The Ḥafetz Ḥayyim’s Statement on Teaching Torah to Girls in Likutei Halakhot: Literary and Historical Context

Rachel Manekin and Charles (Bezalel) Manekin

Rachel Manekin is Associate Professor of Jewish Studies at the University of Maryland.

Charles (Bezalel) Manekin is Professor of Philosophy at the University of Maryland.

The authors live in Jerusalem, Israel.

Dedicated to the memory of our mothers, Matel Becher ע”ה and Dorothy Manekin ע”ה

R. Israel Meir ha-Kohen Kagan’s statement in his Likutei Halakhot that it is “now” a “great mitzvah” to teach Torah to girls, has attracted a great amount of attention in recent years.[1] Benjamin Brown, dating the statement to 1911, suggests that it was instrumental in the founding of the first Bait Yaakov school in 1917 by Sarah Schenirer in Kraków.[2] Haym Soloveitchik, dating the text to 1918, views it as R. Kagan’s (late) perception of the erosion of the mimetic society in the wake of World War I.[3]

We show below that the statement was published some time in תרפ”ב (last third of 1921, first two thirds of 1922), after R. Kagan, known after his book as the Ḥafetz Ḥayyim, returned to Radin (Raduń), then Poland, on 25 Sivan [=July 1], 1921. The Ḥafetz Ḥayyim had spent the previous six years in Russia at a time of revolution, civil war, and the beginnings of communist policy toward Jewish religious institutions.[4] The timing of the statement on Torah education for women is significant. Several months before his arrival in Radin, a gymnasium (high school) for Orthodox girls had been established in Telz, with the direct involvement of the rosh yeshiva, R. Yosef Leib Bloch, his son, and his son-in-law.[5] Girls were taught there ḥumash and nevi’im. A primary school for girls was also established there. This was the latest in a series of Orthodox initiatives for the formal Torah education of women in Lithuania. In Kovno, a Jewish realgymnasium for Orthodox boys and girls had been established already in 1915 through the efforts of the Neo-Orthodox R. Dr. Leopold Rosenak, a brother-in-law of Emanuel Carlebach, and Joseph Carlebach, Emanuel’s brother. These initiatives were introduced as responses to the requirement of mandatory primary education, first by the German military occupying Lithuanian and later by the government of independent Lithuania. Also, in Kovno, at the initiative of Ze‘irei Yisrael, which was composed of representatives of Agudat Yisrael and the Mizrahi, the Yavne Central School System was founded in 1920; in its first year, forty schools were founded; some included girls.[6] In Kraków, then in Habsburg Galicia, Sarah Schenirer founded her afternoon supplementary school in 1917 with the blessing of the Belzer rebbe; several other schools followed in 1921 and 1922. In Warsaw, formerly in Congress Poland, R. Emmanuel Carlebach founded the Chavatzelet Orthodox women’s gymnasium in the same year, with the blessing of the Gerer rebbe. Chavatzelet taught girls ḥumash and nevi’im in the Hirschian spirit of Torah ‘im derech ’ereẓ.[7] In the 1930s the school was attended also by Hasidic girls, including the Gerer rebbe’s granddaughter.[8]

Moreover, in late January, 1922, the year in which the Ḥafetz Ḥayyim’s statement was published, the assembly of the Agudat ha-Rabbanim of Poland issued a series of calls upon its members that included the following:

11. To educate the daughters in the spirit of yiddishkeit and to learn with them from their early childhood some words of Torah and musar, and commensurate with their age to continue to learn with them their obligations in such a manner that when they reach the age of marriage, they will easily accept the obligations pertaining to the purity of the daughters of Israel. And the members are obliged to establish in their towns for this purpose a special school for the young women.[9]

As we shall see below, the resolution that called upon all communal rabbis in Poland to establish schools for women followed an impassioned speech on the challenges facing Torah education in Poland by the Galician rabbi, R. Meir (Maharam) Shapira, then the Rav of Galina, and shortly to become one of Agudat Yisrael’s representatives to the Polish Sejm and the Rosh Yeshiva of Yeshivat Ḥakhmei Lublin.

In light of the above, the Ḥafetz Ḥayyim’s statement on teaching Torah to Jewish daughters should be read as a hekhsher of formal Jewish education for women after and while schools for Orthodox girls were established in Poland and especially in Lithuania. All the aforementioned schools had strong connections with Agudat Yisrael operatives in their various locales. As is well known, the Ḥafetz Ḥayyim was a major rabbinical authority for the Agudah; several months after his return to Poland (which now incorporated parts of Lithuania), he and R. Ḥayyim Ozer Grodzinsky of Vilna, called for the strengthening of the Lithuanian Agudah.[10] He was most likely informed about these schools, certainly the women’s gymnasium in Telz, upon his return to Radin, if not earlier.

In any event, the 1924 decision to have Keren ha-Torah, the education fund of Agudat Yisrael, support a network of Jewish schools for girls was sanctioned by the Ḥafetz Ḥayyim’s aforementioned statement, according to Dr. Leo Deutschländer, the head of Keren ha-Torah, and subsequently one of the administrators of the Bait Yaakov seminary in Krakow.[11]

It is important to emphasize that the educational policies of all Orthodox schools in Poland-Lithuania were subject to rabbinical authority, and that no pedagogical steps were taken without consultation with, and approval, by rabbinical leaders.[12]

Part One. The Literary Context of the Ḥafetz Ḥayyim’s Statement on Women’s Education

The Ḥafetz Ḥayyim’s comment does not appear as a formal response to a halakhic question of the permissibility of teaching Torah to women. Rather it appears as a footnote to the halakha that women should not be taught written Torah ab initio cited in his Likutei Halakhot on Sotah. Likutei Halakhot is a condensation of the halakhic sections of the Gemarah in the manner of R. Isaac Alfasi’s Halakhot Gedolot. Initially a project to provide students with a halakhic digest to sugyot having to do with kodeshim, the study of which the Ḥafetz Ḥayyim considered to be unduly neglected and of capital importance,[13] the project was ultimately expanded to provide a halakhic digest of all sugyot on which there was no Rif or Rosh (R. Asher b. Yehiel). Unlike the Rif, the Ḥafetz Ḥayyim’s’s aim was not to decide the halakha, but rather to provide student with an abridged description of the development of the halakha through the Rambam.[14] The Ḥafetz Ḥayyim believed that by reading halakhic condensations of the Rif with Rashi, and Likutei Halakhot with Rashi, the students would be able to master the fundamental halakhot of the Talmud – something that he felt could not be easily accomplished by reading the Mishneh Torah with its commentaries.[15] In later years he recommended such a program of study for those who lacked the time for in-depth study of the Gemarah.[16]

Before we analyze the footnote, we need to justify dating Likutei Halakhot on Sotah to תרפ”ב. Unfortunately, determining the publication history of Likutei Halakhot is complicated. The work was published serially, beginning with Zevaḥim, in 1899/1900,[17] in the form of kuntresim, which could be bound and published as seen fit by the Ḥafetz Ḥayyim; the published volumes did not carry a separate title page from the individual kuntresim comprising them. The title pages of the kuntresim often do not mention all the titles of the individual tractates contained therein, and, like many Torah publications, their dates of publication on the title page have to be derived from gematriyot of rabbinic statements in which certain letters are in bold typeface. Sometimes tractates that were published earlier were republished with the same title page. The individual tractates themselves have their own pagination. An edition of the entire work was published by the Ḥafetz Ḥayyim’s son-in-law, R. Menaḥem Mendel Yosef Zaks, in Brooklyn in 1960, and in Jerusalem 10 years later. The edition contains, dispersed throughout the work, some of the original title pages, but not always with their original dates. The order of the tractates in the R. Zaks edition is also not always according to the order of publication; sugyot from the same tracate that appeared in different kuntresim are placed together.

As noted above, two dates for Likutei Halakhot on Sota appear in the secondary literature, 1911 and 1918. We have found no textual basis for either date. The 1911 date appears in M. Gellis’s bibliography of the Ḥafetz Ḥayyim’s writings without explanation.[18] We do not know what is the source for the 1918 date.[19]

The volume of Likutei Halakhot including Sotah that we inspected in the National Library of Israel binds three kuntresim together. The first consists of Bekhorot and Keritot, printed by H. H. Fohlman, the second consists of Arakhin, Nazir, and Sotah, with only Arakhin mentioned on the title page, without a date; the third consists of Niddah, printed by M. Cederbaum, undated. Of these tractates, only Sotah and Niddah appear for the first time. (Niddah also appears published with its own title page by Cederbaum in תרפ”ג.) The date on the cover page, תרפ”ב was added in pencil, perhaps by a library cataloger or book seller, after calculating the gematriya; the volume, belonged formerly to the Boston Hebrew College library.

The תרפ”ב date is derived from the gematria of the emphasized letters: The saying (העוסקין בהלכות עבודה כאלו נבנה המקדש בימיהם (מנחות קי totals 682 ( 25 + 49 + 107 + 56 + 87+ 63 + 295), i.e., תרפ”ב.

As noted, the separate cover page for Arakhin (including Sotah and Nazir) is undated:

The Ḥafetz Ḥayyim, who was in charge of the printing and distribution of his books, advises on the title page of Likutei Halakhot on Bekhorot not only to read the Introductions, but also to look at the Preface (הפתיחה) “which we have now newly printed” (אשר הדפסנו זה עתה מחדש). The phrase “which we have now newly printed” is ambiguous; it can mean that the Preface is being reprinted or printed for the first time. Although the natural reading today would be the former, we found the Preface printed only in Likutei Halakhot on Sanhedrin, which we date to late תרפ”ב. And on the title page of Niddah, published by Cederbaum in תרפ”ג, we find a reference to the Preface אשר נקוה שנדפיסה בקרוב (“which we hope to print soon.”) This sort of discrepancy should not worry us, especially since Likutei Halakhot on Sanhedrin was printed by Fohlman and on Niddah by Cederbaum.

The Preface, published for the first time in תרפ”ב enables us to provide a clear terminus a quo for the publication of Likutei Halakhot on Sotah. In the middle of the first paragraph, the Ḥafetz Ḥayyim lists the tractates already completed (parentheses in the text below appear originally in the kuntresim as square brackets; the square brackets here are our own):

Barukh Ha-Shem, we have collected, according to our meager opinion, the words of the Rambam that he codified from the sugyot on thirteen tractates that pertain to matters of kodeshim, namely, Zevaḥim, Menaḥot, Tamid, Pesaḥim (from Tamid ha-Nishḥat to ‘Arvei Pesaḥim), Hagigah, Yoma, Tamid, Temurah, Keritot, Bekhorot [the three final chapters), ‘Arakhim, Me‘ilah, and Nazir (the later also has many things that are relevant to kodeshim), and likewise the first two chapters of Shavuot […] and now, only a few tractates are missing from the Shas, may God grant that over time some Jews will be found to complete the entire Shas […].[20]

And in the second paragraph he writes:

I wrote all this [i.e., the Preface until the present point] more than ten years ago. We have experienced many wanderings because of the war. Barukh Ha-Shem, who has kept us alive and did not allow our feet to falter. And now that I have come from the diaspora to my home, Ha-Shem, yitborakh, has helped me in his abundant kindness and goodness for the merit of Israel to complete Likutei Halakhot on the other tractates of the Shas that do not have the commentaries of the Rif and the Rosh. (And these are: Rosh Hashanah, Makkot, Horayot, Sotah, and Niddah […]).[21]

The second paragraph of the Preface attests to a time gap in both the composition of the Preface and in the publication of the tractates. The first paragraph of the Preface was written more than ten years earlier, i.e., no later than late 1910 or 1911. At that time the Ḥafetz Ḥayyim had completed, but not published, all the tractates mentioned in the first part of the Preface. Again, he did not publish the Preface itself until late 1921 or 1922. So although there is no date on Likutei Halakhot of Sotah itself, we can infer that it was published in תרפ”ב. As for the date of actual composition, we have no evidence in the Preface or anywhere else to suggest that it was written much earlier. Given that Niddah appears separately in תרפ”ג, the kuntres containing Sotah may have appeared late in תרפ”ב, after the aforementioned assembly of the Agudat Rabbanim in Warsaw. The Ḥafetz Ḥayyim would go on to complete other tractates and finish the work in 1925.

In short, the publication of Likutei Halakhot on Sotah is to be dated to late 1921 or the first two-thirds of 1922 (תרפ”ב) and not to 1911 or 1918,[22] according to the date of the aforementioned volume, and no earlier than Summer 1921, the date of the Ḥafetz Ḥayyim’s return to Radin, according to the Preface.

Part II. The Historical Context of the Footnotes on Jewish Education in Likutei Halakhot on Sotah

The Ḥafetz Ḥayyim was 83 years old when he declared it to be a great mitzvah to educate women in various Torah matters. To understand both the context and content of the statement, we first present the text and the two relevant footnotes. The main text of Likutei Halakhot on Sotah 11a (p, 21) may be translated as follows:

Rabbi Eliezer says, “Whoever teaches his daughter Torah teachers her tiflut.” You thought [actual] tiflut? Rather [it is] as if he teaches her tiflut. R. Abbahu says, “What is R. Eliezer’s reason? It is written, ‘I, wisdom, dwell with cunning,’** When wisdom enters a person, cunning enters with it.” And how do the Rabbis understand “I, wisdom”? The verse is needed for [the interpretation] of R. Yossi b. Rabbi Haninah, for R. Yossi b. R”H says, “The words of Torah stand permanently only for the person who makes himself naked for them, as it is written, ‘I, wisdom, dwell with nakedness.” In any event, the reasoning of R. Eliezer is not thereby rejected, and the halakha is according to his statement. [Later] rabbis said that “Torah” here refers davka to the Oral Torah. But even though the Written Torah should not be taught to one’s daughter ab initio,*** [teaching her Written Law] is not as if one teachers her tiflut. And women are obligated to learn from the Oral Torah the laws that pertain to them.[23]

(The asterisks refer to footnotes on this passage. Footnotes are rare in Likutei Halakhot, and rarer still are footnotes that refer to contemporary issues.)

Let us begin with the note preceded by three asterisks, on the prohibition of teaching the written Torah to women ab initio (based on M.T. Hilkhot Talmud Torah 2:13):

It seems that all this [the admonition not to teach written Torah ab initio to women] applies to previous times, when everyone dwelled in the place of his fathers, and the paternal tradition was very strong for each person to behave in the way that his fathers had tread, as the verse says, “Ask your father and he will tell you”. [Then] we could say that [a woman] should not learn Torah but should rely for her conduct on her upright fathers. But now, on account of our many sins, the paternal tradition has weakened considerably, and it is common that one does not dwell in one’s fathers’ location at all, and, particularly for those [women] who have accustomed themselves to learn to write and speak the languages of the nations, it is certainly a great mitzvah to teach them ḥumash, and also nevi’im and ketuvim, and the musar lessons of Ḥazal, such as tractate Avot, and Menorat ha-Ma’or, and the like, in order that our holy faith be confirmed for them. For otherwise, they are liable to stray completely from the way of the Lord, and to transgress all the foundations of the religion, God forbid.[24]

The Ḥafetz Ḥayyim holds that the admonition not to teach women written Torah ab initio pertained to the past, when a woman could rely for her conduct on the example of her fathers. But today, we find a weakening of paternal tradition and the dislocation of the Orthodox from their paternal homes, which requires educating women, especially those women who are accustomed to learn the language of the gentiles; without Torah education, such women are likely to stray from the true path and to become heretics. What historical reality does this reflect?

