Rabbinic Insults and Bibliographical Errors

One of the more interesting pioneers of the haskalah movement was R. Shelomo Zalman Hanau (Katz). Hanau’s works mainly concern grammar and, in that vein, corrections to the siddur. Hanau’s first book, Binyan Shelomo, Frankfort A.M., 1708 was published when he was 21. This book focuses on grammar, but, as we have already discussed, was important in the development of the Siddur. (Additionally, see S.’s recent post on Hanau here.) This book is now up for auction, however, I must note that there seems to be an exaggeration regarding the scarcity of a particular page.

The catalog describes the book as follows:

The author was born in 1687 and was noted for his many books regarding the foundation of the Hebrew language . . . The author corresponded with many Torah luminaries regarding his subject of expertise. His first book, Binyan Shlomo . . . [a]s a young scholar he spoke sharply against many sages who preceded him by hundreds of years. As the years passed, the author regretted his sharp language and printed a unique apology in which he notes the names of the sages whom he did not properly honor. This list features at least five leading Torah scholars from previous generations. To the best of our knowledge, this leaf is not extant today and is not listed in the C.D. of the Bibliographic Project. The book itself was never reprinted and is very rare today. To the best of our knowledge, this is the only known copy with the apology leaf.

Judaica Jerusalem, Elul 2009, lot # 144, (emphasis in original). There are a number of corrections in order. First, the description states that there was only one edition of Binyan Shelomo “and it was never reprinted.” That is incorrect. Aside from two photo-reproductions done by Copy Corner and Guttman, Binyan Shelomo was reprinted in 1723. Vinograd, in his bibliography, Otzar Sefer ha-Ivri, lists this book as extant the Annenberg Library, which, according to their online catalog, the book can still be found.[1] Turning now to the “apology leaf.” It is correct that the leaf is rare, however, it is an overstatement to say this is the only known copy with the leaf. Indeed, the existence of the leaf is not mentioned in Vingrad’s Otzar ha-Sefer ha-Ivri, Jersusalem: 1994, vol. II, Frankfort A.M. # 218. But, the leaf was mentioned already in 1865 and the fact that Hanau issued an apology was mentioned as early as 1715. The first mention that Hanau issued an apology (although there is no mention of a special leaf) was in Johann Christoph Wolf’s Bibliotheca Hebraea, Hamburg: 1715. (S. has kindly translated the relevant passage here.) Shadal in Prolegomenon, Grimmae: 1838, 61-2 n.1, also records Wolf’s comments. (See S.’s comments regarding the use of Prolegomenon here.) The first to republish the apology leaf was Meir Wiener in Ha-Maggid, May 17, 1865, Ha-Tozfeh le-Maggid. Wiener decided to republish the text of the entire leaf “due to its rarity.” Wiener obtained a copy from the Rosenthal library and in the catalog for the library by Roest, Yodeah Sefer, he says “that in my copy I have an extra page at the end.” Yodeah Sefer, letter Bet, # 304. This notation was then recorded in Wiener’s bibliography of St. Petersberg library, Kohelet Moshe. Wiener says “that the extra page at the end, which Roest records and where the author asks for forgiveness for insulting various authors, is not in this copy.” While it wasn’t in these copies, nor is it in the copy on Hebrewbooks.org, it is in the JNUL’s copy which is online here. Additionally, we have a copy which has this leaf, making it at least two others in existence.

We now turn to what precipitated the inclusion of this leaf. According to the auction description, R. Hanau did this on his when “the years passed” and he “regretted his sharp language.” According to Roest, however, “it is without a doubt that Hanau was forced by the Rabbis to print this apology, just like R. Moshe Hayyim Luzzato.” Roest, op cit. Thus, according to Roest, the apology was not brought about from Hanau’s own introspection but because of the Rabbis. Indeed, Friedberg in Bet Eked, says “that the author [Hanau] was forced by the Rabbi of Frankfort A.M. and his bet din to print a special page, in a smaller format, which was appended to the work, in which the author asks for forgiveness from the authors which [Hanau] insulted in his book.” Bet Eked, letter Bet, # 1238. Similarly, Wolf states “Rabbis of Frankfurt were going to destroy it by flames” had Hanau not agreed to print the apology. So according to these sources, Hanau was forced to print this apology. According to a contemporary source, we can place the retraction before 1713. This is so, because in Siddur of R. Azriel and R. Eliah of Vilna, published in 1713, they note that Hanau printed a page “asking for forgiveness.” Additionally, according to this source, the request for forgiveness was at the behest of the Frankfort bet din. R. Azriel and R. Eliah say that the page was printed “due to the decree of the head and leaders of the holy city Frankfort A.M.” R. Azriel and R. Eliahu then continue, and mention the possibility that R. Hanau deserved to be placed under the ban due to his disrespectful words. David Yitzhaki appears to have misunderstood R. Azriel and R. Eliah’s words as Yitzhaki says “that Hanau was almost placed under a ban.” D. Yitzhaki, “The Editors of the Ashkenzi Siddur & R. Shelomo Zalman Hanau and his Forgeries,” in Luach Eres, Toronto, 2001, 32. If, as it appears, Yitzhaki’s source is the quote from R. Azriel and R. Eliah, that quote merely says that it was R. Azriel and R. Eliah’s opinions that Hanau “should” have been placed under the ban, they never say that there was a serious consideration of actually placing Hanau under a ban.[2] Of course, according to Wolf’s version, Binyan Shelomo was to be consigned to the flames, also implying a ban. Wolf, however, provides no source for this assertion, and it seems unlikely that R. Azriel and R. Eliah would fail to mention the fact that Binyan Shelomo was almost destroyed.

