1

What is wrong with Artscroll?

|
What is wrong with Artscroll?
by Eliezer Miller
A better question would be is what is right?
The latest work produced by Artscroll in the Milstein Series is Isaiah[1]. Written by Rabbi Nosson Scherman, the general editor of Artsrtscroll himself, it is the inaugural volume of the interpretation of the Later Prophets.
Firstly, one must praise Artscroll for a completely new typesetting of the Rashi, Radak, Metzuadas David and Metzudas Zion. But to what purpose?  If was to give us a clear text, has not a clearly superior work of this kind has been done by Keter? They, at least, addition, edited these works using ancient manuscripts.  If, then, they are printed in this series is to help us with the translation and commentary – is that not the very purpose of Artscroll’s English translation and commentary? Perhaps, then, they are included to keep the tradition of Mikraos Gedolos?  If so why are many other parts of Mikraos Gedolos commentators like Gr’a and Toldos Aharon missing?  The space taken by these commentaries could have surely been used for a lengthier, more comprehensive, English commentary.
Secondly, one can understand why the editors ignored the extensive archeological work that has been done in the past few years. Archeology in the City of David and Samaria shed much light on the realia that is part of the prophecy[2].
The discovery of the Dead Sea scrolls has changed the whole of the study of Isaiah.  The Isaiah scrolls are the only complete text of a sefer in Tanach from that time. They have revealed multiple variants and commentaries.
However, to include these studies in the sefer would have negated the principles on which “Mesorah” publication stands, that of strict adherence to the received tradition.
Similarly, the incredible amount that has been learnt from etymological studies by Semitic language scholars is hard to ignore. Because non-traditional scholars do this work, they are ignored by Rabbi Scherman – to his, and to his readers, loss.
Thirdly, one could also understand the “bowlderisation”[3] involved in the translation.  The great poetic masterpiece that was achieved by the Revised Authorized Version has inspired myriads of readers; the majestic language gave, at least faint echoes of Isaiah’s monumental use of his imagery and metaphors.  That translation surely has Christological inferences and counter-Halachic tendencies.[4] Their exclusion is understandable.
On the other hand, Artscroll’s awkward phraseology, mistranslations, and incorrect insertions make one, literally, cringe.  Their translation has managed to change one the worlds greatest literary work into a children’s eighth-grade reader, unworthy of the text.
Lastly, one must feel that Rabbi Scherman is forced to ignore the obvious parallels to the rebuilding of Zion in our days. The Return to Israel, the re-establishment of the State of Israel and the foretold “footsteps of the Messiah” are apparent to any reader of the prophecy. This omission is so enormous, that it is difficult for the modern reader to swallow.  Has the orthodox world been so influenced by the rejectionist in the Satmar- Neture Karta – Brisk axis, that they have accepted the absurd notion that that the State of Israel has no theological significance?
Given all the above critiques, and understanding the reasons, the real problem is internal. The real problem of this work is that it contradicts the very basis of the credo of Mesorah Publications.
There are a number of examples as how Mesorah publications has disregarded their mandate.
1) The Prophecy of Isaiah was a focal point in the Talmud and Midrash.  There is hardly a Pasuk that is not quoted and explicated in the classical sources.  One would venture to say, that percentage wise, in the Talmud and Medrash, many more pasukim from Isaiah are mentioned than pasukim from Chumash[5].  Indeed works that cite these sources are widely available.[6] Yet these citations are few and far between in the commentary[7].  When they are cited, the accompanying commentaries by the Rishonim are rarely mentioned.
This lacuna is distressing.  Did Rabbi Scherman not make an effort to use them, or was he oblivious to their existence?
A few random examples:
I) 42:5 ….Who gives a soul to the people upon it, and a spirit to those who walk upon it Artscroll pg.323: He gives a soul equally to all the people on earth (Radak) A spirit of sanctity (or prophecy- Abarbanel) to those who walk in his ways.
Yet: Yerushalmi[8]: Rashbal in the name of Bar Kapra:  The land on which I placed life first, will be the first for the coming of the Messiah.  What is the reason “He gives a soul to the people upon it.   Thus the Rabbis of Babylon have lost.  Rabbi Simai said:  The Almighty makes the land slippery in front of them and thus they slide like bottles.  When they reach the land of Israel their souls are with them….
ii) 27:13 ….It shall be on that day a great shofar will be blown… Artscroll pg. 209: On that great day of ingathering, all the exiles will be gathered together (as if –Radak) by the blast of a great shofar Abarbanel, R’ Hirsch
Yet: Talmud[9]:  The ten tribes have no place in the world to come… these are the words of Rabbi Akiva.  …Rabbi Simon said: if their actions are (still) like today, they will not return.  If not, they will return.  Rebbi said: They will come to the world to come as it said “On that day a great shofar will be sounded”.
(One feels that these random examples, among many, are teaching fundamentals of Jewish thought. Why were they not mentioned?  In their place Artscroll quotes two Chassidic Vortlach!)
2) There are comparatively few extant works by the Rishonim on Isaiah.  One would suppose that the Christian censors either cut them severely[10] or discouraged their publication. However, a few such works have been found and published.[11]  In these sefarim are important ideas that have not found their way into Artscroll, once again to its, and our loss.
