1

חכמים הזהרו בציון מקורותיכם – חוסר עיון במקורות ועל ראשי תיבות

חכמים הזהרו בציון מקורותיכם –
חוסר עיון במקורות ועל ראשי תיבות
מאת
עקביא שמש
לאחר שקראתי את
הפוסט המעניין מאוד של פרופ’ מרק שפירו, אמרתי כי עכשו הזמן להוסיף עוד משהו
בבחינת מעניין לעניין באותו עניין. מה הוא דיבר על דרכם של כותבים בדורנו, אף אני
אכתוב על פרט מסויים בדרכם של הכותבים בדורנו. הפרט שאני רוצה להצביע עליו הוא שיש
מחברים המציינים את המקור לדבריהם, ואף מפנים את הלומד לעיין באותו מקור, אבל הם
עצמם לא עיינו באותו מקור. אילו היו מטריחים עצמם לעשות כן, היו רואים שמקור זה לא
היה ולא נברא. ואם תאמר, אם לא עיינו באותו מקור הכיצד ציינו אליו. תשובתך, הם ככל
הנראה העתיקו את המקור מספר מסויים, והעלימו את שמו של אותו ספר. פרט זה אינו בא
ללמד על עצם הספר שכתבו, שאפשר שהוא ספר טוב וראוי, אלא בא לומר את שכתבתי בכותרת:
חכמים הזהרו בציוניכם. אם אתם מפנים למקור, עליכם לעיין בעצמכם באותו מקור, כדי
שלא תתבדו. אם מאיזה סיבה אינכם מסוגלים לעיין באותו מקור, אזי יש לכתוב במפורש כי
המקור המוזכר על ידכם נזכר בספר אחר, ואזי יידע הקורא כי לא אתם טעיתם בציון המקור,
אלא אתם סמכתם על פלוני שהפנה לאותו מקור. 
כדי שהקורא יראה
במו עיניו במה מדובר, אדגים תופעה זו, שהיא חוזרת אצל כמה וכמה מחברים ביחס לאותו מקור
ממש, ודומני שזה מקרה לא שכיח.
אני מסדר את
הספרים לפי שנות ההדפסה, כאשר הקדום מביניהם הוא הראשון.
1. כתב
רמ”ב פירוטינסקי:[1]
בספר עמודי
השמים עמוד ד’ אות כ”ג כ’ בשם האריז”ל שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו
שחושבים הבריות שאביו קורא לו כן במקרה בלי שום טעם אלא הכל בהסכמה מאתו ית’ שגלוי
לפניו מה ענין האיש הזה ופעולתו כן מזדמן בפה אביו לקוראו בשם שהשם ממש יורה על
ענין ופעולה שבאותו אדם אם הוא… עכ”ל.
אם ברצוננו
לראות את הדברים במקור, עלינו לפנות כדברי המחבר לספר עמודי השמים. ובכן, ספר בשם עמודי
השמים נכתב על ידי ר”ב שיק, ברלין, תקל”ז. חלק א של הספר הוא פירוש על
הלכות קידוש החודש לרמב”ם. חלק ב נקרא תפארת אדם, והוא עוסק בתיאור גוף האדם.
לשני החלקים אין כל קשר עם האמור. לכן עולה בדעתנו כי אולי המחבר לא דייק בשם
הספר, וכוונתו לספר עמודי שמים (ללא ה’ הידיעה). ובכן הבה נבדוק אפשרות זו.
קיימים שני
ספרים בשם זה. האחד, עמודי שמים לר”א ליכטשטיין, וורשה, תקס”ג. המחבר
עוסק בכמה וכמה עניינים, וזה ספר מורכב, אבל מכל מקום האמור אינו נמצא שם. ספר שני
הנקרא בשם עמודי שמים הוא סידורו של ר’ יעקב עמדין, אלטונא, תק”ה-תק”ח.[2]
סידור זה נדפס פעמים רבות ובמהדורות שונות, ואף נקרא בשמות שונים, ומן הדין היה
לציין לאיזה מהדורה התכוון רמ”ב פירוטינסקי, כדי שנוכל למצוא את המקום. אלא
שכאן הקושי אינו גדול כיון שמדובר בתחילת הספר, בעמוד ד. אבל המעיין בתחילת הסידור
לא ימצא שם מאומה, ומה עוד שהציון הנוסף: אות כ”ג, אין לו מובן שהרי אין שם
אותיות. אם כן הציון של הרב פירוטינסקי צריך עוד בירור.
המעניין הוא
שמצאנו איזכור מעין זה בעוד חמישה עשר ספרים, שנדפסו אחריו כפי שנראה מיד, וכולם
מציינים שהמקור הוא ספר עמודי שמים (או: השמים). אפשר שטעו בעצמם כפי שרמ”ב
פירוטינסקי טעה, אבל קרוב בעיני שנמשכו אחריו או אחרי ספר אחר שטעה בזה. הבה ונראה
את שאר הספרים.
2. כתב
רי”ד ויסברג:[3]
בשם
האריז”ל שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קורא לו כן
במקרה בלי שום טעם אלא הכל בהסכמה מאתו ית’ שגלוי לפניו מה ענין האיש הזה ופעולתו
כן מזדמן בפה אביו לקוראו בשם שהשם ממש יורה על ענין ופעולה שבאותו אדם אם הוא…
(ס’ עמודי שמים עמוד ד’ אות כ”ג).
3. באותה שנה
כתב רנ”י וילהלם:[4]
ועוד אמרו שכל
השמות שבעולם אינם במקרה בלי שום טעם אלא הכל בהסכמה מאתו ית’ שגלוי לפניו מה ענין
האיש הזה ופעולתו כן מזדמן בפה אביו…
ואת מקור הדברים
גילה בהערה 31:  “עמודי השמים עמ’ ד’
אות כ”ג בשם האריז”ל”.
4. שנה מאוחר
יותר כתב ר”מ גלזרסון:[5]
מכאן נראה
שפרטים רבים על האדם מתגלים בשמו כפי שאומר עמודי שמים (אות כ”ג) בשם
האר”י הקדוש: …[6]
שהשם ממש יורה על ענין ופעולה שבאותו אדם אם הוא מצד הטוב או מצד הרע ובאיזה אופן
יהיה…
על פי הציטוט,
שלא מועתק כאן עד תומו, נראה למעיין שר”מ גלזרסון העתיק ישירות מספר עמודי
שמים. אבל כאמור עניין זה אינו נמצא בעמודי שמים. מה עוד שכאן לא ציין המחבר את
מספר העמוד, וברור שלא ניתן למצוא את המקור רק לפי אות כ”ג. ובכן, אין אנו
יודעים מניין הגיע המחבר לספר עמודי שמים.
5. בספר שיחות
הרב צבי יהודה הכהן קוק על ספר שמות, ירושלים, תשנ”ח, עמ’ 19 הערה 33, נאמר:
אמר האר”י
ז”ל שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קורא לו במקרה בלי
שום טעם אלא הכל בהסכמה מאיתו ית’ שגלוי לפניו מה ענין האיש הזה ופעולתו כן מזדמן
בפה אביו לקוראו בשם. עמודי השמים עמ’ ד אות כג.
אמנם יש לציין
כי הדברים נאמרו בהערה, ועל פי הרשום בספר “עריכה מקורות כותרות וסיכום על
ידי הרב שלמה חיים הכהן אבינר”. כלומר, הרב אבינר הוא אחראי על כתיבת המקורות
בספר, וא”כ הוא זה שכתב כי המקור הוא עמודי השמים בה’ הידיעה. שם הספר בה’
הידיעה, מזכיר לנו את האמור המקור מס’ 1.
6. כתב ר”מ
גרוס:[7]
“כתב רבנו האריז”ל וז”ל שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים
הבריות שאביו קורא לו כן במקרה בלי שם טעם אלא הכל בהסכמה” וכו’. כמקור לכך
נכתב: “ברית אבות סי’ ח או’ מז בשם ספר עמודי שמים”.
ר”מ גרוס
מגלה לנו כי המקור לדברי האריז”ל הוא בספר ברית אבות, שכתב כן בשם ספר עמודי
שמים, ונשוב לכך בהמשך.
7. קצת מאוחר
יותר כתב ר”ד טהרני:[8]
דהא כבר נתפרסם
בעולם למ”ש בספר בספר עמודי שמים (עמוד ד אות כג) בשם רבינו האר”י
ז”ל בזה”ל אפילו מספר שמו וכל אות ואות ונקודה שבשמו הכל מורה על פעולתו
ועניניו אשר באותו איש עכ”ל ע”ש, וכ”כ רבי שבתי ליפשיץ בספר ברית
אבות (סימן ח אות מז) שמספר שמו העולה בגימטריא יש לו משמעות והשפעה עליו ע”ש.
ר”ד טהרני
כתב: “ע”ש”, דהיינו שיש לעיין במקור. לכאורה משמע מכאן שהוא עצמו
עיין במקור, אבל כאמור לשוא יחפש המעיין בעמודי שמים, כי לא ימצא שם דבר. אבל גם
הוא כקודמו מפנה לספר ברית אבות ועל כך נדבר בהמשך.
8. כאמור ציון
זה מוצא את דרכו הלאה גם לספריהם של חכמים נוספים. כך כתב ר”ר עמאר:[9]
כיוצא בזה ראתה
עיני להיעב”ץ ז”ל בספר עמודי שמים עמוד ב’ אות כג בשם רבנו האריז”ל
דכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קורא לו שם במקרה ככל העולה
על רוחו ועם לבבו בלי שום טעם וסיבה אלא הכל בהשגחה ובהסכמה…
המחבר הגדיל
לעשות בכך שכתב בבירור כי עמודי שמים הוא ספרו של ר’ יעקב עמדין (יעב”ץ). יתר
על כן הוא כתב “ראתה עיני”, בהכרח עלינו לומר שכתב כן כמליצה בעלמא,
שהרי כאמור אין בעמודי שמים מאומה מעניין זה.
9. גם רא”ח
בן אהרן כתב כך:[10]
מובא בכתבי
האריז”ל שער הגלגולים (שער כ”ג ונ”ט) שבזמן שההורים נותנים את שמו
של התינוק נכנסת בהם רוח הקודש כיצד לקרוא שמו וכן היעב”ץ בספרו עמודי שמים (עמוד
ד’ אות כ”ג) מביא בהרחבה ענין זה בשם האר”י שכל השמות בעולם אינם במקרה
אלא הכל לפי מה שהניח הקב”ה בפיו של אביו בגלל עתידו יעו”ש.
המחבר מודיע לנו
שהכוונה היא לסידורו של היעב”ץ, ואף הוסיף: “יעו”ש”. כלומר,
יש לעיין שם, ואתה מבין מכאן שגם הוא עיין שם, שהרי הוא מוסיף וכותב כי
היעב”ץ “מביא בהרחבה”, והרי כאמור אין שם מאומה מעניין זה.
10. עדיין לא
נסתיימה רשימת המחברים שכותבים כך. ר”א קיציס כותב:[11]
וראיה מופלאה
לדבר כתב בספר נועם אלימלך שכאשר אדם ישן ורוצים להקיצו משנתו הדרך הקלה היא לקרוא
בשמו ומיד יקיץ ויתעורר משום שהשם מהות נשמתו (פרשת שמות דיבור המתחיל או יאמר) וכן
האריך בענין זה בספר עמודי שמים (יעב”ץ) ומביא כן בשם האר”י הקדוש שכל
שרשי האדם מרומזים בשמו.
המחבר השמיט
מראה מקום מדוייק לספר עמודי שמים, אולי מפני שלא מצא כן בספר, ולא הבין את פשר
מראה המקום. אבל הוא יודע כי את הספר כתב יעב”ץ ואף האריך שם, דבר שאינו
קיים.
11. גם ר”א
דבורקס ממשיך ומאמץ טעות זו, וכותב:[12]
“כן מבואר בספר הגלגולים פ’ נט ובספר עמודי שמים אות כ”ג מה שהביא בשם