There is one more version of the story behind the retraction that is worth noting because it contains a major error. This is a real honker.* Moshe Carmilly-Weinberger, in Sefer ve-Seif, apparently confused R. Hanau’s Binyan Shelomo with another book that has the same title. Carmilly-Weinberger writes (172-73):

R. Yehezkel Landau the Noda be-Yehuda, stood with R. Yisrael Lifschitz [regarding the controversy surrounding the infamous Get of Cleves], who was in conflict with the head of the Frankfort bet din, R. Nathan Maz and R. Shelomoh Hena [sic] the author of the Binyan Shelomo. Since R. Landau agreed with R. Yisrael Lifschitz, the enemy of R. Shelomoh Hena, [Hena] banned the work of the Noda be-Yehuda.

Carmilly then quotes a passage from the Hida’s work Shem ha-Gedolim in support of the above statement:

And because of this [fight about the Get of Cleves], when the book Noda be-Yehuda was published the Goan, author of Binyan Shelomo and his bet din prohibited anyone from reading [the Noda be-Yehuda]. The Noda be-Yehuda, however, took the opposite view and he said I tell anyone who is reasonable to go ahead the Binyan Shelomo, to look and see ערות האר”ש השמנה הוא אם רזה (a word play implying that there isn’t much in the Binyan Shelomo).

Carmilly then continues, and he links the extra leaf in the Binyan Shelomo, to these statements explaining that Hana asked forgiveness for all those people he insulted. Carmilly implies that the forgiveness related to the controversy about the Get of Cleves! This is wrong. First, and foremost, the controversy regarding the Get of Cleves occurred in 1766, Hanau died in 1746. Moreover, Hanau could not have counseled people not to read the Noda be-Yehuda as that was published in 1776 some thirty years after Hanau died. Additionally, it is clear that Carmilly never saw this leaf as we will soon see, this leaf requests forgiveness from rishonim and doesn’t mention anyone involved in the Get of Cleves controversy.

Carmilly confused two books with the same title, Binyan Shelomo. The first, by Hanau on grammar which is the subject of our discussion, and the second one, is written by R. Nathan Maz, and was published in 1784. R. Nathan Maz [3] who was involved in the Get of Cleve controversy and who was on the Frankfort bet din (something that Hanau was not), was the subject of the above discussion. What makes this error even more ironic is that Nepi-Ghirondi, in his Tolodot Gedolei Yisrael, correctly notes that R. Maz authored a work titled Binyan Shelomo. Carmilly, however, faults Nepi-Ghirondi “incorrectly associating Binyan Shelomo with R. Maz and, instead, the correct author is R. Hanau!” Id. 172 n.297. Of course, if one looks at the Hida in the original, it is also apparent that he is not referring to Hanau but to a different book with the same title.

Turning to the text of the “request for forgiveness.” This text reminds me of a story I heard regarding a relative. According to the story, A. calls C. “stupid.” A’s mother then tells A. to apologies, to which A. turns to C. and says, “I am sorry you are stupid.” Hanau’s request for forgiveness is similar as after offering a general request for forgiveness, Hanau then goes ahead and records every objectionable thing he said. For example, Hanau says

I erred in my ways when I disagreed with the authors. I was too verbose and, at times, I insulted the authors . . . therefore I come to ask forgiveness: from the prince Don Isaac Abarbanel when I wrote that “he speaks without logic and his words make no sense,” and in another place I wrote about him that “this statement [of the Abarbanel] is because of his lack of knowledge and that he didn’t understand what was being said” . . . Regarding the Ibn Ezra I wrote “he didn’t subject this statement to logic”

While this apology my be tongue in cheek, it seems to have appeased many or, at the very least, many thought Hanau’s next book didn’t suffer from the same lack of respect. In R. Yehezkel Katzenellenbogen’s approbation to Sha’arei Torah, Hamburg 1717, he notes that while Hanau had in his prior work been too harsh with his language in “Sha’arei Torah, [Hanau] speaks with the appropriate measure of respect as I [R. Katzenellenbogen] have carefully checked.”[4]

Notes:

[1] Wiener, in his article in Ha-Maggid (17 May 1865), questions the existence of this edition. He claims that there is no such edition and that the abbreviation used for the date was misinterpreted.

[2] It should be noted that R. Azriel and R. Eliah were not dispassionate observers. Part of the reason that Hanau wrote Binyan Shelomo was to disagree with R. Azriel and R. Eliah’s opinions regarding proper punctuation of the Siddur. See Jacob J. Schacter, “Introduction,” in Luach Eres, op cit., 11-12. R. Azriel and R. Eliah derogatorily refer to Binyan Shelomo as “Hurban Shelomo.”

[3] For more information on R. Maz see M. Horovitz, Rabbanei Frankfort, Jerusalem:1972, 134-43.

[4] This did not appease everyone. R. J. Emden really disliked R. Hanau’s positions. See Jacob J. Schacter, Luach Eres, op cit., 14-25.

* I would like to thank A. Rottenberg for calling this error, as well as numerous other errors in Carmilly-Weinberg’s book, to my attention.

