The Rabbi, the Rebbe, and the Messiah

By Brian Schwartz

If someone were to ask you of an instance where a rabbi was declared the messiah by his followers, the first example that would probably come to mind is the last Lubavitcher Rebbe, R’ Menachem Mendel Schneersohn, who to this very day many of his chasidim regard as the Messiah, despite his death.  Many people would struggle to point to any other similar times in history, besides for the Shabbethai Tzvi affair and his various successors[1], where someone was thought of as the Jewish Messiah. However, throughout the past few hundred years, there have been a handful of rabbis who have been explicitly or implicitly declared the messiah, suggested it, or have been accused of suggesting it. 

Messiahship was a chasidic and mystical phenomenon, with chasidic rebbes; R’ Yisrael Ba’al Shem Tov[2], R’ David of Tulna[3], R’ Yisrael of Ruzhin[4], R’ Nachman of Breslov[5], R’ Yitzchak Isaac Safrin of Komarna[6], R’ David Moshe of Chortkov[7], and mystics; R’ Chaim Vital[8], R’ Chaim ibn Attar[9], R’ Moshe Chaim Luzzato[10], Shukar Kuchayil I[11], and Shukar Kuchayil II[12], and more recently Yisrael Dov Odesser[13], all being labeled one way or another as the Messiah[14].  Despite the characterization of these individuals as the Messiah, most lived on without any scandal associated with the eschatological attribution.  There is one instance however, which unfortunately did cause a great uproar.  I refer to you the case of R’ Menachem Mendel Hagar, the scion of the Vizhnitz chasidic dynasty, and the Transylvanian town of Borşa.

Borşa was a mountain village located in Northern Transylvania, in the Maramureș region of Romania.  In 1830 it had a Jewish population of 250, rising to 1,432 in 1890.  Most of the people in Borşa were chasidim of the Kosov-Vizhnitz dynasty.  In 1855, R’ Yaakov Tzvi Waldman, a chasid himself, though an adherent of R’ Chaim Halberstam of Sanz, was chosen as rabbi of Borşa.  Considered a great talmid chacham by his peers[15], Rabbi Waldman was defrocked by his own kehillah because of his harsh words towards the Vizhnitz Chasidim of his town.  The story behind this is relayed by R’ Avraham Yehuda Schwartz, author of the Sh”ut Kol Aryeh, in two letters he sent; one to the townspeople of Borşa, and one to R’ Menachem Mendel Hagar, the Rebbe of Vizhnitz.  In the letters, he mourns over the great bizuy talmid chacham that transpired because of the people of the town removing Waldman from his position as rabbi, replacing him with a boor, and threatening anyone who still considered him rabbi with excommunication.  

What caused all this to transpire?  In the year 1870, the Chasidim of Borşa decided that since the gematria of “Menachem” (the Vizhnitzer rebbe’s name) is equivalent to that of “Tzemach” (a term used by the prophets to refer to the messiah, see Zachariah 6:12, and Midrash Eicha Rabbah 1:57), Menachem Mendel Hagar, the Rebbe of Vizhnitz must be the messiah.  Reacting to this, Waldman said, “כי אמונה כזאת ועבודת האנשים המאמינים בה זרה.”

Here are the two letters printed in the Toldos Kol Aryeh, and if you look at the footnote to the letter to Borşa on p.147, you’ll notice that it says that it was first printed in the beginning of Shu”t Vayitzbor Yosef:

The Vayitzbor Yosef was written by R’ Yosef Schwartz[16], the grandson of R’ Avraham Yehuda Schwartz.  The copy I initially had, was the second edition printed by R’ Yosef’s nephew in Brooklyn in 1987[17].  Here is the title page:

  

However, a thorough search for the letter through the entire work came up with nothing.  It seems to have vanished.  After an exhaustive hunt, I was finally able to procure a first edition of the Vayitzbor Yosef, and upon examination, I was able to realize the full extent of how doctored the second edition is.  In the second edition, there are approbations added from R’ Yosef Schwartz’s other work Ginzei Yosef, and the index is in the back of the sefer, unlike the first edition where they were printed in the front, right after the hakdamah and before the pesicha.  These changes are quite innocuous.  However, in the second edition, a picture of the original title page is presented with a glaring omission.

Here is how it is presented:

And here is it in actuality:

Notice anything different?  That’s right, on the original title page, there is mention of a separate part of the sefer, “Naftali Savah Ratzon” which is supposed to be a collection of things that the author heard from his father R’ Naftali Schwartz.  If you guessed that the second edition is devoid of this section in its entirety, you would also be correct.  Here is a picture of the beginning of that missing section, which also happens to be printed in the back of the New York edition of Toldos Kol Aryeh:

Having gone through the Naftali Savah Ratzon, I couldn’t find any objectionable material that would have motivated the publishers from removing it.  So what was their motivation?  Remember the missing letter from R’ Avraham Yehuda Schwartz, the Kol Aryeh?  Well, in the first edition, there is another small section right after the pesicha, called “Hashmatah V’hosafa L’kunteres Naftali Savah Ratzon.”

Here is how the second edition appears:

And here is how it’s supposed to look like:

This section is four pages long, and in it can be found the censored letter from R’ Schwartz to the people of Borşa.  It would seem that this sensitive letter was behind the publisher’s motivation to totally remove any mention of the Naftali Savah Ratzon, since it was officially part of it as a hashmatah.  So not only was an important document lifted from the sefer, a whole section became a casualty along with it.  Why the publishers couldn’t just take the letter out and keep the rest of the Naftali Savah Ratzon, I’m not sure.  I guess they wanted as “clean” of a job as possible.

I must point out how Leopold Greenwald, Yaakov Tzvi Abraham, Dr. Yehuda Speigel, and Gedaliah Stein explain the rationale of the people of Borşa’s belief that Menachem Mendel Hagar was the Messiah, and how their explanation is mistaken.  Greenwald[18], Abraham[19], Speigal[20], and Stein both suggest how the belief was formulated as a reaction to Hagar’s sefer, Tzemach Tzadik.  In his work Zichron Borsa[21], Stein explains that since Hagar gave no explanation to the title of his sefer, which was perplexing since it did not have Hagar’s name within its title as do other sefarim, such as “Kedushas Levi” by R’ Levi Yitzchak of Berditchev, or “Ahavas Yonasan” by R’ Yonasan Eibeshutz, his chasidim saw in it an esoteric meaning.  As the gematria of “Tzemach,” which is used to refer the Messiah in Zachariah 6:12, is equivalent to “Menachem,” and likewise the gematria of “Tzaddik,” which is also used in Zachariah 9:9 to refer to the Messiah, is equivalent to “Mendel,” this must mean that their rebbe, R’ Menachem Mendel Hagar is indeed the Messiah! 

This explanation is simply untrue.  In no way, could the work Tzemach Tzadik have had any influence on what happened in Borşa in 1870, when it was only published for the first time in 1885.  As for the reason why it was called Tzemach Tzadik, Hagar’s son Baruch, explains in the preface to the work that he simply named it because the gematria is equivalent to Menachem Mendel.  It is also untenable to argue that a manuscript, or knowledge of one with the title Tzemach Tzadik, was floating around at the time of the dispute, because  R’ Baruch Hagar writes in the preface that the material for the work was only written a few years before his father’s passing in 1885.  Consequentially, we must take the letters of the Kol Aryeh for their simple meaning, that the people themselves came up with the gematria of tzemach and its link to the Messiah and the Vizhnitz Rebbe.

Many leading rabbis of the time came to R’ Waldman’s defense, including; R’ Moshe Schick[22], R’ Chaim Sofer of Munkatch[23], R’ Chaim Halberstam of Sanz[24], R’ Yosef Shaul Nathansohn[25], and the previously mentioned R’ Avraham Yehuda Schwartz. It seems that the only rabbi that came to the defense of the Vizhnitz Chasidim, was R’ Yehuda Modern[26].  What happened next isn’t very clear, but it seems that a tribunal was held by Schwartz to settle things[27], and Waldman was reinstituted as rabbi of Borşa.  Waldman died in Vienna in 1883.

As a side note, take a look at the last page of the letter of R’ Schwartz, printed in the first edition of the Vayitzbor Yosef, on the very bottom:

That is a stamp referring to the responsum of R’ Moshe Schick to Borşa!  I don’t know if this appears in every first edition copy, or if some private owner went to the trouble to specially stamp this, but it would be interesting to find out!

Some New Seforim, Books, R’ Eleazar Fleckeles, R’ Naftali Herz Weisel, Frankism and (of course) Censorship*

By Eliezer Brodt

It’s been awhile since I posted a list of new seforim. I hope to post an updated list of a few hundred titles within the next few weeks. In this post I want to focus on a few new titles that, aside for being new, all have a connection to one topic. This is also an update to some earlier posts relating to this topic.

