill the cups of wine; rather, someone else should do it for him.[10] This would appear to be an earlier writter source with the same idea.[11] Interestingly enough, the Aruch Hashulchan writes that we do not do this. The leader can pour the wine for himself, and there is no reason that his wife should have to pour for him.[12] Rav Yitzchak Chayis writes in Siach Yitzchak—which is a halachic work about the Seder night first printed in Prague in 1587—that one should train his six or seven-year-old child to do this mitzvah.[13] Perhaps another minhag related to this statement of the Rama is that the one leading the Seder does not get up to wash his hands; rather, the water is brought to him.[14]

Pouring out the wine for the Ten Makkos

Another minhag found in this Haggadah is the famous custom of dipping the fingers into the wine when saying the Ten Makkos. In this section of the Haggadah there is an illustration of someone dipping his finger into his cup and there is also a caption under the picture stating that some dip with the pinky, followed by a reason for this custom.[15]

The earliest known source for this minhag can be found in a drashah of the Rokei’ach, recently printed from a manuscript by Professor Simcha Emanuel.[16] But this source speaks about dipping the index finger. The Rama also writes to dip the index finger. Interestingly, the Magen Avraham says to dip with the kemitzah, which is the ring finger.

Walking with a sack on the back

There a few places in the Haggadah, such as near the paragraph of B’chol dor vador, where we find an illustration of someone walking with a sack (of matzah) on his back. The source for this can be found in some of the Rishonim and early Acharonim. After mentioning breaking the matzah in their description of Yachatz they add that the leader of the Seder puts it on his shoulders and walks with it for a bit; others do this only later on when they eat the afikoman.[17]

Eliyahu Hanavi coming to the Seder

I traced the sources for this in a previous article in Ami Magazine. When discussing the sources for this, Rabbi Sperber notes[18] that in a few of the illustrated Haggados there are pictures of a man on a donkey near Shefoch Chamascha. In some of them he is being led by someone else; for example, in the Prague Haggadah of 1526.

I also noted that Rabbi Yuzpeh Shamash writes that mazikin run away from any place where Eliyahu’s name is mentioned. He says that because of this some make a picture of Eliyahu and Moshiach for the children, so that the children seeing it will say “Eliyahu,” causing the mazikin to disappear.[19] This could indicate that the illustrations were shown specifically to the children, as I claimed earlier.

Nusach of the Haggadah

The actual nusach of the Haggadah is its own large topic, starting from the Gemara and moving onward to manuscripts and discussions among the poskim. In the beginning of the Haggadah we begin with the famous Aramaic passage of Ha Lachma Anya. Much has been written about different aspects of this passage. One aspect is whether the exact nusach should be Ha Lachma Anya or K’ha Lachma Anya. The Rama quotes Rav Avraham of Prague, who says to specifically say Ha Lachma Anya and not K’ha Lachma Anya. The Maharal says the same. We see that two great sages from the city of Prague paskened that we should say Ha Lachma Anya.

Who was this Rav Avraham of Prague quoted by the Rama?

Rav Dovid Ganz (a talmid of the Maharal) writes in his historical work Tzemach Dovid that he was the rosh yeshivah and av beis din of Prague in the 1520s. He also authored some notes to the Tur, which were printed by Gershom (Cohen) Katz in Prague in 1540.[20] Thus, it is interesting that in the Haggadah the nusach was different from that of the av beis din of the city. Interestingly enough, his sons printed two more Haggados (1556 and 1590) in Prague and there too the nusach is different from that of Rav Avraham. Ultimately, the Magen Avraham concludes that whichever nusach one says is fine.[21]

What to use for maror

Another interesting picture is of the maror. In two places in the Haggadah the illustration used for maror is that of a lettuce—chasah. This is chazeret, which is the first of the five types enumerated in the Mishnah that one can use for maror.

There is a famous teshuvah from the Chacham Tzvi where he writes at length that this is the ideal item to be used for maror, as it’s the first in the list of the Mishnah.[22] We also find that the Netziv wrote a letter to his son, Rabbi Chaim Berlin, urging him to use it for maror instead of sharper vegetables, especially after fasting and drinking wine.[23] There are also numerous earlier illustrated manuscripts that show pictures of lettuce for the maror.[24]

More on maror

Speaking of maror, the inscription next to the picture is of great interest. It says, “There is a custom when saying maror that the man points to his wife, as it says ‘An evil wife is worse than death.’” Much has been written about this illustration. Some have written that it is ridiculous and there cannot be such a custom. On the other hand, Rabbi Wengrov and, more recently, Rabbi Yisroel Peles,[25] have demonstrated that there are pictures of a man pointing to his wife near the paragraph of maror in various illustrated Haggadah manuscripts. It is clear, however, as Rabbi Wengrov writes, that this was done in a joking manner to lighten up the Seder, but it isn’t serious, chas v’shalom. Rabbi Wengrov demonstrates that other pictures found in these Haggados show that the authors had a sense of humor and drew certain illustrations to lighten up the mood.[26]

Explanation via illustration

Some of the pictures in the Haggadah are to explain a particular passage. One such example is the image of the four sons. The tam is often translated as a derogatory term—the foolish son. However, the caption above the picture says, “Tamim tihyeh im Hashem” – always be complete with Hashem, which means that they understood the tam to be a man of piety.[27]

Omission

At the end of the Haggadah we conclude the Seder with a few songs, such as Echad Mi Yodei’a[28] and Chad Gadya. The authors and earliest sources for reciting them are unknown.[29] Rabbi Shemaryah Adler suggests that Chad Gadya may have been written by Daniel.[30] Rabbi Yedidyah Tiyah Weil writes in Marbeh L’sapeir on the Haggadah that he heard that these two songs were found in a manuscript from the beis midrash of Rav Elazar Rokei’ach. Numerous pirushim have been written about Chad Gadya, based on all the methods of learning Torah.[31] Be that as it may, many have noted that they are not found in this Haggadah. The first time they appear in print are in the Haggadah printed in Prague in 1590.

Another notable omission is the stealing of the afikoman. I wrote in the past in this magazine that one of the earliest sources in print can be found in the Siach Yitzchak, which mentions stealing the afikoman, but not in the same way as we do it nowadays.[32] It would seem that since no mention of it is made in the instructions of the 1526 Haggadah that it was not yet a widespread custom at that time.

Kiddush and Hunting

In the beginning of the Haggadah, on the bottom of the page of Kiddush, we find a mysterious picture of someone hunting hares with a horn and dogs. This picture can also be found in a bentcher printed by the Katz brothers in Prague a few years earlier. The question is obvious: What in the world does this have to do with Kiddush, especially as it is not a Jewish hobby? One of the answers suggested is that when Yom Tov occurs on Motzaei Shabbos we use an abbreviation known as Yaknehaz to remember the order in which to say Kiddush and Havdalah. The pronunciation of Yaknehaz is similar to jagen hasen, which is German for hunting hares, so this picture is meant to serve as a reminder of the abbreviation.[33]

Moreon Kiddush

Throughout the Haggadah there are illustrations of people holding cups of wine; sometimes the one holding the cup is dressed like a king. It would appear that this is to reflect the halachah to act like a king on the Seder night as part of the celebration of our freedom.

At other times the image is of an older man holding the cup either in his left hand or in his right. Rabbi Shaul Kook points out that some of the time it’s in the palm of his hand, which is the way it should be held according to various mekubalim, while at other times he holds the cup by its stem. He suggests that near the passage where Rabbi Elazar ben Azaryah says, “I am like someone who is 70 years old,” he is depicted as holding the cup in his left hand while stroking his white beard with the other to show that he’s really not that old.[34] At that point in the Haggadah one would not be holding the cup for the purpose of drinking one of the four kosos and that’s why he’s not holding it in his palm. Whereas in the pictures near where one would hold the cup for drinking he is holding it in the palm of his right hand. However, there is another picture on the page of Kiddush that is similar to the one of Rabbi Elazar holding the cup in his left hand and stroking his beard. Rabbi Kook says that this is because the printer was not educated and, not realizing the reasons for the difference, used the wrong woodcut.[35]

The problem with this is that the earliest source we have for holding the cup of wine specifically in the palm of the hand is in the Shalah HaKadosh, which was first printed in 1648—long after this Haggadah was printed.[36] It is, however, very possible that mistakes were made because printing with woodcuts is very difficult and confusing.

Sitting during Kiddush

Other customs that we can possibly learn from the illustration of Kiddush are that the person is both sitting and looking at the cup. These are also mentioned by various poskim in regard to the halachos for how Kiddush should be said.[37] There are other halachos of Kiddush that can perhaps be learned from these illustrations, but one has to be careful as to how much to “read into” them.

[1] On this Haggadah, see A. Yaari, Bibliography Shel Haggadot Pesach, p. 1. Y. Yudolov, Otzar Haggados, p. 2, # 7-8; the introduction to the 1965 reprint of this Haggadah; Yosef Yerushalmi, Haggadah and History, plate 13; Yosef Tabori, Mechkarim B’toldos Halachah (forthcoming), pp. 461-474. See especially the excellent work of Rabbi Charles Wengrov, Haggadah and Woodcut, (1967), which is completely devoted to this Haggadah. Another recent work devoted to this Haggadah was printed this year by R’ Yehoshua Goldberg, Haggadas Prague. Many thanks to my friend Dan Rabinowitz for the discussions about this Haggadah over the past few years. Here are two earlier posts by Dan on manucript Haggados and the 1526 Prague Haggadah: here and here. Thanks also to Mr. Yisroel Israel for his help with the images.

[2] As there are numerous illustrated manuscript haggadas.

[3] Yerushalmi, Haggadah and History, p. 30.

[4] This detailed publication information does not appear on the title page; rather, it appears at the end of the book in what is referred to as the colophon. On the printers see Chaim Friedberg, Toldos Hadefus Haivri, pp. 1-10. On various aspects about printing in these years in Prague, see Hebrew Printing in Bohemia and Moravia (Prague 2012).

[5] Richard Cohen, Jewish Icons, (1998), pp. 94-97; Chone Shmeruk, The Illustrations in Yiddish Books of the Sixteenth and Seventeenth Centuries (Heb. 1986).
[6] Halichos Shlomo (Pesach), pp. 267-268.

[7] Intro to Shu”t Ohel Yosef, 1903.

[8] Hagadol MiMinsk, p.51.

[9] Drashah L’Pesach L’Rabbi Elazar MiVermeiza, p. 96. See: Haggadah Shevivei Eish, p. 152; Y. Tabory, Pesach Dorot, pp. 216-244. See also what I wrote in my work Bein Kesse Le’assor, pp. 148-153.
[10] Darchei Moshe, 486:1.

