Rabbinic Portraits

There is a discussion on the always-wonderful-blog On The Main Line regarding a portrait attributed to Rashi. ~~Someone~~ MENACHEM BUTLER raised the well-known collection of famous Rabbinic personalities which appeared on an edition of the Shulhan Arukh. The edition to which they are referring to is the Shulhan Arukh printed in Mantua in 1721-23. This edition includes the standard commentaries as well as the commentary of R. Gur Areyeh Finzi (d. 1753). On the title page Finzi (or the printer) included Rabbis in the Shulhan Arukh, R. Karo, R. Isserles, and Rabbis whose works form the basis of the Shulhan Arukh (although not all) – Rashi, Rambam, and Maharil, as well as R. Finzi’s portrait. As you can see below these are not the most flattering portraits done (that of course doesn’t speak to whether they are correct, although it is unlikely that one could produce a portait in some cases hundred of years after the death of a person) it appears some were offended at the way in which they were depicted. Thus, these appear only on the title page for Orah Hayyim but not the other volumes. The same background was used, the gate, just the portraits are absent. Additionally, it is worth pointing out that some focus on the depiction of the Rambam for whether he had peyos as it seems in this portrait he may have (either that or long hair).

Title page of the Shulhan Arukh with the Commentary of the Gur Areyeh, Mantau, 1721

Another Obvious Mistake, More Grammatical Points, Bubbe Mayseh, Apostates and the Zohar

Another Obvious Mistake, More Grammatical Points, Bubbe Mayse, Apostates and the Zohar

Marc B. Shapiro

1. In my last post here I gave an example of an obvious error in a recent book focusing on the letters of R. Kook. I found another example of an obvious error in R. Dov Eliach’s new book, Be-Sod Siah.

This is quite an interesting volume as it contains interviews with a number of leading haredi rabbis. I could have an entire post on the material in this book, but let me just call attention to a couple of things related to R. Jehiel Jacob Weinberg before dealing with the error. One of the rabbis interviewed is the late R. Moshe Shapiro. In discussing R. Weinberg, he states (pp. 126-127):

דוגמא לתלמיד שהסבא הרבה להשקיע בו לפי טיבו וכישרונותיו – הג“ר יחיאל יעקב ויינברג בעל ה“שרידי אש“. עלוי וכוח גדול, שהיה מה שנקרא “אאוט–סיידר” – חריג ויוצא דופן באופיו, שבקלות היה יכול להחליק ולמצוא עצמו בין ה“משכילים“. ובזכות חכמתו ויגיעתו של הסבא הוא נשאר בבחינת “שלומי אמוני ישראל“.

R. Shapiro tells us that R. Weinberg was an “outsider” and that he could have easily gone the way of Haskalah. It is fascinating that a haredi figure says this, because this is precisely the sort of comment that I think might have angered R. Weinberg’s now deceased right-wing students. Yet I have to say that R. Shapiro is exactly correct in his description. I don’t know if his knowledge of R. Weinberg’s life comes from my book or from R. Nathan Kamenetsky’s Making of a Godol – I only spoke to R. Shapiro once, and it was not about R. Weinberg – but he obviously knew something about the ups and downs of R. Weinberg’s life.

Here is p. 273 in the book, which includes a picture of R. Weinberg.

Not noted by Eliach is that this picture comes from my post here, where I published it for the first time (and thanked the person who gave it to me). I realize that once the picture is on the internet it is there for anyone to use it, but it would still be nice if people would acknowledge where it came from.

Eliach also includes a lengthy interview with R. Bezalel Rakow of Gateshead which understandably has a good deal about R. Weinberg. (I have previously discussed R. Rakow here and here.) What I find fascinating is how people like Eliach simply can’t get a handle on R. Weinberg. On the one hand, they know that he was a great scholar and posek. On the other hand, they know that his views were not in line with the haredi world. Eliach asks R. Rakow the following (p. 274):

בשורה התחתונה – שאלתי את הרב ראקוב – האם הרב ויינברג מוגדר על ידכם כמנהיג תורני חרדי?

Eliach wants to know if R. Rakow regards R. Weinberg as a haredi Torah leader. R. Rakow responds very diplomatically:

בודאי! הגאון הרב ויינברג היה ירא וחרד לדבר ה‘. איש ההלכה הצרופה שחרד על כל סעיף בשלחן ערוך!

R. Rakow knew perfectly well that he was dodging the question, and if the definition of haredi is one who is completely halakhically observant, then R. Soloveitchik and R. Lichtenstein (and endless others) should also be regarded as haredi leaders. Only in the continuation of the interview does R. Rakow acknowledge that R. Weinberg’s views were not all in line with the haredi approach (p. 276):

ועדיין ניתן לומר, שאי אלה ממחשבותיו לא עלו בקנה אחד עם הדרך המקובלת לנו מרבותינו.

Now for the obvious mistake in Eliach’s book. Here is pp. 66-67.

He begins by mentioning that in his book on the Vilna Gaon he told a story that before World War II, R. Aaron Kotler was not sure where he should go, Eretz Yisrael or the United States. He therefore performed the goral ha-Gra and Exodus 4:27 came up: “And the Lord said to Aaron: ‘Go into the wilderness to meet Moses.’” He understood this to refer to R. Moses Feinstein, who at the time was living in the spiritual wilderness of New York.

Eliach states that it has been established that this story is not correct, and he cites the grandsons of R. Kotler who told him that their grandfather was never in doubt about where he was to go. They also pointed out that there is no way that the name “Moses” could have been seen as a reference to R. Moses Feinstein who was not well-known at that time.

So far so good (and these points are so obvious that one wonders how Eliach fell for a typical yeshiva bubbe mayse[1]). However, Eliach continues, and it must be that he is citing something that he was told by one of the current Kotlers, but he has completely mangled it. He writes:

אם היה מקום לסיפור, הרי שהפוסק היותר ידוע בימים ההם באמריקה, היה הג“ר יוסף רוזין, נשיא “אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה“, ומחבר ספרי “נזר הקודש“.

Eliach tells us that if the story is true, it would have been with reference to R. Joseph Rosen, who was the most well-known posek in America at the time, the honorary president of Agudat ha-Rabbonim, and the author of the books entitled Nezer ha-Kodesh.

The first thing to ask is how could the goral ha-Gra performed by R. Kotler have anything to do with R. Joseph Rosen when the verse that came up mentioned “Moses”? How Eliach did not see this is beyond me. Furthermore, R. Joseph Rosen not only was not a well-known posek, he was not even a little-known posek. He was also not the president of Agudat ha-Rabbonim, and he never wrote a book called Nezer ha-Kodesh. The only thing of interest, and accurate, in Eliach’s discussion is that he somehow got a copy of the document appointing Rosen rabbi of Passaic, New Jersey, and he includes a picture of this in the book.

Here is what happened: Eliach was told that if the story of R. Aaron Kotler performing goral ha-Gra had any truth to it, the “Moses” referred to would have been R. Moses Rosen, who indeed was a great rav, author of Nezer ha-Kodesh, and served for a time as president of Agudat ha-Rabbonim.[2] R. Rosen is most famous for being the rabbi of Chweidan, Lithuania, where the Hazon Ish’s wife was from and where the Hazon Ish lived after getting married. R. Rosen and the Hazon Ish became close, and supposedly it was R. Rosen who first told R. Hayyim Ozer Grodzinski about the unknown genius, R. Abraham Isaiah Karelitz.[3] The Hazon Ish also proofread the volume of Nezer ha-Kodesh on Zevahim. This was published in Vilna in 1929 when R. Rosen was already living in the United States.[4] While R. Rosen is famous for his connection to the Hazon Ish, not so well known is that he was also a Zionist.[5]

3. My last post here gave examples of grammatical mistakes in the ArtScroll and Koren siddurim, which are the most popular in the English-speaking world. I received a lot of feedback about this, and I did not realize that so many people are interested in the often arcane points of grammar. (While I myself am quite interested in this, I am hardly an expert.) Here are a couple of more examples (and interested readers should consult the comments to the last post for additional instances).

In Ashrei we read עיני כל אליך, which comes from Psalms 145:15. The correct way to read עיני is with the accent on the ע, not on the נ. This word is commonly mispronounced, and neither ArtScroll nor Koren place the accent where it should be.[5a]

I found another mistake in the ArtScroll Machzor for Rosh ha-Shanah and Yom Kippur. In the prayer of the chazzan before Musaf, he says הפך [נא] לנו ולכל ישראל. Some versions have the first word as הפוך. In both cases, since this is an imperative there needs to be a hataf patah under the ה. Yet in the ArtScroll Machzor there is a patah under the ה and the accent in הפך is mistakenly put on the first syllable, the ה. [After writing this I checked the second edition of the Machzor and was happy to see that it has been corrected. This shows that any errors we point out are valuable, as ArtScroll is prepared to correct them in future editions.]

Btzalel Shandelman wrote to me about ArtScroll’s comment on Genesis 39:8, which explains why there is a pesik following the word וימאן.

The adverb adamantly is suggested by the staccato and emphatic Masoretic cantillation of this word: the shalsheles, followed by a psik [disjunction], both of which set off the word and enhance the absoluteness of its implication. It indicates that Joseph’s refusal was constant, categorical, and definite. He repulsed her with absolute firmness. Haamek Davar notes that the Torah gives no reason for his rejection; his sense of right and wrong was so clear that he did not even consider her pleadings. To her, however, he gave an explanation, trying to convince her to stop pestering him.

Shandelman correctly points out that this explanation is based on a mistake, as the vertical line found in the Torah after word וימאן is not a real pesik, as a pesik can never follow a shalshelet in the Torah (or the other sixteen biblical books that use the Torah’s system of cantillation). The reason for this is that a pesik is only found after conjunctive te’amim, and in the Torah shalshelet is always disjunctive. So why is there a vertical line after shalshelet if it is not a pesik? Joshua R. Jacobson explains:

In the te’amim of the three books (ספרי אמ“ת), the shalshelet sign can serve as both a conjunctive and a disjunctive accent. To distinguish one from the other, a vertical line was added after the disjunctive shalshelet. Even though in the twenty-one books the shalshelet sign has only one use – as a disjunctive accent – nevertheless, the Masoretes retained the vertical line. . . . The vertical line after the shalshelet word is not a pasek: it does not indicate an extra pause.[6]

Another way to put this is that in the Torah the vertical line that always follows the shalshelet is not a separate symbol, but rather part of the shalshelet.

Nevertheless, pre-modern Hebrew texts that deal with masoretic matters seem to have no other way to refer to the vertical line, so it is called a pesik even by those who recognize that it does not function as a pesik. Thus, in the Masorah Gedolah to Lev. 8:23 it states:

ז‘ מלין בטעמא מרעימין ומפסיקין

מרעים is another word for shalshelet.

Returning to the example noted by Shandelman, I replied to him that the mistake is not that of ArtScroll. Although it is not clear in the excerpt printed above, the comment about a pesik following the shalshelet has its origin in R. Naphtali Zvi Judah Berlin’s Ha’amek Davar.[7] This is actually a common mistake, as the rules of trop are not well known. Unless someone has studied these rules, he will have no reason to assume that a vertical line is not a real pesik. The next step is to offer explanations of verses based on this assumption that the vertical line represents a real pesik after the shalshelet.

I don’t think that any of the following explanations are based on the mere appearance of the vertical line. Rather, the authors assume that it is a real pesik and one can therefore base interpretations on it.

R. Tuviah ben Eliezer (12th century) writes:[8]

וימאן מיאון אחר מיאון הרבה פעמים דכתיב בפסיק ובשלשלת

Solomon Buber, the editor of the text, explains R. Tuviah’s words:

דורש הטעמים, כי על וימאן הוא שלשלת ואח“כ הוא בפסיק

R. Yeruham Levovitz stated as follows:[9]

ועל כן תיכף ל“וימאן” יש פסיק, כי הופסק אצלו כל הענין אף טרם ניתח העולה על הרוח, אף טרם נתן כל טעם וביאור על המיאון, כי טרם כל וכל הוא ממאן על הדבר וחסל! והטעמים והביאורים יתן אחרי כן, וזהו אמרו אחרי הפסיק: ואומר אל אשת אדוניו וגו‘.

R. Samuel Borenstein writes:[10]

וימאן מוטעם בשלשלת ופסיק, כדי להפרידו בפ“ע, והיינו שהמיאון לא הי‘ מחמת הטעם אלא מצד עצם הנפש למעלה מהטעם.

R. Shlomo Zvi Schueck leaves no question that in his mind the vertical line is a real pesik.[11]

ואמרתי שחכז“ל דרשו זאת מן הטעם שלשלת העומדת על תיבת וימאן אם רצו להודיע בטעם שלשלת להפסיק שם בדיבור למה בחרו בניגון זה דוקא, הא כמה טעמים מפסיקין הם? ועוד הא אחר תיבת וימאן הוא עומד הקו פסיק, ולמה לן תרי מפסיקין כאן?

R. Shlomo Amar writes:[12]

תיבת “וימאן” הכתובה בפסוק מוטעמת בטעם שלשלת, ומיד לאחריה מופיע טעם פסק. ונראה דזה בא ללמד, שיוסף הצדיק מיאן במיאון אדיר וחזק. וגם מיאונו היה פסוק וחתוך.

I would only add that it is very difficult to say about so many great sages, ועפר אני תחת רגליהם, that they are wrong about the function of the pesik following a shalshelet. What I have written is based on the standard works on the topic. However, if anyone knows of an authentic tradition in which there is a pesik after shalshelet, please let me know.

Finally, as I am writing this post not long after Hanukkah, here is an example of a translation where ArtScroll gets it right and pretty much everyone else I have checked gets it wrong (though we can understand why they intentionally get it wrong). In Maoz Tzur we read:

לעת תכין מטבח מצר המנבח

אז אגמור בשיר מזמור חנכת המזבח

ArtScroll translates:

When you will have prepared the slaughter for the blaspheming[13] foe,

Then I shall complete with a song of hymn the dedication of the Altar.[14]

Here is Koren’s translation of the first line:

When you silence the loud-mouthed foe.

This a much more comfortable rendering, and if you examine other siddurim you will find similar “softer” translations. Given the choice between “slaughter” and “silence,” most people will pick the latter. Yet unfortunately for them, the text does not say “silence.” It says “slaughter,” and the words תכין מטבח are based on Isaiah 14:21: הכינו לבניו מטבח, “Prepare ye slaughter for his children.” Koren’s translation is thus a politically correct distortion of the text’s meaning.

This is not a matter that started with Koren. For a long time now, translators have been afraid that if people knew what the text actually said that they would not want to sing the song. Yet how can you have Hanukkah without Maoz Tzur? It is even recited publicly at the White House Hanukkah party. (It is amazing to me that no one has yet made an issue of publicly singing these politically incorrect words.) So, a little bit of creative “translating” was thought necessary. Isn’t it interesting that ArtScroll – which has shown us many times that it has no difficulty censoring and distorting texts it finds problematic – has the courage to give us the correct, uncensored translation?

Interestingly, R. Joseph Hertz in his siddur, p. 950 in the note, tells us what the words mean. Yet was uncomfortable with this, and therefore instead of תכין מטבח he changed it to תשבית מטבח. This is not a version attested to in any old text. It was simply made up by Hertz or perhaps suggested by an unnamed collaborator on his siddur commentary. Hertz writes: “By a slight change, this is now ‘when Thou shalt cause all slaughter to cease, and the blaspheming foe, I will complete, etc.’”[15]

4. Since I have been discussing the ArtScroll and Koren siddurim, it is only right for me to mention that there is a new siddur on the market. The new RCA siddur, called Siddur Avodat Halev, has just appeared. For decades, Modern Orthodox synagogues had to make do with the RCA ArtScroll siddur. However, other than including the prayer for the State of Israel, there was nothing in that siddur that made it a good fit with Modern Orthodox synagogues.

The new RCA siddur, which will come to be the standard at hundreds of synagogues for decades to come (especially as the RCA ArtScroll siddur is no longer being sold), is a siddur that the Modern Orthodox community can embrace. The commentary and essays – including essays by R. Jehiel Jacob Weinberg, R. Joseph B. Soloveitchik, R. Aharon Lichtenstein, and R. Yehudah Amital – include both traditional learning and historical scholarship, something that is not found in any siddur on the market. There is also an attention to the role of women that is welcome.[16] Relevant to my last post, this siddur tells women to say מודה אני with a kamatz under the ד. The siddur also offers the option of women forming a mezuman and reciting חברותי נברך. Of particular importance is the inclusion of prayers for Yom Ha-Atzmaut and Yom Yerushalayim. In the instructions before Tahanun, we are informed that Tahanun is omitted on these two days. For Hallel, readers are given the option of reciting with a berakhah or without. I will return to discuss this siddur in a future post, as there is something in it that will be of particular interest to Seforim Blog readers.

Excursus

Earlier in this post I used the expression bubbe mayse. The origin of these words is not “grandmother’s tale,” although that is what is commonly thought. Bubbe mayse is a later corruption of what was originally Bove mayse. I can do no better than quote from the Wikepedia entry here.

The Bovo-Bukh (“Bovo book”; also known as Baba Buch, etc.; Yiddish: בָּבָא–בּוּך, בּוֹבוֹ–בּוּך ‬), written in 1507–1508 by Elia Levita, was the most popular chivalric romance in Yiddish. It was first printed in 1541, being the first non-religious book to be printed in Yiddish. For five centuries, it endured at least 40 editions. It is written in ottava rima and, according to Sol Liptzin, is “generally regarded as the most outstanding poetic work in Old Yiddish”. [Liptzin, 1972, 5, 7]

The theme derives from the Anglo-Norman romance of Bevis of Hampton, by way of an Italian poem that had modified the name Bevis of Hampton to Buovo d’Antona and had, itself, been through at least thirty editions at the time of translation and adaptation into Yiddish. The central theme is the love of Bovo and Druziane. [Liptzin, 1972, 6], [Gottheil] The story “had no basis in Jewish reality”, but compared to other chivalric romances it “tone[s] down the Christian symbols of his original” and “substitute[s] Jewish customs, Jewish values and Jewish traits of character here and there…” [Liptzin, 1972, 8]

The character was also popular in Russian folk culture as “Prince Bova”.

The Bovo-Bukh later became known in the late 18th century as Bove-mayse “Bove’s tale”. This name was corrupted into bube mayse “grandmother’s tale”, meaning “old wives’ tale”. [Liptzin, 1972, 7]

Here is the title page of the Bovo Bukh.

R. Elijah Levita (1469-1549), who thought it worth his time to produce Yiddish romances – in addition to the Bovo Bukh he published Paris and Vienna – is also the well-known author of, among other works, the Tishbi, the Hebrew dictionary that is still used today.[17] It was recently reprinted by Yeshivat Kise Rahamim together with comments by later authors including R. Meir Mazuz. Here is the title page.

At the end of the volume, there is a collection of critical comments on the Tishbi by R. Solomon Zvi Schueck, and responses to R. Schueck by R. Aryeh Mazuz. Interestingly, there were two printings of the Kise Rahamim edition of the Tishbi. The one intended for sale in certain haredi neighborhoods did not include the comments of R. Schueck, as he is persona non grata among extremist haredim. Regarding the two editions, see Dan Rabinowitz’s earlier Seforim Blog post here.

For more on Levita, who even has a street named after him in Tel Aviv, see the Seforim Blog post by Dan Yardeni here. It is also worth noting that former British Prime Minister David Cameron is descended from Levita. See here.