A few random examples;
I) On that day (people) will sing about (Israel), “A vineyard of fine wine”. I am Hashem who guards it: I water it frequently, lest it be held account against it, night and day I will guard it.
Artscroll pg.203: From the cup of punishment I shall pour on them only a little at a time, because if I were to deliver the full of retribution all at once, they would not survive it. (Rashi)
Yet: Ibn Ganach:  It comes to tell us that Israel will not be included in the punishment, that is to say; I will revisit their sins on the nations, but I will not revisit (Israel’s) sin
ii) 52:2 Formerly he grew like a sapling ….
Artscroll (pg. 401): Before the redemption raises Israel to its new eminence, the nations will regard it with contempt…
Yet: Rambam: The quality of the ascent (of the Messiah) is that not that we will know at all before his ascent whether he is or not the Messiah, even if it is said of him that he is the son of so-and-so from so-and-so’s family.   Rather an unknown man shall rise before his identity is revealed, with signs and miracles, which we will see that it is he that performs them.  This will prove the truth of his claims and the truth of his patrimony.
(Again One feels that these are basic to our beliefs, and are puzzled by their omission)
3) The truth that even a casual reader will note that there are at least two different styles of commentaries of Isaiah in this work.  The first 40 or so chapters were written in one style, and the last chapters by a different commentator.  (Perhaps the same author wrote them at different times of his life.)
The first Chapters are basically a summary of the classical commentators.  These summaries are widely available[12], albeit in Hebrew[13]. If he wished to improve on these works, one wonders why Rabbi Scherman ignored Rav Eliezer MiBalgantzi, Rabbi Yishaya Mitrani, Ibn Kaspi and Ayin Hamesorah (published from manuscripts in Keter).
Remarkably, the style of commentaries in the second part of the Sefer are completely different.  No longer only the classical commentaries are mentioned. Mari K’ra, Orchos Chaim, Shem Shmuel, Artscroll’s own edition of Rav Schwab, and many other commentaries suddenly make an appearance.  Rabinowitz masterful Daas Sofrim[14] and Hirsch’s Essays are mentioned.
One, however, wonders how Rabbi Scherman chose whom to exclude.  Rav Schwab’s, somewhat idiocentric ideas are often quoted while Sorotzkin’s Rinat Yitchak[15], Rav Dovid Cohen’s many works [16]are ignored.  One understands (but does not condone) the omission of Mossad Harav Kook’s Daas Mikra[17] because of its “modern” leaning, but what could be wrong with Hatorah Hatemimah[18]? Emek Hanetziv is Kosher (pg. 385) but the G’ra does not make the cut[19]!  Additionally there are many commentaries of the Haftorahs, which are similarly ignored
A few random examples:
I) 41:2 Who inspired (the one) from the East, at whose  (every) footstep righteousness attended….
Artscroll pg.311: This is a reference to Abraham, who came from Aram, which is east of Eretz Israel…
Yet: Rinat Yitzchak[20] explains this verse as the dispute between Rashi and the Gr’a.  In Shabbat 156a uses this verse to prove that there is no Mazal (Astrology) for Israel. Rashi explains that prayer and repentance can change the mazal.  The G’ra explains that Mazal only applies to the nations, whereas Israel is above the stars and independent of Mazal.
ii) 28:7 …the kohen and the (false) prophet have erred because of liquor and corrupted by wine, they have strayed because of liquor, erred in vision.
Artscroll pg. 211: Rather than refer to the drunkenness and hedonism of the people, Isaiah refers to the drunkenness and the hedonism of the leadership, the Kohen and the prophet.
Yet: Rabinowiz[21]: To claim that this refers to the kohanim in the beis hamikdash and to the prophets, contradicts all accepted opinions.
…. Nowhere does Isaiah mention false prophets, for no one would dare to call himself a prophet in the days of Isaiah…. It is unlikely that Isaiah would refer to the priests of Baal as Kohanim.  It is certain that Isaiah was referring to himself.  He was not able to communicate with people that were immersed in wealth and success, indulging in feasts and parties.  It is unlikely that he speaks of gross drunkenness.
4) Perhaps the most important criticism is that, as in many of Artscrolls biblical works, there is the tendency to trivialize Judaism.  In the Schottensten Talmud, (especially the Jerusalem Talmud) Artscroll has shown that they are able to do extensive research, and to explicate almost all fundamentals[22]. Not so in the Artscroll Tanach series. There is little attempt to explain the fundamental concepts of Judaism.
Instead we are fed homilies, “Vortlach”, Hassidic Meiselach and childish moralisms.  We miss the scholarly discussions, the Machlokes and textual variations that are so beautifully presented in the Schottenstein Talmud.
Yishayahu speaks to the generations.  To portray him as a medieval sermonizer is, to sat the least, disrespectful and trite.  The Milstein Series could, and must, do a better job.  They owe this to modern reader.
Artscroll’s job is to sell books.  Apparently, in their eyes, the public is not interested in serious scholarship, nor keen to hear Isaiah’s biting criticism of the hypocrisies of institutions. They perhaps feel that to try to sell a sefer that practically tells the buyer that Hashem does not support these institutions would make no sense.  One hopes that this is not true.
But at least let Rabbi Sherman fulfill his mandate by presenting us with a traditional comprehensive commentary equal to the Schottensten scholarly commentaries on the Talmuds.