New Auction Catalog

Kestenbaum & Co.’s latest auction catalog for its auction on April 3, 2008, is available online. The auction includes a collection of important bibliography catalogs including, Koheleth David, the catalog of R. David Oppenheimer’s books that eventually went to the Bodleian Libary; Ohel Avraham, catalog of R. Avraham Merzbacher, this catalog was complied by R. Raphael Nathan Nata Rabinowich the author of Dikdukei Soferim; Likutei Shoshanim, the catalog of R. Mattisyahu Straschun’s library (this library in part went to YIVO and part to Hecheil Shlomo, Hecheil Shlomo recently sold this library and YIVO has sold parts of the library as well); Koheles Moshe, the catalog of St. Petersberg library compiled by Shmuel Wiener considered one of the best bibliography catalogs (unfortunately Wiener never completed the catalog).

Another book of interest is Johann Jakob Schudt’s Judisher Merkwurdigkeiten (Jewish Curiosities) (lot 110). This book contains much in the way of providing evidence of what Jewish practice was in the 18th century. R. Goldhaver in his comprehensive article on the origins and spread of custom of kabbalat Shabbat uses Schudt as Schudt is the earliest mention of some Kabbalat Shabbat customs.

Some of the books here belong to important personages. For example, an edition of the Shabbthai Sofer siddur belonging to Sir David Solomons, the first Jewish Sheriff of London and the Lord Mayor of London, he was also one of the first Jews to serve in the British House of Commons. (lot 218). There is a book on agunah that was Chaim Heller’s copy. (lot 245) R. Shlomo Dubno’s copy of Meskhtat Derekh Erets. (lot 265) And, then there is R. Nathan Adler of Frankfort’s copy of Adugath Mordehai. (lot 4)

A few noteworthy first editions also appear in the catalog. First, there is a sixteenth century copy of a machzor according to the Karite rite. (lot 210) This is a very rare machzor, with the only complete copy in the Bodleian Library. Second, there are a few first editions of the Gra’s works including Tospehta Zeraim, Shenoth Eliyahu, Torat Kohanim, and Tikkunei HaZohar. (lots 96-99) There is also the first edition of R. Emden’s She’elot Ya’avetz. (lot 100)

The auction includes the Munich-Heidelberg Talmud that was printed with the help of the United States Army after the Holocaust. (lot 171) A miniature Tehillim that is extremely rare. (lot 55). And, an important edition of Rashi’s commentary on the Torah – it is a Spanish or Sephardic “version” that is distinct from the German/French and Italian versions. (lot 53)
Two manuscripts of interest. A portion of the Hatam Sofer’s commentary to the Torah written in his own hand. (lot 348). Second, is a manuscript of R. Saul Morteira’s work on the Truth of the Law of Moses. The manuscript includes information on the Jews of Recife.

Bibliography of Articles and Books on Nitel

There are three books devoted to the topic of Nitel.

Mordechai Menachem Goren, Hefaru Torasecha, Ma’amar Makif miMinhag Avosanu b’Yadanu Odos Lil haAfel Nitel Nacht UMinhag Yisrael l’Vatel meEsek haTorah,[4],52, [10] pages, 2004.

This first contains a two page introduction and the next 52 pages discuss the custom, its sources, and the various opinions. The final 10 pages are some sources that are quoted in full.

[Mordechai Menachem Goren], Hefaru Torasecha, (helek bet, b’inyanei haTekufa) . . . u’Migilas Nitel, [40] pages, 2005. This is the last chapter from the prior book and discusses the tefkufa. Additionally, it includes some additional sources about nitel, quoted in their enterity and some Rabbinic statements about Jesus. The work “Megilat Nitel” is also included. This Megilah comes from the work Iggeret R. Yochonon ben Zackai, that work is discussed by Prof. Meir Bar-Ilan in an article here, where he provides, as well, a bibliography of the various editions of Iggeret R. Yochonon ben Zackai.

Yisrael Barukh Messinger, Nitel uMerosroso, Union City, NJ, 251, [4] pages, 1999.
This work is similar to the above and based substantially on Marc B. Shapiro, “Torah Study on Christmas Eve,” Journal of Jewish Thought and Philosophy 8 (1999): 319-353. At the end there is a highly charged discussion about R. Kook and Jesus in note 137 [for more on R. Kook and other controversial statements regarding Jesus, Shabbetai Zevi and others, see Bezalel Naor, Post-Sabbatian Sabbatianism (Spring Valley, NY, 1999), pp.109-13, 203-05].

In Messinger’s book he provides a bibliography of other articles that discuss the topic. One final article that is not mentioned as it came out after Messinger’s book is the chapter in R. Freund’s Moadim l’Simcha, vol. 2, pp. 397-427.

Mitzvat Ner Ish uBeto: When A Revised Edition is Not Revised:

What follows is a guest post discussing a “revised” edition of the sefer Mitzvat Ner Ish uBeto, a work devoted to the laws and customs of Chanukah. For an earlier post on Chanukah see here, here, and here.