[11] See also Siach Yitzchak (Brooklyn 2016), p. 241.

[12] Aruch Hashulchan, 473:6.

[13] Siach Yitzchak, p. 239, 252.

[14] Siach Yitzchak, p. 239.

[15] On this minhag see Zvi Ron, Our Own Joy is Lessened and Incomplete; The History of an Interpretation of Sixteen Drops of Wine at the Seder, Hakirah 19 (2015), pp. 237-255. I hope to return to this in the future.
[16] Drashah L’Pesach L’Rabbi Elazar MiVermeiza, p. 51, 101, 127.

[17] Rabbi Wengrov (above note 1), p. 60. See also Hanhagot HaMaharshal, pp. 10-11; Magen Avraham, 473:22; Chidushei Dinim MeiHilchos Pesach, p. 38. See Rabbi Chaim Benveniste, Pesach Me’uvin, 315; Vayageid Moshe, pp. 116-117.
[18] Minhagei Yisroel 4, pp. 168-170.

[19] Minhaghim Dik’hal Vermeiza, p. 86

[20] Tzemach Dovid, p. 139. See also Tzefunot 7 (1990) pp. 22-26.

[21] See also Siddur R’ Shabsei Sofer, 1, p. 5; Rabbi Yosef Zechariah Stern, Zecher Yosef, p. 4. [22] Chacham Tzvi, 119. On using this even though it is not bitter see also Dovid Henshke, Mah Nishtanah (2016), pp. 250-255, 215-220, 224-227, about Maror being bitter.
[23] Meromei Sadeh Pesachim 7b, See also Arthur Schaffer, History of Horseradish as the Bitter Herb of Passover, Gesher 8 (1981) pp. 217-237; Levi Cooper, Bitter Herbs in Hasidic Galicia, JSIJ 12 (2013), pp. 1-40; Z. Amar, Merorim, pp. 67-83. See also Rabbi Yehudah Spitz, Maror Musings, the not so bitter truth about Maror, Ami Magazine (2014), pp. 230-234.
[24] See Rabbi Wengrov (above note 1), p. 54. See also Rabbi Dovid Holtzer, Eitz Chaim 25 (2016), pp. 285-292.

[25] Hamaayan 51 (2011), pp. 11-14.

[26] On this and other pictures related to humor in the Haggadah see Rabbi Wengrov (above note 1),pp. 54-59.

[27] See also Rabbi Wengrov (abovenote 1), pp. 43-44; HaggadasMidrash B’chodesh (2015) of Rav Eliezer Foah (talmid of the Rama MiFano), p.135; R’ Elazer Fleckeles, Maaseh B’Rabbi Elazar, p. 63-64. See also Dovid Henshke, Mah Nishtanah (2016), pp. 358-359.
[28] See Rabbi Toviah Preshel, Kovetz Maamarei Tuviah 2, pp.64-65.

[29] See Chone Shmeruk, “The Earliest Aramaic and Yiddish Version of the Song of the Kid (Khad Gadye),” in The Field of Yiddish, 1 (New York 1954), pp. 214-218; Chone Shmeruk, Safrut Yiddish,pp. 40-42, 57-60; Asufot, 2 (1988), pp. 201-226; Rabbi Yisroel Dandrovitz, Eitz Chaim 23 (2015), pp. 400-416. Shimon Steinmetz discusses the origin of Chad Gadya here.

[30] Minchas Cohen, p. 73. Many thanks to my friend Rabbi Shalom Jacob for sending copies of this extremely rare work.

[31] Marbeh L’Sapeir, p. 140, 151. See also Rabbi Yosef Zechariah Stern in his Haggadah Zecher Yosef (p. 30), who writes that he did not find this piyut printed before the sefer Maasei Hashem. See also the Haggadah Shleimah ad. loc.; Assufot, vol 2 pp. 201-226; Mo’adim L’simcha vol. 5 ch. 11; Y. Tabory, Pesach Doros, pp. 341-342 and the note on pp 379.
[32] Siach Yitzchak, p. 21a. About this gaon see the introduction of Rabbi Adler in his recent edition of Pnei Yitzchak – Apei Ravrevi.

[33] See Rabbi Wengrov (above note 1), pp. 36-37.

[34] See Rabbi Yosef Zechariah Stern, Zecher Yosef, pp. 5a-6a.

[35] See Yeida Haam 2 (1954), p. 148; Iyunim Umechkarim, 1 pp. 81-83.

[36] See also R’vid Hazahav, Vayeishev (Kaf Paroh); Rabbi Mordechai Rosenbalt, Hadras Mordechai, Bereishis, 259. See also Shu”t Beis Yaakov, (1696) 174 who quotes such a custom from the Arizal.
[37] See Rabbi Dovid Deblitsky, Birchos L’rosh Tzaddik, pp. 25-31.

Birchas Ha-ilanos in Nissan

Birchas Ha-ilanos in Nissan

By Eliezer Brodt

The Following article originally appeared in Yeshurn 32 (2015) [Eventually it will be updated]. For another part of this series see here.

הלכות ברכת הראייה במסגרת הספר ‘מעגל טוב‘ לחיד“א (ג)1 ברכת האילנות

אליעזר יהודה בראדט

ברכה האילנות בניסן2 ביומנו ‘מעגל טוב’ כתב החיד”א ביום א’ בניסן תקל”ז: “וברכתי ברכת אילנות”3. בשנת תקל”ח כתב בכ”ט בניסן: “ואחר מנחה ברכתי ברכת אילנות בגן”4. ביומנו
גם רשם בשנת תקמ”ח: “ברכתי ברכת אילנות שילהי ניסן בפיזא”5. וכן בשנת תקמ”ט: “ברכת האילנות סוף ניסן”6.

בחיבורו ‘מורה באצבע’ כתב: “ישתדל לברך ברכת אילנות בימי ניסן, והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא… מאד יתעצם בכוונתו בברכה זו שהיא לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזמן הזה ויבקש עליהם רחמים”7. ובחיבורו ‘ברכי יוסף’ כתב: “ואני שמעתי דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן”8.

מחמת דברי החיד”א הללו כתבו הרבה פוסקים מעדות ספרד שיש לברך ברכה זו דווקא בימי ניסן, שבקהילות הספרדים נוהגים כהוראות רבינו החיד”א כמעט בכל מקום9. רשימה חלקית של פוסקים אלו: ר’ אברהם כלפון ב’לקט הקציר’10, ר’ דוד זכות ב’זכר דוד’11 ר’ חיים פלאג’י ב’מועד לכל חי’12 ר’ אלישע דנגור ב’גדולות אלישע’13, ר’ יוסף חיים בעל ‘בן איש חי’ בחיבורו ‘לשון חכמים’14, ר’ אברהם חמוי ב’בית הבחירה’15, ור’ יעקב חיים סופר ב’כף החיים’16. וכן מצניו שבאלג’יר נהגו לברך דווקא בחודש ניסן17. ויש לציין לדברי ר’ אלעזר פאפו שכתב בספרו ‘חסד לאלפים’: “ויש להקפיד שיהא בניסן דוקא או אפילו ביום א’ של ר”ח אייר”18.

והנה, מקור הדין של ברכת האילנות הוא תלמוד ערוך בברכות: “אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות19 בהן בני אדם”20. וכן נאמר במסכת ראש השנה21. מדברי הגמרא משמע שברכה זו נאמרת דווקא בחודש ניסן. וכך יש לדייק מסתימת הלשון של הרבה ראשונים “ביומי ניסן…”22. וכך הבין ר’ יעקב חאגיז ב’שו”ת הלכות קטנות’23.

אמנם כבר הביאו ‘מקור חיים’24 ו’אליה רבה’25 שב’צדה לדרך’ כתב: “והוא הדין רואה אילנות פורחות בחדש אדר26. וב’שו”ת עמודי אש’ מביא מ’ריטב”א’ בר”ה27: “ויומי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא דמלבלבי”28. וכן הביא ר’ יוסף זכריה שטרן בשם חתנו שציין לדברי הריטב”א הנ”ל והוסיף לציין לדברי ‘האשכול’29 ו’רוקח’, שאינו דווקא בניסן30. כוונתו לדברי הרוקח: “הרואה אילנות שהוציאו פרק, כגון בניסן…”31. כידוע כבר האריכו רבים לבאר שהביטוי כגון שיעורו לאו דווקא32.

וכן יש לדייק משאר ראשונים, שברכה זו אינו חיוב דווקא בניסן. כך משמע מדברי ר’ יהודה ב”ר יקר,33, רבנו ירוחם34 המרדכי35 וספר הפרדס36, שאינם מזכירים דווקא ניסן. וכן מצינו שכתב ר’ אברהם בן הרמב”ם בחיבורו ‘המספיק לעובדי השם’: “ונקבעה ברכה על מקצתו, והיא ראיית העצים הפורחים בימי האביב וכדומה…”37. ושוב כתב ר’ אברהם בן הרמב”ם: “והרואה בגנים וכד’ עצים פורחים בימי האביב מברך…”38. וכן מצינו ב’ספר התדיר’ שכתב בסתם: “הרואה אילנות מלבלבין מברך…”39. מכאן מבוארת דעת הרבה ראשונים שאין ברכה זו מוגבלת לניסן דווקא, אלא לתקופת ניסן.

בכל כתבי היד של המימרא במסכת ברכות ובמסכת ר”ה הנוסח הוא: “דנפיק ביומי דניסן“, פרט לכתב יד אחד40 שמביא נוסח מעניין: “אמ’ רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וביומי תשרי וחזא אילני דמלבלבי”. ב’דקדוקי סופרים’ שם כבר העיר עליו: “וט”ס דביומי תשרי אין האילנות מלבלבין ובא הטעות מלעיל ד’ ל”ה ב'”41.