As is well known, the use of legal literature as a source of history, even literature that purports to refer to historical events, is not unproblematic. On the one hand the geographical dislocation of Polish Jews because of the war indeed meant that many parents and children were no longer in the town and villages that had anchored their faith and practices for generation.[25] On the other hand, it would be wrong to infer from the Ḥafetz Ḥayyim’s remarks that in his view, pre-war Poland reflected a golden age of Jewish observance. Throughout much of his life he had railed against the weakening of observance among the Orthodox, and many of his published works tried to strengthen observance through teaching both the halakha and its centrality in the life of the Jew – and the penalties for its non-observance.

For example, the Ḥafetz Ḥayyim was well aware that for decades there had been a weakening of traditional observance among women from some Orthodox homes. His son, R. Aryeh Leib Kagan, relates that when he came of marriageable age in the early 1880s, his father would not consider a match for him with a young woman from an Orthodox family who had attended a gymnasium (high school), or even an elementary school; such women and their families, even though they were Orthodox, were suspect in his eyes. In one case, the Ḥafetz Ḥayyim ultimately forbade his son to accept an offer of the substantial financial assistance by a wealthy prospective father-in-law; it turned out that the prospective bride’s sister had been sent by her father to learn at a gymnasium in Grodno, where she had fallen in love with a gentile officer whom she had met (“presumably at the theater”), converted, and died in childbirth at the age of 15.[26]

In his 1905 handbook on family purity laws, Taharat Yisrael, the Ḥafetz Ḥayyim attributes the decline of some women observing the mitzvah of mikveh to the shame they feel, not because of any foolish modesty (which is the case with some other women), but because they have been educated to look down at the laws of Torah. These women feel shame because

they have been raised in their free-thinking ways from their youth, when they attended schools, and became “wiser in their own eyes” than their predecessors, to the extent that they feel shame in observing the laws of the Torah according to the law of Moses and Israel, and particularly in a matter they consider to be beyond the boundaries of modesty.[27]

The Ḥafetz Ḥayyim responds to such women’s contempt of the Torah by providing well-worn arguments for its superiority and perfection. His defense is part of the larger project of the book, written both in Hebrew and Yiddish, to educate men and women in the importance of observing family purity laws. Urging Jews to observe Torah and mitzvot, and educating them for that purpose, is the leitmotiv that runs throughout the Ḥafetz Ḥayyim’s writings. Even his Likutei Halakhot on Kodeshim, though ultimately intended as an educational tool for learning Torah, was written as practical halakhic guide for the messianic age that Ḥafetz Ḥayyim thought imminent.[28]

This emphasis on deepening Torah observance in all sectors of the Orthodox community led him to publish a kuntres directed to women, Geder Olam, in 1889, on the importance of covering their hair. The kuntres was published in Hebrew and in Yiddish, and it includes at the end a basic halakhic guide to the laws of Niddah.[29] The halakhic guide was reprinted by the Ḥafetz Ḥayyim in two other works: his book addressed to Jews migrating to places like America and South Africa, Nidhei Yisrael (1895), and his aforementioned book on family purity laws, Taharat Yisrael (1905); The Yiddish translation appears in all three works, which indicates that these sections were intended also for women to read.[30] Indeed, the Ḥafetz Ḥayyim urges women who are literate to teach the book to women who are not, and to learn the Ma‘ayan Tahor of R. Moshe Teitelbaum of Ujhely (the Yismah Moshe) (reprinted many times in the Korban Minḥah siddur for women). The Ḥafetz Ḥayyim writes, “We have written only the legal principles that are most common, that all women are obligated to learn abundantly, and to become expert in them, so they not stumble because of them.”[31] This is a clear call for women to learn halakha, albeit in a rudimentary fashion, from books written for them.

From the above we see how important it was for the Ḥafetz Ḥayyim to write educational materials for women on family purity and female modesty. This in itself was a novelty; we are not aware of such materials being written in Lithuania at the time by Orthodox talmidei ḥakhamim of the Ḥafetz Ḥayyim’s stature. Contrast, for example, the words of the Ḥafetz Ḥayyim’s contemporary, Rabbi Yehiel Mikhel Epstein, in Arukh ha-Shulḥan, Yoreh Deah 246:19:

Ours has never been the custom to teach [women] from a book, and we never heard of that custom. Rather every woman teaches the relevant laws to her daughter and daughter-in-law. Recently, laws pertaining to women have been published in the vernacular for women who can read from them. Our women are fervent (zerizot); in every doubtful matter they ask [a rabbi] and don’t decide for themselves in the smallest matter.[32]

To what recently-published laws pertaining to women was R. Epstein referring? Arukh ha-Shulḥan, Yoreh Deah was composed in the years, 1887-1894;[33] the early editions of Geder Olam were 1889, 1893, and 1894. In the latter, the Ḥafetz Ḥayyim admonishes women who need to ask a halakhic question not to ask another women, but only a moreh hora’ah, “and for G-d’s sake, a woman should not dare to decide the law!”[34] It is very likely that R. Epstein was referring to this when he wrote, “Our women are eager; in every doubtful matter they ask [a rabbi] and don’t decide for themselves in the smallest matter.” Here we have two conflicting views on the education of women in practical halakha: R. Epstein sees no need to compose halakhic guidelines in Yiddish for women, since the women with whom he is familiar have learnt the material from their mothers or mothers-in-law and know when to ask questions. The Ḥafetz Ḥayyim, observing women who are lax about observance, writes a halakhic/hashkafic manual in Hebrew and Yiddish that urges them (and their husbands) to study these guidelines diligently and to teach them to other women.

The importance of educating women in their religious duties, especially in the realm of family purity, remained with the Ḥafetz Ḥayyim for the rest of his life. As is well-known, he traveled to Vilna when he was old and frail to deliver a lecture in Yiddish at the central Synagogue on the importance of observing the mitzvah of mikveh in front of an audience of hundreds of women, with men listening in from the women’s gallery.[35]

To be sure, publishing educational materials on family purity for women is not the same as advocating Torah education for girls, but then, again, the situation in 1905 for Polish and Lithuanian Orthodox Jewry was not the same as in 1922. Orthodox Jewry in the Second Polish Republic was under severe stress. Dislocation and pressures – economic, ideological, and governmental — had accelerated the defection of Jews from the tradition; the dire situation provided an opportunity for conservatives to respond positively to new Orthodox initiatives to stem the tide. In particular, Orthodox Jewish education was at a crisis point, even more so for boys than for girls, which explains in part why much more attention was paid by Orthodox politicians and rabbis to the challenges facing the ḥadarim, than to the education of women, since, as we noted above, the compulsory education of law of 1919, which was in the early stages of implementation, required all Polish boys and girls to attend government certified schools. Agudat Yisrael negotiated repeatedly with the Polish authorities to have the ḥadarim certified, which meant that they needed to include subjects mandated by the Polish ministry of education; otherwise, even more ḥadarim would close. The negotiations with the government concerned how many hours of secular subjects would be taught, and what were those subjects to contain.[36] Formal Torah education for girls was already well underway, partly as a response to mandatory education, the general trend in female education, and the prevalence of alternatives to the ḥeder that attracted Orthodox parents, partly as a response to the weakening of observance among the Orthodox.

When the Ḥafetz Ḥayyim returned to Radin in 1921, he was faced not only with the fait accompli of formal Jewish education for women in Telz, Kovno, and elsewhere, but with the threat to both boys and girls posed by the implementation of universal compulsory education by the State. Unlike in Russia and Lithuania, compulsory education for Jewish girls had been the norm in Galicia, the part of Poland that had belonged to the Austrian Empire until the end of the First World War. Galician Jewish Orthodox girls, bereft of formal Jewish education, had attended Polish private and public schools for decades with disastrous consequences; the same now happened elsewhere in Poland. When, in his footnote, the Ḥafetz Ḥayyim refers to “those [women] who have accustomed themselves to learn to write and speak the languages of the nations” he was, whether aware of it or not, referring to all Jewish girls in the Second Polish Republic, since, as Polish citizens even the strictest Hasidim were required to send their daughters to government certified schools. And unlike the case of their brothers, no Orthodox politicians negotiated with the government to exempt girls from these schools. School attendance for Hasidic girls was a well-entrenched tradition, even among the daughters of the zealots.

It is not surprising that the rabbi who raised the issue of women’s education at the assembly of the Polish Agudat ha-Rabbanim in 1922, Maharam Shapira, hailed from Galicia, where the situation had been bleak for decades. In his survey of the state of Orthodox Jewish education, he first turns to the challenges facing the ḥeder from the mandatory education law, on the one hand, and the attacks from the [Jewish] leftists (smoliyim) on the other. If the Polish government wished to spread general education among the people, it should take into consideration the most necessary requirements of the [Jewish] nation, which is the ḥeder. And if the Orthodox try to accommodate the government’s demands, it can only be in such a way that will not destroy the ḥeder. Most importantly, Orthodox boys need to be exempt from the obligation to attend general schools. And since the ḥadarim will now have to limit somewhat their hours for Jewish subjects, it is important that they be subject to universal standards, and that the instruction be overseen by experts and pedagogues. The Maharam Shapira then turned to the question of the education of girls:

We speak a great deal about the education of girls, which is a very painful subject for us. Our situation has become so bad because we have only taken a little interest in the subject for many years. At the same time as we devoted much of our thought, and always concerned ourselves, whether a lot or a little, with the education of boys, we continued to apply to the girls, “Kol kevudah bat melekh pnimah” as in earlier times, when a Jewish daughter did not come into contact and connections with the marketplace and the public sphere, and with the currents of the time that mostly oppose Yahadut. Then we did not need to give her an antidote and a powerful and effective counterforce against them. (“Whoever teaches his daughter Torah is as if he teaches her tiflut. (Sotah 20a).” Only men had in particular to learn Torah, for they needed the antidote – the countercurrent that repels foreign currents. But the daughter and the Jewish woman sat at home, where only that environment acted educationally upon them, and developed them and made them into true Jewish women and fit Jewish daughters.) We thus did not pay attention that the girls, unarmed and lacking any concept pertaining to Torah and Yahadut, have been taken outside from us into cultures and currents. They have become so educated and raised in the lap of foreign culture and anti-Jewish ways that every “common wind” and light attempt to ensnare their spirits, to penetrate into their souls, to poison and uproot them from their place, have wielded their evil ways upon them.

And we are faced with another grave question, which is strongly related with the education of the daughters, and this is the purity of the daughters of Israel….[37]

The Maharam Shapira diagnoses the illness but does not prescribe the remedy, anyway, not in the written version of his address. But as we saw above, the Assembly subsequently called for the establishment of Jewish schools for girls (supplementary to the general schools which they would attend). Connecting the crisis in the observance of the family purity laws with girl’s lack of education meant that rabbis like the Maraham Shapira understood that female observance of Jewish law could not be taken for granted. The Maharam Shapira also called for the production of Jewish youth literature, including textbooks, for the youth that would be free of all defect, and that would educate them in the spirit of faith and religion. This call was also ratified by the Assembly.

The question of the creation of textbooks that would be appropriate for use in ḥadarim seems to be alluded to in the earlier note in Likkutei Halakhot on Sotah on R. Abbahu’s explanation to R. Eliezer’s prohibition that “once wisdom enters into an individual, cunning enters with it.” The Ḥafetz Ḥayyim writes:

According to this, one should be even more careful not to teach boys and girls flippant writings and romances, which consume their heart and soul. One who reads them regularly is in the category of one who reads external books, who was treated with great severity by our sages, as is in the beginning of Helek (Sanhedrin 90). It makes no difference wheteher they are published in the Holy Tongue or the vernacular. See S. A. Orah Ḥayyim.307:16, and in the Mishnah Berurah ad loc.[38]

While attention in recent years has been focused on the footnote on Torah education for women, the Ḥafetz Ḥayyim’s previous footnote on the education of boys and girls appears to have been entirely neglected. Why would a halakhic authority like the Ḥafetz Ḥayyim be concerned with teaching Orthodox Jewish boys and girls “flippant writings and romances”, i.e., literature written by Poles or by Jewish maskilim? Yet his concern makes sense in the context of the new Polish government’s requirement that general studies be included within the curriculum of the ḥadarim, and also in the context of Orthodox parents sending their children to non-Orthodox Jewish schools, like the Tarbut and Yiddishist schools. Even though the Ḥafetz Ḥayyim acquiesced to the limited introduction of secular subjects in the ḥadarim, we see from this note and the passage below that he insisted that only appropriate books be read by children. That was also the line taken by Agudat Yisrael in its attempts to control the growing popular youth literature, both in lending libraries youth, and in curricular materials for the ḥadarim and the Bais Yaakov schools under its auspices.[39]

In short, underlying both footnotes referring to contemporary matters in the Likutei Halakhot on Sotah are not the challenges of “modernity” in general, but rather the specific challenges facing the Polish Orthodox leadership in the interwar period brought about by the weakening of traditional authority, geographical dislocation, the introduction of universal primary education in the Second Polish Republic, and the attraction of Bundism, Zionism, and Socialism to the youth. Although the weakening of traditional authority, and the phenomena of Orthodox women attending Polish schools predated by decades World War I, the situation after the war threatened the very future of Torah Judaism in the eyes of the Orthodox establishment.

Part III. Other Statements of the Ḥafetz Ḥayyim on Torah Education for Women

In the waning years of his life, the Ḥafetz Ḥayyim returned several times to the question of Torah education for girls. Thus we read in his 1930 “Admonition to Kelal Yisrael”:

There is another principle that every talmid hakham in every town needs to enact, namely, to see to it that there is a kosher ḥeder in which our little sons (and also our little daughters) will be provided a kosher education in the way of the Torah, and not in schools that are full of heresy and sectarianism, which are completely bereft of teaching our holy Torah….