על ספרו של הרב אליהו שלזינגר:

מצות נר איש וביתו, חנוכה בהלכה ובאגדה

מאת: עקביא שמש

אחד המאפיינים את הספרות הרבנית ההלכתית בדורנו הוא חיבור ספרים סביב נושא הלכתי אחד.[1] העובדה שהמחבר מרכז את כל הידוע לו סביב אותו נושא, הופכת את הספר למבוקש ושימושי ביותר, לא רק ל”עמך”, אלא גם לציבור הלומדים.[2] חלק מספרים אלו יוצא לאור במספר מהדורות, דבר המלמד על חשיבותו הרבה של הספר, ועל הצורך הרב שיש בו. הנה כי כן בהתקרב חג מסוים, אנו עדים להופעת מספר ספרים הלכתיים על ענייני החג, או אף על הלכות מיוחדות בודדות הקשורות עם אותו חג. אחד מהספרים הללו הוא ספרו של הרב אליהו שלזינגר: מצות נר איש וביתו, חנוכה בהלכה ובאגדה. ספר זה, היוצא לאור במספר מהדורות החל משנת תשל”ח, דבר המעיד על חשיבותו הרבה של הספר, יצא לאור זה עתה במהדורה נוספת, ירושלים, תשס”ח. ברצוני לייחד את הדיבור על ספר זה אך ורק בענייני צורה, מבנה וסגנון, ותו לא. מובן מאליו שאין בכל האמור לקמן לגרוע ולו במשהו מערכו וחשיבותו הרבה של הספר. נהפוך הוא, דווקא מפני חשיבותו הרבה של הספר, ודווקא מפני ריבוי המשתמשים בו, ראוי הוא שידקדקו בו.

א. תיאור קצר של הספר

הספר מורכב מארבעה חלקים. חלק ראשון: הלכות חנוכה. חלק שני: בירורים הלכתיים. חלק שלישי: מאמרים ודרשות. חלק רביעי: מדרש לחנוכה. בשערו נאמר: “מהדורה ראשונה יצאה בשנת תשל”ח, מאז נדפסו מהדורות רבות, מהדורה חדשה מורחבת ומשוכללת, עם הוספות וחידושים רבים י”ל בשנת תשס”א ועתה פנים חדשות באו לכאן, מהדורה חדשה ומחודשת עם עוד הוספות וחידושים רבים”.

ואכן מהדורה זו היא בת תקפג (583) עמודים, ואילו המהדורה הקודמת שיצאה לאור בשנת תשס”א היא בת תסד (464) עמודים. אין ספק שלפנינו גידול מרשים של כמאה ועשרים עמודים בהיקפו של הספר, וכדברי המחבר בשער הספר שהובאו לעיל: “עם עוד הוספות וחידושים רבים”. השוואה בין שתי המהדורות מלמדת כי החלק שלישי והחלק רביעי אינם שונים בשתי המהדורות, ונמצא כי גידולו של הספר הוא בשני החלקים הראשונים.

ואכן בחלק השני נוספו עוד יג בירורים חדשים. היינו, כז בירורים היו בשנת תשס”א, לעומת מ’ בירורים במהדורת תשס”ח. סידרם ותוכנם של הבירורים בשתי המהדורות זהה עד לסימן כה. סימן כו וסימן כז במהדורת תשס”א, הם סימן לט וסימן מ במהדורת תשס”ח. כך שהבירורים החדשים הם סימנים כו-לח.

ומה ביחס לחלק הראשון? בחלק זה יש הלכות, וגם מקורות ודיונים בהלכות הללו שנדפסו בהערות. במבט ראשון קשה לדעת מה נוסף בו. אכן מצאתי בו אגב עיוני הוספות בהערות, ועל כך אדבר עוד לקמן. לא בדקתי אם יש תוספת בהלכות עצמן.

בדיקת גודלה של תוספת הבירורים החדשים מראה שהיא בת 65 עמודים, ונמצא כי זו היא רק בערך מחצית מכמות העמודים שנוספה במהדורה זו. מכאן עולה כי שאר העמודים שנוספו הם בחלק הראשון. נמצא כי בשני החלקים הראשונים שבספר נמצאים כל החידושים הרבים, והם מתחלקים כמעט באופן שוה בין שני החלקים הללו.

ב. הערות על הספר

1. גופן הספר

בארבע המהדורות האחרונות של הספר, שיצאו לאור בשנים: תשנ”ג, תשנ”ח, תשס”א, תשס”ח, לא נדפס הספר באותו גופן (פונט), אלא כל מהדורה הודפסה בגופן אחר. נכון הוא שלפעמים יש אילוצים מסוימים לשינוי הגופן, אבל דומה כי מן הראוי להשתדל להדפיס את הספר באותו גופן, כך שאדם שרכש את הספר במהדורה קודמת יוכל לראות בצורה נוחה, מה נתחדש במהדורה שאחריה. לא ברור מדוע יש לשנות את הגופן, או את גודלו, ממהדורה למהדורה. כך לדוגמה במהדורה האחרונה הוגדל הגופן בעיקר בחלק הראשון של הספר, וההגדלה היא רק בחלק העליון של העמוד שבו נמצאות ההלכות, אבל בהערות נשאר הגופן הקודם. הגדלה זו הגדילה את מספר הדפים של הספר, אם כי, כאמור, עיקר הגידול של הספר הוא בתוכן עצמו.

2. כפילויות בספר

לספר יש שתי הקדמות, האחת בשם: “דברים אחדים”, והשניה בשם: “הקדמה”. הראשונה דומה מאוד לזו של מהדורת תשס”א, אלא שנוספה בה פיסקה בתחילה שאינה ענייננו כאן. בשתי המהדורות הללו כותב הר”א שלזינגר: “במהדורה זו נוספו ענינים חדשים רבים. כמו”כ הרבה מהמאמרים שנדפסו במהדורות קודמות בחלק “בירורי הלכה”, הוכנסו הפעם בתוך הספר עצמו למען הקל את העיון”.