I would be remiss in not mentioning that two grandsons of Levita also played a role in Jewish history. One was named Vittorio Eliano (which means “from the house of Elijah”), and the other was his brother Giovanni Battista. They were both apostates. Eliano became a priest as did Battista, who was actually a Jesuit.[18] Battista testified before the Inquisition in Venice and stated that “the Talmud teaches them [Jews] that it is legitimate to orally swear false oaths, even if they do not come from the heart, along with hundreds of thousands of other things which are injurious to Christianity.”[19]

During the great sixteenth-century dispute in Venice between two Christian printers of Hebrew books – a dispute that also involved R. Meir Katzenellenbogen and R. Moses Isserles – both Christian sides denounced the other to Rome “for producing works which contained matter offensive to the Holy Catholic Faith.”[20] Eliano and Battista ended up giving testimony about supposedly blasphemous material in the Talmud, which in turn led to the Talmud being burned in Rome, in the Campo de Fiori, on September 9, 1553. Soon after that the Talmud was burned in Venice and in other places in Italy, and the work itself became an illegal text.[21]

In 2011 the following plaque was placed on the ground in the Campo de Fiori in commemoration of the burning of the Talmud.

Although the Talmud was illegal, the Zohar was not. It was none other than the apostate Eliano who had a central role in the second printing of the Zohar in Cremona in 1559-1560, as he was a proof reader.[22] (The first printing was in Mantua in 1558-1560.) This edition “was the preferred of the two editions by eastern European kabbalists.”[23] Contrary to what appears in many books, the Cremona Zohar was published by Jews (although the actual printing was done by a non-Jew, which was standard practice in Italy).[24]

Here is the title page of the Cremona Zohar. You can see at the bottom the statement that the publication was approved by the Inquisition.

Here is the last page of the Cremona Zohar. You can see that Eliano is mentioned as one of the two people who prepared the text for publication.

הבחור כמ“ר ויטוריי אלי“אנו נכדו של ראש המדקדקים הח“ר אליהו המדקדק סג“ל זצ“ל

You can also see the actual Latin approval from the Inquisition.

Seeing how Eliano made sure that he was referred to as הבחור כמ“ר, one who did not know better would assume that he was Jewish. Meir Benayahu chalks this up to one of the paradoxes of Jewish Italy:[25]

משומד שמשתבח במלאכת קודש זו ומזכיר שמו בנוסח רבני ועולה על כך שייקרא בתואר “כמ“ר” (בקולופון הזוהר), הוא מן הנפלאות שרק הפאראדוכסים המצויים אצל יהודי איטליה יכולים להסבירם.

Graetz,[26] followed by others, states that Eliano wrote the following Hebrew introduction to the Cremona Zohar.

Graetz does not tell us how he knows that Eliano wrote the introduction, and I find it difficult to believe that this is the case. As we can see from the last page of the Cremona edition (printed above), a Jew was also involved with preparing the text for publication. So why not assume, with Isaiah Tishby,[27] that the Jew wrote the introduction, which is a typical pious introduction that one would expect for the Zohar?

In fact, there is evidence that Eliano did not write it. Avraham Yaari called attention to the fact that in the introduction it subtly tells us that there are printing errors because the book was also prepared for publication on Shabbat, a time when Jewish proofreaders would not be able to examine it.[28]

וחסרון חלוף או השמטת אות יוכל להמנות על היות דבר הדפוס נחוץ לכל שומרי שבת כהלכתה וד“ל.

The word נחוץ here means something along the lines of “harried”. (See I. Sam. 21:9, for the use of the word in the Bible, which has a different meaning than in modern Hebrew.) He is saying that the reason there are mistakes in the text is due to the problems confronted by shomer Shabbat proofreaders (who do not work on Shabbat). In other words, the mistakes in the text are due to the one who did work on Shabbat. Such a line, criticizing the proofreader who worked on Shabbat, could not have been written by the apostate Eliano. On the contrary, it must be seen as directed against Eliano. This is an important point which I have not seen anyone make. There is another point which no one has made, and that is that on the second line of the introduction the author left an allusion to Eliano:

ואותיות ידועות לפי צורך המקום א“לינו

Another book Eliano was involved with was Hizkuni,[29] printed in Cremona in 1559.[30] Here is the last page of the book which states:

הוגה ברוב העיון ע“י הבחור ויטוריו אליאנו נכד ראש המדקדקים הח“ר אליהו בחור אשכנזי סג“ל זצ“ל

While on the topic of apostates and the Zohar, here is another interesting point. The Soncino Press of London published a translation of the Zohar. For some of this translation they had the assistance of Paul Levertoff. Here is the title page of one of the volumes.

What makes this so significant is that Levertoff, who began life as a Habad Hasid and later studied in Volozhin, was an apostate.[31] If you search on the internet you will find that Levertoff continues to have a real influence among Messianic Jews.

I find it astounding that the Soncino Press, which was identified with British Orthodoxy, chose to collaborate on the Zohar translation with an apostate, especially an apostate who was a “true believer,” not simply an opportunist like Daniel Chwolson. Supposedly, late in life Chwolson was asked what he came to believe that led him to adopt Christianity. He replied: “I believed that it was better to be a professor in St. Petersburg than a melamed in Anatevka [insert whatever shtetl name you wish].” He also famously said about himself, punning on the words from the Yom Kippur liturgy,[32] “Ve-Akhshav she-Notzarti [= converted to Christianity] ke-Ilu lo Notzarti.”[33]

________________

[1] See Excursus.

[2] See Ha-Pardes (January 1953), p. 52.

[3] Shlomo Kohen, Pe’er ha-Dor, vol. 1, p. 191. As far I as I know, the report in Asher Rand, Toldot Anshei Shem (New York, 1950), p. 62, that R. Rosen and the Hazon Ish established a yeshiva together, is without foundation.

[4] Orhot Rabbenu (2014 edition), vol. 5, p. 138. This source does not mention which volume of Nezer ha-Kodesh it was, but the volume on Zevahim was the only one printed in Vilna. Since R. Rosen was living in the United States, this explains why it would have been much more convenient for for the Hazon Ish to do the proofreading. According to Cohen, Pe’er ha-Dor, vol. 1, p. 270, some of the material in the book in brackets is from the Hazon Ish. Cohen also states regarding these comments:

רובן פותחות ב“מיהו” ולפעמים צויין בראשי–תיבות שו“ר (שוב ראיתי). כששאלו אותו, איך זה תואם את האמת, השיב החזון–איש באירוניה: לא “שוב ראיתי“, כי אם “שוב וראה“.

For מיהו see pp. 69, 82, 88. For שו”ר see pp. 84, 86.
[5] See Entzyklopedia shel ha-Tziyonut ha-Datit, vol. 5, cols. 597-598.
[5a] It could be that עיני is not to be read with full stress on the ע, but only a partial stress, with the real accent on the connected word כל (in the Aleppo Codex עיני is joined to כל with a makef). Yet there certainly is no accent on the נ of עיני. See R. Yedidyah Solomon Norzi, Ma’amar ha-Ma’arikh in Norzi, Ha-Nosafot le-Minhat Shai, ed. Zvi Betser (Jerusalem, 1997), pp. 97ff.

[6] Chanting the Hebrew Bible: The Art of Cantillation (Philadelphia, 2002), p. 105 n. 14, 107. See also ibid., p. 233 n. 2, and Mordechai Breuer, Ṭaʻamei ha-Miḳra be-Khaf-Alef Sefarim u-ve-Sifrei Alef-Mem-Taṿ (Jerusalem, 1982), p. 19.

[7] See the Jerusalem, 2005 edition, p. 534.

ומשום הכי איתא פסיק, כדי שלא נפרש דמשום הכי מיאן בשביל “ויאמר וגו‘”, אבל הפסיק מלמד שהמיאון היה בפני עצמו.

This comment was not part of the original commentary but was added later by the Netziv. In this edition, the editors have inserted the comment in the text of Ha’amek Davar, but inside brackets that look like this {} to show that it is a later addition.

[8] Lekah Tov, ed. Buber, p. 198.

[9] Da’at Torah: Bereshit (Jerusalem, n.d.), p. 230.

[10] Shem mi-Shemuel (Jerusalem, 1992), parashat Va-Yeshev, p. 69.

[11] Torah Shelemah (Satmar, 1909), vol. 1, p. 179a.

[12] Birkat Eliyahu (Jerusalem, 2007), vol. 1, p. 260.

[13] The word נבח, which literally means “bark” (see Isaiah 56:10, Eruvin 86a), had an anti-Christian connotation in medieval Hebrew. See Eli Yassif, ed. Sefer ha-Zikhronot (Tel Aviv, 2001), p. 404 n. 87; Daniel Goldschmidt and Avraham Frankel, eds., Leket Piyutei Selihot me-et Paytanei Ashkenaz ve-Tzarfat (Jerusalem, 1993), vol. 1, p. 398. Thus, in Maoz Tzur the “blaspheming foe” refers to the Christians.

R. Shlomo Fisher, Derashot Beit Yishai (Jerusalem, 2004), p. 234 writes:

ויבואר ע“פ כל זה, דברי הפייטן בזמר לחנוכה, תכון בית לתפלתי ושם תודה נזבח. לעת תכין מטבח מצר המנבח. דהיינו טביחת היצה“ר

This would make a very nice derashah on Hanukkah, and had Hertz known of it, he could have offered this perspective in his commentary and kept the original version of the song. Yet in its historical context, this is hardly what the author is referring to. Similarly, R. Raymond Apple is not correct when he writes that the words refer to “the defeat of Gog and Magog who will attempt to overcome Israel before the coming of the Messiah.” See here. When Maoz Tzur speaks of the destruction of the “barking [i.e., blaspheming] foe,” it is referring to a real flesh and blood enemy of the Jewish people, which in the medieval Ashkenazic context means the Christian world. The word “barking” is used in this song as throughout pre-modern Jewish literature dogs were portrayed in a negative way. See also here.

[14] I do not know why ArtScroll capitalizes “Altar”.

R. Meir Mazuz recently commented that while Maoz Tzur is a wonderful song, “it contains small [grammatical] errors, as is the practice with the Ashkenazim who do not know Hebrew well.” Bayit Ne’eman, no. 139 (30 Kislev 5779), p. 1 n. 1. One example he gives is לעת תכין מטבח מצר המנבח. It should say לצר המנבח. He adds:

מאיפה אני לומד את זה? מפסוק בישעיה “הכינו לבניו מטבח בעוון אבותם” (י“ד כ“א), לא מבניו אלא לבניו.

Regarding Hanukkah, I recently found that R. Naphtali Zvi Judah Berlin suggests the possibility that when the Maccabees entered the Temple they did not light the menorah, as we are accustomed to think, but rather only lit one candle. See Ha’amek She’alah, Va-Yishlah, no. 24, p. 173:

ולכאורה הי‘ אפשר לומר שלא היו מדליקים אז במנורה כלל . . . וא“כ הי‘ מקום לומר שלא השתמשו באותם שמונה ימים במנורה כלל משום שלא הי‘ להם, והדליקו באותו פך הטהור, או בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה, וא“כ לא הי‘ אלא נר א‘ כדי לקיים להעלות נר תמיד

Also of interest is R. Joseph Messas, Otzar ha-Mikhtavim, vol. 2, no. 1305, who cites midrashic sources that there will not be a menorah in the future Temple.

I have vocalized the title of the Netziv’s book as Ha’amek She’alah, which is how scholars have been accustomed to write it, based on Isaiah 7:11 where these words appear.

However, Gil S. Perl argues that the correct pronunciation is Ha’amek She’elah. As he puts it, if the pronunciation in Isaiah was intended, “the title would mean ‘sink to the depths,’ the ‘depths’ (from the word she’ol) being a reference to the netherworld or Hell—a rather strange title for a work of halakhic commentary.” Perl therefore suggest that the Netziv “intended his title as a play on those words from Isaiah pronounced Ha’amek She’alah, meaning ‘delve into the question’ or perhaps ‘delve into the She’ilta.’” See Perl, The Pillar of Volozhin (Boston, 2012), pp. 17-18, n. 37.

[15] Regarding how Maoz Tzur appears in British siddurim, see John D. Rayner, “Liturgical Emendation: The Case of the Ma’oz Tzur,” available here.

[16] For more on the new RCA siddur and women, see the anonymous post here.

[17] The Tishbi was first printed in Isny, Germany in 1541. It is one of the first Jewish books to cite biblical passages by chapter. As most people know, the chapters are a Christian innovation. According to Abraham Berliner, the first Jewish scholar to publish a book using the chapter divisions was R. Isaac Nathan, who published a biblical concordance between 1437 and 1448. See Berliner, Ketavim Nivharim (Jerusalem, 1969), vol. 2, p. 134. On this page Berliner also writes:

החלוקה לפרקים של כל ספרי המקרא נתקבלה ונתפשטה רק עם הדפסת המהדורה השניה של המקראות הגדולות (ויניציא רפ“ד).

Yet the first edition of the Mikraot Gedolot, published in Venice, 1518, is on Otzar ha-Hokhmah, and you can see that it too has the chapter divisions.

[18] See Heinrich Graetz, Geschichte der Juden (Leipzig, 1907), vol. 9, p. 320; Encyclopaedia Judaica, vol. 6, col. 615; Meir Benayahu, Ha-Defus ha-Ivri bi-Kremona (Jerusalem, 1971), pp. 95ff.. For sections of an autobiography written by Battista, in which he describes his apostasy, see Isaiah Sonne, Mi-Paʾulo ha-Reviʻi ad Piyus ha-Hamishi (Jerusalem, 1954), pp. 150-155.

[19] See Amnon Roz-Krakotzkin, The Censor, the Editor, and the Text: The Catholic Church and the Shaping of the Jewish Canon in the Sixteenth Century, trans. Jackie Feldman (Philadelphia, 1007), pp. 42-43.

[20] Cecil Roth, The History of the Jews of Italy (Philadelphia, 1946), p. 291.

[21] See Roth, The History of the Jews of Italy, p. 292. For detailed discussion of this matter, which shows all the other factors that were present, see Kenneth Stow, “The Burning of the Talmud in 1553, in the Light of Sixteenth Century Catholic Attitudes Toward the Talmud,” Bibliothèque d’Humanisme et Renaissance 34 (1972), pp. 435-459.

[22] Regarding Allessandro Franceschi, another sixteenth-century Italian apostate who supported the printing of the Zohar, see Yaakob Dweck, The Scandal of Kabbalah (Princeton, 2011), pp. 166-167.

[23] Marvin J. Heller, The Sixteenth Century Hebrew Book (Leiden and Boston, 2004), vol. 1, p. 503.

[24] See Yitzhak Yudelov, “Al Sefarim, Madpisim, u-Mo”lim,” in Yosef Eliyahu Movshovitz, ed., Ha-Sefer (Jerusalem, 2008), vol. 2, p. 557 n. 22.

[25] Ha-Defus bi-Kremona, p. 97.

[26] Geschichte, vol. 9, p. 345.

[27] “Ha-Pulmus al Sefer ha-Zohar,” Perakim 1 (1967-1968), p. 147 n. 54.

[28] Mehkerei Sefer (Jerusalem, 1958), pp. 170-171. Yaari also mentions other Hebrew books that were printed on Shabbat.

[29] Regarding how חזקוני is to be pronounced, see my post here.

[30] For other examples of Hebrew books whose printing Eliano was involved with, see the index of both Roz-Krakotzkin, The Censor, the Editor, and the Text and Benayahu, Ha-Defus ha-Ivri bi-Kremona.

[31] See Elliot R. Wolfson, “Paul Philip Levertoff and the Popularization of Kabbalah as a Missionizing Tactic,” Kabbalah 27 (2012), pp. 269-320. On p. 272, Wolfson states that Levertoff received semikhah from R. Naphtali Zvi Judah Berlin. He provides no evidence for this assertion so I cannot judge its accuracy. As far as I have been able to determine, Levertoff never received semikhah.

[32] The passage originates in the Talmud, Berakhot 17a, where it is attributed to Rava, and Yoma 87b, where it is attributed to R. Hamnuna.

[33] See Zvi Hirsch Masliansky, Memoirs, trans. Isaac Schwartz and Zviah Nardi (Jerusalem, 2009), p. 138.

New Book sale 2015

By Eliezer Brodt

This list consists of a few parts. Many of these titles are very hard to find. Some of the prices are better than others, but all in all I think they are fair. Almost all the books are in good shape. E mail your order to eliezerbrodt@gmail.com. I will than send you a bill based on what is available. Payment will be done via Pay Pal. Shipping is not included in the price; that depends on the order and size, ranging between 6-9 dollars (with a few exceptions) a book. All books will be air mailed out after I receive payment. For every 5 titles purchased there is a 10 percent discount [not including the shipping] [a set count as one title]. This does not include the titles at the end of the
list as those are already discounted. The end of the list contains a special list of books for $5, $10 or less. There is only one copy of each of those titles. Feel free to ask for details about any specific book on the list. All questions should be sent to me at eliezerbrodt@gmail.com thank you and enjoy.

Part of the proceeds of this sale will be going to help support the efforts of the Seforim blog.

א. אלפא ביתא קדמיתא
דשמואל זעירא –ר’ שמואל אשכנזי חלק א 852 עמודים 52$

ב. אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא – ר’ שמואל אשכנזי שני חלקים 50$

ג.
אסופה,
ארבעה מאמרים מאוצרות ר’ שמואל אשכנזי, 15$

ד. ר’ יחיאל
גולדהבר, קונדיטון,
[לשאלת החרם על ספרד, אסון הטיטאניק מנקודת מבטו של העולם היהודי] 15$

ה. ר’ בן ציון
אייכארן,קונטרס שמחת ציון, מנהגי וסגולות האפיקומן, 9$ [חוברת]

ו.
ר’
בן ציון אייכארן, זמירת ציון, בעניני זמירת שבת, תולדותיה ומנהגיה ובמיוחד הפיוט
כל מקדש שביעי, ונספח בסופו ספר תפלה ורנה מכ”י על זמירת שבת מאת החכם ר’
יעקב רייפמן, 15$

ז.
ליקוטי אליעזר, אלעיזר בראדט, 9$

ח. בין כסה לעשור,
אליעזר בראדט, 15$

ט. כוסו של אליהו הנביא, נפתולי מנהג בהתרקמותו מאת הרב יהודה אבידע, [עותקים אחרונים]
14$

מקרא-
חז”ל-גאונים ראשונים

א.
מסכת אבות על פי כתבי יד, ב’ חלקים,
כארולוס טילור 32$

ב. מסכת מגילה ומועד
קטן על פי כתב יד ע”י י’ פרייס, 14$

ג.
גנזי
ראש השנה, שיירי כתבי יד של בבלי ראש השנה מגניזה בקהיר [מהדיר: ד’ גולינקין], 20$

ד. מדרש הגניזה, בתי
מדרשות – ב’ חלקים, ר’ אהרן ורטהימר, 50$

ה. מדרש דבר רבה,
מהד’ שאול ליברמן, 15$

ו.
ספרי
עם פ’ מאיר עין, 14$

ז.
מכילתא
דר’ ישמעאל, עם פ’ מאיר עין 14$

ח. תלמוד מסכת
כריתות, ז’ שעכטער, [מקור] 9$

ט. תלמוד מסכת מכות,
מאיר איש שלום, 9$

י.
תשובות
הגאונים שערי צדק שאלוניקי שערי צדק ירושלים 25$

יא. תשובות ופסקים,
מהדיר: א’ קופפר 25$

יב. אגרת המוסר
המיוחס לרבינו יונה, 10$

יג. פירוש מסכת אבות
לרבי מתתיהו היצהרי, מהדיר יעקב שפיגל, 15$

יד. טעמי מסורת המקרא, לר’ יהודה החסיד 7$

טו. שרידי בבלי, ב’
חלקים, חיים דימטרבסקי, 129$

טז. כתבי הרמב”ם
ובנו ר’ אברהם, [כולל: תשובות הרמב”ם השלם, ספר חידושי הרמב”ם, אגרות
ואמרי הרמב”ם השלם, חידושי הרמב”ם למסכת ר”ה, ספר ברכת אברהם לר’
אברהם בן הרמב”ם] 18$