[One should accustom his son to learn the the aggadot of the Talmud…]. But even more one should distance his son from schools in which heresy and sectarianism is taught, where instead of the holy ḥumash, they make up books in which are found only stories of the ḥumash that they have copied without any sense of our Holy Torah – and that’s Torah in its entirety for them And all the laws and mitzvot like in Vayikra and Devarim they denigrate and do not copy. A father must be exceedingly careful not to allow his son to go to such schools where he destroys them with his own hands (and likewise he should be careful to educate his daughters in the way of Torah).[40]

And in a public appeal for the strengthening of religion that that he published in Sivan, 1931:

First of all, we must become fortified with all our strength in the education of boys and girls, to establish for them ḥadarim and kosher schools according to the law of our Holy Torah, not to deviate to the right or the left, or to forego anything of our Holy Torah, and not to allow them to attend such schools as are full of heresy and sectarianism, God save us….”[41]

We have found no mention of the importance of educating girls in the Ḥafetz Ḥayyim’s numerous writings devoted to education before World War I: educating women to observe and appreciate family purity, yes, but not teaching Torah to girls. This changed after the Ḥafetz Ḥayyim’s return to Radin in 1921. Already in 1922 there is abundant reason to believe that the Ḥafetz Ḥayyim’s foonote in Likutei Halakhot on Sota referred to formal Jewish education for girls, which was already well underway. As we noted above, his position was used to justify the establishment of schools for girls by the Agudah’s Keren ha-Torah in 1925. From the 1930s he made his position explicit: teaching Torah to Jewish daughters includes establishing “kosher schools” for them.

So it is hardly surprising that in 1933, when attempts to open a Bait Yaakov school in Fristik (Frysztak), Poland, were met with opposition by the local rabbi, R. Menachem Mendel Halberstam, the Ḥafetz Ḥayyim signed a public approbation of Beit Yaakov in order to convince Jewish parents from the town to send their daughters to the school:

B”H 23 Shevat, Tarzag [= Feb. 19, 1933]

To the worthy lovers and esteemers of Torah, the Godfearing people of Fristik, may the Rock guard them,

When I heard that Godfearing people had devoted themselves to establish in the towns a Beit Yaakov school, in which is taught Torah, the fear of Heaven, morals, and manners, which is Torah for the girls of our Jewish brethren, I addressed their fine action [saying] “May the Lord strengthen them and establish the work of their hands!” For [that action] is a greatly needed matter in these day, when the current of heresy, God save us, reigns in all its force, and all sorts of freethinkers lie in wait to ensnare the souls of our Jewish brethren. Whoever’s heart has been touched with the fear of God is obligated to send his daughter to learn in this school. And there is no room for concern in this day and age for all the apprehensions and doubts arising from the prohibition of teaching one’s daughter Torah. This is not the place to elaborate.

For our generation is not as the earlier ones, for in previous generations each Jewish house had a paternal and maternal tradition to walk in the way of Torah and religion, to read Zeenah u’Reenah every Shabbat. But this is not the case, due to our many sins, in our generation. Therefore we must strive to increase schools such as these and to save everything that we possibly are capable of saving.[42]

The appeal seems to have worked because there was still a Beit Yaakov in Fristik in 1935, according to the list of schools provided by Deutschländer.

* * *

We conclude with a final comment: Some have inferred from the Ḥafetz Ḥayyim’s footnote in Likutei Halakhot and the appeal on behalf of Bais Yaakov schools that in his eyes formal education for girls should be considered “bediavad”, i.e., that in an ideal Jewish world, girls would not need to be taught Torah outside the home. If that is true, then the bediavad status of women’s education is somewhat akin to the bediavad status of the compilation of the Mishnah: in a world without the persecution and dispersion of the Jewish people, Rabbi Judah ha-Nasi would not have had to compile the Mishnah and thereby transgress the prohibition of committing Oral Torah to writing.[43] But the Torah, which is eternal, is adapted by the Torah sages in each generation to the world in which God-fearing Jews live. Formal Torah education for girls became for the Ḥafetz Ḥayyim “in this day and age” a “mitzvah gedolah,” in other words, lekhatkhilah, and his statements on the subject reflect that.

On the other hand, to say that it is a mitzvah gedolah to teach Torah and yirat shamayim to women is not to say that the Ḥafetz Ḥayyim wished to extend the commandment of Talmud Torah to include women.[44] That conflates the commandment of Talmud Torah, which applies only to Jewish men, with the obligation of teaching yiddishkeit to Jewish women through teaching them, inter alia, selections from Tanakh. While the Ḥafetz Ḥayyim emphasizes the former repeatedly and at great length in his writings and public activity, he barely mentions the latter. One need only compare his brief mention of teaching girls “ḥumash, nevi’im, ketuvim” in his footnote in Likutei Halakhot with his frequent statements about the necessity of teaching ḥeder boys ḥumash with Rashi “without skipping anything.” Even after his return to Radin, his public activities on behalf of women’s observance focused mainly on family purity, modesty, shabbat, and kashrut – not girls’ education.

Still, it is no wonder that the conservative Ḥafetz Ḥayyim, who had written numerous tracts to strengthen the observance and piety of Jewish baalei ha-batim and their families, embraced in later years the formal Jewish education of girls. Decades earlier he had called upon literate women to teach their illiterate sisters family purity laws from a book. He was not concerned with expanding the study of Torah among women, as much as expanding its observance and taking its message to their hearts. The Torah these girls were to be taught was a combination of Torah, the fear of heaven, morals, and manners. His goals were similar to that of Bais Yaakov movement, which was not to teach Torah to the daughters of Israel as an intellectual activity, or to make them life-long learners of Torah, but to form their character as religiously observant Orthodox Jewish women.[45]

Notes:

[1] Likute Halakhot on Sotah, 11ab (pp. 21-2). Unless otherwise stated, we have consulted the 1969-1970 edition of R. Menahem Mendel Yosef Zaks (Jerusalem, 1969-1970). This appears to be a reprint of the edition published in Brooklyn 10 years earlier.
[2] “This leniency enabled the opening of the first school of Beit Yaakov.” See Benjamin Brown, “The Baal ha-Bayit: R. Yisrael Meir ha-Cohen, the Ḥafetz Ḥayyim,” in Benjamin Brown and Nissim Leon, ed., Ha-‘Gedolim’: Ishim she-‘izvu et pene ha-Yahudut ha-haredit be-Yisrael. ed. (Jerusalem: Magnes, 2017), 106-151, esp. 133 (Hebrew)
[3] See Haym Soloveitchik, “Rupture and Reconstruction: The Transformation of Contemporary Orthodoxy,” Tradition, vol. 28, no. 4 (Summer 1994): 106-107 note 6.
[4] M. Yashar, Dos leben un shafn fun Ḥofets Ḥayyim (New York, 137), II, 377, 381.
[5] This is inferred from the celebration in Purim of 1931 of the school’s tenth anniversary.
[6] Yizhak Rafael Ha-Levi Etzion (Holzberg), “The Yavneh Educational System in Lithuania,” in Yahadut Lita (Tel-Aviv, 1972), II, 160-163
[7] According to one graduate of the school, “Chavatzelet’s general studies program was of a high caliber. It was headed by a non-religious woman and the teachers were either gentiles or secular Jews, since it was very difficult for a religious Jew to obtain the degree needed to teach secular studies. The religious studies, however, was not so successful […] The religious studies principal was the only religious faculty member – a Yekke (a German Jew). Under his influence Chavatzelet was conducted in the German manner of Torah im Derech Eretz. He taught us Chumash, Navi, history, and basic Hebrew grammar […] At any rate, the Torah portion of our education took only an hour of the day. The other six hours were devoted to secular studies.” Gutta Sternbuch and David Kranzler, Gutta: Memories of a Vanished World (Jerusalem and New York: Feldheim, 2005), 19-20.
[8] Ibid., pp. 17, 21.
[9] יא) לחנך את הבנות ברוח היהדות וללמוד עמהן מראשית ילדותן מעט מעט ד“ת ומוסר, וכפי רבות שנותיהן כן יוסיפו ללמוד עמהן היובים שעליהן באופן כשיגיעו לפרק נישואין יקבלו בנקל החיובים השייכם לטהרת בנות ישראל, והחברים מחויבים להשתדל שיתיסד בעירם בית ספר מיוחד לזה בעד הנערות. Peratei-kol me-ha-ve‘idah ha-rishonah shel agudat ha-rabbanim be-Folin (Warsaw, January 23-25), published at the end of Kovetz Derushim, Ḥelek Rishon, Keraḥ Sheni, ed. M. Warszawiak and Y. M. Sagaloṿits (Piotrkow, 1924), f. 9b.
[10] Mikhtavim u-maamarim mi-Maran Rabenu ba‘al ha-Ḥafetz Ḥayyim, Ḥelek Bet, ed. Z. H. Zaks (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim [Jerusalem, 1990], IV, pp. 83-34)
[11] Leo Deutschländer, ed., Beth Jakob: 1928, 1929 (Frankfurt a. M.: Hermon, 1929), p. 7. Deutschländer cites the footnote and refers to it as a pesak din in Keren ha-Torah’s report on the state of Jewish education delivered at the Second World Assembly (ha-Knesiyal ha-Gedola) of Agudat Yisrael (Vienna, Elul,1929), 44-45. (The full report is available at https://hebrewbooks.org/36599.)
[12] In The Rebellion of the Daughters: Jewish Women Runaways in Habsburg Galicia (Princeton UP, forthcoming), p. 204, Rachel Manekin discusses a 1923 letter from Sarah Schenirer, in which she reveals that she consulted with the Belzer rebbe over whether the girls in her school could stage her play, Judith. Although the rebbe forbade staging it as “ḥuqqat ha-goy,” she expressed the hope that it could be performed as a declamation. From this one may infer that the Belzer rebbe was the school’s rabbinic authority until it came under the auspices of the Keren Ha-Torah of Agudat Yisrael in 1924-1925.
[13] See, for example, the letters in Mikhtavim u-ma’amarim, Ḥelek Bet, 24-39 (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, IV, 24-39), and the kuntres, Torah Or at the end of Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, II.
[14] See Likutei Halakhot, Second Introduction, f. 6a-b.
[15] Ibid., f. 7a
[16] Likutei Amarim, ch. 7, pp. 10-12, esp. p. 11 (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim III).
[17] The Bar Ilan University Library web catalogue lists a copy of Likutei Halakhot on Zevaḥim with prenumerants, bound with the gemarrah of Zevaḥim, that dates from 1891/2. See R. Aryeh Leib ha-Kohen’s account of the delays in publishing Likutei Halakhot in his biography of his father, Mikhtevei ha-Rav ha-Ḥafetz Ḥayyim, ed. Aryeh Leib ha-Kohen, p. 51, in Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, III. R. Aryeh Leib saw his father’s decision to write on Kodeshim, in part, as a reaction to the wave of migration to Eretz Yisrael from Eastern Europe following the expulsion of Jews from Moscow in 1890-1891, and the sense of messianic expectation; see ibid., pp. 38-39.
[18] M. Gellis, Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim…reshimah bibliografit (Jerusalem, 1984), p. 56. Brown (see n. 2 above) relies on Gellis.
[19] The date also appears in Shoshana P. Zolty, And All Your Children Shall Be Learned: Women and the Study of Torah in Jewish Law and History (Northvale, N.J: J. Aronson, 1993), p. 67, n. 34 (The place of publication is given as “St. Petersburg” rather than Piotrków.) An edition of Likutei Halakhot, Part Two, of R. Natan Sternhartz, was published in Warsaw in 1918-1919; perhaps this explains the confusion
[20] וב“ה על י״ג מסכתות ששייכים לעניני קדשים והם זבחים ומנחות ותמיד ופסחיס (מפרק תמיד הנשחט עד ערבי פסחים) וחגיגה ויומא ותמיד ותמורה וכריתות ובכורות (שלשה פרקים אחרונים), וערכים ומעילה ונזיר (שגם היא יש בה הדבה ענינים ששייכים לקדשים) וכן שני פרקים הראשונים ממסכת שבועות על כל אלו לקטנו בעניות דעתנו מדברי הרמב״ם מה שהעתיק מהסוגיות לדינא […].וכעת אין חסר מן הש“ס רק איזה מסכתות יתן ד׳ שבמשך הזמן ימצאו בישראל משליטים לכל הש״ס […]
[21] והנה כל זה כתבתי יותר מעשרה שנים ועבר עלינו נדודים הרבה מפני המלחמות וב״ה ששם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו. וכעת שבאתי מן הגולה בשלום לביתי עזרני הש״י ברוב חסדו וטובו בזכות כלל ישראל להשלים הליקוטי הלכות גם על יתר מסכתות של הש״ס שאין עליהם רי״ף ורא״ש (ואלו הן ראש השנה וסנהדרין ומכות והוריות וסוטה ונדה […]) ]. The Ḥafetz Ḥayyim mentions that there are other tractates on which there are no Rif and Rosh, and he suggests that others may come to complete his work. In fact, he himself completed the work and revised the Preface in 1926; the revised Preface was published posthumously as chapter seven (“A Worthy Article on the Study of the Holy Torah”) in Likutei Amarim, pp. 10-12 (In Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, III.)
[22] Although Deutschländer writes in his 1929 historical account of Bait Yaakov schools that their legal sanction had been provided “decades ago” (vor Jahrzenten) by the Ḥafetz Ḥayyim in Likutei Halakhot on Sota, he may have been unaware of the publication history of Likutei Halakhot. In any event, he does not repeat the claim in his more detailed Hebrew report, published in the same year. For references see n. 8 above.
[23] ר‘ אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות. תיפלות ס“ד אלא כאילו מלמדה תפלות. א“ר אבהו מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה מכיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו**) ערמומית. ורבנן האי אני חכמה מאי עבדי ליה מיבעי ליה לכדר‘ יוסי ברבי חנינא דאמר רבי יוסי בר“ח אין ד“ת מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה ומ“מ לדינא אין נדחה מפני זה סברת ר‘ אליעזר ונקטינן כן להלכה. וכתבו רבוותא דהיינו דווקא תורה שבע“פ אבל תורה שבכתב אף שאין ללמדה ***) לכתחילה מ“מ המלמדה אינו כמלמדה תפלות וגם מתורה שבע“פ הדינים השייכים לאשה מחוייבת ללמוד.
[24] **ונראה דכל זה דווקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד, להתנהג בדרך שדרכו אבותיו, וכמאמר הכתוב ‘שאל אביך ויגדך‘; בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה, ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים. אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאוד מאוד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז“ל, כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה; דאי לאו הכי עלול שיסורו לגמרי מדרך ד‘, ויעברו על כל יסודי הדת ח“ו”
[25] According to Leo Deutschländer’s report of Keren ha-Torah at the Second Kenesiya Gedolah in Vienna in 1929, between 40 and 50 thousand children had been taken from their parents during the war and its aftermath, and these children had grown up without Torah, ethics, education, and faith. See Ha-Kenesiyah ha-Gedolah ha-Sheniyah shel Agudat Yisrael, ed. Shabbetai Sheinfeld (Vienna, 1929), p. 29. The situation among Polish Orthodox youth led Agudat Yisrael to establish, for the first time in Poland, organizations for the purpose of strengthening the faith and commitment of the younger generation. See Gershon C. Bacon, The Politics of Tradition: Agudat Israel in Poland, 1916-1939 (Jerusalem: Magnes, 1996), 181-141.
[26] Mikhtevei ha-Rav ha-Ḥafetz Ḥayyim, pp. 20-22, in Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, III.
[27] Taharat Yisrael, ch. 8, pp. 10-11, esp. 10, in Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, III.
[28] See Mikhtevei ha-Rav ha-Ḥafetz Ḥayyim, pp. 53-54, in Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, III.
[29] This guide is attributed in the early editions of Geder Olam to a יצחק בר“ז, who says that they are based on the tract, Dinei Niddah, by Shlomo Zalman Lifschutz, the authors of the Ḥemdat Shelomo on the Shulhan Arukh. יצחק בר“ז is likely the Ḥafetz Ḥayyim’s close associate in Warsaw, R. Isaac b. Zeev (“Itche”) Grodzienski. According to R. Aryeh Leib Kagan, R. Grodzienski translated Geder Olam into Yiddish in a second printing, in 1890, which explains why the name Isaac is on the title page. However, the first 1889 edition also has both Yiddish and Hebrew and more to the point, subsequent editions remove all mention of Isaac. Since the the Yiddish appears in two other books by the Ḥafetz Ḥayyim printed under his own name, one assumes that the Yiddish translation, too, was the work of the Ḥafetz Ḥayyim, perhaps in partnership with R. Grozdienski
[30] The reference to the Dinei Niddah of the Ḥemdat Shelomo is omitted in these works. The Yiddish is absent from R. Zaks’ edition, which also omits the chapter on family purity in Geder Olam. It was not unusual for the Ḥafetz Ḥayyim to reuse parts of his kuntresim.
[31] Geder Olam (Warsaw 1889), f. 19 ,p. 37.
[32] Arukh ha-Shulhan (Jerusalem, 1969), VI, f.18, p. 35.
[33] Eitam Henkin, “The Books of the Arukh ha-Shulhan – The Order of Their Composition and Their Publication,” Ḥitzei Giborim –Pleitat Soferim, vol. 7 (2014): 515-536, esp. 516 (Hebrew), available online here (https://tinyurl.com/y8t7a7ncThis).
[34] Ed. 1895, 15a, p. 29
[35] For the Yiddish address, with Hebrew translation, see Kol Kitvei ha-Hafetz Ḥayyim III, 171-174.
[36] For an account of these negotiations, and the “quiet revolution” in Orthodox education, see Bacon, The Politics of Tradition, pp. 147-177.
[37]מדברים אנו הרבה ע“ד חנוך הבנות, שהוא אצלנו שאלה מכאבת מאד. מצב הענין הזה רע אצלנו כל כך משום שאך מעט מזעיר התענינו בו שנים הרבה, בה בשעה שעל אודות חנוך הבנים הרבינו לחשוב מחשבות ולהתעניין בו תמיד ברב או במעט, השארנו הבנות על חשבון “כל כבודה בת מלך פנימה“, כבשנים קדמוניות, בשעה שבת ישראל לא באה כל כך ביחס וקשור עם השוק ורשות–הרבים, עם זרמי העת המתנגדים לרוב להיהדות ולא היינו צריכים ג“כ לתת לה איזו תבלין וכח–מנגד חזק נגדם. (‘כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות‘ תורה היו צריכים ללמוד ביחוד רק הגברים, שהיו נחוצים להם תבלין, זרם–מנגד ודוחה לזרמים הזרים, אולם הבת והאשה הישראלית ישבו להן בביתן, במקום שרק הסביבה פעלה עליהן פעולה חנוכית ופתחה ועשתה אותן לבנות ישראל כשרות ויהודיות אמתיות). לא שמנו אפוא את לבנו לזה, כי גם הבנות מוצאות לחוץ, ברשות הרביות וזרמים זרים המזורה לרגליהן, בהיותן אי–מזוינות, בלי היות להן כל מושג בתורה ובהיהדות, נתחנכו ונתגדלו בחיק תרבות זרה, ודרכים אי–יהודיים, וכל רוח מצוי‘ וכל נסיון קל לצודד נפשותיהן ולחדור לתוך נשמותיהן ולהרעיל ולעקרן ממקומן – פעלו עליהן את פעולתם הרעהץ עומדות לפנינו עוד שאלה חמורהת הקשורה בקשר אמיץ עם חנוך הבנות והיא טהרת בנות ישראל.
[38] **) הערה ולפ“ז כ“ש שיש ליזהר מללמד להנערים והנערות כתבי לצון ובדברי חשק שזהו ממש מכלה לבן ונפשן והמרגיל עצמו בזה הוא בכלל הקורא בספרים החצונים שהחמירו החכמים מאוד בזה כדאיתא בריש פרק חלק (סנהדרין דף צ) ואין נ“מ אם הם נדפסות בלשה“ק או בלשון לע“ז ועיין בשו“ע או“ח בסימן ש“ז סט“ז ובמ“ב שם.
[39] The Maharam Shapira, in the aforementioned address to the Polish Agudat ha-Rabbanim, also remarks on creating appropriate literature for Jewish youth.
[40] עוד ישנו עיקר גדול שעל כל הת“ח שבכל עיר לתקן והוא לראות שיה‘ בעירו חדר כשר שבו יתחנ כובנינו הקטנים (וגם הבנות הקטהות שלנו) בחינוך כשר בדרך התורה ולר בבתי ספר כאלו המלאים כפירה ומינות שאין בהם שום זכר ללמוד תורה“ק… אבל ביותר צריך להרחיק את בנו מבתי ספר כאלו שלומדים שם כפירה מינות, שבמקום החומש הקדוש המציאו ספרים כאילו שבהם נמצאו רק סיפורי החומש שהעתיקו אותם בלי שום טעם וריח של תורה“ק, וזה להם כל הצורה כולה. וכל דיני התורה והמצוה כמו ספר ויקרא וספר דברים בזו להם ולא העתיקם כלל…ומאד מאד יזהר האב, מלהניח את בניו ללכת לבתי ספר כאלה שהוא מאבד בידים את בניו (וה“ה גם בנותיו יזהר לחנכן בדרך התורה) Mikhtavim u-ma’amarim, Ḥelek Bet, pp. 56-57 (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, IV). For the Ḥafetz Ḥayyim’s attack on the “methods” pedagogy of the non-Orthodox Hebrew schools, see Ḥomat ha-Dat, pp. 20, 52-55 (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, II), and his 1927 appeal against teaching the Bible in this fashion in Mikhtevei ha-Rav ha-Ḥafetz Ḥayyim, pp. 24-26 (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, III)
[41]ראשית הדבר,עלינו להתחזק בכל כחנו בענין חנוך הבנים והבנות,ליסד עבורם חדרים ובתי ספר כשרים כדין תורה“ק, שלא להטות ימין ושמאל ושלא לוותר על שום דבר מתורה“ק ולא להניחם ללמוד בבתי ספר כאלו, מלאים כפירה ומינות, ר“ל…. “Appeal for the Strengthening of Religion,” in Mikhtevei ha-Rav ha-Ḥafetz Ḥayyim, p. 99 (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, III).
[42] ב“ה, יום כ“ג לחודש שבט תרצ“ג אל כבוד האלופים הנכבדים חובבי ומוקירי תורה החרדים לדבר ה‘ אשר בעיר פריסטיק נ“י. כאשר שמעתי שהתנדבו אנשים יראים וחרדים לדבר ד‘ ליסד בערים בי“ס “בית יעקב” ללמוד בו תורה ויר“ש מידות ודרך ארץ זו תורה לילדות אחינו בני ישראל. אמרתי לפעלם הטוב יישר ד‘ חילם ומעשה ידיהם יכונן כי ענין גדול ונחוץ הוא בימינו אלה. אשר זרם הכפירה ר“ל שורר בכל תקפו והחפשים מכל המינים אורבים וצודים לנפשות אחב“י וכל מי שנגעה יראת ד‘ בלבבו המצוה ליתן את בתו ללמוד בבי“ס זה וכל החששות והפקפוקים מאיסור ללמד את בתו תורה אין שום מיחוש לזה בימינו אלה. ואין כאן המקום לבאר באריכות. כי לא כדורות הראשונים דורותינו אשר בדורות הקודמים היה לכל בית ישראל מסורת אבות ואמהות לילך בדרך התורה והדת ולקרות בספר “צאינה וראינה” בכל שבת קודש מה שאין כן בעוונותינו הרבים בדורותינו אלה. ועל כן בכל עוז רוחנו ונפשנו עלינו להשתדל להרבות בתי ספר כאלו ולהציל כל מה שבידינו ואפשרותנו להציל. הכותב למען כבוד התורה והדת ישראל מאיר הכהן, in Mikhtavim u-ma’amarim, Ḥelek Bet, pp. 24-39 (Kol Kitvei ha-Ḥafetz Ḥayyim, IV).
[43] See Mishneh Torah, Introduction. Although Rambam does not say explicitly that the compilation of the Mishnah was a violation of the prohibition of writing Oral Torah down, he suggests that the compilation was a novelty required by the travails of the time. For a look at this question see Michael Wygoda, “‘You Are Not Permitted to Write Down Oral Statements,’ On the Development of a Forgotten Halakha,” Dimuy 26 (1996): 48-63 (Hebrew).
[44] Cf. Benjamin Brown, “The Value of Torah Learning in the Ḥafetz Ḥayyim’s Writings and His Ruling on Women’s Torah Learning,” Diné Yisrael, vol. 24 (2007): 79-118, esp. 116-11
[45] For this see Manekin, The Rebellion of the Daughters, 182-235.

A Year in Berlin:
The Beginning of Hebrew Printing in Berlin in c. 1699
by Marvin J. Heller

The publishing of Hebrew books in Berlin is a relatively late phenomenon. The article provides a background to early Hebrew printing and then discusses the first Hebrew press in Berlin. It addresses Jewish history in Berlin, explaining why Hebrew printing began there at the end of the seventeenth century, almost two hundred and fifty years after it began elsewhere. Several unique works, rather than the usual communal prayer books and bibles, are described in some detail in the article.

Hebrew printing has a rich and lengthy history. The first Hebrew books were printed close to the mid-fifteenth century, in 1469 and 1472, approximately a decade and a half after Johann Gutenberg printed the first Bible in c. 1455 in Mainz, Germany. Those first Hebrew books, printed in Rome by Obadiah, Menasheh, and Benjamin of Rome, and several who followed, are undated. Their name appears in the colophon of R. Moses ben Nahman’s (Nahmanides, Ramban, 1194–1270) Torah commentary[1] The first dated Hebrew book was Abraham ben Garton ben Isaac’s edition of Rashi’s Torah commentary (Reggio di Calabria, 1475, completed 10 Adar, 5235 = Friday, February 17, 1475). It was followed soon after by Jacob ben Asher’s Arba’ah Turim, printed in Piove di Sacco, Padua province on 28 Tammuz, 5235 (July 3, 1475).[2]

A conservative listing of Hebrew books that can be said with certainty to have been printed prior to 1500 are, according to A. K. Offenberg, 139 titles, which he writes “may yet be too high.”I[3] In an index Offenberg records close to twenty locations in which Hebrew incunabula were printed, in Italy, Spain, and a 1493 Constantinople edition of the Arba’ah Turim.[4] Among the more notable locations in which Hebrew printing occurred in the incunabular period are Mantua, Bologna, Ferrara in Italy, and Guadalajara in Spain.

In contrast to the small number of incunabular imprints, approximately 2,700 titles were printed in the following century, that is, from 1500-1599. To be more precise, 2,672 Hebrew titles (or books with Hebrew letters) were printed, according to Yeshayahu Vinograd, in the sixteenth century. In the seventeenth century the number of Hebrew books published increased to 3,526 entries.[5] The primary centers of Hebrew printing in those centuries were, respectively, Venice and Amsterdam. Parenthetically, the latter’s imprints were sufficiently popular that publishers in other locations frequently wrote with a small font “printed with” and in a large font “Amsterdam,” and again in a small font “letters.” Below, again in a small font, the actual place of printing.[6]

That Hebrew printing began so much later in Berlin than in other centers of printing might seem unlikely, given the subsequent importance of that city’s Jewish community and press. However, it is not surprising in light of the early history of Berlin Jewry, which was difficult, indeed stormy. Expelled in the middle-ages, during the Black Death, Jews were allowed to return in 1354, but not permitted a synagogue. There is no further mention of Jews until the sixteenth century. Subsequently, Jews were expelled and readmitted several times. Gotthard Deutsch and A. Freimann write that “The real history of the Jewish community of Berlin does not begin until the year 1671.” At that time, Jews expelled from Vienna were admitted to Berlin. On Jan. 3, 1676, a decree was issued which stated “die Juden in Berlin in ihren Freyheiten und Privilegien nicht zu turbiren, noch zu kränken, sondern sie vielmehr dabey gebürend zu schützen” (not to disturb or worry the Jews of Berlin in their grants and privileges, but to protect them properly).”[7]

Hebrew printing in Berlin began soon after, that is, in the last decade of the seventeenth century. According to the Jüdisches Museum Berlin, Hebrew printing in Berlin, “which commenced later than in other German cities,” began when Daniel Ernst Jablonski published a Hebrew Bible in 1699.[8] Yeshayahu Vinograd, in the Thesaurus of the Hebrew Book, records eleven works printed from 1690 through 1699, eight in the latter date. He begins with a 1690 quarto format (4⁰) Bible attributed to a Knebell, who Moritz Steinschneider describes in his entry for the 1699 Bible as “Opera et impensis Jo. Henri Knebel . . .” (the works and expenses of Jo. Henri Knebel),” the printer given as Jablonski.

The 1690 Bible entry is followed by two 1698 octavo editions (8⁰: 90 pp., no pagination given for the second edition) of Psalms both in the Bodleian library and then the 1699 imprints.[9] Steinschneider dates the first Psalms as “3–9 Tischri 458 (18-24, Sept. 1697), the second as [ca. 1697-9]. These are followed by an edition of Bereishit (Genesis).[10] Also printed at this time was a siddur (prayer book) and another edition of Psalms. All of these works, as well as the following titles, were printed at the Jablonski press.

Daniel Ernst Jablonski’s (1660-1741) involvement with Hebrew printing is surprising given his background and career. He was the son of Peter Figulus, a minister of Unity of the Brethren (Unitas fratrum) and grandson of Johann Amos Comenius, the last bishop of the Unity. Jablonski served as a preacher at Magdeburg in 1683, and from 1686 to 1691 as head of the Brethren College at Polish Leszno (Lissa), a position filled by his grandfather. In 1691, Jablonski was appointed court preacher at Königsberg by the elector of Brandenburg. In 1693, he was transferred to Berlin as court preacher, and in 1699 he was consecrated a bishop of the Unity of the Brethren, where he worked to bring about a union between the followers of Luther and Calvin. In 1700, Jablonski became a member of the Academy of Sciences (Brandenburgische Societät der Wissenschaften), serving between 1710 and 1731 as director of Philology and Oriental Studies and, from 1733 and 1741, as president of the Academy.[11] He was also the author of several books on Christian theology and philosophy.