יש אחרונים שציינו לדברים חשובים מבעל ‘ישמח משה’ ב’שו”ת השיב משה’, שנדרש לשאלה אם המימרא הגבילה עצמה לחודש ניסן דווקא:

אין זה צריך לפנים דודאי צריך לברך על חסדי המקום ב”ה יהיה באיזה זמן שיהיה דמ”ש, רק דהגמ’ נקט ביומי ניסן דהוא אורחא דמילתא ברוב השנים, ואם אמר יאמר למה ליה להש”ס למנקט הזמן וכו’ לזה אני אומר דאם הוי תני סתם הרואה אילנות שמוציאין פרח או האי מאן דנפק וחזי אילנות דמלבלבי הוי אמינא כל אימת דחזי, ר”ל אף אם ראה פעם אחד ובירך אם הלך אחר ל’ יום וראה עוד יברך שנית כמו ברואה מקום שנעשו בו נסים וכו’ לכך תני האי מאן דנפק ביומי ניסן ולא אח”כ באייר או בכל השנה אף שהוא אחר ל’ יום, אבל כשלא ראה ביומי ניסן או שלא גדל הפרח רק אח”כ ודאי דמברך כל אימת דחזי, ופירוש זה הבנתי מלשון רש”י שעל האלפסי ס”פ כיצד מברכין וז”ל שם, וחזי אליני דמלבלבי פעם ראשונה בשנה כשהן מוציאין פרח עכ”ל ודלעתי הדבר ברור כשמש דכוון למ”ש, דהי’ קשה לרש”י מאי האי דנקט ביומי ניסן ליתני סתם האי מאן דנפק וחזי אילני דמלבלבי, לכך כתב רש”י פעם ראשונה כו’ ר”ל כמ”ש דקמ”ל דאינו מברך אלא בפעם ראשונה, ולא מל’ יום לל’ יום, לכך תני בימי ניסן דאינו מברך רק ביומי ניסן לפי האורחא דמילתא ולא אח”כ אם ראה עוד, ולדעתי הוא ברור כשמש וכו’ הוא הפירוש האמיתי בש”ס בלי שום פקפוק42.

האדר”ת כתב ב’קונטרס עובר אורח’: “בימי עלומי כתבתי בס”ד שי”ל הכוונה בתקופת ניסן”43. וכבר הקדימו ברעיון זה ר’ נתן אדלר44. ר’ אברהם מבוטשאטש כתב ב’אשל אברהם’: “במה
שאמרו…. ביומי ניסן… צל”ע אם הוא דוקא לגבי ברכה דאילנות… או דאורחא דמלתא נקיט… וממה שכתב בשו”ע שאחר שהוציאו פירות אין לברך, משמע קצת שמברכין גם אחר ניסן, שהרי אין מצוי שיוציא אילן פירותיו בניסן…”45.

מקור לדברי החיד“א

השאלה היא מה המקור בקבלה לדבריו של החיד”א, שכתב “שמעתי דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן”. בעל ‘פתח הדביר’ ציין לדברי הזוהר בפרשת בלק למצוא סימוכין לדעת החיד”א, אמנם לא ברור שזה כוונת הזוהר46. ואילו ר’ שמואל קונפורטי מביא מחיבור ‘ליקוטי אריז”ל’ שכתב: “ומי שמגולגל בצומח זמן עלייתו להתגלגל בב”ח הוא בד’ חדשים של השנה הראשונים הום ניסן אייר סיון תמוז… אם כן ודאי שראוי לאו’ אף אחר חדוש ניסן”47. וכפי שהעיר לי ר’ יוסף אביב”י, קטע זה נמצא בחיבור ‘שער הגילגולים’48 להאריז”ל וכנראה שהחזיק ברשותו חיבור זה בכתב יד.

מקור קדום על פי קבלה שברכה זו נאמרת דווקא בניסן. בספר ‘שפתי כהן’ של ר’ מרדכי הכהן, מתלמידי תלמידי האריז”ל, נאמר:

שר של מצרים… ובזה החודש הוא שולט והאילנות מוציאים פירות והתבואה גם כן עיקר גידולם הוא בחדש זה. לזה אמרה תורה ז’ ימים מצות תאכלו מצות מלשון מריבה שיריבו עמו ויחלישו כחו שלא יתגבר כי הוא נקרא חדש האביב אב לי”ב חדשים ולזה מברכין על האילנות מוציאים פרח בחדש זה ברוך שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות וגו’. ואין מברכים בשעת בשול הפירות אלא בזמן הפרח שהוא עיקר הפרי… 49.

אמנם נראה שאע”פ שחיבור זה עמד לפני החיד”א50, מכל מקום לא הוא המקור של החדי”א, שהרי הטעם שמביא החיד”א לא נמצא בספר שפתי כהן.

נראה שמקורו של החיד”א הוא הספר ‘חמדת ימים’, שם נכתב:”ומתוך זה אתה למד טוב טעם על מה שאמרו בפרק כיצד מברכין אמר ר’ יהודה… ומנהג חסידים לצאת אל הגינות בימי ניסן ולברך ברכה זו וטעמו של דבר יען כי הנפשות הנידחות המה יציצו כעשב הארץ בקרב הימים האלה ומתלבשות בענפי האילונת ודשאים ובברכה זו אם יכוונו לתקן אותם המה יעלו בהר ה’ ותמצאן מנוחה בכח הברכה”51.

כידוע, החיד”א היה הוגה הרבה בספר חמדת ימים, וכמו שהוא רשם ביומנו שנדפס על ידי מאיר בניהו, הכולל ספר זה בין הספרים שקרא ולמד במשך השנה52, וכן שאר ספרים שהיו ליקוטים מ’חמדת ימים’53. וגם ידוע שעותק של ‘חמדת ימים’ היה מצוי בספרייתו54. לדעתי זה היה מקורו לברך דווקא בניסן.

השאלה היא מה הוא מקורו של החמדת ימים, כי בשנים האחרונות התגלה שכמעט אין בו דבר מחודש אלא הכל נלקח בשתיקה ממקורות שונים55. מעניין שכל הפרק הזה נמצא כמעט מילה במילה בספר ‘קב הישר’ לר’ צבי הירש קאיידנור56 (נדפס לראשונה בפרנקפורט דמיין תס”ה) מלבד פיסקה זו של ברכת האילנות. אפשר שהחמדת ימים ראה אצל בשפתי כהן שיש קפידא לברך בניסן דווקא, אלא שהוא הוסיף טעם על טעמו של בעל ‘שפתי כהן’ וצ”ע57. לאמיתו של דבר, מקורו הוא הספר של רבו ‘יסוד יוסף’58, וכדרכו העתיק ממנו.59 אלא שזה לא היה המקור של ‘חמדת ימים’, שהרי ספר זה נדפס לראשונה בשקלוב תקמ”ה.

ר’ יוסף זכריה שטרן כתב על דברי החיד”א, שמדברי הראשונים משמע שלא צריך לברך דווקא בניסן והוא הוסיף: “ומלבד מה דדבלא”ה חקרו היכי שהקבלה מחולקת עם הפוסקים. ובפרט דאין להשגיח מה שלא נזכר בספרי הקבלה מהקדמונים המוחזקים להקראות בשם דברי קבלה”60.

דבר חשוב ומעניין כתב הרב יעקב הלל:

בענין ברכת האילנות… בחודש ניסן דוקא… שלא נזכר מזה דבר חצי דבר… לא בזוהר ולא בכתבי האר”י רק בספר חמדת ימים שאינו בר סכמא, כתב מדעתו שתיקנו ברכת האילנות בחודש ניסן דוקא… ובאמת דברים אלו אין להם שום שורש ויסוד כלל בכתבי האר”י לענין ברכת האילנות… ועל פי דבריו הוסיפו האחרונים עוד שמועות מחודשות ללא שום בסיס, עד שהגענו למצב כהיום, שהעולם חושבים כדבר הפשוט והמוסכם שכל ענין ברכת האילנות נתקן כדי לתקן הנשמות המגולגלות בצומח ושזמנו דוקא ולמי כל חמדת ישראל לחדש מדעתו מה שלא גילו הזוהר והאר”י ולחלוק על ריהטת הסוגיא כדעת הפוסקים. אך דא עקא, כי בענין הנזכר נמשכו אחריו גם כמה מגדולי הפוסקים האחרונים… הם ג”ע החיד”א ומרן הרי”ח טוב ז”ל… נגררו ונמשכו לסמוך על הדברים הכתובים בספר חמדת ימים כאילו מקורם טהור מפי האר”י… ואנכי הקטן האוחז בשיפולי גלימתם, נמשכנו כולנו זה אחר זה, על סמך דברי ג”ע החיד”א ז”ל, שנתברר לנו עתה בלי ספק שכתב מ”ש על פי מה שראה בספר חמד”י הגם שלא הזכירו בפירוש, כי הרי אין שום מקור אחר קדום ממנו שהזכיר דבר זה. וישנם מהפוסקים האחרונים שאף לא העלימו את המקור הראשון לשמועה זו…61

אמנם נלענ”ד שלא כהרב יעקב הלל. החיד”א ידע שחלק מרבותינו הראשונים כתבו שניסן הוא לאו דווקא. ב’ברכי יוסף’ הוא מביא דברי ‘צדה לדרך’ מתוך ‘אליה רבה’, ושם ב’שיורי ברכה’
הוא מביא לשון של ‘רבנו ירוחם’ ו’ספר הפרדס’ מכתב יד. ובספרו ‘פתח עינים’ למסכת ראש השנה62 הוא מביא דברי הריטב”א מכתב יד. ואף שהוא ידע מכל אלו, אעפ”כ כתב מה שכתב שיש לברך ברכה זו על דרך האמת דווקא בימי ניסן. ואפשר לומר שהיה לו מקור אחר מלבד דברי ‘חמדת ימים’, מקור שהיה יותר מוסמך. כי אעפ”י שלמד הרבה בספר ‘חמדת ימים’, קשה לומר שהיה פוסק כוותיה כנגד כל ראשונים אלו בלי מקור ברור. ובפרט יש לדייק בדבריו: “ואני שמעתי דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן”. אם מקורו רק מספר חמדת ימים, לא נראה לי שיכתוב לשון “שמעתי”, בפרט שידוע שספר זה היה בספרייתו וכבר בשנת תקכ”ז מצינו שהוא רשם שהוא למד בו63, וזה כמה שנים לפני שנדפס ‘ברכי יוסף’ בשנת תקל”ד64.

כמה הערות בעניין ‘חמדת ימים‘

בעניין מה שכתב ב’חמדת ימים’ יש לציין לדברי ר’ דוד זכות שכתב:

ומנהג
אנשי מעשה לחזר אחר ברכה זו ויוצאים השדה
לברכה,
ואף
על גב דקאמר מאן דנפיק וכו’,
דמשמע
שאין שום חיוב לצאת,
ודוקא
אם קרה לו מקרה שראה אותם אז יברך…
מכל
מקום אם נסתכל בטעם הברכה ממנו נראה דאיפכא
מסתברא דהא כתב חמדת
ימים…
דמנהג
החסידים לצאת על הגנות בימי ניסן…
ועל
כן פירוש הרב פת לחם,
הברכה
שלא חסר וכו’
דאפשר
שאנו מזכירים כך הבריות עם האילנות,
משום
שהנפשות הנדחות המה יציצו כעשב הארץ בימי
ניסן,
וע”י
הברכה מתתקנים,
והיינו
שצריך להודות שלא חסר מעולמו כללום,
באופן
שהוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולכך
ברא יחד בריות ואילנות ליהנות בהם בני
אדם,
משום
דעיד”ז
מתתקנים.
ולפי
זה ודאי חובה עלינו לצאת חוצה להביט ולראות
אם לבלבו האילנות,
כדי
לתקן הנפשות אשר בענפיהם ישכונו,
וכן
כתב א”א
מ”ו
בספרו פירורי לחם חלק א סי’
רכו
שכן נהג לעצמו והנהיג
לחביריו ולתלמידיו65.