האריז”ל שהאריכו רבות בגודל וחשיבות הענין של נתינת שם לבן או לבת ע”י האב
בעצמו”…
המחבר השמיט חלק
ממראה המקום לספר עמודי שמים, וברור שלפי הציון: אות כ”ג בלבד, לא ניתן למצוא
דבר, ואין לציון זה מובן.
12. ואחריהם גם
רא”י רובין:[13]
דשמות אישי
ישראל אינם מקרה אלא בהשגחה פרטית לפי שהוא שורש נשמה ומקרא מלא הוא במספר שמות
לגולגולתם וכל אשר יקרא לו אדם נפש חיה הוא שמו והשי”ת אשר לו נתכוונו עלילות
הוא ממציא בפי אבי הילד בשעת קריאת השם שמו הנאה לו כפי שורשו עכ”ל וסוד
דבריו אלו הובא בספר עמודי שמים (אות כ”ג) בשם האר”י הק’ שממנו מקור
ענין זה והאריכו בזה בספר הגלגולים (פרק נ”ט) ובספר אגרא דכלה ועוד ספרים.
כאמור קודם,
הציון: אות כ”ג, אינו אומר מאומה למעיין, ואלו הם דברים בעלמא.
13. רי”י
הלוי אשלג כתב:[14] “בספר
עמודי השמים עמוד ד’ אות כ”ג כ’ בשם האריז”ל שכל השמות שבעולם אינם
במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קורא” וכו’. כאן הספר נקרא עמודי השמים (בה’
הידיעה), וזה מזכיר לנו כי כך כתב גם בספר הברית (מס’ 1).
14. ועוד מחבר המצטרף
לרשימה זו והוא ר”י רצאבי:[15]
ובמקור דבריו
של מהרי”ץ שהוא בספר חסד לאברהם מעיין ה’ נהר ו’ לא נזכר לשון זה שרוח הקודש
לובשת לאב אלא שה’ יתברך מזמין אותו שם בפי אביו ואמו יעו”ש, וכן הוא בשער הגלגולים
הקדמה כ”ג ובמשנת חסידים מסכת חתונה ומילה אות ג’ ובספר ברית אבות סימן ח’
אות מ”ז בשם ספר עמודי שמים בשם רבינו האר”י יעוש”ב.
ר”י רצאבי
שלח אותנו לעיין בדבריו, ואי אתה יודע אם התכוון לספר ברית אבות, ובזה לא הטעה את
המעיין כפי שנראה בהמשך, או שהתכוון לספר עמודי שמים, ובזה הטעה את המעיין.
15. כתב
רק”מ בר:[16] “אמר
האר”י ז”ל שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קורא
לו במקרה בלי שום טעם” וכו’. ובהערה 9 כתב כי המקור הוא: “עמודי השמים
עמוד ד אות כג”. אף הוא כתב את שם הספר עמודי השמים בה’ הידיעה, וזה כאמור
דומה לכתוב בספר הברית (לעיל מס’ 1).
16. כתב
ר”מ טולידאנו:[17]
ובס’ עמודי
שמים (עמ’ ד’ אות כ”ג) כתב בשם האריז”ל (שער הגלגולים הקדמה כ”ג דף
כ”ד ע”ב) שכל שבעולם אינם במקרה, אלא הכל בהסכמה מאתו יתברך, שמזדמנין
בפה אביו לקראו בשם שבו ענין האיש ופעולתו מצד הטוב ומצד הרע, ולא זו בלבד אלא
אפילו מספר שמו וכל אות ואות ונקודה שבשמו…
עד כאן רשימת
הספרים, שלחלק מהם הגעתי בסיוע תוכנת אוצר החכמה.
ובכן, מה הוא
ספר עמודי שמים שכולם מפנים אליו. עלינו להחזיק טובה לר”מ גרוס (לעיל מס’ 6),
ר”ד טהרני (מס’ 7), וגם לר”י רצאבי (מס’ 14) שציינו לספר נוסף, הוא ספר
ברית אבות,[18] שכנראה הוא
המקור לדבריהם. ר”ד טהרני אף הגדיל לעשות שכתב גם את שם המחבר: “וכ”כ
רבי שבתי ליפשיץ בספר ברית אבות (סימן ח אות מז)”.
לכן פניתי לספר
ברית אבות לראות מה נאמר בו, וכך כתוב שם:[19]
“בספר עמוד”ש עמוד ד’ אות כ”ג כתוב בשם רבינו האריז”ל
וז”ל שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קורא לו כן במקרה
בלי שום טעם… אלא אפילו מספר שמו וכן אות ואות ונקודה בשמו” וכו’.
מעתה ברור כי יש
כאן טעות בפתרון ראשי התיבות: עמוד”ש.[20]
הפתרון הנכון הוא: עמודיה שבעה, שהוא ספרו של ר’ בצלאל ב”ר שלמה מקוברין,
לובלין, תכ”ו, ובמהדורות נוספות. עיון בספר זה מוכיח שזהו הפתרון הנכון הואיל
והעניין נמצא שם, בעמוד ד, אות כג.
יש להבהיר, כי
‘עמוד ד’ אינו המספר של העמוד בספר כפי שכל מעיין סבור לתומו, שהרי כך אנו רגילים
לציין לעמודים שבספר. אלא הספר מחולק לשבעה עמודים וזה פשר שם הספר: עמודיה שבעה, המלמד
כי הספר מחולק לשבעה עמודים, כלומר לשבעה חלקים. לכן, הציון ‘עמוד ד’ משמעותו
העמוד הרביעי, היינו החלק הרביעי בספר.
יש לציין כי
לפתרון של ראשי תיבות יש כיום ספרות עזר. נכון הוא כי פתרון לראשי התיבות:
עמוד”ש, לא מצאתי בספרים העוסקים בראשי תיבות. אמנם גם אם היה מקום לדון לכף
זכות את הפותרים ששגו, הואיל ולא היה להם במה להעזר, הרי שעדיין היה עליהם לפתוח
את הספר, ולוודא אם פתרו כהלכה את ראשי התיבות.
לסיכום, אלו
הדברים העולים מהאמור לעיל:
א.     
ששה עשר
מחברים בדורנו כותבים שעניין מסוים נמצא בספר פלוני, בדוגמה שלפנינו הספר הוא ספר
עמודי שמים (או עמודי השמים), אבל אף אחד מהם לא טרח ובדק אם אכן העניין נמצא בספר
זה. אילו היו עושים כן, היו רואים שהעניין אינו נמצא בו.
ב.        שלושה
מחברים (מס’ 6, 7, 14) מתוך ששה עשר המחברים הללו, מציינים לספר ברית אבות כמקור
לדבריהם. לכן, אף שלא טרחו לעיין בספר עמודי שמים (שאליו הם מפנים), הרי שהם עשו
עמנו חסד בכך שנתנו בידינו את האפשרות לברר כיצד הגיעו לכך שהעניין שכתבו נמצא בספר
עמודי שמים.
ג.       
ואכן, על
ידי עיון בספר ברית אבות מתברר שאין בו הפניה לספר עמודי שמים, אלא יש בו הפניה
לספר: עמוד”ש. הפתרון לראשי התיבות עמוד”ש שהוא לדבריהם ‘עמודי שמים’
הוא פתרון שגוי, שהרי דבר זה אינו נמצא בספר זה. ברור אפוא שעלינו לחפש פתרון אחר
לראשי התיבות עמוד”ש. הפתרון הוא: עמודיה שבעה.
ד.      
לגבי שלושה
עשר המחברים האחרים קשה לדעת אם מי מהם ראה את ספר ברית אבות (או ספר אחר שלא
הוזכר כאן) ושגה בפתרון ראשי התיבות עמוד”ש. או שהוא ראה את ההפנייה ‘עמודי
שמים עמוד ד’ וכו’ בספר שקדם לו (מרשימת הספרים שהובאה כאן, או מספר שלא הוזכר
כאן). כך או כך, בשל מחברים אלה המעיינים בספריהם לקו בכפליים – לא רק שהופנו
הלומדים למקור שאינו קיים, אלא גם נמנע מהם לדעת כיצד הגיעו המחברים למקור זה. לו
כתבו המחברים את שם הספר שממנו העתיקו את המקור הזה (כדוגמת מס’ 6, 7, 14), היה
באפשרות הלומדים לעקוב אחר גלגול העניין.
[1]       ספר
הברית, ניו יורק, תשל”ח, סי’ רס”ה, סימן י, קונטרס קריאת השם, אות א, דף
דש ע”ב. תודה לר”א ברודט על שהפנני לספר זה.
[2]       יש
לציין שלסידור זה יש שמות נוספים, ולא נאריך בזה כאן.
[3]       אוצר הברית
ח”א, ירושלים, תשנ”ג, עמ’ שכד.
[4]       ביום
השמיני, ירושלים, תשנ”ג, עמ’ מח.
[5]       שם ונשמה,
ירושלים, תשנ”ד, עמ’ 38.
[6]       כך
מודפס במקור.
[7]       שמא
גרים, בני ברק, תשנ”ח, עמ’ קט-קי.
[8]       כתר שם
טוב, ירושלים, תש”ס, חלק א, עמ’ שס. וחזר על כך עוד מספר פעמים במקומות שונים
בספרו.
[9]       מנהגי
החיד”א, יו”ד, חלק א, ירושלים, תשס”ב, דף קנט ע”א.
[10]     נחלת שדה
על בראשית, ירושלים, תשס”ג, עמ’ קיד. אגב, בשער הספר כתוב שהשנה היא: דרוש
סודות תורה. וברור שיש כאן שיבוש בהדפסה.
[11]     הגדה של פסח עם
פירוש מנחה שלוחה לר”א קיציס, בני ברק, תשס”ה, עמ’ רנב.
[12]     על בן אמצת לך,
ירושלים, תשס”ה, עמ’ נח, סוף הערה ג.
[13]     נהרות איתן,
ח”א, או”ח, רחובות, תשס”ז, פתיחה רבתא, עמ’ כט. הוא חזר על כך בספרו נהרות איתן,
ח”ב, יו”ד, רחובות, תשס”ח, עמ’ שפו, וכן בח”ג, רחובות,
תשס”ח, עמ’ שצז, אות יח. והנה בח”ג כתב כי בשו”ת ערוגות הבושם
ח”א סי’ ריח, כתב כן בשם עמודי שמים, ושכח דברי עצמו מחלק ב, ששם הוא זה שכתב
כי מקורו של ערוגות הבושם הוא בעמודי שמים, אבל בעל ערוגות הבושם מעולם לא הזכיר
את עמודי שמים בעניין, ע”ש, ואין להאריך.
[14]     ילקוט ספר
הזוהר על ברית מילה, בני ברק תשס”ח, עמ’ רנד, אות תקעו.
[15]     נפלאות מתורתך,
במדבר, חלק שני, בני ברק, תשס”ט, עמ’ קצ.
[16]     מעשה רקם
על פרשיות השבוע, בני ברק, תשס”ט, עמ’ 279.
[17]     מטל
השמים, בני ברק, תשע”ב, פר’ ויחי, דף קו ע”א.
[18]     קצת תימה
על רמ”ב פירוטינסקי (מס’ 1), שהרי על פי תוכנת אוצר החכמה הוא מביא
כ- 30 פעמים את ספר ברית אבות, ומדוע נמנע במקום זה מלהזכיר כי ספר זה הוא המקור
לדבריו.
[19]     בשער
נכתב: שרביט הזהב החדש הנקרא גם ברית אבות [הואיל ור”ד טהרני נהג כהלכה
בציינו גם את שם המחבר, לכן ניתן היה למצוא את הספר גם תחת השם השני של הספר: ברית
אבות], מונקאטש, תרע”ד, דף סה ע”ב, אות מז.
[20]     אפשר
ששלושה אלו טעו בכך שפתרו את ראשי התיבות הללו באומרם שהכוונה היא: עמודי שמים.
אפשר גם לומר שראו פתרון זה (עמודי שמים) בספר אחר, כגון ספר הברית המצויין במס’
1, ולא ראו הבדל בין השם עמודי השמים (בה’ הידיעה כנזכר בספר הברית) לבין עמודי
שמים (ללא ה’ הידיעה), אלא שלא ציינו באיזה ספר ראו פתרון זה.