מהדברים הללו עולה כי כל מה שהיה במהדורת תשנ”ח נשאר גם במהדורה החדשה (אלא שנוספו בה הרבה דברים חדשים). אולם השוואת שתי המהדורות מלמדת אחרת.

המעיין במדור בירורי הלכה במהדורה הקודמת לה, היא מהדורת תשנ”ח, ימצא כט עניינים. כז מהם נמצאים ככתבם וכלשונם במהדורת תשס”א, ושניים מהם: ו, כח, חסרים. בירור ו כולל שני מכתבים של רא”י הופמן ביחס לחובת הדלקה בחוץ. בירור כח מכיל מכתב מרי”ש שרגא הלוי, ושני מכתבים מרח”צ אוללמאנן, ובהם הערות שונות על האמור בספר. על פי דברי המחבר ב”דברים אחדים”, היה מקום לצפות כי שני הסימנים שהושמטו ממדור הבירורים, יודפסו עתה במהדורת תשס”א בחלק הראשון, או בהלכות עצמן או בהערות. אבל בחלק ראשון של הספר, סי’ ה סוף הערה ה, נאמר: “וראה עוד אריכות דברים בח”ב מספרינו זה סימן ו’ וסימן כ”ח”. אבל אין מובן למשפט זה, שהרי שני סימנים אלו נמצאים אמנם במהדורת תשנ”ח, אבל הושמטו במהדורת תשס”א, וכיצד יכול המעיין לראותם? נמצא אם כן כי במהדורת תשס”א, חסרים שני בירורים שהיו במהדורה הקודמת.

עתה נבדוק מה כוונתו של המחבר באומרו ש”הרבה מהמאמרים שנדפסו במהדורות קודמות בחלק “בירורי הלכה”, הוכנסו הפעם בתוך הספר עצמו”.

עיון בחלקו הראשון של הספר מגלה כי סימנים שלמים מתוך מדור בירורים, נדפסו גם בתוך ההערות עצמן, כדמותן וכצלמן. לדוגמה, בירור ב: פרסומי ניסא – הידור מצוה או חלק מהמצוה, נדפס בחלק ראשון בהערות בעמ’ יא-יח. כמו כן, בירור ג: הדלקת נר חנוכה – חובת הבית או חובת הגוף, שיש בו מכתב ארוך החתום: א. א. ירושלים, ותשובת המחבר שארוכה הרבה יותר, נדפס כולו בעמודים צ-צד (הערה לד). כדי לא להאריך לא אביא דוגמות נוספות, והמעיין ימצא עוד כהנה וכהנה.

נמצא כי יש בירורים שהודפסו פעמיים. פעם אחת במדור בירורים עצמו, ופעם אחת גם בהערות. נמצא אפוא שכוונת המחבר במשפט דלעיל ש”הרבה מהמאמרים שנדפסו במהדורות קודמות בחלק “בירורי הלכה”, הוכנסו הפעם בתוך הספר עצמו”, שונה לחלוטין מההבנה הפשוטה. הקורא לתומו משפט זה סבור כי יש בירורים שהוצאו ממדור בירורים והודפסו רק בהערות. ואילו אנו רואים כי כוונתו שונה לגמרי. לאמור, דברים שנדפסו קודם רק בבירורי הלכה, נדפסו הפעם גם בתוך ההערות. השאלה היא אם על דבר זה ניתן לומר, כפי שכתב המחבר, שעשה כן “למען הקל את העיון”. איני יודע אם יש כאן הקלה, אבל ודאי הוא שיש כאן יותרת הכבד. יש כאן דברים מיותרים שמגדילים את נפח הספר. דומה בעיני שיש כאן צורה חדשה של סידור ספר, שלא ראינוה עד הנה.

מעניין הדבר שגם במהדורת תשס”ח המשיך המחבר באותה שיטה. חלק מבירורי ההלכה נדפסו פעמיים – גם בחלק הראשון בתוך ההערות, וגם בחלק השני הנקרא בירורי הלכה. הדוגמות שניתנו לעיל ביחס למהדורת תשס”א, שרירות וקיימות גם ביחס למהדורת תשס”ח. נתייחס לשתי הדוגמות שניתנו לעיל: בירור ב נדפס כולו בהערות בדפים יא-יח. בירור ג נדפס כולו בדפים קכא-קכד (הערה לד).[3]

ואם תאמר שמא מצאנו כפילות זו רק בבירורים של מהדורת תשס”א, שאותם משום מה הדפיס המחבר בכפילא, אבל בשלושה עשר הבירורים החדשים שנוספו במהדורת תשס”ח אין הדבר כן. ולכאורה סיוע לכך ניתן למצוא בהקדמה למהדורת תשס”ח, שבה אכן יש דברים מסוימים השונים מההקדמה של מהדורת תשס”א. הנה מצאנו בהקדמה, בעמ’ 28, את המשפט הבא, שאינו במהדורת תשס”א: “בחלק השני שבספר זה הבאנו “בירורי הלכה”, בו נתבררו הרבה מן ההלכות שבגוף הספר הובאו בקצרה וכאן נתבררו בהרחבה ובפירוט, וגם בפלפולא דאורייתא כדרכה של תורה”. מכאן מתקבל הרושם כי במהדורה הזו שינה המחבר את דרכו, והקדיש את החלק השני של הספר, “בירורים”, להרחבה ודיון מפורט בהלכות שונות, בעוד “שבגוף הספר הובאו בקצרה”.