עוד
יש להעיר שר’
אברהם
בן עזרא,
שהיה
רב באזמיר,
הקדים
את החיד”א
וכתב בחיבורו ‘בתי
כנסיות’
על
פי החמדת ימים שיש לברך ברכה זו דווקא
בחודש ניסן:
“היוצא
בימי ניסן כו’
מדברי
ח”י
בהלכות פסח ד”ו
דעיקר ברכה זו אינו אלא בימי ניסן”66.

לסיום
עניין זה יש להביא דברי ר’
אברהם
כלפון:
“ובהיותי
אני הצעיר …
בליוורנו
שנת התקס”ה
נזדמנתי עם החכם…
אברהם
קורייאט ז”ל
ובירכנו ברכת האילנות בכרם שהיה בחצר
בתוך העיר ושאלתי את פי ממ”ש
הרב המופלא חיד”א…
ואחר
הברכה אמרנהו…
ואח”כ
התפילה הסדורה בחמדת
ימים…”67.

דעות
נוספות של הפוסקים בעניין

ר’
חיים
באכנר כתב בחיבורו ‘אור
חדש’:
“פרחים
מוציאים האילנות הרואה אותם בימי ניסן
וכן אם
רואה אילנות פורחות בחדש אדר נ“ל
מברך…”68.
וכן
כתב בעל ‘קיצור
השל”ה’
בסידורו
‘דרך
ישרה’,
שבניסן
או אייר יכול לברך ברכה זו69.
וכן
כתב ‘חיי
אדם’:
“שרואה
אילנות מלבלבין ולאו
דוקא בניסן,
מברך
‘ברוך…
העולם
שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות
טובות’…”70.
וכן
כתבו ‘מחצית
השקל’71,
‘מגן
גבורים’72,
‘כרם
שלמה’73
ו’ערוך
לנר’74.

מעניין
לציין לדברי בעל ‘דברי
מנחם’
שהעיד
על עצמו:
“ברכתי
באדר ב’
יען
ראיתי דברי
הרוקח
ומהם דקדקתי דיש לברך קודם ר”ח
ניסן”75.

גם
האדר”ת
העיד על עצמו:
“הייתי
זהיר וזריז לקיים ד’
חז”ל
הקדושים לברך בימי ניסן או
אייר על
הני אילני דמלבלבים…
וברכתי’
אחר
התפילה כדי לזכות את הרבים,
שאינם
יודעים כלל מדין זה”76.
ובערוך
השלחן כתב:
“במדינתינו
אינו בניסן אלא באייר או תחלת סיון,
ואז
אנו מברכין ואין ברכה זו אלא פעם אחת בשנה
אפילו רואה אילנות אחרות דברכה זו היא
ברכה של הודאה כלליות על חסדו וטובו
יתברך”77.
עוד
כתב:
“מיהו
בלא”ה
רפויה ברכה זו אצל ההמון,
ועיין
בדק הבית שכתב בשם ר”י
שלא נהגו לברך אבל כל ת”ח
ויראי ד’
נזהרין
בברכה זו”78.

אחריו
כתב במשנה ברורה:
“אורחא
דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב
האילנות וה”ה
בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון
מברך”79.
וכן
פסקו ר’
אברהם
חיים נאה80,
ר’
צבי
פסח פרנק81,
ר’
שמואל
דוד מונק82
ור’
יוסף
שלום אלישיב זצ”ל83.

לאור
דברי הראשונים והפוסקים שהבאתי לעיל,
גם
נשים תברכנה ברכה זו,
לפי
שאינה מצוות עשה שהזמן גרמא.
וכן
הסיקו כמה פוסקי זמננו.84

לסיום
ראוי להביא דברי ר’
יחיאל
מיכל מארפשטיק בחיבורו ‘סדר
ברכות’:
“היוצא
בימי ניסן ורואה אילנות המוצאין פרחים
אומר ברוך…
הזהיר
בזה עליו נאמר ראה ריח בני כריח השדה אשר
ברכו ה’
ויתן
לך וגו'”85.
ודבריו
הובאו ב’אור
חדש’86
וב’אליהו
רבה’87.

ברכת
אילנות בשבת

נדון
נוסף השנוי במחלוקת הלכה וקבלה בדין ברכת
האילנות מביא ‘כף
החיים’: “ובשבת
וביו”ט
אין לברך ברכת האילנות…
ונראה
לדברי המקו’ שכתבו
שע”י
ברכה זו מברר ניצוצי הקדושה מן הצומח יש
עוד איסור נוסף דבורר וע”כ
אסור לברך ברכה זו בשבת ויום טוב וכן עמא
דבר”.88
וכן
סבר ר’ יוסף
חיים ב’בן
איש חי’89.
וקודם
לכן מצאנו שכתב ר’
חיים
פלאג’י
בספרו ‘מועד
לכל חי’:
“לא
ראיתי ולא
שמעתי מימי עולם דמברכין בשבת ויום טוב
ברכת האילנות…”90.
אבל
טעמו אינו הטעם הנסתר של ‘כף
החיים’.

ואולם,
נימוק
זה קשה להבנה. לא
מצינו שיכתוב אפי’ אחד
מן הראשונים או הפוסקים שדנו בברכה זו
שאין לברך אותה בשבת או יום טוב.
ויש
לציין שר’ יעקב
חיים סופר שליט”א
כתב מאמר להסביר דעת סבו ‘כף
החיים’.91

האדר”ת
העיד על עצמו:
“הייתי
זהיר וזריז לקיים ד’
חז”ל
הקדושים לברך בימי ניסן או אייר על הני
אילני דמלבלבים,
והייתי
מהדר לברכה שבת
כדי למלאות החסר,
וברכתי’
אחר
התפילה כדי לזכות את הרבים,
שאינם
יודעים כלל מדין זה”92.

ר’
שלמה
זלמן אויערבאך כתב על דברי ‘כף
החיים’: “בכף
החיים כתב דבר
מוזר מאוד
לאסור משום בורר והוא תמוה ולא מובן”93.
ואכן
למעשה דעת הפוסקים היא שיכול לברך בשבת.
כך
נקטו ר’ אברהם
חיים נאה94,
ר’
שלמה
זלמן אויערבאך95,
ר’
יוסף
שלום אלישיב זצ”ל96
ועוד97.

הרואה
אילנות טובות ובריות נאות98

בחיבור
‘מעגל
טוב’
מזכיר
החיד”א
כמה וכמה פעמים שביקר ב”גארדין”
בעיר…99

בגמרא
ברכות מצינו:
“ראה
בריות טובות ואילנות טובות מברך שככה לו
בעולמו”100.
ובגמרא
עבודה זרה נאמר:
“מסייע
ליה לרב,
דאמר
רב:
אסור
לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו.
מיתיבי:
מעשה
ברשב”ג
שהיה על גבי מעלה בהר הבית,
וראה
עובדת כוכבים אחת נאה ביותר,
אמר:
מה
רבו מעשיך ה’!
ואף
ר”ע
ראה אשת טורנוסרופוס הרשע,
רק
שחק ובכה,
רק
–
שהיתה
באה מטיפה סרוחה,
שחק
–
דעתידה
דמגיירא ונסיב לה,
בכה
–
דהאי
שופרא בלי עפרא!
ורב,
אודויי
הוא דקא מודה,
דאמר
מר:
הרואה
בריות טובות,
אומר:
ברוך
שככה ברא בעולמו.
ולאסתכולי
מי שרי…”101.

ובירושלמי
ברכות:
“הרואה
אילנות נאים ובני אדם נאים אומר ברוך שכן
ברא בריות נאות בעולמו.
מעשה
ברבן גמליאל שראה גויה אשה נאה ובירך
עליה.
לא
כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא
רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן לא תחנם לא
תתן להם חן.
מה
אמר אבסקטא לא אמר.
אלא
שכך ברא בריות נאות בעולמו.
שכן
אפילו ראה גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר
ברוך שברא בריות נאות בעולמו.
זו
דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים.
אלא
דרך עקמומיתה היתה.
כגון
ההן פופסדס והביט בה שלא בטובתו”102.

אעפ”י
שהחיד”א
ביקר כמה פעמים בגנים אלו,
מכל
מקום לא מצינו שרשם שבירך במהלך ביקוריו
אפילו פעם אחת “ברוך
שככה לו בעולמו”
כשראה
אילנות טובות.

דברי
הגמרא הובאו ברמב”ם:
“הרואה
בריות נאות ומתוקנות ביותר
ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו”103.
והטור
כתב:
“ראה
בריות טובות או בהמה ואילנות טובות אומר
ברוך…
גם
בזה כתב הראב”ד
דוקא בפעם ראשונה מברך עליהם ולא יותר
(עליהם)
ולא
על אחרים אלא אם כן ראה נאים מהם”104.
וכן
פסק ר’
יחיאל
מיכל מארפשטיק בחיבורו ‘סדר
ברכות’105.

ר’
יואל
סירקש כתב בב”ח:
“עיין
לעיל בסימן רי”ח.
ומשמע
דבאילנות טובות מודה רבינו להראב”ד
דאינו מברך אלא בפעם ראשונה”.
וכן
כתבו ב’עולת
תמיד’106
ור’
יאיר
חיים בכרך ב’מקור
חיים’107.

אמנם
ב’לחם
רב’
מצינו:
“ולא
לבד בפעם ראשונה צריך לברך כן אלא צריך
נמי לברך כן מל’
יום
לשלשים יום”108.
וכן
כתבו ‘לבוש’109,
אור
חדש110,
ואליה
רבה111.

יש
לציין ללשונו המעניינת של ר’
אברהם
בן הרמב”ם
ב’המספיק
לעובדי השם’,
“והרואה
עצים המוצאים
חן בעיניו
או בריות שיפיים וחנם
רבים
מברך”112.
ר’
חיים
באכנר כתב בחיבורו ‘אור
חדש’:
“והרי
זה מהנה עצמו בראותו דבר הגשמי ובברכה
שהוא מברך עליו עשאו רוחני…”113.