New Book Announcement – Seder Olam by Prof. Chaim Milikowsky

New Book Announcement
 Eliezer Brodt
סדר עולם: מהדורה מדעית, פירוש ומבוא מאת חיים מיליקובסקי, מכון יצחק בן צבי, שני חלקים, 326+711 עמודים.
 I am very happy to announce the publication of an important work which numerous people (myself included) have been eagerly waiting for quite some time, Professor Chaim Milikowsky of the Bar Ilan Talmud department’s critical edition of the Seder Olam. Professor Milikowsky began working on the Seder Olam over thirty years ago and completed his PhD dissertation ‘Seder Olam : A Rabbinic Chronography‘ in Yale University 1981 (550 pp.) with Professor Shnayer Zalman Leiman serving as his thesis advisor. This version included an English Translation of the Seder Olam. Since then Professor Milikowsky has authored numerous articles, many of which, amongst many other topics, are related to the Seder Olam.
This edition was just printed by the Yad Ben Zvi Press and is comprised of two large volumes. Volume one contains a two hundred and fourteen page general introduction about the Seder Olam, along with the one hundred and seven page critical, synopsis edition of the Seder Olam, based on numerous manuscripts and Genizah fragments. Volume two contains a seven hundred and eleven page(!) commentary, and is thoroughly indexed. This work is incredible on all fronts; in depth and breadth, touching upon anything related to the Seder Olam. It appears that literally every letter of this Tannaitic work has been dealt with. In addition to the scholarly acumen invested in the introduction and commentary, this work serves as an excellent model for preparing critical editions of works of Chazal.
For a Table of Contents or more information about purchasing this work, feel free to contact me at Eliezerbrodtatgmail.com. Copies of this work will be arriving at Biegeleisen shortly.



ביקורת ספרים: מסורת התורה שבעל פה, הרב פרופ’ שלמה זלמן הבלין

ביקורת ספרים: מסורת התורה שבעל פה, הרב פרופ’ שלמה זלמן הבלין
מאת: רב צעיר
הספר “מסורת התורה שבעל פה – יסודותיה, עקרונותיה והגדרותיה” שהוציא לאור לפני כשנה הרב פרופ’ שלמה זלמן הבלין, בהוצאת מכללת אורות-ישראל, עוסק בהיבטים שונים של אחד הנושאים שמעסיקים ביותר את חיי היהודי המאמין, התורה שבעל פה. הספר מכיל חמישה עשר פרקים, חמשה מתוכם רואים אור לראשונה בספר זה, והעשרה הנותרים ראו אור בכתבי עת שונים במהלך השנים. בתור לקט כזה, הספר אינו אחיד. ישנם פרקים הכתובים בצורה אינציקלופדית (כך למשל פרק י”א שהוא למעשה הערך “תלמוד בבלי” מהאנציקלופדיה העברית), וישנם פרקים המכילים חידושים מפליגים. ישנם פרקים בעלי אופי יותר בית-מדרשי, ישנם בעלי אופי יותר עממי, וישנם בעלי אופי מאד אקדמאי. ישנם פרקים עם ריבוי הפניות והערות שוליים וישנם עם מעט מאד. ככלל, המחבר משתדל לעסוק בכל מה שקשור להגדרת ולהבנת מהותה של התורה שבעל פה. אני מניח שכל מי שנושא התורה שבעל פה מעסיק אותו, בין אם זה בעל-בית שלומד דף יומי, או אברך שלומד בכולל או חוקר תלמוד באוניברסיטה, ימצא בספר זה דברים מרתקים. עוד חידוש שישנו בספר זה הוא שמצורף אליו תקליטור ובו כל הספר, זאת על מנת להקל על הלומד לחפש בספר וכדי לחסוך את הצורך בהכנת מפתח מפורט לספר. הספר הוא באורך כ600 עמודים ברוטו ונטו, כאמור, ללא מפתח וללא ביבליוגרפיה. אני מבקש להתייחס ולסקור שני נושאים משני פרקים מתוך הספר שאני מצאתי בהם חידוש. בפרק ד’ בספר, תחת הכותרת “להבנת יסודות דרכי הלימוד של חז”ל”, עוסק המחבר במדרש הידוע בתלמוד הבבלי מסכת מנחות (דף כט עמוד ב):
“אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש”ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.”
המחבר מעיר על כל שינויי הנוסח שישנם על טקסט סיפורי זה על פי כתבי יד, דפוסים ישנים וראשונים, לאחר מכן הוא נדרש לתוכן הסיפור:

מה פירוש “קושר כתרים לאותיות”?

