Ofeq Institute and the New (English) Version of the Messilat Yesharim
by Eliezer Brodt

אמר המחבר החיבור הזה לא חיברתיו ללמוד לבני אדם את אשר לא ידעו אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול

והפרישות… הוא התבודדות וההבדל מן החברה המדינית לפנות לבו אל העבודה והתבוננות בה כראוי ובתנאי שלא יטה גם בזה אל הקצה האחר שכבר אמר ז”ל לעולם תהא דעתו של אדם מעורב עם הבריות… (פרק יד)

The end section, Bein HaMessilot, is a great section discussing at length a few topics of the Messilat Yesharim and comparing and contrasting how the two different versions with them. This shows, that at times, the debate version is much lengthier than the current version we have. Another thing that was done in this edition is that they fixed up the original version of Messilat Yesharim from all the mistakes that crept in since its printing. This sefer, which the author was subject to much opposition in his lifetime by many great gedolim, as is documented in the Iggeres Ramchal, was zoche that one of his works became a classic until today.

In our presence, the court signed below, our teacher, the aforementioned Mordecai, related all that is written above as testimony and then wrote all of this in his own handwriting and signed it with his very own signature. Therefore we have confirmed it and substantiated it as proper
Signed Israel BA”Sh [Ba’al Shem] of Tluste [this was the city the Baal Shem Tov lived prior to moving to Medzhybizh]
Signed Moshe Joseph Maggid Mesharim of Medzhybizh [3]

Champion in Yehuda and Israel! He who succeeds there at the small and the great. He provides balm and medicament to the persons without strength. He is great in Bavel and famous in Teveriah and has prevailed in all things. The great sage, the eminent rabbi, famous for his good name, our teacher Israel, may God protect and bless him. And all of his colleagues, all of them beloved rabbis, the great and eminent sage, our teacher Gershon, may God protect and bless him; and those who I don’t know [by name] I greet; may they all be granted the highest blessing.

In the Shu”t Mayim Hayyim from R. Hayyim Kohen Rapoport from Austria, printed there is a responsum from Medzhybizh regarding a lesion in the lung, from the Baal Shem Tov to the gaon R. Meir, the son of R. Jacob Emden, who was the chief rabbi in Constantine, and the response from the goan [R. Meir] to him [the Baal Shem Tov]. As is common knowledge, the Baal Shem Tov was not the Rabbi of Medzhybizh, even so the Baal Shem Tov is one of the signatories to the letter, singing it “Yisrael Baal Shem of Tluste” – “and the Maggid Mesharim of Medzhybizh.” [6] The response of R. Meir is a long one. R. Meir was not a hassid. It is important to note the honorifics R. Meir uses at the beginning of his response: “Champion in Yehuda and Israel! He who succeeds there at the small and the great. He provides balm and medicament to the persons without strength. He is great in Bavel and famous in Teveriah and has prevailed in all thins. The great sage, the eminent rabbi, famous for his good name, our teacher Israel, may God protect and bless him. And all of his colleagues, all of them beloved rabbis . . .” And would a goan [R. Meir] who is not a hassid uses such language on someone who is not a godal b’torah?

In a recent discussion in the journal Or Yisrael concerning the permissibility of using ArtScroll gemaras — for PDFs of the articles, see here — one source deserves closer scrutiny. In particular, some authorities who are against the use of ArtScroll gemaras cite to a passage in the Leket Yosher in support of their opinion. Thus, an examination of the Leket Yosher is appropriate.

The Leket Yosher was compiled by R. Yosef ben Moshe (1423-c.1490), a student of R. Israel Isserlein (1390-1460), the author of the Terumat HaDeshen. The Leket Yosher records R. Isserlein’s customs and rulings. The Leket Yosher was the first work to base itself on the four part division of the Turim, however, only the sections on Orach Hayyim and Yoreh Deah are extant. While it appears that there was a third part on Even haEzer which is no longer extant, it is unclear whether there ever was a part on Hoshen Mishpat. [1] Leket Yosher [2] was not published until 1903 (Orach Hayyim; and in 1904 Yoreh Deah was published) by R. Ya’akov Freimann from Munich manuscript in R. Yosef’s own hand.[3] It has been published at least three times and today is typically available as part of a set of three minhagim works, Leket Yosher, Yosef Ometz and Noheg KaTzon Yosef.

The passage used by some in the discussion in Or Yisrael regarding ArtScroll, records the disapproval of R. Isserlein of the practice of “spoiled, rich kids” who used a revolving table to avoid having to get up and get a book. (vol. 2, p. 39). The passage reads in full:

“אותם הבחורים העשירים המפונקים שעשו להם שולחנות כשיושבין במקומן הופכין השולחן לאי זה צד שירצו ועליו הרבה ספרים לא טוב הם עושים, אדרבה כשמבקש אחר הספר ובא לו בטורח גודל זכור באותו מעשה מה שרוצה ללמוד, כמדומה לי שמצאתי לו סמך ב[יורה דעה] בסימן ג’ (שפח) ‘ולא כאלו שלומדין מתוך עידון’ וכו”

Thus, argue those you compare the turntable to ArtScroll Talmuds, Torah study should not be easy, and one should struggle in preforming that commandment. In other words, because studying with Talmud with an ArtScroll is easy, it is inappropriate for Torah study. As an initial matter, the comparison is somewhat strained in that the Leket Yosher is referring to those who are lazy and does not necessarily speak to someone who uses ArtScroll because they cannot otherwise study gemara (or the additional commentaries that ArtScroll provides) at all. But setting aside this difficulty, it does not appear that the Leket Yosher’s opinion in this regard is agreed upon by all. For example, R. Yitzchak Hutner, in his approbation to the Otzar Mifarshei HaTalmud, explains why the Otzar is a good thing. As many are aware, the Otzar collects all (or almost all) the literature on a particular passage of the gemara (or mishna as is the case with the volume on Hallah). This avoids the need to look through many books to see what, if anything, they have to say on a particular passage. R. Hutner cites to a statement from the Hazon Ish, that “people confuse looking (hipush) with study” and, according to R. Hutner, the Otzar eliminates that problem. Thus, it can be argued that both according to R. Hutner and the Hazon Ish, there is no benefit or merit per se in the act of getting a book or looking to see if that book has anything relevant. This appears in conflict with the Leket Yosher.

Similarly, when the Vilna Shas was printed many years ago, the story goes that the printers said that whoever finds a mistake in this heavily invested shas will get rewarded. In the excellent book, Derech Etz Chaim (p. 568) about R’ Isser Zalman Meltzer, they record a story that a printer of a current Yerushalmi visited the Steipler with the idea to print a Yerushalmi in a similar format to the Talmud Bavli and to have, amongst other things, many commentaries in the back. When the Steipler heard this, he said that R. Meltzer used to complain that there’s a very big printing mistake in the Vilna Shas. Specifically, that in the Vilna Shas many commentaries in the back, but each commentary is 3 pages so you have to look 50 times for the same thing. R Isser Zalman wanted that they should put it in order of the Blatt, so he recommended that they not make the same mistake and do the same for the Talmud Yerushalmi.[4]

Setting aside R. Hutner and Hazon Ish, what is worthwhile to point out is the passage immediately preceding the above quoted passage in the Leket Yosher. The Leket Yosher records the following question and answer:

To be clear, the the Leket Yosher allows for the teaching of homosexual students. Now, obviously this passage, although immediately preceding the discussion about the revolving table, is not germane to the later topic, but I have never seen this passage quoted anywhere else, even though it appears to be espousing a fairly unique position both in the realm of Jewish education and attitudes towards homosexuality. [I have been informed that it is mentioned in R. M. Ashkenazi, Hilkhot Talmud Torah, however, even so it is not well-known by any definition.]