יז.
תשובות חכמי פרובינציא, מהדיר, ר’ אברהם
סופר, 20$

יח.
תשובות הרמב”ם [סט] מהדורות י’ בלאו
[חדש] , 75$

יט. רבי חסדאי קרשקש,
אור השם, מהדורות ר’ שלמה פישר, 24$

כ. כתבי ר’ יצחק אבן
לטיף חלק ב, פירוש קהל צורת העולם 10$

כא. ר’ יצחק דוראן,
מעשה אפד, 23$

כב. תלמוד בבלי, שבת,
דפוס ראשון ונציה, דפוס צילום, 10$

כג. ספרי זוטא, שואל
ליברמן 23$

כד. חרבא דמשה, מהדיר
יובל הררי, 23$

כה. מסכת סופרים, מהדורת
היגער, מצב מצוין 50$

כו. פירוש ספר יצירה
לר’ יהודה ברצלוני [מקור] 44$

כז. פירוש רבינו נתן
אבי הישיבה על ששה סדרי משנה, [כריכה רכה] מהדירים ר’ קאפח ור’ מרדכי זק”ש,
16$

כח. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר כב, 22$

כט. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר ו [ב’ חלקים] 26$

ל. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר ז, 24$

לא. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר ח, 24$

לב. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר ט, 24$

לג. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר י, 24$

לד. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר יא, 24$

לה. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר יג, 18$

לו. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר, יד, 18$

לז. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר טו, 18$

לח. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר יז, 18$

לט. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר יח, 18$

מ. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר יט, 18$

מא. קובץ על יד, סדרה
חדשה, ספר כ, 18$

מב. ספר המוסר פירוש
משנת אבות לרבי יוסף בן יהודה, תלמיד הרמב”ם 20$

מג. פירוש רש”י
על נ”ך פרשנדתא, על פי כ”י, ע”י ר’ יצחק מאהרשען, חלק א [תרי עשר]
13$

מד. תוספות רמב”ן לפירושו לתורה [יוסף עופר, יהונתן יעקבס] 29$

מה. מדרש רבי דוד
הנגיד שמות מוסד רב קוק 22$

מו. ספר רושיינא,
בראשית 19$

מז. ראשית חכמה- ספר
הנפש [כתבי ר’ שם טוב פלקירא חלק ב] 10$

מח. בעלי תוספות על
התורה, [כ”י, לסוף פרשת שופטים ופר’ כי תצא] מהדיר: שרגא אברמסון, 21$

מט. חרב פיפיות,
מהדיר יהודה רוזנטאל, [ספריית מקורות יז], מוסד רב קוק 17$

נ.
תשובות
מהר”ם מרוטנבורג וחבירו ב’ חלקים
מהדיר: שמחה עמנואל 50$

נא. הגות והשלמות
מכת”י מסכת נדרים, מכון תלמוד הישראלי [כולל הגהות של רבי בצלאל אשכנזי
ועוד], 18$

נב. ספר הכריתות
תחלת חכמה לר’ יעקב חגיז, 9$

נג. פירוש רש”י
למסכת ראש השנה, [על פי כ”י], מהדיר אהרן ארנד, 27$

נד. פירוש רש”י
על התורה [על פי כ”י משנת ר’], מאת מנשה ליהמן, 25$

נה. פירוש רבינו
אברהם פריצול, אבות, 10$

נו. מבוא לספר הלכות
פסוקות, נ’ דנציג, מהדורה שנייה מתוקנת, 17$

נז. שמונה פרקים
לרמב”ם, תרגום מ’ שוורץ, 12$

נח. ספר הההשגה; הוא
כתאב אלמסתלחק לר’ יונה אבן-ג’נאח, מהדורת ד’ טנא וא’ ממן, 20$

נט. אור ראשון בחכמת
הלשון; ספר צחות לשון העברים לרב סעדיה גאון, מהדורת א’ דותן, (שני כרכים), 30$

ס. תורת המנחה, ר’
יעקב סקילי, הוצאת אהבת שלום (שני כרכים), 15$

סא. דרשות ר’ יהושע
אבן שועיב, שני כרכים, 14$

סב. מורה נבוכים
לרמב”ם, תרגום שוורץ (שני כרכים) 36$

סג. מורה הפרישות
ומדריך הפשיטות לר’ דוד בן יהושע מימוני, מהדור’ יוסף ינון (מקיצי נרדמים), 18$

סד. פירוש קדמון לספר
הכוזרי [מכ”י], דב שוורץ, 18$

סה. מחברת הערוך
לר”ש פרחון (ד”צ הוצאת מקור), 28$

סו. פירוש ר”י
בלעם, ישעיהו, 17$

סז. פירוש ר”י
בלעם, ירמיהו, 17$

סח. הפירוש המיוחס
לרש”י לדברי הימים, 24$

סט. עץ חיים
(לונדריש), [ב-ג] [חסר חלק מהסט], 35$

ע. מפירושי רב סעדיה
גאון למקרא, ליקט יהודה רצהבי (מוסד הרב קוק) 8$

עא. כתבי ר’ משה אבן
תבון בעריכת:
חיים קרייסל, קולט סיראט, אברהם ישראל 24$

עב. דרשות ר’ זרחיה
הלוי סלדין [תלמיד של ר’ קרשקש], מהדיר: ארי אקרמן 19$

עג. לוית חן לר’ לוי
בן אברהם, סתרי האמונה, שער ההגדה [מהדיר: חיים קרייסל], 465 עמודים, אוניברסיטת
בן גוריון הנגב [כרך ד] 28$

עד. ספר גימטריאות
לרבינו יהודה החסיד, ב’ חלקים 25$

עה. אמרות טהורות
חיצוניות ופנימיות לרבינו יהודה החסיד, 15$

עו. תשובות רבינו
אלעזר מוורמייזא, ה’רוקח’, שיר מחורז בהנהגת התשובה ודרכיה 14$

עז. סודי חומש ושאר
מתלמידי רבינו יהודה החסיד, פירושים, גימטריאות ופרפראות על התורה, שיר השירים,
איוב ורות, 11$

עח. דרשות לימי
התשובה מבית מדרשם של חסידי אשכנז, 8$

עט. ספר קושיות לאחד
מן הראשונים באשכנז, טעמי מנהגים והלכות, ביאורי פסוקים, פירושי אגדה ומדרשים עלומים
בדרך קושיא ותירוץ, 13$

פ. ר’ אביגדור
הצרפתי על התורה [מבעלי התוס’], מהדיר: ר’ יצחק הערשקאוויטש, [ב’ חלקים] [מהדורה שניה[, 32$

פא. כתר ירושלים,
כולל כרך הארות [פורמט גדול] 75$

פב. כתר ירושלים,
פורמט קטן, 42$

פג. נוסח הממקרא
ב’כתר ירושלים’, ומקורותיו במסורה ובכתבי היד, מרדכי ברויאר, 57$

פד. סיפורי בן סירא
בימי הביניים, מהדיר: עלי יסיף, 50$

אחרונים

א. ספר הפעולות, לר’ חיים ויטל, מהדורה שניה, 60$

ב. ספרי ר’ נתן נטע
הנובר: שערי ציון טעמי סוכה [על פי דפוס ראשון ושני], [עבודה יפה] 21$

ג.
ר’
יאיר חיים בכרך, [בעל ה’חות יאיר’], מר קשישא, ספר כללים [מצוין!] 12$

ד. ר’ שמואל
ואלדבערג, דרכי השינויים, מחקר על דרכי מדרש הכתובים בספר חז”ל, [דפוס מקור]
28$

ה. ר’ אליעזר פאפו,
דמשק אליעזר, 10$

ו.
מכתבי
מרום, ממרון הגרי”מ חרל”פ 10$

ז.
צבי
בצר, מנחת שי על חמישה חומשי תורה 32$

ח. ר’ יאיר עובדיה,
אור לגויים הלכות עבודה זרה, 15$

ט. הרב אברהם יצחק
הכהן קוק, לנבוכי הדור, [חדש] 22$

י.
מורה
באצבע + עמודי הוראה, חיד”א (אהבת שלום) 9$

יא. שלחן ערוך
האר”י, ע”פ מראה כהן, מכון חת”ס [הובא במג”א הרבה], 18$

יב. תרומת כהן, קובץ
שיחות ומאמרים של הרב קלמן כהנא, 14$

יג. הוראת שעה [לישב
ויש לישב במהרש”א] 5$ כריכה רכה

יד. מעגלי צדק הלכות
ומנהגים לכל ימות השנה, ירושלים תש”ס [מנהגים וכו’ משנת ש”י בערך]
שו”ת רבינו בנימין הלוי, [אין להשיג] 24$

טו. לבוש בדים, לר’
ידידי’ ווייל, 5$

טז. ר’ וויס, מגידים
חדשים, במדבר, 17$

יז.

יח. ספר המצרף,
ביאורים והגהות לאגדות חז”ל, אברהם דובזויץ, (דפוס צילום, אודעסא
תרל”ו) 9$

יט. גנזי יהודה, אוסף
גנזים מגדולי הדורות במאות שנים האחרונות רובם רואין עתה אור הדפוס בפעם הראשונה,
כולל מבוא מקיף על כל הכ”י מאת ר’ יחיאל גולדהבר, 323 עמודים [מצוין] 34$

כ. סידור האר”י
רבינו חיים, [בעל הטור ברקת], לימות חול, 34$ [אין להשיג]

כא. ר’ חנוך ארנטרוי,
קמץ המנחה דרשות על התורה, 19$

כב. ר’ חנוך ארנטרוי,
שיירי המנחה, 17$

כג. מתורגמן ר’ אליהו
בחור 35$

כד. ר’ דוד צבי הופמן
-ספר ויקרא ב’ חלקים 50$

כה. ר’ דוד צבי הופמן
-ספר דברים ב’ חלקים 50$

כו. ר’ אליעזר ברגמן,
בהר ייראה, [תלמיד רבי אברהם בינג], נערך מכ”י ע”י ר’ שלמה מן ההר, 18$

כז. ר’ אהרן מרקוס,
ברזילי, מסה בתולודת הלשון העברית, 22$

כח. אוצר מפרשי
התורה: מבין חידות על המסורה פירוש על המסורה לר’ יעקב מצויזמר הקדמה למנחת שי
אור חיים הערות על מנחת שי הקדמה כוללת לתרגום אונקלוס מאת ר’ נתן אדלר בעל
הנתינה לגר 21$

כט. אוצר מפרשי
התורה: ספר קטרת הסמים –ביאור על תרגום אונקלוס יונתן וירושלמי 18$

ל. ר’ משלם ראטה,
מבשר עזרא, הערות והארות בפירוש הראב”ע על התנ”ך ובסופו ק’ תכנית לימוד
25$

לא. ר’ יצחק אהרן,
עיני יצחק ביאורים וחידושים בעין יעקב, [כריכה רכה] 13$

לב. קיצור מלאכת
המספר לר’ אליהו מזרחי 12$

לג. כתבי רבינו יצחק
אבוהב (דה פונסקה); חכמי ריסיפי ואמשטרדאם (מכון ירושלים), 14$

לד. ר’ שריה דבליצקי,
וזרח השמש 16$

לה. ר’ טיכטל,
שו”ת משנת שכיר, חלק א, או”ח, [לא נמצא בהמהדורה החדשה] 14$

לו. שו”ת
מגידות, לבעל פמ”ג 9$

לז. שו”ת זקני
יהודה, ר’ יהודה אריה ממודינה, מוסד רב קוק, 40$

לח. בתורתו של ר’
גדליה (נדל) [מהדורה שניה] 26$

לט. ספר הזכרון לגאון
ערך השלחן [כללים], ותפארת יצחק לר’ יעקב חיים סופר 9$

מ. יחי ראובן וספר אות
יעקב [כללים] לר’ יעקב חיים סופר, 9$

מא. מסורת משה,
הוראות והנהגותת שנשמעו מאת רבן של כל בני הגולה ופוסק הדור הגאון ר’ משה
פיינשטיין, תרכא עמודים 19$

מב. ר’ אברהם חיים
נאה, קצות השלחן הערות למעשה, 17$

מג. דרשות גבעת שאול,
ר’ שואל מורטירא [מצוין] 24$

מד. אור פני יצחק, ר’
יצחק פייגעבוים, 5$

מה. ירחון תבונה, 6$

מו. קרבן שבת צלותא
דמעלי שבתא תיקוני שבת 9$

מז. קובץ מפרשי
המהרש”א: חמשה ספרים בכרך אחד: הוראה שעה בית אברהם אמרי בינה מחנה אפרים
ישוב הדעת 11$

מח. חידושי דינים
מהלכות פסח, עם הערות רי”פ פערלא 12$

מט. תהלוכות היבשה
[הלכות הולכי דרכים] [נדפס ב1869] 9$

נ.
בעל
שם על התורה, ב’ חלקים, 20$

נא. ר’ אברהם שלום,
נוה שלום חלק ב 11$

נב. נפש חיה לר’
ראובן מרגליות 18$

נג. שם עולם, לר’
יהונתן אייבשיץ, 20$

נד. ר’ משה ליב שחור,
אבני שהם על התורה ועוד [ב’ חלקים] [מצוין], 32$

נה. ר’ זאב רבינוביץ,
שערי תורת בבל 44$ [מצוין, כולל הערות על סדר הדורות]

נו.
בארות נתן, ר’ נתן רבינוביץ ביאורים על
הש”ס, 9$

נז.
ר’ יצחק טייב, חקת הפסח, וערך השלחן 16$

נח.
ילקוט חדש 8$

נט.
ביאור לתורה של יש”ר רג’יו [ה’ חלקים]
75$

ס.
דיני תשעה באב ביום א ודיני שבת שלפניו, ר’
שריה דבליצקי, 9$

סא.
ר’ ישכר טייכטאל, אם הבנים שמחה,
תשע”ג, 17$

סב.
מדרש אגדה בראשית עם פ’ עץ יוסף ענף יוסף
ויד יוסף 7$

סג.
דרש משה, [דרוש] ר’ משה ראב”ד קראקא,
12$

סד.
מנחת יהודה על ש”ס [תלמיד נחלת דוד]
14$

סה.
תורי זהב על שיר השירים שקל הקודש על
מגילת אסתר ברית קודש, עניני מילה לר’ שמואל באנדי 20$

סו.
ר’ נחמן גרינשפאן, מלאכת מחשבת, [מצוין!]
23$

סז.
גבעת פנחס, ר’ פנחס מפאלאצק, תלמיד
הגר”א 12$.

סח.
ר’ יצחק וויס, שיח יצחק על התורה מכון
ירושלים 9$

סט.
תורת מוסר ר’ חיים ריינס, מוסד רב קוק, 6$

ע.
מאורות נתןברך משה ר’ נתן אלעווסקיא, מכון
ירושלים 9$

עא.
ר’ משה ברמאן, חק משה, הערות על ש”ס,
16$

עב.
קיצור של”ה 9$

עג.
שלל דוד על התורה (מכון ירושלים) 10$

עד.
ראש דוד, דרשות על התורה, חיד”א, 2
כרכים 14$

עה.
שו”ת ר’ אליהו גוטמכר, ב’ חלקים 55$

עו.
ר’ פנחס זביחי, ברכת טובענין מאה ברכות,
13$

עז.
ק’ לקט שדך, ר’ מונק, ירח האיתנים, 4$

עח.
סדר הדורות, 11$

עט.
ר’ דוד צבי הופמן, המשנה הראשונה ופלוגתא
דתנאי 9$

פ.
ר’ צבי הירש גראדזענסקי, בית היין, על הלכות יין נסך, 15$

פא.
מבחר כתבים, ר’ מרדכי גימפל יפה [חוברת]
18$

פב.
דברי מנחם מסכת אבות עם פי’ מ”ן על
האמת והשקר, לר’ מנחם פרידמן, [מצוין] 18$

פג.
סדר אליהו אדר”ת, מוסד רב קוק [מצוין]
40$

פד.
ר’ יואל הרצוג, גליוני יואל, 19$

פה.
סגולות ישראל, 5$

פו.
אור תורה,ר’ פינחס הכהן, [תימן], 15$

פז.
ר’ אברהם אליהו קפלן, דברי תלמוד, חלק א
22$

פח.
ר’ אהרן מרקוס, שו”ת מן השמים, עם
פירוש קסת הסופר 8$

פט.
ספר ארח מישרים, שו”ע למדות 8$

צ.
עקבי שלום, חוברת, כולל פרק מתוך ספר
המספיק לעבודי ה’ לר’ אברהם בן הרמב”ם, ושתי תשובות ממנו, 7$

צא.
הלכות המדינה לבעל ציץ אליעזר, 26$ [מצוין]

צב.
ר’ קלמן כהנא, חקר ועיון ספר שלישי [מצוין]
11$

צג.
מקום הניחו אבתיו, ביאור על רש”י
עה”ת, ר’ אברהם פעסין, 6$

צד.
קונטרס באו חשבון, הערות והארות בעניני מידות משקל ונפח שבדברות
רבותינו, יעקב ישראל סטל, 9$

צה.
ר’ משה צוריאל, בית יחזקאל, הלכות דעות,
16$

צו.
ר’ יחיאל מיכל טוקצינסקי, ספר ארץ ישראל 9$

צז.
ר’ מרדכי ליכטשטיין, מצות הלבבות, 9$

צח.
אגרות הטיול עם פירוש טיול בפרדס, 15$

צט.
עלים למבחן מגילת ספר אגרת הפורים 9$

ק.
שו”ת רבי עזריאל הילדעסהיימער, אבן
העזר וחושן משפט, דרשות בהלכה, על התורה, 22$

קא.
ר’ חיים ביברפלד, מנוחה נכונה קיצור הלכות
שבת כולל הערות של ר’ שריה דבליצקי, 10$

תפילה- פיוט

קב.
עזרא פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראליים
בתקופת הגניזה [כריכה רכה][מצוין] 21$

קג.
הגדה של פסח, פרי עץ חיים, ר’ יצחק רצהבי,
19$

קד.
יוסף תבורי פסח דורות 19$

קה.
ד’ גולדשמידט סליחות פולין $25

קו.
דניאל גולדשמידט, מחקרי תפילה ופיוט, 23$

קז.
טעמי וסודות התפילות להושענות ופיוטי שמחת
התורה להרוקח 8$

קח.
כל עצמותי תאמרנה; השפה הלא-מילולית של
התפילה, אורי ארליך, 17$

קט.
הגדה שלמה, סדר הגדה של פסח, ר’ מנחם כשר,
20$

קי.
בתי כנסת עתיקים, קובץ מחקרים, 21$

קיא.
זכר צדיק, סדר חג הפסח, מהדיר י”ש
שפיגל, 12$

קיב.
אורי ארליך, תפילת העמידה של ימות החול,
נוסחי הסידורים בגניזה הקהירית שורשיהם ותולדותיהם, יצחק בן צבי, 388 עמודים [חדש]
[מצוין]. 29$

קיג.
מחזור בית דין, לראש השנה, ר’ אברהם חמוי
[חומר חשוב] 19$

קיד.
מחזור דק”ק איטאלייאני, חלק ב,
שד”ל, 12$

קטו.
התפילה בתקופת
התנאים והאמוראים, יוסף היינימן כרכיה קשה 28$

קטז.
יוסף היינימן, התפילה בתקופת התנאים
והאמוראים, [כריכה רכה], 23$

קיז.
הגדה של פסח, דניאל גולדשמידט- עורך, 15$

קיח.
צררה לאלעזר, ע”י ר’ מאיר וונדר,
[מהדורת כיס] צרור ספרי תפילות ווידויים לחולים תחינות ומענה לשון לבתי עלמין ועל
קברי צדיקים, 9$

קיט.
עזרא פליישר, שירת הקודש העברית בימי
הביניים, 23$

קכ.
זמירות של שבת, נפתלי בן מנחם, 28$

קכא.
ר’ שלמה אבן גבירול, כתר מלכות, [ספריית
מקורות יג], מוסד רב קוק, 19$

קכב. דיואן ר’ אליעזר הבבלי [ר’ חיים ברודי מהדיר] מקיצי נרדמים 18$

קכג.
שירת
הרוקח 20$

קכד.
אזהרות ר’
אליהו הזקן 17$

קכה.
שירת רבנו
תם $20

קכו.
שלמה אבן גבירול: שירים, בעריכת י’ לוין,
תל-אביב תשסז (מהסידרה שירת תור הזהב) 13$

