ביקורת ספרים: אור החיים על חומש בראשית – הוצאת מוסד הרב קוק[1]מאת: רב צעיר
ביריד הוצאת מוסד הרב קוק בחודש ניסן האחרון ראיתי שיצא לאור חומש עם פירוש אור החיים בצורה ערוכה ומהודרת. עד לחודש ניסן יצא לאור הפירוש לחומשים בראשית, שמות, ויקרא. מכיוון שתכננתי להתחיל ללמוד את פירוש אור החיים לקראת תחילת ספר בראשית השנה, החלטתי לרכוש את הספרים מתוך תקווה שעד ליריד בניסן הבא יצאו שני החלקים האחרונים (שמאז יצאו לאור, ונעיר עליהם בקצרה בהמשך).פירוש אור החיים בהוצאה זו הוגה והוכן לדפוס על פי דפוס ראשון בתוספת הערות ביאורים ומראי מקומות על ידי הרב ישראל יוסף פרידמן (כך נכתב בעמוד השער). מלבד המהדיר, הרב ישראל יוסף פרידמן, חתומים בשמם על כרכים אלו כצוות העורכים: הרב שמואל נחום הלחמי, הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן, הרב אליעזר טורק והרב נתן לויפר. כשרכשתי את הספר, לא בדקתי תחילה שאכן מדובר בספר איכותי כי סמכתי על הוצאת מוסד הרב קוק ועל עורכיו שהוציאו בעבר ספרים איכותיים מאד בתחום הפרשנות כמו חומש “תורת חיים”, הגדת תורת חיים, מגילת אסתר תורת חיים, פרקי אבות “משנת ראובן” ועוד, שאני מאד נהנה מהם. כך, חשבתי שמן הסתם גם כאן מדובר בהוצאה איכותית. הנחתי שהמטרה של מהדורה בתוספת הערות וביאורים הוא להסביר ללומד יותר טוב את כוונתו של האור החיים בפירושיו. לצערי, התבדיתי. במקום לקבל פירוש מדויק ופשוט לדברי האוה”ח המתבסס על דבריו, בספר זה ניתן למצוא דרשנות ופירושים שאינם קשורים לדבריו של האור החיים. ניתן מספר דוגמאות. שתי הדוגמאות הראשונות הן של טעויות ממש וחוסר הבנה מוחלט של דברי האור החיים. הדוגמא הראשונה היא אולי הדוגמא הבוטה ביותר שנתקלתי בה והיא מופיעה בפרשת תולדות. שם כותב האור החיים (בראשית כה ל):”על כן קרא שמו אדום” פירוש הוא עשו קרא שמו אדום, והטעם לא לצד שקרא שם האדום האדום שני פעמים, אלא לצד שהיה הולך למות ובו החיה נפשו קרא שמו אדום בשמו ועשו בדיק בשמא היה כאומרו “הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים”.המהדיר כאן יצא מגדרו וחידש דבר שלא מופיע בשום מקום:ר”ל עשו קרא לנזיד ‘אדום’ על שמו כי לשון נופל על לשון הוא… ועי’ דעת זקנים לבעלי התוס’ שהקשו וכי בשביל הלעטה של מעט עדשים יקראו שמו אדום… ולדברי רבינו לא דבאמת כינו לעשו בשם אדום עוד קודם אכילת הנזיד, ועשו הוא הקורא לנזיד עדשים בשם אדום על שמו, ובזה יתיישב גם מה שאמר הכתוב ‘על כן קרא שמו אדום’ ולא אמרו ‘קראו’ לשון רבים [דאז הכוונה שקראו כן לעשו]. מלבד הטעות המוחלטת בהבנת דברי אור-החיים, כאילו שאור-החיים הבין ש”על כן קרא שמו אדום” פירושו שעשו קרא לנזיד אֶדום, המהדיר לא שם ליבו להסביר, עפ”י שיטתו, מדוע שהתורה תספר לנו איך קראו לנזיד? האם זו קושיא פחותה מזו של בעלי התוספות? הדוגמא הבאה היא