As a bochur about twenty years ago, I came across a small sefer called Olas Chodesh by R’ Eleazar Fleckeles during one of my daily shopping trips in seforim stores in Meah Shearim. Until then I had only been familiar with his Shu”t Teshuva m’Ahava. Besides the excellent price ($3), I also enjoy derush so I was happy with my purchase. Going through the sefer I was not let down, as it was especially interesting and even included some nice pieces from his rebbe, the Noda Bi-Yehudah. A few years later, while in Monsey, I made a short, enjoyable visit to Tuvia’s Bookstore. There I came across another small sefer by R’ Eleazar Fleckeles, Meleches haKodesh. After going through this sefer, I was once again blown away with how never ending Torah is (this is a daily occurrence!) . A bit later I was in a special library in Lakewood where I came across yet another obscure sefer by R’ Eleazar Fleckeles called Ahavat David, devoted to attacking Frankism. I immediately photocopied the sefer and went through it, marking off some interesting pieces. (Here is a link to a complete version of the work from the Reich collection, and here is a link to it on Google Books.)

In 2007 I wrote a review of the Meleches haKodesh [here] called ‘god or God: A Review of Two Works on the Names of God’. In that post I mentioned a letter found in the beginning of the Ahavat Dovid quoting a letter from R. Naftali Hertz Wesseley which says;

כי שמעתי מפי הגאון המקובל הגדול שהי’ ידוע הזוהר וכל ספרי האר”י ז”ל בעל פה הוא הרב ר’ יהונתן אייבשיטץ זצ”ל שהיה אומר לשומעי דבריו בעיני הקבלה כשראה שהם מפקפקים בהם ואמר אם לא תאמינו אין בכך כלום כי אין אלו מעיקרי אמונתנו, וכן היה אומר לאלו המביאים הקדמות מדברי קבלה לישב איזה גמרא או מדרש לא חפצתי בזאת ומה חדוש על פי קבלה תוכל ליישב מה שתרצה אמור לי הפשט הברור על ידי נגלה ואז אודך וכל זה אמת עי”ש עוד.

A bit after writing that post, I received an e-mail from Marc Shapiro asking me where I saw that letter, as the edition of Ahavat Dovid that he checked did not have it. I told him I had photocopied the whole sefer from an original. Some time after that, in February 2010, On The Main Line wrote about this censorship:

The book included a 1796 letter from Wessely, which Fleckeles offered… I will just note that I examined the pdf of Ahavas David twice, and I was unable to find the letter. I couldn’t understand why I couldn’t find it, so I asked several friends (literary men) if they knew what page it was on. Dr. Marc Shapiro replied that this edition — a Copy Corner reprint — is censored; it doesn’t include the letter! I suppose it’s theoretically possible that the censorship, ie, removal of the letter occurred long before the scanning of the book. That is to say, there’s no way at the moment to tell who removed it and when, but we can probably guess why. In any case, at the same time I asked Shapiro for clarification, Rabbi Brodt told me that his copy of Ahavas David includes the letter, and he sent it to me.

This censorship was later included and discussed by Marc Shapiro in an article[1] and then again in his work Changing the Immutable, (p.220). 

In 2007 I already noted some of the significance of this letter; i.e. it is notable that R’ Fleckeles quotes R’ Wesseley at all[2], as Wesseley was one of the early leaders of the haskalah movement, was close to Mendelssohn and was the author of the Biur on Vayikrah. R’ Fleckeles, like R’ Landau was firmly against the Biur.[3]

The significance of this letter in relationship to all this was already pointed out by Meir Hildesheimer, in a footnote in his excellent article “Moses Mendelssohn in Nineteenth Century Rabbinical Literature,” (Proceedings of the American Academy for Jewish Research (PAAJR) 55 (1988), p. 87 n. 23).

As an aside, all this is yet another example why scanned copies of seforim are not enough, as at times the scanner deletes pages on purpose (or even by accident). Examining originals are therefore important.

Both Meir Hildesheimer and On the Main Line[4] already noted that a copy of this letter was printed again in HaMelitz (#48, p. 750) in 1886.

In 1930, Dovid Zinz, in his extensive biography on R’ Yonasan Eibeschuetz, Gadlut Yonasan, lists R’ Wesseley as a talmid of R’ Yonasan (p.280), and also reprints this letter without claiming it’s a forgery (pp.245-246).

In November 2011 I wrote a two part post on the incredible work Parshegen by Rabbi Dr. Rafael Posen. In the second post, titled Using the works of Shadal and R. N. H. Wessely, I wrote:

A few years ago in the pages of the excellent journal Ha-maayan, a controversy took place (here) in relationship to how to cite various works of questionable people, in the course of the controversy it turned to quoting Mendelson and Wessely and their stories. Rabbi Posen mentioned that there was nothing wrong with Wessely which others argued. This controversy in regard to Wessely was not a new one[5], a few years back in the Kovetz Beis Aron VeYisroel there was a series of articles based on various manuscripts showing how the Gedolim at the time were very against Wessely. Towards the end of the Series of articles the author did a strange thing, he collected many citations of big name gedolim who did use Wessely’s work even after the controversy (here, here and here). Almost all of these gedolim were well aware of the controversy of Haskalah and came after the early gedolim obviously disagreeing with them. To me this was strange as he undermined his research – he showed that there was a big controversy with many big people on both sides so how in the world did he reach his conclusion that Wessely was bad according to everyone.

The controversy about Wessely did not end there as a few years later two works of Wessely were reprinted, his Sefer Hamidos (2002), and his Yeyn Halevonon (2003). In the introduction of both works there are lists of great people who used Wessely’s works. To be sure the kanoyim did not remain quiet about this, that same year (2003) in the introduction to the Tomer Devorah reprinted by the Mishor publishing house an introduction was printed about the evil works of Wessely that were reprinted. A few months ago the Kovetz Eitz Chaim (15, 2011, pp. 13-30) printed another manuscript on this controversy against Wessely including some letters of various gedolim of today against the evil Wessely.  In the recent work on R. Elyashiv Shlita, Hashakdon (2, pp. 136-137) they also mention how he was against the reprinting of the works of Wessely. The problem to me is how do they explain all the great Gedolim who did use his works? [In that post I included a list of Gedolim who used the works of Wessely, or quoted him in a positive light.[6] I then concluded with the following:]

“I would like to conclude with the following dream just as R. Shlomo Dubno was vindicated in the past few years by R’ Dovid Kamenetsky. It is my hope that Wessely will too be vindicated from all false charges against him and people will realize there is nothing wrong with his writings.”

Fast Forward to 2014

A few years ago I mentioned a sefer called Rabbenu written by R’ Eliyhua Starrit about R’ Ovadiah Yosef. This work is very valuable, as the author printed numerous conversations he had with R’ Ovadiah Yosef while learning with him and we get a rare, authentic glimpse into his study habits and private learning sessions. Among the numerous interesting pieces in this work we “hear” R’ Ovadiah’s opinion on different seforim and their authors. However, at times a juicy tidbit or name is censored out and we are left in the dark with just a tease of a conversation.

Here are two such pieces. The first refers to the reprinting of the Chemdas Yamim (hopefully I will return to that in the future). The second refers to the reprint of R. N. H. Wessely’s work by Yerid Haseforim a few years ago. As you can see, part is edited out.

We see that R’ Ovadiah Yosef was also against the reprinting of R’ Wessely’s works.

And 2016

In April this year, a complete edition of Ahavat Dovid was put up for auction by Legacy Judaica as was mentioned here, with a signature of it having been owned by R’ Binyomin Lowe, author of Sha’arei Torah.

A few months ago a few more volumes of R’ Wessely were printed, some for the first time from manuscript, by R’ Moshe Tzuriel. One volume includes three new seforim. 1) Sefer HaMidos which includes an additional one hundred and twenty five new pages from manuscript, printed for the first time. 2) Sefer Migdol HaLevonon, about one hundred and fifty new pages from manuscript, printed for the first time. This work focuses on Shemos Nirdafim (synonyms). 3) Chikur Hadin, a thirty page article on Sechar VeOnesh. The second volume is a reprint of Gan Na’ul (934 pp.) with notes and indexes. There is a whole section of this work printed here from manuscript for the first time, numbering about 250 pages!

Here are two samples of pieces from this beautiful work.

It is worth seeing this haskamah of the Noda Bi Yehuda to Gan Na’ul:

In the introduction to this new work, the editor notes (p. 6) that R’ Fleckeles quotes a letter from R’ Naftali Hertz Wesseley in his Ahavat David and mentions that it has been censored out of some versions, referring to his introduction of the Yeyin Levonon that he printed in 2003 (p. 26).

