A review of some Recent Torah Journals
In this post I would like to focus on some recent Torah Journals that have come out in the past few weeks. In the future I hope to return to this topic of these Journals with a more in-depth look at their goals and the history of early Journals in general in relationship to this.
As many of these journals have only been distributed this week I am just offering some quick remarks on them. In general different people like different journals depending on tastes, interests and what they are expecting from them. If one wants to see some heated and sometimes comical discussions in Hebrew on these journals, one should visit the Otzar Hachochma forums.
1) מקבציאל גליון לז – ישיבת אהבת שלום
Mechon Ahavat Sholom began putting out this journal many years ago. Originally the volumes were very thin and did not come out frequently; over time they started getting thicker and thicker and coming out more often. This volume is the first (as far as I recall) to being printed in hardcover. This Journal focuses on many different areas related to Halacha. A section found in this journal not found in others is devoted to Kabbalah. They usually have a few pieces related to manuscripts that they are working on. However, the time from when they print these sample pieces to the time that the seforim are actually printed takes a long time. Usually the manuscripts and seforim they print are related to Sefaradim. There have been a few exceptions of this of late, namely manuscripts of the Litvish Goan the Aderes. To date they have printed eight volumes of his seforim. (I hope to return to these seforim in a future post). This new Journal has many letters between the Aderes and the famous Maskil R. Yaakov Reifman. Another very interesting section usually found in this journal are a few articles devoted to History. In this volume they have a fascinating manuscript from R. Betzalel Askenazi, famed for his Shita Mikubetzes related to the topic of learning pilpul. This is based on manuscripts (79 pages) on the topic never printed before with a sharp correspondence on the topic with R. Moshe Galante. The letters are preceded with a nice historical overview of the topic.
2) קובץ עץ חיים באבוב- חלק יד, שסה עמודים.
This journal usually focuses on a wide range of topics ranging from manuscripts, to halacha, minhag and even a some history. In general one interested in articles on these topics will not be disappointed, although I must say that some volumes are much better than others. In the past we have pointed out censorships from the editors. The previous issue had a nice piece from R. Goldhaber on the topic of whether there were two people with the name Jesus. However a careful reading of the footnotes will show comical censorships. Besides for this piece, the last volume was rather disappointing compared to their previous volumes. But this recent volume was a bit better. In general it’s a matter of taste what one expects in a journal; I am just expressing my feelings which many could argue on.
3) היכל הבעש”ט גליון לא, רכ”ד עמודים.
This Journal is devoted to Chassidus. Originally it came out four times a year, but now it’s down to two issues a year. There are pieces from manuscripts (of Torah and letters), minhaghim, history and in-depth pieces of Chassidic Torah. Anyone interested in Chassidus will find valuable material in every issue. On page 223 my recent work Likutei Eliezer was quoted – but the author misquotes me on the topic.
4) אור ישראל גליון סב, שנב עמודים.
This Journal has been getting thicker and thicker as time goes on. Originally it came out quarterly, but now it’s down to two issues a year. The main focus is on Minhag and Halacha but there are often some pieces related to seforim or history. There is often a nice piece on a particular Minhag related either to Shabbos or Yom Tov from R. Oberlander; unfortunately this issues does not have such a piece. Some interesting pieces in this issue that I enjoyed were the overview of the controversy in regard to the Turbot Fish, including new manuscripts (this topic has been dealt with in Kovetz Eitz Chaim volume eleven). Another piece of interest was from R. Y. Spitz on the topic of which cheeses one has to wait between eating them and meat. There is a piece on the same topic, though not nearly as thorough, in the current issue of Eitz Chaim. Another piece I enjoyed was from R. Dandorovitz on הא לחמא עניא. This piece has a point of bibliographic information in regard to Yakov Reifman. Reifman had written about the Hagaddah which was collected and reprinted in 1969 by Naftoli Ben Menachem and again in 2001 by S. Sprecher. However neither of them were aware of an additional piece of his printed after his death in Lunz’s periodical Yerushalayim. Another piece worth mentioning was from R. A Meisels on sources of over one hundred pisgamim. It’s unfortunate that he was not aware of R. S. Askenazi’s work on these topics. Another piece worth mentioning is a collection of sources about the famous gemarah of כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. In the recently printed work of R. S. Askenazi one can find some more information on this topic. Another piece worth mentioning is the sharp piece against Nobel Laureate Professor Yisroel Robert Aumann’s article printed in Moriah a few years ago explaining a gemarah in Kesuvot based on Game Theory. There have been other discussions about this article of Professor Aumann’s in different journals such as Beis Aron Veyisroel and Hamaayan.
5) מוריה שנה שלושים ואחת, ניסן תשע”א (שס”ד-שס”ו), רעא עמודים.
This journal from Mechon Yerushlayim has been coming out for years and it has had its ups and downs. This recent issue has many nice pieces, including a long one from a manuscript of a Talmid of the Rosh on Hilchos Pesach (22 pages). This was published by Professor Yakov Spiegel. There are few other pieces from manuscript and many on Halacha and minhag. When reading this journal one finds news of future works to be released. In this volume we are treated to another section of R. Kinarti’s forthcoming critical edition of the Yosef Ometz. There is a nice piece about the fast of the Bechorim on Erev Peasch (a topic I hope to deal with at length in a forthcoming article). We also learn that after years of waiting Mechon Yerushlayim is about to print their Minchas Chinuch with notes (much more voluminous than the current editions). Amongst other titles they plan on releasing shortly is another volume of the Shu”t Tashbatz, תשב”ץ קטן and a sefer כללי הרש”ש which sounds interesting.
6) המעין, כרך נא גליון ג.
This Journal, although smaller in size than many of the other journals, is always full of excellent content on wide-ranging subjects. The issues usually go up on the web for free download shortly after publication. This issue has a letter on Eretz Yisroel from the Chazon Ish with a part previously unpublished. Another letter printed here for the first time is from R. Aryeh Levine to his future brother-in-law. One can get a glimpse of this special Tzadik from this letter. There is a nice short article from R. Peles on illustrations found in old Haggadas, particularly one than has become famous in recent years of the husband pointing to the wife when he says מרור זה. Another nice piece is from Professor Zohar Amar and Aryeh Cohen on the making of the Lechem Hapanim. Some other pieces of interest to me were the short articles with more information on the great Gaon from Tavrik R. Avraham Aharon Burstein, and the short review on the new edition of Shmirat Shabbat Kehilchata. A very interesting debate can be found in here about a very critical review of the recent edition of Sefer Haterumah printed by Mechon Yerushlayim. The first review was printed in the previous issue. In this issue someone attempts to defend the new edition, but in my opinion does not do a good job. One of my favorite parts of this journal is the last part. In this section, the editor R. Yoel Catane reviews recent Torah works, and he always has interesting points to make.
7) ירושתנו ספר חמישי תשע”א, תמח עמודים , מכון מורשת אשכנז.
This volume, like the previous volumes, has not let us down. The long wait so for it was very worthwhile. As in previous volumes its main focus is on Ashkenaz including sections on manuscripts, Halacha, Minhag history and book reviews. It also has a calendar for all year around of Minhag Ashkenaz. Amongst the pieces of manuscripts there are notes of R. Yeruchem Fischel Perlow on the Shu”t Chasam Sofer and notes of R. Dovid Tzvi Hoffman to Massches Nazir. Some of the pieces are on a much higher level than others. There is a very nice piece on saying Nishmas during the week from R. Y. Stal. Another good piece was from R. E. Blumenthal with new information about the Sefer Haterumah. Some other good pieces worth highlighting is one on Sefer Hatagin, on the Maharam Mi-rutenberg in jail, the Choir and Chazan of R. Hirsch and the early years of London’s Askenazi Community (this last piece is in English). Another piece of great interest is from R. Y. Prager on the topic of the Takkanot against מותרות in Frankfurt. This is a critical edition of the Takkanot printed by Schudt in 1716 with pictures. In the bibliography R. Prager mentions a soon to be printed work on this topic from Professor Rakover.
Another piece worth mentioning is R. Y. Meir on the pilpul method of learning called “Regensburg.” This is R. Meir second article on the topic of pilpul. The first appeared in his father-in-law R. B.S. Hamburger’s book Ha-Yeshiva ha-Rama be-Fuerth and focused on the Nuerenberg method. Both pieces were very good, but they would have benefited from using the academic literature on the topic. One very important but non-academic source on the topic which he also did not use is R. Nachman Shlomo Greenspan’s excellent work Melekhet Machshevet. A great job on this topic can be found in P. Meth, From Pilpul to Lomdut: A chapter in the Development of Derekh Halimmud, Yeshiva University 2008.
One piece which in my opinion is simply incredible was from R. Goldhaver. The gemarah relates that Hillel obligated all poor people to learn – after reading this R. Goldhaver’s piece I think that he will obligate all people who work on researching minhagim to new levels. The topic of the article was about the well known minhag to cover the Shofar during the berachos. I also have a piece in this volume about various things people did to help their memories, including an updated version of what I have written here about Baladhur (link).
8) ישורון כד תשע”א, תתקעד עמודים.