Since we are on the topic of the Leket Yosher it is also worthwhile to point out some of the other interesting observations related to the Leket Yosher. Perhaps the most important fact to come from the Leket Yosher is that the assumption, first espoused by the Taz and expanded upon by others, that the Terumat HaDeshen was not the product of actual questions and answers and instead R. Isserlein made up the questions himself and therefore, according to some, the Terumat HaDeshen is not authoritative. As R. Freimann demonstrates, however, this is incorrect. Instead, actual events as recorded in the Leket Yosher can be matched with teshuvot in the Terumat HaDeshen thus demonstrating that the questions in Terumat HaDeshen were based upon actual events and were not fabricated.[5]

Perversely, the criticism of the Terumat HaDeshen was turned on its head and applied to the Leket Yosher. Specifically, the Sanzer Rebbi in his Divrei Yatziv (E.A. 39), claims that one cannot rely upon the Leket Yosher as it records actual events and one cannot decide halakha from events. This is inapposite of those who complain that the Terumat HaDeshen is not reliable because the questions do not relate to real events. It appears that the position of the Sanzer Rebbi has not been accepted as R. Moshe Feinstein (which is especially noteworthy in light of his general disapproval of newly discovered works), R. Ovadiah Yosef, Daayan Weiss, R. Shlomo Zalman Auerbach and many others all cite with approval the Leket Yosher. Moreover, the Sanzer Rebbi himself is at least five other places[6] in Divrei Yatziv cites with approval the Leket Yosher. In only one other instance does he couch his citation of the Leket Yosher (E.A. 78) with a disclaimer “that is is unclear whether the Leket Yosher is reliable.”

Other interesting comments in the Leket Yosher include: R. Yosef, in 1456, records that he saw Halley’s Comet [7] (vol. 2, pp. 17-8), R. Isserlein used to tell Torah riddles on the first days of Pesach and Shavous and Purim (vol. 1, pp. 103-4), R. Isserlein’s daughter-in-law, Redel, studied Torah (vol. 2, p. 37), and the restriction against walking behind a woman is no longer applicable (id.).

Notes:

[1] See Freimann’s introduction XIII. Friemann’s introduction appears at the beginning of volume two on Yoreh Deah. The first volume, on Orach Hayyim has no introduction.

[2] Aside from being unique in it use of the Turim’s division, the Leket Yosher, has another unique attribute. As Professor Y.S. Spiegel has pointed out the title employed, Leket Yosher, hints not only to the authors own name (as is a a somewhat common practice – see Spiegel for more on this practice) but also to R. Yosef’s teacher, R. Isserlein as well. Specifically, the numerical value of Leket Yosher and is ישראל יוזלין Yisrael is for R. Isserlein Yozlin is for Yosef. See, Y.S. Spiegel, Toldot Sefer haIvrei, vol. 2 p. 411.

[3] For additional biographical and bibliographical information see generally Freimann’s introduction. For some reason neither R. M.M. Kasher in Sa’arei HaElef or Glick in Kuntres HaTeshuvot HaHadash or in the earlier version by Boaz Cohen has an entry for Leket Yosher.

[4] It is, however, worth pointing out that R. Isser Zalman Meltzer held that part of ameilus batorah is getting up a taking a sefer out of the bookshelf. Thus he would never allow anyone to get him a sefer. He would get it himself. According to R’ Shach explained that there were 2 reasons for this. One is because he didn’t want anyone to help him, and two because of his ameilus batorah.

Likewise, in the same book (p. 181) they record that R. Aharon Kotler uses the Gemara in Menochot where Avumy forgot something that he said. He turned to his talmid R. Chisda to remind him how he explained a certain topic. The gemara asks why he didn’t send his talmid to come to him. Rashi says that it’s because of yegata u’motzasa (he worked and he found). R’ Aharon deduces that going yourself is part of the learning.

In an effort to avoid having to get up to get books R. Teichtel writes to his father R. Yissachar Teichtel, author of Am habonim Semacha, that when R. Yissachar visited R. Menachem Zemba, he had sitting on the table in front of him, a gemara with Rambam and all of chazal so that way he wouldn’t have to waste time and get up every time he needed to look up something. (letters in Tal Talpios, mentioned here, on page 44).

R. Meir Bar-Ilan, in a beautiful chapter of his classic MiVolozhin l’Yerushalayim (p. 269), in describing how his uncle, the R. Yechiel Michel Epstein, author of the Arukh HaShulhan, wrote his work said that R. Epstein also had a Rambam, shas and Shulchan Orach on the table and reference everything without having to move.

[5] See id. at XIV and id. note 40 discussing those who make the claim that the Terumat HaDeshen was not addressing actual cases and thus cannot be relied upon and specific statements in Leket Yosher that connect to the Terumat HaDeshen. R. Freimann discussed most of the literature on this topic only a few further cites should be added. To wit, Y.A. Dinari, Hakhme Ashkenaz be-Shelei Yemi HaBenayim, Jerusalem, 1984, pp. 303-5; Zevin, Soferim veSeforim, vol. Teshuvos, p. 14; R. P. Horowitz, Sefer HaBrit, p. 162, discussing the phenomenon of fictional responsa.

See also the comments of R. Munk in Pa’as Sadecha, who specifically rejects the notion that the Leket Yosher is not a reliable work. Instead, R. Munk states that the Leket Yosher was written with extreme care and can be relied upon.

In the newest edition of the Terumat HaDeshen, edited by Shmuel Avitan (Jerusalem, 1991), the editor is completely dismissive of R. Freimann. Although Avitan neither mentions Freimann by name nor explains why Freimann is wrong. This attitude is particularly striking in that R. Freimann devotes some 50 pages to an extensive and well documented introduction of the Leket Yosher as well as related topics. Avitan, on the other hand, is satisfied with a two page introduction that adds almost nothing to either the Terumat HaDeshen the work or R. Isserlein the person and in fact borrows heavily, many times without citation, from R. Freimann’s introduction. [It appears Avitan was not even aware of Dinari’s work.] For example, Avitan deals with when R. Isserlein refers to “one of the great ones – אחד מהגדולים” if R. Isserlein is referring exclusively to the Maharil. Freimann was the first to demonstrate that this reference is not exclusive to the Maharil. Avitan, also comes to the very same conclusion, without mentioning Freimann or even as Avitan is wont, “the introduction to the Leket Yosher.”

Aside from claiming that the responsa are fictional, others have made a distinction between the “teshuvot” and the “pesakim” of R. Isserlein. See Dinari, Hakhme Ashkenaz, p. 303-4 n. 223.

[6] Divrei Yatziv Orach Hayyim nos. 179, 236, 295, 297; Yoreh Deah 31.

[7] For a later mention of seeing a comet see Glikel Zikhronot, ed. C. Turnyanski, Jerusalem, 2006, p. 605 n. 314.

Rabbi Baruch Oberlander is the rabbi in Budapest, Hungary, since 1989, and is the editor of Tel Talpiot. He has published many articles in the journal Ohr Yisroel and is the world’s leading expert on the forged Yerushalmi Kodashim.

This is his first contribution to the Seforim blog.

בימים אלו רכשתי לעצמי כרך מפואר של ספר “אור זרוע השלם” לרבינו יצחק ב”ר משה מוינא, שיצא-לאור על-ידי “מכון תורני ישיבת אור עציון” בשיתוף עם “מכון ירושלים”. לידי הגיע הכרך השני שיצא לאור בשנת תשס”ו. הכרך הזה כולל בתוכו כל הלכות המועדים (כולל דיני שמחות-אבלות) ודיני זרעים, שכוללים הלכות כלאים, ערלה, חדש ושביעית.

מתוך כל הספר הגדול הזה שמתקרב ל-900 עמודים אתייחס רק לסימן רנו שהוא כעשירית הספר (עמודים נו-קנד), מפני המיוחד שבו: סימן זה הרי הוא כספר בתוך ספר. המחבר רבינו יצחק העתיק לכאן את כל פירושו של אחד מגדולי בעלי התוספות בדורו, רבינו שמואל מפלייזא [צרפת] (חי בסוף האלף החמישי ובתחילת האלף הששי), לפיוט “א-ל א-להי הרוחות” של רבינו יוסף טוב עלם (מראשוני חכמי צרפת, בן דורו של רגמ”ה), שנהגו רוב בני אשכנז לאומרו ביוצרות לשבת הגדול. פיוט זה מפרט את כל הלכות הפסח. הר”ש מפלייזא משתמש בפיוט כבסיס לדיונים מפורטים בהלכות פסח ובהלכות הקשורות להן, ומפרש אותו על פי פסקיהם ומנהגיהם של גאוני צרפת.