In Berlin, Jablonski established a Hebrew printing press. Vinograd very conservatively crediting him with having printed as many as twenty titles. However, a significant multiple of that number of titles were printed in Berlin at that time with no printer’s name assigned to them in the Thesaurus, or, in some instances, attributed to an editor at the press.[12] Concerning Jablonski’s heading a Jewish press in Berlin, it may not seem as improbable as it appears. Jews could not initially obtain licenses to own a printing-press, so that of necessity, the owner had to be a non-Jew, although the managers and workers were usually Jewish. Jablonski employed a number of Jewish workers at his press. The most important was Judah Loeb ben David Neumark (d. 4 Nissan = April 9, 1723) from Hanau, author of Shoresh Yehudah (Frankfort on the Main, 1692), the manager of and an editor at the Jablonski printing-house.[13]

Another of Jablonski’s achievements relates to the printing of the Talmud. He was instrumental in securing approval for Michael Gottschalk, the Frankfurt an der Oder printer, and Johann Christoph Beckman, professor of theology at the University of Frankfurt an der Oder, to publish the Frankfurt an der Oder Talmud (1697-99). Jablonski’s opinion was requested by Friedreich III, Elector of Brandenburg, after Gottschalk and Beckman sought permission to print the Talmud. Jablonski’s measured response was, overall, positive; he found the Talmud to be, with reservations, a work of value, and recommended that Friedreich approve the request to republish that work. Jablonski subsequently printed the first Frankfurt on the Oder/Berlin Talmud together with Gottschalk (1715-22).

We turn now to the more distinct books published at the Jablonski press, that are non-biblical nor prayer books, although the press issued both. Our first title is Azmot Yosef, novellae on tractate Kiddushin by R. Joseph ben Isaac ibn Ezra (c. 1560–1620), attributed in bibliographies to Neimark, as it is his name that appears on the title-page. Perchance, he managed the press and Jablonski was the proforma owner.

Azmot Yosef – Azmot Yosef was published in folio format (2⁰: 125 ff.) in the year “[Show me a sign of] Your favorאות לטובה ( 459 = 1699) that my enemies may see and be frustrated because you. O Lord, have given me aid and comfort (Psalms 86:17). R. Joseph ben Isaac ibn Ezra (c. 1560–1620) was a scion of the renowned Ibn Ezra family of Spain. Publication of Azmot Yosef is attributed by Vinograd to L. Neimark. Joseph ben Isaac Ibn Ezra was a student of 1R. Samuel de Medina (Maharashdam, 1506-89) and of R. Aaron ben Solomon ben Hasson (16th Cent.). Ibn Ezra subsequently headed the yeshivah of Don David ben Yahya, where he had several eminent students, among them R. Shabbetai Jonah. He later left Salonika for Constantinople, and afterwards served as rabbi in Larissa and Sofia.[14]

The first paragraph of the title-page, a reprint of the first edition, states that it is an explanation of the rules by which the Torah is explicated, and that it is:

a commentary in iyyun and pilpul (deliberation and casuistry) of tractate Kiddushin, from the beginning until the end, on the Talmud, Rashi, Tosafot, Rif, Rambam, Rosh, his son the Ba’al ha-Turim, and others on the laws of kiddushin (betrothal). After the iyyun and pilpul I conclude with the halakhah . . . .

Also, for the benefit of the students [I explain] the rules of [kal ve-homer] (a fortiori inference), dayyo (sufficiency), and other rules: I also delve deeply into the passages of parah ve-rahel in Kol ha-basar and at the end of Kaitzad ha-regel.

The second paragraph, somewhat lengthy, informs that Azmot Yosef was printed previously in Salonica in 1601, further expounds it virtues, and informs that it is being printed for the second time in the praiseworthy city of Berlin and extols Friedreich III.

Azmot Yosef

Courtesy of the Library of Agudas Chassidei Chabad Ohel Yosef Yitzhak

In addition to the peshat (clear meaning of the text) on Kiddushin, Azmot Yosef also addresses Talmudic methodology. Ibn Ezra was also the author of Rosh Yosef, novellae on the Tur, Ḥoshen Mishpat, of which the part on taxes and associated communal issues was published as Massa Melekh (Salonica (1601). Some of his responsa were published in the responsa of R. Shabbetai Jonah, R. Solomon ha-Kohen, and R. Samuel Hayyun.

Azmot Yosef is an important work on Kiddushin and has been reprinted several times. Initially printed in Salonika (1601), as noted above, at the press of Abraham and Joseph BathSheba, this is the second edition; four additional printings of Azmot Yosef are recorded in the Bet Eked Sepharim, the most recent a Warsaw edition (1883).[15]

Gefen Yehidit – Our next work, Gefen Yehidit is a multi-part work, primarily on ethics, by R. Ze’ev Wolf ben Judah Leib of Rosienie. It was published in a small sextodecimo format (16⁰: 59 ff.)

Gefen Yehidit

Courtesy of the National Library of Israel

The title page of Gefen Yehidit has a brief text that states that it is:

A book, small in size but of great quality. It speaks of matters of ethics and reverence in a clear language . . . The author should have merit. He is one of the maskilim (a person of understanding) and in this small book he demonstrates his expertise and sharpness. . .

Included is Sefer Luah ha-Hayyim which speaks of remedies in order that a person should be healthy and strong in order to serve his God continuously.

The title page is dated “a sign for good אות לטובה (459 = 1669)” (Psalms 86:17). Next is the introduction (1b-2a) of R. Judah Leib Hanau,[16] who brought the book to press. In his introduction, Ze’ev Wolf begins with a quote from Midrash Ruth in which Rav Ashi says that this Megillah is not primarily wisdom nor Torah, but to learn from it gemillut hasadim (acts of kindness), so too the work that he is writing. He informs that he has had a difficult life, and frequently quotes from the Zohar.

The text, in a single column in rabbinic letters, is comprised of Gefen Yehidit, a work of mussar (ethics); an accounting (39a-40b), beginning with and based on the memorial prayer El Malei Rahamim, of what befell the Jews of Podhajce (Podgaitsy), Ukraine in 1677 during a Tartar incursion and massacre of the Jews; followed by a dirge (40b-41a); Zemer le-Purim (42a-46b), verse for that festival in both Hebrew and Yiddish, translated word for word into the latter language because that is the language of Ashkenazim; and concluding with Luah ha-Hayyim (47a-59b), a popular medical work.

Gefen Yehidit has been reprinted several times, beginning with a Hanau (1717) edition.

Luah ha-Hayyim – Although included in Gefen Yehidit Luah ha-Hayyim is an independent work. In contrast to the other additional parts of the former title, Luah ha-Hayyim has its own title-page. Written by R. Hayyim ben Benjamin Ze’ev Bochner,[17] (for our ealier discussion regarding Bochner on the SEfohere), a prolific writer, whose works include Orḥot Ḥayyim, a commentary on R. Isaac Tyrnau’s Minhagim (1669, Prague), Mayim Ḥayyim, homilies and comments on Bible and Talmud, and Toẓeot Ḥayyim on grammar. This edition of Luah ha-Hayyim is based on earlier edition printed by Johann Christoph Wagenseil (Altdorf, 1687), also part of a larger work.

Luah ha-Hayyim

Courtesy of the National Library of Israel

The title-page states that it is:

Luah ha-Hayyim

“It will be a cure for your body [a tonic for your bones] (Psalms 3:8) etc.” “They are life to him who finds them; healing for his whole body (Psalms 4:22):

Abbreviated rules of conduct for a person in the matter of healing to maintain a healthy body and it is a primary principle in the service of the Lord. In order to benefit the public, we have printed anew R. Hayyim ben Benjamin Ze’ev Bochner of Cracow’s work. It received in the past approbations from leading medical authorities for all these words are true and correct to those who are knowledgeable and meritable.

This is followed by approbations of two doctors from Lublin. An example of the text (51a-52b) is:

a clear white wine , sweet and aromatic, is healthy and caring. If one drinks a measure of wine, it is a balm for the body, for it increases bodily heat and strengthens as a lion. It gladdens the heart and hones the mind. It also helps in the digestion of food. The measure of a reviis as the amount to drink is logical.[18] More than this measure one should cease and desist. However, if one is accustomed to become inebriated from it and drinks more then enough than the head is ill and the heart is pained. One whose nature is warm and thirsts to drink should mix a little water every time. Honey that is clear and of average sweetness and strength is somewhat comparable to the nature of wine in all respects. . . .

A popular work the Thesaurus of the Hebrew Book records twelve editions of Luah ha-Hayyim, but again these are generally not independent publications.[19]

Keter Torah – Keter Kehunah – our final publication, is a Kabbalistic work on Psalms and liturgy by R. Joseph ben Moses (Ashkenazi), darshan of Przemyslany (17th cent.) Printed in quarto format (4⁰: 91, 62-66, [1]; 76 ff.) Keter Torah and Keter Kehunah are, respectively, the second and third parts of Keter Yosef, the first part of which was printed in 1700.[20] Joseph ben Moses, who was a darshan (preacher), served as rabbi and dayyan in Przemyslany.

Each part was printed separately and has its own title page, albeit with the same frame but somewhat varying text. The pillared frame has cherubim at the top and at the bottom of the frame an eagle with a shield, and holding a sword in one talon and a scepter in the other. In its beak is a banner with the date of the respective volume.[21]

The title page of Keter Torah states that it is the second part of Keter Yosef,

A holy workbook, old replete with new, a desirable commentary, where is its like? On Psalms by the author of Zafenat Pa’ne’ah and Haluka de-Rabbanan. He is the great darshan, grandson of the gaon R. Abraham Ashkenazi, descended from Rashi, son-in-law of R. Abraham av bet din in Luntshits, and a branch and descendant of R. Saul Wahl.

It is dated “Now Israel loved Joseph אהב את יוסף וישראל (459 = 1699)” (Genesis 37:3). Keter Torah has an introduction from the author followed by the text, comprised of Psalms in the middle of the page in square vocalized letters with Joseph’s expansive commentary, Keter Yosef, on the sides in rabbinic letters. The text is divided by the days of the week and has the heading Keter Yosef. The title page of Keter Kehunah states that it is part three of Keter Yosef and that

It is the threefold part that “is not quickly broken” (cf. Ecclesiastes 4:12). In it are found at intervals some sharp novellae on Tosafot and gemara. I have entitled it Keter Torah on the order of the avodah (divine service) for the entire year. It is by the great darshan . . .

Keter Kehunah
Courtesy of Hebrewbooks.org

Keter Kehunah is dated “This is the Torah of the burnt offering זאת תורת העולה (459 = 1699)” (Leviticus 6:2). Here, too, the text is comprised of the liturgy of the daily ma’amadot (division of prayers) in the center of the page in square vocalized letters, the commentary Keter Yosef on the sides in rabbinic letters, and the heading Keter Yosef. After the daily ma’amadot are bakashot for the day and bakashot in the manner of Kabbalah. The daily ma’amadot are followed by kabbalistic prayers for special occasions such as selihot for Mondays and Thursdays, fast days, Rosh Hodesh, Shabbat with special Torah readings, Shabbat Teshuvah, Hanukkah, Purim, brit milah, kinnot for Tishah be-Av, and for dreams. There is also a prayer for someone incarcerated from R. Leone (Judah Aryeh) Modena.

This is the sole edition of any of the parts of Keter Yosef. Joseph was also the author of a commentary included in Haggadah Haluka de-Rabbanan (Amsterdam, 1695), a commentary on the Passover Haggadah; Ketonet Passim (Lublin, 1691), discourses on festivals and the Haggadah; and Zafenat Pa’ne’ah he-Hadash (Frankfurt am Oder, 1693-94, above) on diverse subjects.

In conclusion, we have described individual publications that are not part of the customary frequently printed works comprising traditional and necessary parts of Jewish literature, that is, biblical and liturgical books, although, as noted above, such works were also published by the Jablonski press. The subject matter of these other varied books addressed here encompasses Talmudic novellae, ethics, medical recommendations, and a Kabbalistic work.

What is particularly noteworthy is, given the late start of Hebrew publishing in Berlin, that it rapidly became a center of Hebrew printing. The Thesaurus records 457 titles issued by the Berlin press in the following century (1700-1799), a remarkable growth for a new press that had hardly published any books in the previous century and for a community that was initially young and relatively small compared to other Jewish communities. Despite the small number of works published in that early period, at the end of the seventeenth century, the books published not only addressed communal needs, but also included a variety of valuable works expressing the varied intellectual needs and interests of the community. It quickly grew from a small but press that had from its beginning began by serving its community with needed and valuable varied works to a press of significance.

Book Week Sale 2021

By Eliezer Brodt

This Book list of over four Hundred titles, from many different companies. I have attempted to put them in some sort of categories to make it easier to use. Most of these titles were printed in the past five-six years and are not found in regular stores.

1. Almost all the books are either brand new or in good shape.
2. Email your order to eliezerbrodt@gmail.com. I will than send you a bill based on what is available. Payment is with PayPal or Chase QuickPay, but other arrangements can be made.
3. Shipping is not included in the price; that depends on the order and size of the book.
4. All books will be air mailed out after I receive payment.
5. There are other shipping possibilities available depending on the quantity of books ordered.
6. Most of the titles are only available at these prices for the next two weeks.
7. For every 5 titles purchased there is a 10 percent discount [not including the shipping] [a set counts as one title].
8. Feel free to ask for details about any specific book on the list, or for books not found on the list.
9. All questions should be sent to me at eliezerbrodt@gmail.com
10. Part of the proceeds of this sale will be going to help support the efforts of the Seforim Blog.
11. Enjoy!