אבל לא כך הם פני הדברים. גם ביחס לבירורים החדשים חוזרת התופעה של הדפסה כפולה. צא וראה, לדוגמה, את בירור כו במהדורת תשס”ח: חיוב ברכה על נר שמדליק מחמת חשד, שהוא בירור חדש שנדפס רק במהדורה זו. והנה כל הבירור כולו נדפס כדמותו וכצלמו גם בחלק הראשון, סימן ה, בהערה לב, בעמודים קנא-קנד. כן הדבר ביחס לבירור כז, שנדפס כולו גם בחלק הראשון, סימן ד, בהערה לא, בעמודים קיז-קכ. גם בירור כח נדפס כולו גם בחלק הראשון, סימן ו, בהערה טז*, בעמודים קפ-קפה.[4] הגדיל לעשות המחבר בבירור כט, שהכניסו כולו בחלק הראשון, סימן ג, הערה א (פרט לשתי הפיסקאות הראשונות), והוא בן שלושה עשר עמודים! (סוף עמ’ סג ועד עמ’ עו). והמעיין ימצא עוד בכגון אלו.

3. משפטים שאינם בהירים

כפילות זו, שאותו עניין נזכר הן בהערות והן בבירורים, גורמת שקיימים משפטים שאינם מובנים ואינם בהירים די הצורך.

הנה בסוף בירור ל נאמר: “ובכל זה הארכנו בדברי מרן הגר”ש ואזנר שליט”א בספרינו [5] “מצות נר איש וביתו” חלק בירורי הלכה (סימן ז)” וכו’. המשפט תמוה. הרי אנו נמצאים בספר “מצות נר איש וביתו”, ומלשון המחבר עולה כאילו עלינו לפנות לספר אחר. זאת ועוד, הרי אנו נמצאים בחלק “בירורי הלכה”, ואם כן די היה לכתוב: ובכל זה הארכנו… לעיל סימן ז, ללא המלים: חלק בירורי הלכה. אלא נראה שהסיבה לכך היא, שבירור זה כולו נדפס גם בחלק ראשון בהערה כח, בעמודים קצב-קצד, ושם הסיומת: “ובכל זה הארכנו בדברי מרן הגר”ש ואזנר שליט”א בספרינו “מצות נר איש וביתו” חלק בירורי הלכה (סימן ז)”, מתאימה קצת יותר, כי המחבר מפנה אותנו מההערות הנמצאות בחלק הראשון, לחלק השני שהוא “בירורי הלכה”.[6]

הבה נראה דוגמה נוספת שהיא מלמדת על עניין נוסף. בחלק הבירורים סוף סימן ה, עמ’ שנו, נאמר: “בספרי [7] ציינתי בהערות שישנן גם דעות אחרות… והבאתי כאן את הדברים למען יראה הקורא דישנן כמה דעות בנושא”. הקורא מבין מדבריו שבחלק הראשון של הספר קיצר המחבר בהערות, ואילו כאן הביא את הדברים בהרחבה. אלא שהבנה זו שלנו בדבריו אינה נכונה, שהרי כל האמור כאן בחלק הבירורים, נמצא ככתבו וכלשונו בחלק הראשון, בסוף הערה לד, בעמ’ קסא-קסב. אם כן, כבר הובאו הדברים קודם, וכבר ראה אותם הקורא, ואין זה נכון לומר “והבאתי כאן את הדברים למען יראה הקורא”, שמשתמע שרק כאן הם הובאו, ורק כאן יראה אותם הקורא לראשונה. נראה שהיה לו לומר: והבאתי כאן שוב את הדברים.

4. הפניות שאינן מעודכנות

מכיון שאנו נמצאים בבירור ה, נוסיף בו עוד עניין. בפתח בירור ה, עמ’ שנה, נאמר: “בספרי [8] סימן ה’ סעיף ט’ אות כ”ד הבאנו דעה” וכו’. אלא שהמחפש את העניין, אליו רומז כאן המחבר, לא ימצאנה בהערה כד. זאת משום שעניין זה אכן נמצא בהערה כד במהדורת תשנ”ח, אבל במהדורת תשס”א, ולאחריה במהדורת תשס”ח, עניין זה נמצא בהערה לד. לפי דרכנו למדנו מדוגמה זו, כי לא כל ההפניות עודכנו ממהדורה למהדורה.

בהקשר לכך אנו יכולים להוסיף, כי את הבירורים אשר השמיט במעבר ממהדורת תשנ”ח למהדורת תשס”א, הלא הם בירורים ו, כח, וכבר הזכרנו השמטה זו לעיל, המשיך להשמיט גם במהדורה זו. אבל גם כאן המשיך לציין אליהם, וכפי שעשה כן גם במהדורת תשס”א. כך כתב בחלק ראשון, סי’ ה, סוף הערה ה: “וראה עוד אריכות דברים בח”ב מספרינו זה סימן ו’ וסימן כ”ח”. מובן שהמעיין באותם סימנים במהדורת תשס”ח, לא ימצא קשר בינם לבין האמור בהערה זו. היינו, חוסר העידכון ממהדורת תשס”א, נמשך גם כאן.