This volume continues in the path set of previous volumes giving readers of all kinds of interests first rate material on a wide range of topics from manuscripts of Rishonim and Achronim, Halacha pieces of famous gedolim of previous generations, pieces of Torah from our times and articles on historical and bibliographical topics. Usually the volumes focus on a few themes. This volume continues with that and focuses on a few topics among them the Haflaah and R. Nosson Adler. There are many new pieces of the Haflaah’s works on Torah never before printed. Besides for this there is an excellent (and long) piece from R. Dovid Kamentsky on the Pinkas of Frankfurt, which includes a lot of new halachah and history material which relates to both the Haflaah and R. Nosson Adler.
Another section of great interest to me is on R. R.N.N. Rabinowich, author of Dikdukei Soferim. This section continues with the project started in the previous volume of Yeshurun. Two more letters of his were printed, including a rare work of his on the gedolim of Cracow. There are two articles in this section from me so I cannot comment on their quality! One article is about the acceptance of the Dikdukei Sofrim. I also deal with other works of R. Rabinowich and his incredible collection of seforim. A second article is comments on the previous volume of Yeshurun where the notes of the Dikdukei Sofrim on the Hida’s Shem Hgedolim were printed.
Other sections deal with R. Eliyahu Weintraub and R. Baruch Solomon. There is a great section devoted to R. Dovid Tzvi Hillman (hopefully in future volumes more material from him will be printed). Besides for all this there are many great articles on random topics. Originally when the journal Yeshurun began they were planning to come out three times a year. But that plan never materialized and instead they came out twice yearly. But over time they went down to one issue a year; this year they printed two issues, just like in the early years. At one point people were saying that they would not be able to continue with being able to put out such top quality and quantity articles. However the past two volumes show that they are still at the top of their game and can still produce top quality volumes. One hopes that they are able to continue with this level in the future.
Table of contents of some of the journals are available upon request. Email me at eliezerbrodt@gmail.com.
Review of Shaul Stampfer, Families, Rabbis & Education
As for the practice of declaring what the Daas Torah is through the newspaper or through placards, without any sources to support this, here are R. Avraham’s strong words (and apologies if any wives are offended):
Anyone who is honest will admit that the current practice of Daas Torah is completely phony. My proof of this is very simple. If tomorrow R. Elyashiv would declare that everyone has to say hallel on Yom ha-Atzmaut, would the Lithuanian yeshiva world listen to his Daas Torah? Of course not. They would simply replace him with another gadol whose Daas Torah is more palatable to them. In other words, the gadol only has Daas Torah because the masses, or the askanim, let him have it, and only when they like what he says. (I am curious. Has R. Elyashiv’s ruling that fashionable sheitls are forbidden had any effect on his supposed followers?).
מסכת אבות – ספרי ראשונים, ספרי ליקוטים ומהדורת ‘עוז והדר’
ספרי ראשונים, ספרי ליקוטים ומהדורת ‘עוז והדר’
R. Chaim Vital and his Unknown Work Sefer ha-Pe'ulot
ספר הפעולות רבי חיים ויטאל, תש”ע, תלט עמודים כולל מבוא ומפתחות
As mentioned above, the author is R. Chaim Vital (1543- 1620). R. Vital is most well-known in the realm of kabbalah, and, specifically, as being the primary student of the Arizal entrusted with disseminating the Arizal’s works. R. Vital’s reputation, however, wasn’t confined to the Arizal’s teachings and kabbalah. R. Vital was well-represented in the niglah (revealed Torah) arena. R. Vital studied niglah with R. Moshe Alschich and R. Vital received (real) semikha during the time when such semikha was being given in Sefat.[1] Unfortunately, we do not have much of his writings in niglah with the few exception where his son quotes R. Vital in his son’s various works. For example, five responsa of R. Vital appear in Shu”t Baer Mayim Chaim (82-86) and the various pesakim scattered in his son’s works Chochmas Nashim, Chaim Shnayim Yeshalayim, and some of R. Vital’s other statements appear in Tosetos Chaim on Rashi. [2].
In Sefer ha-Chezyonot, R. Vital records R. Karo’s admonition to R. Alschich regarding R. Vital’s study in niglah:צוה מהר”ר יוסף קארו ז”ל למורי הר’ משה אלשיך בשם המלאך המגיד הדובר בו שיזהר מאוד ללמדני בכל יכלתו, כי אני הוא העתיד לישאר אחריו בדור ההוא ממלא מקומו של מהרי”ק (חזינות א:ג).
M. Benayhu in his work Toldos ha-Ari quotes R. Chaim Hakohen, a student of R. Vital, regarding R. Vital:וגם היה מקפיד מאוד שלא לכתוב קמיעות גם בתפילה לא הי’ מאריך כל כך רק אמר מלה במלה. והי’ אומר שאני רוצה ללמוד בשעה שאני זו שאני מאריך, וגם לא כאותן שמתפללין כל היום. והי’ לומד כל היום וכל הלילה (ספר תולדות האר”י, עמ’ 243)
For all the Kabbalah aspects related to R. Vital see Y. Avivi work’s Binyan Ariel, which caused great controversy, and his more recent three volume masterpiece Kabbalat ha-Ari. See also Lawrence Fine, Physicians of the Soul, Healers of the Cosmos.
Returning to the Sefer ha-Pe’ulot, it was first mentioned in brief by Gershon Scholem in Alchemie und Kabbala [recently translated into English by Klaus Ottman]. The alchemy section of this book was discussed by Raphael Patai in his book, Jewish Alchemists. Meir Benayahu discusses it in various places in his writings (amongst them in his book on the Ari and in two articles in Korot (9:3-17,9:91-111). Gerrit Boss, wrote an extensive article on this book called “Hayyim Vital’s Practical kabbalah and Alchemy; a 17th Century book of secrets” in the Journal of Jewish Thought and Philosophy, Volume 4, pp. 54-112. In this article Boss reorders the book, as the book, as it is appears in the manuscript isn’t a model of clarity, doing an excellent job of putting each remedy into its proper categories. [Boss also criticizes the discussion of Patai on the topic of alchemy in relation to this work.]. Yosef Avivi briefly discusses in his catalog of the Musayif collection (Ohel Shem, pp.191-93) as that it where this manuscript came from. The whereabouts of the actual manuscript today are a mystery, rumors are that it is sold page by page for a segulah, and each page fetches a large sum of money.
More recently, Prof. Zohar Amar and Yael Buchman in published two articles in Sinai (121:231-38 and 125:202-215) they focus upon the various halachic aspects discussed in this work. Buchman also wrote her doctorate on this work of R. Vital, Aspects of Material Culture, Realia and Medicine in the works of Rabbi Hayyim Vital (1543-1620), Bar Ilan Univ., (Heb). Buchman’s main focus is not the kabbalah parts but rather the science and medical aspects of this work. She demonstrates, at length, that this is an excellent document to give us a picture of the medical world during that time period. She also has an additional article about this work based on her doctorate in Katedra (99:48-64). In 2007, Buchman and Amar printed part of this book, Refuah Ma’asiyot le-Rav Chaim Vital. But, they printed only the medical portion. This edition, however, is very useful in understanding the medical aspects of the sefer. They note that a volume on the realia part is being prepared.
What makes Sefer ha-Pe’olot especially interesting is that we see R’ Chaim Vital in a different light than previously known. In the first part of this work we see him as a doctor of sorts. He provides remedies to people for all kinds of illnesses, in all areas of health, asthma, infertility, headaches, toothaches and much more. Much of the advice was based on Segulos or the like. In this work he shows a familiarity with real medical procedures from that time period. He quotes various pieces of medical advice that he had had read in various medical works.
We already were aware of Vital’s interest in science as he wrote a work called Sefer ha-Techuna related to astronomy. But, in Sefer ha-Pe’olot aside from showing him to be very involved in medicine we also see him interested in other things. For example, Vital provides in-depth descriptions of how to make wine, various milk products and the making of honey. He has a lengthy discussions of how to remove stains from clothes, how to dye garments, how to make ink and reeds for writing. These discussions are a gold mind of information for those studying realia of various time periods of Eretz Yisroel. Realia is a prime topic of interest for Professor Amar and Bochman and they deal with that in their excellent introduction to Refuah Ma’asiyot le-Rav Chaim Vital. This is also the main focus of Bochman’s previously mentioned doctorate. As Bochman writes in her doctorate ”this manuscript… is the sole Hebrew source originating in 16th century EY still known today, which discusses directly and in detail different aspects of material culture, realia and medicine. He thus provides a rare insight into the daily routine of the Jewish community in EY during this period, of the problems it faced and the ways in which those problems were solved.” Gerit Bos in his above cited article (pp. 59-62) also touches a bit on this aspect of realia. Bochman suggest an interesting reason for R. Vital interest in writing about all these practical things such as wine making dyeing, cheese making etc. ”R. Chaim Vital’s purpose in writing about everyday issues is in fact a reflection of his Halachic world view. A study of his Halachic and practical teachings confirms that R. Vital preferred to make the goods he needed himself rather than buying them from gentiles. In order to do so he had to find ways of simplifying the manufacturing process of many products. He succeeded, and thus avoided the Halachic problems raised as a result form purchasing from foreign sources.”