למעשה
הובאה הלכה זו בפוסקים,
ואפילו
ה’מגן
אברהם’
דן
אם יש לברך ברכה זה על גוי רשע שאסור להסתכל
בו.
הלכה
זו הובאה אף על ידי ר’
חיים
ליפשיץ בחיבורו ‘דרך
חיים’114
וע”י
ר’
אלחן
קירכהאן ב’שמחת
הנפש’115
ויותר
מאוחר על ידי ר’
שלמה
ממיר ב’שלחן
שלמה’116
ור’
שלמה
זלמן מליאדי בחיבורו ‘סדר
ברכת הנהנין117,
וא”כ
צ”ב
למה לא בירך החיד”א
ברכה זו ומתי הפסיקו לברך ברכה זה.

ר’
יוסף
האן נוירלינגן, כתב
בספרו ‘יוסף
אומץ’ (כתיבת
הספר הסתיימה כבר בשנת ש”צ
אבל נדפס רק בשנת תפ”ג):
“וכן
בברכה דשככה לו בעולמו שבמברכין על האילנות
ובריות טובות מקילין
גם כן דהתם
כולי עלמא סבירי להו דדוקא בפעם ראשונה
ודוקא שלא ראה כיוצא בהם מימיו ואם כן
בקלות יבא לידי ברכה לבטלה”.118ואפשר
שזה היה טעמו של החיד”א.

‘חיי
אדם’
כתב:
“הרואה
אילנות טובות ובריות…
אומר
ברוך…
שככה
לו בעולמו.
ודוקא
פעם ראשון כשרואה אותם ולא יותר,
לא
עליהם ולא על אחרים,
אלא
אם כן היו נאים מהם.
ונראה
לי מה שאין אנו נוהגין לברך ברכה זו…
ונראה
לי דהוא הדין בכל הברכות דכמו דהתם הברכה
היא על השמחה וכבר עברה,
הוא
הדין בכולם.
וכיון
שאנו רגילין תמיד בזה,
אין
לנו שינוי גדול”119.
בכך
כיון החיי אדם לדברי המאירי שכתב על ברכה
זה:
“נראה
לי דוקא במקום שאין האילנות או הבריות
מצויות שיש שם קצת חדוש”120.

ובכף
החיים,
לאחר
שהעתיק דברי החיי אדם,
כתב:
“ומ”מ
נ”ל
דיש לברך בלא שם ומלכות”121.
אפשר
שהחיד”א
ס”ל
כחיי אדם לכן לא בירך ברכה זו.
ויש
להעיר שבעל ‘קיצור
השל”ה’
בסידורו
‘דרך
ישרה’
מביא
הברכה על האילנות בניסן ולא מביא ברכה
זו122.
וכן
ר’
שלמה
חלמא בעל ‘מרכבת
המשנה’
לא
מביא הלכה זו בחיבורו ‘שלחן
תמיד’123,
ושניהם
היו לפני החיי אדם.

עוד
ניתן לפרש הנהגת החיד”א
שהוא סבר כשיטת ה’משנה
ברורה’
ב’שער
הציון’
שכוונת
הגמרא דווקא כשהן נאות ביותר124.
טעם
אחר לפרש הנהגת החיד”א
בדרך אפשר,
שסבר
כאדר”ת
ב’עובר
אורח’:
“ובריות
נאות לא הבנתי איזה גבול יש בזה לקרותו
נאה וכי רשות כל אחד לבר כפי מה שנראה
בעיניו”125.

וכן
פסק הרב יוסף שלום אלישיב:
“היום
לא נוהגים ברכה זו,
כי
צריך להיות נאים ביותר ומי יכול לדעת כמה
זה”126.

לסיים
אביא דברים חשובים שכתב ר’
ישראל
ליפשיץ בדרשתו ‘דרוש
אור חיים’:

זהו ג”כ
מ”ש
חז”ל
בברכי’
[דמ”ג]
האי
מאן דנפיק ביומי ניסן וחזא אילני דמלבלי,
אומר
בא”י
אמ”ה
שלא חיסור בעולמו כלום,
וברא
בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות
בהן בנ”א.
דתמוה
דמה לנו להזכיר בהברכה מבריות חיות שג”כ
באביב נראין יפות,
והרי
עכ”פ
הרי אינו מברך רק על האילנות שרואה אותן?
שסיים
להתנאות בהן בנ”א
איך ע”י
מעט הירוק שיראה באילנות יתנאו גם הבנ”א?

אמנם
העולם ובריותיה שעליה,
תמיד
עומדים יחד בקישור אמיץ מאוד,
מקרה
האחד הוא מקרה השני בחורף יהי’
לא
לבד חורף בעולם כ”א
גם כל הבריות בו והיו אז רפויי ידים ומוקעים
בתרדמה,
וקפאון
ונימכות רוח ימשולו על הכל.
ואולם
כאשר יבקע הקרן הראשון מאביב על פני העולם,
אז
שוב ישוב הכל להעצות נר החיים,
הכל
בהטבע יקבץ לחיי ילדות חדשים כמ”ש
חדשים לבקרים ר”ל
בכל בוקר יתרא’
יחות
חדש בהטבע וכח חדש יתראה בו,
רבה
אמונתך ה’,
ואיך
נאמן אתה ה’
שהלווינו
לטבע שלך בחורף כוחות העולם,
והנה
תשלם לנו באביב בפראצענטע כפולים מה
שהלווינו לה.
ולכן
אחז”ל
בפסחים [קיב’ב]
כד
חזית שור שחור בימי ניסן ריש תורא בדיקולא,
סק
לאגרי ושדי דרגא מתותך,
ר”ל
לך ונטה לך אז מהצד ממול הבהמות עלולים
להזיק אז ביהירות טבעם.
כל
הברואים והבנ”א
הם אז נאותים לקיים יותר מלמות,
לרפואה
ולבריות יותר מלחולשת ולחולאת לשמחה
ולעונג יותר מליגון ולנכאת לב כפוף.
והישראל
שבכל השנויים שיקרו בטבע תמיד ימצא בהן
בר אשר יעורו לבקש השלמת נפשו,
להכי
כדחזי אילני דמלבלי,
דהיינו
שיתהוו על ענפי האילנות כמו לבבות קטעים
רטובים יזכר כי גם האדם עץ השדה גם זה
האילן יאבד פ”א
רטיבות שלו בחורץ שלו,
דהיינו
בזקנתו,
אבל
בסוף החורף ההוא יקץ לאביב יותר יפה,
וישוב
לחיי נערות שוב ללבלב בחיים אחרים.
לכן
אומר אז ברוך שלא חיסר בעולמו כלום שלא
יניח בעולמו שום דבר להתאפס,
ואותו
הגויעה והתרדמה שראינו בהטבע בהחורף,
הי’
רק
הכנה להשלמה שיבוא אחריו,
כי
החסרון הזה שראינו בהחורף בהטבע הוא אשר
על ידו ברא הבריות טובות וחיות הנס שהם
עתה יותר יפים ואמצי לב מאשר היו בשלהי
הבציר,
וגם
האילנות הם עתה יותר טובות מאשר היו אז,
כי
עתה שבו לימי נעוריהן.
ומסיים
בדבריו עיקר כוונתו בברכתו שכל זה כסדר
כך מיוצר בראשית ית’
כדי
להתנאות בהן בנ”א,
שעי”ז
יחשוב האדם ג”כ
שהמיתה הנדמת שלו,
ישאנו
לחיים אחרים,
והענן
הרעם של המות תשאנו כאליהו לשמים,
לאור
לפני ה’
באור
החיים.127

1
חלק
מן המאמר פורסם מכבר בקובץ ‘הפעמון’
ד
(תשע”ב),
עמ’
81-86. אך
הפעם הוספתי הרבה על דבריי כאן.
ראה
מאמרי,
‘הלכות
ברכת הראייה במסגרת הספר מעגל טוב לחיד”א’,
ישורון
כו (תשע”ב),
עמ’
תתנג-תתעד
שיש מבוא על סידרה זו.

2
על
ענין זה ראה:
ר’
יצחק
נסים,
שו”ת
יין הטוב,
ירושלים
תשל”ט,
סי’
מג-מה;
ר’
יחיאל
זילבר,
בירור
הלכה,
או”ח,
ב,
בני
ברק תשל”ו,
עמ’
רז-רח;
הנ”ל,
תליתאה,
בני
ברק תשנ”ה,
עמ’
קכז;
ר’
אליהו
כהן,
מעשה
חמד,
בני
ברק תשמ”ז
[ספר
שלם על ברכת אילנות],
עמ’
צ-צא;
ר’
עובדיה
יוסף,
חזון
עובדיה,
(ט”ו
בשבט),
ירושלים
תשס”ז,
עמ’
תנז-
תס;
הנ”ל,
חזון
עבודיה,
פסח,
ירושלים
תשס”ג,
עמ’
כג-כה;
הנ”ל,
מאור
ישראל,
א,
ירושלים
תשנ”ו,
ר”ה,
דף
יא ע”א;
ר’
דוד
יוסף,
הלכה
ברורה,
יא,
ירושלים
תש”ע,
סי’
רכו,
עמ’
תכד
ואילך;
הערות
ר’
יעקב
הלל,
בעמודי
הוראה [בתוך:
מורה
באצבע],
ירושלים
תשס”ו,
עמ’
קל-קלא;
הנ”ל,
שו”ת
וישב הים,
ג,
ירושלים
תשע”ב,
סי’
כב;
ר’
אליהו
אריאל,
שער
העין,
מודעין
עילית תשס”ח,
עמ’
קט-קיז,
שפב-שפז;
ר’
פנחס
זבחי,
ברכת
יוסף,
ירושלם
תשס”ח,
עמ’
עד-עט;
ר’
שריה
דבליצקי,
איגרתא
חדא,
בני
ברק תשע”ב,
עמ’
מז-נד;
ר’
נחום
רנן,
מועדי
ה’,
מודיעין
עלית תשע”ב.

3
מעגל
טוב,
עמ’
92

4
שם,
עמ’
146.

5
נדפס
אצל מאיר בניהו,
רבי
חיים יוסף דוד אזולאי,
ירושלים
תשי”ט,
עמ’
תקמג.

6
שם,
עמ’
תקמד.

7
מורה
באצבע,
ירושלים
תשס”ו,
אות
קצח,
עמ’
קל-קלא.