אכן ידוע הוא, שעידכון של הפניות ממהדורה למהדורה, כרוך בטירחה יתירה ובבדיקת כל מראי המקומות, ולכן כמעט אין לך ספר שיצא במספר מהדורות, שלא ימצאו בו הפניות שאינן מעודכנות.

אסיים במה שפתחתי. כל האמור כאן לא בא אלא להצביע על מספר עניינים של צורה, מבנה וסגנון בספר הנדון, שנראה לי כי מן הראוי לתת עליהם את הדעת. אכן ברור לכל, שחשיבותו של הספר אינה נגרעת במאומה מכל האמור.

הערות
[1] ראה עוד י”ש שפיגל, ‘משהו על כיווני היצירה התורנית בדורינו’, סיני, קז (תשנ”א), עמ’ צב-צד.

[2] ר”ג ציננער, שפירסם ספרים רבים בשם “נטעי גבריאל”, כשכל אחד מהם מוקדש לנושא הלכתי מסוים, כתב בספרו המוקדש לפורים המשולש, וערב פסח שחל בשבת, ירושלים, תשס”ה, בהקדמה עמ’ כג: “בשנת תשנ”ד, בהיותי בארה”ק בשלהי חודש אדר, והבאתי ספרי על ער”פ שחל בשבת לגאון ישראל הגרש”ז אויערבאך זצ”ל… ואז גם מסר לי איזה הלכות והנהגות, כאשר הובא בפנים הספר. ובנו הרה”ג רבי ברוך זצ”ל מסר לי בשעתו שאביו עיין רבות בספרי הנ”ל ונהנה מזה”. אם זכרוני אינו מכזב לי, דומני גם שראיתי באחד מהספרים מסוג זה, שמחברו כתב בשם אחד מגדולי הדור שאמר שיש לעיין בספר מסוג זה, כי רבה בו התועלת, משום שהמחבר הקדיש עצמו לנושא אחד, ומסתמא הקיף את כל האמור בזה.

[3] אנו רואים כי קיים אי שויון בעימוד שבין שתי המהדורות. הרי הסיבה לכך: כפי שאמרנו הגופן של ההלכות במהדורת תשס”ח גדול במעט יותר מזה של מהדורת תשס”א. לכן בתחילת החלק הראשון ההשפעה עדיין אינה ניכרת כל כך, ומספרי העמודים של שתי המהדורות תואמים זה לזה. אבל בהמשך נוצר לאט לאט הבדל, ואנו רואים כי מספרי העמודים של ההערה המתאימה לבירור ג, אינם מתאימים בשתי המהדורות. בספרנו.

[4] במהדורת תשס”ח זהה מיספור ההערות למיספור שהיה במהדורת תשס”א. השמירה על המיספור הקודם גם במהדורה זו, יצרה למחבר בעיה בכל מקום שבו הכניס בירור חדש. ברוב המקרים הוכנסו הבירורים החדשים לתוך הערות קיימות. אבל יש מקרים שבהם נאלץ המחבר ליצור הערה חדשה, כמו בדוגמה זו. נמצא כי הערה טז, שהיתה במהדורה תשס”א, נשארה כפי שהיא גם במהדורת תשס”ח, ואילו הערה טז*, נוצרה במיוחד רק כדי להכניס בתוכה את כל הבירור החדש – בירור כח.

[5] היינו: בספרנו.

[6] אם כי ההפניה לספר “מצות נר איש וביתו” עדיין אינה מובנת, שהרי בספר זה קיימינן.

[7] נראה לי שהיה עדיף לנסח: בספר, או: בספר זה, או: בחלק ראשון של הספר. והניסוח שלפנינו אולי יכול להטעות שכוונתו על ספר אחר, וכפי שאראה כן בהמשך.

[8] ראה הערה קודמת על הניסוח הזה.

Review of Kuntress Ha-Teshuvot He-Hadash

Kuntress Ha-Teshuvot He-Hadash, A Bibliographic Thesaurus of Responsa Literature published from ca. 1470-2000, ed. Shmuel Glick, vol. II, Jerusalem & Ramat-Gan, 2007, [4], 11, 483, [4].

I have briefly mentioned previously the bibliography on the Teshuva seforim, Kuntress Ha-Teshuvot He-Hadash (“KTH”). The second of four volumes has been published and I wanted to provide a more in-depth review of this work. KTH is an update of Boaz Cohen’s earlier bibliography, Kuntres Ha-Teshuvot, of Teshuvos seforim. In truth, however, this is far from a standard bibliography and when viewed as merely a bibliography it falls short. There are two basic types of Jewish bibliography works. The first is a “standard” bibliography and contains a meticulous entry of the publication information of a book. So in this type the reader gets the title, author, page count, size and various editions. The second type, while sometimes less exact on the technical side makes up for that by including additional information either about the contents of the book or the author. An shining example of the second type is the Hida’s Shem HaGedolim. KTH, while it has some of the first type is much stronger if viewed as in the Shem HaGedolim category.

KTH provides the basic information for each entry. The information includes: title, author, place[s] the author lived, years the author lived, a description of the book, sources for biographical information on the author, various printings of the book, and where the editors have seen the book recorded. In the bibliographical sense, KTH does not attempt to provide information on every printing of a particular book. Thus, one looking for a complete history of printing will be disappointed. That said, today, with the ease of viewing almost every major library’s catalog online locating a particular edition is not too difficult.