מה פירוש “על כל קוץ וקוץ”?

היכן הם אותם “תילין תילין של הלכות”? הייתכן וכולם נאבדו מאיתנו? לאחרונה שמעתי בשיעור ברשת את הרב הרשל שכטר מסביר שהפשט במימרא זו זה שרבי עקיבא היה עוצר אחרי כל נקודה ונקודה בספר התורה ודורש הלכות. כלומר, ההלכות לא נדרשו מהתגים או הקוצים, אלא שהקוצים באים לבטא שלאחר כל אות שרבי עקיבא היה עובר, לומד ומלמד הוא היה דורש. עוד הוסיף הרב שכטר שהדרשנים אומרים שעל כל ניסיון לפגיעה במסורת היהודית (כל קוץ וקוץ) יש להוסיף עוד ועוד הלכות כדי לגדור את גדרה. כשמספרים סיפור זה לילדים מתארים להם שהקב”ה, בסיפור, מוסיף את התגין לאותיות שעטנ”ז ג”ץ, ואולי גם את קוצו של יו”ד. אך מעיר הרב הבלין בצדק שלא מצינו בשום מקום בחז”ל שהתגין המוכרים לנו מכונים “קוצים”. גם לא מצינו שהם נקראים “כתרים”. לא רק זה, אלא שגם לא מצינו שחז”ל קוראים להם “תגים”, כפי שהם מכונים בלשונינו, כך שגם אם נרצה לטעון שתגים הרי הם כתרים (כבלשון המשנה “דאשתמש בתגא חלף”), לא מצינו את המינוח תגים בלשון חז”ל כמשמש לקישוטי האותיות, כפי שאנו מכנים אותם.  לעומת זאת, מראה המחבר, שחז”ל קוראים “תגים” לחלקי האותיות עצמם. כך מצאנו בגמרא בשבת (קד ע”ב):
“כגון שנטלו לתגו של דל”ת ועשאו רי”ש”
וכבר הזכרנו גם את “קוצו של יוד”, חלק מהגוף האות יו”ד. המחבר הולך עוד צעד בחידושו ואת הביטוי “קושר כתרים” מפרש המחבר בתור “ממליך”, הקב”ה “ממליך” את האותיות, מעניק חשיבות לכל אחת ואחת מהן. וכך מסביר הקב”ה למשה שעתיד לקום רבי עקיבא והוא ידרוש כל קוץ וקוץ, זאת אומרת יחפש משמעות לכל אות ואות. רבי עקיבא, בניגוד לשיטת רבי
ישמעאל שסבר שדברה תורה כלשון בני אדם, ראה צורך לדייק ולדרוש כל אות ואות, כפי שאנו מוצאים בגמרא במסכת סנהדרין (דף נא עמוד ב):
“אמר ליה רבי עקיבא: ישמעאל אחי (ויקרא כ”א) בת ובת אני דורש. – אמר ליה: וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה?”
המחבר מבסס את דבריו ומביא להם סימוכין ממחברים שונים ואף ממשיך ומבאר את המשך המדרש לאור דברים אלו. בפרק ו’, הרואה אור לראשונה בספר זה, תחת הכותרת “דרשת חז”ל על ‘לא תסור … ימין ושמאל'”, דן המחבר בסתירה בין מדרשי הלכה. הספרי על הפסוק “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל” (דברים יז יא), המובא גם ברש”י שם, כותב:
“על פי התורה אשר יורוך, על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, מצות עשה. לא תסור מן התורה אשר יגידו לך, מצות לא תעשה, ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם סליק פיסקא”
בתלמוד הירושלמי (מסכת הוריות פרק א), לעומת זאת, מופיע דרשה הפוכה לחלוטין:
“יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת”ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל.”
המחבר מקשה ששתי הדרשות אינן מובנות: וכי המדרש בספרי אינו מקבל את זה שייתכן ובית הדין טועה? וכי הגמרא בירושלמי מעוניין שכל אחד יחליט לעצמו מתי לשמוע לבית הדין ומתי לא? לכן, מנסה המחבר לפשר בין שני המדרשים. לצורך זה מביא המחבר 8 (!) דרכים, ממחברים שונים, כיצד ניתן לפשר בין שני המדרשים. לאחר מכן מציע המחבר אפשרות תשיעית, משלו. לדבריו, הדרך לפשר בין שני המדרשים מונח במילה אחת הנראית לא במקומה בדברי הירושלמי. המילה “ללכת”. מילה זו, אינה מופיעה בפסוק שאותו לכאורה דורשים: “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”, אך כן מופיעה משום מה בדברי הירושלמי: “ת”ל ללכת ימין ושמאל”. לכן מסיק המחבר, שהירושלמי בכלל דורש פסוק אחר מספר דברים (כח יד):
“ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם”
כלומר, הספרי מדבר על הוראות חכמים “הדבר אשר יגידו לך”, ואלו הירושלמי עוסק בפסוק המדבר אודות ציווי הקב”ה בתורה “אשר אנכי מצוה אתכם”. על הראשון אומרת הספרי שגם אם בית הדין טעה בהוראתו חייבים לשמוע לו. אך הירושלמי מסייג זאת, שזהו כל עוד בית הדין לא הורו לעבור על דבר המפורש בתורה, כי על דבר המפורש בתורה יש לשמוע לבית הדין רק אם יאמרו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל. לא ניתן, לדעתי, לומר שפתרון זה של המחבר חף מדוחק, שהרי גם בפסוק בפרק כח לא נאמר “ללכת ימין ושמאל”, אלא “ימין ושמאל ללכת וכו'”, אך הכיוון הוא בהחלט מחודש ומרענן. יש עוד הרבה פרטים ודיונים בספר עב כרס זה. נזכיר רק עוד דיון אחד שמצאתי בו עניין מיוחד. בנספח לפרק ח’ “היחס לשאלות נוסח בספרי חז”ל”, מנתח המחבר את מעמד הבחינה המתואר בספרו של חיים פוטוק “ההבטחה” (The Promise). לדבריו, מעמד הבחינה של גיבור הספר, המתואר שם, הוא למעשה תיאור בחינה בישיבה-אוניברסיטה בניו-יורק בפני הרב יוסף דב סולובייצ’יק, הרב ירוחם גורעליק וד”ר שמואל בלקין. בחן רב, המחבר מגלה לנו לאיזה סוגיא רומז חיים פוטוק והוא מנתח ומבקר את התשובות שענה הנבחן. יותר ממה שכתבתי בפניכם יש בספר זה. אוהבי ספר ומחקר תלמודי בודאי ימצאו בו דברים אהובים.
*ברצוני להודות לרב ד”ר משה רחימי שהמציא לי את הספר ולמו”ח פרופ’ דניאל י. לסקר שעבר על דברי.