הספר יצא-לאור כפי שנאמר ב’שער’ “במהדורה חדשה ומתוקנת על פי כתבי-יד עם שינויי נוסחאות, מקורות וביאורים”, וב’מבוא’ מפורט שדברי הר”ש מפלייזא הגיעו אלינו בחמש כתבי-יד שונים (2 כת”י ‘אור זרוע’ – אמסטרדם ופרנקפורט, ועוד 3 כת”י – וטיקן, מוסקבה ופרמא).

לאחרי עיון קל ב’מבוא’ וב’ביאורים’ לספר הבחנתי מיד שיש כאן התעלמות מוחלטת ממהדורה קודמת של פירוש הר”ש מפלייזא. הגאון הרב גבריאל ציננער, שנודע בעיקר בסידרת ספריו ‘נטעי גבריאל’ הלכות ומנהגים על המועדים, הוציא לאור בשנת תשמ”ה את הספר “אוצר פסקי הראשונים”[1], שרובו הנו פירושו של הר”ש מפלייזא על-פי כת”י וטיקן ופארמא (הוא אמנם ידע כבר על כת”י מוסקבה, אבל לא הצליח להשיגו, כפי שמספר ע”ז ב’מבוא’), עם הרבה ביאורים וחידושים. ספרו זה של הרב ציננער ידוע בעולם התורה [2] וגם בחוגי האקדמיה,[3] והפלא שמהדירי ה’אור זרוע’ לא התייחסו אליו בכלל.

עבודת המהדירים של ה’אור זרוע’ שלפנינו מתחלקת לשנים: החלק הראשון הנו ההדרת הטקסט על-פי הכת”י בצירוף אפאראט של שינויי נוסחאות, והחלק השני הנו ביאורים. המהדירים התייחסו בכובד ראש לשני חלקי עבודתם גם יחד, ואכן בספר המודפס תופס בממוצע הטקסט והנוסחאות חציו העליון של העמוד, וחציו התחתון של העמוד מוקדש לביאורים. מבחינת הנוסחאות לא יכלו המהדירים להיעזר כל כך במהדורת הרב ציננער, שהרי בעוד שהוא עבד עם כת”י וטיקן (בתוספת כמה דברים שהעתיק מכת”י פארמא), עבדו הם, כאמור, עם חמשה כתבי-יד, וברוב הפעמים נראה שהם דייקו יותר[4] בהעתקת הכתבי-יד.[5] אבל במסגרת הביאורים יכלו להיעזר בבקיאותו הגאונית של הרב ציננער, אך בשל ההתעלמות מעבודתו החשובה יצאו הם – ואנחנו הקוראים אחריהם! – מופסדים, וחבל על דאבדין.

הרב ציננער (לקמן אציין אל ספרו בקיצור: אפס”ר) בהערותיו מבאר, מציין ומפלפל באריכות גדולה כיד ה’ הטובה עליו על כל פרט ופרט שבדברי הר”ש מפלייזא, ובנוסף הצליח למצוא עשרות מקומות שבהם נעתקו דברי הר”ש מפלייזא בספרי הראשונים[6] והאחרונים, מהמרדכי והמהרי”ל, ועד ל’משנה ברורה’, ודברי הר”ש מפלייזא מתפרשים ומתבארים כשמלה. ואכן בעוד שבנוסחאות של כתבי-יד הרי אין זה נחלתו הטבעית של תלמיד חכם רבני מסוגו של הרב ציננער, הרי בכך מתייחדת עבודתו של הרב ציננער שהוא הצליח בבקיאותו הטבעית לחשוף נוסחאות וביאורים במקורות חריגים אצל ראשונים ואחרונים, בהם הובאו דברי הר”ש, והם מקורות שאינם ידועים למהדיר שקדן מקצועי שרק מחפש מקורות והשוואות במקומות גלויים וידועים מראש.

ואציין בזה כמה דוגמאות ממה דאתי לידי תוך כדי דפדוף בספר:
* ב’אור זרוע’ עמ’ פח כותב הר”ש: “ואני שמעתי ממורי רבינו מנחם בשם בן רבינו יב”א שהיה אומר…”, ובהערה 605 הועתקו גירסאות שונות מכתבי-היד. – אפס”ר (עמ’ עו הערה כה) מפנה למרדכי פסחים סי’ תקנב, ששם הובאו הדברים בגירסא שונה: “כתב הרב רבי שמואל מפלמיז”א בשם רבו הקדוש רבינו שלמה מדרו”ש שקיבל מרבו ר”י ברבי אברהם…”.

* בעמ’ פח בסופו כותב הר”ש: “וכן נמצא בתשובת רבינו שלמה”, ובהערה ריח העירו המהדירים שב’מחזור ויטרי’ שלפנינו זה לא מפורש. – אפס”ר (עמ’ עז הערה לט) מפנה בין השאר לחידושי תלמיד הרשב”א לפסחים לא, א ששם נעתקו באריכות דברי רש”י.

* בעמ’ קב כותב הר”ש: “ותשובת גאוני לותיר ראיתי, שכל האוכל מצה מלוחה כאילו אכל חמץ בפסח”, ומעירים המהדירים בהערה שה: “לא מצאנו תשובה זו במקום אחר”. ואילו היו מעיינים באפס”ר (עמ’ צב) היו מרוויחים שני דברים. 1) שם נדפס ע”פ כת”י וטיקן: “ובתשובת…”, וזה מקל על הקריאה כאן. 2) בהערה סח ציין בין השאר גם למרדכי פסחים סי’ תקצד, שגם שם מובא תשובת גאוני לותיר זה, והוסיף לציין ל’מעשה הגאונים’ סי’ כד ועוד.

* בעמ’ קג כותב הר”ש: “והמצות צריכות שיהיו אפויות יפה, ואם לאו ישרפו מיד. והשיעור, כדי שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה”. ובהערה שז מעירים בדברי רבינו אלו. ואילו היו מעיינים באפס”ר היו מרוויחים גם כאן. 1) בהמשך הדברים נדפס כאן: “תדע דאמר וכן לענין לחמי תודה”, ושם נדפס ע”פ כת”י וטיקן: “ותדע דאמרינן…”. 2) בהערה עד מציין שדברי רבינו אלו מובאים במרדכי סי’ תר (כצ”ל), ומובא גם ב ב’ביאור הלכה’ של ה’משנה ברורה’ סי’ תסא ס”ג שהאריך לבארו.

כאמור, מציינים המהדירים ב’מבוא’ שבעריכת דברי הר”ש השתמשו הם ב-5 כתבי-יד שונים, אבל אין מציינים באופן ברור איזה נוסחאות נכנסו לפנים ואיזה מהם ירדו רק למדור הנוסחאות. אין המהדירים מגלים באיזה שיטה השתמשו: אקלקטית או דיפלומטית. אמנם הם כותבים בעמ’ 12: “מבדיקת כה”י ברור שכה”י מ [מוסקבה], ר [פארמא] הם מהדורה אחרת קדומה יותר ושלימה יותר של פירוש הר”ש, בעוד שכ”י ט [וטיקן] הוא מהדורת ביניים… פירוש הפיוט המובא באו”ז הוא קצור של הפרוש המקורי”.[7]

הדברים לא כ”כ ברורים, שהרי באם הם מרמזים כאן שהר”ש מפלייזא הוציא מתחת-ידו שתי מהדורות של הפירוש, הרי אז היו צריכים להדפיס את שתי המהדורות, או רק את המהדורה האחרונה, ואין לכל זה אף רמז בכל הספר. ועל כן אני נוטה להבין שהם התכוונו רק לומר שכה”י מ-ר שמר על הפירוש “הקדום והמקורי” כפי שיצא מתחת ידי המחבר, ואילו כה”י ט “הוא מהדורת ביניים” ששמר הרבה חלקים כפי שכתבם המחבר, אבל כבר נרגשים בו עריכה – מעשי ידי המעתיק, ואילו ב’אור זרוע’ נמצא “קצור של הפרוש המקורי”, שנשתנה הרבה מכפי שהמחבר כתבם.[8] ועל-פי האמור מסתבר שנוסח פנים הספר מיוסד על גירסת כת”י מ-ר.[9]