She’elot Chalom – Asking Questions via DreamsHe includes many methods to find out information via dreams (pp. 11-12, 193, 250-51, 265, 276). We find many methods and instances for performing a dream question and answer from the Geonic period into the Middle Ages the process is generally referred to as שאלת חלום. One of the most famous works which was written utilizing this method is the Shu”t Min ha-Shamyim. Much has been written on this topic in general, as the use of such a procedure appears to run afoul of Rabbinic rule that Torah is not in heaven (Torah lav ba-shamayim). A nice collection of material on this topic has been collected by A. Heschel in a classic article printed in the Sefer Hayovel Lekovod Alexander Marx (see especially pp. 183-186, 195-208). R. Reven Margolis in his edition of Shu”t Min ha-Shamayim also does a great job of putting together the material on the topic. One should also read the introduction of R. Aron Marcus to his edition of Shut Min Ha-shmayim. Recently this topic has been dealt with in a doctorate by M. Goldstein called Histayos Begormim Min Hasmayim Be Hachras Halacha. See also the forthcoming article on this topic from Professor Kanarfogel called ”’For its not in heaven’: Dreams as a Determinant of Jewish Law and Practice in Northern Europe During the High Middle Ages”. See also Hagar Kahana-Smilansky, “Aristotle on Sleep and Wakefulness: A Medieval Hebrew Adaptation of an Unknown Latin Treatise,” Aleph 10:1 (2010): 67-118; (especially at the end of the piece); A. Kuyt, Hasidut Askenaz on the Angel of Dreams, in Creation and Re-creation in Jewish Thought. Yuval Harrari, “‘The Opening of the Heart’: Magical Practices for Gaining Knowledge, Understanding and Good Memory in Judaism of Late Antiquity and Early Middle Ages,” in Shefa Tal: Studies in Jewish Thought and Culture presented to Bracha Sack, eds., Z. Gries, H. Kreisel, and B. Huss (Beer Sheva, 2004), 336-344. See also. M. Idel, Mekubulim Shel Leiylah. See also the manuscript of a sefer Segulot from Italy available here p. 8,12,14,19,21,24 (of the PDF).Shadal writes about his father:ומה תאמר אם אגיד לך כי גם אדוני אבי זצ”ל היה עושה לעת הצורך שאלת חלום על פי חכמת קבלה מתות מה שלמד בס’ הברית, והשיג לפעמים חלומות צודקים כוללים הגדת עתידות שנתקיימו (ויכוח על חכמת הקבלה, עמ’ 125 [על אביו וספר הברית ראה: פרקי חיים (שולוואס) עמ’19 ]).
Interestingly to note while looking for early sources that mention the Beshet, G. Scholem (The Latest Phase, (Heb.), p. 119) found one from the Shages Aryeh where he said:
ואמר כל מה שהבעל שם טוב ידע היה הכל על ידי שאלת חלום בכל לילה.And one quoted from manuscript by S. Dubnov:
זכרתי בהיות הרב המפורסם הבקי בחכמת אלקות מוה’ ישראל בעל שם זצ”ל עשה שאלת חלום והראו לו שנשמת אבי מורי ז”ל נשמת רב אלפס, ובעבור שלא חבור הרב אלפסי בסדר קדשים בא אדמ”ו לתקן זה (תולדות החסידות, עמ’ 484).Just for bibliographical purposes G. Scholem got the exact sources wrong it was the Gra who said it and not the Shages Aryeh – he misread the source. It says:
גם אמר שהגאון אמר על השאגת אריה שהוא מרבה אחר הפלפול והשאגת אריה אמר על הגאון זצ”ל שהוא מרבה בפשטות. ועוד אמר שהבעל שם טוב מה שידע הי’ על ידי שאלות חלום בכל לילהThis is from a list of statements that R. Chaim Volzhiner told a student of his printed in the Tosfos Maseh Rav (p.18b, #113). Scholem understood that the whole statement was from the Shages Aryeh, as R. Chaim Volzhiner also studied with him. But, the statement following the period is really a new piece and is going back to the Gra which is what most of the sefer is material R. Chaim heard from the Gra. Today we have other manuscripts which contain this statement and confirm that this statement was made by the Gra and not by the Shages Aryeh, see Keser Rosh, (last chapter #13); Eliach, Kol Hakosev Lechaim, p. 239. Be that as it may it is clear the Gra held that the Beshet used this method often. But, R. A. Kemlar in his work Dor De’ah (p. 29) writes that Beshet was very anti using such methods. The source for R. Kemlar was probably R. Aron Marcus who makes this claim in his Keses Hasofer on Shut Min Ha-shmayim (p.8) and he used his works extensively.
There is another possible source of the Besht using dreams and that is regards to eating Chadash:וסיפר שהבעל שם טוב שאל בחלומו על חדש בזמן הזה איך הדין. וענו לו שלאחר פטירת הב”ח צ”ל ציינו את הגהינם ארבעים יום מחמת שהיה צריך זה לכבוד הב”ח. ובבוקר עמד הבעל שם טוב זצ”ל ושלח להביא שכר מחדש ושתהו. ואמר כדאי הב”ח שמתיר לסמוך עליו (זכרון טוב, פיעטרקוב תרנב, דף יב ע”א אות יא).This story is very famous and has been dealt with at length by Y. Mondshine here. I will quote two sources from Mondshine’s article as this leads us into this next topic. He shows that how the story developed and to when this piece of the Besht and a dream was added to it. See also Pardes Yosef, Vayikra, p. 274; R. G. Oberlander, Minhag Avosenu Beyadnu, 2, pp. 512-24.Even if The Besht did not use dreams he used other methods such as השבעת עליית הנשמה as it is clear from the famous document אגרת עליית הנשמה. For the sources on this see Y. Mondshine, Shivhei ha-Besht, pp. 233-39; Shivhei ha-Besht (Rubenstein ed.), pp. 92-3; M. Rosman in Founder of Hasidism: A Quest for the Historical Ba’al Shem Tov pp. 99-113; E. Etkes, Baal Shem, (heb.), pp. 292-301.[Completely off topic but in light of tumult of two hundred and fiftieth Yarzheit of Beshet, Scholem in the earlier quoted lecture missed another early source about the Besht- in the Shem Hagedolim the Chida writes:אור החיים… ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד קדוש מהרר”י הגיד גדלות נשמת מהר”ח הנזכר (שם הגדולים, ערך אור החיים).How To: Exorcisms
R. Vital brings methods to remove dybukim, shedim and/or reuach rah that may attach themselves to people (pp. 176, 208, 222, 258-59). For recent discussion, on this topic see: J.H. Chajes, Between Worlds Dybbuks, Exorcists and Early Modern Judaism. See also J.H. Chajes, Jewish Exorcism: Early Modern Traditions and Transformations, pp.386-398, in Judaism in Practice, Ed. L. Fine; D. Ruderman, Kabbalah, Magic and Science, pp. 55-58; G. Nagel, Sipurei Dybuk Besafrus Yisroel; Dybbuk and Maggid: Two Cultural Patterned of Altered Consciousness in Judaism, AJS Review, 21:2(1996):341-366; Nishmat Chaim, 3:10; Ish ha-Emunah, p.45; C. Hamberger, Three Worlds, (heb.), 3:69-70. There is even a story of the Gra and a Dybbuk, see Ha-goan, pp. 499-502. For an additional story with a Dybuk in Lita, see Y. Kotick, What I saw,(Heb.), ed. D. Assaf (end of chapter eight); Etkes, Baal Shem, (heb.), p. 290; See also Emet le-Ya’akov, p.264. On the Chasam Sofer and a Dybuk see Chut ha-Mishulash, pp. 38a-38b. See also this great article from Y. Mondshine here.