Instead, what KTH provides is something a typical library catalog cannot – detailed information on the content of the books. For many, although not all, of the books listed in KTH there are detailed description of many of the questions that appear in the book in question. And, I cannot emphasis enough how much information they provide at times it is amazing as not only do they provide the details of the book itself the editors also provide articles on the topic in question or citations to other books that discuss the same or a similar question. A few examples from the literally hundreds of such entries. In the entry for מלחמות אלקים by R. Bernard Illowy (2266) they list some of the teshuvos in the sefer one is teshuva no. 4:

סי’ 4: תשובות מאת המחבר ומאת ר’ שמשון רפאל הירש ור’ נתן אדלר בעניין כשרות עוף הברברי . . . על הפולמוס בעניין עוף זה, ועל תשובות המחבר, ראה ז’ עמר וא’ זיבטפסקי, “כשרות הברברי והמולרד”, המעין מד, א (תשס”ד) עמ’ 35-42, נ”י וינברגר, “והעוף ירב בארץ”, ישורון יד (תשס”ד) עמ’ תתקט-תתקלא

KTH is full of such entries. Another example, is the entry for מקוה ישראל (no. 2438) one of the books on the controversy regarding the mikvah in Rovigo. Again not only is the controversy mentioned merely as it appears in the book, instead, a nice bibliography on the controversy generally is provided. To wit,

על הפולמוס ראה: גרשון כהן, “לתולדות הפולמוס על סתם יינם באיטליה ומקורותיו,” סיני עז (תשל”ה) עמ’ סב-צ, יהודה בלוי, כתבי הרב יהודה אריה ממודינא, בודאפשט תרס”ו, עמ’ 127-137, י’ זנה, “הבדותה על דבר הספר מלחמות ה’ בעניין המקוה מרוויגו”, קרית ספר י (תרצ”ד), עמ’ 360-364, מ’ בניהו,”ספרים שחיברם ר’ משה חאג’יז וספרים שהוצים לאור”, עלי ספר ב (תשל”ו) עמ’ 132 הע’ 31, וראה עוד על הפולמוס ועל הדף “בשם ה'” שצורף לספר, מחקרי ספר, עמ’ 420-429. וראה גם י’ יודלוב, “פסקי דין של רבני ויניציאה משנת שס”ט” סיני מג (תשל”ט) עמ’ קסו-קעב הע’ 11

Or, the entry for the נודע ביהודה, the editors (no. 2627) document the well-worn and imaginary story that some editions of the נודע ביהודה were changed. Specifically, the famous teshuva discussing the recitation of לשם יחוד ends with a sharp barb at Hassidim. R. Landau substituted חסידים for פושעים. Many have recorded that in some editions this was changed back to the original reading. While that might be a good story there is no evidence that in any edition the passage in question was ever altered from the original. The entry lists many of those who record the story albeit with slightly different facts (they analyze the following sources: Beis Rebbi, Mekor Barukh, MiDor Dor, Medi Hodesh b’Hodsho, Imrei Shammai, and Mofesh HaDor) and then demonstrates the falicy of the story. Just two small additions to the entry are worthwhile pointing out. First, although many who record the story are listed, Dr. Sperber, in Minhagei Yisrael also was taken by this story (vo. 2 p. 118). Second, the only source provided that discusses the permissabilty of reciting לשם יחוד is the Hida in Machzik Berakha, O”C, 231:1. At the very least, R. Chaim Czernovitz, Sha’ar Ha-Teffilah should be mentioned as it is an attempt to rebut the position of R. Landau. See also Sperber’s discussion in Minhagei Yisrael, vol. 2 115-18, vol. 3 186-209.

The entry for מספד תמרורים (no. 2366) states:

עמ’ 7-8: “נשאלתי בהא דנוהגי’ הגבאי’ בהלוי’ המת כשיש בידם הקופות שקוראי’ ‘צדקה תציל ממות’ דהרי הוי לועג לרש וחרף עושהו וממש דמגרה עם המת שלכן מת כיון שלא נתן צדקה ואלו הי’ נותן צדקה לא הי’ מת? ע”כ

Aside from the “extraneous” information, information about various printings is provided as well. In the entry for the נחלת שבעה (no. 2667) the editors note that Efrahim Koffer found an autograph manuscript of the work that contains additional teshuvot and information. The editors also note that this new material was included in the 2006 edition of the נחלת שבעה. The editors point out, however, that in the 2006 edition they were “unaware” that Koffer found and published this additional material first. Moreover, the editors provide additional information on other manuscripts of the נחלת שבעה. Other entries contain which editions are lacking or have been changed.

The entries also provide sources for biographical information of the authors. The sources run the gamut from academic sources to biographies in the Yated Ne’eman (see, e.g. no. 2057).
All the information provided makes this a highly readable work and more importantly, provides the reader with much information that is difficult to locate otherwise. This work when competed in four volumes, will be the standard work in the field.

Two Links of Note

First, just about the entire volume in memory of Dov Rappel is available for free online here. This includes articles by, inter alia, Moshe Halmish, Yosef Tabory, and Stefan Rief.

Second, there is a new site which is attempting to compile a complete bibliography of books related to Jewish genealogy here. The site is run by a collector of Jewish genealogy books and hopefully he will be able to satisfy his goal.