A few months ago R’ Eleazar Fleckeles’ Ahavat Dovid was reprinted by Mechon Netzach Yakov together with his Olas Chodesh Hasheni (more on this further on). 

However when reprinting the Ahavat Dovid, they censored R’ Naftali Hertz Wesseley’s letter and removed it. They write (p.251) their reasoning for doing so as follows:

בראות רבינו זצ”ל גדול המכשלה שנגרם ע”י לימוד תורת הנסתר ואיך שנמשכו כמה אנשים פשוטים עם ללימוד זה, ומתוך כך נאחזו בסבך כת הפראנקיסטן וירדו להתום, ביקש רבינו לעשות כל פעולה ותחבולה לעוררם ולמונעם מלימוד זה לשם כך יצא מן הקו, ובבחינת עת לעשות ל’ וגו’ העתיק בתחילת הספר מכתב מהמשכיל הנודע לשמצה נ”ה ויצל, מה שכתב בשנת תקנב לאחד מתובי העיר פראג, הגדת עדות מה ששמע בנעוריו מפי אחד מגדולי ישראל המפורסמים מדור הקודש, ליזהר מלימוד בספרי קבלה, ולעסוק אך ורק בנגלות התורה. במשך השנים נשמט מכתב זה מדפוסי ספר ‘אהבת דוד’ וכן ראינו לנכון שלא להעתיקו, כי לפי הנראה לא היתה אלא בתורת הוראת שעה, לעורר ההמון והמתחדשים בעם לבל יומשכו אחר כת הארורה הזאת. וראה עוד בענין זה בקובץ בית אהרן וישראל…”.

Aside from deleting the letter and claiming that R’ Eleazar Fleckeles did not really agree with its contents, they also complete misquote it.

Emes LeYakov

A few weeks ago a work called Emes LeYakov (696 pp.) from R’ Yakov Emden[7] was released by R’ Goldstein of Monroe.[8] It includes all of R’ Emden’s notes and novella on the Zohar[9] from a manuscript in Oxford (R’ Goldstein has shown a while ago that Bick’s edition (printed by Mossad HaRav Kook) of R’ Emden’s notes on the Zohar is worthless).[10] The volume begins with a 140 page introduction of the significance of these notes on the Zohar and the general history of the Zohar and various works and editions.[11]

 בספר אהבת דוד… הביא מכתב מאחד ממשוררי הזמן (שלימים נודע שהוא מראשוני וראשי המשכילים, ואף רבו של רבי אלעזר ה”ה בעל נודע ביהודה זצ”ל, לחם נגדו ונגד דעותיו, והדברים ידועים ואכמ”ל), שכתב שם חי נפשי, כי שמעתי בנעורי מפי הגאון המקובל… הרב מוהר”ר יונתן… כי אין אלו מעיקירי אמונתנו ע”ש ובלי ספק מי שאינו מאמין לו, כי יצאו הדברים האלו מפי הגאון רבי יונתן בוודאי אין בכך כלום, אמנם ראינו חובה להעיר על אלו הדברים מדברי רבנו כאן כי המכחיש קבלת חכמת האמת הוא מין ואפיקורוס גמור’ ודי בזה”.

Basically he claims it’s false and what follows is that R’ Eleazar Fleckeles was mistaken to print this letter.

Shu”t Zecher Yehosef

Another recent work that has a connection to this post is the new two volumes of Shu”t Zecher Yehosef on Yoreh Deah by R’ Yosef Zechariah Stern. Many years ago Mechon Yerushalayim announced that they would be printing R’ Yosef Zechariah Stern’s works still in manuscript. In 1994, they printed the shut on Even Haezer. In 2014 they reprinted his shu”t on Orach Chaim, which had been impossible to find, while also adding in some new material. This summer they released two completely new volumes on Yoreh Deah from manuscript (380+413 pp.) (of course it’s amazing). R’ Yosef Zechariah is the subject of a future post; for now it’s worth mentioning Siman 173, his teshuvah connected to this topic.[12] It’s a slightly different version that the one that appears in the Sdei Chemed:

The editor writes in a footnote: 

ראה קובץ בית אהרן וישראל… ועי’ במבוא לספר יין לבנון מהדורת תשס”ג שהביאו הרבה גדולי עולם שדעתם כדעת רבינו, ויש לפקפק על הערעורים כנגד. אבל אינו ברור מה ידעו עליו בדור שאחר הפולמוס, ועי’ קובץ עץ חיים גליון טו…

I am not sure what that is supposed to mean? That later on we found out he is evil?

Olos Chodesh Sheini

We now return to the new edition of R’ Eleazar Fleckeles’ work. This is the third volume of R’ Eleazar Fleckeles works printed by a Boro Park-based Machon called Netzach Yaakov. When writing about the last volume they printed, I remarked: “I really hope they continue to print the rest of R’ Fleckeles’ works”. B”H, they are doing good job continuing with reissuing his works. This beautifully produced edition includes an introduction about R’ Fleckeles, sources to his words, at times quoting R’ Fleckeles references from his other works, and a detailed index of topics and seforim quoted by R’ Fleckeles at the end of the volume. 

The first part of the sefer is R’ Eleazar Fleckeles Olos Chodesh Sheini.

I would just like to quote a few passages from this beautiful work.

The first point to note about this sefer is the beautiful Haskamah that the Noda Bi-Yehudah wrote:

Elsewhere in the sefer he writes about himself: 

כך אני אומר, אני אחד מסוחרי הקטנים אין לי כל בבית כי את אשר ראיתי במראה יחזקא”ל, מראה נאוה קודש, פנים מאירות להלכה ופנים שוחקות לאגדה, מעט הון תמורת העבודה אשר יגעתי מנעורי ושמשתי מילדותי עד היום הזה, את רבינו גדול הדור רבן של ישראל [מילי דשמיא, עמ’ קעב]. 

The sefer is full of references to material from the Noda Bi-Yehudah, both oral and written.

What apparently was relevant in our day was in his day too:

כאשר בעונינו עד היום, אם המוכיח הוא בעל מעשה, אזן וחקר ותקן משלים, הכל רצין אחריו והכסילים יצאו מבוהלים, אך שהוא למשל ולשנינה, ודבריו לא היה ולא נבראו אלא למשל, ואין מחשבתו כלל לשם שמים, כי מחשבתו ניכרת מתוך המעשה, שמאריך מאד מאד, וחוד חידה, וממשל משל, במעשה הבל, ומעה תעועים, ואינו חפץ כלל להדריכם  בדרך ישרה שיבור לו האדם, להמשל משל אל בית מרי, כי אם תחלת המחשבה על סוף המעשה, לסרס הלכה למעשה, להיות חביב בעיני הבריות, שממשל משלים הוא, משלי שועלים ושעלים הלכו בו, ואמרים קדוש וברוך ומבורך בפי כל משבחים ומפארים מהמעשים אשר לא יעשו ושמו אותו לאדון על כל המעשים. ואיש האלקים אשר מעיו מוכיחין, תוכחות מוסר הכל, גדולים מעי ה’, צדק משפט ומישרים דברים אינם נמעים, וחכמתו בזויה, אפילו אם יושב ודורש כמשה מפי הגבורה [מילי דשמיא, עמ’ לו].

In another derasha he writes:

ולא כן השורים המשוררים. אין כוונתם לשיר ה’ כי אם לשיר חדש. ואינם מדקדקים אם יושר שיר הזה בארץ יהודים. או אם יהיה לצור מכשול כשירת הזונה…. כי אין יראת אלקים במקום הזה ולא אימת רבן… הנה בכל השנה החזנות חזיונות ושעיפי לילה חזון שוא ותפל. מכל שכן בראש השנה ויום הכיפור השתא הלל לא אמרינן. משום שמלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים כדאמרו ז”ל… וז”ל הרמב”ם בפירוש המשניות שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום כיפור. לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא… ואיך נשיר את שיר הכסילים. כשמסתכל אדם יום המיתה… ואיך להעלות על הדעת שתפלות הללו יעשה רושם למעלה ויעלו חן ויהיו לרצון על מזבח ה’ [עמ’ קיג].

Of course there are numerous parallels[13] to this in other sources; to cite just one, R’ Shabesai Sofer writes in his Siddur:

ויותר מזה צריכים להזהר החזנים בתפלותיהם, הממונים להוציא רבים ידי חובותיהם  … כי על הרוב אינם מקפידים רק על קול נעים… ולא זו בלבד אלא שהם מנגים נגוני נכרים… [הקדמה פרטית סי’ כז].