Some other well-known sources on dybukim:וכבר שמענו בזמננו זה מפי מגידי אמת הגדה מפורסמת שיקרה לאנשים נופלים נרדמים בבטול חושיהם ומפיהם יצא עתק לדבר ולהשיב ושפותותיהם בלתי נעות וקול דברים יוצא מגרונם שואלים ומשיבים כענין. וכן ראיתי כתב בא מצפת תוב”ב בשנה הזאת שנת ש”ס לפ”ק לענין אשה שהיתה נופלת כן (מעשי ה’ מעשה בראשית פרק ב, עמ’ יב .).The Simchas Hanefesh writes:
Rav A. Landau brings:
Another group of ideas mentioned in this work are methods related to helping ones memory (pp. 270, 299). Some of which are for Petihat Lev (pp. 270, 329, 348). One of the methods he mentions is eating baladur (p. 348, 343) which has been the subject of its own post:
פתיחת לב לחכמי צרפת וכך היו נוהגים לעשות לבניהם וכך היו נותנין להם בכל בוקר… ונקרא בלאדור קטן… (עמ’ שמח)The subject of Petihat Lev has been discussed much in recent literature. This concept of Petihat Lev is found in many different sources where people used to do all kinds of things to help with memory and understanding Torah enabling one to understand and recall the Torah effortlessly. One example something done for Petihat Lev of this are the customs relating to the educational initiation ceremony of young boys still done today in many circles.Professor Y. Ta Shema printed a piece from manuscript (included in his Kneset Mechkarim 1:154) from a work written in 1294 called Sefer Hamaskil which gives us a little insight into this Petihat Lev it says: ומאותו היום שאכלו אדם הראשון ניתנו לו חדרדים בלבו לקבל כוח רוח עץ הדעת, שהוא רוח מעורבב מטוב ורע, ויש לו לאדם כמה חדרים בליבו, כל חדר ממונה על ממשלת חכמה אחת, חדר זה ממונה על מלאכת החרש… ובאמצעית הלב יש חדר גדול המקבל רוח שכל עץ הדעת ושותין ממנו שאר חדרים כולו. נסתם חדר אחר או שנים נסתמים ממונים עליהם, כאשר אתה רואה קצת בני אדם שהם סכלים בחכמות העולם והם חכמים גדולים בחכמת המלאכים. ובזמן שהחדר האמצעי כולו סתום, ואין הרוח יכול להתפשט מתמלא המוח עשן ומשתטה”.Some general sources on Petihat Lev can be found in: Ephraim Kanarfogel, in his Peering through the Lattices, Mystical, Magical and Pietistic Dimensions in the Tosafist Period (pp. 140-41,156, 237), Ivan G. Marcus, Rituals of Childhood, Jewish Acculturation in Medieval Europe (p. 28), and in the excellent article by Yuval Harrari, “‘The Opening of the Heart’: Magical Practices for Gaining Knowledge, Understanding and Good Memory in Judaism of Late Antiquity and Early Middle Ages,” in Shefa Tal: Studies in Jewish Thought and Culture presented to Bracha Sack, eds., Z. Gries, H. Kreisel, and B. Huss (Beer Sheva, 2004), 303–347 (available here). See also in his recent book Ha-Kishuf ha-Yehudi ha-Kodom picture 20 (at the end of the book) and the very recent Yeruschatanu 4:48. See also the manuscript of a sefer Segulot from Italy available here pp. 7,20, 30 (of the PDF).
Remedies Against Lilith Another batch of remedies discussed by R. Vital are ways to prevent Lilith (p. 203, 140, 216). R. Vital writes that he used one particular procedure over two thousand times:בענין לילות… הנה פעמים רבות לאין קץ יותר מאלפים פעמים כתבתי אותם…”During the sixteenth century, many were concerned about Lilith. For example, R. Eliyahu Bocher [Elias Levita] (1469-1549) writes in his classic work Sefer Ha-Tishbi, in his entry for Lilith:לילת… נמצא כתוב, שאותן מאה ושלושים שנה שהיה אדם פרוש מחוה באו שדים ונתחממו ממנו והוליד שדין ורוחין ומזיקין. ובמקום אחר מצאתי ארבע נשים הם אמות השדים, לילית ונעמה ואוגרת ומחלת… ובספר בן סירה בשאלה הששית ששאל נבוכדנצאר אותו, וזה לשונו מפני מה הבנים מתים כשהם בני שמונה ימים? אמר לו, מפני שלילית הורגת אותם, והאריך שם הרבה, וקצתי לכותבם כי אינני מאמין בהם, אך מנהג פשוט בינינו האשכנזים שעושין עגול סביב כותלי החדר ששוכבת בה היולדת עם נתר או גחלים וכותבין בכל כותל אדם חוה חוץ לילית, ובפתח החדר מפנים כותבין שמות שלשה מלאכים אלו… כמו שהמסרה להם לילית בעצמה בשעה שרצו המלאכים האלו להטביע אותה בים, כל זה מבואר היטב בספר בן סירה, יעיין שם מי שמאמין בו. (ספר התשבי, ערך לילית).A little later R. Chaim Me-Friedberg (c. 1520-88), the Maharal’s brother, writes: “וכן המנהג לעגל את החיות בעת לידתם אחר שם שכובים על המטה, כדי שלא ישלוט בהם רוחין ולילין, וכל כן כותבים לילית חוץ בהזכרת שלשה שמות של המלאכים (ספר החיים, ספר חיים טובים פרק ח). R. Zev Rabinowitz offers a very different perspective on this custom, after quoting the words of the Tishbi, R. Rabinowitz writes:”ועוד בזמננו מצוי בינינו קמיע זה נדפס על נייר ותולין אותו למעלה מכל דלת שבבית היולדת. והמנהג למהר לתלותו תיכף אחר הלידה מפני חשש סכנה לדעת ההמון וגדוליו. וב”ה כי בטלתי קמיע זה (אשר לא ממקור טהור נובע) מביתי… והיולדת ובניה היו שלמים ובריאים, כי שומר ישראל ישמור מכל רע את כל הבוטח בו בלי שום כלי סגולה, תמיה תהיה עם ה’ (שערי תורת בבל, עמ’ 498)There are many articles devoted to the topic of Lilith see for example R. Reven Margolis in his Malechei Elyon. Additionally, Gershom Scholem wrote a few essays in which he collected a lot of the material on the topic and for recent updated versions of these essays see his work Shedim Ruchos and Neshmos edited by E. Leibes pp. 61-102 [also printed in his Mechkrei Kabalah, pp. 201-24] Although Scholem quotes many excellent sources including many from manuscript and he was aware of the manuscript Sefer ha-Pe’olot (as mentioned earlier) of R. Vital he does not quote with regard to Lilith. He also does not quote the source from Sefer ha-Chaim. See Mivchar Kitvei Mordechai Gimpel Shnaver, pp.4-6; Y. Stal notes to his edition of R. Y. Hachassid’s Amaros Tehoros. pp. 176-77; N. Rubin, Reshis ha-Chaim, pp. 56-59. See also D. Sperber, The Jewish Life Cycle, pp. 26-31; C. Hamberger, Three Worlds, (heb.), 3:7-9; Y. Dan, Toldot Torat ha-Sod ha-Ivrit, 2:532-37. See also this recent work which is devoted to the topic available here.
Bibliomancy Another interesting method found in this sefer is the method of gorel using a Chumash to find out what to do:
ואני הצעיר הכותב קבלתי שצריך לעשות הגורל הנז’ בחומש מכתיבת יד שאין בו כי אם חמשה חומשי תורה ואפילו לא הפטרות. והשלך שבעה שביעיות שהם מט, ומן שער החמישים יוצא כזה השלך ז’ עלין… (עמ’ קפט)This concept has been used by many and is more recently the subject of two books, Gorel Hagra and Hegyon ha-Gorel from E. Martzbach. See also Bromberg’s book, Me-Gedolei ha-Torah veha-Chasidut on the Marsham, pp. 129,144; Eliach in his book Ha-Goan, pp. 1110-1127; Alei Tamar, Shabbat, pp.83-4; R. Reuven Margolis, Mekor Chesed, p.214.
ודבר ברור ומפורסם לאנשי ספרד ומסורת בידם מאבותיהם כי מר נטרונאי גאון ז”ל בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל ורבץ תורה וחזר וכי לא הלך בשיירא ולא נראה בדרך. וכמה ספרים מצויין אצלינו כתוב בהם מהשמות וכמה שמות מלאכים וצורת חותמות ואומ’ הרוצה לעשות כך והרוצה להגיע לכך יכתוב כך וכך כמו זה על כך וכך ויעשה כך ויתקיים לו המעשה (תשובות הגאונים החדשות, מהד’ עמנואל סי’ קטו, עמ’ 125).This Teshuva has been printed earlier in a few places amongst them in Perush le-Sefer Yetzirah Li-Ha-Ri Barcelona (p.103). It is worth reading the most complete version of this teshuva in S. Emanuel edition as it is the most comprehensive discussion of magic etc. in a Rabbinic source from that time period. Especially, as always it is worth reading, Emanuel’s excellent notes there (pp.121-46). See also R. Brody, The Geonim of Babylonia and the Shaping of Medieval Jewish Culture, Yale University Press 1998, pp.142-147 and Tzemichat ha-Kehillah ha-Yihudit be-Artzot ha-Islam 275-78; Yuval Harrari, Ha-Kishuf ha-Yehudi ha-Kodom, pp. 258-61; J.Tractenberg, Jewish Magic And Superstition: A Study In Folk Religion, p. 88; Louis Jacobs, Theology in The Responsa, pp. 18-21; Y. Dan, Toldos Torat ha-Sod he-Ivrit, 3:154-72. Another early source where we find kefisiot ha-derekh mentioned is in Megilat Achimatz (pp. 20-21). A later source for kefisiot ha-derekh can be found in R. Katzenelenbogen’s Yeish me-Nechlin, p. 65, 96. See also the manuscript of a sefer Segulot from Italy available here p. 13 (of the PDF). See also R. Margolis in the back of his edition of Sefer Chasidim pp. 586-89 and G. Nigal, Magic Mysticism and Hasidism, Heb. ,pp. 33-42,170-77. The Chida even brings in Shem Hagedolim (entry on R. Vital) a story of R. Vital himself doing kefisiot ha-derekh.For an amusing yet unsuccessful account of an attempt to do ‘Kefisios haderech’ see A. Ber Gotliber, Zikhronot u-Maseot, p. 120:אני וחברי אמרנו ננסה הפעם אחת מנפלאותינו הנה נא ידענו לעשות קמיע על קפיצת הדרך מה לנו לשבת בעגלה רתומה לסוסים נלכה ברגלנו והקמיע על צווארנו, ונראה מה יהיה, ונעש כן… ויהי העם רצים בסוסים אחרי מרכבת הרב, ואנחנו, אני ויעקב יוסף, רודפים אחריהם ברגל, כגיבור ששנו לרוץ אורח ברגלינו, לא הלכנו עוד כל ימי חיינ… ימים רבים הייתי כלוא אחר כך בביתי ולא יכולתי צאת ובוא כי רגלי בצקו, והכאב גדול מאוד, כי לא נוסיתי באלה,