תפילה ומנהג

1. מקראה בחקר התפילה, $26
2. נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, 2 חלקים $34
3. מחזור גולדשמידט, סוכות $25
4. מחזור גולדשמידט, פסח $26
5. מחזור גולדשמידט, שבועות $26
6. עזרא פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה [מהדורה שניה] כריכה רכה, $25
7. אורי ארליך, תפילת העמידה של ימות החול, נוסחי הסידורים בגניזת הקהירות שורשיהם ותולותיהם $28
8. משה בר אשר, לשוננו רנה, עיוני תפילות בלשון ובסגנון בתכנים בנוסחות ובמנהגים, 382 עמודים, $27
9. יעקב גרטנר, עיוני תפילה, מנהגים ותולדות, $25 [מצוין] [ניתן לקבל תוכן הענינים]
10. יצחק לנדיס, ברכת העבודה בתפילה העמידה, $24
11. ישראל תא-שמע, מנהג אשכנז הקדמון, $25
12. ישראל תא-שמע, הלכה מנהג ומציאות באשכנז, $25
13. ישראל תא-שמע, התפילה האשכנזית הקדומה, $25
14. אליעזר בראדט, ליקוטי אליעזר 9$
15. בין כסה לעשור, אליעזר בראדט, 14$
16. יצחק זימר, עולם כמנהגו נוהג, פרקים בתולדות המנהגים וגלגוליהם [הדפסה שניה] $24
17. יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד $25
18. ראובן קימלמן, לכה דודי וקבלת שבת, $25
19. יואל רפל, התפילה לשלום המדינה, תולדותיה תכניה ופירושה $20
20. יוסף קאפח הליכות תימן $23
21. ר’ בן ציון אייכארן, זמירת ציון, בעניני זמירת שבת, תולדותיה ומנהגיה ובמיוחד הפיוט כל מקדש שביעי, ונספח בסופו ספר תפלה ורנה מכ”י על זמירת שבת מאת החכם ר’ יעקב רייפמן 15$
22. יוסף תבורי, פסח דורות $20
23. ברכה יניב, מעשה רוקם, תשמישי קדושה מטקסטיל בבית הכנסת האשכנזי, הספרדי והאיטלקי $17

מקרא וחז“ל

1. עדיאל קדרי, עד שיבוא אליהו, דמותו של אליהו הנביא, בספרות התנאים, 202 עמודים
2. ר’ אליעזר שמשון רוזנטל, עיונים בספרות התלמוד – שני כרכים, $42
3. מנחם כהנא, מפני תיקון עולם, פרק ד ממסכת גיטין, $25
4. משה הלברטל, הולדת הספק, $21
5. נעה יובל חכם, אמנות ללא דמות – מגמות אנטי־פיגורטיביות באמנות היהודית בשלהי התקופה הביזנטית ובראשית התקופה המוסלמית , $28
6. ג’פרי רובינשטיין, סיפורים תלמודיים, $23
7. המשפחה: בשלהי העת העתיקה בין שארות לקהילה, אוריאל סימונסון ויניב פוקס (עורכים), $20
8. יעקב ליכט, מעולמה הרוחני של יהדות הבית השני – פרקי עיון במגילות מדבר יהודה ובספרים החיצונים, $20
9. רונה טאוזינגר, תמר אשת ער – פואטיקה, מיסטיקה ופוליטיקה של תימה מקראית בספרות העברית, $28
10. תלמוד האיגוד, גיטין פרק ט, $49
11. יוסף פליישמן, תורת האבות מבראשית, $21
12. דוד יעקבסון, קסמו של ההיסוס הנבון, סיפורי התלמוד בתרבות הישראלית , $21
13. יוסי חקלאי, לא תעשה לך – יחסה של ההגות היהודית לאומנות החזותית, $21
14. צחי כהן, פסוק לי פסוקך, $21
15. חגי ארליך, ים סוף הים העצוב, $21
16. אביגיל ראק, פרשני המקרא, $23
17. אברהם יהושע השל, תורה מן השמים, א-ג, $48,
18. אהרן קסל, העולם המופלא של נוסח התורה, $21
19. אמנון בזק, נצחוני בני, שאלות יסוד בלימוד תורה שבעל פה, 486 עמודים, $25
20. יונתן גרוסמן, יעקב סיפורה של משפחה, $23
21. הרב ברנדס, מדע תורתך – על מסכת ברכות, $24
22. משניות ארץ ישראל, ספראי, נדה, $22
23. יונתן (תני) פיינטוך, כי בענן אראה – אגדה והלכה במסכת יומא, 292 עמודים, $20
24. אליהו עסיס, איכה – מייאוש לתפילה, $18
25. מיכאל רוטנברג, סופה להתקיים; הקיום המשותף בצל המחלוקת, $20
26. בין יהודים לשומרונים – אידאולוגיה ומציאות בספרות הפולמוסית שבמקרא, $18
27. ישי רוזן-צבי, בין משנה למדרש, קריאה בספרות התנאית, $26
28. גנזי הירושלמי, יעקב זוסמן, בהשתתפות בנימין אליצור, בתוספת: שלמה נאה הערות ללשון קטעי הגניזה של התלמוד הירושלמי, 831 עמודים, $56
29. נורית בארי, יצא לתרבות רעה, אלישע בן אבויה – אחר, 212 עמודים, $20
30. רבקה חביב, חמודות אתה: דניאל וספרו באספקלריה של ספרות חז”ל, $21
31. ניסן רובין, מסגרות מתעקמות: תהליכים של שינוי במסורות חז”ל, $21
32. משה עסיס, אוצר לשונות ירושלמיים, ג’ חלקים, $90
33. ישראל ייבין, המסורה למקרא $28 [מצוין]
34. רפאל פוזן, העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס $24
35. היא שיחתי, על דרך לימוד התנ”ך, ישיבות הר עציון והוצאת קורן [חומר מעניין] $15
36. אמנון בזק, עד היום הזה [שאלות יסוד בלימוד תנ”ך – חומר חשוב] 24$
37. ר’ יואל בן נון ור’ שאול ברוכי, מקראות עיון רב תחומי בתורה, יתרו, 278 עמודים $25
38. ר’ יואל בן נון ור’ שאול ברוכי, מקראות עיון רב תחומי בתורה, משפטים, 608 עמודים $25
39. מגילת תענית $26 מהדיר: ורד נעם
40. סדר עולם, מהדורת חיים מיליקובסקי, ב’ חלקים, [מצוין], $67
41. ספרות חז”ל הארץ ישראלית – מבואות ומחקרים [שני חלקים] [ניתן לקבל תוכן העניינים] $54
42. חנן גפני, פשוטה של משנה, עיונים בחקר ספרות חז”ל בעת החדשה [מצוין] $20
43. ספר מקבים ב מבוא תרגום ופירוש $26
44. עדיאל שרמר, זכר ונקבה בראם הנישואים ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד $21
45. אהרן אופנהיימר, על נהרות בבל: סוגיות בתולדות בבל התלמודית $13
46. דניאל שוורץ, אגריפס הראשון: מלך יהודה האחרון $23
47. ישעיהו גפני, יהודי בבל בתקופת התלמוד $20
48. ורד נעם, מקומראן למהפכה התנאים: היבטים בתפיסת הטומאה $23
49. שאול ליברמן, הירושלמי כפשוטו $21
50. שאול ליברמן, תוספת ראשונים, 2 חלקים, $38
51. מדרש ויקרא רבה מהדורת מרדכי מרגליות, 2 חלקים, $30
52. אבות דר’ נתן (שכטר) $20
53. דוד הנשקה, מה נשתנה, ליל הפסח בתלמודם של חכמים, 650 עמודים $33
54. דוד הנשקה, שמחת הרגל בתלמודם של תנאים, $24
55. ספרי זוטא, ליברמן $22
56. נחמן דנציג, מבוא לספר הלכות פסוקות $20
57. ליאורה אליאס בר לבב, מכילתא דרשב”י, פרשת נזיקין, נוסח מונחים מקורות ועריכה, בעריכת מנחם כהנא, מאגנס, 392 עמודים, $26
58. אייל בן אליהו, בין גבולות, תחומי ארץ ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, 348 עמודים, [מצוין] $26
59. מנחם כהנא, ספרי זוטא דברים $32
60. שמא פרידמן, סוגיות בחקר התלמוד הבבלי $25
61. מירה בלברג, פתח לספרות חז”ל $22
62. ברכיהו ליפשיץ, ההלכה על דעת המקום או על דעת הקהל, $27
63. יעקב זוסמן, תורה שבעל פה פשוטה כמשמעה – כוחו של קוצו של יו”ד, 228 עמודים $25
64. חנן גפני, מפי סופרים – תפיסת התורה שבעל פה בראי המחקר, 342 עמודים, $25
65. אהרן שמש, עונשים וחטאים מן המקרא לספרות חז”ל, הדפסה שנייה, מאגנס, 250 עמודים, $23
66. שמא יהודה פרידמן, לתורתם של תנאים, אסופות מחקרים מתודולוגיים ועיוניים, ביאליק, 534 עמודים [מצוין], [ניתן לקבל תוכן העניינים] $32
67. משנת ארץ ישראל, שמואל וזאב ספראי, כל כרך $20
68. שמא פרידמן, מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, 565 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים] $28
69. משנת ארץ ישראל, ספראי, נדרים $23
70. משנת ארץ ישראל, ספראי, כתובות, 2 חלקים $40
71. ענת רייזל, מבוא למדרשים, $23 [מצוין]
72. מדרש קהלת רבה א-ו, בעריכת מנחם הירשמן, קנ+363 עמודים, $20
73. תלמוד ירושלמי, מפעל המילון ההיסטורי, הדפסה שלישית עם קו’ תיקונים מורחב, $70
74. מדרש אסתר רבה, מהדירים: יוסף תבורי וארנון עצמון, קלג+284 עמודים, $20
75. מדרש חדש על התורה, מהדירה: גילה וכמן, עא+297 עמודים, $20
76. מדרש שמואל, $20
77. תמר קדרי, מנחה ליהודה, יהודה תיאודור ועריכתם של מדרשי האגדה הארץ ישראליים, מכון שכטר, 217 עמודים, $19
78. והנה רבקה יוצאת, עיונים במדעי היהדות לכבוד רבקה דגן, 293 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים], $15

הלכה

1. ד”ר יוסף בן לולו, קטניות בפסח, $25
2. דניאל שפרבר, סדר נשי – הלכות לאשה המודרנית, 332 עמודים $25
3. תשובות רבי משה יהודה עבאס, בשני כרכים, מהדיר: שמואל גליק, $53
4. ובשנה השביעית, חלק ב’ / הרב ד”ר בועז הוטרר [מומלץ], $19
5. ובשנה השביעית, חלק א’ / הרב ד”ר בועז הוטרר, $19
6. הגהות הגר”א, מועד א / הרב אוריאל שלמוני $16
7. הגהות הגר”א, מועד ב/ הרב אוריאל שלמוני, $16
8. הגהות הגר”א, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות / הרב אוריאל שלמוני $16
9. הגהות הגר”א, מסכת שקלים \ הרב אוריאל שלמוני $16
10. נועה ששר, גברים נעלמים – עגונות במרחב האשכנזי, $23
11. אבי גורמן, גלגולה של הלכה, איסור נישואי מעוברת ומינקת, $23
12. אבי גורמן, בין מסורת לחידוש, סוגיות מסדר נשים, $23
13. יחזקאל ליכטנשטיין, ואמונתך בלילות, סוגיות מימי השואה בראי ההלכה, $19
14. יחזקאל ליכטנשטיין, והסנה איננו אכל: סוגיות מימי השואה בראי ההלכה, 363 עמודים, $19
15. יחזקאל ליכטנשטיין, מטומאה לקדושה, תפילה וחפצי מצווה בבתי קברות ועלייה לקברי צדיקים, $20
16. יחזקאל ליכטנשטיין, המאבד עצמו לדעת, היבטים הלכתים, היסטוריים והגותיים, $20
17. אברהם אופיר שמש, ריח גן עדן, ריחות בשמים וקטורת במסורת היהודית, 348 עמודים, $31
18. יעקב כץ, גוי של שבת, $14
19. דניאל שפרבר, דרכה של ההלכה, $27
20. דניאל שפרבר, נתיבות פסיקה, $27
21. ר’ יחיאל גולדהבר, קונדיטון [לשאלת החרם על ספרד; אסון הטיטאניק מנקודת מבטו של העולם היהודי] 15$
22. יוסף שלמון, ובחוקותיהם לא תלכו, נתיבות בחקר האורתודוקסיה, $22
23. פנקס דק”ק טיטקין שפ”א-תקס”ו מהדיר מרדכי נדב, 2 חלקים $38

ספרים של ר‘ יואל שילה

1. היא חכמתכם [האסטרונומיה בהלכה] $21
2. ראשית דגנך [הלכות תרו”מ חלה ערלה כלאים] $14
3. היקף השבת [עירובין ושתילי זיתים] $14
4. אור ההלכה [תרו”מ ערלה חלה כלאים עירובין ומקוואות – מתומצת עם תמונות רבות] $10
5. אל יוציא [תחומין]$10
6. מקוה טהרה [מקוואות – הלכות, סקירה היסטורית, שיפורים, חימוש חכמים] $10
7. כל השביעין [הלכות שביעית] $10
8. ותשקט הארץ [פאה נכרית]$11
9. ממזרח שמש [זמן התפילה בהנץ החמה] + קו התאריך $10
10. כעין תער [השימוש במכונת גילוח + איסור לא תקיפו פאת ראשכם] $10
11. ממלכת כהנים [השימוש בכהן] + שתילי זיתים [שיעורי המצוות] $9

אהבת שלום

1. תלמוד מסכת הוריות כת”י פאריש רש”י ותוס’ ראש מכתב יד, $16
2. מנחת סוטה, שיטה על מסכת סוטה, $20
3. ר’ שלמה סיריליאו, תלמוד מסכת עדיות, $20
4. דברי יוסף ר’ יוסף סמברי, $20
5. ספר הזכרונות, לר’ שמואל אבוהב, $17
6. דרך חיים לר’ מנחם די לונזאני, $20 [מצוין]
7. שו”ת תורה לשמה, $20
8. הלכות ראו \ הלכות פסוקות, מכון אהבת שלום, ויד הרב ניסים, מהדיר: יוחנן ברויאר, כח+290 עמודים, $22
9. מן הגנזים, א-יד, כל כרך $15
10. אוצר כתבי האדר”ת: מכשירי מצווה, $13
11. אוצר כתבי האדר”ת: זכור לדוד, אחרית השנים $15
12. אוצר כתבי האדר”ת: הר המוריה אוזני ירושלים, $15
13. אוצר כתבי האדר”ת: מגלת סימנים, תשובה מיראה, $15
14. אוצר כתבי האדר”ת: עיני בנימין, קושט אמרי אמת, $15
15. שער התפילה, אריז”ל, מהדורה בתרא, $23
16. רנו ליעקב, מכתב יד, לר’ יעקב צמח , $15
17. תפארת אדם, לר’ יעקב צמח, $16
18.  מכתב מאליהו, מכתבים בין ר’ אליהו מני ובן איש חי, רצב עמודים, $19
19. ספרי מהר”ם פאפרש, תורה אור, אור בהיר, אור הנר, אור השבת, אור צדיקים, $19
20. מהר”ם פאפרש, אור זרוע, $19
21. ר’ יעקב הלל, גבורת האר”י, $15
22. ר’ משה בנימין מבגדאד, מעשה רב, ביאור מאמרי רבה בר בר חנה, $20
23. ר’ יעקב כולי, משנה כסף על רמב”ם מדע, $16
24. פחד יצחק, ר’ שם טוב גאגין, ב’ חלקים, $30