קכז.
יהודה הלוי: שירים, בעריכת י’ לוין,
תל-אביב תשסז (מהסידרה שירת תור הזהב) 13$

קכח.
יהודה אלחריזי: מבחר (מהסידרה שירת תור
הזהב) 13$

קכט.
טדרוס אבולעאפיה: שירים (מהסידרה שירת תור
הזהב) 13$

קל.
כנישתא, חלק ב, 23$

קלא.
שפת השיר של הפיוט הארץ-ישראלי הקדום /
יוסף יהלום / 18$

קלב.
אז באין כול: סדר העבודה הארץ-ישראלי הקדום
ליום הכיפורים, מהדורת יוסף יהלום, 25$

קלג.
שירת החול העברית בספרד, שולמית אליצור, 3
כרכים, 55$

קלד.
עזרא פליישר, השירה העברית בספרד
ובשלוחותיה – 3 כרכים 55$

קלה.
הקולך זה הקול: הביטים בפיוטי הגאולה של ר’
שלמה אבן גבירול, אריאל זינדר, (תשעב) 18$

קלו.
לתולדות השירה והדראמה העברית; מחקרים
ומסות, חיים שירמן, (שני כרכים), 18$

קלז.
שירת ישראל לר’ משה אבן עזרא, תרגום
ב”צ הלפר, ליפסיה תרפד (הוצאת מקור), 16$

קלח.
ספר שעשועים ליוסף בן מאיר אבן-זבארה
/ יהודית דישון / 17$

קלט.
שירים גנוזים: שירים חדשים מגניזת קהיר, נ’
אלוני וי’ טובי, 16$

קמ.
השירה העברית באלג’יריה: מהדורה מדעית
בצירוף מבואות, הערות וביאורים, מהדורת א’ חזן, לוד תשסט

קמא.
ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך
שני,18$

קמב.
ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג, 18$

קמג.
ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ד, 18$

קמד.
ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ה, 18$

מנהג-הלכה

א. שרשי מנהג אשכנז
חלק ב 25$

ב. שרשי מנהג אשכנז
חלק ד [מצב בינוני] 15$

ג.
מנהגי
הקהילות, ב’ חלקים, ר’ יחיאל גולדהבר, 26$ [מצוין]

ד. ר’ המבורגר,
גדולי הדורות על משמר מנהג אשכנז 15$

ה. יוסף כהן, מקורות
וקורות [כולל הרבה מחקרים חשובים כמו: מסכת אבות פירושיה ותרגומיה, סדר קבלת שבת
ופזמון לכד דודי מגילת אסתר בצפת במאה הט”ז ועוד] 28$

ו.
מאיר
רפלד, נתיבי מאיר, אסופת מאמרים [מצוין] 28$

ז.
פתחי
תפילה ומועד, יעקב ש’ שפיגל [מצוין] עותק אחרון 30$

ח. חקרי קבלה ותפיל, משה חלמיש 21$

ט. שלמה אשכנזי, אבן
חן [מהנהגים ועוד] 15$

י.
הלכות
והליכות בחסידות, אהרן וורטהיים, 10$

יא. חומרי מרפא
בספרות היהודית של ימי-הביניים והעת החדשה, פרמקולוגיה, היסטוריה והלכה, אברהם
שמש, 25$

יב. ר’ יוזפא שמש
דהקילות וורמיישא, שלמה איידלברג, 15$

יג. מנוחת שלום, חלק
ז-ח, משא ומתן בירורים ועיונים בתורת המנהגים, ר’ יעקב חיים סופר 18$

יד. יעקב גרטנר, גלגולי מנהג בעולם הלכה [אפשר לקבל תוכן הענינים], 15$

טו. נחום רקובר, מטרה
המקדשת את האמצעים 25$

טז. קונטרס מנהגי
החסידים בעיה”ק צפת 9$

יז. אליעזר בשן,
שבייה ופדות, בחברה היהודית בארצות הים התיכון, 18$

יח. ש’ ספראי, העליה
לרגל בימי הבית שני, 25$

יט. יסודי המשפט
העברי, חלק ד, אשר גולאק, 5$

כ. יחזקאל
ליכטנשטיין, מטומאה לקדושה 19$

כא. יחזקאל
ליכטנשטיין, המאבד עצמו לדעת 19$

כב. מחקרים בספרות
התשובות / י”ז כהנא, [מצוין] 30$

כג. קובץ אהל שרה
לאה, ירושלים תשנ”ט, 1000+ עמודים, כולל חיבור חשוב של ר’ דוד צבי
רוטשטיין בשם ‘ספר תורה מנוקד’, יותר מ200 עמודים, על עניני נקודות ועוד, 24$.

כד. ר’ אליעזר ליפמן
פרינץ, פרנס לדורות, 24$

כה. יספור לדור, יונה
עמנואל 17$ על השואה [יש לציין שר’ שלמה זלמן אורבעך היה קורא בחיבור זה
בתשעה באב]

מקרא, חז”ל, מדרש

כו. ספר בן סירא
השלם, משה צבי סגל, 18$

כז. יואל אליצור,
מקום בפרשה, גיאוגרפיה ומשמעות במקרא [חדש] 25$

כח. אמנון בזק, עד
היום הזה [שאלות יסוד בלימוד תנ”ך] חומר חשוב [חדש] 24$

כט. יש סדר למקרא:
חז”ל ופרשני ימי הביניים על מוקדם ומאוחר בתורה, יצחק גוטליב, 21$

ל. שקיעין- מדרשי תימן, שואל ליברמן 13$

לא. אפרים אורבך,
מעולמם של חכמים 36$

לב. אברהם השל, תורה
מן השמים, חלק א-ב, 60$

לג. יעקב נחום
אפשטיין, מבואות לספרות התנאים 42$

לד. עצב נבו: מיתת
משה במדרשי חז”ל, יעקב בלידשטיין, 20$

לה. כתר ארם צובה
והנוסח המקובל – מרדכי ברויאר, 35$

לו. יהודה קומלוש,
המקרא באור התרגום 20$

לז. העקיבות התרגומית
בתרגום אונקלוס, רפאל בנימין פוזן [מצוין], 24$

לח. אברהם עפשטיין
[חלק ב]מקדמוניות היהודים, מוסד רב קוק, 22$ [מצוין]

לט. אליהו זייני,
רבנן סבוראי וכללי הלכה, 18$

מ. בנימין זאב בכר,
ערכי מדרש 11$

מא. פתח לספרות
חז”ל, מירה בלברג, אוני’ פתוחה, 22$

מב. יוסף דרנבורג,
משא ארץ ישראל 12$

מג. שולמית אליצור,
למה צמנו? [מצוין] 28$

מד. עיונים באבות דר’
נתן: נוסח עריכה ופרשנות, מנחם קיסטר, 15$

מה. מ’ טננבלאט,
התלמוד הבבלי בההוותו ההיסטורית, 18$

מו. חנן גפני פשוטו
של משנה, פרק בתולדות המחקר של ספרות חז”ל בעת החדשה [מצוין] 19$

מז. יונה פרנקל, דרכי
האגדה והמדרש ב’ חלקים, 75$

מח. מדרש ואגדה, יונה
פרנקל, שלושה כרכים (האוני’ הפתוחה(, 60$

מט. מסורות ונוסחאות
בתלמוד (פיינטוך), 22$

נ.
ליב
מוסקביץ, הטרמינולוגיה של הירושלמי, [מצוין] 32$

נא. צורה ועריכה
בספרות חזל, אברהם גולדברג, 23$

נב. אברהם ביכלר, עם
הארץ הגלילי, מוסד רב קוק 10$

נג. בעקבות תולעת
השני הארץ ישראלית, זהר עמר 15$

נד. הלכה הליכה ומשיחיות בכת מדבר יהודה 12$

נה. בנימין דה-פריס,
מחקרים בספרות התלמוד, 16$

נו. דיאלוג עם טריפון
היהודי, יוסטינוס מרטיר, מהדורה ותרגום דוד רוקח, 25$

נז.
תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל ש’ קליין
19$

נח.
עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר, מעשי חכמים
בספרות חז”ל, 14$

נט.
יהודה פליקס, עצי בשמים יער ונוי, צמחי
התנ”ך וחז”ל, 28$

ס.
שמואל קרויס, קדמוניות התלמוד, כרך א [ב’
חלקים] [452 עמודים], 28$

סא.
שמואל קרויס, קדמוניות התלמוד, כרך ב [חלק
א] [276 עמודים] 18$

סב.
ריהוט הבית במשנה, קרן קירשנובים,21$

סג.
אנציקלופדיה תלמודית, הוספה לערך ארץ ישראל
[תשל”ט] [נמצא כבר המהדורת שי”ל אחר תשל”ט] 6$

סד.
שמא יהודה פרידמן, לתורתם של תנאים, 23$

סה.
שמא יהודה פרידמן, מחקרי לשון ומינוח בספרות
התלמודית, [תשע”ד], 33$

סו.
תוספתא עתיקתא – מסכת פסח ראשון: מקבילות
המשנה והתוספתא ופירושן בצירוף מבוא כללי, ש”י פרידמן, 18$

סז.
לחקר התלמוד, אברהם ווייס 28$

סח. ר’ יקותיאל
גרינוואלד, הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי, 23$

סט. מבוא המשנה, יעקב
ברילל, שני חלקים, 28$

ע. זכריה פרנקל,
מבוא הירושלמי, 25$

עא.
חנוך אלבק, מבוא לתלמודים, 38$

עב.
ר’ שלמה זלמן הבלין, מסורת התורה שבעל פה
תשע”ב, 25$ [ספר מצוין, 632 עמודים] 25$

עג.
עשרת הרוגי מלכות במדרש ובפיוט / אלתר
ולנר, 17$

עד.
מחלל שבת בפרהסיא: מונח תלמודי ומשמעותו
ההיסטורית, מוטי ארד, (ביהמ”ל בניו יורק) 22$

עה.
מימרה מגיה מיתוס; פרקי דרבי אליעזר לאור
מחקר הספרות העממית, דינה שטיין, 25$

עו.
חטאו של אלישע, יהודה ליבס, 12$

עז.
מנחם הרן, האסופה המקראית תהליכי הגיבוש עד
סוף ימי בית שני, חלק א 15$

עח.
ספר היובל לכבוד פר’ יעקב זוסמן, [תרביץ
שנה פא] 470 עמודים [מצוין] 65$

עט.
ספר המצות הגדול גן עדן [קראי] 25$

פ.
פירוש על ספר במדבר, שלושה כרכים,
יעקב ליכט, 18$

גאונים וראשונים

פא.
אברהם גרוסמן ראשות הגולה בבל בתקופת
הגאונים, 15$

פב.
חיים סולוביצ’יק, הלכה כלכלה ודימוי עצמי, [נדיר] 36$

פג. שי”ר תולדות
גדולי ישראל, ב’ חלקים 44$

פד.
אברהם אליהו הרכבי, חדשים גם ישנים 43$

פה.
היישוב היהודי בא”י בראשית האיסלאם
וכו’, ש”ד גוייטין 25$

פו.
והרומאי אז בארץ: אחד עשר פרקים בהיסטוריה
של ארץ ישראל, משה גיל 18$

פז.
שבחי הרמב”ם, סיפורים עממים בערבית
יהודית מהמזרח, יצחק אבישור, מגנס 26$

פח.
שלם יהלום, בין גירונה לנרבונה, אבני בניין
ליצירת הרמב”ן [חדש] 26$

פט.
יהודים מול הצלב, גזרות תתנ”ו
בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה [מגנס] 26$

צ.
הרמב”ם בנבכי הסוד מחווה למשה חלמיש,
דעת 64-66 [560 עמודים] 23$

צא.
דב רפל, הרמב”ם כמחנך 25$

צב.
ענייני אבן עזרא, נפתלי בן מנחם (מוסד הרב
קוק), 40$

צג.
רש”י: דמותו ויצירתו, בעריכת א’
גרוסמן וש’ יפת, שני כרכים (מרכז שזר), 25$

צד.
שי”ר, תולדות גדולי ישראל, חלק ב
[ר”ח, רבנו נסים, ועוד] 16$

צה.
התורה והחיים, גידמן סט ג’ חלקים 50$

צו. שרה צפתמן, ראש וראשון, ייסוד מנהיגות בספרות ישראל, מגנס 26$

צז.
ליישב פשוטו של מקרא, אסופת מחקרים בפרשנות
המקרא, 22$

צח.
מיכה פרי, מסורת ושינוי מסירת ידע בקרב
יהודי אירופה בימי הביניים, 19$

צט.
ירחמיאל ברודי, צוהר לספרות הגאונים, 19$

ק.
יוסף דן, הסיפור העברי בימי הביניים, 20$

קא.
יוסף דן, הסוד של חסידות אשכנז, 28$

קב.
שמחה עמנואל, שברי לוחות [מצוין] 23$

קג.
ש”ד גויטיין, סדרי חינוך מתקופת
הגאונים עד בית הרמב”ם יצחק בן צבי
25$

קד.
ישראל מ. תא שמע, רבי זרחיה הלוי בעל המאור
ובני חוגו 33$

קה.
יונה פרנקל, דרכו של רש”י בפירושו
לתלמוד בבלי 28$

קו.
הספרות הפרשנית לתלמוד, י”מ תא שמע,
(שני כרכים), 40$

קז.
יהודה ליב גירשט, תחנות בספרות ישראל, ב’
חלקים, מזמן חתימת התלמוד- מזמן
ראשית הצמיחה של ספרות ישראל בספרד המוסלימית עד דורו של ר’ יהודה הלוי, 34$
[ספרים חשובים]

קח.
רבי יצחק בר ששת הריב”ש, מוסד רב קוק,
18$

קט.
שמואל ביאלובלוצקי, אם למסורת, מחקרים
ומאמרים [מצוין] 20$

קי.
שרה קליין ברסלבי, פירוש הרמב”ם
לסיפור בריאות העולם 15$

קיא.
הרי”ף ומשנתו [נכתב ע”י שמואל
אשכנזי] 23$ [מצוין]

קיב.
שרה קמין, רש”י פשוטו של מקרא ומדרשו
של מקרא, 16$

קיג.
פירוש רש”י לתורה, עיונים בשיטתו,
נחמה ליבוביץ משה ארנד, ב’ חלקים אוניברסיטה הפתוחה, 16$

קיד.
מעייני אגם, אסופת מאמרים נבחרים, עיקרם
בתורת לעזי רש”י, ר’ אברהם גלאנצר, 16$

קטו.
קדושת החיים וחירוף הנפש / מרכז שזר, 17$

קטז.
לוגיקה אריסטוטלית ומתודלגיה תלמודית,
אבירם רביצקי, 19$

קיז.
תא שמע (ספר זכרון) – 2 כרכים, [ניתן לקבל
תוכן] [מצוין] 45$

קיח.
אפרים שמואלי, דון יצחק אברבנאל, וגירוש
ספרד, 12$

קיט.
סיגופים ופיתויים; הסיפור העברי באשכנז כ”י
פרמא 2295, רלה קושלבסקי, 22$

קכ.
אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן; לתולדות
חלופה ליהדות הרבנית, 19$

קכא.
מאה סיפורים חסר אחד: אגדות כת”י
ירושלים בפולקלור היהודי של ימי הביניים, מהדורת עלי יסיף (אוני’ תל אביב), 18$

קכב.
כנסת מחקרים כרך א: אשכנז עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים ישראל תא-שמע 23$

קכג. כנסת מחקרים כרך ב: ספרד עיונים
בספרות הרבנית בימי הביניים תא-שמע
י”מ, 23

קכד.
כנסת מחקרים כרך ג: איטליה וביזנטיון עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים ישראל מ’ תא-שמע, 23$

קכה.
כנסת מחקרים כרך ד: ארצות המזרח, פרובנס
ומאסף עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים
ישראל מ’ תא-שמע,23$

קכו.
בעלי התוספות (2 חלקים) תולדותיהם, חיבוריהם, שיטתם אפרים א. אורבך 25$

קכז.
סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים,
דב שוורץ, 15$

קבלה –חסידות

א.
ר’ יעקב הלל, כתבוני לדורות, סדר השתלשלות
כתבי האר”י, 12$

ב. דוד אסף, הציץ
ונפגע, 32$

ג.
קבלת האר”י, יוסף אביבי (3 כרכים), [מצוין] 64$

ד. ישראל תא שמע-
הנגלה שבנסתר 19$

ה. מחקרים בספרות
הקבלה / אפרים גוטליב, 26$

ו.
שד”ל, ה’ויכוח’, ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר
הזוהר, וקדמות הנקודות והטעמים, 24$

ז.
מטפחות ספרים לר’ יעקב עמדין 36$

ח. ישעיה תשבי, תורת
הרע והקליפה בקבלת האר”י, שוקן תש”ב, 19$

ט. ספר הקונדוס
[חומר חשוב] בעריכת מרדכי זלקין, 17$

י.
שמואל
ורסס, השכלה ושבתאות תולדותיו של מאבק 19$

יא. בכל דרכיך דעהו;
תפיסת האלוהות והעבודה בגשמיות בראשית החסידות, ציפי קויפמן, 20$

יב. נתיב לתניא, משה
חלמיש 12$

יג. יהונתן גארב,
מקובל בלב הסערה ר’ משה חיים לוצאטו 23$

יד. בעל השם; הבעש”ט
– מאגיה, מיסטיקה, הנהגה$, עמנואל אטקס, 15$

טו. השלב האחרון:
מחקרי החסידות של גרשם שלום, בעריכת דוד אסף (מאגנס), 25$

טז. הלכה וקבלה יעקב
כ”ץ כריכה רכה, מגנס, 40$

יז. ר’ לאם, תורה
לשמה,

יח. מ’ בלבן, לתולדות
התנועה הפראנקית, 40$

יט. צלם אלהים; הלכה
ואגדה, יאיר לורברבוים, 28$

כ. בנימין בראון,
תנועת המוסר הליטאית אישים ורעיונות, 21$

כא. בימי צמיחת
החסידות: מגמות רעיוניות בספרי דרוש ומוסר, מנדל פייקאז’, מהדורה שנייה מורחבת
[מצוין], 14$

כב. דוד גנז וזמנו,
1613-1541: מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה, אנדרה נהר, מהדורה שניה
מתוקנת, 14$

כג. הגוף האלוהי הנשי
בקבלה עיון בצורות של אהבה גופנית ומיניות נשית של האלוהות, דניאל אברמס, 19$

כד. הופעותיו של הכוח
במיסטיקה היהודית; מספרות חז”ל עד קבלת צפת, יהונתן גארב, 18$

כה. היהפוך כושי
עורו; האדם השחור כ’אחר’ בתולדות התרבות היהודית, אברהם מלמד, 18$

כו. ונהר יוצא מעדן;
על שפת החוויה המיסטית בזוהר, מ’ הלנר-אשד, 18$

כז. מ’בעל שד’ ל’בעל
שם’; שמואל פאלק, ‘הבעל שם מלונדון’, מיכל אורון, 15$

כח. מוטיבים שאולים
בספרות ישראל, יהודה רצהבי, 21$

כט. יוסף דן, עיונים
בספרות חסידי אשכנז, 25$

ל. נתיבי אמונה
ומינות, י’ תשבי (כריכה רכה)23$

לא. נתיבי אמונה
ומינות, י’ תשבי (כריכה קשה) 25$

לב. ר’ יעקב עמדן ספר
שמוש, 24$

לג. שבר פושעים לר’
משה חאגיז נגד נחמיה חיון, 32$

לד. רבנו אליהו
מווילנא, רשימה ביבליוגרפית, ישראל יעקב דינסטאג, 11$

לה. ש. ברנפלד, בני
עלייה, א-ב (ב’ חלקים), [תולדות רש”י, ראב”ע, רמב”ם, ר’ אבעלפיא,
עמנואל הרומי, אברבנאל, ר’ עזריה מן האדומים ועוד], 18$