In another derasha he writes:

לא בשליחי ציבור בלבד רעה זה חולה ראיתי, אלא אף בהתמניות הרבנים יושבי על מדין, מתוועדים בעלי בתים יחד יושבי קרנות, אשר לא יצאו מבית הספר מעולם, ואין להם ידיעות בית רב, ומעידין באיש פלוני שהוא איש האלקים גבר בגוברין, וכדי הוא לסתכל במראה קשת גבורים ללמד בני יהודה קשת, ולאחוז פני כסא הוראה כבוד חכמים מחוכמים, ומקבלים אותו לרב ומורה גדול בזזרוע נטויה וביד חזקה, בלי ידיעות תופשי התורה אשר להם משפט הבחירה, ולא כאשר נהגו אבותינו הקדושים ז”ל שבחורי ישראל הכריעו [עמ’ קטז].

Another derasha, dated during Aseret Yemi Teshuvah 1784, is devoted in part to attacking Mendelsohn’s Biur.[14] In addition, he quotes a piece from the Noda Bi-Yehudah related to this.

Interestingly enough the great bibliographer Ben Yaakov when writing about this work notes:

דרושים שונים נחלק למאמרים ובו דברי ריבות על העתקת התורה להרמבמ”ן [אוצר הספרים, עמ’ 432].

While an examination of all the statements of the Noda Bi-Yehudah about this need to be properly analyzed, it’s worth pointing out to a censorship on this subject. 

In the beginning of his new book, Maoz Kahana[15] writes as follows:

ראשון הביוגרפים של ר’ יחזקאל לנדא היה בנו יעקב. הקונטרס “דברי ידידות”, ששלח לאחיו שמואל לקראת הדפסת ספר נודע ביהודה תנינא בשנת 1810, שבע עשרה שנים אחר פטירת האב, מהווה עד היום אוסף ידיעות ומסורות ראשון ורב ערך. חלק מסוים של דברי ידידות נערך ונדפס בראש הספר הנזכר, וחלקים אחרים שלו נדחו וצונזרו, אותם אפשר להעלות מכתב היד הארוך המקורי של יעקב, מלווה בהערות העריכה של שמואל שנשמר בספריית קרלין סטולין בירושלים. [מהנודע ביהודה לחתם סופר, עמ’ 23].

Further on in his book he writes:

בשנת 1813 הדפיס ייטליס בהערה צדדית בספרו ‘מבוא הלשון ארמית’ דיון אוהד מאוד של הנודע ביהודה בתרגום המנדלנסוני ובהכרעותיו הפרשניות. את הדיון הזה לקח ייטליס ממכתב יעקבקא לנדא שהיה בידי אחיו שמואל בפראג. המכתב המדובר הוא ‘דברי ידידות’…  שכתב ר’ יעקבקא בברודי בשנת 1810, ובו תיעד ביקורו אצל אביו בפראג בשנת תקמ (1780). תארוך העדות האוהדת לשנה זו, סמוך להדפסת ‘עלים לתרופה’ של ה’ביאור’ (1778), אך לפני פרשת וויזל (1782) מאיר יפה את יחסו החיובי של הנוב”י למנדלסון ב’תקופת הביניים’ הקצרה הזו, בין 1778 לבין 1782. כתב היד המדובר נדד לבסוף אל גנזי חסידות קרלין סטולין, ומשם צולם לבית הספרים הלאומי בירושלים בשנות התשעים. אך אותה הסיבה שגרמה למשכיל יהודה ייטליס בשנת 1813 לצטט דווקא את הפסקה הזו מתוך כתב היד הארוך, גרמה למי מהעוסקים במלאכת הצילום כעבור כמאה ושמונים שנים לצנזר בעזרת דף נייר חלק את… אותה הפסקה ממש. ראה י’ ייטליס, מבוא הלשון ארמית, פראג תקע”ג, הקדמה והשווה לכתב יד קרלין-סטולין ירושלים (F49262) מספר 435… הפיסקה לא נכללה גם בדברי ידידות הנדפס… [מהנודע ביהודה לחתם סופר, עמ’ 190-191 הערה 80].

It’s worth mentioning this passage from R’ Ber Oppenheimer describing his reaction to reading the דברי ידידות about the Noda Bi-yehuda, whom he knew:

When examining the manuscript in Hebrew University the first page states:

קונטרס בן ל”ב עמודים שכתב הגאון ר’ יעקבקא סגל לנדא לאחיו הגאון ר’ שמואל סגל לנדא לפני הדפסתו ספר נודע ביהודה מהדורא תנינא והגאון מהר”ש הוציא מכאן את דברי ידידות… יש כאן כמה וכמה דברים שנשמטו בדפוס וכמובן שבכוונה מכוונת השמיטם הגר”ש ביניהם הוא ענין הביאור של רמ”ד.

This following passage is already quoted by Sandler in 1941,[16] and Moshe Samet in 1970.[17] In 1911 this letter was mentioned in the Encyclopedia Otzar Yisroel (p. 62), where the author writes:

 כי כל דברי האגרת הזאת הם מזויפים, כי סגנון הלשון ושבחו של מנדלסון יעידון כי יצא מפי משכיל ולא מפי רב בימים האלה.

It’s silly to say that it was a forgery, as the work has a haskamah from both R’ Shmuel Landau and R’ Eleazar Fleckeles and was printed in their lifetime in their city and there is not a single trace of any protest or opposition on their part.

Now this is even more interesting; R’ Fleckeles, in his work Meleches haKodesh (first printed in 1812), uses Mendelssohn’s Biur for halachic purposes.[18] He also quotes R. Shlomo Dubno in his Tikun Sofrim many times.[19] Most printings of this work are in various editions of Mendelssohn’s Biur. It’s unlikely that he was quoting it from the rare standalone version when it was printed itself without the Biur, if we already know that he used the Biur.[20]

In a work that was printed in 1793, a Hesped on the Noda Bi-Yehudah, we find on the cover it has a picture of Mendelssohn and the Noda Bi-Yehudah embracing. It’s already mentioned here by On the Main Line and more recently by Maoz Kahana (ibid, pp. 192-193).

The truth is, a proper analysis of the primary sources (such as the derasha quoted above) shows that the Noda Bi-Yehudah‘s and R’ Fleckeles’ main issue with Mendelssohn’s Biur was not on the Biur portion[21]; it was on the German translation written by Mendelssohn.

Here are two rare sources[22] which are very important for understanding this subject. The first is an Haskamah signed by both Noda Bi-Yehudah and R’ Fleckeles to a Chumash printed in 1785; as one can see on the Sha’ar there is a direct influence of Mendelssohn on this work. However in the Haskamah they explain why they are giving one – it could compete with Mendelssohn’s edition, as it also translates for the convenience of the reader, but without Mendelssohn’s literary German to which they are opposed.

The second source is a haskamah written by R’ Fleckeles to a Chumash printed Prague in 1824 with a German Translation! Here too, R’ Fleckeles outlines why he is giving it a Haskamah. 

This Haskamah is printed at the end of Silber and Kahana’s above quoted article. They print the Haskamah as it appears in Bereshis, this is the one for the Shemos volume. In the National Library and Mifal Bibliography they only record the volume on Vayikra. But more importantly, they do not note R’ Fleckeles’ Haskamah. This is an uncatalogued haskamah of R’ Fleckeles which helps understand his take on Mendelsohn.[23]

Coffee

Returning to the Olas Chodesh, like other volumes of Derush, this one is rich in giving one a sense of the people and their sins. R’ Y. Greenwald already writes:

פה ושם הזכירו גם בדרשותיהם שדרשו והוכיחו את בני עדתם ולא עצרו מלהגיד את פשעם אשר ראו בהם… הרבה יש ללמוד מהדרשות שדרשו גדולי הדור ממעמד המוסרי של ישראל בימיהם בהדרשות של הגאון רבנו יונתן אייבשיטץ ב’יערות דבש’… וכן תמצא כדברים הללו בספר דורש לציון להג”ר יחזקאל לאנדא… [לפני שתי מאות שנה, עמ’ 26].

Just to list two samples both of which are related to coffee:[24]

בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו כמה פעמים שאומרים לגוי להסיק את התנור וכיריים בשבת אפילו אם אין קור כל, כי אם כדי להחם הקאפע [מילי דשמיא, עמ’ קסד]. 

יש כמה אנשים בני בלי שם שאינם עוסקים לא באומנות בורסקי… כי אם יושבים אגודות אגודות מאור הבוקר עד צאת הכוכבים בפונדקאות של גויים, בקאפע הייזר וביר הייזר… ודוברים עתק בגאוה ובוז על מנהיגי עיר ולומדיה, על רבנן ותלמידיהון… [מילי דשמיא, עמ’ קט].