לאור האמור נבדוק קטע בעייתי אחד בעמ’ ק. שם כותב הר”ש: “…והיינו לאכול בשבת שלש סעודות, כמו שאבאר בע”ה [= בעזרת השם]…”, והנה בהערה 843 הם מציינים שברוב הכת”י (א-פ-מ-ר) הגירסא “בערב שבת” במקום “בע”ה” שנדפס בפנים. הרי שבמקום זה נדפס הפנים על-פי כת”י וטיקן (וכפי שתוקן במהדורת תרכ”ב), למרות שיחידאה היא! כנראה שהפעם לא רצו להסתמך על כתה”י מ-ר שנחשבים בעיניהם כהכי אמינים, שהרי “כמו שאבאר בערב שבת” אין לו שום מובן. אבל גם “כמו שאבאר בעזרת השם” לא פתר לנו את הבעיה, שהרי בהמשך הפירוש אין הר”ש דן בדיני שבת וסעודה שלישית, וא”כ למה הוא כוון כשכתב “כמו שאבאר”?

הברקה גאונית בענין זה נמצא באפס”ר בעמ’ לב. לדבריו “יתכן שזוהי הוספת האור זרוע עצמו שהוסיף בשעת ההעתקה, וכוונתו באמת למה שמבאר בהלכות ‘ערב שבת’ סימן נ”ה. ויש מקום לפי זה להשערה שמה שנדפס באו”ז כמה פעמים בשם ‘אבא מארי נ”ע’ שזה לא נמצא בשאר ההעתקות,[10] ויתכן שזהו באמת הוספת האו”ז ואינו מרבינו שמואל מפלייזא”. השערה זו עדיין צריכה עיון, שהרי עפ”ז נצטרך לומר שתיקוניו של ה’אור זרוע’ נכנסו גם לכתבי היד שאין להם קשר לספר ‘אור זרוע’, אבל יש לנו כאן קצה חוט שאולי יפתור לנו את הבעיה. ובאם יתברר שהדברים מסתברים, אולי נוכל לשער גם שהוא היה זה שקיצר את פירוש הר”ש כשהעתיקו לספרו (ואז אפשר אולי לשער שהשמיט בעיקר את הדברים שלא הסכים אתם).

בקשר לקביעת הנוסחאות אני רוצה לעורר על עוד נקודה. לפני התחלת הפירוש (בעמ’ נו) ישנם חרוזים, בהם מבקש המחבר מאלוקים שיצליח בעבודתו “לבאר נכוחות”. משום מה לא ראיתי הערה במדור הנוסחאות שבכת”י וטיקן חסרים החרוזים, כפי שיראה כל מעיין בצילום הכת”י שמופיע אחרי ה’מבוא’ עמ’ 22, אמנם זה מופיע בכת”י מוסקבה שצילומו מופיע שם עמ’ 20. החרוזים פותחים ככה: “אלקי הרוחות, המגיד שיחות…”, בהערה 1 ישנו הערה: “אלקי: א-פ א-להי”, כנראה כוונת ההערה לגלות לנו שבכת”י א-פ במקום “אלקי” נאמר שם “א-להי”. אבל באם ככה יש כאן כמה דברים מוזרים מאד: 1) האם באמת סופר כת”י א-פ שם מקף בין האותיות א ו-ל? אינו עולה על הדעת! 2) האם באמת בשאר כתה”י נאמר “אלקי” עם ק’ במקום ה’? גם זה אינו עולה על הדעת, כי הרי החומרא שלא לכתוב שם ה’ כצורתו אינו אלא מהחומרות של הדורות האחרונים.[11] 3) הפירוש מתחיל: “אלקי הרוחות. קרא כתיב…”, ובמדור הנוסחאות לא צויין כלום ע”ז, האם זה מלמד שבכל הכתבי-יד נאמר כאן “אלקי” עם קוף, אין זה עולה על הדעת בפעם השלישית! וההוכחה לכל זה הם צילומי שני הכתבי-יד הנ”ל שבתחילת הספר שרואים שבכת”י וטיקן ובכת”י מוסקבה נאמר: “אלהי”.[12]

ההרגשה שהספר לא נערך בצורה מקצועית ומדויקת, אלא יש בערכיה מן הרשלנות והחובבנות, מתקבלת מעוד דברים קטנים שצדו עיני.[13] ולדוגמא, ידועים הנאמר בתוספות לעבודה זרה (עד, ב ד”ה דרש): “וכן פירשתי בסדר ביעור חמץ בקרובץ שבת הגדול שיסד רבינו יוסף ט”ע”, הרי שדברים אלו נעתקו מפי כתבו של הר”ש מפלייזא, שהוא מחברו של הפירוש לקרובץ של שבת הגדול. ועל יסוד זה נקבע גם ש”התוספות שלנו לעבודה זרה אינן אליבא דאמת אלא עיבוד של תוספותיו של ר’ שמואל עצמו למסכת זו.”[14] אפס”ר (עמ’ פ הערה סז) מעתיק דברי התוספות בלשונם, ומראה שאכן הדברים נמצאים בפירוש שלפנינו. מהדירי ה’אור זרוע’ לא העריכו דברים אלו, ועל כן הם ציינו בצורה לקונית (עמ’ צב הערה רמא): “דעתו זו של רבינו הר”ש מפלייזא… המבוארת להלן הובאה בתוס’ (ע”ז עד, ב ד”ה דרש)”. והרי זה לא “הובאה”, אלא שהר”ש בעצמו הזכירו גם שם.

ואעיר בזה על עוד דבר הצריך תיקון, כיון שלא ירדו לסוף דברי הר”ש. בעמ’ ק בפיוט נאמר: “רקיקי מצות עושין זכר לעיגון”, ומפרש הר”ש: “זכר לעיגון. שאכלו לחם עוני”, ומעירים בהערה רצ: “רבינו פירש תיבת ‘עיגון’ מלשון עוני. ולולי דבריו היה אולי מקום לפרש שהכוונה לעוגות כמו שנאמר: ‘ויאפו את הבצק… עוגות מצות’ (שמות יב, לט)”. וקצת תמוה לי שבביאור לדברי אחד מגדולי בעלי התוספות מרגישים הם צורך לפרש באופן אחר “לולי דבריו” – בדבר שאינו מוסיף להבנת הסוגיא וכד’. ובנוגע לגוף הדברים לא הבנתי, מה הקשר בין המלה “עיגון” לעוני? ומעניין שלפני זה בעמ’ צט הערה רפ כותבים המהדירים: “ורבינו מפרשו שאופים רקיקים ‘זכר לעיגון’ לשון צער”.

והנה ב”מחזור חלק שני כמנהג ק”ק אשכנזים”, עם פירושו של הרב משה בון סג”ל, נדפס בהומבורג (לאחרי שנת תקס”ד, שנת ההסכמה),[15] בפירושו לפיוט (רנג, ב) הוא מפרש: “לעגון. לשון הלהן תעגנה”, וחיפוש בתקליטור יגלה שהמלה “תעגנה” מופיע פעמיים בתנ”ך. ברות (א, יג) נאמר: “הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש”, ומפרש רש”י שם: “תעגנה. לשון אסור כלא כמו עג עוגה ועמד בתוכה”; וביחזקאל (ד, יב) נאמר: “ועוגת שעורים תאכלנה, והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם”, ומפרש רש”י שם: “בגללי צאת האדם תעגנה. תאפינה בגחליהם שמייבשן ושורפן”, ומשמע שכאן מפרש “תעגנה” מלשון “עוגות”.[16] ועפ”ז אפשר לבאר דברי הר”ש מפלייזא כאן בשני אופנים. לפי פרש”י ביחזקאל מתפרש “זכר לעיגון” שהמצות הם זכר לעוגות לחם עוני (וכפי פירוש “לולי דבריו” שהציעו המהדירים!), ולפי פרש”י ברות זה מתפרש מלשון כלא, שהמצות הם זכר ללחם עוני שאכלו כשהיו אסורים במצרים.[17].