R. Yakov Emden writes about kefisiot ha-derekh:
R. Vital brings a method for ‘automatic writing’ which basically via using a Shem so that the pen writes itself (p.175).
The Chida writes in his travels that the Shach was able to perform this feat:עוד סיפור שהש”ך היה יודע שם הכותב והוא היה מדבר והקולמוס כותב מאליו ומשו”ה כתב כמה ספרים (מעל טוב השלם, עמ’ 144)
R. Luria writes about his uncle the Radal (printed in the introduction of many editions of the Radal’s Pirkei De R’Eliezer) who writes:כח מהירת הכתיבה אשר חחנו הש”י הי’ מפליא עיני כל רואי עד שהיה כמפורסם לכל שזכה להשבעת הקולמוס, ובפרט כי היה נמצא בכתב יד במגלת סתרים שלו סדר השבעת הקולמוס.
On automatic writing see also, M. Benayhu, Ha-Chida pp. 292, 563-68, and the important comments of Y. Tishbi, in Mishichut be-Dor Gerush Sefard u-Purtchagal, pp.55-56.
There is even a story with the Chida and ‘automatic writing’ see Sefer Ha-Chida p.191 where he was in Paris and he saved the King’s son from drowning and as the story goes the queen asked him what he wanted as a reward:
שתבקשי מהמלך שיתן לי רשות כדי שנוכל ליכנס ולראות הספריה של פאריס המפורסמת בכל העולם. אשת המלך עשתה רצונו מפני הטובה שקדם ועשה לה התחיה את בנה, ביקשה מבעלה ונתן לו רשות לזמן קצר, דהיינו שלושה ימים, כל יום שתי שעות, מפני שהדבר קשה עליו בפרט לאיש יהודי. לפיכך הוצרך החיד”א להשתמש בשבעות הקולמוס, כלומר שהיה משביע את הקולמוס בשמות הקדוש שיכתוב מאליו כל מה שירצה בקלות מרובה ובזמן מועט. בשלושה ימים אלה בלבד הספיק כמעט להעתיק כל מה שרצה בקיצור, ואחר כך התחיל ללמוד ולהתבונן בהם כראוי והוציא מהם כמה דברים חדשים ויקרים שהאיר את העולם בהם.Evil Eye
This work is full of methods to remove the evil eye see pp. 175, 194, 241, 298-99.Torat Chaim writes
C. Hamberger, Three Worlds, (2:145) in his excellent chapter on the Torat Chesed writes regarding the Torat Chaim:
R. Gedalih Nadel writes:
R. Y. Kamentsky writes
For some additional sources on evil eye. See: Nishmat Chaim, 3:27; R. David de Silva, Pri Megadim p.50; R. Yosef Zecariah Stern, Maymar Talchoet ha-Aggadot, p.13; R. Eliyahu Gutmacher, Sukkat Sholom, pp.84-85; Seder Eliyahu, p. 21; Shu”t Kol Mevaser, 2:7; S. Ashkenazi, Avnei Chain, pp. 221-253; C. Hamberger, Three Worlds, 3:7-10; Ish HaEmunah, p. 81. See also Yuval Harrari, Ha- Kishuf ha-Yehudi ha-Kodom, pp. 298-302 and his piece in The Literature of the Sages (pp. 534-36).
It is worth quoting about this from the satirical work Ketav Yosher:
Segulah of the Afikomon
Many people have the custom to save a piece of the afikomon after Pesach for various reasons R. Vital writes: לשתוק הים מזעפו כזית מצה שמורה מן האפקומין תשליך לד’ רוחות הספינה… (עמ’ רמא).This custom of saving the afikomon has been dealt with by many, most recently by Bentcy Eichorn in his Simchat Zion (73 pps.). The earliest source he found at the time mentioning this segulah was from the Tur Brekes a talmid of R. Chaim Vital. In this work we have R. Vital himself recording this custom. One famous personality who actually used this segulah was Sir Moses Montefiore. See Cecil Roth, Personalities and Events in Jewish History, p. 85. See also Abigail Green, Moses Montefiore: Jewish Liberator, Imperial Hero (Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 2010, pp. 83 and 447 n.104. [Thanks to Menachem Butler for this last source]. See also Gamliel Ben Pedahzur, The Book of Religion, Ceremonies and Prayers of the Jews, London 1738, p. 78 where he says it is used to prevent Evil Eye. [On this work see Cecil Roth, Personalities and Events in Jewish History, p.87-90, David B Ruderman, Jewish Enlightenment in an English Key, pp. 242-49]. See also See also D. Sperber, The Jewish Life Cycle, p. 585. Another source (not cited by B. Eichorn) is found in the rare book from R. Dovid Askenazi called Beis Dovid (available here) p. 46b. This work is quoted often by H. Pollack in his Jewish Folkways in Germanic Lands (1648-1806).
Another method which R. Vital brings in this collection is how to have a angel visit you to teach you Torah (p. 299). The most famous person to have had this experience was R. Yosef Karo. For the most extensive discussion on this see J.Z. Werblowsky, Joseph Karo: Lawyer and Mystic. I hope to return to this topic shortly. For an earlier source of somone who had a angel visit him see R. Aron Marcus in his Ha-chasidut (p.242).
Another rather strange method found in this work is how to kill one’s enemy (p. 209) but later on he says:
On this topic see: R. Yosef Toemim (Pri Megadim) in Noam Megadim, 14b; the sources in Y. Goldhaver, Minhaghei Kehilot, 2:31; A. Brover, Zicronot Av u-Beno, p. 353, and my article in Yeruschnu 2:211.
R. Vital explains that reciting Parshas ha-Akieda helps for many things:להנצל מגנבים או לכל צרה תאמר כל פרשת העקידה בכונה שלימה (עמ’ קעו)
Elsewhere in this work R. Vital writes a method to help one stay up:
להקיץ בלילה ולא יאנוס אותך השינה אומר… (עמ’ רלז)Bos already points out that this probably has to do with the custom of Tikun Chatzos and staying up afterwords. See also Elliott Horowitz, “Coffee, Coffeehouses, and the Nocturnal Rituals of Early Modern Jewry,” AJS Review 14:1 (Spring 1989): 17-46.
Eating olives
About eating olives R. Vital writes:ראיתי במופת כי הרגיל לאכול זיתים הרבה… מביא שכחה גדולה לאדם ההוא (עמ’ כא).
R. David de Silva (son of the Pri Chodosh) writes in his work Pri Megadim:הזית עצמו עם היות שאמרו רז”ל בגנותו שהוא מטמטם את הלב, עכ”ז האוכל מעט מהם עם מזון בתוך הסעודה מחזק האיצטומכא וגורם תאות המאכל (פרי מגדים, עמ’ 123).
On eating olives see: Zecher Aseh, pp. 406-09 and Shmirat Ha-guf Ve-Hanefesh pp. 38-41. On olives in general see Z. Amar, Agriculture Produce in the Land of Israel in the Middle Ages, (heb.), pp.136-64.
About raising doves R. Vital writes:
יונים… המגדלים בתוך ביתו הוא בהכרח שימותו אחד או שנים מאנשי הבית בשנה ההיא. גם שאר היונים שמעתי שאינן סימן טוב לגדלם בבית לא לסבת הבנים ולא לסבת מיעוט ההצלחה בממון. ולכן טוב להתרחק גם מלגדל תורים… (עמ’ שיח) There is a nice comment from the Netziv on this topic: יש להתבונן למה שלח שני עופות הללו דווקא ערב ויונה. והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם. ותו מאין היה רשות לנח להוציאם מן התבה לפני הזמן היציאה לכולם על כן היה נראה לפי הפשט דעורב ויונה הללו לא היו מן הזוגות שנכנסו להחיות זרע בדבר ה’. אלא בשביל שהיה נח לפני מי המבול כאחד מן השרים שמנהגם הי’ גם אז לגדל עורבים ויונים. כדאיתא בפ’ מפנין ונכנסו גם המה בכלל וכל ביתך כמ”ש לעיל והי’ מנהג העורב הגדל בבית שלא לשלחו במרחקים משא”כ יונה היא מלומדת לכך לשאת מכתבים למרחוק ולהביא דבר בפיה… (העמק דבר, נח, ח:ז).On this topic in general see: Tzar Balei Hachaim p. 237-40; R. Lerner in Shmirat Ha-guf Ve-Hanefesh pp. 709-11; Kovetz Eitz Chaim, 5:334-349.