גם כן חוסר הבנה מוחלט של דברי האור החיים. את הפסוק “יוסף היה רועה את אחיו בצאן” (בראשית לז ב) מפרש האור החיים:אכן כוונת הכתוב היא על זה הדרך ‘היה רועה את אחיו’ בעניין הצאן, פירוש בדרך אכילת הצאן. ברור מהמשך דברי האור החיים שהכוונה היא שיוסף היה משגיח על אחיו בעניין הדרך שבו הם היו אוכלים צאן – שהוא חשד בהם על אבר מן החי, שכן כך כותב האור החיים רק מספר שורות לאחר מכן:וממוצא דבר אתה למד מאומרו ‘רועה את אחיו’ בדין הצאן, הא למדת שנחשדו אצלו בפרט זהאך למהדיר היתה כאן הברקה של ממש:בדרך אכילת צאן- אפשר כוונתו על דרך שאמרו במדרש [ילקוט שמעוני תהלים רמז תתכג]: “ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן. רבי יהושע הכהן בשם רבי חנינא בר יצחק מהו ממכלאות צאן שהיה דוד כולא אלו מפני אלו מוציא הגדיים ומאכילן ראשי עשבים, מוציא את התישים ומאכילן אמצען של עשבים, מוציא את הזקנות ומאכילן עיקרן של עשבים”. וזה יורה על הכשרתו למלכות כמו שאמרו (שם) על דוד שאמר הקב”ה “הואיל ויודע לרעות את הצאן יבא וירעה צאני”. כלומר, המהדיר הבין שהאור החיים כתב שיוסף היה משגיח בעניין הרגלי האכילה של הצאן. זה בודאי לא מה שהתכוון האור-החיים.עוד דוגמא למה שבעיני היא טעות בהבנה מופיעה בפרשת בראשית (בראשית ב ג), שם כותב האור החיים:”ויברך אלקים וגו'” – צריך לדעת מה היא הברכה… והנכון במשמעות הכתוב הוא כי להיות שהעולם הזה צריך הוא לשפע המקיים והיא בחינת האכילה והשתיה וצורכי האדם, וכולן מושגים על ידי טורח ויגיעה הגשמית וחולין היא, וה’ כשרצה לקדש יום השביעי קדם וברכו שלא יחסר בו דבר, הגם שאין טובת העולם השפל מושגת מהפרישות והקדושה אלא מעסק חול, אף על פי כן ברכו שלא יחסר טוב, ועוד לו שהוא יתר על שאר הימים לחם משנה שלש סעודות ותענוגים יתירים, וזו היא ברכתו והוא דבר הפך הסדר.כלומר, מכיוון שהשבת היא “שבת לה'” היינו מצפים שיידרש מן האדם להינזר מכל הנאות העולם הזה הגשמיות שהם ענייני חול, ויעסוק רק בעניינים רוחניים – כמין יום כיפור של פעם בשבוע. אך במקום זאת אנו מוצאים שדווקא בשבת האדם יותר נהנה מענייני העולם הזה מאשר בימות השבוע – הוא אוכל שלש סעודות במקום רק שתיים, הוא אוכל לחם משנה, ישן יותר וכד’. זהו הברכה שברך אלקים את היום השביעי – על אף שזה יום שאנו פורשים מעסקי החול, יום השבת לא רק שאיננו חסר בהנאות הגשמיות אלא יש בו יותר הנאות גשמיות מיום רגיל. על המילים האחרונות “והוא דבר הפך הסדר” מעיר המהדיר:כי הסדר הטבעי הוא שאם אינו מתעסק במלאכתו ביום השבת יהיה חסר ויפסיד מממונו חלק השביעי בכל שבוע, ואעפי”כ נתברך יום השביעי שלא יהיה חסר מאומה, ויותר מכך שמרבים בו בתענוגים וכמ”ש חז”ל ‘לוו עלי ואני פורע’.