 In another passage he describes Yom Kippur at night:

הרי אפילו בשעה הראוי לכל משכיל לעמוד באימה וביראה בזיע ורחת מפני פחד ה’ ומהדר גאונו, כל אחד מתנשא לומר אני אמלוך ואני אלך בראש אני תהלה, וגברה הקנאה והשנאה הנקימה והטירה וגסות הרוח יתירה, עד שכבתה אש הראשונה שניה ממהרת לבא, כל אחד רודף אחר הכבוד, לכבדו בשיר הכבוד שיר היחוד,[25] להיות מבעלי השיר היוצאים בשיר, ואם אין הגבאי מכבד לאומר שיר היחוד, מחרחר ריב ומדון בשאט נפש וזדון, ומלקין על היחוד, כל אחד נכבד בעיניו ומעשיו גדולים משל חבירו, זה בתורה הנקראית קנין, וזה בחלום ברוב ענין, זה ברוב בנין, וזה ברוב מנין, וכמה קטטת ומריבות רבות מסתעפות עד שנהפוך השיר היחוד לשיר של פגעים, כשיר כסילים פגיעתן רעים, וכה מחלוקות שלא לשם שמים שמענו בליל כל נדרי [מילי דשמיא, עמ’ קמט].

Ahavat David

Turning to the Ahavat David; as mentioned, this work was also just reprinted. In 1799, R’ Eleazar Fleckeles gave a series of three derashos devoted to blasting Sabbateanism and Frankism. In 1800, he printed one of them. He learned much from his Rebbe, the Noda Bi-Yehudah, regarding battling them;[26] in his introduction he writes:

גאון הגאונים בעל שו”ת נודע ביהודה… גם הוא ספר לי מעשים רבים משפטים התועבים מכת ש”צ הרשעה פגיעתן רעה… [אהבת דוד, עמ’ רנז]. 

רבנו גדול העולם. נודע ביהודה, איך היה מוסר נפשו על קדושת השם יתברך לבער הרשעים אשר בחייהם מטמאין טומאת רקב… זכרו נא לימים מה עשה… רבינו… בליל הושענא רבה תקי”ט… כאשר החל השרץ הטמא… והחרים בארור חרם נוי שמתא בתקיעת שופר ובכבוי נרות את יעקב רמאה… וברוב הדרשות אשר דרש במקהלות הזכיר מכת הרשעה הארורה הזאת [אהבת דוד, עמ’ שיז].

The Noda Bi-Yehudah writes:

וצריך אני להראות כי שכלם כוזב.. ותשמע הארץ אם כת הכופרים שבתי צבי שכל דבריהם כפירות ומינות מלא דברי שטות, להפוך דברי אלקים חיים, ולהפוך עבירות למצות עפרא לפומייה… נגד אלו השוטים בעלי ש”ץ ימח שמם נגד טענותיהם המזויפות… [דאיסטים שבתאים ומקובלים בקהלת פראג דרשה מצונזרת של הרב יחזקאל לנדא, תק”ל[27], עמ’ 357].וכת הארורה והגרועה מאוד שבתי צבי [שם, עמ’ 362].

Frankism, in the Derashos Beis Peretz

One more passage related to Frankism, from the Derashot Beis Peretz, a contemporary of the Noda Bi-Yehudah, just printed[28] from manuscript states as follows:

זה רמז גדול אשר קרה לנו באחרית הימים בשנת תקי”ט לפ”ק על ידי המינים האפקורסים ש”ץ ימח זכרם, שהיו עומדין עלינו לכלותינו בפני האומות, שהי’ להם וויכוח גדול בק”ק לבוב עם כל הרבנים של מדינות פולין, יותר מן מאתים של אפקורסים ש”ץ ונעו כולם משומדים עם נשיהם ובניהם, והי’ להם וויכוח בשאלות ותשובות לפני שרים רבים ונכבדים מאומות העולם, ולפני כומרים ובישופים הרבה, והי’ להם ראש אחד ביניהם והי’ ספרדי מכשף גדול בשמות הטומאה… שרצו לבטל תורה שבעל פה, וכבר נשרף על ידם מן האומות הכומרים כל הש”ס ורמב”ם וטורים באמצע בעיר בפני כל עם ועדה, וגזרו שמד בכל הקהלות ישרפו תורה… ומפורסם בכל מידנות פולין שהי’ אז נס גדול ומפורסם, שהכומר השר הגדול שצוה לשרוף הספרים הנ”ל הי’ לו מפלה גדולה תיכף מיד אחר מעשה זאת, ומת מיתה משונה, והי’ מכין אותו ביסורין קשים מן השמים, והי’ צועק קודם מותו שהספרים הנ”ל הם שורפין אותו. ואח”כ כל רשעים הנ”ל נשתמדו, ויצאו מכלל ישראל וכתבתי זאת שיהי’ זכרון בספר כמו מחיית עמלק, למען תספר באזני בנך ובן בנך את הנס שנעשה השי”ת בעתים הללו [בית פרץ, עמ’ תו-תז].

Broadside

R’ Fleckeles writes;

גם פה עיר הגדולה לאלקים, נדפס התפ”ו קול כרוז מגדולי הדור ופרנסי העדה, ונדפס פעם שנית שנה זו ממני ומאחי הרבנים המובהקים המאורות הגדולים בית דין מורה שוה [אהבת דוד, עמ’ רפט].

Here is a facsimile of this actual broadside[29]:

In the beginning of the Drasha, R’ Fleckeles quotes from Frankist literature:

כל השומע ורואה יכול לקרות, את דברי האגרות, יצחק וישחק… בלעגי שפה… כלו מגומגום לא עברי ולא תרגום, לא ספרד ולא צרפת לא אשכנז וריפת ולא מפני יפת לשונם אשר הגו בגרונם, כאחד המונם, במלות מזויפות וטרופות כדבר אחר המבשלות והאופות… ואראה דוגמא ראשית האגרת,… וכן יתר דברי האגרת מהומה ומגערת, מאיימים ומפחידים… [אהבת דוד, עמ’ רנח].

What letter he is referring to? Paweł Maciejko writes that he is referring to the Red Letters.[30] This document was written around 1800. It was printed in Hebrew and English from manuscript by Ben Zion Wacholder, ‘Jacob Frank and the Frankists Hebrew Zoharic Letters’, Hebrew Union College Annual, Vol. 53 (1982), pp. 265-293.[31] Examining this document we see that this is the letter that R’ Fleckeles was quoting as the exact passages appear there. The reason they were called Red documents, writes Maciejko, is “because of the color of the ink that they were written and the symbolic association between the biblical kingdom of Edom and the Hebrew word adom, red”.[32] In one place in the Derasha R’ Fleckeles even writes:

 וכל מה שכותבים הוא בצבע אדום [אהבת דוד, עמ’ שה].[33]

What was the result of this Derasha? Paweł Maciejko writes: 

Shortly after the sermons were delivered, riots erupted in the city, and although Fleckeles did not mention any names, the mob apparently knew very well whom to assault. During the Funeral of a known Sabbatian, a crowd attacked the procession and the body was profaned. It seems that woman were especially targeted: there was turbulence in the female section of one of the Prague synagogues and many of the wives and daughters of known Sabbatians were insulted or attacked on the city’s streets.[34]

When discussing this group he writes:

גם אלה אשר הנשים יושבות ועוסקות אף עמהם, כי שב”י כלהו איתנהו בהו הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים הכל סר יחדו נאלחו בדברי שוא [אהבת דוד, עמ’ רפג]. 