R.Vital quotes about being a sandek at a Bris Milah:
גם מי שהוא סנדקוס לנימול אחד לא יהיה פעם אחרת סנדקות בשנה ההיא כי ח”ו א’ משני הנמולים ימות בשנה ההיא. אבל צוואת רבינו יהודה החסיד ז”ל היא שלא יהיה אדם א’ סנדקות לשני ילדים אחים בני איש אחד (עמ’ קמד).We see in this piece he was aware of the famous Tzavah of R. Yehudah Hachassid yet he disagreed with it.Sources of this work
As mentioned much of the material from this book is collected from many different sources one such source is R. Yeuhdah Aryeh Modena work Sod Yesharim first published in 1595. This work of Modena as described by Howard E. Adelman in “Success and Failure in the Seventeenth-Century Ghetto of Venice: The Life and Thought of Leon Modena, 1571-1648,” (PhD dissertation, Brandeis University, 1985), (p. 334) as a collection of “cures remedies and magic… was collected from Galen, a second century Greek Physician, Italian folklore and popular Italian books . . . These show no relation to Talmudic or medical rabbinic traditions.” What is a bit interesting regarding R. Vital use of this source is aside from much of Modena’s work being sourced from non-Jewish works, Modena was very anti-Kabbalah and even against the teachings of the Arizal and still R. Chaim Vital quotes a large part of this work. See also Z. Gries, Safrut Ha-Hanhagot, p.95.
Rashi and Kabbalah
R. Chaim Vital brings a method from Rashi saying certain shemot (p. 223). This would be an addition source to show that Rashi was familiar with kabbalah. For more on this see my Bein Kesseh Leassur, p.177. For additional sources on this see: Chasdei Dovid, Sotah 159a; A. Berliner, Ketavim Nevcharim, vol. 2, p. 212; Zunz, Toldot Rashi, p. 25b; M. Idel, Kabblah, New perspectives, p. 238; Shadal, Vechuach Hakabalah, p.8; Maznei Zedek, p.239. See also R. Yitchack Dimin Akko who writes:ואילו היה רש”י ז”ל מקובל בסודות התורה לא היה שותק מלומר דברי כוונת רז”ל במאמר זה ובמקומות רבים ששתק, ואע”פ שהאיר עיני הגולה בתורה שבכתב ותורה שבעל פה וכל רז ממנו לא נעלם זכרו לחיי עולם (מאירת עינים, פרשת בהר, עמ’ רכט).
Maharam Me-Rutenberg and Kabbalah
Another person R. Chaim Vital brings a method from is Maharam Me-Rutenberg saying certain shemot (p. 222). M. Gudeman in Ha-Torah ve-Hachaim (1:135) writes that the Maharam had nothing to do with kabbalah. But, R. Aron Marcus in his Ha-chasidut (p.242) demonstrates that Gudeman was wrong. More recently, Ephraim Kanarfogel, in his Peering through the Lattices, Mystical, Magical and Pietistic Dimensions in the Tosafist Period (pp. 115-24) demonstrates quite conclusively that Maharam had plenty to do with Kabbalah.
Another person R Chaim Vital brings (p.96) a method for someone having difficulty giving birth, is from the Marash Serlov. Marash Serlov was famous from his work on Mishnayois printed in many editions of Yachen Uboez called Melakhet Shlomo. But until now we did not have any sources connecting him to these kind of things.[Bos already point this out in his article (p.84)]
What Rashi and Arizal were learning when they died
A rather interesting historical statement found in this work is:
גם כל רב ישיבה שלומד בישיבתו אחד מג’ מסכתות אלו והם יבמות ונדה ובבא בתרא הוא מסוכן שימות טרם ישלים אותה לקרותה. ורש”י ז”ל נפטר במסכת בתרא ומורי זלה”ה נפטר בהיותו קורא מסכת יבמות דרך בקיאות עם תלמידיו (עמ’ קמד).There are a few points of interest here one, he lists only these three volumes, Yevamot, Niddah, and Babba Batra are dangerous omitting the ones that other earlier sources list as being dangerous like Chulin and Moed Koton. Two, he brings the well-known legend that Rashi died while writing on Bava Basra. Three, he records something which had been unknown until now that the Arizal died while teaching Yevomos. Fourth, why is it considered dangerous to learn because they died during these Mesectos other great Gedolim died while learning other ones so are they dangerous to learn to?
On Rashi dying while writing on Bava Basra Koreh Hadores brings the famous question that many ask (he brings it from R. Shlomo Algazi): if Rashi died in middle of writing his work on Baba Batra, how is it that others say he died while working on Makot? R. Conforte’s seemingly obvious answer is that Rashi must have been working on both at the same time (p.56).Another point about Rashi dying while working on Baba Batra is made by the Sredei Eish:במסכת בברא בתרא בפרק חזקת הבתים כתוב כאן מת רש”י ואחר כך מתחיל פירוש רשב”ם, והנה, אנשי המדע עמלו ולא גילו עד היום את הקבר של רש”י, הם לא מצאו אותו, האם זה בטרויש או בוורמש, החוקרים אינם יודעים אבל הלומדים יודעים! במסכת בבא בתרא נפטר, הוא מת בתוך הגמרא. וכך נאמר על משה רבינו ולא ידע איש את קבורתו אבל הוא מת בתוך התורה. הקב”ה כתב לו במצבה ולא קם עוד בישראל כמשה, ואת הזכות הזו היתה גם לרש”י, הוא מת במסכת בבא בתרא, לא צריך לחפש קברו פה הוא חי ופה הוא מת, זהו האידיאל של תלמיד חכם אמיתי”. (לפרקים, עמ’ תר).A different version of the story is:
About this piece missing in the Pesaro edition printed by Soncino See R. N. Rabinovitz, Mamar Al ha-Dfasot ha-Talmud, p. 21; Marvin Heller, Printing the Talmud, p.119.
Influence of this work on Chida
This work clearly had an influence on the Chida as one can see in his travels, Magel Tov he writes:
ולזה הוצרכתי להזכר שם קודש משמירת הדרך… (עמ’ 47).Elsewhere in the Magel Tov he writes:ובתוכם ראיתי ספר מופלא מכ”י מהרח”ו זצ”ל בקבלה מעשית וחכמת הצירוף וענינים אחרים… (עמ’ 59).We find him using Kabblah Maasios in his travels (p. 91), performing pidyonis (p.75,87) gorel (p.70) and שאלת חלום (p.116). We have a whole collection of his שאלת חלומות printed in Ha- Chida (pp. 556-563) For more on the Chida and Kabblah Maasios see Ha-Chida pp. 134-140. It is unclear why the editor of this new edition does not assume, as many others do, that the Chida had the Sefer ha-Pe’ulot. A possible proof (but not a strong one) to the opinion of the editor of this new Sefer ha-Pe’ulot could be is that in his travels the Chida brings a segulah to prevent someone from going off the derech (p.121, p. 76). But, although Vital, in Sefer ha-Peulot, (p. 188), records one segulah for this problem, the Chida’s is different from, Chida’s is from the Rema Mepano. Now it could very well be because he knew this one worked and not because he was not aware of the one in the Sefer ha-Pe’ulot.
For other sources on Jewish alchemists some of which are cited in the works of Scholem and Patai some not.The Kuzari writes:כבר ראינו חרפת כל מי שהשתדל בדבר מהדרכים האלה מבעלי הכמי”א ובעלי הרוחניות. ואל תשיבני ממה שיכולים עליו האנשים מבריאת בעלי חיים בעשות הדבורים מבשר הבקר, והיתושים מהיין, כי זה איננו משעורם וחכמתם, אבל הוא מנסיונות שמצאום, כאשר מצאו המשגל יהיה ממנו הולד, ואין לאדם בה יותר מהנחת הזרע באדמה, שהיא מזומנת לקבולו ולהצלחתו בה ושעור הערכים שראויה להם הצורה האנושית איננו כי אם ליוצרה יתברך. וכן שעור האומה החיה הראויה לחול הענין האלהי בינה, איננו כי אם לאלהים לבדו, וצריך לשמוע אותו השעור והערך ממנו, ואל יתחכם אדם על דברו, כמו שאמר: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה’. ואיך אתה רואה התחבולה שנתדמה לאבותינו ללכת אחריהם ולא נתחכם אנחנו בתורה (כוזרי, מאמר ג אות כג)…. כמו זה טעו בעלי הכמי”א והרוחניים. הכמיים חשבו שישערו האש הטבעית במשקליהם עד שיהיה להם מה שירצו, ותהפך להם העצמים, כאשר תעשה אש החום הטבעי בחיים אשר יהפך המזון לדם ובשר ועצם ושאר האיברים, וטורחים למצוא כאש הזאת. והתעו אותם נסיונות שמצאו אותם במקרה לא משעורם (שם, אות נג).In the Cheshek Shlomo on the Kuzari (recently printed from manuscript) he writes that this passage is referring to alchemy and he then goes on describe the process (p. 312-313). See also the Kol Yehudah in both places in his work on the Kuzari. Another early source on the topic is the Ibn Ezra:מי זהב. כן שמו. והגאון אמר צורף זהב. ואחרים אמרו רמז לעושים זהב מנחושת ואלה דברי רוח (אבן עזרא, וישלח, לו:לט).Elsewhere he writes: כי יש דבר שיושם באש עם הזהב, ומיד ישרף ויהיה שחור, ולעולם לא ישוב זהב. וזה דבר מנוסה ואמת הוא (אבן עזרא, כי תשא, לב:כ)The Tzfnos Paneiach and Ohel Yosef (both commentaries on Ibn Ezra) understand these places to be refering to alchemy (see also the Michokei Yehudah). Mendelson in his Biur – Nesivot Sholom writes (Shemot):וכן עמדו בעל החימ”יא הדור האחרון על הנסיון הזה, ואמרו שכשתערב מלח טר”טרי עם גפרית תוכל לפרר את הזהב באש עד אשר דק כעפר.