Book week 2013

Book
week 2013
By:
Eliezer Brodt
Book week just began in
Eretz Yisrael. As I have written in previous years every year in Israel, around
Shavous time, there is a period of about ten days called Shavuah Hasefer – Book
Week (see here, here here, here  here and here). Many of the companies
offer sales for the whole month. Shavuah HaSefer is a sale which takes
place all across the country in stores, malls and special places rented out
just for the sales. There are places where strictly “frum” seforim are sold and
other places have most of the secular publishing houses. Many publishing houses
release new titles specifically at this time. In my reviews I sometimes include
an older title if I just noticed the book. As I have written in the past, I do
not intend to include all the new books. Eventually some of these titles will
be the subject of their own reviews. I try to include titles of broad interest.
Some books I cannot provide much information about as I just glanced at them
quickly. Some books which I note, I can provide Table of contents if requested,
via e mail.
As this list shows
although book publishing in book form has dropped greatly worldwide, Academic
books on Jewish related topics are still coming out in full force.
I have also included
some academic books that came out this year but are not being sold at
book week.
Additionally this year I
am offering a service, for a small fee to help one purchase these titles (or
titles of previous years). For more information about this email me at
Eliezerbrodt-at-gmail.com. Part of the proceeds will be going to support the
efforts of the the Seforim Blog.
Bar Ilan University has many excellent
new titles this year.
א.       אנציקלופדיה של
הסיפור היהודי, כרך ג.
ב.       רש”י ובית
מדרשו, עורך א’ כהן, 264 עמודים [כולל חומר חשוב]
ג.       
אוריאל
סימון, אזן מלין תבחן, מחקרים בדרכו הפרשנית של ר’ אברהם אבן עזרא 557 עמודים
[מצוין].
ד.       אמיר משיח, הלכה
בתמורות המזן במשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך, 291 עמודים
ה.       שמואל ורגון,
שמואל דוד לוצאטו ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, 528 עמודים [מצוין]
ו.       
בד”ד
27
ז.       
רון
קליינמן, דרכי קנין ומנהגי מסחר במשפט העברי, הוצאת בר אילן
ח.       צדיק יסוד עולם,
השליחות הסודית והחוויה המיסטית של הרב קוק, סמדר שרלו, 444 עמודים,
ט.       דעת גליון 73
י.       
דעת
גליון 74-75
יא.     מקראות גדולות,
הכתר, שמות א, מהדורה מוקטנת
יב.     מקראות גדולות,
הכתר, תהלים, מהדורה מוקטנת
יג.      מקראות גדולות,
הכתר, שמואל א-ב, מהדורה מוקטנת
Merkaz Zalman Shazar has some new titles.
א.       חיים גרטנר, הרב
והעיר הגדולה, הרבנות בגליציה ומפגשה עם המודרנה 1815-1867, 448 עמודים [ספר
מצוין]
ב.       כתב עת ציון [מלא
חומר חשוב, ניתן לקבל תוכן עניינים].
ג.       
חוט
של חן-חוט של חסד, ש’ לחוה טורניאנסקי, ב’ חלקים [מציון מלא חומר חשוב] [ניתן לקבל
תוכן עניינים]
ד.       דורש טוב לעמו,
הדרשן הדרשה וספרות הדרוש בתרבות היהודית, עורכים נחם אילן כרמי הורוביץ/ קימי
קפלן, 242 עמודים
ה.       יוסף דן, תולדות
תורת הסוד, ימי הביניים, חלק ח,  488
עמודים.
ו.       
תולדות
יהודה רוסיה, כרך ב
ז.       
גנזי
יוסף פרל, שמואל ורסס, 359 עמודים.
ח.       ש’ י’ פריז,
נישואים וגירושים, בחברה היהודי הרוסית
ט.       בנימין נתנס,
מחוץ לתחום, המפגש היהודי עם האימפריה הרוסית המאוחרת
This year at the Shazar
booth there are some otherwise hard to track down some books related to Poland
from Tel Aviv University available for some very reduced prices amongst the
titles of interest are;
א. החדר מחקרים תעודות פרקי ספרות וזכרונות עמנואל
אטקס ודוד אסף (עורכים)
ב. זיכרונות יחזקאל קוטיק דוד אסף (מהדיר) שני
חלקים
ג. פנקס פתוח, מרדכי נדב
ד. קרקא קזימייז קראקוב, אלחנן ריינר (עורך)
ה. בין זיכרון להכחשה, יואל רבא
ו.אלכסנדר גוטרמן, קהילות ורשה בין שתי מלחמות
העולם, אוטונומיה לאומית בכבלי החוק המציאות 1917-1939
ז. גל עד- כרך כג.
 The Bialik Institute
has many new titles, amongst them:
א.       דרשות ר’ זרחיה
הלוי סלדין [תלמיד ר’ חסדאי קרשקש], אוניברסיטת בן גורין [מהדיר: ארי אקרמן], מבוא
עז עמודים+ 186 עמודים
ב.       קובץ על יד כרך
כא [ניתן לקבל תוכן העניינים]
ג.       
שלושת
חיבורי הדקדוק של ר’ יהודה חיוג’ במקורם הערבי ובתרגומם לעברית – מהדורה ביקורתית,
עלי ותד, דניאל סיון
ד.       כִּתַאבּ
אַלנֻּתַף: פירושו הדקדוקי של ר’ יהודה חיוג’ לספרי נביאים בעיבוד עלי בן סלימן
מאת אהרן ממן ואפרים בן-פורת, אקדמיה ללשון העברית  
ה.       מחשבת ישראל
ואמונת ישראל, בעריכת דניאל לסקר, אוניברסיטת בן גוריון, 293 עמודים בעברית, 186
עמודים באנגליש, [ניתן לקבל תוכן העניינים].
ו.       
יצחק
כהן אור שמח הלכה ומשפט, משנתו של הרב הרב מאיר שמחה הכהן על משנה תורה
להרמב”ם, אוניברסיטת בן גורין, 408 עמודים [חשוב]
ז.       
ללמוד
את שפת המולדת, מאמריו של י”ל גורדון בשנים 1881-1882, [מאמרי ביקרות על ספרים
ועוד] ספריית דורות, 367 עמודים
ח.       חקרי קבלה
ותפילה, משה חלמיש, אוניברסיטת בן גוריון, 458 עמודים [מלא חומר חושב] [ניתן לקבל
תוכן העניינים]
ט.       ג’ קוץ, חדשות
וקורות הימים, מחקרים בתולדות העיתונית והתקשרות העברית והיהדות
י.       
אסף
ידידיה, ביקורת מבוקרת, אלטרנטיבות אורתודוקסיות למדע  היהדות 1873-1956, 415 עומדים [מצוין] [כולל בין השאר, פרקים על בית
מדרש של ר’ עזריאל הילדסהיימר, דורות הראשונים, ר’ דוד צבי הופמן זאב יעבץ, ר’
בנימין משה לוין בעל האוצר הגאונים ועוד].
Machlelet Herzog has some new titles:
א.       כתבור בהרים, מחקרים
בתורה שבעל פה מוגשים ליוסף תבורי, 410+ 53 עמודים [מצוין] [ניתן לקבל תוכן
העניינים].
ב.       יוחנן סילמן, בין ללכת בדרכיו, ולשמע בקלו, הוראות
הלכתיות כהנחיות או כציוויים, 480 עמודים.
Magnes has many new
titles:
א.       אהרן קירשנבאום,
בית דין מכין ועונשים, הענישה הפלילית בעם ישראל, תורתה ותולדותיה, 1232 [!]
עמודים
ב.       פנקס קהל קאסאלי
מונפיראטו שמ”ט-תי”ח, בעריכת ראובן בונפיל ויצחק יודלוב, 556 עמודים, [תוכן העניינים]
ג.       
הרפואה
במקרא ובתלמוד, ד”ר יצחק (יוליוס) פרויס, 1022 עמודים, [תוכן העניינים]
ד.       דוד הלבני,
מקורות ומסורות, סנהדרין עד מסכת הוריות, 416 עמודים.
ה.       פרקי עיון בעברית
החדשה ובעשייה בה מאת משה בר-אשר, אקדמיה ללשון העברית  
ו.       
משה
פלאי, מכתבי העתים- עיתונים ההשכלה מ1820-1845
ח.       עודד ישראלי,
פתחי היכל, עיוני אגדה ומדרש בספר הזוהר, 365 עמודים.
ט.       מחקרי תלמוד חלק
ג [מצאו עותקים בודדים!]
 Reuven Mass has some new titles worth mentioning:
א.       אברהם דוד, על
במותי ארץ הצבי, מקורות ומחקרים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל בשלהי ימי הביניים,
322+ 73 עמודים. [אוסף מאמרים שלו, מלא חומר חשוב].
ב.       תלמוד האיגוד,
סנהדרין פרק ה.
ג.       
ידע
העם, כרך לח-לט
Mechon
Ben Tzvi

has some new important titles:  
           
א.       שלום יהלום, בין
גירודנה לנרבונה, אבני בנייין ליצירת הרמב”ן, 414 עמודים [מצוין]
ב.       יעקב לאטס, פנקס
קהילות רומא, שע”ה-תנ”ה, כולל מבוא והערות, 409 עמודים
ג.       
אליעזר
טרייטל, פרקי דרבי אליעזר, נוסח, עריכה ודוגמת סינופסיס של כתבי היד, 445 עמודים
[ראה כאן] [מצוין].
ד.       יואל אליצור,
שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, מהדורה שניה 511 עומדים.
ה.       גנזי קדם חלק ח
Kibutz Hamuchad has a few good titles
this year:
א.      
 משה פלאי, עטרה
ליושנה, המאבק ליצירת יהדות ההשכלה, 501 עמודים.
ב.        יונתן
מאיר, שבחי רודקינסון, מיכאל לוי פרומקין גוקדינסון והחידות, ספריית הילל בן חיים,
248 עמודים
ג.       
יורם
ארדר, דרכים  בהלכה הקראית הקדומה, 372 עמודים, ספריית הילל בן חיים, [כולל
חומר חשוב קשור להאבן עזרא]
ד.       ש’ דורון,
המהלכים בין שני העולמות, חוזרים בתשובה וחוזרים בשאלה בחברה הישראלית.
Shocken –JTS has special
sales on older titles:
א.       ר’ חיים
הירשנזהן, מלכי בקודש, חלק ב.
ב.       שמואל גליק
[מהדיר] שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות’מנית. [ניתן לקבל יתר פרטים באי מייל]
Professor Shmuel Glick is about to
release a special limited edition, of seforim. A excellent collection of Shut, from
various manuscripts collections including original facsimiles notes and
introductions on each Shut. Two volumes will be released shortly (one can
preorder them at book week) a third volume will be
printed
later on. E mail for some more details.
A new face
at book week was Machlelet Efrata. Worth mentioning is:
א.       תלמידי
הגר”א בארץ ישראל בסדרה היסטריה הגות וריאליה, קובץ מחקרים בעקבות יום עיון
במכללת אפרתה לצין מאתים שנה לעליית תלמיד הגר”א (תק”ע-תש”ע) ראה כאן.
ב.       הקיץ הנורא ההוא,
70 שנה להשמדת הקיהלות היהודיות בערי השדה בליטה, היסטוריה הגות ריאליה, 186+ 45
עמודים. [חדש]
Carmel Publishers has
some new titles:
א.       חיים שלם, אי של
אפשר, סיפור חייו של בנימין מינץ, הוצאת הכרמל, 559 עמודים
ב.       ישראל ברטל, לתקן
עם, נאורות ולאומיות במזרח אירופה, 396 עמודים
ג.       
ספרון
על האותיות העבריות, מבוא ותרגום על ידי יהודה ליבס
ד.       קתרסיס, גילון 18
כולל מאמר ביקורות של ר’ שלמה זלמן הבלין על בנימין בראון ‘החזון איש’ [61
עמודים!]