אני חושש שהדוגמאות שהבאתי לעיל לא עצמן יצא אלא על הכלל כולו יצא, למרות גודל עבודתם שמהדירי ה’אור זרוע’ השקיעו בעריכת הנוסח ובביאור הספר – השאירו עדיין בקעה פרוצה, ועבודתו של הרב ציננער באפס”ר היה יכול לשמש כחומר משובח שאתו היו יכולים לסתום הרבה פרצות,[18] ולכן עד שלא תופיע מהדורה מושלמת אני מציע להשתמש בשתי המהדורות גם יחד.

לסיום אעיר גם על החידוש שהכניסו לספר, שכל ציטוט מתנ”ך או תלמוד המובא בדברי ה’אור זרוע’ או בדברי הר”ש מודפס באותיות מובלטות, ודבר זה לא מצינו לו חבר, ואני חושש שלהרבה קוראים זה יפריע – כמו שזה הפריע לי.

ומכיון שניתן רשות להעיר, הרי כאן המקום להעיר על מבול הביאורים שהכניסו המהדירים לתוך ספר, שזוהי הסיבה שספר ‘אור זרוע’ שעד היום היה מודפס בשני כרכים דקים בלבד, הרי מעתה סידרה של ספרים עם אלפי עמודים. וחבל שאין המהדירים יודעים את סוד הצמצום כפשוטו וכמשמעו, שאין דבריהם אמורים להיות אלא הערות קצרות מוכרחות המחזיקות את המרובה בשולי הגליון, דוגמת הערותיו של גדול מהדירי כתבי-יד של רבותינו הראשונים בדור הקודם, הר”א סופר. וכדאי לצטט בקשר לזה ההגדרה הקולעת של הגרש”י זוין[19]: “…הרי כאן מעין ‘טלית קטן גדול’… תפס הביאור את מקומו של העיקר, ונדחקו רגליו של האחרון”…

הערות
1. עזרתי לו אז בכמה דברים שהיו קשורים לספר, והוא הזכירני לטובה בסוף ה’הקדמה’.
2. ראה לדוגמא הרב גדלי’ אבערלאנדער: ‘מנהג אבותינו בידינו’ חלק ב, ניו יארק תשס”ו, עמ’ שלו הערה 32; שם עמ’ תיד הערה 11; הרב יצחק שילת: “על הראשונים”, מעלה אדומים תשנ”ח, עמ’ עט מס’ קעח. ועוד. וזכורני שלפני כ-5 שנים יצא לאור במונסי (על-ידי אחד מקהל עדת ישרון) ביאור לפיוט ‘אלהי הרוחות’ – מיוסד על ביאורו של הר”ש מפלייזא כפי שזה מופיע באפס”ר של הרב ציננער, ואינו תח”י כעת.
3. ראה לדוגמא פרופ’ י”מ תא-שמע: “מנהג אשכנז הקדמון”, ירושלים תשנ”ט, עמ’ 250 הערה 2; שם עמ’ 265 הערה 6 (וראה שם ובעמ’ 277 הערה 9 הערות חשובות בביאור דברי הר”ש מפלייזא); פרופ’ א’ גרוסמן: “חכמי צרפת הראשונים”, ירושלים תשנ”ה, עמ’ 55 הערה 38.
4. ולדוגמא באספ”ר עמ’ פג נדפס: “והר’ יעקב בר’ שמשון הגיה וסכין”, וזה טעות המעתיק, והנכון כמו שהדפיסו ב’אור זרוע’ (עמ’ צד): “ופכין”, ובהערה 738 ציינו שבכת”י וטיקן הגירסא: “ובדין”. אמנם בסוף עמ’ צ נדפס: “כי לא באת תקלה על ידם”, ובהערה 670 צויין שבכת”י וטיקן הגירסא: “ידין”, ולדעתי הנכון בזה כבאפס”ר עמ’ פ: “על ידיו”, כי לפעמים (אמנם נדיר) ישנו בכת”י וטיקן וא”ו אריכתא, וגם כאן מסתבר כן.
5. יש לציין שבאפס”ר (עמ’ פ הערה סג) נעתק קטע ארוך “הוספה” על-פי כת”י וטיקן. נמשך בזה אחרי פרופ’ א”א אורבך: “בעלי התוספות”, ירושלים תש”מ, ח”א עמ’ 464 הערה 18, שקבע שב”בכ”י הוואטיקאנה 266 נמצאת כאן הוספה” ומעתיקו בארוכה. אבל בדיקת כתב-היד מגלה שטעה בזה, כי אין זה הוספה אלא לדברי הסמ”ג, שדבריו הועתקו בכת”י אחרי פירושו של הר”ש מפלייזא. וטוב עשו מהדירי ה’אור זרוע’ שלא התייחסו לזה (בעמ’ צא).
6. וכעת יש להוסיף גם את “סדר פסח לתלמיד הריצב”א”, שנתפרסם בקובץ ‘עץ חיים’ (באבוב), ניסן תשס”ז (ג), עמ’ יח-לז. וראה שם עמ’ טו.
7. וראה עוד מאמרו של הרב שלום קליין: “מים שלנו – דעת הר”ש מפלייזא והשלכותיה”, ‘מוריה’, ניסן-אייר תשס”ד, עמ’ ד (צויין גם במבוא כאן הערה 7).
8. אין הם מעלים לדיון האם ניתן לומר שרבינו יצחק, מחבר ה’אור זרוע’, הוא זה שקיצר וערך את הפירוש כשהעתיקו לספרו (וראה עוד לקמן).
9. בעיה קיימת גם בקשר לנוסח הפיוט שהדפיסו בספר, גם כאן לא צויין באופן ברור מקור הנוסח. אבל ב’מבוא’ עמ’ 12 נאמר: “יש לציין כי בכה”י מ, ר מובא גם נוסח הפיוט עצמו ואנו ציינו את שנויי הנוסח מהנוסח המקובל המובא בסידורים”, ניסוח מעורפל, וכנראה הכוונה שנוסח הפיוט נדפס עפ”י נוסחת כת”י מ-ר, ובמדור הנוסחאות צוינו שינויים על-פי נוסחאות הסידורים (בלי לפרט איזה סידורים). ואינו ברור האם באמת אין שום כת”י אחר שבו מופיע הפיוט? ובכל אופן כבר בהתחלת הפיוט (בעמ’ נו הערה 4) צויין בהערה 4 גירסה שונה לפיוט ע”פ כת”י מ-ר, הרי שהפנים נדפס כאן כנראה ע”פ “הנוסח המקובל המובא בסידורים”? (כנראה כדי שיתאים למובא בהערה 13).
10. הכוונה שלא נמצא בכת”י וטיקן, ראה אפס”ר עמ’ מז והערה מט (‘אור זרוע’ עמ’ ס הערה 90) ועמ’ מט הערה ע (והנמצא באו”ז עמ’ סב הערה 129 כנראה טעות, וצ”ל: ט חסר).
11. וראה דבר מעניין ב”לקט מתשובות מו”ר הרב יוסף בן דוד קאפח זצ”ל”, בתוך: “ספר זכרון להרב קאפח”, רמת גן תשס”א, עמ’ 33-34: “שאלה: כבוד תורתו אמר לי, שמותר להגיד אלוקים בה”א ואין צורך להגיד בקו”ף… תשובה: …מה שעניתי נכון כי חז”ל לא החמירו אלא ביוד הא וכו’… אבל להזכירם בתוך שטף דברים יהיו אשר יהיו מותר, ואף מצוה לאמרן כמו שהן, כי הסירוס הזה בקו”ף לדעתי ולמשמע אזני, גנאי הדבר ומכוער מאוד, גם כלפי הדיוט, כ”ש כלפי שמים. ואני בטוח שלא שאלת להזכירו לבטלה. אלא שאזניך כבר מלאים מן הכינוי המשובש אלקים צבקות, ולכך אינך כבר חש את הזרות ואת הכיעור שבדבר…”, וראה שם בהערות 17-18 מה שכתבו הפוסקים בענין זה.
12. טעויות הללו נמצאים גם באפס”ר.
13. דומה לזה הנאמר בעמ’ נו הערה א: “הועלתה אפשרות כי רבינו הר”ש היה רבו של המהר”ם מרוטנבורג. ור’ בהרחבה במבוא”, וזה מה שנאמר ב’מבוא’ (תחילת עמ’ 12): “הר”ש היה רבו של המהר”ם מרוטנבורג”, אין כאן שום הרחבה ואף לא צויין מקור לקביעה. אמנם הדברים מבוארים ב”בעלי התוספות” שם ח”א עמ’ 461 הערה 3; ח”ב עמ’ 528. אחד המקורות לזה הוא הנאמר בפירוש מהר”ם לנגעים (פ”א מ”א): “ומורי הרב ר’ שמואל זצ”ל מקשטטיירי [Chateau Thierry] פירש לנו בשבועות”. ויש לציין לדבר מוזר בספר “בעלי התוספות” בענין זה. במהדורה קודמת זיהה אורבך את רבי שמואל מקשטטיירי עם רבי שמואל מאיברא, עקבות לזה נשארו גם במהדורת תש”מ, ב’מפתח השמות’ שבסוף ח”ב עמ’ 787 נאמר: “ר’ שמואל מקשטל טיירי ראה ר’ שמואל ב”ר שניאור מאיברא”, ושוב כשהתברר לו שזה אינו אלא הר”ש מפלייזא תיקנו בעמ’ 461 שצוין לעיל, ושכח לתקן את ‘מפתח השמות’. ועוד יותר חמור, שבעמ’ 528 ברשימת רבותיו של הר”מ מרוטנבורג הוסיף את הר”ש מפלייזא, אבל לא הוריד את הר”ש מאיברא, וכך הוא כותב: “הוא רואה את רבותיו בר’ עזרא ממונקונטור, ר’ יחיאל מפאריז, ר’ שמואל מפלייז, ור’ שמואל מאיברא, בימי ישיבתו בקשטלטיירי”… [אחת ההוכחות שר”ש ב”ר שניאור מאיברא אינו הר”ש מקשטלטיירי הוא, שהרי המובא בסמ”ג (עשין קסב) בשם “הרב רבי שמואל ברבי שלמה”, מובא בספר ‘עץ חיים’ לר’ יעקב חזן מלונדרש (ח”א עמ’ כג) בשם “רב שמואל מקאטייא טיירי”, ואכמ”ל.]
14. “בעלי התוספות”, שם ח”א עמ’ 465. וראה שם ח”ב עמ’ 654.
15. קיבלתי צילומו מהרב גבריאל ציננער.
16. ולהעיר מרש”י לבבא קמא (פ, א ד”ה העגונה) שמפרש: “העגונה. מאוחרת כמו ‘הלהן תעגנה’ תאחרנה מלהנשא”, וברשב”ם לבבא בתרא (עג, א ד”ה וכן הוא) מפרש: “דעיגון דמתניתין לשון עכוב הוא כדכתיב הלהן תעגנה כמו תעשנה תתעכבו מלהנשא לבעל…”. ובפירוש “עיון תפלה” שבסידור “אוצר התפילות” (ח”ב עמ’ 244) פירש: “זכר לעגון. שהיינו מקושרים במצרים בעבותות העבדות”.
17. והאריכו המפרשים בקטע “הא לחמא עניא” שבהגדה של פסח, האם המצה הוא זכר לחירות או זכר לעבדות ואכמ”ל.
18. יש להוסיף הערה: בעמ’ קז כותב הר”ש: “והעומר נקרא לחם דכתיב [שמות טז, כב] לקטו לחם משנה, וילפינן לחם הדיוט מלחם גבוה דכתיב [במדבר טו, יט] והיה באכלכם מלחם הארץ”, ולא צויין לזה כל מקור. ובאפס”ר (עמ’ צז הערה לד) מעיר: “לא מצאתי מקורו וצ”ע”. ולכאורה הרי לנו מקור מפורש בעירובין (פג, ב): וכמה עיסותיכם? כדי עיסת המדבר. וכמה עיסת המדבר? דכתיב והעומר עשרית האפה הוא. וראה ב’תורה שלמה’ עה”פ (כרך יד עמ’ רמב הערה רח) מה שהביא מספר הפרדס לרש”י ועוד.
19. בספרו “סופרים וספרים – פסקים, פירושים, חידושים”, תל אביב תשי”ט, עמ’ 24.