לו. אגרות שד”ל,
ב’ חלקים 45$

לז. שמואל דוד לוצאטו
ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, 25$

לח. יוסף פרל, מעשיות
ואיגרות, [האקדמיה הלאומית תש”ל]
בעריכת ח’ שמרוק וש’ ורסס, 22$

לט. יוסף פרל, מגלה טמירין, ההדיר על פי דפוס ראשון וכתבי-יד והוסיף מבוא
וביאורים יונתן מאיר, מוסד ביאליק. ג’ חלקים.
כרכים
‘מגלת טמירין’ כולל 345 עמודים +מח עמודים; כרך ‘נספחים’ עמ’ 349-620 כרך ‘חסידות מדומה’ עיונים בכתביו הסאטיריים של
יוסף פרל, 316 עמודים, 62$

מ. ספר היובל לצונץ
[כולל כמה כ”י חשובים] 17$

מא. ספר זכרון
דגל מחנה ראובן, לזכרו של ר’ ראובן
אליצור [כולל חומר מעניין] 30$

מב. בכורים, כתב עת
לחכמת ישראל, שני חלקים [חומר חשוב] [1864-1866] 50$

מג. ספר הבעש”ט,
מוסד רק קוק 22$

מד. כל סיפורי רבי
נחמן מברסלב, המעשיות, הסיפורים הסודים החלומות והחזיונות, מהדורה מבוררת על פי
כתבי יד, מאת צבי מרק, ידיעות ספרים-ביאליק, 25$

מה. מחקרים בחסידות
ברסלב, יוסף וייס, בעריכת מ’ פייקאז’ 14$

מו. חסידות ברסלב:
פרקים בחיי מחוללה, בכתביה ובספיחיה, מנדל פייקאז’, 14$

מז. חסידות פולין:
מגמות רעיוניות בין שתי המלחמות ובגזרות תש-תשה, מנדל פייקאז’, 14$

מח. בין הלכה להשכלה
/ יהודה פרידלנדר, 17$

מט. יהודה פרידלנדר,
במסתרי הסאטירה, א, 15$

נ.
יהודה
פרידלנדר, במסתרי הסאטירה, ב, 15$

נא. יהודה פרידלנדר,
במסתרי הסאטירה, ג, 15$

נב. נאחז בסבך / דוד
אסף, 36$ [עותק אחרון]

נג. בן ציון
קליבנסקי, כצור חלמיש, תור הזהב של הישיבות הליאטיות במזרח אירופה, 32$

נד. יצחק גת, המכשף
היהודי משואבך, משפטו של רב מדינת ברנדנבורג-אנבסך צבי הירש פרנקל 19$

נה. יוסף פנד, מתווי דרכי
עיתונות אגודת ישראל 19$

נו. אברהם קורמן,
יהודי מיהו ומהו, 24$

נז. יעקב ברנאי,
היסטריוגרפיה ולאומיות, מגמות בחקר ארץ ישראל ויישובה היהודי, 1881-634, 16$

נח. הקיץ הנורא
ההוא 70 שנות להשמדת הקהילות היהודיו
בערי השדה בליטא, היסטוריה הגות ריאליה, מכללת אפרתה 25$

נט. מחקרים בתולדות
היהודים בארץ ישראל ובארצות המזרח, דוד תמר, 15$

ס. בנתיבי אשכנז:
מחקרים בקורות יהודי אירופה בימי-הביניים, שלמה איידלברג, 22$

סא. אליעזר צווייפעל,
שלום על ישראל, ב’ חלקים 45$

סב. דוד כהנא, תולדות
המקובלים, ב’ חלקים 50$

סג. בית ישראל בפולין
עורך ישראל היילפרין חלק א 15$

סד. בית ישראל בפולין
עורך ישראל היילפרין, ב’ חלקים 35$ [מצוין]

סה. עזריאל שוחט, עם
חילופי תקופות, ראשית ההשכלה ביהדות גרמניה [מצוין] 21$

סו. מבחר כתבים, ר’
מתתיהו שטראשון, [מצוין], 22$

סז. נח רוזנבלום,
עיוני ספרות והגות [חומר מעניין], 23$

סח. יעקב כץ, מסורת
ומשבר, 15$

סט. מנחם קרן-קרץ,
מרמורש סיגט, אורתודוקסיה קיצונית ותרות יהודית חילונית למרגלות הרי הקרפטים, מפעל
דב סדן, [תשע”ד] 34$

ע. סופה וסירה,
הפרשיות הגדולות שהסעירו את העולם ההלכה, [חלק ג], 17$

עא. סופה וסירה,
הפרשיות הגדולות שהסעירו את העולם ההלכה, [חלק א], 17$

עב. סופה וסירה,
הפרשיות הגדולות שהסעירו את העולם ההלכה, [חלק ד], 17$

עג. כרכים של, דעת,
כל כרך [חוץ מכרכים כפולים] 10$

עד. מחניים,
תשנ”ד, כרך ו, על הקבלה ותורת הנסתר, 240 עמודים 16$

עה. מחניים
תשנ”ג, כרך ה, על מתינות וקנאות ביהדות, 255 עמודים.

עו. רבותינו שבגולה,
ב’ חלקים, על חכמי ליטא [מצוין] 45$

עז. יומנו של מוכתר
בירושלים, קורות שכונת בית ישראל וסביבתה בכתביו של ר’ משה יקותיאל אלפרט
(תרצ”ח-תשי”ב, 1952-1938), 21$

עח. ר’ משה הרשקוביץ,
תורת ארץ ישראל הוראת התלמוד במשנת הראי”ה הגות חזון ומעשה, 20$

עט. א”י סלוצקי,
שיבת ציון, כולל מבוא הערות ומפתחות מאת יוסף סלומן 25$

פ. מרדכי נדב, פנקס
פתוח מחקרים בתולדות יהודי פולין וליטא, 18$

פא. הלכה בתמורות
הזמן במשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך, אמיר משיח 21$

פב. ר’ אברהם
געשטעטנער, מגילת פלסתר, בירור זיוף ספר מגלת ספר המיוחס להיעב”ץ, 30$

פג. מנחם הרטום
ואברהם דוד, מאיטליה לירושלים, איגרותיו של ר’ עובדיה מברטנורא מארץ ישראל 20$

פד. פנקס ועד
ק”ק פאדוואה (של”ח-שס”ג) 25$

פה. פנקס קהילת ברלין
תפ”ג-תרי”ד, 25$

פו. פנקס ועד ארבע
ארצות, כרך א, מהדורת ישראל היילפרין, מהדורה שנייה, ירושלים תש”נ; 15$

פז. שד”ל, על
החמלה וההשגחה 17$

פח. אברהם פוקס,
קראתי ואין עונה, זעקתו של רחמ”ד וייסמנדל בתקופת השואה, 16$

פט. תולדות רבי עקיבא
איגר, מכתבי ר’ עקיבא איגר, 8$

צ. קתרסיס, כרך יח
תשע”ג, כולל מאמר ביקורת של פר’ שלמה זלמן הבלין על הספר ‘החזן איש’ של בנימן
בראון 12$

צא. יעקב מרק,
במחיצתם של גדולי הדור [מצב חדש] מצוין, [אין להשיג], 26$

צב. יומן מסע לארץ
הקודש שנת התצ”ד מאת משה קאפסוטו 18$

צג. אסופה ליוסף,
קובץ מחקרים שי ליוסף הקר, [חדש] [596 עמודים] 30$

צד. משה דוד קאסוטו,
היהודים בפירינצי בתקופת הרניסאנס, 22$

צה. קנאות דתית, מרכז
שזר, 463 עמודים, 15$ [חומר מעניין]

צו. ישן מפני חדש, שי
לעמנואל אטקס, [ב’ חלקים, א:חסידים ובעלי
מוסר, ב:משכילים מתנגדים ורבנים] [חומר חשוב] 28$

צז. יצחק שפירא,
ירושלים מחוץ לחומה, 15$

צח. דב רפל, הנבואה,
24$

צט. ישראל קלויזנר,
תולדות הקהלה העברית בוילנא, 21$

ק. הרב ש”ך,
שהמפתח בידו, משה הורוביץ 18$

קא. יצחק ריבקינד,
יידישע געלט, [מצוין], 34$

קב. יצחק לוין, מבוקר
לערב [חומר חשוב], 16$

קג. א’ מלאכי, פרקים
בתולדות הישוב הישן, [מצוין], 26$

קד. ש’ קוק עיונים
ומחקרים שני חלקים, מוסד רב קוק [מצוין] 35$

קה. אחד בדורו כרך א
על הרב מפוניבז, 28$

קו. גרשון בן אליעזר
סגל, גלילות ארץ ישראל, [ספריית מקורות ארץ ישראל ה] מוסד רב קוק, 17$

קז. ג’ קרסל, לכסיקון
הספרות העברית בדורות האחרונים, [מצוין] שני חלקים 50$

קח. אפרים דיינארד,
שבלים בודדות, 18$

קט. ספר היובל לכבוד
הרב סולובייצ’יק, מוסד רב קוק, שני חלקים מצב חדש 70$

קי. ר’ נתן הנובר,
יון מצולה, [עם הערות] 15$

קיא. ר’ מרדכי הלוי הורוויץ,
רבני פרנקפורט, מוסד רב קוק 34$

קיב. בנימין בראון, לקראת
דמוקרטיזציה במנהגיות החרדית דוקטרינת דעת תורה במפנה המאות העשרים והעשרים ואחת,
16$

קיג. יוסף פאור, הרב
ישראל משה חזן, האיש ומשנתו, 20$

קיד. אפרים חמיאל הדרל
הממוצעת ראשית צמיחת הדתיות המודררנית, [בהגות של מהר”ץ חיות, רש”ר הירש
ושד”ל], 28$

קטו. אברהם פוקס, האדמו”ר
מסאטמר, 22$

קטז. יהודה ליב ביאלר, מן
הגנזים ב [תואר של כ”י ותקנות] 9$

קיז. מעלות היוחסין
מאת ר’ אפרים זלמן מרגליות עם הערות 10$

קיח. בן ציון גת, הישוב היהודי
בארץ ישראל בשנות הת”ר התרמ”א (1840-1881) 14$

קיט. ישעיהו זנה, מפאוולו
הרביעי עד פיוס החמישי, כרוניקה עברית מן המאה השש עשרה, 20$

קכ. שמעון ברנפלד,
ספר הדמעות, [מאורעות הגזרות והרדיפות והשמדות] ג’ חלקים 55$

קכא. חיים הלל בן
ששון, הגות והנהגה, השקפותיהם החברתיות של יהודי פולין בשלהי ימי הביניים, 19$

קכב. אסף ידידיה,
ביקורת מבוקרת, אלטרנטיבות אורתודוקסיות למדע היהדות 1873-1956, 415 עומדים
[מצוין] [כולל בין השאר, פרקים על בית מדרש של ר’ עזריאל הילדסהיימר, דורות
הראשונים, ר’ דוד צבי הופמן זאב יעבץ, ר’ בנימין משה לוין בעל האוצר הגאונים ועוד[ 24$

קכג. יצחק כהן, אור שמח הלכה
ומשפט, משנתו של הרב הרב מאיר שמחה הכהן על משנה תורה להרמב”ם, אוניברסיטת בן
גורין, 408 עמודים [חשוב], 24$

קכד. דברי יוסף לר’ יוסף
סמברי, מהדורת ש’ שטובר, ירושלים תשנד, 50$

קכה. ישראל צינבורג,
תולדות ספרות ישראל, כרך ו, [חכמת ישראל השכלה בגאליציה השכלה ברוסיה] 8$

קכו. רבי חיים אבן עטר
עלייתו לארץ ישראל [ספריית מקורות ארץ ישראל ד, מוסד רב קוק] 20$

קכז. יעקב משה
טולידנו, אוצר גנזים [ספריית מקורות ארץ ישראל ז, מוסד רב קוק] 20$

קכח. ר’ משה צינוביץ,
אישים וקהילות, [מצוין], 36$

קכט. מה שראיתי,
זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, מהדיר: דוד אסף, ב’ חלקים 48$

קל. ר’ יצחק
ניסנבוים, עלי חלדי [זכרונות, מצוין] 28$

קלא. צורת הארץ
לגבולותיה סביב מהגאון רבינו אליהו זצוק”ל מוילנא, [תשנ”ט], 17

קלב. תולדות היהודים
באפריקה הצפונית, א-ב, ח”ז הירשברג, 32$

על ספרים

קלג. שם הגדולים, השלם עם
הגהות מנחם ציון, [מצוין], 18$

קלד. אברהם מאיר הברמן, תלמוד
מאיר, קובץ מחקרים, שזר 17$

קלה. אמרי ספר לקט
אמרים וסיפורים על ספרים 16$

קלו. ר’ שלמה יוסף
זוין, סופרים וספרים, [מצוין] [גאונים, ראשונים ותשובות] 28$

קלז. ר’ שלמה יוסף
זוין, סופרים וספרים, [מצוין], [פסקים פירושים חידושים] 28$

קלח. פרקים בתולדות
המדפיסים העברים, א’ הברמן, 25$

קלט. יעקב שפיגל,
עמודים בתולדות הספר העברי, הגהות ומגיהים, [מצוין] 32$

קמ. יעקב שמואל
שפיגל, עמודים בתולדות ספר העברי, בשערי הדפוס, 502 עמודים 20$

קמא. ספריות ואוספי
ספרים, מרכז שזר, 515 עמודים 19$

קמב. א.מ. הברמן, שערי
ספרים עברים 50$

קמג. הספר כסוכן תרבות בשנים
1700-1900, זאב גריס, הילל בן חיים [חומר חשוב] 20$

קמד. שפרה ברוכסון,
ספרים וקוראים, תרבות הקריאה של יהודי איטליה בשלהי הרנסנס, 22$

קמה. חנא שמרוק, ספרות
יידיש בפולין 21$

קמו. שמואל יוסף עגנון, ספר
סופר וסיפור, תעב עמודים [מצוין] 21$

קמז. יצחק רפאל, ראשונים
ואחרונים, [מצוין] 22$

קמח. אברהם יערי,
הספרות היפה בעברית, 24$

קמט. שמחה אסף, באהלי
יעקב, מוסד רב קוק [מצוין], 20$

קנ. שמעון חאנעס,
תולדות הפוסקים [פורמט קטן], 16

קנא. חיים מיכל, אור החיים,
24$

קנב. בשערי ספר, נפתלי בן מנחם
(מוסד הרב קוק), 16$

קנג. מאמר על הדפסת
התלמוד, רנ”נ רבינוביץ, בעריכת א”מ הברמן (מוסד הרב קוק), [מצוין] 14$

קנד. הספרייה היהודית בימי
הביניים; רשימות ספרים מגניזת קהיר / נחמיה אלוני, בעריכת מ’ פרנקל וח’ בן-שמאי,
18$

קנה. אוצר הספרים לבן יעקב,
18$

ספרים של מאיר בניהו

קנו. מאיר בניהו, יוסף
בחירי, מרן רבי יוסף קארו, [תרע עמודים] 48$

קנז. מאיר בניהו, רבי
אליהו קפשאלי, 18$

קנח. מאיר בניהו, הדפוס העברי
בקרימונה, 45$

קנט. מאיר בניהו, הדפוס העברי
בויניציאה, 45$

קס. רבי משה אלשיך,
שמעון שלם, מכון בן צבי, [בעריכת מאיר בניהו] 25$

קסא. ירושלים מחקרים
ארץ ישראל כרך ב, [מוסד רב קוק] בערכת מ’ בניהו, 14$

קסב. מסע בבל, בעריכת
מאיר בניהו, 24$

קסג. ספר החיד”א [אוסף
מאמרים עליו] [בעריכת מאיר בניהו] [מצוין] 25$ [נדיר]

קסד. מאיר בניהו,
התנועה השבתאית ביוון, [ספונות חלק יד], תקנז עמודים, [נדיר] 80$

קסה. מאיר בניהו, סדר
אליהו זוטא אליהו קפשאלי, שני חלקים, 45$

קסו. ספונות, יב [ספר יון ב],
15$ בעריכת מאיר בניהו

תעודה

א. תעודה ב: עיונים
במקרא, תשמב, 17$

ב. תעודה ג: מחקרים
בספרות התלמוד, בלשון חז”ל ובפרשנות המקרא,17$

ג. תעודה ח: מחקרים
ביצירתו של ראב”ע, 20$

ד. תעודה, יא 20$ [מדרש]

ה. תעודה, יז-טז 18$

ו. תעודה, טו 18$

ז. תעודה, כא-כב 20$

פינת מציאות

כל ספר 5$

1. בד”ד כרך 8,

2. עלי ספר כרך
11,

3. בנתיבות
התלמוד, שמעון פדרבוש, ירושלים תשיז

4. דרשות
מר”ן ר’ יוסף קארו, הוצאת שיח ישראל

5. התורה והחיים בימי הביניים, כרך
ראשון / משה גידמן

6. ההלכה כוחה
ותפקידה, אליעזר ברקוביץ, ירושלים תשמא

7. משפט המלוכה
בישראל, שמעון פדרבוש, ירושלים תשלג

8.
הרהורים בפילוסופיה של ההיסטוריה, ישעיהו אביעד

9. תשובות ופסקים ומנהגים
למהר”ם מרוטנברוג, כרך רביעי (פסקי עירובין), מהדורת אליעזר קליין (מוסד הרב
קוק), 6$

כל אלו מחיר לאחד
10$, מחיר ל3 26$ מחיר ל5 40$

1.
זכרון נשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, רחל אליאור (הקיבוץ המאוחד),

2.
הדת הפנימית: פנומנולוגיה של חיי הדת הפנימיים והשתקופתם במקורות היהדות (בר אילן)

3.
המסע האנושי למשמעות; עיון הרמנויטי-פילוסופי ביצירות ספרותיות, אבי שגיא, ישראל
תשסט

4.
יהדות ללא אשליה, א’ גולדמן, ירושלים תשסט (כתר)

5.
הסיפור בכתבי הקודש, יוספה רחמן, ישראל 2007
(הקיבוץ המאוחד)

6.
קווים לתולדות עם ישראל בתקופת התנ”ך, יעקב גורן, ישראל 2008 (הקיבוץ המאוחד)

7.
אוכלים לדעת: תפקידן התרבותי של הסעודות בספרות חז”ל, רוחמה וייס, תל-אביב תשע

8.
אמונה לאחר השואה, אליעזר ברקוביץ, ירושלים תשסו (הוצאת שלם)

9.
מסע בסיפורי חסידים, יהודית בר-יש”ע גרשוביץ, ישראל 2011

10. האשכנזים הראשונים: תולדות
היהודים באירופה הצפונית וכו’, אשר פרישמן נורמות הקיום של העם 11. היהודי בזמן
החדש / אליעזר שביד (ספריית הילל בן חיים)

12.
האשה אשר נתתה עמדי: נשים כעילה לעימות ולמלחמה במקרא, רחל רייך, ישראל 2005.