Yeddiot Seforim has a few nice titles:
א.       הרב אהרן ליכטנשטיין,
באור פניך יהלכון, מידות וערכים בעבודת ה’
ב.       הרב שלמה גורן,
בעוז ותעצומות, אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט, ידיעות ספרים, 366 עמודים
ג.       
יחיאל
הררי, סודו של הרבי,
ד.        יהושע פישל שניאורסון, חיים גראביצר סיפרו של
נופל, ידעות ספרים 583 עמודים
After being out of print
for years this classic is back in print.
ה.       מיכה גודמן,
חלומו של הכוזרי, 380 עמודים
ו.       
משה
אידל, שלמויות בולעות קבלה ופרשנות, ידיעות ספרים, 695 עמודים
Some Random Academic
stuff not at the book week:
א.       משנת ארץ ישראל,
שמואל, זאב, וחנה ספראי, מסכת פאה
ב.       משנת ארץ ישראל,
שמואל, זאב, וחנה ספראי, מסכת כלאים
ג.       
משנת
ארץ ישראל, ספראי- מסכת תרומות
ד.       משנת ארץ ישראל,
שמואל וזאב ספראי, מסכת כתובות, ב’ חלקים, 677 עמודים
ה.       ר’ שלמה זלמן
הבלין, מסורות התורה שבעל פה, יסודותיה, עקרונותיה והגדרותיה, 632 עמודים, [ניתן
לקבל תוכן העניינים
].  [מצוין]
ו.       
אליאב
טאוב, גדולים בפוליטיקה, הנהגתם של הרבנים עובדיה יוסף ואלעזר שך, רסלינג, 216
עמודים
ז.       
פרידה
שור, מלקוטי שושנים, ועד בריגדת הנייר, סיפרו של בית עקד הספרים ע”ש שטראשון
בווילנה, 248 עמודים.
ח.       ספר השטרות להרב
הנשיא, רבנו יהודה ב”ר בריזילי הברצלוני, עם מבואות הערות והגהות מאת פר’
יוסף ריבלין, 240 עמודים.
ט.       יעל בוכמן, פאשות
פלחים ופיראטים, צוהר לאורחות החיים בארץ ישאל במאות השש עשרה עד השמונה עשרה, 404
עמודים
י.       
ר’
הושע רבינוביץ, רבנו הגדול מהר”י אבוהב, השני, 410 עמודים
Some older excellent
titles of Mercaz Shazar I thought worth mentioning:
א.       ע’ אטקס, בעל השם
הבעל שם טוב מאגיה מיסטיקה הנהגה
ב.       ע’ אטקס, בעל
התניא, ר’ שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידו חב”ד
ג.       
גליקל
זיכרונות 1719-1691 חוה טורניאנסקי
ד.       ד’ אסף, דרך
המלכות ר’ ישראל מרוזי’ין
ה.       דת חוברה במשנתם
של חסידי אשכנז איבן מרקוס עורך
ו.       
הבעש”ט,
מחדש החסידות, משה רוסמן
ז.       
חיים
סולוביצ’יק,  היין בימי הביניים
ח.       ש’ שטמפפר הישיבה
הליטאית בהתהוותה,
ט.       הרמב”ם משה
הלברטל
י.       
הרמב”ם
שמרונת מקוריות מהפכנות אבי רביצקי עורך שני חלקים
יא.     השכלה והיסטוריה,
ש’ פיינר
יב.     והוא ימשול בך,
האישה במשנתם של חכמי ישראל בימי הביניים, אברהם גרוסמן
יג.      חסידות ומורדות ,
אברהם גרוסמן
יד.     חריגים בעל
כורחם: משוגעים ומצורעים בחברה היהודת באירופה בימי הבניים, אפרים שהם שטיינר
טו.     טקסי ילדות, איבן
מרקוס
טז.      אטקס, יחיד בדורו הגאון מווילנה
יז.      ישיבות ובתי
מדרשות, ע’ אטקס עורך
יח.     ישיבות ליטא פרקי
זכרונות ע’ אטקס וש’ טיקוצ’ינסקי עורכים
יט.     ישן מפני חדש שי’
לע’ אטקס שני חלקים
כ.       עמרם טרופר,
כחומר ביד היוצר, מעשהי חכמים בספרות חז”ל
כא.    י’ גפני, יהודי
בבל בתקופת התלמוד
כב.    ד’ אסף, נאחז
בסבך, פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות
כג.     נגד אפיון יוספוס
פלוויוס ב’ חלקים, אריה כשר מהדיר
כד.    סוד מאגיה
ופרישות במשנתם של בעלי התוספות, אפרים קנרפוגל
כה.    ספר חסידים חיבור
גנוז בגנותה של החסידות
כו.     צדיק ועדה, ד’
אסף עורך
כז.     קדושת החיים
וחירוף הנפש, י’ גפני וא’ רביצקי עורכים
כח.    ראשונים ואחרונים
לאברהם גרוסמן
כט.    ר’ חסדאי קרשקש
זאב הרווי
ל.        רב סעדיה גאון, י’ ברודי,
לא.    רש”י דמותו
יצירתו ב’ חלקים
לב.    שו”ת כמקור
היסטורי, חיים סולוביצ’יק
לג.     שורשי החילון
מתירנות וספקנות ביהדות המאה 18, ש’ פיינר
לד.    יוסף דן, תולדות
תורת הסוד העברית, ח’ חלקים