A Comprehensive (or close to it) List of New Seforim

by Eliezer Brodt

In a recent Mishpacha article [November 28, 2007, ‘Seforim Supplement’, p. 48] they quote Shlomo Biegeleisen, of Biegeleisen Books, as saying that “they receive sixty new seforim every single week!” The seforim market has exploded in the past few years and continues to grow daily. While it is impossible to keep up with everything that comes out we hope to keep the readers updated from time to time with some of the interesting things that are printed. This current list includes some of the many titles printed in the past few months.

Rishonim:

Mechon Haktav reprinted the Magan Avos from R. Shlomo Duran, the Tashbatz (663 pp.). This work was first printed in 1785 and than again in a photo-mechanical edition by Mekor in the 1960’s. The plus of this recent edition is mainly the clarity of the print as the earlier edition is almost impossible to read. The editors of this edition did not, however, include notes of any sort on the sefer.

Sefer Al Esek Hatorah, Shtei Dershos Lrabenu Harosh (Kiryat Sefer, 2007); 76 pp. [08-974-0626].
This volume is a small sefer written by the father of the Rosh on Limud Hatorah. It also includes two dershos of the Rosh. Parts of all this had been printed before in A. Freimann’s book on the Rosh. In this edition the editor rechecked the manuscripts and reprinting the whole thing all together. [For another work by this Mechon see this prior post].

One of the dershos of the Rosh included in this work had been printed partially before by Professor Israel M. Ta-Shma in a few places [Kiryat Sefer, then in the journal MiGinzei L’taslume Kisvei Yad Ha’Ivriyim pp. 51- 52, and most recently in his Knesset Mehakarim vol. two pp. 184 -186]. The second dersha included herein had been printed in its entirety by Y. Galinsky in his doctorate on the Tur, Arbeh Turim V’safrus Halacha Shel Sefard b’Meha ha’arbah Aser (pp. 36-37, 74-75). In one of the dershos the Rosh gives strong mussar to the crowd for shying away to do certain Mitzvos such as lighting the Menorah in shul. There is a small historical argument between Professor Ta-Shma and Galinsky regarding the death of the Rashba (ibid.) based on the correct reading of a few words in the manuscript.

Mechon Yerushalim released their Ramban on Chumash Shemos see here for their earlier volume.

Avkas Rochel (Ashdod, 2007); 103 pp. [08-853-1651]
The author of this work was Rabbenu Macir, a talmid of R. Yehudah, the son of the Rosh. This edition is a nice reprint of the original. It deals with topics such as Gan Eden, Gehenim, Olam Habah, Moshicah amongst many others.

Chumash:

Maggid Meisharim (Jerusalem, 2007); 550 pgs, Ed. R. Y. Cohen [02 586-0457].
This edition is very helpful as it provides a parallel translation of the entire sefer from Aramaic into Hebrew. The editor also included paragraph highlights and many helpful notes on the sefer but hardly adequate for what this work actual deserves. [A while back there was a series of three articles by R. Yehuda Leib Kelers, in the Tzefunous journal (1990-91), where he mentions that someone was actually starting such a project but as far as I am aware, nothing has come from it.]

Nachalei Afersomin (Jerusalem, 2007); 360 pp., [04- 864-0135].
This is a reprinted edition of the sefer from R. Rephael Balzam, a talmid of R. Meir Arik (and others). This work is on the Parsha, Mitzvos and Yomim Tovim. It includes an index and a nice short biography on the author. There are all kinds of styles of Torah in this work dealing with Kabbalah, Halacha and Machshaveh.