יעקב איש רע מעללים… טף ונשים באים לשמוע קבלת יעקב רמאה, ועוסקים יחדיו במעשה מרכבה טמאה למען ספות הרוחה את הצמאה [שם, עמ’ שכ].[35]

Oral Derasha Versus a Printed One

In this Derasha we find several times that R’ Fleckeles was very graphic while describing the Frankists’s depravities (pp. 257,290, 323-324). I would like to suggest the following: In general, there is a known issue when learning derush seforim; are printed Derashos exact translated versions of the oral original, or were they edited for print? For the most part, I would say this was an actual version of what he said in the oral Derasha he gave. However, orally he was not as explicit, thus the reason why he rushed to print this Drasha almost immediately after he gave it was that it’s easier to write certain things and he wanted to immediately expose how awful they were.[36]

In a similar context (in relation to the word graphic), in 1936 R’ Avrohom DovBer Kahana Shapiro, author of the classic work Dvar Avrohom, gave an incredible Derasha[37] in Yiddish to thousands of woman on the subject of Taharas Hamishpacha. It was then printed in Yiddish with some notes in Hebrew and in 1940 was printed in Hebrew with more notes. A few years ago it was reprinted. In the introduction the editor writes:

כאמור החוברת הזאת היא הרשמה סטינוגרפית, המוסרת בעינם את הדברים הנפלאים כפי שיצאו מפי הנואם הגדול, רק מפני שבמקומות אחדים שבשעת הרצאתו קיצר הרב שליט”א כבר יותר מדי מפני טעמי צניעות מובנים בנוכחותן של אלפי נשים, בקשנוהו למלאות כפי האפשר בהמסר החוברת לדפוס… 

מטעמי צניעות מובנים ומחמת נוכחותו של קהל הנשים הגדול קיצר הרב שליט”א בדבריו שהיו מרומזים מדי. אמנם באשר לכתיבה, המתאפשרת להימסר בהרחבה, נענה לבקשתנו לפרט ולהרחיב…

In the beginning of the Drasha he said:

נושא הרצאתי מעלה בזכרוני את המשנה על הדברים שנקראים ולא מתרגמים נקראים במקורם ולא מתרגמים בשפה המדוברת. בעקב זה נאלץ אני באי אלו מקומות להיות מוגבל בלשוני, לקצר בדברי, לחפש ולברור מלים נאותות ביותר ולהמנע מכמה ביטוים השייכים ישר לענין בכדי לא לפגוע ברגשות ידועים… אמנם כמאור אאלץ באי אלו מקומות לקצר בתכלית ולהסתפק ברמיזה [7-8].

Related to this he writes in the introduction:

החוברת הזאת שלדה ועיקרה הוא הנאום שנשאתי לפני בית יעקב בשפה המדוברת אולם בצאתה פעמיים בדפוס נוספו כמה דברים ובעיקר הערות בפ”ע מתחת לקו עד כי נסבה ורחבה ותשלח בדים וענפים מעל לגבולות נאום עד כי מדת ספר קטן. לזאת יש ממכרי שיעצוני לשנות קצת את סדרה ופניה, פני נאום, לעבדה ולהקציעה ולתת לה פני ספר לאוהבי ומוקירי אלא אענית הבדל עיקרי יש בין ספר לנואם הספר מושגו לשימות איכותית בענין שהוא דן עליו היקף ועיבוד, והנואם הוא בחינת קטע או קטעים מענין הנידון בחינת מקופיא. ובהיות שלא עיבדתי את הדברים עיבוד גמור ובהיות שרובם אינם ממקצועי, לא הייתי חושב להרימם למעלת ספר במובן האמור, לחשבו לדבר שלם ומקיף…

Sefer HaBris

One bibliographical point related to the Drasha can be found where R’ Fleckeles writes:

מצות בטלות לעתיד לבוא[38]… ובעל הברית אשר נאמן בבריתו[39] וקים מאמרי רז”ל נעלם ממנו דברי הרשב”א [אהבת דוד, עמ’ שב]

The new edition does not reference to what he is referring to, but it’s to a passage in R’ Pinchas Hurwitz’s Sefer HaBris, a work which he quotes two more times further on[40] (also not noted in the sources). Here is the passage:

What is more interesting is that he quotes R’ Pinchas Hurowitz’s Sefer Habris three times in a drasha which was delivered in 1799, less than two years after the Sefer Habris was first printed (1797); this shows us that he went through parts of the work right away.[41] This is yet an additional source demonstrating the great popularity Sefer Habris enjoyed even right after it was printed. 

Learning Kabbalah

The cause for this evil movement, writes R’ Fleckeles, was because:

ושורש כל הקלקול הוא בעבור שאינם עוסקים בגמרא ושלחן ערוך רק במדרשי האגדות ובמאמרי זוהר, לחזק בנינים של שוא ותהו [אהבת דוד, עמ’ שו].

In this Derasha he writes out very clearly that one should not learn Kabbalah if one did not yet master other areas of Torah first.

וזה העיקר שיעשה האדם וחי לעולם אם הוא שונה הלכות כדתנא דבי אליהו והובא מגילה… כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ופירש”י, משנה ברייתא… לא מצינו לא בבבלי, לא בירושלמי, ולא בתנא דבי אליהו, ולא בספרי וספרא ומכילתא, ומדרש רבות, שאליהו בא לבשר כל העוסק בסודי תורה בכל יום הוא בן עולם הבא [אהבת דוד, עמ’ רצב] 

אחי ורעי הנאמנים בבריתי, שמעו ותחי נפשכם, די לנו ולבנינו בתוך הגולה, אם אנו עוסקים לילות כימים, בתלמוד בבלי עם הרי”ף והרמב”ם ותוספות והרא”ש והטור והשלחן ערוך, עם האחרונים הוא תלמוד הקדוש, והעוסקים בו קדושים. וקבלה בידינו מאת גאונים הקדמונים הקדושים אשר בארץ המה, אם משיח ה’ אשר יתגלה כבודו ימינו בקרב, לא יהיה בקי בכל הש”ס עם כל הראשונים והאחרונים, אף שיהיה שלם בכל החכמות הרמות ונשגבות, ברור כשמש שאין זה משיח ה’, אלא מלבד כל המעלות ומדות שמנו חכמים ונביאים, צריך להיות גם כן גדול שבגדולים בגמרא ובפוסקים, וכלל גדול הזה הוא בכל דברי הנביאים והחכמים, והמשכיל יבין [אהבת דוד, עמ’ שח].

This is why the content of the letter from R’ Wesseley quoting R’ Yonasan Eibeschuetz was very important for him to quote at the outset; this is one of the main themes of the work.

Elsewhere in the drasha he writes:

ידעתי שיביאו ראיות, מספרים אשר לא נשנו בי רבי חייא ורבי אועיה, ואף הרי”ף והרמב”ם ורש”י ותוס’ ור”ן והרא”ש לא ידעו מהם, ולאו בעיזקתא דשלמה מלכא, ואף לאו מר בריה רבנא חתים עלייהו, ובפרט כאשר שמענו כן ראינו, הקלקול יותר על השבח המגיע לכתבים, הרבה עסקו בספרים האלה ומצאו מקומות לטעות, ואמרו דיין האמת על שמועות רעות, וקצצו בנטיעות, והמירו טוב ברע, ושמו חשך לאור. אבל מלימוד גמרא ופוסקים, לא יצאה מעולם שום תקלה, ולא מקום לטעות, רק דרכיה דרכי נועם… [אהבת דוד עמ’ רצד].

 A parallel to this might be what the Noda Bi-Yehudah wrote:

אם במה שמקובל בידינו אמרו כלל גדול, כל ברייתא דלא מתניי’ בי’ ר’ חייא ור’ אושעיא לא מתבינן מינה, הרי שחששו שלא נמלטו מן הטעות והשיבוש… וכן בכתבי האר”י לאו האר”י חתים וגם לא תלמידו מהרח”ו רק בחליו של הרח”ו גנבו הכתובים ממנו ונעתקו בלילה א’ כמה מאות ניירות ע”י כמה סופרים הלא קרוב הדבר שנפלו בהם שגיאות רבות ועצומות [דאיסטים שבתאים ומקובלים בקהלת פראג דרשה מצונזרת של הרב יחזקאל לנדא, תק”ל, עמ’ 355].

This topic was very important to him. In the introduction to his shu”t he writes:



About Kabbalistic Kavanos

Related to all this he writes:

ואחרי אשר דיבר בתקיעה של מצוה, אמר תסתירני מסו”ד מרעים, מאנשים המתנשאים בסוד שיח שרפי קודש, ועושין כוונות שוא בתקיעות, וקוצצים בנטיעות, כאשר הארכתי ובארתי קדש זה עשרים שנה, והוא בחיבור עולת ציבור ונכון להביא הדברים פה שניות, והוא כתפוחי זהב במשכיות, אמנם אמרי אחר שהוצאת הדפוס רבה היא, תמכתי עליך אתה ידידי ורעי הקורא, שתשא עיניך שמה, ומצאת את אהבה נפשך [אהבת דוד, עמ’ רעא].[42]

In the Derasha, he referred to what he wrote some twenty years earlier in Olas Chodesh Hashenei, at great length:

אני הגבר ראה ראיתי רבים מתיהדים בסודי סודות הנטועות בתקיעות, בכונות שונות ולשער הפנימית פונות, ונבעו מצפונות. אמנם עקרת הכוונה הנכונה התיכונה, לעשות המצוה כתיקונה על מכונה, שצריך לכוון עליה התוקע והשומע, זו היא לקיים מצות המלך הקדוש, אשר קדשנו במצותיו הקדושות, וצונו זה היום קדוש, תקעו לפני בשופר כי קדוש היום לאדונינו, ושארי כוונות הידועות בסוד התקיעות כולם כלולות בכונה זו, ומינה לא תזוע [מילי דשמיא, עמ’ פב].