8
ברכי
יוסף,
סי’
רכו,
ס”ק
ב.
וראה
חמדת ימים עמ’
שפד-שפה.
וראה
ר’
יהודה
עלי,
‘קמח
סלת’,
הלכות
חודש ניסן אות ד-ה,
שהביא
דברי החיד”א
בברכי יוסף ומורה באצבע.
ועיי”ש
שהביא דברי ‘חמדת
ימים’,
שם
אות ג [וראה
ר’
אברהם
אלקלעי,
זכור
לאברהם,
ב,
מונקאטש
תרנ”ה,
אות
ב סי’
כח].
עוד
הביאו את דברי החיד”א:
ר’
מרדכי
משה מגדאד,
מזמור
לאסף,
ליוורנו
תרכ”ד,
דף
קטז ע”ב;
ר’
משה
פריסקו,
בירך
את אברהם [נדפס
לראשונה תרכ”ב],
סי’
עב;
ר’
ישראל
פרידמאן,
לקוטי
מהרי”ח,
א,
ירושלים
תשס”ג,
דף
קנז ע”א.

9
ראה
ר’
שלמה
וענקין,
אגרות
והסכמות רבנו חיד”א,
בני
ברק תשס”ו,
עמ’
מח-נא.

10
לקט
הקציר,
סי’
יט
אות פא.

11
זכר
דוד,
ירושלים
תשס”א,
מאמר
שלישי,
עמ’
תת.

12
מועד
לכל חי,
סי’
א
אות ט. יש
להעיר שבנו של רבינו,
ר’
יוסף
פאלג’י,
יוסף
את אחיו,
ירושלים
תשס”ה,
עמ’
צא-צב,
מסיק
שניסן לאו דווקא וכמו שכתב בשו”ת
השיב משה.
ראה
לקמן.

13
גדולות
אלישע,
ירושלים
תשל”ו,
סי’
רכו.

14
לשון
חכמים, א,
ירושלים
תש”ך,
סי’
מב.
והשווה
לדבריו בהגדה של פסח ‘ארח
חיים’,
ירושלים
תשנ”ט,
עמ’
ט-י
אות א, י.
וראה
סדר ברכת האילנות שנדפס ממנו בגדאד:
ר’
יעקב
הלל, בן
איש חי:
תולדותיו
וקורותיו ומורשתו לדורות,
ירושלים
תשע”ב,
עמ’
496. וראה
ר’ דוד
ששון, מסע
בבל, ירולים
תשט”ו,
עמ’
רכו,
על
בבגדאד:
“בחדש
ניסן…
ומברכים
ברכת האילנות”.

15
בית
הבחירה,
ליוורנו
תרל”ה,
דף
כ ע”ב
אות א-ב:
“… עיקר
ברכה זו בימי ניסן והכי נהיגנא”.

16
כף
החיים,
סי’
רכו,
אות
א.

17
זה
השלחן,
אלג’יר
תרמ”ח,
עמ’
צט.
וראה
ר’ עמרם
אבורביע,
נתיבי
עם, ירושלים
תשמ”ט,
עמ’
קלב.

18
חסד
לאלפים,
סי’
רכא,
אות
כג. וראה
ר’
אברהם
איינהורן,
ברכת
הבית, דף
ע ע”ב,
שכתב:
”יש
להדר לברך בניסן אם אפשר”.

19
ראה
ר’ מלכיאל
הלוי, שו”ת
דברי מלכיאל,
ג,
סי’
ב.

20
ברכות
דף מג ע”ב;
ר’
נחמן
קורניל,
בית
נתן, ווין
1854, ברכות
שם, דף
כו ע”ב
בדפי הספר;
הנ”ל,
זכר
נתן, וויען
תרל”ב,
דף
כב ע”א;
ר’
שריה
דבליצקי,
איגרתא
חדא, בני
ברק תשע”ב,
עמ’
נג-נד.

21
ראש
השנה, דף
יא ע”א.
ידידי
ר’
מרדכי
מנחם הוניג הראני מקור חשוב וקדום לברכות
הראייה בכלל וברכות האילנות בפרט.
ראה:
ספר
בן סירא (מהדורת
מ’
סגל),
ירושלים
תשנ”ז,
פרק
מג,
וראה
שם בפרט,
עמ’
רפט:
“יבול
הרים כחרב ישיק,
ונוה
צמחים כלהבה”.
שהכוונה
ל’ואילנות
טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו’.

22
ראה
לשון הרי”ף,
רמב”ם,
רא”ש
ועוד. וראה
ר’ יהודה
החסיד,
ספר
חסידים,
מהדורת
מקיצי נרדמים:
ברלין
1891, סי’
תקפא;
ר’
יעקב
חזן, עץ
חיים,
ירושלים
תשכ”ב,
עמ’
קפז:
“היוצא
לשדה ולגנות בימי ניסן…”.;
רשב”ץ,
מגן
אבות,
ירושלים
תשס”ז,
עמ’
366: “ומאן
דנפיק ביומי ניסן ורואה אילנות…”.

23
שו”ת
הלכות קטנות,
ב,
סי’
כח.

24
מקור
חיים, סי’
רכו.

25
אליה
רבה, שם
ס”ק
א.

26
צדה
לדרך,
ווארשא
תר”מ,
דף
לז ע”א,
מאמר
ראשון,
כלל
שלישי,
פרק
כח, כתב:
“היוצא
לגנות ולפרדסים בימי ניסן וראה אילנות
פורחים…
וכן
אם רואה אילנות פורחות בחדש אדר”.
וראה
מה שכתב ‘תורת
חיים’
(סופר)
שם,
לענין
‘צדה
לדרך’. על
החיבור ‘צדה
לדרך’ בכלל
ראה: שלמה
איידלברג,
בנתיבי
אשכנז,
ברוקלין
תשס”א,
עמ’
204-226.

27
ר”ה
דף יא ע”א.
וראה
מה שכתב ר’
צבי
פסח פרנק בשו”ת
הר צבי או”ח
סי’ קי”ח,
על
דברי הריטב”א.

28
שו”ת
עמודי אש,
לבוב
תר”ם,
סי’
ב,
ק’
מעון
הברכות אות יב.
וכ”כ
ראה שדי
חמד,
ה,
מערכת
ברכות סי’
ב
אות א.
חידושי
הריטב”א
למסכת ר”ה
נדפסו לראשונה בקניגסברג תרי”ח,
וכנראה
הראשון שהעיר לדברי הריטב”א
לעניין זה (מלבד
החיד”א
שראהו בכ”י)
היה
ר’
נחמן
קורניל,
ב’זכר
נתן’, וויען
תרל”ב,
דף
כב ע”א.

29
האשכול
(מהדורות
אויערבך),
א,
עמ’
68: “ולאו
דוקא ביומי ניסן אלא בזמן שרואה הפרח פעם
ראשון בשנה…”.
ואינו
מופיע באשכול מהדורת אלבק.
וראה
ר’
דוב
בער קאראסיק,
פתחי
עולם ומטעמי השלחן,
סי’
רכ”ו
ס”ק
א ור’
ראובן
מרגליות נפש חיה,
סי’
רכו
שמציינים לדברי האשכול.

30
שו”ת
זכר יהוסף,
ג,
סי’
קצד
בסוף. ספר
הרוקח הלכות ברכות,
סי’
שמב
כתב: “הרואה
אילנות שהוציאו פרח כגון בניסן”.

31
רוקח,
ירושלים
תשכ”ז,
סי’
שמב,
עמ’
רלה.

32
ראה
ר’ יוסף
ענגיל,
גליוני
הש”ס,
ברכות
דף ה ע”א
דה אף ת”ח.
וראה
ר’ ראובן
מרגליות,
מרגליות
הים, דף
צח ע”ב
אות יח;
ר’
דוד
יואל ווייס,
מגדים
חדשים,
ברכות,
ירושלים
תשס”ח,
עמ’
לט.

33
פירוש
התפלות והברכות,
ירושלים
תשל”ט,
ב,
עמ’
נו:
“יצא
לשדות וראה אילנות פורחים…”.

34
ספר
אדם, נתיב
יג, חלק
שני, דף
קד ע”א.

35
מרדכי,
ברכות,
סי’
קמח.

36
ספר
הפרדס,
ירושלים
תשמ”ה,
עמ’
סט.

37
המספיק
לעובדי השם (מהדורת
דנה), רמת
גן תשמ”ט,
עמ’
240.

38
שם,
עמ’
249.

39
ספר
התדיר,
ניו
יורק תשנ”ב,
עמ’
רצח.

40
פריס
671.

41
דקדוקי
סופרים,
ברכות,
עמ’
230, אות
ב.

42
שו”ת
השיב משה,
סי’
ח.
דבריו
הובא אצל הרבה וראה ר’
יוסף
זכריה שטרן,
שו”ת
זכר יהוסף סי’
נט
שהביא דבריו.

43
נדפס
בסוף ארחות חיים (ספינקא).
וראה
ר’
יוסף
זכריה שטרן,
שו”ת
זכר יהוסף,
ג,
סי’
קצד.
וראה
שם,
סי’
נט,
שהאדר”ת
כתב לו רעיון זה במכתב.

44
כך
מובא בשמו על ידי תלמידו חת”ס
בגליונות על השלחן ערוך שם.
וראה
ר’
אברהם
שווארץ,
דרך
הנשר (תורת
אמת),
ב,
ירושלים
תשמ”ג,
עמ’
מח-מט;
ר’
יעקב
חיים סופר,
קונטרס
יד סופר,
בסוף:
גדולות
אלישע,
ירושלים
תשל”ו,
עמ’
יא.
וראה
ר’
שריה
דבליצקי,
איגרתא
חדא,
בני
ברק תשע”ב,
עמ’
מח-מט.

45
אשל
אברהם,
סי’
רכו.

46
פתח
הדביר,
סי’
רכו.
ראה
מה שכתב ר’
פנחס
זבחי,
בברכת
יוסף,
עמ’
עה-עו.

47
שו”ת
עולת שמואל,
שלוניקי
תקנ”ט,
ליקוטים
דף לז ע”א.

48
שער
הגלגולים,
ירושלים
תשמ”ח,
הקדמה
כב,
עמ’
סא.

49
שפתי
כהן,
פרשת
בא,
עמ’
66. וראה
ר’
אברהם
חמוי,
בית
הבחירה,
ליוורנו
תרל”ה,
דף
כ ע”ב
אות ב,
שציין
לשפתי כהן.

50
ראה
למשל, ברכי
יוסף, או”ח
סי’ תקפ”א,
ס”ק
כא.

51
חמדת
ימים,
קושטא
תצ”ה,
ד”צ,
פסח,
פרק
א,
דף
ו ע”ב.