אך האמת היא שהאור החיים סך הכל מתמודד עם השאלה הפרשנית מדוע נכתב “ויברך… את יום השביעי ויקדש אותו” – לכאורה היה נכון יותר לומר שמברכים את היום לאחר שהוא כבר קדוש, כלומר “ויקדש… את יום השביעי ויברך אותו”. “היפך הסדר” הוא שהקב”ה קודם ברך ואחר כך קידש את יום השביעי. עוד מקום שהמהדיר טעה בו, לדעתי, זה בתחילת פרשת וישלח. שם כותב האור החיים: “ויירא יעקב מאד ויצר לו” פירוש נכנס בגדר להרוג או ליהרג, לזה כנגד ‘ליהרג’ ירא מאד, וכנגד ‘להרוג’ וייצר לו, ולזה לא אמר הכתוב ‘מאד’ אחר ‘וייצר’.עוד ירצה כי לצד שהודיעוהו כי עשו מערים להראות אחוה והוא שונא, ירא יעקב שלא להכין עצמו למלחמה שמא עשו יהרגהו ואין בידו של יעקב כלי קרב, והכין עצמו בכלי קרב “ויצר לו”, כי אפשר שלא יעשה עשו רע, וכשיראהו מוכן בכלי קרב יאמר עשו הלא יעקב הוא דורש רעה ובזה יחדש שנאתו, ולזה נתחכם “ויחץ וגו'” פירוש חיצה העם, חצי העם מראים פני אהבה וחיבה כאח לאחיו וחצי מחנהו מוכן ומזויין. כך מסביר המהדיר את החלק הראשון של דברי האור-החיים:”לא אמר הכתוב מאד אחר וייצר” וכמו שאמרו חז”ל “בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד והנה טוב מות” כי לצדיקים טוב הוא המות שהם מזומנים לקבל שכרם, אך מכל מקום היה יעקב ירא כי חשש שנתמעטו זכויותיו בשביל הנסים שנעשו לו, וכמו שאמר “קטנתי מכל החסדים”, וכמו שפירש רש”י שם, אבל היה מיצר על שיהרג עשו, וכמש”כ רש”י שהיה מיצר שמא יהרג ושמא יהרוג הוא את עשו. זאת, כאשר ברור שכוונת האור החיים לומר שליהרג יעקב פחד “מאד” ולהרוג הוא לא פחד “מאד” וחס ושלום לומר “כי לצדיקים טוב הוא המות”. על חלקו השני של דברי אוה”ח המהדיר כותב כך:ויצר לו – יו”ד שויצ”ר דגושה כאילו נכתב וייצר וכמש”כ רבינו, וזה על דרך מה שנאמר לעיל “וייצר ה”א את האדם” ואמרו חז”ל “וייצר שתי יצירות” אף כאן שני צרות היו לו אם עשו בא להלחם עמו הרי אין לו כלי קרב, ואם יכין כלי קרב והוא בא לשלום תתעורר אצלו השנאה בראותו יעקב מכין עצמו למלחמה. זאת, כאשר דברי האור החיים מסובים על הכפל של “וירא” ו”ויצר” – ולא על הדגש ביו”ד של “ויצר” כמובן (ובודאי שאין שום קשר ל”וייצר ה’ אלקים את האדם”). עוד דוגמא מהסגנון הזה ניתן להביא מתחילת פרשת נח (בראשית ו’ ט’), שם דן האור החיים בשאלת החזרה על המילה “נח” בפסוק “אלה תולדות נח, נח איש צדיק”. האור החיים מסביר כך:עוד יתבאר כל הכתוב על זה הדרך, “אלה תולדות נח וגו'”, פירוש אלה סדר תולדותיו מה שהוליד מהטובות באמצעותו, אחד ‘נח’, והוא על דרך אומרם ז”ל: ‘…ריש לקיש אמר: קודם נח היו המים עולים ומציפין אותם מקבריהן כיון שבא נח ננוחו וכו” ע”כ. זה הוא שמונה בסדר תולדותיו באומרו פעם שנית ‘נח’.כלומר האור החיים מפרש את הפסוק כך: “אלה תולדות נח: [א.] נח – שהאנשים נינוחו. [ב.] איש. [ג.] צדיק. [ד] תמים. וכו'”. וכאן מסביר האור החיים מה פירוש ש’נח’ הוא מעשה טוב שעשה נח. ואיך הבין המהדיר? כך:”מה שהוליד מהטובות באמצעותו” פי’ מה שחידש נח טובה לבאי עולם באומרו פעם שנית ‘נח’, כי תיבת ‘נח’ הראשונה תורה על המנוחה שאלו שמתו והיו בקבריהן נינוחו.