ספריות וספרים

1. ספר הזכרון למאיר בניהו, שני חלקים [מומלץ], $56
2. דרך ספר – ספר היובל לכבוד זאב גריס, $27 [מומלץ]
3. עלי ספר כט, $20
4. שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, $50 [מצוין]
5. הגדת היטלר, נסים בן שמעון, חיבור יהודי ממרוקו מתקופת מלחמת העולם השנייה, $22
6. צבי ברסקי, חנות ותווית, מוכרי ספרים בארץ ישראל, 1870-1948, 308 עמודים, $30
7. יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות ספר העברי, הדר המחבר, $25
8. אמנון רז-קרקוצקין, הצנזור הערוך והטקסט, הצנזורה הקתולית והדפוס העברי במאה השש עשרה $22
9. שרה צפתמן, הסיפורת ביידיש מראשיתה עד שבחי הבעש”ט, ביבליוגרפיה מוערת [הדפסה שניה], $17
10. אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא – ר’ שמואל אשכנזי חלק א 852 עמודים $95
11. אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא – ר’ שמואל אשכנזי, 2 חלקים 45$
12. אגרות שמואל, ר’ שמואל אשכנזי, ג’ חלקים
13. זאב גריס, הספר העברי פרקים לתולדותיו, $35
14. מחווה למנחם – אסופת מחקרים לכבוד מנחם שמלצר [ניתן לקבל תוכן העניינים], $28
15. ספריות ואוספי ספרים, משה סלוחובסקי יוסף קפלן עורכים, $17
16. גיל וייסבלאי, קב ונקי – תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר, $36
17. Benjamin Richler, Guide to Hebrew manuscript collections, Second revised edition, Israel Academy of Sciences and Humanities, 409 pp. $66

לשון ובלשנות

1. אהרן דותן, אוצר קונטרסי המסורה: מִכְמַנֵּי לָשׁוֹן מִנִּי קֶדֶם, $37
2. אליצור בר-אשר סיגל, עיונים בלשניים ופילולוגיים בחקר העברית והארמית, $28
3. עֵת הֵאָסֵף, א: מילים ומילונאות, $37
4. אילן אלדר, תחייתה והתחדשותה של העברית: מחקרים ועיונים , $22
5. יוחנן ברויאר, מארמית לעברית: שיטת התרגום בהלכות ראו, $33
6. גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים, $17
7. ספר ה”מליץ” המיוחס לפינחס הכהן בן יוסף הרבן: מהדורה מדעית בצירוף מבוא ופירוש, $33
8. ענייני התחביר שבכתאב אלתנקיח (ספר הדקדוק) לר’ יונה אבן ג’נאח, דוד טנא, $21
9. ספר הההשגה; הוא כתאב אלמסתלחק לר’ יונה אבן-ג’נאח, מהדורת ד’ טנא וא’ ממן, $40
10. אילן אלדר, תורת טעמי המקרא של ספר הוריית הקורא לפי קריאת ארץ ישראל במאה הי”א, $23
11. אליקים ח’ וייסברג, הארמית הבבלית ומסורת הטקסט של התלמוד, $32

גאונים והתקופה

1. יהושע בלאו, עיונים בתרגום רב סעדיה גאון לתורה, כרך א: בראשית, $26
2. כתאב אלשהאדאת ואלות֒איק והוא ספר העדויות והשטרות לרב סעדיה גאון בעריכת ירחמיאל ברודי ומנחם בן ששון, $50
3. רב סעדיה גאון במוקד של פולמוס בין-רבני בבגדאד, $21
4. עוזיאל פוקס, תלמודם של גאונים: יחסם של גאוני בבל לנוסח התלמוד בבלי, 562 עמודים, $25
5. ירחמיאל ברודי, ציון בן הפרת לחידקל עולמם של גאונים בבל, $28
6. חיבורים הלכתיים לרב סעדיה גאון, $24
7. ספר הבגרות לרבי שמואל בן חפני גאון, $23
8. אוצר הגאונים, מסכת בבא בתרא, $25
9. המעשים לבני ארץ ישראל הלכה והיסטוריה בארץ ישראל הביזנטית, הלל ניומן, $24
10. חגי בן שמאי, עיונים במשנתו של רס”ג [מצוין], $33
11. יורם ארדר, דרכים בהלכה הקראית הקדומה, $20

ראשונים והתקופה

1. שמחה עמנואל, עטרת זקנים, עיון מחודש בתולדותיהם של חכמים [מצוין], $27
2. פירוש האגדות לרבי עזריאל (מהדורה חדשה), $25
3. שרה צפתמן, שבחי רבי שמואל ורבי יהודה חסיד ראשיתה של ספרות השבחים ביהדות אשכנז, $32
4. עודד ישראלי, ר’ משה בן נחמן, ביוגרפיה אינטלקטואלית [מצוין], $25
5. פירוש רש”י למסכת סוכה על פי כתבי יד, מהדיר: אהרן ארנד,$31
6. שו”ת מן השמים, מהדורה חדשה [מלפני כמה שנים] [על פי כת”י] $26
7. ר’ יהודה ליאון בן ר’ משה משוקני, אבן העזר, על פירוש לר’ אברהם אבן עזרא, ג’ חלקים, בעריכת חיים קרייסל, $52
8. ר’ שמשון בר צמח דוראן, אוהב משפט על איוב, $20
9. מורה נבוכים חלקים ב-ג מפעל הרמב”ם, כל כרך $35 [מצוין ומומלץ]
10. רמב”ם המדויק ב’ חלקים, ר’ יצחק שילת [כל הסט], $92
11. סידור קטלוניא, $25
12. מגילת פירנצה – מסע מצויר של עולה רגל יהודי מימי הביניים, $44
13. יצחק טברסקי, כמעיין המתגבר, הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים, עורך: כרמי הורוביץ, 749 עמודים, $32 [מומלץ]
14. אור השם מספרד, חייו, פועלו והגותו של ר’ חסדאי קרשקש, $28
15. יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ-ישראל, ב’ חלקים, $52
16. יהושע פראוור, הצלבנים דיוקנה של חברה קולוניאלית , $32
17. אברהם גרוסמן, רש”י והפולמוס היהודי־הנוצרי, $28
18. רמי ריינר, רבינו תם פרשנות, הלכה, פולמוס, $31 [מומלץ]
19. ספר המספיק לעובדי השם מאת ר’ אברהם בן הרמב”ם, מהדורה שניה מתוקנת, 358 עמודים [מומלץ], $32
20. שרה הלר-וילנסקי, ר’ יצחק עראמה ומשנתו הפילוסופית, הדפסה שניה, $20
21. מקראות גדולות, הכתר, איוב , $23
22. מקראות גדולות, הכתר, דניאל, עזרא נחמיה, $20
23. מקראות גדולות, הכתר, משלי, $19
24. שלמה קלמן (סטפן) רייף, הגניזה מקהיר, $21
25. פירוש רש”י למסכת ראש השנה [על פי כ”י], מהדיר אהרן ארנד, $22
26. ספר הכוזרי, תרגום מיכאל שורץ, $27
27. דיוואן שמואל הנגיד – קודקס מן הגניזה, יהונתן ורדי ומיכאל רנד, 230 עמודים, $28
28. ר’ שת הרופא, חמאת החמדה – לחמישה חומשי תורה, מהדיר משה אורפלי, אוניברסיטת תל אביב, $28
29. רבי אשתורי הפרחי, חלוץ חוקרי ארץ ישראל (קובץ מחקרים), $25
30. אברהם גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש”י, $21
31. אוריאל סימון, אזן מלין תבחן [מהדורה שניה], מחקרים בדרכו הפרשנית של ר’ אברהם אבן עזרא, 568 עמודים, $35
32. שמחה עמנואל, מגנזי אירופה, חלק א, 512 עמודים, $26
33. שמחה עמנואל, מגנזי אירופה, חלק ב, $26
34. מחקרים במדעי היהדות לזכרו של י’ תא שמע, שני חלקים, $32
35. שלם יהלום, בין גירונה לנרבונה, אבני בניין ליצירת הרמב”ן, $26
36. איבן מרקוס (עורך), דת וחברה במשנתם של חסידי אשכנז, $12
37. חיים סולוביצ’יק, היין בימי הביניים יין נסך פרק בתולדות ההלכה באשכנז, $26
38. משה הלברטל, הרמב”ם, $20
39. זאב הרוי, ר’ חסדאי קרשקש, $20
40. רש”י דמות יצירתו, 2 חלקים, $32
41. יואל קרמר, הרמב”ם – ביוגרפיה, 593 עמודים, $26
42. ברכות לאברהם – יום עיון לכבוד אברהם גרוסמן בהגיעו לגבורות, $21
43. פירוש רש”י לספר משלי, בעריכת ליסה פרדמן, $26
44. חיים סולוביצ’יק, השו”ת כמקור היסטורי, $15
45. אברהם גרוסמן, והוא ימשל בך? האישה במשנתם של חכמי ישראל בימי הביניים, $23
46. שמחה עמנואל, שברי לוחות, ספרים אבודים של ‘בעלי התוספות’ $25 מצוין
47. אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות: נשים יהודיות באירופה בימי הביניים, $19
48. איבן מרקוס, טקסי ילדות, חניכה ולימוד בחברה היהודית בימי הביניים, $14
49. טלי מרים ברנר, על פי דרכם, ילדים וילדות באשכנז, $23
50. א”א אורבך, בעלי התוספות, 2 חלקים, $$40
51. דב רפל, הרמב”ם כמחנך $19

תקופת האחרונים

1. מעוז כהנא, תרנגולת בלי לב, דת ומדע בכתיבה הרבנית במאה השמונה-עשרה, 430 עמודים, $23 [מצוין]
2. ר’ יוסף קארו, היסטוריה, הלכה, קבלה, $29
3. קונטרס מסעות, יוצא לאור לראשונה מכתב יד של מרן החיד”א, $22
4. ר’ יוסף הכהן, ספר דברי הימים למלכי צרפת ומלכי בית אוטומאן, מהדיר: ראובן בונפיל, $48
5. ר’ יוסף הכהן, עמק הבכא, מהדיר: ראובן בונפיל, $24
6. שמואל פיינר, עת חדשה: יהודים באירופה במאה השמונה עשרה, 1750–  1800 [חלק ב], $31
7. שמואל פיינר, עת חדשה: יהודים באירופה במאה השמונה עשרה, 1700–  1750 [חלק א], $31
8. ר’ אהרן תמרת, כנסת ישראל ומלחמת הגויים, $25
9. סופי בן ארצי, ענף הגדוע של הגרף פוטוצקי, רומן היסטורי על הַגֵּר אברהם בן אברהם, $26
10. אילן וואיה, המבי”ט לדורו, 206 עמודים, $26
11. מיכל טיקוצ’נסקי, משפטיך למדני, ניצני הלמדנות המשפטית בספר מנחת חינוך ואצל מחברו ר’ יוסף באב”ד, $50
12. הראל גורדין, הרב משה פיינשטיין – הנהגה הלכתית בעולם משתנה, $22
13. מאיר בניהו, מאמרים ברפואה לרבי רפאל מרדכי מלכי, מרבני ירושלים במאה הי”ז, $15
14. מאיר בניהו, דור אחד בארץ, אגרות רבי שמואל אבוהב ורבי משה זכות בענייני ארץ ישראל, $20
15. שאול רגב, הרמ”א משלוניקי – תולדותיו והגותו של ר’ משה אלמושנינו, $21
16. ר’ אליה דלמדיגו, בחינת הדת, $28
17. הרב יעקב מאיר 1856 – 1939 מחכם באשי לרב ראשי, $26
18. יואל מרציאנו, חכמי ספרד בעין הסערה, תורה והנהגה במוצאי ימי הביניים, $22
19. מיכאל גרוס, בן יהוידע, עיונים בפירושי הרב יוסף חיים לאגדוות התלמוד, $22
20. שו”ת שארית יוסף $30
21. מהר”ל אקדמות, פרקי חיים, משנה, השפעה, בעריכת אלחנן ריינר, 602 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים] [מצוין], $22
22. עמנואל אטקס, הציונות המשיחיות של הגאון מווילנה: המצאתה של מסורת [מומלץ], $24
23. עמנואל אטקס, יחיד בדורו: הגאון מווילנה, $20
24. רוני באר-מרקס, על חומת הנייר: עיתון הלבנון והאורתודוקסיה, 350 עמודים $17
25. עיר ווילנא חלק ב (מהדיר: מרדכי זלקין), $24
26. חיים גרטנר, הרב והעיר הגדולה הרבנות בגליציה ומפגשה עם המודרנה, 1815-1876, $15 [מצוין]
27. מעוז כהנא, מהנודע ביהודה לחתם סופר, הלכה והגות לנוכח אתגרי הזמן, 486 עמודים, [מצוין], $20
28. הגדולים – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, בעריכת בנימין בראון ונסים ליאון, 968 עמודים [מהדורה שניה] $35
29. מרדכי זלקין, מרא דאתרא? רב וקהילה בתחום המושב, 332 עמודים, $22
30. יהודה פרידלנדר, בכבשונו של פולמוס, פרקים בספרות הפולמוס בין רבנים למשכילים בליטא במאה התשע-עשרה, 332 עמודים [רוב הספר הוא מאמרים של הגאון ר’ יוסף זכריה שטרן מתוך העיתונות] [מומלץ], $30
31. רחל מנקין, יהודי גליציה והחוקה האוסטרית, ראשיתה של פוליטיקה יהודית מודרנית, 287 עמודים, $16
32. גליקל: זכרונות 1719-1691, $28
33. יעקב כץ, במו עיני, אוטוביוגרפיה של היסטריון, $14
34. סדריק כהן סקלי, דון יצחק אברבנאל, 286 עמודים, $20
35. מחזות של הרמח”ל ג’ חלקים: מעשה שמשון \ לישרים תהילה \ מגדל עוז $26
36. ורד טוהר, חיבור המעשיות והמדרשות וההגדות (פירארה שי”ד) $21
37. יעקב ברנאי, המראה של אירופה, פרקים בתולדות הקהילה היהודית באזמיר במאות השבע עשרה והשמונה עשרה [כולל בין השאר הרבה חומר על ה’כנסת הגדולה’], 433 עמודים, $21
38. זיכרונות יחזקאל קוטיק, ההדיר: דוד אסף, 2 חלקים, $40 [מומלץ]
39. מאיר רוט, אורתודוקסיה הומאנית על פר’ אליעזר ברקוביץ, $21