52
ראה
דברי החיד”א
בתוך:
מאיר
בניהו,
רבי
חיים יוסף דוד אזולאי,
ירושלים
תשי”ט,
עמ’
תקכט
ואילך,
ברשימות
הנהגותיו מכתב יד שבשנים תקכ”ז,
תקכ”ח,
תקל”ה,
תקמ”א,
תקמ”ג,
שהחדי”א
רשם שהוא קרא הספר חמדת ימים.
וראה
מה שכתב מאיר בניהו,
שם,
עמ’
קמג-קמד
ועמ’
קסז.
וראה
דבריו החשובים של י’
תשבי,
חקרי
קבלה ושלוחותיה,
ב,
ירושלים
תשנ”ג,
עמ’
346; ר’
יעקב
חיים סופר,
‘על
ספרים וסופרים’,
ישורון
כ (תשס”ח),
עמ’
תרעז-תרעח;
ר’
ראובן
כמיל,
שער
ראובן,
ירושלים
תשס”ח,
עמ’
מג-מד.
וצע”ג
על מה שכתב ר’
יעקב
סופר שם בעניין,
שהחיד”א
מציין לספר ‘חמדת
ימים’
רק
שלוש פעמים בספרו ורק בר”ת,
ומכאן
למדים על יחסו של הגאון החיד”א
לספר זה.
אבל
לאמיתו של דבר,
ברשימות
הנהגותיו [שר’
יעקב
חיים סופר יודע על קיומם והוא מציין להם
שם,
עמ’
תרעט]
הרבה
פעמים רשם שהוא למד בספר חמדת ימים.
וראה
הסיפור שמובא ב’שבחי
הרב החיד”א’,
בתוך:
מעגל
טוב,
ליוורנו
תרל”ט,
דף
כח ע”א
[=ר’
שלמה
ועקנין,
אגרות
והסכמות רבינו חיד”א,
בני
ברק תשס”ו,
עמ’
קמא].
ובאמת
צ”ע
בדעת החיד”א
בעניין זה ודעתו הכללית לגבי של לימוד
בספרים שיוחסו לשבתאות.
וראה
מה שכתב מאיר בניהו שם.
וראה
מה שכתב ישעיה תשבי,
ספר
החיד”א,
בעריכת
מאיר בניהו,
ירושלים
תשי”ט,
עמ’
מז-נג.
ואי”ה
אחזור לזה בהזדמנות אחרת.
וראה
ר’
אריאל
אהרונוב,
ק’
אר”ש
חמדה,
בני
ברק תש”ע,
עמ’
צו
ואילך.

53
ראה
מ’ בניהו
שם.

54
ראה
ספר החיד”א,
בעריכת
מאיר בניהו,
ירושלים
תשי”ט,
עמ’
מד
אות יב.

55
רבים
כבר האריכו בזה וראה מה שכתבתי בספרי
ליקוטי אליעזר,
ירושלים
תש”ע,
עמ’
ב,
ואי”ה
אחזור לזה בקרוב.

56
קב
הישר,
פרק
פח.
תודה
לידידי ר’
שמואל
תפילינסקי שהעיר לי לזה.

57
וראה
מה שכתב ר’
יעקב
הלל בזה בהערות שלו ‘עמודי
הוראה’
לחיבור
מורה באצבע,
ירושלים
תשס”ו,
עמ’
קלה;
וב’מקבציאל’,
לו,
עמ’
קכג-
קל
[תודה
לידידי ר’
שמואל
תפלינסיקי שהפנני למקור זה].

58
יסוד
יוסף,
ירושלים
תשס”א,
פרק
פג, עמ’
שעח-שעט.

59
ראה
על זה,
יעקב
אלבוים,
‘קב
הישר: קצת
דברים על מבנו,
על
ענייניו ועל מקרותיו’,
חוט
של חן, שי
לחוה טורניאנסקי,
ירושלים
תשע”ג,
עמ’
15-64; Jean
Baumgarten, ‘Eighteenth-Century Ethico-Mysticism in Central Europe:
the “Kav ha-yosher” and the Tradition’, Studia
Rosenthaliana,
Vol. 41, Between Two Words: Yiddish-German Encounters (2009), pp.
29-51

60
שו”ת
זכר יהוסף,
ג,
סי’
קצד.
וראה
שם,
סי’
נט.

61
גבורת
האר”י,
ירושלים
תשע”א,
עמ’
קעז-קעח;
הנ”ל,
שו”ת
וישב הים,
ג,
ירושלים
תשע”ב,
סי’
כב.

62
פתח
עינים,
ר”ה
דף יא ע”א.

63
מאיר
בניהו,
רבי
חיים יוסף דוד אזולאי,
ירושלים
תשי”ט,
עמ’
תקל.

64
ראה
מאיר בניהו,
רבי
חיים יוסף דוד אזולאי,
עמ’
קפז-קפח.

65
זכר
דוד,
ירושלים
תשס”א,
מאמר
שלישי,
עמ’
תשצ”ט.

66
בתי
כנסיות,
ירושלים
תשנ”ז,
סי’
רכו.
המחבר
היה רב באזמיר.
נולד
בערך בשנת ת”ן
ונפטר בשנת תקכ”א,
אבל
ספרו נדפס פעם ראשונה בשנת תקס”ו.
וראה
לעיל שציינתי לעוד כמה אחרונים שמביאים
דברי החיד”א
וגם החמדת ימים.

67
לקט
הקמח, סי’
כב
אות ב. ר’
אברהם
התכתב עם החיד”א
הרבה שנים.
בתקופה
מאוחרת יותר אף ביקר אותו בליוורנו ושהה
אתו כשנה.
היו
ביניהם יחסי ידידות הדוקים.
בספריו
מרבה להביא מדברי החיד”א
ומוסר כמה אנקדוטות אישיות ושיחות שהיו
ביניהם.
וכן
מצטט מכל כתבי החיד”א.
מ’
בניהו,
ספר
החיד”א,
בעריכת
מ’
בניהו,
עמ’
קעח-קפב,
אסף
את כולם.
וראה
מה שנדפס מכ”י
של ר’ כלפון
בסוף ר’
יעקב
רקח, מעטה
תהלה,
ליוורנו
תרי”ח,
דף
קיט ע”ב
ואילך. על
ר’ אברהם
כלפון:
ראה
מה שכתבתי במאמרי ‘סגולות
לזכרון ופתיחת הלב’,
ירושתנו
ה (תשע”א),
עמ’
שנה.
ויש
להוסיף למה שכתבתי שם שלאחרונה הדפיסו
חיבורו ‘מעשה
צדיקים’
מכתב
יד.

68
אור
חדש, כלל
כז אות טז.

69
סידור
דרך ישרה,
פרנקפורט
דמין תנ”ז,
דף
קצב ע”א.

70
כלל
סג סעיף ב.
ור’
דוב
בער קאראסיק,
פתחי
עולם ומטעמי השלחן,
סי’
רכ”ה
ס”ק
כז הביא דברי החיי אדם.

קיים
דיון בדעת ‘בעל
התניא’
בעניין
זה.
בחיבורו
‘סדר
ברכת הנהנין’
משמע
דניסן הוא דווקא אבל מלוח ברכת הנהנין
נראה שדעתו הוא שניסן לאו דווקא.
ראה
ר’
אברהם
חיים נאה,
קצות
השלחן,
ב,
סי’
סו,
ס”ק
יח,
בדי
השלחן;
קצות
השלחן,
הערות
למעשה,
עמ’
קנט,
ודברי
בנו שם תכ,
ודברי
ר’
שלמה
זלמן אויערבך שם,
עמ’
תכו;
ר’
יהושע
מונדשיין,
אוצר
מנהגי חב”ד,
ניסן,
ירושלים
תשנ”ו,
עמ’
ט.
[תודה
לידידי ר’
לוי
קופר שהעיר לי על חלק ממקורות אלו].

71
מחצית
השקל, סי’
רכו.
וראה
מה שכתב ר’
אברהם
מבוטשאטש ב’אשל
אברהם’,
סי’
רכו:
“כמדומה
לי שבשנה זו ברכי על האילנות בנוסח רחמנא
מצד שהיה אחר ניסן והייתי מסופק,
ואולי
עדיף תמיד לברך בנוסח רחמנא גם בניסן…”.

72
מגן
גבורים,
שם.

73
כרם
שלמה,
פרעסבורג
1843, סי’
רכו.
וראה
ר’ אהרן
ווירמש,
מאורי
אור, ד,
מיץ
תקפ”ב,
באר
שבע, דף
יב ע”א
(ברכות).

74
ערוך
לנר, ר”ה
דף ב ע”ב,
תוס’
ד”ה,
בחדש,
עי”ש
ראייה שלו.

75
דברי
מנחם,
שולוניקי
תרכ”ו
סי’
רכו
סעי’
א.

76
נפש
דוד, בתוך:
סדר
אליהו,
ירושלים
תשמ”ד,
עמ’
138-139.

77
ערוך
השלחן,
סי’
רכו
ס”ק
א.

78
שם,
ס”ק
ב.
וראה
מה שכתב ר’
אברהם
מבוטשאטש,
אשל
אברהם,
סי’
רכו
[בסוף
שו”ע
מהדורת מכון ירושלים],
ד”ה
עוד מצאתי:
“שכעת
רובא דרובא אין מברכים ברכה זו”.
וראה
שם ד”ה
בימי ניסן.
וראה
מ”ש
ר’
דוב
בער קאראסיק,
פתחי
עולם ומטעמי השלחן,
סי’
רכ”ו
ס”ק
א.

79
משנה
ברורה,
סי’
רכ”ו
ס”ק
א.
וראה
ארחות חיים (ספינקא)
שם;
ר’
מאיר
אריק,
מנחת
פיתים,
שם.
וראה
ר’
יוסף
שווארטץ,
שו”ת
גנזי יוסף,
סי’
לג;
ר’
ישראל
יצחק מפראגא,
ברכות
ישראל,
ברוקלין
תשמ”ט
[ד”צ],
עמ’
80.

80
קצות
השלחן,
הערות
למעשה,
ירושלים
תשע”ד,
עמ’
קנט.

81
שו”ת
הר צבי,
או”ח,
סי’
קיח.

82
שו”ת
פאת שדך,
או”ח,
ב,
ירושלים
תשס”א,
סי’
סד,
עיי”ש
ראייתו שלשון ניסן לאו דווקא.

83
הערות
במסכת ברכות,
ירושלים
תשע”ב,
עמ’
שצד;
ר’
יוסף
אפרתי,
ישא
יוסף,
ירושלים
תשע”ב,
עמ’
סט.