כמובן שהאור החיים למד שנינוחו ממילת ‘נח’ השניה, ולא הראשונה. פירוש דברי האוה”ח “מה שהוליד הטובות באמצעותו” זה פשוט הסבר למילים “אלה תולדות נח” שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, והפירוט מה הם המעשים הטובים הוא: נח, איש, צדיק, תמים וכו’ כפי שהסברנו לעיל, ודבריו של המהדיר הם מוטעים לחלוטין.  לעומת מקומות שבהם המהדיר טעה באופן מוחלט בהבנה, פעמים שסתם מדובר בספקולציות חסרות כל בסיס וחסרות כל קשר לדברי האור החיים. לדוגמא, האור החיים מסביר את הפסוק “המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו” (בראשית לז ח) באופן הבא:טעם כפל “המלוך” “אם משול” להיות כי יש בפירוש החלום שני דרכים, האחד מלכות ממש, והשני ממשלה. והנה המלכות היא בגדר ספק בפתרון אבל הממשלה בגדר מוחלט… ולזה תרגם אונקלוס במלכות-את מדמי, ובממשלה-את סביר. המהדיר מנסה להסביר מה ההבדל בין מלכות לבין ממשלה:בקול אליהו כתב בשם הגר”א מוילנא וכ”ה באבן עזרא שמלך הוא מי שהעם ממליך אותו מרצונו, ומושל הוא זה מי שמושל מעצמו בכח, ואפשר שלזה נתכוין רבינו בדרך הראשונה שהוא מלכות ממש דהיינו שהעם ממנים אותו, ודבר זה הוא בגדר ספק כי לפי שנאתם אותו ודאי לא ימליכוהו מרצונם, והדרך השני הוא החלטיי-ודאי כי זאת הדרך היחידה שיטיל ממשלתו עליהם בכח הזרוע. בהמשך מביא המהדיר גם את דעת הרמב”ן ש”המלוכה והממשלה שניהם ענין אחד, רק שהממשלה דרגה נמוכה מהמלוכה”. אעפ”כ הוא ממשיך להסביר את דברי האור-החיים בדרך הגר”א והאבן-עזרא שהוא הביא בתחילה, בדבריו בהסבר הראיה מתרגום אונקלוס:במלכות את מדמי- ‘מדמי’ פירושו מדמה בנפשו. ועל המלכות שהיא ספק אמרו לו שהוא מדמה בנפשו, כי ודאי אין הדבר יתכן, שהם ימנוהו למלך עליהם מרצונם. ובממשלה את סביר- ‘סביר’ פירושו שכך אתה סבור ומוחלט הדבר בדעתך שתהיה למושל עלינו. יש להדגיש שבשום מקום באור החיים אין ראיה או סיבה להסביר כך את דעתו על החלוקה בין מלוכה לממשלה, ודווקא מזה שהוא כתב “מלכות ממש” משמע שהוא סובר כרמב”ן ש”המלוכה והממשלה שניהם ענין אחד, רק שהממשלה דרגה נמוכה מהמלוכה”. דוגמא נוספת מעניין זה מופיעה בתחילת פרשת לך-לך (בראשית י”ב א’), שם שואל האור החיים אודות:שדיבר אליו ה’ קודם הראות לו מה שלא עשה כן בכל הנבראיםאת דבר השאלה הסביר המהדיר באופן פשוט מאד:שלא נאמר ‘וירא אליו’ אלא לקמן פסוק ז’ [וירא ה’ אל אברם ויאמר וכו’].