She’elot u-Teshuvot:

Shu”t Yeshuos Yakov was reprinted after not having been available for many years. This edition includes some nice new additions of Torah printed in various places. Hopefully there will be a full post on this Goan and his works shortly.

Shu”t Mateh Menashe from R. Menashe Statoh [By Hillel Statohn 368 pp. 718-382-0085].
The author was the Av beis Din of Tzafas over 150 years ago and was the father of R. Chaim author of the famous work Eretz Hachaim. This work was in manuscript for all these years. In the second half of this sefer they include a fascinating work of the author called Knessiah Leshem Shamaim, which had been printed before. The topic of this work is about an interesting custom that existed in many communities when someone was sick or childless. The custom was to do a whole elaborate process to appease the shedim (evil spirits), a sort of offering to them (a korbon of sorts). He discusses the entire topic explaining why it one is prohibited form doing such things. He deals with many topics such as the power of shedim in general. This work includes the Teshuvous of many gedolim of the time amongst them R. Chaim Palagai.

Shu”t Sharei Tzion from R. Ben Zion Sternfeld was reprinted after not having been printed for a while. Besides for including R. Ben Zion’s excellent teshuvos it includes many of his deroshos. This Goan is famous for giving the Chofetz Chaim haskamos on his Mishana Berurah, Shimiras Halaoshon and Likitei Halachos. This edition includes the Kuntres Darcha Shel Torah and Kuntras Sharei Tzion on the topic of the importance of a proper education for one’s children. This edition includes a small biography of the author. These two works were written in response to Maskilim whom complained about not learning dikduk etc. One point of great interest from these Kuntreisim is the great importance and emphasis these Gedolim held of teaching Chumash properly to the children. They held that through the proper study of Chumash eventually the children will pick up Hebrew. Today, many school systems would do well to learn from these Gedolim to have proper methods to teach Chumash properly.

Shu”t Mishanat Sachir was reprinted. The author, R. Teichtel, was one of the biggest Rabbonim pre World War II in Hungary. As is very well known, originally R. Teichtel was a rabid anti-Zionist, however, later he completely changed his mind and eventually authored the incredible work called Em Habonim Semaicha. He authored many teshuvos over the years and eventually printing one volume of the teshuvos. After his death, his son printed a massive volume of Shu”t thru Mechon Yerushalim. This work has been out of print for many years. It is fantastic in respects of both depth and Bikeius. The son printed another volume a few years later. This current edition includes the whole volume that was printed by Mechon Yerushalim and parts of the volume that was printed afterwards. The original volume that the author himself printed was not reprinted here. This edition also includes some pages of additions based on notes of R. Teichtel not printed before. Just to give one an interesting tidbit on this sefer:

About six years years ago a journal from Chabad in Budapest called Tel Talpiyot (volume two) printed a few pages (pp. 42-55) of very interesting exchange of letters between R. Teichtel and his son R. Shlomo. This son went from Hungary to learn in Slabodkah Yeshivah. In the letters to his father he writes a few times how everyone in Slabodkah Yeshivah heard of his sefer and they enjoy it. He writes how many people asked him for a copy of the sefer but he only gave it to a few people amongst them the Divrei Yecheskel (see pp. 47, 48, 50).

Shas and Halacha:

Mezareph Le’Chachmah (Jerusalem, 2007); 174 pp.
This particular work of R. Yosef Delmedigo (Yashar) has been the subject of much discussion for many centuries. Already R. Yehudah Aryeh Modena wrote that the views in this sefer are not the authors real opinions rather he was playing “games.” After that, Graetz and others and as recent as Barzilay have attempted to prove that Modena was correct. However, I feel after a careful reading of the sefer that it was by no means a joke and this was the author’s real opinions. Recently, Professor David B. Ruderman has shown that Delmedigo did not intend this work to be a joke or game of some sort. Ruderman does so in his classic work Jewish Thought and Scientific Discovery in Early Modern Europe (pp. 128-152) dealing with all the problems Geretz and others raised. Mezareph Le’Chanchmah is full of interesting topics and information just to list a few: authorship of Zohar (52), Rashi (49) and Rambam’s knowledge of Kabalah (37, 51), against R. Avraham Abulafiah (31), and when Nekudos are from (21-22). He has a whole section showing that there are no contradictions between Halacha and Kabblah. The Shach in Yoreh Deah quotes him in regard to eating meat after cheese (89:16).

This current edition is printed beautifully, however, they edited out all the notes of Delmedigo’s student, R. Shmuel as well as some of the other stuff that were originally printed in this sefer. It is also lacking an index which would be very helpful with such a sefer enabling one to find all the treasures easily.

One original claim that I saw in the introduction of this edition and is recorded by many people and is in turn based on the Chida who states in R. Moshe Zechut’s name that the Delmedigo’s knowledge in kabbalah was not impressive based on specific things he writes in Mezareph Le’Chachmah. The page from Mezareph Le’Chachamah that lends credence to that opinion turns out that it was not from Delmedigo but instead from his talmid.

Kisvei Hagri (Jerusalem, 2007); 396 pp. [02 566-5240].
This a collection of the writings of R. Yaakov, Av Beis Din of Letichev. The author was born in 1730 and was rav there for many years. This was printed from manuscript for the first time by his descendants. The sefer has been waiting to be printed for nine generations. The editors put in lots of effort into this sefer giving you historical background. The sefer includes all kinds of genres, Chumash torah based on on old style pilpul, she’elot u-teshuvot, derush for all occasions (yom tovim etc.), hespedim, R. Yaakov’s tzavah and others. One of the many interesting things of interest in this sefer is a Megilas Yuchsin that R. Yaakov wrote. The editors put in much effort to track down lots of material about it. Also included is a list of his seforim collection (useful for certain fields of interest see for example Zev Gris, Hasefer K’Sochen Tarbus, pp. 65-72). Its unclear if the author was chassidish but he does quote from the Bal Shem Tov a few times.

Minhaghim and similar genre:

Chikrei Minhaghim (Cholon, 2007); 188 pp., [03- 556-3874]
This is a collection that focuses on Minhaghei Berlin gathered from many seforim including notes.

Orchos Hasofer (London, 2007); 173 pp.
This work is a beautiful collection of material about the Chasam Sofer gathered from a wide range of sources organized very nicely.

Bazel Hakodesh (Jerusalem, 2007); 334 pp.
This work is very interesting collection of material from R. B. Rakow collected together by his great-nephew. Topic ranges from chumash and halacha to stories he used to say over about various gedolim. Among the interesting discussions in this work are his opinions on learning and how to pasken, his connection with the Seridei Eish and his connection with R. Elyashiv resulting in getting R. Jonathan Sacks to take back what he wrote in one of his books [although the author does not mention R. Sacks by name] [See Marc B. Shaprio, Of Books and Bans, Edah Journal 3:2]. Another piece worthy of mention is his take on the Yeridos Hadoros question as it relates to learning.

Maseh Ish (Bnei Brak, 2007); 206 pp. Ed. R. Yabrov.
This is volume number seven of the on going series on the Chazon Ish. As with all such works there is lots of good stuff and some nonsense mixed in. This volume also includes a section on shemitah.

Halichos Kodesh (Brooklyn, 2007); 316 pp.[718 336-8971, 718 972-4078]
This is a collection of the hanhagohs of the whole year of R. Yisroel Rotenberg, Av beis Din of Kossin. He was killed by the Nazis. The sefer is from the notes of a close talmid of his. Its an extremely in depth description, providing a day by day going thru the whole year how he acted in each situation its full of interesting things.

History:

Rishimos Teshuvos Rav Sherira Goan (New York, 2007); 119 pp., ed. R. Nosson Dovid Rabinowitz [917- 753-5178].
This sefer includes an excellent history of Rav Sherira Goan from the most updated sources in the academic world. It also includes listings of all the Teshuvos of Rav Sherira Goan including many that were mistakenly attributed to others.