ישיבות

1. חנה שטרר, הוויה ושברה, על פי הפרוזה של חיים גראדה, 380 עמודים, $50
2. בן ציון קליבנסקי, כצור חלמיש, תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה [מצוין], 550 עמודים, [ניתן לקבל תוכן הענינים], $26
3. שאול שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה, $17
4. שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם, ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל, 394 עמודים, $20
5. בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית, אישים ורעיונות, 178 עמודים, $20
6. מרדכי ברויאר, אוהלי תורה: הישיבה תבניתה ותולדתיה, $24
7. ישיבות ליטא, פרקי זכרונות, $21
8. אסף ידידיה, ביקורת מבוקרת אלטרנטיבות אורתודוקסיות ל’מדע היהדות’1956-1873 , $21

קבלה

1. יוסף יובל טובי, יהדות תימן, קבלה ומשיחיות, אסופת מאמרים, 450 עמודים [חדש]
2. ישעיהו תשבי, תורת הרע והקליפה בקבלת האר”י (מהדורה חדשה), $20
3. יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: ימי הביניים – כרך יג, $33
4. ליקוטים, מאת יוסף וייס, בעריכת יוסף שוויג ואבינעם סטלמן, $20
5. יונתן מאיר, דמותו המיתולוגית של הבעש”ט, $20
6. הלל צייטלין, געגועים ליופי, שלש מסות, בעריכת יונתן מאיר ולי ברטוב, $25
7. הלל צייטלין, בחביון הנשמה, שלש מסות, בעריכת יונתן מאיר ושמואל גלובר-זמרה, $25
8. יעקב ברנאי: שבתאות – היבטים היסטוריוגרפיים, $37
9. דפנה לוין, הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו – בין מורה לתלמיד האר״י ור׳ חיים ויטאל, $37
10. משה חלמיש, לקט פתגמים וילקוט מאמרים, $37
11. רפאל שוחט, שיחות ר’ חיים מוולוזין עם תלמידי הישיבה, 274 עמודים, $37
12. ר’ יוחנן אלימנו, חשק שלמה, שיר השירים, מכתב יד, $56
13. יוסף אביב”י (מהדיר), קיצור סדר האצילות, כתיבת ר’ חיים ויטל, העתקת ר’ מנחם די לונזאנו, 24$
14. בועז הוס, כזוהר הרקיע, פרקים בהתקבלות הזוהר ובהבניית ערכו הסמלי, 500 עמודים, $28
15. יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום מחקר שיטה מקורות, $23
16. יוסף אביב”י, קבלת האר”י, 3 חלקים, $92
17. גרשם שלום, תולדות התנועה השבתאית, שוקן, 407 עמודים, $20
18. רונית מרוז, הביוגרפיה הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי – דיון ביסודותיו הטקסטואליים של הזוהר, $29
19. דוד רוטמן, דרקונים, שדים ומחוזות קסומים, על המפולא בסיפור העברי בימי הביניים, 575 עמודים, $20
20. ישראל תא-שמע, הנגלה שבנסתר, $20
21. יובל הררי, חרבא דמשה, $27
22. יוסף דן, תולדות הסוד העברית ימי הביניים, בעקבות הזוהר, כרך יב, $27
23. ברית המנוחה, ההדיר: עודד פורת, מהדורה מדעית ומבואות, ספריית הילל בן חיים, מאגנס, 610 עמודים, $25
24. פאבל מצ’ייקו, ערב רב, פנים וחוץ בוויכוח הפרנקיסטי, 352 עמודים, $23
25. ספר הבריאה לרבי נתן מעזה [נתן העזתי], 499+82 עמודים, $55
26. יצחק נתנאל גת, המכשף היהודי משואבך, משפטו של רב מדינת ברנדנבורג אנסבך צבי הירש פרנקל, ספריית הילל בן חיים, 211 עמודים, 20$
27. מורן הכהן, מחקר הקבלה בישראל, היסטוריוגרפיה אידיאלוגיה ומאבק על הון תרבותי, 315 עמודים
28. יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, ימי הביניים, יא, ספר הזוהר, 515 עמודים $28
29. שד”ל, הויכוח, ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזוהר, וקדמות הנקודות והטעמים, כרמל, 41+142 עמודים, $24
30. גרשם שלום, זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית, 502 עמודים, $25
31. יוסף אביב”י, זוהר רמח”ל, $21
32. יוסף יצחק ליפשיץ, אחד בכל דמיונות: הגותם הדיאלקטית של חסידי אשכנז, 234 עמודים, $20
33. סהדותא דמהימנותא לר’ שלמה לאנייאדו, מהדיר אבי אלקיים, $23
34. משה חלמיש, סדר יומו של מקובל, $31
35. כף הקטורת, פירוש קבלי לספר תהילים לרבינו יוסף טאיטאצאק, $56
36. רות קרא-איוונוב קניאל, קדשות וקדושות, אמהות המשיח במיתוס היהודי, $20
37. שרה צפתמן, צא טמא, גירוש רוחות ביהדות אשכנז בראשית העת החדשה, 597 עמודים, $30
38. יהודה ליבס, לצבי ולגאון, משבתי צבי אל גאון מווילנא, 408 עמודים, $30
39. משה חלמיש, הריטואל הקבלי – שילוב של הגות ומעשה, $24
40. יהודי ביטי, הפילוסוף המקובל, עיונים בספר קול הנבואה, $20
41. נמרוד זינגר, בעל שם והרופא, רפואה ומאגיה בקרב יהודי בראשת העת החדשה, $23

חסידות

1. דוד אסף, הציץ ונפגע: אנטומיה של מחלוקת חסידית $28
2. דוד אסף, דרך המלכות, ר’ ישראל מרוז’ין, $25
3. שמואל ורסס, גנזי יוסף פרל, $21
4. משה רוסמן, הבעש”ט מחדש החסידות, $20
5. עמנואל אטקס, בעל השם: הבעש”ט מאגיה מיסטיקה הנהגה, $20
6. עמנואל אטקס, בעל התניא, $20
7. שמואל ורסס ויונתן מאיר, ראשית חכמה, חיבור גנוז בגונתה של החסידות, $20
8. אוריאל גלמן, ספר חסידים חיבור גנוז בגונתה של החסידות, $12
9. אהרן אשכולי, החסידות בפולין, $21
10. צדיק ועדה, היבטים היסטוריים וחברתיים בחקר החסידות, בעריכת דוד אסף, $21
11. עדה רפפורט-אלברט, חסידים ושבתאים אנשים ונשים, 522 עמודים, $20
12. בנימין בראון, כספינה מיטלטלת, חסידות קרלין בין עליות למשברים, $29
13. אוריאל גלמן, השבילים היוצאים מלובלין, צמיחתה של החסידות בפולין, $23
14. דוד אסף, נאחז בסבך: פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, $20
15. יוסף פרל, מגלה טמירין, ההדיר על פי דפוס ראשון וכתבי-יד והוסיף מבוא וביאורים יונתן מאיר, מוסד ביאליק.  3 חלקים: כרך ‘מגלה טמירין’ כולל 345 עמודים +מח עמודים; כרך ‘נספחים’ עמ’ 349-620;  כרך ‘חסידות מדומה’ עיונים בכתביו הסאטיריים של יוסף פרל, 316 עמודים, $56
16. עמנואל אטקס, לשם שמים: חסידים, מתנגדים, משכילים ומה שביניהם, 466 עמודים, [מצוין] $26
17. מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, 2 חלקים, $35

הרב קוק

1. יהודה מירסקי, הרב קוק: מבט חדש, 303 עמודים, $20
2. אגרות הראי”ה, תרצ”א (א), $15
3. ר’ אברהם וסרמן, קורא לדגל הראי”ה קוק ודגל ירושלים, 388 עמודים, $17
4. יצחק שילת, בין החסידות לראי”ה, $25
5. הרב חרל”פ, מי מרום, חלק כ, אגרות, $28
6. אגרות מרום, מכתבים מאת ר’ יעקב חרל”פ [בעריכת יאיר חרל”פ], 541 עמודים , $28
7. ר’ אברהם יצחק הכהן קוק, מציאות קטן, פנקס ביכורים [נכתב בעת כהונתו בזוימל שבליטא], תרמז עמודים $30
8. יוסף אביב”י, קבלת הראי”ה, 4 חלקים [ניתן לקבל תוכן ודפי דוגמה], $92
9. ר’ אברהם יצחק הכהן קוק, לנבוכי הדור [מצוין] מכתב יד, כולל מבוא והערות, $25
10. יואל בן נון, המקור הכפול, השראה וסמכות במשנת הרב קוק לאחד את הבלתי מתאחד, 438 עמודים, $21
11. בנימין איש שלום, בין רציונליזם למיסטיקה [מהדורה חדשה עם הוספות], 465 עמודים,$23
12. בין שני כהנים גדולים, הקשרים בין החפץ חיים והראי”ה קוק, $20

יהדות זמננו

1. מנחם קרן-קרַץ, הקנאי, הרבי מסאטמר – רבי יואל טייטלבוים, $29
2. בנימין בראון, חברה בתמורה: מבנים ותהליכים ביהדות החרדית, 483 עמודים, $21
3. הרב יהודה ברנדס, יהדות וזכויות אזרח: המסורת האזרחית בישראל, $21
4. ד”ר ביטון, “הדין השכל והזמן”: מנהיגות, הלכה ומטא-הלכה בתורת הרב יוסף משאש, $14
5. קיימי קפלן, עמרם בלוי – עולמו של מנהיג נטורי קרתא, $24
6. ארלה הראל, יערב שיחי, שיחות עם הרב יעקב אריאל על השפקה עבודת ה’ ופרקים חיים, $21
7. בנימין בראון, מדריך לחברה החרדית, אמונות וזרמים, 451 עמודים, $22
8. יאיר אטינגר, נסים ליאון, באין רועה ש”ס וההנהגה החרדית מזרחית אחרי עידן הרב עובדיה יוסף, $18
9. אבישי בן חיים, מרן הרב עובדיה יוסף – מנהיג בין הלכה לקבלה, $33
10. יוסף פונד, תנועה בחרבות, מנהגיות אגודת ישראל לנוכח השואה, $23

שונות

1. ר’ יחיאל היילפרין, סדר הדורות, מאנסי תשפ”א, חלק שני: סדר התנאים והאמוראים, ב’ חלקים, [אות א, 820 עמ’\ אותיות ב-ט, 717 עמ’] מהדירים : ר’ ישעיה מילער ור’ יצחק האגער, $40
2. מכילתא א, $15
3. מכילתא ב, $16
4. ר’ אשר וויס, מנחת אשר על קורונה, $23
5. כתבי תפארת ישראל, ר’ ישראל ליפשיץ, מכתב יד, $15
6. ר’ אחיקם קשת, דרכי התלמודים, שורשיהם של חילוקים רבים בין הבבלי לירושלמי, 536 עמודים, $22
7. ר’ טרענק, קונטרס ברא גברא, בדיני גולם, והאם הוא נחשב בר מצוה, $7
8. ר’ יחיאל מיכל טוקצינסקי, אוצר חיים, $15
9. ר’ נפתלי הירץ וויזל, פשוטו של מקרא – ביאור על חומש ויקרא , $25
10. ר’ נפתלי הירץ וויזל, אמרי שפר, ב’ חלקים על חומש בראשית, מכתב יד, $32
11. ר’ נפתלי הירץ וויזל, רוח חן, $28
12. ר’ נפתלי הירץ וויזל, יין לבנון, על אבות, $25
13. ר’ עזריאל קרעלענשטיין, המגיד מלאמזא, שארית עזריאל – ג’ כרכים – על התורה וההפטרות, מכתב יד, $36
14. עלי מרבצך וערן רביב, הלוח העברי הקבוע – תולדות ומבנה, $15
15. ר’ שמואל הילמן, אור הישר, דרשות ע”י ר’ פינחס דונר ואחרים [כולל תולדותיו ב-127 עמודים נכתב על ידי ר’ יחיאל גולדהבר], $21
16. מי כמוך אדון חסדך, מאת ר’ יהודה הלוי בעל הכזורי עם הערות ונספחים על פי כת”י מאת ר’ ישראל אליהו, $15
17. נחלת אבות, פירוש דון יצחק אברבנאל למסכת אבות, יד הרב נסים $24
18. מסכת שקלים עם פי’ תקלין חדתין, על פי דפוס ראשון, $10
19. ביאור הרלב”ג לתורה, פרקי מבוא, מאת ברוך ברנר כרמיאל כהן, הוצאת מעליות, $24
20. רבינו מנחם מירזבורק, ב’ חלקים, מכתב יד, נימוקים ותשובות על ד’ חלקים שלחן ערוך, וחיבור על שחיטות ובדיקות, מהדיר: ר’ אפרים פישל הערשקאוויטש, $30
21. פירוש העקידה למגילת רות על פי כתב יד, $10
22. פרקי שירה, עם פירוש שיח יצחק ושער שמעון, נדפס לראשונה בווינציה תכ”ד, שד עמודים, $23
23. בר און, הטלת גורל, אלהים ואדם במסורת היהודית, $24
24. ר’ מרדכי ציון, הלכות קוויטל, $21
25. ר’ מרדכי ציון, הלכות שטריימל, $21
26. ר’ מרדכי ציון, הלכות טיש, $21
27. ר’ מרדכי ציון, ניטל נאכט, $21
28. ר’ עובדיה חן, הכתב והמכתב חלק ב, $21
29. ר’ שמואל ואלדבערג, דרכי השינויים, על דרכי מדרש הכתובים בחז”ל, [דפוס מקור] 28$
30. ספר המצרף, ביאורים והגהות לאגדות חז”ל, אברהם דובזויץ, (דפוס צילום, אודעסא תרל”ו) 9$
31. ריכב רובין, צורת הארץ, ארץ ישראל במפה העברית מרש”י ועד ראשית המאה העשרים, $36
32. זהר עמר, בעקבות תולעת השני הארץ ישראלית, 14$
33. זהר עמר, חמשת מיני דגן, $18
34. זהר עמר, החן שבאבן, $18
35. זהר עמר, הארגמן, $18
36. בתורתו של ר’ גדליה $28
37. ספר היובל לכבוד מרדכי ברויאר, שני חלקים [הדפסה שניה] כריכה רכה, $35
38. נטועים כ [חומר חשוב], 283 עמודים, $13
39. נטועים כא [חומר חשוב], $15
40. נעמי פריש, אתרוג הלב מסה על ארבעת המינים, 257 עמודים, $21
41. יעקב אזואלוס, תורת המלאכים בתרגומים הארמיים לתורה, 222 עמודים, $17
42. פירוש שד”ל על התורה, 5 חלקים על פי כ”י, כולל הרבה הוספות $65
43. פירוש שד”ל על נ”ך, 5 חלקים על פי כ”י, כולל הרבה הוספות $70
44. אנציקלופדיה של הסיפור היהודי, ד, $23
45. מעשה סיפור, ד, $23