In the Middle Ages there was a manuscript that was supposedly authored by the Rambam containing methods to do alchemy. Scholem, in his work on alchemy (p. 18) and in his famous article on the Rambam becoming a Mekubal (Mechkarei Kabalah, p. 195) explains that it is incorrect to associate the Rambam with this manuscript. See also Y. Shilat, Igres HaRambam 2:693. But, Vital, in Sefer ha-Pe’olot (p. 345) references a method for alchemy that he attributes to the Rambam.
R. Yosef Kaspi writes:כי אין ספר שמלאכת אלכימיאה היא מלאכה אמתית, עד שהיודעה הנה תחת הנחשת יביא זהב (משנה כסף, עמ’ 18) R. Eliezer Ashkenazi in his Maasei Hashem writes (Thanks to my friend Zev Schonbrun for this source):
הצעה שביעית. שכל הידיעות נכללו תחת שני סוגים עליונים, אחת ידיעת הטבעיות, ושנית, ידיעת האלהיות אשר המה למעלה מן הטבעיות. ואמנם הידיעה באלהיות כאשר תושג על אמתותה היא אין בה רק טוב, כמ”ש (תהלים ה, ה) לא יגורך רע, אבל הידיעה בטבעיות אפילו שתשיג אותה על אמתותה בין שתדע מצד החכמה הטבעית להחריב עיר אחת או שתדע לבנותה ולהעמידה הכל יקרא ידיעה, וכן כאשר תדע לעשות באלכימיי”א מהנחשת זהב או מהזהב נחשת עם היותו רע תקראנה ידיעה בטבעיות (מעשה ה’, מעשה בראשית, פרק טז, עמ’ 49).
חושבי מחשבות לעשות בזהב ובכסף, יודעים כי הטביע ה’ בטבע המתחכות בפרט, יסוד דק אשר בכח אש אולאנביקו יוציאוהו מהם, ונשאר המעט מחזק את המרבה ומתקיים זמן רב בלי הפסד (מדבר יהודה, דרשה טז).
See also his Arei Noam, p. 30 And His Iggerot, p. 98. For more about Modena on this topic see Howard E. Adelman in “Success and Failure in the Seventeenth-Century Ghetto of Venice: The Life and Thought of Leon Modena, 1571-1648,” (PhD dissertation, Brandeis University, 1985), (pp. 231-32, 328-29).R. Delmedigo writes:ומשבח אני אמציאים איזו מלאכה לתעולת הרבים, ועסקי בעלי מהפכת המתכות חכמי פילוסופי הארלקימיאה המארים לעין אמתות התפלספותם (מצרף לחכמה, פרק ז).R. Emden on Alchemy
R. Yakov Emden discusses alchemy in a few places in his writings:גם מדוע החריש ממלאכת האלקימיא הנכבדת, אשר יש בה ברכה, גם למי שלא עמד בסודה התכליתי, תועלתה רב בחלק הנגלה ממנה, ממנה תוצאות רפואות הרבה, חיים ומות בקרבה, ואוהביה יאכל פריה (מטפחת ספרים, פרק ט, עמ’ קה).Elsewhere he writes:
על החלק העלם שבחכמת הטבע הנקרא אלקומיא שהיא חלק המעשי שבה להכיר ולידע הפרדת היסודות… שמא היינו מודים שהיא ססעיף ממעשה בראשית (מגדל עוז, אוצר הטוב, מוסר ד, אות י, דף כה ע”א)Additonally he writes:הרואה חכמי או”ה… ראוי לברך ברכה זו…ואפילו הגיעו למדרגה שיוכלו לשנות העצמים ממיני המתכות, כמו שאומרים בעלי האלקימיאה, מכל מקום היא מלאכה, ויוכל אדם לקבלה במסורת מבלי עיון. אמנם אשר השיג אותה על פי עיון ולימוד, שהעמיק להתחכם באותו מלאכה… כדומה שיתכן להקרא חכם (מור וקציעה, סי’ רכ”ד).In another place he writes:דוגמת זה מה שהפליגו בעלי האלקימיא לספר בשבח עוצם מעלת רפואה תעלת כללית. שאם אמת נכון הדבר בפיהם לדעתי היא באה מספר רפואות של שלמה המלך… ונראים הדברים שרבותינו חכמי המשנה והתלמוד היו בקיאין באותו חכמה וממנה נתעשרו כל העושר העצום המפולג ראב”ח… ראב”ע, ור”ע ורבי נכדו… וכיוצא בהם רבים שזכו לעושר שיעור שלא יאומן כי יספור על מלכי ארץ (אגרת בקורות, דף כו ע”א).See also his Shu”t Sheliot Yavetz (1:41, at the end). I was rather surprised to find no real discussion of this topic in Jacob J. Schacter, “Rabbi Jacob Emden: Life and Major Works,” (PhD dissertation, Harvard University, 1988). In R. Patai, The Jewish Alchemist he has a chapter on R. Emden but it is missing most of the above quoted sources.Sefer ha-Brit writes:לכן… שאסור להשתמש בקבלה מעשיית כי הקליפות מתדבקים מאד באדם העוסק… ולכן מפתין אותו ומטין אותו לדרכים לא טובים ומגלים לו ממשלת שדים ועניני הבל עולם הזה במלאכת האלכימיה… (ספר הברית, חלק ב, מאמר יא פרק א)
R. Dov Ber Torish writes:אך הכה המחקר באלפיו והסכלות ברבבותיה, ועד היום לחט חרב הסכלות מתהפכת בעולם ועצומים הרוגיה (גנזי המלך, עמ’ 79).Another intresting person who was involved in alchemy was Mordechai Levison as he helped A. Nordeskjold translate his work A Plain System of Alchemy into English. See D. Ruderman in Jewish Thought and Scientific Discovery in Early Modern Europe, pp.345-357 esp. p. 348. See also this work Mivchar Kisvei Mordechai Gimpel Shnaver put out by S. Sprecher p. 7. See also, Moshe Pelli, Mordechai Gumpel Schnaber, “The First Religious Reform Theoretician of the Hebrew Haskalah in Germany,” JQR, New Series, Vol.64, No.4, (Apr.1974), pp.289-313; Moshe Graupe Heinz, “Mordechai Gumpel Shnaber-Levison The Life, Works and Thought of a Haskalah Outsider,” Leo Baeck Institute Year Book, 41 (1996) 3-20. Thanks to on the main line for these last two sources. See also here.
R. Samuel Falk, aka “The Ba’al Shem of London,” who was a very colorful character was also a student of alchemy (his portait apears on the cover of Patai’s book-it is him and not the founder of Hassidut as been errouneously attributed). The Chida writes about him:
R. Eliyahu Bahur writes in his definition of kemyiot:
“ודישתמש בתגא, חלף”The source for this is a Mishna in Avot de Rebbe Nosson which says
The Semak brings from R. Yehudah Hachassid
“וזהו סוד ענין קבלה מעשית… ולכן אסור להשתמש בה, כי בהכרח יתדבק גם ברע המתדבק בטוב וחושב לטהר נפשו ומטנפה בסבת הרע ההוא. וגם אפילו שישיג, הוא אמת בתערובת שקר… וטומאת הקלפות מתדבקות באדם המתקרב להשיג על ידי קבלה מעשית, ולכן שומר נפשו ירחק מהם… וקח ראיה מרבי יוסף דילא ריינ”י ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית ונאבדו מן העולם וכל זה לסבה הנזכר כי אין טוב בלתי רע. ולא עוד אלא שמכריחים אותן בעל כרחן על ידי השבעות ואז מפתים אותן ומטין אותן לדרכים לא טובים עד שמאבדים נפשם, וגדולה מזו כי כל דרכי ההשבעות האלו העלימום הראשונים ואין אנו בקיאים היטב בדרכיהן וראוי להתרחק מהם בתכלית” (שערי קדושה, ירושלים תשמה, חלק ג שער ו, עמ’ צו ).R.Yakov Emden writes pretty much the same thing:
“טפשים מתעתעי’ כבן כוזביא… ר’ שלמה מולכו ורא”ל וזולתם המשתמשי’ בהשבעות וקבלה מעשית. פתאום עברו ונענשו אף על פי שהיתה כוונה לטובה (מגדל עוז, זיטאמיר תרלד, בית מדות, עליית הטבע, אות ז, עמ’ 242).