Tohar Haloshon, ed. Rothschild (Jerusalem, 2007); 80 pp.
The theme of this sefer is to show that the historical acceptance of the Hebrew language – Ivrit, was, according to the author, a very tragic story. The author shows through the statements of Ben Yehudah and Y. Klausner how anti-Jewish they were. He also shows which terrible methods they used to make this the language spoken amongst Jews in Eretz Yisroel. The book, however, is not to objective, rather it is presented in a very kannois way but all in all is still an interesting read to see a glimpse into that time period.

Olkieniki Radin Vilna (Jerusalem, 2007); 454 pgs, by R. Kalman Farber [02 571-1727, 03-731- 2149].
This is a diary of R. Farber of these places before World War Two and especially during the War. Among the interesting sections of this book are his accounts of his Rabaeim R. Naftoli Trop (known as Granat) and the Chofetz Chaim.

Yosor Yasroni (Bnei Brak, 2007); 469 pp., by R. Yitzchak Gibralter [03-618-8360]
This is a book about Kovno, R. Gibralter home town. This is a very interesting book which gives one a very nice picture of Kovno before World War Two not a typical Artscroll like history.

Journals:

Heichel Ba’al Shem Tov, issue 21,189 pp.
There are two articles of interest in this latest issue one, an article from R. Chaim Rapoport on the minhag of Chasidim of seeing ones rebbe in general and other areas relating to this topic.

One of the sources on the topic which he brings is from a teshuvah of R Yakov Kahna in his Shu”t Toldos Yakov (available here) (no. 33, pp. 72-74, in particular). What is specifically interesting about this teshuvah is his discussion of the Gra and his stance against Chassidim. He basically writes that the Gra made a mistake – he was fooled by false witnesses! What is interesting about this is this R. Yakov Kahan grandfather was the Gra brother author of the Maleos Hatorah! [I hope to return to this R. Yakov Kahana in a future post soon as his teshuvos are extremely interesting.]

Another point of interest, found in a different article, is a discussion of a grandson R. Chaim Volzhiner, Reb Eliyahu Zvi Soloveitchik, who became close with chassidus. The author references the extremely rare sefer by the Manhattan doctor, Arthur (Dov) Hyman, on this highly interesting personality.

Additions to earlier lists:

In an earlier post on new seforim I mentioned a sefer from R Chaim Vital.

Here is some updated information on it as I have had more time to go thru it a bit. This sefer was printed by R. N. Levi. This sefer is based on the handwritten copy of R. Chaim Vital himself. This volume was part of the famous Musaef collection. The rumors on the street are that this sefer legally ended up in the hands of dealers who cut it up page by page and sold each page for $15,000. After all the pages of the sefer were sold it was printed in this beautiful edition. This actual work was actually six parts a few of the parts were printed many years ago including haskomos of R. Kook [vol. 2, printed in Jerusalem, 1906] and more recently by Mechon Ahavat Sholom. It appears that there is still a part not printed which was to be found in the Ger Rebbi’s pre-World War II collection, which is currently still missing. As to the specific style of this sefer it is not heavy Kabbalah as there is much niglah in here. There are pieces of torah on everything – from chumash, aggdah gemaras and Mesectos Avos. Also included are many dershos which he said at chausunas, brisim and for hespedim. The dating of the sefer has been debated between R. Yakov Hillel and R. Manzur as to if this was before or after he learnt by the Arizal. Basically it seems that the bulk of the work was written before his learning with the Arizal and additions were added in by him throughout his lifetime.

The editor of this edition besides for presenting the work with nice layout and some sources include a basic history of R. Chaim Vital and his works. They consulted R. Y. Avivi who is a renowned Talmid Chacham and expert on Kabblah. Just to point out some minor comments on it. For some strange reason they quote a lot of material from M. Benayhu, but they can not properly write his name and instead refer to him as “the author of the Toldos HaAri” (for example see pp. 18, 19, 24, 31 and many more. They also can not properly write that he wrote the Sefer Yosef Bechrei which they also quote (pg 8, 14) or his Dor Eched baAretz (p. 72). Nor could they quote Avraham Yaari by name (pp. 45, 54) or Professor D. Tamar (pp. 48, 60) or Professor Tishbi (p. 67). What the problem in quoting these scholars name is beyond me. One more point in the end they deal with the sefer Kabalah Maseios of R. Chaim Vital making no mention that parts have been printed already. I have elaborated earlier on this particular sefer in this post (link). As an aside in the latest issue of Mekabtzeul from Ahavat Sholom they printed some more pieces from this work.

Review of Tiferes Yosef
by Eliezer Brodt

Tiferes Yosef, Sefer Shemos, R. Yosef Engel, ed. Friedman, Mochon Ohavei Torah, Monsey, NY, 595 pages, 2007. [845. 426.6152]
About four years ago I noticed in the seforim store a sefer called תפראת יוסף. It caught my attention immediately because it said מאוצרות הגאון ר’ יוסף ענגיל זצ”ל and I am a big חסיד of R. Engel as I am sure many are. I purchased the sefer after looking at it for a few minutes being satisfied with what I saw. This was the first volume which was just on חומש בראשית. A year ago the much awaited first volume of חומש שמות came out. What follows is a short review of this terrific work.

As is well known ר’ יוסף ענגיל besides for being a tremendous גאון was also a prolific writer. See, e.g., N. Lamm, Seventy Faces, p. 61 (noting that R. Engel is “one of the most brilliant and underestimated figures of pre-World War II Europe”). On his tombstone it says he left behind over 101 works on all topics ready to be printed. His grandson lists in his book on ר’ יוסף ענגיל what they were, including a 36 volume encyclopedia work to complete his בית האוצר. After his death his son in law was able to print a few of the works. Unfortunately, the rest, as was the case with many other great people’s works, the manuscripts were lost during WWII. The one exception being R. Engel’s work of his on מסכת קידושין that the grandson, R. Dovid Morgenstern, was able to save called שארית יוסף (it is also printed under the name חוסן יוסף. R. Morgenstern, however, writes that people who printed the חוסן יוסף stole it from him and even made mistakes when printing it). In the past few years some additional pieces of his have been discovered and printed in various torah journals such as ישורון and כרם שלמה.

In the past few years especially (although it was done to some seforim years ago) the seforim market has witnessed many attempts some successful and many not of systematically gathering torah of different גדולים and putting them in various orders. Meaning gaon x wrote much on shas so they gather all that he said on Chumash or hashkafic topics and put it in order making his torah much more accessible. Rabbi Friedman decided to do the same for all of ר’ יוסף ענגיל works. He collected from everything that ר’ יוסף ענגיל wrote on including some manuscripts he got a hold of and put it out according to the order of the torah – so far just on בראשית and part of שמות.

But you are probably wondering what is so special about this job? The answer is the amazing skill of Rabbi Friedman at piecing together everything. As is well know ר’ יוסף ענגיל had a tremendous בקיאות in all areas of torah including ירושלמי and קבלה, nothing escaped him. Besides for all this he is known for having amazing perspective in everything going deep into understanding everything. Often R. Engel brings amazing proofs from all over. Many times, throughout his writings, he references something he wrote elsewhere and thus the only way to properly understand him is to see all the places he has written on the topic But many times he does not even tell you that he explains this more elsewhere. Many times the additional points are in places you would never expect him to talk about the point you’re looking into. What Rabbi Friedman did was to put it all together every piece is presented beautifully organized with footnotes where necessary including explanations from ר’ יוסף ענגיל words elsewhere on the topic. Many times he brings how other אחרונים explain the words of ר’ יוסף ענגיל other times he explains it himself.

Besides for all this Rabbi Friedman gives you the exact reference for all the wide range of sources that ר’ יוסף ענגיל quotes. He also includes many other references from other people who talk about the same topics. Going thru this work one can find all types and styles of תורה that one might be interested in on the פרשה . Any מגיד שיעור or רב can find a wealth of information or at least a spring board to give lectures on חומש from here. There are also excellent indexes in the back of each volume because of the great wealth of topics included in each sefer. Besides for all this in the back of the first volume he includes a nice biography on .ר’ יוסף ענגיל All in all I feel this is a great job and almost anyone can benefit from it. One can just hope that Rabbi Friedman is able to complete the entire חומש.