13.
ותצא דינה; קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, חיים חיון, ירושלים תשעא

14.
וידויים, אוגוסטינוס, תל-אביב 2001 (ידיעות אחרונות)

15.
דקדוק ארמית בבלית, י”נ אפשטיין, (מאגנס-דביר)

16.
ספר שופטים אמנות העריכה, יאירה אמית, מהדורה שנייה מתוקנת, ירושלים תשנב

17.
מסרת סיג למקרא, דוד כהנא, ווינא תרמב (הוצאת מקור)

18.
ספר חיים שירמן; קובץ מחקרים, בעריכת ש’ אברמסון וא’ מירסקי, ירושלים תשל

19.
ירושלים בין חורבן להתחדשות: יהודה תחת שלטון בבל, עודד ליפשיץ, ירושלים תשסד

20.
חקרי יהדות, פדרבוש

21.
עברית וארמית נוסח שומרון, כרך שלישי ספר שני: קול רינה ותפילה / מהדורת זאב
בן-חיים, ירושלים תשכו

22.
התנ”ך היה באמת, ליאורה רביד, הוצא’ ידיעות אחרונות,

23.
דמוקרטיה ראשונית במקרא: יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים, אמנון שפירא (ספריית
הלל בן חיים)

24.
זכר ונקבה בראם: הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד / עדיאל שרמר
/

25.
חלומות השוא ידברו: חלומות התגלות במקרא ומקומם בתולדות האמונה והמסורת בישראל
הקדומה / רות פידלר

26.
מאמר אסתר: סוגיות חברה ומוסר במקרא ע”פ שיעוריה של אסתר שפרעם

27.
היסטוריה: מיתוס או מציאות: מחשבות על מצב המקצוע, אלעזר וינרב, האוני’ הפתוחה

28.
ממשה ליהושע ומנס לטבע; ניתוח ספרותי של פרקי הכיבוש בספר יהושע / אליהו עסיס חברה

29.
משפט ומנהג בישראל בתקופת המקרא ובתרבויות המזרח הקדום / מאיר מלול רווח בין האותיות: 39. שיעוריו
התלמודיים של לוינס / אליזבט גולדוין

31.
דורש טוב לעמו: הדרשן וספרות הדרוש בתרבות העממית, בעריכת נחם אילן

32.
הגותו הפילוסופית של הרב סולובייציק, חלק א, דב שוורץ

33.
מליצת עפר ודינה לדון וידאל בנבנשת, מהדורת מתי הוס

34.
פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים / בעריכת ב”ז קדר

35.
איש ההגיונות: רבי משה אביגדור עמיאל, גאולה בת יהודה

36.
בעבותות השכול: עיונים בעשרה סיפורי אגדה על השכול בעולמם של חכמים / חיים ליכט

37.
דת ללא אשליה נוכח עולם פוסט מודרניסטי / גילי זיוון

38.
מיתוס ותבונה ביהדות ימינו / אריאל טל

39.עיונים
בספרות השומרונית ובספרות הקראית / אילה ליונשטם

40.
לשון חכמים לפי מסורות בליות שבכת”י ישנים / אפרים פורת

41.
מסע הצלב הראשון והיהודים, רוברט חזן, ירושלים תשס

42.
הרהורים בפילוסופיה של ההיסטוריה, ישעיהו אביעד

43.
פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני: ספר זכרון לאברהם שליט, בעריכת א’ אופנהיימר,
ירושלים תשמא (יד בן צבי)

44.
אוצר יהודי ספרד, כרך 8

45.
מסכת נשים: חוכמה, אהבה, נאמנות, תשוקה (קריאה בסיפורים תלמודיים ורבניים ושני
מדרשי שיר), אדמיאל קוסמן

46.
צחוק אברהם: פירוש לספר בראשית כתיאולוגיה ביקורתית, יצחק בנימיני, הוצאת רסלינג

47.
מסע הנשמה – נשמת הצדיק ונצחיות הנשמה במשנת חב”ד, שלי גולדברג, ירושלים תשסט.

48.
משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, כרך ג

49.
הביוגרפיה של עם ישראל: ספרות ולאומיות במקרא, אילנה פרדס, מכון ון ליר
בירושלים–תשס״א,

50.
ספר הגבורה (שני כרכים)

51.
סידור התפילה; פילוסופיה שירה ומסתורין, אליעזר שביד

52.
בין חורבן לישועה: תגובות של הגות חרדית לשואה בזמנה, אליעזר שביד

53.
דיאלוגים סוקרטיים מאת: כסנופון,

54.
ממדיה העולמיים של ההיסטוריה היהודית, שלום בראון

55.
עמו אנוכי בצרה : יהדות בגטאות ובמחנות ההשמדה, מאת: אליעזר ברקוביץ

56.
מוסר המקרא והתלמוד, שלמה זלמן פינס, ירושלים תשלז

57.
בעת אישן ואעירה: על תפילות בין יום ובין לילה, ד’ מרקס, תל-אביב 2010

58.
פילוסופיה יהודית כמדריך לחיים, הילרי פטנאם, ירושלים תשעב

59.
ויפגע במקום: הסיפור התיאופני במקרא, ג’ורג סברן

60.
שכול והאגדה החיה: לא המעשה עיקר אלא המעשייה / מרדכי רוטנברג, ת”א 2005

61.מועדי
ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני, בעריכת י”ש ליכט, ירושלים תשמח

English

1. Allan Nadler, The faith of the Mithnagdim,
[paperback], $12

2. Issac Barzilay, Between
Reason and Faith, Anti-rationalism in Italian Jewish Thought 1250-1650, $21

3. Simon Ginsburg, The
life and works of Moses hayyim Luzzatto, 20$

4. Magicians Theologians and doctors, H. J. Zimmel 25$

5. Julius Kaplan, Redaction of the Babylonian Talmud $35

6.Yosef Goldman, Hebrew printing in
America 1735-1926, a History and Annotated Bibliography, 2 volumes, $175

7. Mordechai Akiva Friedman, Jewish Marriage in Palestine,
vol. 2: The Ketubbah Texts Tel Aviv and New York 1981, IX + 517 pages, 36$

Post-Mosaic Additions to the Torah?

Post-Mosaic Additions to the Torah?

Marc B. Shapiro

In his post here, Ben Zion Katz deals with medieval rabbinic views regarding post-Mosaic additions to the Torah. Katz refers to The Limits of Orthodox Theology, and I have mentioned many additional sources in Seforim Blog posts. (A couple of people have commented that in a few recent publications on this topic it seems that the authors used my writings without any acknowledgment. I would only say that I don’t have a copyright on any sources. Once I discuss the sources publicly, then anyone is free to make use of them. It would, however, be appropriate for these authors to at least mention my book and posts if that is how they learned of these sources.)

In Limits, pp 109-110, I mention that the Tosafist R. Avigdor Katz cites interpretations found in R. Judah he-Hasid’s commentary to the Torah both with regard to post-Mosaic additions to the Torah and about material being removed from the Torah and placed in the book of Psalms. (While R. Avigdor only refers to one chapter [Psalm 136] being removed from the Torah, R. Judah he-Hasid speaks of this and all other anonymous Psalms written by Moses.) R. Avigdor does not mention R. Judah he-Hasid, and regarding the removal of the chapter from the Torah and placing it in the book of Psalms, before citing this interpretation he states, “I have heard.” Thus, I think it is fair to say that the “critical” interpretations he mentions were “in the air.”

H. J. Zimmels published the two passages from R. Avigdor just mentioned,[1] but there is another comment that appears as a note to R. Avigdor’s manuscript. It has recently been published by Miriam Weitman,[2] and states:

וישם את אפרים לפני מנשה פי‘ לא על יעקב אמ‘, אל‘ משה רבינ‘ שם ראש דגל אפרי‘ לפני מנשה בעבור שיעקב אמ‘ ואחיו הקטן יגדל ממנו, ויהושע או אנשי כנסת הגדול‘ כתבו, דאי משה כתבו אם היה לו [צ“ל היה לו לומר] אני שמתי כמו שאומ‘ אחרכ‘ ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך

This interpretation, speaking of a post-Mosaic addition to the Torah, is also found in R. Judah he-Hasid’s commentary.

In a previous post, available here, I mentioned R. Shlomo Fisher’s rejection of R. Moshe Feinstein’s view that R. Judah he-Hasid’s “biblical criticism” is a forgery. As R. Fisher put it, R. Moshe assumed that R. Judah he-Hasid has to accept Maimonides’ Principles, but that is not the case, and when it comes to the issue of complete Mosaic authorship, R. Judah he-Hasid disagrees with Maimonides. R. Uri Sherki has apparently also discussed this matter with R. Fisher, as he cites R. Fisher as stating that the issue of whether post-Mosaic additions are religiously objectionable is a dispute between the medieval Ashkenazic and Sephardic sages. See here.

What this means is that in medieval Ashkenaz it was not regarded as heretical to posit post-Mosaic additions, while the opposite was the case in the Sephardic world (and this would explain why Ibn Ezra could only hint to his view). I am skeptical of this point, particularly because Ibn Ezra’s secrets are, in fact, explained openly by people who lived in the Sephardic world.[3] Yet Haym Soloveitchik has also recently made same point, and pointed to differences between Jews living in the Christian and Muslim worlds. His argument is that since medieval Ashkenazic Jews were not confronted with a theological challenge of the sort Jews had to deal with in the Islamic world, where Jews were accused of altering the text of the Pentateuch, there was no assumption in medieval Ashkenazic Europe that belief in what we know as Maimonides’ Eighth Principle was a binding doctrine of faith.

Here is some of what Soloveitchik writes (the emphasis does not appear in the original):

One tanna had stated, simply and with no ado, that the last eight verses were of Divine origin but not of Mosaic authorship, and R. Yehudah he-Hasid added that there were several more verses that were not penned by Moses. Was such a position seen as being thoroughly mistaken? Most probably. Was it viewed as odd and non-conformist? Undoubtedly; though hardly more eccentric than R. Yehudah’s view that King David, to flesh out his book of Psalms, lifted from the text of the “original” Pentateuch many anonymous “psalms” that Moses had penned! Were these strange and misguided views, however, perceived as being in any way heretical or even dangerous? At that time and place, certainly not. They contained no concession to the surrounding culture, opened no Pandora’s Box of questions. Indeed, one can take the religious temperature of R. Yehudah he-Hasid’s explanation by the matter of fact way European medieval commentators (rishonim) treated the passages in Menahot and Bava Batra where the tannaitic dictum of Joshua’s authorship is brought.[4] In their world, these words did not abut any slippery slope of a “documentary hypothesis” or of “Jewish forgery”. No need, therefore, to reinterpret this passage or to forfend any untoward implications. What concerned R. Yehudah he-Hasid’s contemporaries, the Tosafists, in this statement were its practical halakhic implications for the Sabbath Torah readings, not its theological or dogmatic ones, for to them, as to R. Yehudah, there were none.[5]

One of the biggest theological changes in Orthodoxy in the last decades—perhaps the sources collected in Limits were significant in this regard—is the acknowledgment that asserting limited post-Mosaic additions to the Torah is not to be regarded as heretical.[6] In Limits and subsequent blog posts I have recorded around thirty-five rishonim and aharonim who claim that Ibn Ezra believed in post-Mosaic additions. When you throw in R. Judah he-Hasid, R. Avigdor Katz, R. Menahem Tziyoni, and other sources I referred to in Limits, it is hard to convince people this is a heretical position, despite what Maimonides’ Eighth Principle states. It is also hard to convince them that this matter has been “decided” in accordance with Maimonides’ view. R. Mordechai Breuer states flatly that the legitimacy of Ibn Ezra’s opinion cannot be denied.[7]

אין אני יודע, אם רוח חכמים נוחה מהדברים האלה. מכל מקום הם יצאו מפי אבן עזרא, ושוב לא נוכל לשלול את הלגיטימיות שלהם

Yet fifty years ago, speaking about these opinions would have been regarded as incredibly controversial, if not heretical in many eyes. Today, it seems like it is no big deal, and I have in mind not just Modern Orthodox circles but in the intellectual haredi world as well. It is significant that it its affirmation of Torah mi-Sinai, the Rabbinical Council of America did not deny the existence of views that speak of small additions to the Torah, but instead noted the great difference between these views and modern critical approaches. Here is the relevant paragraph (the entire statement can be seen here).

When critical approaches to the Torah’s authorship first arose, every Orthodox rabbinic figure recognized that they strike at the heart of the classical Jewish faith. Whatever weight one assigns to a small number of remarks by medieval figures regarding the later addition of a few scattered phrases, there is a chasm between them and the position that large swaths of the Torah were written later – all the more so when that position asserts that virtually the entire Torah was written by several authors who, in their ignorance, regularly provided erroneous information and generated genuine, irreconcilable contradictions. Beyond a shadow of a doubt, none of the above mentioned figures would have regarded such a position as falling within the framework of authentic Judaism

Without getting into the content of this statement which I believe is generally correct,[8] what is important for our purposes is that I do not believe such a statement would have been issued even fifty years ago, as it acknowledges the existence of “remarks by medieval figures” that are at odds with Maimonides’ Eighth Principle.[9]

What are we to make of the approach to Torah mi-Sinai in R. Judah he-Hasid’s “school”? Weitman suggests a few possibilities, one of which is that they believed in the existence of a “continuing revelation,” namely, that the Torah continued to be revealed even after the initial revelation to Moses. This would be an extension of the talmudic view that the last eight verses of the Torah were written by Joshua. While some might find this approach quite provocative, I think it is actually the meaning not just of R. Judah’s “school” but of Ibn Ezra and pretty much everyone who believed in intentional post-Mosaic additions. That is, they believed that these were added by prophets, as they would have regarded as completely unacceptable, indeed heretical, the notion that the Torah contains non-prophetic verses.

One of the most important sources in this matter is R. Judah he-Hasid, as he is a universally recognized rishon who pointed to post-Mosaic additions. Not surprisingly, his opinion is often quoted, and the censorship of his commentary has also been widely discussed. R. Judah he-Hasid’s words have been read in the exact same way by the greatest Torah scholars as well as the greatest academic scholars, and yet, what if everyone is mistaken? This is the claim of Eran Viezel, who in a recent article has argued that the passages in R. Judah he-Hasid’s commentary that point to post-Mosaic additions were actually written by R. Judah he-Hasid’s son, R. Moses Zaltman, a figure who does not have the religious authority of his famous father.[10] Since Viezel feels that he has removed the veil of “Bible critic” from R. Judah he-Hasid, he also wonders if R. Moses, and not R. Judah he-Hasid, should be identified as the source of the claim that texts were removed from the Pentateuch and placed in the Psalms. In this case, however, he acknowledges that there is no evidence to support his suggestion.

I have gone through Viezel’s arguments, and while I agree that it seems that R. Moses is the author of the “critical” comment to Leviticus 2:13, I don’t see this when it comes to the other passages. More importantly, none of the scholars I have consulted in this matter accept Viezel’s argument, so I don’t think we need to revise all the discussions about R. Judah he-Hasid and substitute his son, R. Moses. I would also add that it is precisely the other two passages in R. Judah he-Hasid’s commentary that speak of post-Mosaic additions, as well as the passage that speaks of Psalms being removed from the Torah, that appear as well in R. Avigdor Katz’s commentary (with the difference noted above that R. Avigdor only speaks of one Psalm having been removed). In other words, what we have here is not some radical individual view advocated by R. Moses, but a position that was shared by others and no doubt well known.

It is noteworthy that while earlier editions of Otzar haChochma included the censored version of R. Judah he-Hasid’s commentary, the current edition includes the uncensored text. Otzar haChochma is careful not to include anything heretical on its site, so this can be seen as a “koshering,” as it were, of the uncensored commentary of R. Judah he-Hasid. Also significant is that in the new Otzar ha-Rishonim on Torah, two of the four “critical” comments in R. Judah he-Hasid’s commentary are included (Lev. 2:13, Deut. 2:8). Here is the page that includes the commentary to Deuteronomy 2:8.

As far as I know, no one has placed the Otzar ha-Rishonim in herem for including R. Judah he-Hasid’s comments.

There is one other thing that is noteworthy about this edition of the Humash. Here is a page where you can see something called Targum Yerushalmi ha-Shalem.

This is not found in the regular Mikraot Gedolot Humash. There you only have a fragmentary Targum Yerushalmi. In academic circles, the complete Targum Yerushalmi is known as Targum Neofiti, and it was only discovered in 1949. You can read about it in Wikipedia here. The Wikipedia entry states that Neofiti is “the most important of the Palestinian Targumim, as it is by far the most complete of the Western Targumim and perhaps the earliest as well.”[11]

Returning to Viezel, I want to now offer some valuable information which in my opinion not only shows that Viezel’s argument is lacking, but is significant in its own right. From this point on, when speaking of important medieval Ashkenazic sages who believed that there are post-Mosaic additions in the Torah, in addition to R. Judah he-Hasid and R. Avigdor Katz, we have to add R. Judah he-Hasid’s student, the great R. Elazar of Worms. This at least is Amos Geula’s identification of the author of an unpublished medieval commentary on the Torah, and for the purposes of this post I will assume Geula is correct.[[12]

In his commentary to Genesis 36:1, R. Elazar writes:[13]

ואלה המלכים [בראשית לו, לא] לפי הפשט עזרא כתב ואלה המלכים עד שאול. או משה כתבו ברוח הקדש, כבלעם שכתב מעשה אגג ומשיח . . . לפני מלוך מלך בישר[אל] אילו המלכים מלכו קודם שאול המלך כי כשהומלך שאול הכניע אדום כי נלחם באדום ובעמלק עד זמן יהורם שכת‘ ומלך אין באדום נצב מלך [מל“א כב, מח] . . . ואלה שמות אלופי (אדום) [עשו] [בר, לו, מ) מזמן שאול עד יהורם

אלה המלכים המלכים היו קודם האלופים שהרי מנה אותם תחילה. אלופים [מלכים] אילו קודם שמלך דוד שנ‘ לפני מלוך מלך לבני ישר[אל] ואין לך לומר לפני משה שהרי לא מצינו שמלך משה. ואין לומר ויהי בישורון מלך [דב‘ לג,ה) משה

R. Elazar explains that according to the peshat, Genesis 36:31-39, which gives the list of kings “that reigned in the land of Edom, before there reigned any king over the children of Israel,” was written by Ezra. He offers another suggestion that Moses wrote this prophetically, but as you can see from the rest of his comment, this is not the approach he adopts, as he assumes that these verses, as well as Genesis 36:40-43, are post-Mosaic.

This interpretation is already found in R. Judah he-Hasid and R. Avigdor Katz, who think that these verses were written in the days of Anshei Keneset ha-Gedolah. According to a medieval Tosafist collection of Torah commentaries, this view was also held by R. Samuel ben Meir (Rashbam).[[14] It is thus obvious that this was a common interpretation in medieval Ashkenaz, and as more medieval manuscripts are published we will no doubt find more such “critical” interpretations.

As Geula notes, in the published version of R. Elazar Rokeah’s commentary on the Torah,[15] which was apparently written not by him but by one of his students,[16] we also find the view that Genesis 36:40-43, in addition to Genesis 36: 31-39, are post-Mosaic.

הרי אילו י“א אלופים היו בימי ח‘ מלכי ישראל לכן נקרא אלוף תמנע כי מנעו מהם, מלך אין באדום נצב מלך (מלכים א כב, מח) כנגדם העמידו ישראל י“א שפטים יהושע עד שמואל, ובימי השפטים העמידו מלכים באדום

From all we have seen of how members of this “school” explained this chapter of Genesis, it is clear that this commentary does not mean that the names of the chiefs or the kings were written prophetically.

Another comment from R. Elazar pointing to a post-Mosaic addition is on Genesis 47:26: “And Joseph made it a statute concerning the land of Egypt unto this day, that Pharaoh should have the fifth.” This refers to the produce given in Egypt to the Pharaoh. But what do the words “unto this day” mean? R. Elazar sees these words as a post-Mosaic addition.[17]

ושם אתה יוסף לחוק למשפט. עד היום הזה עד שהגלה נבוכד נצר [!] ובימי משה שכתב את התורה עדיין היה חוק

On this verse, R. Menahem ben Solomon (12^th century), in his Midrash Sekhel Tov,[18] writes:

עד היום הזה אלו דברי הסדרן

Geula understands the “sadran” to be a post-Mosaic author, and at first glance this would seem to make the most sense. However, Richard C. Steiner has studied the use of the term “sadran” in various medieval works, and he believes that it could also be used with reference to Moses.[19]

Returning to R. Elazar of Worms’ commentary, we find something interesting in the manuscript, although we have no way of knowing what the original text was.[20] The copyist wrote:

וכתב שדהו במשנה תורה [דב‘ ה, יח] לפי שכבר סמוך שייכנסו לארץ [וי]היה להם שדות

However, this was corrected to read:

לפי שכבר נכנסו לארץ והיה להם שדות

The question is why in the version of the Ten Commandments in Deuteronomy 5:18, in the commandment against coveting, does it include coveting your neighbor’s field while this point is missing from the Ten Commandments in Exodus 20:13. According to the second reading in the manuscript, the word שדהו was added after the Israelites entered the Land of Israel. Geula rightly asks, was this a “correction” of a reader of the manuscript, or was he returning the text to its original form?