84
ראה:
ר’
אליהו
כהן,
מעשה
חמד (לעיל
הערה 2),
עמ’
קמב-קמד,
רפח-רצ;
ר’
שריה
דבליצקי,
איגרתא
חדא (לעיל
הערה 2),
עמ’
נד;
ר’
עובדיה
יוסף,
חזון
עובדיה,
פסח
(לעיל
הערה 2),
עמ’
יא;
ר’
יצחק
יוסף, עין
יצחק, ג,
ירושלים
תשס”ח,
עמ’
קצד-קצז.

85
סדר
ברכות,
ירושלים
תשס”ג,
עמ’
יג.

86
אור
חדש,
ירושלים
תשס”ג,
כלל
כז,
אות
טז.

87
אליהו
רבה,
סי’
רכו,
ס”ק
א.

88
כף
החיים, שם
אות ד.
וראה
משה חלמיש,
הנהגות
קבליות בשבת,
ירושלים
תשס”ו,
עמ’
427.

89
ידי
חיים,
ירושלים
תשנ”ח,
עמ’
ז
אות ז. על
ספר זה ראה:
ר’
יעקב
הלל, בן
איש חי,
תולדותיו
וקורותיו ומורשתו לדורות,
ירושלים
תשע”ב,
עמ’
505-506.

90
מועד
לכל חי,
סי’
א,
אות
ח. וראה
ר’ עמרם
אבורביע,
נתיבי
עם, ירושלים
תשמ”ט,
עמ’
קלב.

91
‘בענין
ברכת האילנות’,
אור
ישראל סב (תשע”א),
עמ’
קמא-קמד.

92
נפש
דוד, בתוך:
סדר
אליהו,
ירושלים
תשמ”ד,
עמ’
138-139.

93
קצות
השלחן,
הערות
למעשה,
ירושלים
תשע”ד,
עמ’
תכ.

94
קצות
השלחן,
הערות
למעשה,
עמ’
קנט.

95
הליכות
שלמה,
תפילה,
עמ’
רפט
בהערה 121,
שרש”ז
אף בירכה בשבת.

96
ר’
יוסף
אפרתי,
ישא
יוסף,
ירושלים
תשע”ב,
עמ’
ע,
ודלא
כמו שמובא אצל ר’
יהושע
ברוננער,
איש
על העדה,
ב,
חמ”ד
תשע”ד,
עמ’
קכא.

97
ר’
עובדיה
יוסף, חזון
עובדיה, פסח,
עמ’
כ-כד,
הנ”ל,
שבת,
ד,
ירושלים
תשע”ב,
עמ’
עט;
ר’
אליהו
כהן,
מעשה
חמד (לעיל
הערה 2),
עמ’
רסב-רסד;
ר’
שריה
דבליצקי,
איגרתא
חדא (לעיל
הערה 2),
עמ’
נב-נג;
ר’
יעקב
הלל, שו”ת
וישב הים, ג,
ירושלים
תשע”ב,
סי’
כא.
וראה
ר’ יהושע
מונדשיין, ‘קבלה
דרוש והלכה’, אור
ישראל כט (תשס”ג),
עמ’
רכד.

98
ראה:
ר’
דוד
יוסף,
הלכה
ברורה,
יא,
(לעיל
הערה 2),
סי’
רכו,
עמ’
תיט-תכג;
ר’
אליהו
אריאל,
שער
העין,
(לעיל
הערה 2),
עמ’
קכד-קכה.

99
מעגל
טוב,
עמ’
5. וראה
שם,
עמ’
92, 81,98, 105, 150-151, 154, 155-156. וכבר
הארכתי במאמרי (לעיל
הערה 1)
למה
נהג לבקר במקומות אלו.

100
ברכות
דף נח ע”ב.
לעניין
נוסח הברכה ראה דבריו החשובים של ר’
אפרים
זלמן הלוי מוילנא,
מערכה
לקראת מערכה,
ווילנא
תרל”א,
עמ’
4.

יש
לציין לדברי האלשיך,
שמואל
ב’ פרק
יד: “אמר
המלך וגו’.
ראוי
לשים לב מה זו סמיכות אל הקודם,
וגם
אל ענין גלוחו ובניו וביתו.
אך
הנה ידוע כי הרואה בריות נאות חייב להלל
לה’ ולברך
ברוך שככה לו בעולמו.
ונבא
אל הענין,
אמר
כי גם אחר ששלח המלך אחרי אבשלום,
לא
היה יכול להסתכל בפניו,
ואמר
פני לא יראה,
אמר
ראה מה גדל כאב המלך על אמנון,
ומאוס
ברע הזה,
כי
עם היות שכאבשלום לא היה בכל ישראל להלל
מאד, שהוא
נאה להלל את ה’
מאד,
ולברך
ברכת הרואה בריות נאות ביותר,
ועם
כל זה לא היה יכול דוד להתאפק להביט אליו,
עם
שיברך ויהלל לה’
שככה
לו בעולמו”.

101
עבודה
זרה דף כ ע”א.

102
ברכות,
פ”ט
ה”א.
וראה
ר’ בער
ראטנער,
אהבת
ציון וירושלים,
ברכות,
ווילנא
תרס”א,
עמ’
199.

103
רמב”ם,
הל’
ברכות,
פר’
י
הל’
יג.
וראה
ר’
אליהו
כהן,
מעשה
חמד (לעיל
הערה 2),
עמ’
רמו-רמז.

104
סוף
סי’
רכה.

105
סדר
הברכות,
ירושלים
תשס”ג,
עמ’
יג.

106
סוף
סי’
רכה.

107
סוף
סי’
רכה.

108
לחם
רב,
סי’
רכה.

109
שם.

110
אור
חדש,
ירושלים
תשס”ג,
‘ברכות
על חוש הראות’
כלל
כז אות ז.

111
אליהו
רבה,
ס’
רכה
ס”ק
כג.
וראה
ר’
מרדכי
כרמי,
מאמר
מרדכי סי’
רכה
ס”ק
יב.

112
המספיק
לעובדי השם (מהדורת
דנה), רמת
גן תשמ”ט
עמ’
249.

113
אור
חדש, כלל
כז, אות
ז.

114
דרך
חיים,
זולצבאך
תס”ג,
דף
מח ע”ב,
אות
ל. על
ספר זה ראה:
שניאור
זלמן ליימן,
‘רשימות
היעב”ץ
לספרים החשודים בשבתאות’,
ספר
הזכרון לרבי משה ליפשיץ,
ניו
יורק תשנ”ו,
עמ’
תתפט;
ישעיה
תשבי,
נתיבי
אמונה ומינות,
ירושלים
תשנ”ד,
עמ’
43-44; 206-208; זאב
גריס,
ספרות
ההנהגות,
ירושלים
תש”ן,
עמ’
90 ועמ’
100.

115
שמחת
הנפש,
אמשטרדם
תפ”ג
[נדפס
לראשונה בפרנקפורט דמיין תס”ז],
דף
נט ע”ב.
על
ספר זה ראה מה שכתבתי בספרי,
בין
כסה לעשור,
ירושלים
תשס”ח,
עמ’
רסב-רסח.

116
שלחן
שלמה, סי’
רכה
בסוף. נדפס
לראשונה בפרנקפורט דאודר תקל”א.
עליו
ראה: שמואל
ווינער,
דעת
קדושים,
פטרבורג
תרנ”ז,
עמ’
206-207; הלל
נח שטיינשניידער,
עיר
ווילנא,
א,
ווילנא
תר”ס,
עמ’
168-169.

117
סדר
ברכת הנהנין,
פרק
יג אות יד [נדפס
לראשונה בשקלאוו תקס”ג].

118 יוסף
אומץ, ירושלים
תשכ”ה,
עמ’
93. המחבר
ישב בבית דין בפרנקפורט בראשות השל”ה.
ראה
עליו: ר’
מרדכי
הורוויץ, רבני
פרנקפורט, ירושלים
תשל”ב,
עמ’
34-41, 200-202.

119
חיי
אדם,
כלל
סג,
סעי’
א.
ראה
ערוך השלחן,
סו’
סי’
רכה
שכתב בערך כדברי החיי אדם:
“והרואה
אילנות טובות שאינן מצויות ובריות נאות
שמצויינין ביופיין…
כשרואה
בריה נאה ממיני בהמות ועופות מברך בשם
ומלכות ברוך שככה לו בעולמו והוא ברכת
שבח והודאה למקום ואינו מברך עליהם רק
פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על
אחרים משום דלבד פעם הראשון אין בזה
התפעלות אא”כ
היו נאים מהראשונים”.
וראה
מה שהעיר ר’
בצלאל
שטרן, אהלך
באמיתך,
ירושלים
תשס”ה,
עמ’
קעא-קעב.

120
מאירי,
ברכות,
דף
מח ע”ב.

121
כף
החיים,
סי’
רכה,
אות
סה.

122
סידור
דרך ישרה,
פרנקפורט
דמיין תנ”ז,
דף
קצב ע”א.

123
שלחן
תמיד,
ירושלים
תש”ס,
עמ’
שיא-שיב.

124
שער
הציון,
סי’
רכה,
ס”ק
לג.

125
נדפס
בסוף ארחות חיים (ספינקא),
סי’
רכ”ה.

126
שיעורי
מרן הגרי”ש
אלישיב שליט”א,
ירושלים
תשע”א,
ברכות,
עמ’
תרמט;
הערות
במסכת ברכות,
ירושלים
תשע”ב,
עמ’
תקלב.

127
דרוש
אור חיים.
הדרשה
נאמרה לראשונה בשבת חול מועד פסח תר”ב
ונדפס לראשונה בהנובר,
שנת
תר”ה
בסוף פירושו ‘תפארת
ישראל’ על
משניות ניזקין.
אח”כ
נדפס בסוף תפארת ישראל ניזיקין א.
על
הדרשה ראה:
מרדכי
מאיר,
ישראל
ליפשיץ,
תולדותיו
כתביו ודיון ראשוני בשיטתו הפרשנית
בחיבורו ‘תפארת
ישראל’,
עבודה
לשם קבלת תואר דוקטר,
האוניברסיטה
בר-אילן
תשס”ה,
עמ’
54-55 משה
וינשטוק,
אמונה
והלכה בעולם המודרני:
מפעליהם
והגותם של ר’
ישראל
ובנו ר’
ברוך
יצחק לישפיץ,
עבודה
לשם קבלת תואר דוקטור,
האוניברסיטה
העברית
תשס”ח,
עמ’
36. עליו
ראה: הלל
שטיינשניידער,
עיר
ווילנא,
ווילנא
תר”ס,
עמ’
38-39; ר’
שריה
דבליצקי,
בינו
שנות דור ודור,
בני
ברק תשס”ו,
עמ’
ה-כח.