לענ”ד השאלה יותר מורכבת מזה, והיא נובעת מתוך השוואה למשה, גדעון ושמואל שהיתה אליהם התגלות בפעם הראשונה שה’ דבר אליהם וכאן אין שום התגלות כזאת. אך אני מוכן לקבל, במקרה הזה, את הסברו של המהדיר כהסבר לגיטימי. האור החיים עונה על השאלה כך:להיות שהוא [-אברהם] עליו השלום נשתדל בהכרת בוראו מה שלא עשה אדם זולתו, ובן חמש שנים הכיר את בוראו מעצמו בהתחכמותו, לזה לא הוצרך להגלות אליו אלא אמר אליו דברותיו וכבר הוכר אצלו המדבר. כדי להסביר את דברי האור החיים, המהדיר ראה צורך להביא את דברי חז”ל:”נשתדל בהכרת בוראו” כמשאחז”ל (בראשית רבה לט א) ‘לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב”ה ואמר לו אני הוא בעל העולם’. “בהתחכמותו” …ששאל ‘וכי יש בירה בלא מנהיג’.אבל משום מה המהדיר בחר להוסיף עוד משפט. על סוף דברי האור החיים “לזה לא הוצרך להגלות אליו”, כותב המהדיר:ובאמת במדרש אמרו שנגלה אליו ואמר לו ‘אני בעל הבירה’. מה ראה המהדיר לכתוב משפט זה? מה הוא רצה ללמד בזה? לי אין תשובה. הדוגמא האחרונה מהסגנון הזה שבחרתי להביא הוא מדברי האור החיים על הפסוק “ויאמר ה’ לא ידון רוחי באדם לעולם” (בראשית ו’ ג’), שם כותב האור החיים:ומשחרב המעון נסתם חזון ונשארה בחינת רוח הקודש, וכשנסתתמו עיני ישראל אין אתנו משיג ריח הקודש ואין צריך לומר רוח הקודש, וזו היא צרת בית ישראל שאין למעלה ממנה הצמאים להריח ריח אבינו שבשמים ותחי רוחינו. כאן מעיר המהדיר כך:עי’ שו”ת דברי חיים לגה”ק ר’ חיים מצאנז (ח”ב יו”ד סי’ רה) שאלה אודות אחד שפגע בכבוד רבינו האוה”ח הקדוש ואמר שלא עשה ספרו ברוח הקודש, ומסיים שם את תשובתו שודאי רבינו אוה”ח הק’ חיבר את ספרו ברוח הקודש, ולפי”ז מ”ש כאן הוא רק מחמת ענתנותו (- כך במקור). קשה לומר שזה פשט דברי האור החיים, וקשה עוד יותר לומר שניתן לפרש כך את דבריו כאן. אמנם, בודאי שיש מקום להזכיר את דבריו של הדברי-חיים, אך התוספת של המהדיר על דבריו רק גורע. בהקדמה לספר, המהדיר בחר שלא לכתוב שום דבר על תולדותיו של רבי חיים בן עטר, בעל האור החיים (מלבד זה שהוא יליד מרוקו). כמו כן, הוא גם לא מצא לנכון לכתוב משהו על שיטת פרשנותו, מלבד פיסקה אחת:חיבור ה”אור החיים” על התורה אינו ספר דרושי, עיקרו הוא ביאור על התורה בדרך הפשט, חדירה לעומק השיתין של פשטי הכתובים, עמידה על קוצו של יוד בביאורי הכתובים ובלשונות השונים שהתורה נוקטת בהם, אף סדרי הכתובים גם הם מוצאים את ביטויים בהבנתו החודרת של רבינו, כשהוא חוקר ודורש למשמעותן של המאורעות וסדרי הכתובים ותוך כדי דבריו אנו מוצאים בהם פירושים מחודשים וביאורים מתוקים מדבש לאמיתה של תורה.לא נכתב שום מילה על הזמן בו נכתב הספר, על האופן בו נכתב הספר או שום דבר אחר בסגנון זה. המהדיר גם לא שטח בפני הלומד באילו ספרים הוא נעזר במהלך עבודתו. מוסד הרב קוק הם בעלי הזכויות על חלק גדול מכתביו של הרב ראובן מרגליות ביניהם ספר “נר למאור” ובו ציוני המקורות לפסוקים ולמאמרי חז”ל שבדברי אור החיים וכדרכו בקודש הוא מעיר ומפרש ביטויים קשים בדברי האור החיים (ראוי לציין כאן גם לעובדה שהרב מרגליות גם כתב ספר תולדות האור החיים). את