Rav Kook’s Missing Student

Rav Kook’s Missing Student[1]
by Bezalel Naor
Recent years have seen a breakthrough regarding the elusive identity of “Monsieur Chouchani,” the mysterious vagabond who in the capacity of mentor, exerted such an incredibly profound effect upon the Nobel-laureate novelist Elie Wiesel as well as the philosopher Emmanuel Levinas in the post-war, post-Holocaust years in France. I am referring to the identification of Chouchani as none other than Hillel Pearlman, an early student of Rav Kook in his short-lived Jaffa Yeshivah.[2]
Pivotal to the identification (which we shall not enter into here) is a letter that Rav Kook penned from exile in St. Gallen, Switzerland to two students of the Yeshivah. We offer the letter in English translation:
With the help of God
6 Tishri 5676 [i.e., 1915]
A good conclusion[3] to my beloved soul-friends, each man according to his blessing,[4] the dear “groom,” the Rabbi, sharp and encyclopedic, crowned with rare qualities and character traits, our teacher Rabbi Hillel, may his light shine; and the dear “groom,” exceptional in Torah and awe of heaven, modest and crowned with rare character traits, Mr. Meir, may his light shine.
Peace! Peace! Blessing with abundant love.
My dear friends, for too, too long I delayed the response to your dear letter. In your goodness you will give me the benefit of the doubt. Only as a result of the preoccupation brought on by the pain of exile and the heart’s longing produced by the general situation (God have mercy), were things put off.
Many thanks to you, our dear Mr. Meir, for your detailed letter, whereby you deigned in your goodness to write to us in detail the state of our family members in the Holy Land, especially the state of the girls, may they live.[5] May the Lord repay your kindness and gladden your soul with every manner of happiness and success, and may we together rejoice in the joy of the Land of Delight upon the holy soil, when the Lord will grant salvation to His world, His land and His inheritance, speedily, speedily, soon.
And you, my beloved Mr. Hillel, all power to you for your dear words, upright words pronounced with proper feeling and the longing of a pure heart. We are standing opposite a great and powerful vision previously unknown in human history. There is no doubt that changes of great value are hidden in the depths of this world vision. There is also no doubt that the hand of Israel through the spirit, the voice of Jacob,[6] must be revealed here. Far be it from us to treat as false all the deeds and events, the longing for general life, that we experienced the past years. As much as they are mixed with impurities; as much as they failed to assume their proper form, their living description, their true life—we see in them in the final analysis, correspondence to the holy vision, unmistakable signs that things are happening according to a higher plan. The hand of the Lord holds them, to pave a way for His people, weary from its multitudinous troubles, and also for His world, crouching under the weight of confused life.
It is certainly difficulty at this time to trace which is the way of the process, but in this respect we may be certain: The terrible wandering of such great and essential portions of our nation residing in Eastern Europe, where the spiritual life of Israel is concentrated, and the necessity of rebuilding physically and spiritually new communities, educational institutions and Torah academies—will bring numerous new results, certainly for good. From those new winds that have been blowing in our world for the past half-century and more, something is to be derived, if we can purify them, erecting them upon foundations of purity and holiness. The opinions and longing for spiritual and physical building of Israel; the mighty desire of building the Land and the Nation, despite external and internal obstacles; the visions tucked away in the hearts of numerous thinkers to uplift the horn of Israel and its spirit, to bind together the strength of life with the sanctity of the soul, the talent of understanding with the depth of faith, immediate implementation with longing for salvation—all these are things that will bear fruit, and the Master of Wars, blessed be He, will grow from all of them His salvation.[7]
One thing we know for certain, that we are invited to great projects: philosophic projects; literary and publicistic projects; practical and social projects; projects at the interior of eternal life and projects of temporal and secular life; projects that remain within the border of Israel; and projects that overflow and touch the streams of life of the world at large and their many relations with the world of Israel, which was, is, and will be a blessing to all the families of earth,[8] as the word of the Lord to our ancestor [Abraham] in antiquity.
My beloved, I request that you write to us whatever is [happening] to you, your situation in detail, whether in spiritual or material matters; whatever you imagine might interest us, whether of private or public affairs. For all I will be exceedingly grateful to you, with God’s help.
I am your fast friend, looking for your happiness and success, and your return together with all our scattered people to the holy soil in happiness and success. May the Lord bless you with all good and extend to you peace and blessing and a good conclusion, as is your wish and the wish of one who seeks your peace and good all the days, longing for the salvation of the Lord,
Abraham Isaac Ha[Kohen] K[ook][9]
In order to understand the contents of the letter, the better to grasp the identities of its two recipients, we must first acquaint ourselves with the circumstances in which it was written.
For one decade, from 1904 to 1914, Abraham Isaac Hakohen Kook served as Rabbi of the port city of Jaffa (precursor to Tel-Aviv). During those years in Jaffa he taught a select group of students in a yeshivah of his own making. (This yeshivah is not to be confused with the famous Yeshivah Merkaz Harav founded by Rav Kook in Jerusalem in the early 1920s.) In summer of 1914, Rav Kook set sail for Europe to attend the Knessiyah Gedolah or World Congress of the recently organized Agudath Israel movement. Due to the outbreak of World War One (on Tish’ah be-Av of that year), the conference was cancelled. Unable to return to Jaffa, Rav Kook remained stranded in Europe for the duration of the War, first in St. Gallen, Switzerland, where his needs were provided for by a sympathetic Mr. Abraham Kimhi, and later in London, where Rav Kook served as Rabbi of the Mahzikei Hadat synagogue in London’s East End.[10]
Much concerning the Jaffa yeshivah remains shrouded in mystery. No archive remains of this short-lived institution.[11] Thus we are pretty much left in the dark as to the curriculum,[12] enrollment, and even location. Fortunately, significant headway has been made in this direction in the recent article by Moshe Nahmani of the Yeshivat Hesder of Ramat Gan, “She’areha Ne’ulim—Yeshivat Harav Kuk be-Yaffo” (“Closed Gates—The Yeshivah of Rabbi Kook in Jaffa”).[13] Through painstaking research, the author was able to put together a list of students. Researchers had no difficulty identifying the “Hillel” of the letter as Hillel Pearlman. It was merely a case of “connecting the dots.”[14] But Nahmani was baffled by the “Meir” who is one of two co-addressees in our letter.[15]
I believe that I have solved the mystery of the missing Meir. In 1977, I was a visitor to the home of Rabbi Mayer Goldberg of Oakland, California. Rabbi Goldberg was a successful businessman (at that time in real estate) and a Jewish philanthropist, especially supportive of yeshivot or rabbinical academies. Rabbi Goldberg revealed to me that he had studied under Rabbi Kook in Jaffa.[16] He then went on to share with me a teaching of Rav Kook that I have since repeated on many an occasion. He said that before being exposed to Rav Kook’s teaching, the term “yir’at shamayim” (“fear of heaven”) had only a restrictive, narrowing connotation. Rav Kook explained the term in a totally different light. By the term “yir’at shamayim,” Rav Kook conveyed to his young listeners the vastness, the enormity, the infinitude of the universe.
Reading Moshe Nachmani’s article concerning Rav Kook’s yeshivah in Jaffa, and his bafflement as to the full identity of the student named simply “Meir,” I recalled my meeting with Rabbi Mayer Goldberg. I resolved that during my forthcoming visit to the East Bay area (as it has come to be known) I would meet with the late Rabbi’s children to learn from them more details of their father’s involvement with Rav Kook. What emerged from our discussion (conducted on February 14, 2013) is the following reconstruction of events.
Mayer Vevrick was born circa 1890 “near Kiev.”[17] At some time before World War One, Mayer boarded a ship from Odessa to Jaffa. In the words of his daughter Rachel Landes:
Once he arrived in Jaffa, he sought out the yeshiva of Rabbi Kook. Rabbi Avraham Kook was a world renowned scholar and it was there my father headed to study further. He became a “hasid,” a follower of the Rabbi, and thoroughly enjoyed his studies there. He lived in Rabbi Kook’s home.[18] He studied Talmud…with Rashi and the commentaries, for many hours a day with the other young men. These were the happiest days of his life, with uninterrupted Torah study, and the joy of learning with Rabbi Kook. Mayer adopted [Rabbi] Kook’s philosophy and was guided by it for the rest of his life.[19]
In World War One, Mayer left Jaffa for Egypt. There he was held by the British in an internment camp. Eventually, with some ingenuity, he was able to book passage on a boat to the United States.[20] Initially he resided on the East Coast. In Boston, he received a ketav semikha (writ of ordination) from Rabbi [Joseph M.] Jacobson. The semikha was written by Rabbi Jacobson on the spot in recognition of Mayer’s knowledge of Torah.[21] Later, Rabbi Mayer relocated to the West Coast, first to Washington State and finally to California.[22]
What becomes apparent from the letter of Rav Kook is that “Meir” remained in Jaffa after Rav Kook’s departure for Europe (followed almost immediately by the outbreak of World War One), and thus was in a position to give the Rav an update on the welfare of his daughters left behind in Jaffa. What also becomes apparent, is that in the Fall of 1915, “Meir” and his companion Hillel were no longer in the Land of Israel but somewhere else, for in his concluding remarks Rav Kook expresses the wish that they return to the Holy Land. This is consistent with Rabbi Goldberg’s biography, whereby he (along with countless other Jews of Erets Israel) was forced to flee the Holy Land at that time.[23]
This also coincides with the reconstructed biography of Hillel (Pearlman). Both students of Rav Kook, Hillel (Pearlman) and Meir (Goldberg) ended up in the United States in World War One. Whereas we are being told that Hillel (Pearlman) later left the United States for Europe and North Africa, reinventing himself as the mysterious “Monsieur Chouchani,” Mayer Goldberg remained in the United States.
Rabbi Mayer Goldberg passed away on September 25, 1992, a centenarian.[24] Shortly before his passing, Rabbi Goldberg had published in Jerusalem a collection of kabbalistic insights (culled from his marginalia in the books of his library), entitled Margaliyot shel Torah (Pearls of Torah). Much of the material in the book is attributed to the kabbalistic work Yalkut Reubeni.[25] My attention was riveted to an unattributed piece, which would appear to originate with Rabbi Mayer Goldberg himself:
In Exodus 2:12 we read that Moses slew the Egyptian (who was beating a Hebrew) and buried him in the sand. The Hebrew words are: “Vayyakh et ha-mitsri vayitmenehu ba-hol.”
Rabbi Goldberg observes that the word “ha-mitsri” (“the Egyptian”) has the same numerical value (gematria) as the word “Moshe” (“Moses”). In other words, Moses slew himself! The Rabbi then goes on to explain that what is truly conveyed by the verse, is that Moses slew the opinions of Egypt. Moses, growing up in the house of Pharaoh, had imbibed secular knowledge stripped of Godliness. So in other words, on a deeper level, what Moses was actually slaying was himself, or a part of himself that was thoroughly Egyptian in outlook. He then buried that secular learning devoid of Godliness “in the sand.” Here the Rabbi plays on the word “hol,”which may have another meaning beside “sand”: the secular. This is to say, Moses buried that tainted learning in the secular realm.[26]
Mayer Goldberg in youth:

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Rabbi Mayer Goldberg in rabbinic attire:
©2013 by Bezalel Naor
[1] The writer wishes to express his gratitude to Eve Gordon-Ramek and Robert H. Warwick, children of the late Rabbi Mayer Goldberg, for their invaluable contribution to the preparation of this article.
[2] Prof. Shalom Rosenberg, former Professor of Jewish Philosophy at Hebrew University in Jerusalem, who was present at the time of Chouchani’s death in Uruguay, was so convinced of the identification that he named his son “Hillel” after his revered master. See Moshe Nahmani, “Mi Kan Hillel,” Mussaf Shabbat, Makor Rishon, 3 Ellul, 5771 [2.9.2011]; Yair Sheleg, “Goodbye, Mr. Chouchani,” Haaretz, Sept.
26, 2003; Solomon Malka, Monsieur Chouchani: L’énigme d’un maitre du XXème siècle (Paris, 1994). Recently, a website has been devoted exclusively  to Chouchani. At www.chouchani.com we are told that a film is being produced of the life of Mr. Shushani!
I have two anecdotes to contribute to the growing literature on Chouchani, the first heard from Prof. Andre Neher (1914-1988), the second from Rabbi Uziel Milevsky (former Chief Rabbi of Mexico).
·
My dear friend Andre (Asher Dov) Neher z”l had been a distinguished professor of Jewish studies at the University of Strasburg. I knew him in his last years after his retirement to Jerusalem. Neher told me that in his youth, his father had hired Chouchani to teach him Talmud. At their initial meeting it was decided that they would study Tractate Beitsah. Chouchani said to the young Neher: “In the next hour I can either teach you the first folio of the Tractate, or sum up for you the entire Tractate!”
Similarly, in the final phase of Chouchani’s career (in Montevideo, Uruguay), Rabbi Aaron Milevsky (1904-1986), Chief Rabbi of Uruguay, hired Chouchani to tutor his young son Uzi in Talmud. Chouchani rewarded Uzi’s diligence by allowing him to quiz him on any entry in the dictionary. Uzi asked Chouchani for the Latin name of some obscure butterfly, which Chouchani was able to supply without hesitation! (Heard from Rabbi Nachum Lansky of Baltimore, shelit”a, quoting Rabbi Uziel Milevsky z”l.)
At the onset of this article I wish to clarify one point. Should the identification of Hillel Pearlman with “Monsieur Chouchani” one day prove incorrect, that would in no way affect the positive identification of Rav Kook’s addressee “Meir” as Rabbi Mayer Goldberg of Oakland, California. The identification of the mysterious “Meir” as Rabbi Meir Goldberg is in no way contingent upon the identification of Hillel Pearlman as “Chouchani,” but rather stands on its own merits.
[3] Traditional blessing for the New Year uttered between Rosh Hashanah and Yom Kippur.
[4] Cf. Genesis 49:28.
[5] While Rav Kook and his Rebbetzin (as well as their only son Tsevi Yehudah) were together in Europe, their daughters were left behind in Jaffa, and Rav Kook was most anxious as to their welfare. The family would not be reunited until after World War One, when Rav Kook returned from European exile to the Holy Land.
[6] Genesis 27:22.
[7] Allusion to the conclusion of the Yotser prayer recited in the morning service: “ba’al milhamot, zore’a tsedakot, matsmi’ah yeshu’ot” (“Master of wars, Planter of righteousness, Grower of salvations”). A year into World War One, Rav Kook already envisioned that the outcome of the War would be a shifting of the center of Jewish life from Eastern Europe elsewhere, as well as the further advancement of the building of the Holy Land.
[8] Genesis 12:3.
[9] Igrot ha-Rayah, Vol. III (Jerusalem: Mossad Harav Kook, 1965), Letter 740 (pp. 2-3).
[10] Mr. Jacob Rosenheim, organizer of the Knessiyah Gedolah, subsequently penned a letter of apology to Rav Kook, for by extending the invitation to him to attend the conference, Rosenheim had indirectly brought about Rav Kook’s misfortune.
[11] Moshe Nahmani posits that it existed for 6-7 years from 1909/10-1915.
[12] We do know that one subject on the curriculum, namely Kuzari by Rabbi Judah Halevi, aroused the ire of the Jerusalem zealot Rabbi Isaiah Orenstein. See my translation of Orot (Spring Valley, NY: Orot, 2004), p. 236, n. 169.
[13] Available on the website www.shoresh.org.il, dated 4/17/2012 or 25 Nissan, 5772.
According to Moshe Nahmani, the true reason that so little is known of this earlier yeshivah of Rav Kook is that Rav Kook himself suppressed publicity concerning its inner life, for fear that should word of the curriculum leak out, the yeshivah would come under attack from the ever vigilant rabbis of Jerusalem. (In fact, Rav Kook’s teaching of Kuzari to the students was sharply criticized by the zealous Rabbi Isaiah Orenstein of Jerusalem.) Nahmani believes that Rav Kook was dispensing the arcane wisdom of Kabbalah to the students—sufficient grounds for keeping publicity away from the yeshivah. (But the Kabbalah may not have been the standard Kabbalah as taught in Jerusalem. We know that one of the instructors in the yeshivah was Shem Tov Geffen (1856-1927), an autodidactic genius who fused the study of Kabbalah together with mathematics and physics.) Of course, this is speculation on Nahmani’s part. What is factual, is that Rav Kook taught in Jaffa the Kuzari of Rabbi Judah Halevi and Maimonides’ Eight Chapters (Maimonides’ introduction to his commentary to Tractate Avot or Ethics of the Fathers)—which in themselves represented a departure from the standard curriculum of the contemporary yeshivot.
[14] In one day, 26 Iyyar, 5675, Rav Kook sent two letters from St. Gallen to America (Igrot ha-Rayah, Vol. II [Jerusalem: Mosad Harav Kook, 1961], Letters 733-734 [pp. 329-330]). The first letter is addressed to Rabbi Meir Berlin asking that he lend assistance to Rav Kook’s student, newly arrived immigrant Hillel Pearlman. The second letter is addressed to Hillel Pearlman himself, expressing pain that he too was exiled from the Holy Land, and offering encouragement, as well as the practical suggestion that he establish contact with Rabbi Meir Berlin, and with Rav Kook’s staunch friend Dr. Moshe Seidel, who might be in a position to help. In a postscript Rav Kook, noting that Hillel Perlman had spent some time in the house after Rav Kook’s own absence, asks for details concerning the welfare of the two Kook daughters left behind in Jaffa, Batyah Miriam and Esther Yael. Logic dictates that our Hillel is Hillel Pearlman of the earlier letters. What eventually became of Hillel Perlman and whether he in fact “morphed“ into “Monsieur Chouchani” remains something of a mystery. See Moshe Nahmani, “Mi Kan Hillel?”
[15] “She’areha Ne’ulim—Yeshivat Harav Kuk be-Yaffo,” Part II, note 51. So too in Nahmani’s earlier article “Mi Kan Hillel?”
[16] He told this writer that before arriving in Jaffa from his native Russia, he had studied under the “Gadol of Minsk.”
According to the memoir of Rabbi Goldberg’s daughter, Rachel Landes, “My Father, Mayer Goldberg” (October 15, 2009), her father grew up in Krementchug, Ukraine. She also writes that at one point in his career, her father studied in a Yeshivah Gedolah under Rabbi Zimmerman. Though Landes does not specify that the Yeshivah was located in Krementchug (to the contrary she writes that the Yeshivah was in Kiev), one ventures a guess that this Yeshivah of Rabbi Zimmerman was actually that of Rabbi Abraham Isaac Halevi Zimmerman, Rabbi of Krementchug. The latter was the father-in-law of Rabbi Baruch Baer Leibowitz (famed student of Rabbi Hayyim Halevi Soloveitchik, known as “Rabbi Hayyim of Brisk,” and himself Rosh Yeshivah of Knesset Beit Yitzhak, first located in Slabodka, and between the two World Wars in Kamenetz) and grandfather of Rabbi Dr. Aharon Chaim Halevi Zimmerman (1915-1995), Rosh Yeshivah of Beit ha-Midrash le-Torah (Hebrew Theological College) in Skokie, Illinois. (Rabbi Dr. Zimmerman’s father, Rabbi Ya’akov Moshe Halevi Zimmerman was the son of Rabbi Abraham Isaac Halevi Zimmerman of Krementchug.) But again, this is mere conjecture on my part.
[17] According to Rachel Landes’ memoir, her father was born in Krementchug. In his Application for a Certificate of Arrival and Preliminary Form for Petition for Naturalization (1940), Mayer writes that he was born in “[illegible] near Kiev.” Mayer adopted the surname “Goldberg” in the United States.
[18] The fact that Meir (or Mayer) resided in the Kook home would explain how he was able to supply Rav Kook with information concerning the Rav’s daughters. Nahmani noted that Rav Kook had earlier asked Hillel Perlman for details concerning the girls, the assumption being that Hillel Perlman had resided in the Rav’s home (though that is not explicitly stated in Rav Kook’s letter to Hillel Pearlman). See Moshe
Nahmani, “Mi Kan Hillel?”
[19] Rachel Landes, “My Father, Mayer Goldberg” (2009), p. 2.
[20] According to Mayer Warwick Goldberg’s Application for a Certificate of Arrival and Preliminary Form for Petition for Naturalization (1940), he booked passage on a Greek steamship from Alexandria, Egypt to New York under the assumed name “Othniel Kaplan” in Spring of 1915 or 1916. Writing twenty-five years after the fact, Mayer could no longer recall the precise date, whether the arrival in New York had taken place in Spring of 1915 or Spring of 1916. We are in a position now to aid his memory. We know from Rav Kook’s letters to Rabbi Meir Berlin and to Hillel Pearlman, both datelined “St. Gallen, 26 Iyyar 5675,” that as of Spring 1915, Hillel Perlman was in America. In order for Rav Kook’s letter of 6 Tishri, 5676 to be addressed jointly to Hillel and Meir, Meir too would have had to reside in America by Fall of 1915. That could only be so if Meir (or Mayer) arrived in New York in Spring of 1915—not 1916!
[21] The fact that Rav Kook does not address Meir by the title “Harav” in the salutation (as he does Hillel) indicates that Meir was not yet an ordained rabbi in the Fall of 1915.
[22] According to information supplied in his 1940 Application for…Naturalization, Mayer resided in New York City and Brooklyn from 1916 to 1917; in New Haven and Colchester, Connecticut from 1917 to 1919; in Seattle and Tacoma, Washington from 1919 to 1922; in San Francisco from 1922 to 1930; and in Oakland from 1930 to 1940.
[23] To quote from Rachel Landes’ memoir (p. 2): “…World War I broke out. The Turks, who were in control of Palestine, sided with Germany, and Russia was on the side of the Allies. My father, being from Russia, found himself classified as an enemy alien. The Turks began to round up all foreign nationals. It became clear that my father could not stay there.”
[24] At the 24th Annual Banquet of the Hebrew Academy of San Francisco, held on Sunday, December 6, 1992, a moving tribute was paid to the recently departed Rabbi Mayer Goldberg.
[25] Yalkut Reubeni (Wilmersdorf, 1681), by Reuben Hoshke HaKohen (Sofer) of Prague (died 1673), is a kabbalistic collection on the Pentateuch.
[26] Rabbi Mayer Goldberg, Margaliyot shell Torah (Jerusalem, 5750), p. 112. The Hebrew original reads:
ויך – 36 כמנין ל”ו כריתות [משנה, כריתות א, א], משה כרת את המצרי, כרת את החיצונים, ויטמינם בחולין. המצרי שהרג משה – הדעות של מצרים שמשה למד, חיצוניות בלי אלוהות –הרג וטמן בחולין, כי מש”ה בגימטריא המצר”י.

 




Announcement: Special shiur by Rabbi Yechiel Goldhaber

The readership of the Seforim Blog is invited to a shiur that will be taking place Thursday night [8 Iyaar; 18th April] at 9PM. The shiur will be given by the noted author Rav Yechiel Goldhaber of Eretz Yisroel [link]. He has authored many wonderful articles and works on a wide range of topics most notably Minhagei Kehilos about customs, and Kunditon (link) about the Titanic, and the Cherem on Spain. 
The subject of the Shiur is The influence of the Zohar on Halacha, and it will take place in Brooklyn at 1274 East 23rd Street (the home of Dr. and Mrs. Shlomo Sprecher). 
The shiur is dedicated to the memory of R. Y. Szlafrok, z”l whose 25th Yahrzeit is next Shabbos, 10 Iyaar. 
For reservations, please email goldhabershiur@gmail.com.