With all the evidence that we now have, and as mentioned more will no doubt be forthcoming as additional manuscripts are published, it is clear that the viewpoint that there are limited post-Mosaic additions in the Torah was considered acceptable in medieval Ashkenaz (and thus it is hard to see how it can be regarded as an unacceptable view today[21]).

Regarding R. Judah he-Hasid, the following is also worth noting. Here is his commentary to Deuteronomy 2:8.

In the middle we see the following words:

שהוא נמצא כמו מרשיילא או פנדייא שעוברים דרך שם לעכבו כך לא היו יכולין לילך אחר הזהב אם לא היו באין לעציון גבר מתחילה

What does לעכבו mean? Viezel translates as follows: “For it was located like Marseille or Pontoise [place names], as a way station en route [to the gold] so that they were not able to go after the gold unless they came to Etzion Geber first.” (His identification of פנדייא as Pontoise must be correct, and in medieval times Pointoise was an important commercial center.)

Zev Farber in his article here translates the passage as follows: “For it is situated like Marseilles or Pandaya[22] such that people must pass through there to stop in, so that they could not get to the gold if they did not stop first in Etzion-geber.”

I have underlined the words that Viezel and Farber use as translations of לעכבו. Yet both of them overlooked what I pointed out in Limits, p. 109 n. 136, that the parallel text of R. Avigdor Katz allows us to see that the word לעכבו is a mistake and it should actually read לעכו, “to Acre”, which for almost two hundred years was part of the Crusader Kingdom of Jerusalem.[23] Now the passage makes perfect sense.

Let me make three final comments about the text of the Torah.

A. In Limits I discussed those who understand Tikkun Soferim literally. To the list of the authorities I mention, we can add R. Pesah Finfer,[24] R. Isidore Epstein, and R. Joseph Messas.

R. Finfer was a dayan in Vilna and considered the expert on masoretic matters in Lithuania.[25] In his Masoret ha-Torah ve-ha-Nevi’im (Vilna, 1906), p. 6, he writes:

ראוי הי‘ עזרא שתנתן התורה על ידו . . . והוא ונחמי‘ עשו תיקון סופרים וכינויי סופרים.

R. Epstein, Judaism (Baltimore, 1959), pp. 195-196, writes:

The spiritualization of the conception of God is reflected already in certain changes known as Tikkune Soferim (Corrections of the Scribes), which, ascribed to Ezra, were introduced into the Biblical text in order to tone down certain anthropomorphic expressions.

R. Messas, Minhat Yosef (Jerusalem, 2012), vol. 4, p. 40, writes:

וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכנוי ולתקון לשון עכ”ל. ענין זה מפורש בתנחומא פרשת בשלח על הכתוב וברוב גאונך, ובעץ יוסף שם, ובערוך ערך כבד . . . והעולה מכלם הוא, כי בי”ח מקומות בתנ”ך תקנו הסופרים שהם אנשי כנה”ג איזה תקונים בהם

B. One of the greatest Moroccan rabbis of the last two hundred years was R. Raphael Berdugo (1747-1821), known as המלאך, who wrote important responsa and biblical and talmudic commentaries. In his Mesamhei Lev on Joshua, chapter 5, R. Berdugo calls attention to verse 12 which shows us that even after entering the Land of Canaan, the Israelites were still fed for a time with manna. “And the manna ceased on the morrow, after they had eaten of the produce of the land; neither had the children of Israel manna any more; but they did eat of the fruit of the land of Canaan that year.”

R. Berdugo points out that Exodus 16:35 states: “And the children of Israel did eat the manna forty years, until they came to a land inhabited; they did eat the manna, until they came unto the borders of the land of Canaan.” The problem is obvious. The verse in Exodus is written from the perspective of when the Israelites were no longer eating the manna, yet we see from the book of Joshua that they continued eating the manna even after Moses’ death. So who wrote the verse in Exodus?

R. Berdugo acknowledges that one can say that it was prophetically written by Moses. Yet he doesn’t think that this makes sense, namely, to write a verse prophetically so that it appears to be written about an event that happened in the past. Therefore, he says that Joshua wrote the verse. It seems that that this does not raise any theological issues for him, and he compares it to the dispute about the last eight verses in the Torah where one tanna holds that Joshua wrote these verses because they refer to events after Moses’ death. Here, too, R. Berdugo states that since the verse refers to something that took place after Moses’ death, it makes sense to say that it was written by Joshua.[26]

ויאכלו מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן וגו‘, משמע שאחר שבאו לארץ כנען היו אוכלים מן. ומ“ש בתורה את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען הוא סמוך ליריחו אחר מות מרע“ה, וא“כ צ“ע מי כתב אותו פסוק בתורה, ואף כי אין מעצור לומר כי מרע“ה כתב זה ברוח קדשו ידע העתידות ושישראל יאכלו המן אחר מותו מכל מקום לשכל קשה זה וכ“ש שיאמר אותם בלשון שכבר נעשו, ולכן העיקר שיהושע כתבו אחרי מות מרע“ה, וכן מצאנו שנחלקו רז“ל בפסוק וימת שם, שר‘ יוסי אמר שיהושע כתבו וכו‘.

Also of interest is R. Berdugo’s comment to Deuteronomy 34:10, where in speaking about verses at the end of the Torah written after Moses’ death, he attributes them to כותבי התורה rather than just to Joshua.[27]

C. In the very interesting book, Derekh Sihah, which records conversations with R. Hayyim Kanievsky, the following questions and answers appear (vol. 1, pp. 323- 324):

שאלה: באור החיים הק‘ (ל“ד, כ“ט) כתב ממדרש שקרני ההוד נעשו ע“י שיור הדיו שנתן על ראשו, והכוונה כי משה מרוב ענוה לא כתב והאיש משה עניו עם יו“ד, ולכן נשאר דיו, וזה פלא וכי כתב איך שירצה, הרי כל אות היתה בנבואה

תשובה: כיוצא בזה כתב בעל הטורים (ריש ספר ויקרא) שכתוב אלף זעירא, כי רצה משה לכתוב “ויקר“, אמר לו הקב“ה כתוב עם אל“ף, אבל מ“מ כתב אותה בזעירא. וכנראה שזה לא נמסר לו איך לכתוב.

שאלה: שאלתי להרב שליט“א עד דברי ה“אור החיים” הק‘ שכתב כי קרני הוד של משה משיירי קולמוס, שהיה צריך לכתוב “עניו” עם יו“ד, וכתב בלא יו“ד, וכי זה נתון לדעתו? ואמר הרב שלא אמרו לו כיצד לכתוב, וחזינן שאמרו רק התוכן, וגם כאן כן הוא.

תשובה: שם זה היה על התיבה הזאת בלבד שלא אמרו לו איך לכתוב, אבל פעם שאלתי מהג“ר גדליה נדל שליט“א שרואים בחז“ל טענות על נביאים כיצד אמרו בלשון מסויים, כגון במסכת פסחים (ס“ו, ב‘) כל המתייהר אם נביא וכו‘ מדבורה דכתיב חדלו וכו‘, וזה היה בנבואה, וכן במסכת מגילה י“ד, ב‘ “כרכושתא כתיב בה אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך“, ושם מלכים (ב‘ כ“ב, ט“ו) כתוב כה אמר ה‘, חזינן מזה שיש פעמים שהשאירו הבחירה ביד הנביא אלו תיבות לומר

R. Kanievsky states that Moses on his own decided to leave out the yud in the word ענו in Numbers 12:3. R. Kanievsky supports this position with the comment of the Baal ha-Turim on Leviticus 1:1 who states that Moses on his own wrote the final aleph in the word ויקרא in small print. (I did not cite this comment of Ba’al ha-Turim in Limits, as I don’t see it as in opposition to Maimonides’ Eighth Principle. The Principle speaks of the letters of the Torah themselves, not whether they are regular size or small.[28])

Despite the citation of Ba’al ha-Turim, I am sure that some will regard R. Kanievsky’s position as inappropriate, or even in opposition to the Eighth Principle which states that the entire Torah found in our hands is of divine origin, for R. Kanievsky states that Moses had the authority to determine if the word ענו should be written with a yud or not.[29] It is true that in the Mishneh Torah, Hilkhot Teshuvah 3:8, Maimonides defines a heretic as “One who says that the Torah, even one verse or one word, is not from God.” Maimonides here does not include one who says that a single letter is not from God. However, in the Eighth Principle he does not make such a distinction. Presumably, R. Kanievsky would say that the words of the Eighth Principle must be understood in line with what appears in the Mishneh Torah. Nevertheless, it is significant that R. Kanievsky regards as theologically legitimate the notion that Moses independently determined how a word in the Torah should be written, as the standard view is that all such matters were determined by divine command.

R. Kanievsky further supports his position with a striking insight. He points to Pesahim 66b and Megillah 14b where statements of Deborah and Hulda are criticized by the Sages for being boastful. Yet both these statements are actually part of a prophecy, so how could the Sages find problems with these words if they came from God? R. Kanievsky concludes from this that while the prophetic message comes from God, there are times when the actual words originate in the prophet’s mind, and this explains how the Sages can regard these words as problematic. Although Moses’ prophetic level was above that of all other prophets, R. Kanievsky believes that on at least one occasion Moses was allowed to choose how a word in the Torah was written.

***********

My Torah in Motion classes are now being placed on Youtube. Those who are interested can view them here.

***********

[1] Abhandlungen zur Erinnerung an Hirsch Perez Chajes (Vienna, 1933), pp. 259, 261.

[2] “Hedei Parshanuto shel Rabbi Yehudah he-Hasid be-Kitvei Talmidav – Hemshekh Mul Tzimtzum,” Megadim 55 (2014), p. p. 77.

[3] In Limits and subsequent blog posts I listed numerous rishonim and aharonim who understood Ibn Ezra’s hints to mean that there are post-Mosaic additions in the Torah. Here is another important text, a comment by Tosafot (Tosafot ha-Shalem, ed. Gellis, to Gen. 12:6 [p. 14]:

והכנעני אז בארץ . . . ואם איננו כן יש לו סוד, כי כוונתו שזה לא כתבו משה אך נכתב אחר שנכבשה, וכן דעתו בהרבה פסוקים

Tosafot rejects this opinion, stating:

ואנחנו לא ניאות בזה הדעת שכל התורה כתבה משה מפי ה’ בלא חילוק ושנוי

It is significant that Tosafot does not refer to Ibn Ezra’s interpretation as heretical. For another source that assumes that Ibn Ezra believed that there are post-Mosaic additions in the Torah, see R. Aharon Friedman, Be-Har ha-Shem Yeraeh (Kerem be-Yavneh, 2009), p. 30.

[4] I am aware of no evidence that the rishonim in the Islamic world interpreted these passages in a fundamentally different way than the Ashkenazic rishonim. As noted in Limits, pp. 104-105, R. Joseph Ibn Migash openly accepted the viewpoint that Joshua wrote the last eight verses of the Torah. One point which I did not make in Limits is that while the Talmud attributes to individual tannaim the view that the last eight verses in the Torah were written by Joshua, in Sifrei, Devarim, piska 357, this opinion is cited anonymously, apparently signifying that it is the view of the Sages as a whole, which is then challenged by R. Meir.

וימת שם משה איפשר שמת משה וכותב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת איפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת . . .

See Nahum Bruell in Beit Talmud 2 (1881), p. 15.

[5] “Two Notes on the Commentary on the Torah of R. Yehudah he-Hasid,” in Michael A. Shmidman, ed. Turim (New York, 2008), pp. 245-246. Ephraim Kanarfogel, The Intellectual History and Rabbinic Culture of Medieval Ashkenaz (Detroit, 2013), p. 32, writes: “The availability of this kind of interpretational freedom and variety also allowed Hasidei Ashkenaz to be comfortable with Ibn Ezra’s stipulation of verses that may have been added to the Torah after the revelation at Sinai.”

[6] See my “Is Modern Orthodoxy Moving Towards an Acceptance of Biblical Criticism?” Modern Judaism 37 (May 2017), pp. 1-29, where I also discuss Modern Orthodox thinkers who go beyond this and have accepted the assumptions of modern biblical scholarship regarding source criticism. See also my post here. In my article, I neglected to mention R. Michael Abraham who also sees no religious objection to post-Mosaic additions to the Torah, or even that the Torah is composed from different sources (as posited by the Documentary Hypothesis). See here, here, here, here, and here.

[7] “Shitat ha-Behinot” shel ha-Rav Mordechai Breuer, ed. Yosef Ofer (Alon Shevut, 2005), p. 311. The standard view is that Ibn Ezra believed that the post-Mosaic additions are from later prophets, but R. Breuer seems to understand Ibn Ezra to mean that these additions are simply readers’ notes, which would not be prophetic (p. 312):

והואיל ואין כל ודאות, שנוסח הרוב הוא גם הנוסח הנכון, כבר אפשרי הדבר שספר התורה שבידינו כולל דברים שנוספו לו אחר כך על ידי סופרים טועים, אך מעולם לא היו בספר שנמסר למשה מפי הגבורה.

והאמור בטעויות סופרים אמור גם בתוספות של תלמידים. שהרי הדבר ידוע, שדרכם של קוראים להוסיף את הערותיהם בגיליון הספר – ואחר כך באים “תלמידים טועים” ומוסיפים את ההערות האלה בגופו של הספר. ואין לך ספר שאיננו כולל הוספות או גלוסות כאלה. ואבן עזרא סבור, כנראה, שגם ספר התורה לא יצא מכלל זה, והוא כולל אפוא גם דברים שלא נכתבו על ידי מחבר הספר, אלא נוספו לו אחר כך על ידי הלומדים. אבל מובן מאליו, שהוא יכול היה לומר את הדבר הזה רק על אותם מקומות מועטים, שתוכנם מעיד עליהם שהם הוספות מאוחרות.

[8] I say “generally correct” because the assumption that medieval figures only referred to “the later addition of a few scattered phrases” is not accurate if one includes explanations offered by commentaries on Ibn Ezra. In this post as well I give examples which refer to more than “a few scattered phrases”

[9] R. Yehoshua Enbal, who often presents original perspectives, has a very strange passage in his Torah she-Ba’al Peh (Jerusalem, 2015), p. 685:

הטענה ש“כל התורה שבידינו היא המסורה למשה רבינו עליו השלום“, אינה באה בנימוק הגיוני שלא יתכן שאירעה איזו טעות בימי יהושע בן נון ונוספה אות ו‘ באיזו מלה, כאשר בזמן משה לא היתה קיימת אות זו. טכנית אולי הדבר ייתכן, ואף יש חילופי נוסח זעומים בפועל בין העדות. אלא שמי שמחזיק בדעה כזו, עם כל הכבוד וההערכה, והנימוקים ההגיוניים שאולי יצרף לדבריו, אינו חלק מהדת שלנו, שכן ויתור על אות אחת, הינו ויתור על הטקסט כולו, שאינו אלא סך של אותיות. אם נוותר על א‘ ועל ב‘ ועל ג‘, איננו מאמינים בכלום. הקישור בין כלל זה לבין נימוק הגיוני, מעקר את הכלל, אין העיקר קובע שהגיוני מאד שלא אירע שום שינוי ואף מנסה לשכנע אותנו, שכן נימוק הגיוני אין כחו יפה בהכרח כנגד נימוקים שיבואו מולו, או מחקרים אחרים שיבואו ביום מן הימים. העיקר קובע שרירותית את גבולות הדת. הדת מוקירה ומעריכה כל שימוש בהגיון, ואף יכולה להביע הערכה להברקות מקוריות, אבל המחזיק בדעה שלא כל התורה מפי הגבורה, חוצה פורמלית את הגבול שבין דת להעידרה.

R. Enbal’s declaration that one who expresses doubt about the authenticity of a vav in the Masoretic text is to be regarded as a heretic cannot be taken seriously, especially as he himself notes, there are differences in this regard between different communities. In fact, before the printing press, there were widespread variations among Torah scrolls when it came to minor spelling differences, and the Talmud, Midrash, and medieval commentators often preserve different readings than the Masoretic text. See Limits, ch. 7. And what is one to make of his statement that העיקר קובע שרירותית את גבולות הדת? Principles of faith are to be determined arbitrarily without regard for truth? Earlier on the page he writes (emphasis added):

באוקיינוס של דעות מתפשטות, שהתחיל כבר בזמן הרמב“ם, וכמובן בזמננו, מבלי גבול שרירותי, נישאר רק עם טקסט.וכמובן גם הטקסט עצמו זקוק להגנה שרירותית, שכן ניתן לטעון שחלקים ממנו אינם מקוריים.

I can’t imagine that this approach, which sounds like it comes from Isaiah Leibowitz, will find many backers. R. Breuer obviously had a different perspective. See “Shitat ha-Behinot” shel ha-Rav Mordechai Breuer, p. 74:

אף על פי שרק נוסח המסורה ראוי להיקרא “נוסח המקרא” – שהרי רק הוא נתקבל על ידי ההלכה – עדיין רשאים אנחנו לשאול אם זהו גם הנוסח המקורי של המקרא

[10] Viezel, “R. Judah he-Hasid or R. Moshe Zaltman: Who Proposed that Torah Verses were Written After the Time of Moses?” Journal of Jewish Studies 66 (Spring, 2015), pp. 97-115.

[11] In R. Menahem M. Kasher’s Torah Shelemah, beginning with parashat Ki Tissa, vol. 2, this Targum is included. R. Kasher was very excited by the discovery of this Targum and wrote about it in a number of places, in particular in Torah Shelemah, vol. 24, which is devoted to the Targumim. One of the most fascinating points he makes is as follows (Torah Shelemah, vol. 24, pp. 22ff.).

Deut. 24:3 states: וכתב לה ספר כריתות. Each of the three Targumim translates this passage differently.

Onkelos: ויכתוב לה גט פטורין

Neofiti: ויכתוב לה אגרא דשיבוקין

Ps. Jonathan: ויכתוב לה ספר תירוכין

Mishnah, Gittin 9:3 states:

גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט, הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִנַּאי סֵפֶר תֵּרוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין וְגֵט פִּטּוּרִין, לִמְהָךְ לְהִתְנְסָבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִן

The Gemara offers no reason for the text of the get that R. Judah requires. Why would one need to repeat the same thing in three different ways? (Contemporary gittin differ from R. Judah’s text, but still include the three terms: פטרית ושבקית ותרוכית) Later rabbinic authorities offer all sorts of forced explanations for this. R. Betzalel Ashkenazi, She’elot u-Teshuvot, no. 21, writes:

גט פטורין כמו שתרגם אונקלוס על גט כריתות אבל תרוכין ושבוקין ושאר הדברים שהם דברי עצמו אשר לא כתוב בספר

R. Ashkenazi recognizes that the words גט פטורין appear in Onkelos, but he thinks the other two words are original to R. Judah. (This shows that R. Ashkenazi did not have access to Targum Ps. Jonathan).

According to R. Kasher, R. Judah was simply using the Targumim known to him. He required inclusion in the get of the three different words that explain the term כריתות so that everyone would understand its meaning. In other words, he was including every possible translation of כריתות that was prevalent among the Aramaic speaking Jews, and this would ensure that a get written this way would be accepted by all who used these Targumim.