העבודה הרבה שעשה הרב מרגליות בזמנו בעזרת מוחו החריף, היום קל מאד לבצע בעזרת חיפושים פשוטים במחשב, כך שבהחלט ייתכן שהמהדיר לא השתמש בציוני המקורות שכתב הרב מרגליות. אך חלק מההערות הקצרות שהעיר הרב מרגליות בתוך דבריו הועתקו כלשונם לתוך דברי המהדיר בתוספת “(נל”מ)” בסופו. אדם שאיננו מכיר את ספרו של הרב מרגליות, נר למאור, אין שום דרך לדעת מה זה נל”מ. יש ספרים נוספים שהמהדיר מפנה אליהם באותו צורה: שפ”ח, ברכ”ש. כמו כן גם כאשר המהדיר מפנה בפירושיו לספרים נוספים בשמם המלא הוא איננו מציין מי מחברם של ספרים אלו, היכן בדיוק (פרק, עמוד) נמצא המידע אליו הוא מפנה, על איזה הוצאה מדובר, וכדומה. דוגמא לכך מופיעה בבראשית פרק מ”א פסוק א’ ד”ה “עד ששלמו” בו מפנה המהדיר “כדאיתא בספר צפנת פענח”, מבלי להזכיר מיהו “צפנת פענח” זה, היכן איתא בספר זה וכדומה. דוגמא נוספת בבראשית פרק ל”ז פסוק ב’ ד”ה “והיכן הם” בו כותב המהדיר “וכן הקשה בסגולת משה” מבלי להזכיר כנ”ל. לאחרונה ראיתי באתר של מוסד הרב קוק שלפני כמה חדשים סיימו להדפיס גם את פירוש האור החיים לחומש במדבר ודברים. מעניין לציין שלפירוש על חומש במדבר התווסף מהדיר נוסף על הרב פרידמן, ובחומש דברים המהדיר הוחלף לחלוטין. אין לי דרך לדעת אם שינויים אלו התרחשו בעקבות טיב העבודה שהודגמה לעיל מחד, או אם שינויים אלו שיפרו במשהו את איכות העבודה על במדבר ודברים מאידך.כך או כך פניתי בשבועות האחרונים למוסד הרב קוק בנוגע לספר זה ושטחתי בפניהם את טענותי על טיבו הירוד של הספר, וביקשתי שיחזירו לי את כספי שהוצאתי בטעות מתוך מחשבה שמדובר בספר איכותי ויורידו את הספר כליל מהמדפים למען שמם הטוב. נעניתי על ידי יו”ר הנהלת מוסד הרב קוק, הרב יהודה רפאל, באופן הבא: פירוש “אור החיים” בהוצאתינו התקבל בברכה ובשמחה רבה על שולחנם של גדולי ישראל.מותר לך לחלוק על הערותיו של המהדיר ולפרש את דברי האור החיים בצורה שונה.אין מושג שמקבלים כסף בחזרה מסיבה זו שאינך מרוצה מפירושו של המהדיר.תמיד מפליא אותי איך אנשים מכובדים מוכנים להעליל על גדולי ישראל שהם נותנים את ידם לכל מיני שטויות, תוך שהם מתנסחים באופן שמשתמע כאילו הם מכבדים את אותם גדולי ישראל, אך בפועל הם בעצם מבזים אותם בטענות מסוג זה (עוד דוגמא להתנהגות מסוג זה ראו כאן). מאידך, אם יש מישהו שחושב שהאור החיים הקדוש יכול לכתוב שהתורה מספרת לנו שעשו קרא למרק אדום בשם “אֶדום”, אולי אין מה להתפלא.לסיכום, ממה שהעליתי מלימודי בספר “אור החיים” בהוצאת מוסד הרב קוק עד היום, אינני ממליץ לרכוש סדרת ספרים זו. סדרה זו, המכילה ששה כרכים, בודאי איננה מצדיקה את עצמה. להוצאת מוסד הרב קוק אני ממליץ להוריד סדרה זו מהמדפים ולמסור לתלמיד חכם המבין בפרשנות המקרא בכלל ובפירושי האור החיים בפרט את המלאכה להוציא מחדש את פירוש האור החיים על התורה.