Then he continues:

He repeats this again elsewhere in his writings:

אין רצונו לומר כוונות הספירות אלא הכונה נאמנה שלא כתב לשם קדושת השם, אלא כשאר דברים בעלמא והוא פשט פשוט בדעת כל הפוסקים ועם נעמים לא אבוא, ומעולם לא עלה על דעת קדושים הראשונים חכמים וסופרים, לחשוב מחשבות ספירות, כי בימיהם לא ידעו מאומה, מספירות בלי מה, ולדעתי העניה בלב ים הקבלה, קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבך להטעות, ומה לי ולך אצל דברים הן כבשונו של עולם, ובהדי כבשי רחמנא למה לך מה דמפקדת על פי הגמרא והרי”ף והרמב”ם והרא”ש איבעי לך למיעבד… [מלאכת הקודש, עמ’ קלג].

He concludes this Drasha by bringing the famous Teshuvah of the Maharshal about Kabbalah and some other famous sources and finally two Teshuvos of his Rebbe, the Noda Bi-Yehudah, one of them the famous Teshuvah related to saying Leshem Yichud.  

In my previous post I wrote a bit about Leshem Yichud and I quoted a passage from Sharon Flatto who writes in her ‘The Kabbalistic Culture of Eighteenth Century Prague’: 

I recently received a copy of those margins from the owner of this rare Haggadah.

From the Ari Bergmann Collection (Lawrence, NY) 

I am not sure what R’ Fleckeles held in his younger years but it appears from his later writings that he “held” strongly of this Responsa of the Noda Bi-Yehudah, as he quotes it often – in this Drasha and in his Meleches haKodesh (p. 132). 

Baruch Linda

 At the end of the work R’ Fleckeles writes: 

יעקב הסרחן ועיין ראשית למודים שער ששי מבע”ח הנושכים כו’ סדר הששי סימן כה [אהבת דוד, עמ’ שכט].

 The editors of the new edition do not elaborate which work and passage, are being quoted.

 Here is the sha’ar of the work and the relevant section being referenced.

One source about the author, Baruch Linda, is R’ Matisyahu Strashun, who writes:

וכתב על החכם ברוך לינדא תואר ירא ה’ אשר אמנם כפי הנודע בברלין עיר מגורתו עד יום מותו, חלף חוק ודת ישראל (אף כי לא המיר), שכח מועד ושבת, ובימי זקנותו לא יכול אף קרוא עברית כמעט [מבחר כתבים, עמ’ רמ].[43]

Calculating when Moshiach is coming[44]

Worth mention is one final issue that R’ Fleckeles writes a lot against, namely attempting to calculate when Moshiach will come. In the beginning of the derasha he writes that this is one of the purposes of why he wrote it: 

לכן כתבתי דרשות האל לחק ולזכרון בקהל עדת ישורון, למען ידעו עד דור אחרון, ואל ישעו אתכם דברי הרמזים, אף שהם מחורזים בדברי הנביאים והחוזים, ואל תאמינו באומר רזי לי רזי לי ואני חכם הרזים, כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ הפלאות, אז המשכילים יבינו כל היעודים וכל הנביאות, ועיין רבינו סעדיה גאון ור”י ורבינו אברהם ן’ עזרא סוף דניאל ואחרי ששוטים האלו מביאים ראיות מן הזוהר, ומחשבים קץ הפלאות בנוטריקון וגימטריאות, אף אני אביא ראיות מן הזוהר, כי תועים ומתעתעים ומוגעים, בכל חשבונות ודמיונות וחזיונות, חלומות המדומות [אהבת דוד, עמ’ רנט-רס].

Later on he writes about it at length here is the fascinating section.

R’ Elazar Fleckeles and R’ Yonasan Eibeschuetz

One final point, returning to the letter that R’ Eleazar Fleckeles printed from R’ Wessely quoting R’ Yonasan Eibeschuetz which was discussed in the beginning of this post.

I think that one point that is of some significance is not only that he is quoting a letter from R’ Wessely but that it quotes R’ Yonasan Eibeschuetz. As is well known, the relationship between R’ Yonasan Eibeschuetz and R’ Eleazar Fleckeles’ Rebbe the Noda Bi-Yehudah was “interesting”, as fully documented in Sid Leiman’s special essay When a Rabbi is Accused of Heresy; R. Ezekiel Landau’s Attitude Toward R. Jonathan Eibeschuetz in the Emden Eibeschuetz Controversy. He also refers to his various works in this volume (the Olas Chodesh Hashenei and Ahavat Dovid) with great respect.

ותמה הגאון האמיתי בספרו יערות דבש [מילי שמיא עמ’ קכט]. עיין באורים ותומים סי’ צז [שם, עמ’ קמא]; ומביאו הגאון אהבת יהונתן [שם, עמ’ נב]; וקרוב לזה מצאתי באהבת יהונתן [אהבת דוד, עמ’ רעח].

One last source on this topic is from the work Sicha bein Shnat 5560 UVein 5561 printed in Prague in 1800 written by R’ Baruch Jeiteless[45] another talmid of the Noda Bi-Yehudah which is also a work devoted to fighting Frankisim. 

 

2. In recent posts I discussed the idea of love before marriage in traditional Jewish communities. It is worth noting in this regard Rachel Morpurgo’s book of poetry, Ugav Rahel (Cracow, 1890). Here is the title page.

Rachel Morpurgo was a cousin of Samuel David Luzzatto, and a fascinating and learned figure in her own right. In the introduction to the book, p. 6, R. Isaac Castiglione tells us that Rachel’s parents wanted her to marry a certain man, but she refused as she was in love with Jacob Morpurgo. If she could not marry him, she preferred to remain single. (In the end, they did marry.)

Her cousin Luzzatto sent her a poem, trying to change her mind, and she replied also in a poem, expertly using many of the same words that Luzzatto had used. In her poem she says that if she can’t marry the man she wants, she will never marry, not even if given the possibility to marry the Messiah. Here are both of their poems, from Ugav Rahel, pp. 50-51, and Rachel’s poem in honor of her marriage, p. 52.

 

Here is another interesting poem from p. 71. We see that Morpurgo wanted to join Moses Montefiore on his journey to the Land of Israel.

On p. 73 she has a poem of joy after an evil Catholic priest died and was buried on Purim.

She was also able to write riddle poems, which was a popular genre among the Hebraists. Here is one from pp. 76-77

3. In the archive of R. Isaac Herzog there are a number of letters from R. Herzog relevant to the issue of science and Torah.[18] He was writing to scientists and historians asking them how certain it is that the world is billions of years old and that humanity has been in existence for more than 6000 years. One of the people he wrote to was Professor George F. Carter. Carter was a believing Catholic, and in his letters to R. Herzog you see that he could not understand why there should be any conflict between Torah and science. It astounded him that R. Herzog seemed to feel that the scientific and historical information in the Torah must be accepted as factual, when from his Catholic perspective the point of the Bible is not to provide facts of this nature. In his letter of November 23, 1953, R. Herzog wrote to Carter.

[L]et me recapitulate my problem. Not that we have as a dogma a certain chronology but the chronology automatically results from the plain text of the Book of Genesis, as you undoubtedly know yourself, that troubled the minds of some great rabbis nearly a century ago with the rise of the science of Geology. Most ignore the data of science altogether. Some, however, replied that the world was created enormous [missing word] of time ago, but that at certain points mankind was recurrently blotted out and the present world is a certain phase in that recurrent process of creation and destruction. Hence they explained the fossils which bear evidence of such high antiquity etc. They based their explanation upon an old saying in a pre-mediaeval Rabbinic collection: “The Holy One Best be His Name kept on building up worlds and destroying them.” Note that the meaning of “destroying” in that connection is not total annihilation as you will easily understand. Now the problem as it presents itself to me is whether the short period of less than six thousand years or (counting from the deluge when according to Genesis only a few persons survived) some 5000 years is sufficient to account for the numbers of mankind, for its distribution all over the globe, for the advance and progress of mankind, which in the natural course require considerable time, say the art of recording or writing etc., etc. If you assume divine interposition, the progress could be achieved in much less time. Think of the time according to science it took wood to be turned into coal, and of the time it takes for that process at the kitchen fire-side! Yet the question remains: Is it possible to speak of such constant divine interposition within say the first 2000 years of the past 6 or 5 thousand years since the beginning of the Biblical chronology to promote civilisation, the distribution of mankind and to multiply mankind to such an extent? I may add that our great teacher Maimonides from whom your Catholic great thinker Thomas Aquinas drew so much, was in his time confronted with Aristotle’s eternity of the universe which contradicted Jewish belief. He started out with the premise that if Aristotle’s point was absolutely proved, he would explain bara in Genesis not in the sense of created but in another sense, and would thus reconcile the divine Towah [!] with scientific truth, but he found that Aristotle had not proved his point and he therefore left bara in its plain sense.[19] I say something similar. If men of science prompted by absolute truth definitely and unanimously decide that the above chronology is not only unlikely but is actually impossible and therefore absurd, I would reinterpret the Biblical text in a different sense, but before doing that, I must be perfectly certain. Remember that the divine truth of every word in the Pentateuch is a dogma of orthodox Judaism, is believed to be the word of G-d through Moses. Yet orthodox Judaism is not a slave to the literal sense. It teaches that G-d is beyond all human thought and imagination and therefore it regards the anthropomorphisms as mere figures of speech: it also lays down that the Torah speaks in the language of humans. But there is of course a difference between understanding the Eyes of G-d as meaning divine Providence and interpreting the chronology of six thousand years as standing for aeons!