But the issue we must deal with is how did all these people write methods of kabblah maasiot to use we do not have the efer Parah Adumah today and even more problematic it is against the Mishna in Avot? A partial answer for this can be found in the introduction of Mifolot Eloyhim where R. Yoel Bal Shem writes:
Furthermore there is a great danger in using kabbalah maasiot. Sefer Chassdim writes,
Some say that he wrote this work before he met the Arizal but that is not true simply because he quotes the Arizal a few times in this work always in context of him being dead already (pp.144, 148, 265) and as I quoted earlier he even mentions when the Arizal died what he was learning (p.144). Be that as it may it is clear that his opinion on this topic needs clarification. [Amar and Buchman also address this problem in their work Refuah Maasiot le-Rav Chaim Vital, pp. 59-60].
One rather interesting thing he writes in the beginning of the work is
[6] ראה בפירושו של רבינו בחיי, בתוך: ר’ מרדכי קצנלנבוגן, (מהדיר) משנת ראובן, ירושלים תשס”ה, עמ’ קפד, ובפירוש לר’ יעקב ב”ר שמשון, שם. וראה ש’ עמנואל (מהדיר), תשובות הגאונים החדשות, ירושלים תשנ”ה, עמ’ 133. וראה בפירוש של ר’ עובדיה מברטנורא שהביא דברי האבות דר’ נתן בשם ‘שמעתי’. וראה סיכום חשוב בכל זה בדברי ר’ יעקב הלל, שו”ת וישב הים, ירושלים תשנ”ד, א, סי’ יג; ובספרו תמים תהיה, ירושלים תשנו; ור’ ראובן מרגליות בהערותיו לשו”ת מן השמים, ירושלים תשמ”ח, עמ’ נד-נו.
[[7 ראה פירש ספר יצירה לר’ יהודה ברצלוני, (מהדיר: ש’ הלברשטאם), ירושלים תשל”א, עמ’ 103: “שאלה לרבינו האי ז”ל… כי ראוי פלוני אדם ידוע מבעלי השם…”. וראה ש’ עמנואל (מהדיר), תשובות הגאונים החדשות, ירושלים תשנ”ה, עמ’ 124. וראה: ב’ קלאר, מגילת אחימעץ, ירושלים תשל”ד, עמ’ 22: “והזכיר הרב השם בכח היד…”. וראה מ’ בן-ששון, צמיחת הקהילה היהודית בארצות האסלאם קירואן, 800-1057, ירושלים תשנ”ז, עמ’ 275-278; R. Brody, The Geonim of Babylonia and the Shaping of Medieval Jewish Culture, Yale University Press 1998,
p.142-147.
Another interesting source of a great person who knew Kabblah Maasios was R. Avrhom Simcha, the nephew of R. Chaim Volzhiner. The Netziv writes in his Hesped on R. Avrhom:אבל בפטירת הגאון מוהרא”ש זצ”ל אשר היה משיירי תלמידי הגאון אביר הרועים מוהר”ח זצ”ל והי’ מקובל ממנו כמה ענינים וסודות, וגם קבלה מעשית אשר היה מועיל הרבה בזה, רחוק שיעמיד אחר במקומו, באשר כי אין בדורות אלו ממי ללמוד ומי יבוא לעסוק באלו… (דרשות הנצי”ב, דרוש יח).To make this even more interesting recently a letter of the Netziv was printed about a amulet for a woman giving birth in the letter the Netziv writes:ודבר קמיע זו קלה וקצרה כאשר הנני שולחה לך, ומסודרת היא מפי הצדיק ר’ אברהם שמחה צ”ל אמנם אמר לי שאינו יודע אם תועיל ממני, באשר אין כל הנשמות מסגולות לכאלה, והיינו אתמחי גברא כמובן. ותאמין לי מחמדי כי עוד היום איני יודע אם היא לתועלת כאשר היתה באמנה מיד חותני זצ”ל או מיד הצדיק הנ”ל. הן אמת שהנשים המילדות אומרות שמועיל בכל זה איני מאמין כל כך. ומכל מקום הנני נותנה כדי לחזק בזה לב היולדת באשר חזוק הלב הוא דבר גדול… (ספר זכרון תפארת רפאל, עמ’ פו-פז).
In the Matzav Hayashar he brings while discussing writing segulos:וכן שמעתי אומרים על הר”ר יצחק אבד”ק וואלאזין כידוע ומפורסם עוד היום מכמה מיני מעשיות אלא שאין דרכי להעלות בכתב סיפורי מעשיות והיינו שכוונתו היתה בזה שזכותו וזכות אביו הרב הצדיק ז”ל יגן על מותו האדם (מצב הישר, ב, דף ט ע”ב ).
R. Eliyahu Gutmacher writes:ויש הכרח ממני לכתוב כאן בקיצור, שבל יאמר מי: הלא נשמע כמה מעשיות אשר נעשים על ידך בעזה”י להציל מצרות רבות, אין זאת רק על ידי קבלת מעשית. וכאשר הגעתי אגרת ממרחק מחכם גדול… בהיותי שאני בקי בקבלה מעשיות ארחם לעשות בבזה שנתייאש מכל הרופאים. בקראי זאת נפלה עלי להיות חשוד בכך… קודם כל אודיע כי בכל התאמצות דחיתי מעלי כל הבא, אבל ראיתי סיבות נפלאות שכן היה רצון ה’. באשר שגדולי ישראל הסיעו הנדכאים עלי. ומה היה לי לעשות אם באו אב ואם ואחד מקרוביהם והביאו לי בנם, בוכים וצועקים לרחם. ישבתי ללמוד עם בחורים בבית המדרש והובא נער מן י”א שנה בכתף אביו וצעק לרחם עליו… והנער לא היה יכול לדבר מאומה… וקולו פעמים בנביחה ככלב ופמעים כעגל…וגם כל העוברים דרך העיר בשמעם עניניו לביתו לראות הנפלאות. ואני ידעתי שאין לי מאומה במה לרפאותו. בכל זאת חשבתי הלא ד’ ברוך הוא שולחו… ולקחתי ספר תהילים ובמקום שנפל אמרתי, והבאתי לכל תיבה כוונה לענין שלפני. וכוונתי היטב בשורש האותיות, ובמיוחד בהזכרת השם הקודש… פתאום הוציא הנער קול אשר נבהלו כולם, והראה באצבע למקום אחד. ואמרתי מהר לפתוח החלון, וכן היה ודיבר הנער ואמר יצאה אחת מן המכשפות ממנו ופתחתי לראות בבטנו כי אמר עוד שלש מכשפות בו… ואמרתי כיון שיש עת רצון אתפלל עוד. וכאשר אמרתי שוב בערך ד’ מינוטין שוב צעק בקול אשר בכל השכונה ברחוב ההוא נבהלו והחלון היה פתוח ושוב אמר הנה כולם יצאו… והיה כזה עוד בכמה אשר יש לכתוב כמעט ספר מכל הענינים, והכל היה בעל כרחי שהפיל עלי בכח. ורק על ידי תפלות ובקשות ולפעמים גם סגולות השכיחות… (עי”ש עוד דברים חשובים בזה, צפנת פענח, מאמר ט).
R. Eliyahu Gutmacher became a famous Baal Mofos. Eventually he published an ad in the Ha-maggid to beg people to stop coming and sending him letters for help. See Mechitav me-Eliyahu, pp. 89-91; See also Bromberg’s book, Megedolei ha-Torah veha-Chasidut on R. Gutmacher, pp. 143-152 where he prints some letters from manuscripts of R. Gutmacher about this.
וראה: ג’ שלום השלב האחרון עמ’ 100 ועמ’ 110;ז’ גריס, ספרות ההנהגות, ירושלים תש”נ, עמ’ יט ועמ’ 97; הנ”ל, הספר כסוכן תרבות, תל אביב תשס”ב, עמ’ 41מ’ פייקאז’ בימי צמיחת החסידות, עמ’ 136 -137 [וראה על זה א’ רובינשטין, עלי ספר, יד עמ’ 184-186
Chaim Rapoport Review
In response to a request from the editorial board of the Seforim blog, we are pleased to present a monograph-length review essay of Samuel Heilman and Menachem Friedman, The Rebbe: The Life and Afterlife of Menachem Mendel Schneerson (Princeton University Press, 2010), by Rabbi Chaim Rapoport, who is a frequent contributor to the Seforim blog (see here for his earlier essays at the Seforim blog).We believe that Chaim Rapoport, “The Afterlife of Scholarship: A Critical Exploration of Samuel Heilman and Menachem Friedman’s Presentation of the Rebbe’s Life,” the Seforim blog (14 June 2010), available here (http://seforim.blogspot.com/2010/06/chaim-rapoport-review.html) greatly contributes to the growing study of the Chabad-Lubavitch movement during the latter half of the twentieth century.