[12] Geula, “‘Le-Fi ha-Peshat Ezra Katav . . . O Moshe Ketavo be-Ruah ha-Kodesh’: Hearot al Hibbur ha-Torah be-Ferush Hadash le-Torah mi-Ketav Yad Vatican,” in Avigdor Shinan and Yisrael Y. Huval, eds.,Divrei Hakhamim ve-Hidotam (Jerusalem, 2018), pp. 89-114.

[13] Geula, pp. 91, 92. The verse is cited as מלוך מלך instead of מְלָךְ, but that is to indicate the pronunciation, as the first lamed has a kamatz katan. We find examples of this in our text of the Talmud (although we would have to check manuscripts to see how far back this goes). For example, the word כּׄתֶל, if you put a suffix on it, the holam then becomes a kamatz katan: כָּתְלנו, as we see in Song of Songs 2:9. Yet throughout the Talmud we find the form כּותליinstead of כָּתְלי. The same thing happens if you put a suffix on the word צׄרֶך. Thus, in II Chron. 4:15 we have צָרְכך not צורכך. In the Talmud, however, you have the form צורכי (as well as צרכי). This was noted by R. Bentzion Cohen, Sefat Emet ((Jerusalem, 1997), p. 167.

[14] See the text published by Isaac Lange in Ha-Ma’yan 12 (Tamuz, 5732), p. 83.

[15] Perush ha-Rokeah al ha-Torah (Bnei Brak, 1979), p. 258; also in Tosafot ha-Shalem al ha-Torah, vol. 3, p. 287,

[16] See Geula, p. 90.

[17] Geula, p. 96.

[18] Ed. Buber (Berlin, 1900), p. 298.

[19] “A Jewish Theory of Biblical Redaction from Byzantium: Its Rabbinic Roots, Its Diffusion and Its Encounter with the Muslim Doctrine of Falsification,” Jewish Studies Internet Journal 2 (2003), pp. 123-167.

[20] Geula, p. 100.

[21] On the other hand, R. Zvi Yisrael Tau, Tzaddik be-Emunato Yihyeh, pp. 281-282, rejects the legitimacy of this opinion in favor of Maimonides’ principle. He further states that allowing such a view, that there are limited post-Mosaic additions, will open the door to all forms of Higher Criticism and the consequent rejection of Torah min ha-Shamayim. As such, he does not believe that future teachers should be exposed the views of Ibn Ezra, R. Judah he-Hasid, and the others we have discussed.

מדוע חשוב לו כל כך לומר את זה? למה כל כך חשוב למרצה הזה שהמורה העתידי יידע את זה? התשובה היא כי אחרי שעוברים את המחסום הזה, נעשים פתוחים לכל ביקורת המקרא ולכל הדעות האוניברסיטאיות.

[22] Farber’s note: I do not know what city פנדייא is or even how to transliterate it properly.

[23] See Abhandlungen zur Erinnerung an Hirsch Perez Chajes, 259.

[24] This is the proper spelling, not Pinfer. See Masoret ha-Torah ve-ha-Nevi’im, p. 119.

[25] R. Finfer wished to publish a Tanakh that would replace the Christian chapters we have become accustomed to with the Jewish divisions. In Masoret ha-Torah ve-ha-Nevi’im, p. 118, he published a letter from R. Elijah David Rabinowitz-Teomim agreeing with him in this matter and calling this a “mitzvah gedolah“. However, it is reported that the Hazon Ish disagreed, as the Ein Mishpat on the Talmud refers to the Christian chapters, and we have become so attuned to this that any change now would cause more problems than it is worth. See R. Reuven Elitzur, Degel Mahaneh Reuven, p. 363. (The Hazon Ish was the older brother of R. Finfer’s son-in-law, R. Moses Karelitz.) R. Finfer had a small success in that Koren’s divisions are based on R. Finfer. See R. Eliyahu Katz, Be’er Eliyahu (n.p., 2002), p. 151.

R. Finfer reports that the Vilna Gaon brought back the practice of reading the haftarah from a scroll, and that this then spread throughout Lithuania. See Masoret ha-Torah ve-ha-Nevi’im, p. 114.

Also of interest is that it was R. Finfer who published the famous mysterious letter of the Vilna Gaon. Often reprinted, the letter first appeared in the Jerusalem journal Torah mi-Tziyon 3 (Tishrei 5658).

Regarding unknown materials from the Vilna Gaon, I recently found a letter from Shirley Feuerstein to Yaacov Herzog that I think readers will find of interest. It is located in the Yaacov Herzog Archives at the Israel State Archives, available here; old file no.: 4068/21-פ, new file no.: 000zl9r.

[26] Mesamhei Lev (Jerusalem, 1990), p. 296, called to my attention by Rabbi Yitzhak Churaqi. R. Berdugo offers a different perspective in his Mei Menuhot (Jerusalem, 2009), vol. 2, p. 917:

שלא יחובר לתורתו של משה רבינו ע”ה שום נבואה אחרת כללת כי מסלוק משה רבינו ע”ה נחתמה התורה . . . כי לא קם ולא יקום מי שיוסיף על התורה אפילו אות אחת

[27] Mesamhei Lev, p. 150.

[28] See Pithei Teshuvah, Yoreh Deah 274:7, who cites R. Jonah Landsofer, Benei Yonah, Yoreh Deah 274:20, that if a letter is mistakenly written large or small it does not disqualify the Torah scroll.

[29] See R. Nahum Abraham, Darkhei ha-Ma’amarim (n.p., 2017), pp. 146-147 (first pagination), who states that what appears in Derekh Sihah is heresy, and therefore he denies that R. Kanievsky could have said it.

New Book Announcement: Esther Unmasked: Solving Eleven Mysteries of the Jewish Holidays and Liturgy by Mitchell First

The Seforim blog is proud to announce the publication of our contributor Mitchell First’s newest book, Esther Unmasked: Solving Eleven Mysteries of the Jewish Holidays and Liturgy (Kodesh Press, 2015), available here
(http://www.amazon.com/Esther-Unmasked-Solving-Mysteries-Holidays/dp/0692375422).

Table of Contents

Introduction by Rabbi Hayyim Angel . . . . . . . . . . . . . 9

Preface . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 13

1. עולם לתכן: Establishing the Correct Text in Aleinu . . . . . . . 17

2. What is the Origin of the Word הליחמ? . . . . . . . . . . . 30

3. והו ינא: What is the Meaning of this Cryptic Mishnaic Statement? . 42

4. What is the Meaning of “Maccabee”? . . . . . . . . . . . 60

5. What is the Meaning of Ḥashmonai? . . . . . . . . . . . 76

6. What Motivated Antiochus to Issue His Decrees Against the Jews . . . . . . . . . . . . 94

7. The Origin of Taanit Esther . . . . . . . . . . . . . . . 118

8. Achashverosh and Esther in Secular Sources . . . . . . . . 129

9. Mah Nishtannah: The Three Questions . . . . . . . . . . 168

10. Arami Oved Avi: Uncovering the Interpretation Hidden in the Mishnah . . . . . . . . . . . . . 189

11. The Pe/Ayin Order in Ancient Israel and its Implications for the Book of Tehillim . . . . . . . . 207

Abbreviations . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 231

Index . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 232

Preface

This book consists of eleven articles that address interesting questions that arise in connection with the liturgy and origin of the Jewish holidays. Too often, Orthodox Jews take the liturgy and the origin of the holidays for granted, without adequate investigation.

For example, regarding the liturgy:

● The Jewish obligation of תקון עולם, “improving the world,” is widely referred to and it is traditionally assumed that the Aleinu prayer is one of the texts upon which this obligation is based. The first article shows that a very strong case can be made that the original version of Aleinu read לתכן עולם, “to establish the world under God’s sovereignty,” and not לתקן עולם, “to perfect/improve the world under God’s sovereignty.” If so, the concept of תקון עולם has no connection to the Aleinu prayer.

● A phrase that is part of the traditional Sukkot hoshanot liturgy is אני והו הושיעה נא, based on the text of a Mishnah at Sukkah 4:5. The meaning of the phrase אני והו has been a puzzle throughout the centuries. The third article shows that almost certainly the original text of the Mishnah read אני והוא. With this reading, the statement can be explained.

● It is usually assumed that the Passover recital of “Four Questions” is one of the fundamental rituals of rabbinic Judaism. The ninth article explains that the original mah nishtannah only included three questions. The variation in the number of questions in the mah nishtannah over the centuries is then described, and the evolution of the number of questions into the present four is then explained.

Regarding the origin of the Jewish holidays:

● The sixth article discusses what motivated Antiochus to undertake his persecution of the Jews. The three main theories will be discussed and evaluated.

● In the seventh article, the origin of the fast of the 13th of Adar (Taanit Esther) will be addressed. No fast in Adar is mentioned in the book of Esther or the Talmud, and the origin of this fast has always been difficult to understand. The 13th of Adar was even a holiday (Yom Nikanor) in the late Second Temple period, a day on which fasting was prohibited. Based on a careful examination of Geonic sources, the seventh article will explain how this fast first came into existence in Geonic Babylonia.

● The identification of Achashverosh in secular sources had always been a puzzle. The eighth article will explain how, in the middle of the nineteenth century, Achashverosh was finally able to be identified. He is the king that the Greek historians referred to as “Xerxes.” The article will detail the basis for this identification, and will show that Esther can be identified in secular sources as well.

Regarding the balance of the articles:

● The second article suggests explanations for the origin of the mysterious Tannaitic root מחל, a root not found in the Bible. The article further attempts to distinguish this root from its synonym סלח.

● The fourth article explains the correct spelling of the term Maccabee (מקבי) and points to its likely original meaning.

● The fifth article discusses the identity and meaning of חשמונאי.

● The tenth article conducts an analysis of Mishnah Pesaḥim 10:4. It shows that it is likely that this Tannaitic source understood arami oved avi to mean “my father was a homeless/wandering/lost Aramean.” Typically, it is assumed that this interpretation of arami oved avi did not arise until the time of the Rishonim.

● The final article explains the reason why the pe verses preceded the ayin verses in the acrostics in chapters 2-4 of the book of Eikhah (and in the acrostic in chapter 1 in the Dead Sea text of Eikhah). It turns out that pe preceded ayin in the order of the alphabet in ancient Israel! The implications of this explanation for dating the book of Tehillim (interspersed with many acrostics) are then addressed.

• • •

Many of the articles included in this book have been published in earlier forms in Ḥakirah, Biblical Archaeology Review, AJS Review, Journal for the Study of the Old Testament and seforim.blogspot.com. (For the references to the earlier articles, see the first footnote in each article.)

Several of the articles: the first (establishing the reading לתכן עולם), seventh (origin of Taanit Esther), eighth (the identification of Esther in secular sources), and eleventh (the implications of the ancient pe/ayin order) have been viewed by many as groundbreaking.

Antoninus, R. Moses Kunitz, and Iggerot Malkhei Rabbanan

Antoninus, R. Moses Kunitz, and Iggerot Malkhei Rabbanan [1]

Marc B. Shapiro

Continued from here

Returning to our discussion of Antoninus, we now come to a figure we have often dealt with in previous posts, R. Moses Kunitz, who for some reason has become much more controversial in recent years than he was during his lifetime.

In his biography of R. Judah ha-Nasi, found at the beginning of the Vilna Mishnayot, R. Kunitz writes as follows:

(ומערה היתה פתוחה לפני בית רבי בעיר טבריא שהיתה גדולה מאד והגיע עד בית מלך בעיר רומי כמאמרם (עבודת כוכבים י ב

Kunitz tells us that there was a cave near R. Judah’s house that led to a tunnel that was very long and connected Tiberas with the house of the king in Rome, as the Talmud states in Avodah Zarah10b.

Yet contrary to what R. Kunitz states, Avodah Zarah 10b does not say anything about a magic tunnel. It states as follows: “Antoninus had a cave which led from his house to the house of Rabbi.” This must mean that Antoninus (who has not been identified with any certainty) had a house in the land of Israel in the vicinity of R. Judah’s house.[2]

Before looking at where R. Kunitz would have got his story about the magic tunnel, I must note that this very passage of R. Kunitz was the focus of an attack on him in Yated Ne’eman by Reuven Elitzur.[3] Elitzur’s article is titled צלם בהיכל, which gives you an idea of how strong his article is going to be.

Elitzur begins by mocking R. Kunitz’s statement that there was a tunnel going from Tiberias to Rome, which is much longer than even the longest tunnel in the world today. He adds that those who know the passage in Avodah Zarah referred to by R. Kunitz will be even more astounded. Not only does it not say anything about a tunnel to Rome, but it also speaks of Antoninus often visiting R. Judah, which according to R. Kunitz would mean that he went back and from Rome to Tiberias. Elitzur mocks R. Kunitz by adding: “this was, of course, through the miracle of ‘kefitzat ha-derekh’.”

Elitzur seems convinced that no one could be so stupid as to suggest that Antoninus had access to a magic tunnel. So where does that leave R. Kunitz who, it needs hardly be said, was not stupid at all? Elitzur explains that Kunitz’s entire point must have been to mock the Talmud. Whereas the Talmud does not say anything about Antoninus being in Rome, R. Kunitz adds this and then explains about the magic tunnel. Any normal reader seeing that the Sages believed that Antoninus had a magic tunnel will be led to mock them, which according to Elitzur was exactly R. Kunitz’s point, namely, to undermine the authoritativeness of the Talmud. As Elitzur puts it, readers of Kunitz’s essay, who do not know that the Talmud mentions nothing about a tunnel from Rome to Tiberias, will ask, “Is it possible to believe the words of those who are capable of writing such an absurd thing?”

Elitzur’s attack on R. Kunitz, which has a good deal more than this one point, paid off for him. Following the appearance of his essay in Yated Ne’eman, R. Nissim Karelitz ruled that R. Kunitz’s biography of R. Judah ha-Nasi should be removed from new printings of the Mishnayot, as he was not a faithful Jew.[4] Today, I do not think that any new printings include R. Kunitz’s essay.

Let me leave aside for now Elitzur’s general ignorance of the history of R. Kunitz and his relationship with the rabbinic world .[5] Instead, I wish to focus on the magic tunnel which Elitzur uses to defame R. Kunitz.

Moses Alshekh writes as follows in his commentary to Song of Songs 7:6:[6]

הנה זה יובן במאמר רבותינו ז”ל (עבודה זרה י ב) כי מערה אחת היתה בין צפורי שהיה בו רבי, לרומי שהיה דר בו אנטונינוס

Similar to R. Kunitz, R. Alshekh writes that Avodah Zarah 10b states that there was a tunnel between Sepphoris and Rome. As has already been mentioned, the Talmud says nothing of the sort. It does not mention Rome, or Sepphoris for that matter.

Following up on his mistaken statement that the Talmud in Avodah Zarah 10b refers to רומי, R. Alshekh notes the problem of the great distance between Rome and the Land of Israel and states that the Talmud is referring to the Galilean town Ruma, a place mentioned already by Josephus.[7] R. Alshekh also makes the interesting suggestion that when the Talmud[8] speaks of the Messiah sitting at the gate of רומי, it does not refer to Rome, as we are accumstomed to think, but to the Galilean town Ruma.

It seems that R. Kunitz made the unwarranted assumption that when the Talmud speaks of Antoninus’ house it had in mind his palace in Rome. R. Alshekh, however, mistakenly remembered the Talmud as actually using the word רומי, and this led to his suggestion that it must be referring to another place called רומי in the Land of Israel.

What about R. Kunitz’s suggestion of a magic tunnel? I have to say that Elitzur’s notion that R. Kunitz was trying to undermine respect for the Sages is ridiculous. It is obvious that by suggesting what he did, R. Kunitz showed a lack of sophistication, even for the nineteenth century. Indeed, anyone who examines R. Kunitz’s books will see a similar lack of sophistication throughout.

In describing R. Kunitz’s Ben Yohai, his most famous work, J. H. Chajes writes that it contains Kunitz’s “characteristic virtuosity, learned and dialectical, and an undeniable absurdity that did not escape the notice of scholars whose conservative inclinations should have made them natural allies.”[9] I would only add that people often forget that something that sounds crazy today could have sounded much more plausible in previous generations. While it is true that even in previous generations this particular suggestion of R. Kunitz was never taken seriously, it is a far distance from such rejection to conclude that he was trying to destroy the Sages’ reputation. Anyone who bothers to read his works will immediately see how wrong this conclusion is.

Information about R. Kunitz and his relationship to the rabbinic world, is found in the book I just published, Iggerot Malkhei Rabbanan.

This work contains more than thirty years of rabbinic correspondence sent to me by some of the most outstanding Torah scholars. It is currently for sale at both Biegeleisen and Mizrahi Books. The latter store is selling the book online here where you can also view the table of contents (or click here for a version which might be more clear). The book should also be available in Israel soon. Anyone in Israel who would like to acquire a copy should email me.

___________

[1] I had hoped that when Iggerot Malkhei Rabbanan appeared that I would have my regular size post ready. Unfortunately, this was not the case, but I did not wish to postpone the announcement of the new book so I figured that this “mini-post” would have to do.

[2] See Tosafot, Megillah 5b s.v. ve-ha:

נראה שהיה בטבריה בימי אנטונינוס כשהיו יחד

[3] Yated Neeman, parashat Shemot, 5757 (Musaf Shabbat Kodesh). The article is reprinted in Degel Mahaneh Reuven (Bnei Brak, 2011), pp. 350ff.

[4] R. Karelitz’s letter is printed in Degel Mahaneh Reuven, p. 356.

[5] I have been to R. Kunitz’s grave in Budapest many times. It is found together with the other communal rabbis, which is only natural as he served as a leading rabbi in both Buda and Pest. Here is a picture of the tombstone which I took a few years ago.

R. Leopold Greenwald, Mekorot le-Korot Yisrael(Humenne, 1934), p. 27, provided what he claimed is the text of R. Kunitz’s tombstone. But his version differs in a number of places from the original.

There are a few more points worth mentioning. R. Kunitz is the source that the Maharal (R. Kunitz’s forefather), recited the post-talmudic Birkat ha-Hamah without mentioning God’s name. See Kunitz, Ben Yohai, p. 141. Many halakhists know this report from R. Kunitz as it is mentioned by R. Akiva Eger in his note to Shulhan Arukh, Orah Hayyim 229.

R. Kunitz’s first volume of responsa, Ha-Metzaref, vol. 1, no. 20, contains a letter from R. Nathan Adler, which I believe is the only letter of his that ever appeared in print.

For previous discussions of R. Kunitz on the Seforim Blog, see Eliezer Brodt’s post here, and my posts here and here (in this post I include a previously unknown picture of R. Kunitz). See also Shimon Steinmetz’s post here that focuses on R. Kunitz’s responsa.

Those who are interested in R. Kunitz can also listen to my two classes on him here.

[6] (Jerusalem, 1990). This passage is also quoted by R. Jehiel Heilprin, Seder ha-Dorot (Bnei Brak, 2003), p. 412, Tannaim ve-Amoraim, s.v. יוסי בן קסמא

[7] Wars 3:7:21. This might be identical to the Rumah mentioned in II Kings 23:36. There is a tradition that none other than Reuben, the son of Jacob, was buried in Ruma, and other traditions include Gad and Benjamin as buried there. See Michael Ish-Shalom, Kivrei Avot (Jerusalem, 1948), pp. 104-105; Zvi Ilan, Kivrei Tzadikim be-Eretz Yisrael (Jerusalem, 1997), pp. 359-360; Avraham David, Al Bamatei Eretz ha-Tzvi (Jerusalem, 2013), p. 281.

[8] Sanhedrin 98a. This is the version in all manuscripts and older printings, before they were censored. See Dikdukei Soferim, ad loc.

[9] “Romanticising Rashbi: Moses Kunitz’s Ben Yohai,” Kabbalah 40 (2017), p. 75. My assumption was always that the main point of Ben Yohai was to defend the authenticity of the Zohar against R. Jacob Emden’s criticisms, and everything else in the book was secondary to this. However, Chajes shows that this is incorrect.