In this letter, and in other letters in his archive, the issue R. Herzog is most troubled with is not the creation of the world and the evidence that this took place billions of years ago. Rather, his concern is with the length of time of humanity on earth, for if there is indisputable evidence of humanity for tens of thousands or hundreds of thousands of years, then what is one to do with the chronology that “results from the plain text of the book of Genesis,” by which he means the record of generations beginning with Adam? As far as R. Herzog is concerned, this matter is not so much a religious question but a historical question, and that explains why he inquired from experts in this matter.[20] For if we are dealing with a fact, undisputed and recognized by all experts, that humanity has existed for longer than the biblical account would have it, then following Maimonides R. Herzog believes that is no choice but to read the Torah’s account in a non-literal fashion.

Readers can correct me if I am wrong, but I think that in the Modern Orthodox world the matter that R. Herzog was so exercised about has been settled. In other words, I don’t see any evidence that people in these communities are concerned that in Modern Orthodox schools, in classes on ancient history, students are taught things such as that around 10,000 BCE farming communities existed in the Middle East and North Africa. I know from personal experience that textbooks used in Modern Orthodox schools offer precisely this sort of information that assumes that human civilization predates the traditional Jewish reckoning. From what I have seen, this is presented to the students without, however, taking the step that R. Herzog mentioned, namely, explaining what then becomes of the biblical chronology when it is no longer viewed as historical.[21]

7. In my post here I mention that in medieval rabbinic literature the words צעירים and דורשים mean Franciscans and Dominicans. David S. Zinberg called my attention to R. Joseph Ibn Caspi, Mishneh Kesef, vol. 2, p. 257. In commenting on how Moses was not celibate and even took a second wife, he writes:

כי אינו צעיר ודורש, או אגוסטי וכרמלי

“For he was not a Franciscan or a Dominican or an Augustinian or a Carmelite.”

Zinberg also called my attention to Mishneh Kesef, vol. 1, p. 106, where he writes about כת הצעירים מארצנו זאת

I also found that R. Israel Moses Hazan, Nahalah le-Yisrael, p. 84, refers to the Dominicans as כת הדרשנים

8. I know readers will be happy to learn of a significant event in the world of Torah and academic Jewish scholarship: A previously unknown responsum by Maimonides has just been published in Divre Hefetz 7 (Tishrei 5777). You can see it here.

9. The newest book in my series, Studies in Orthodox Judaism, has appeared. It is Darren Kleinberg, Hybrid Judaism: Irving Greenberg, Encounter, and the Changing Nature of American Jewish Identity. Anyone interested in a discount copy of the book should be in touch with me.A few other books recently appeared that I would like to bring to readers’ attention. R. Moshe Zuriel published the following works by Naftali Hertz Wessely: Gan Naul, Sefer ha-Midot, Migdal ha-Levanon, and Hikur Din. The first two books have been published before, but Zuriel has included unpublished material. Migdal ha-Levanon appears in print for the first time. All scholars who deal with Wessely will have to examine these works.

Another recent publication is R. David ben Judah he-Hasid, Sefer ha-Gevul, edited by Bentsion Cohen. This is a kabbalistic work published from manuscript. The author, R. David, is none other than the grandson of Nahmanides. Here is how the book is described on the cover: “This book is one of the first attempts by a contemporary of the Zohar discovery to give a lucid and graphical interpretation to the mysterious complex issues of divinity as discussed in the Idra Rabbah of the Zohar. His approach is one of the earliest to present an interpretation of the Sephirot in the image of a person.” The book also includes the numerous illustrations that appear in the manuscript.

10. Readers sometimes ask me about upcoming lectures, so I would like to inform people that on the Shabbat of Dec. 16-17, 2016 (including Saturday night) I will be speaking at Ner Yisrael in London. On Sunday night, Dec. 18, I will be speaking at the Hampstead Synagogue at 8:15pm. The topic is “Some Strange Jewish Christmas Eve Practices.” On Wednesday, Dec. 21, I will be speaking at the London School of Jewish Studies at 8pm on the topic of “Touching God: What Are the Limits of Orthodox Theology?” On Thursday, Dec. 22, I will be speaking at Shomrei Hadath at 8pm on the topic of “Sense and Censorship: Is Historical Truth an Orthodox Value?” On the Shabbat of Dec. 24-25 (including Saturday night) I will be speaking at Kehillat Ohev Shalom.

On the Shabbat of Jan. 6-7, 2017, I will be in Flatbush. During services on Friday night at Bnei Yitzhak, I will give a short talk on R. Elijah Benamozegh. After an early tefillah at the Sephardic Institute, I will be speaking at 8:45am on “The Philosophy of Rav Kook: Is It Still Relevant?” On Shabbat afternoon at 3pm I will be speaking at Beth Torah on “Judaism and Islam: Some Historical and Halakhic Perspectives.” On Saturday night at 8pm I will be speaking at the Sephardic Institute on “Did the Sages Always Tell the Truth (and Should We)?”

All the comments to the previous posting (“A Note on R. Bezalel Alexandrov’s משכן בצלאל and its Prenumeranten”) are deeply appreciated. It’s what makes the Seforim Blog required reading for anyone interested in serious scholarship. I cannot possibly address all the comments. The references in the notes to the essay address some of the issues raised. To Yisrael Dubitsky’s important  comments, one should add that privately owned copies of the two parts of משכן בצלאל  are available, at the very least, in New York and Silver Spring, Maryland. Having said that, the fuller editions of  משכן בצלאל  and  ילקוט בצלאל  remain rare books. Hopefully, online resources such as Hebrew Books and Otzar Ha-Hokhmah will scan the fuller texts and make them available to all. Lest Yisrael’s comment about YU’s copy of   משכן בצלאל  be misunderstood by an uninformed reader (“Mishkan Betsalel is available at 4 libraries that reported to OCLC [YU is not one of them]”), rest assured that the Mendel Gottesman Library at YU owns a full edition of  משכן בצלאל. The Gottesman Library lists some 200,000 volumes of Judaica on its on-line catalogue, and these are reported to OCLC. Those 200,000 volumes form the basic books necessary for a Jewish Studies research library. But like many Jewish Studies research libraries, YU has many other collections of Judaica, catalogued and uncatalogued. One of those catalogued collections (not on-line) lists the full edition of  משכן בצלאל , which, courtesy of the YU librarians, I was able to consult when preparing the essay.

While the focus of the essay was not on  הסכמות , since the bulk of the comments focused on the  הסכמות of the  חפץ חיים  , I shall attempt to address that issue, and only briefly.

1. Whether one chooses to recognize the letter of the  חפץ חיים  as a הסכמה  or not, the letter remains one of the three reasons for bringing  משכן בצלאל  to the attention of the public. Any letter of the  חפץ חיים  is a treasure. This particular one is published only in משכן בצלאל   (and in the secondary sources based upon  משכן בצלאל).

In sum, given the uncertain (and changing) definitions of the term הסכמה through the ages, I cannot speak with confidence that I know precisely, in every case, what is and what isn’t a  הסכמה. And I certainly have no monopoly on wisdom. Nonetheless, for the reasons listed above, I am persuaded that R. Bezalel Alexandrov asked the חפץ חיים for a הסכמה in 1923, and printed the one he received. Readers will have to decide for themselves the precise status of the חפץ חיים’s letter printed at the beginning of משכן בצלאל. But whatever they decide, they need to bear in mind the variety of definitions of הסכמה through the ages, they need to examine all the evidence, and they need to realize that their conclusion will be only one opinion among many others, and not necessarily the correct one.