 

[1]
The Later Prophets: Isaiah, Mesorah Publications 2013
[2]
We can see the upper pool and the lower pool, etc.
[3]
To modify by abridging, simplifying, or distorting in style or content
[4]
“Unto us a child is given.”Etc.
[5]
In an unscientific count in Ayn Hamesorah, about 30% of Chumash pasukim are cited compared to 98% of Isaiah’s pasukim.
[6]
Stern, Menachem: Torah SheB’al Peh, Jerusalem 2001. Neusner, Jacob: Isaiah in The Babylonian Talmud and Medrash, , NY 2007.
[7]
A cursory reading counts only a few dozen citations.
[8]
Kesubos 12:3
[9]
San: 110b
[10]
See Neubauer’s edition of the  ‘hine yaskil avdi”
[11]
Kovetz Perushim Lesefer Yishayahu, Jerusalem 5731.  Tafsir Saadia Gaon, S. Ratzabi Bnei Brak 2004
[12]
Laniado Shlomo: Keli Paz, , 1637, Reprinted Jerusalem 5731
[13]
An adequate work by Rosenberg, A. J.: Mikraos Gedolos, The Judaica Press, 1992 has long been available
[14]
Rabinowitz, Chaim Dov, Daas Sofrim, Jerusalem 1980
[15]
Rinat Yitzchak, Yitzchak Sorotzkin, Wikliff 1998
[16]
Cohen, David: Ohel David,  1998 –
[17]
Chacham, Amos: Daat Mikra, Jerusalem 1988
[18]
Stern, Yechiel Michal: Hatorah Hatemimah, Jerusalem 5732
[19]
Katzenelenbogen, S.:Biur Hagr’a Neviim, Jerusalem 2002
[20]
ibid pg. 144
[21]
Ibid
[22]
See however: Our Torah, your Torah and their Torah: An evaluation of the Artscroll phenomenon by B. Barry Levy and Tradition 19(1)(Spring 1981): 89-95 and an exchange of letters in Tradition 1982;20:370-375.


Publication of New Book, Kana’uteh de-Pinhas, by Seforim Blog Contributor, R. Bezalel Naor

|
Publication of New Book, Kana’uteh de-Pinhas, by Seforim Blog
Contributor, R. Bezalel Naor
RABBI PINHAS HAKOHEN LINTOP (1852-1924)
Pinhas Hakohen Lintop, Rabbi of the Habad community of Birzh, Lithuania, was an intimate friend and colleague of Rabbi Abraham Isaac Hakohen Kook. Their friendship began when Rabbi Kook served as Rabbi of Zoimel, Lithuania and later Boisk, Latvia, and continued even after Rav Kook immigrated to Erets Israel.
What Rabbis Kook and Lintop shared in common, was the belief that the knowledge of the “inwardness of Torah” (“penimiyut ha-torah”) contained the medicine for the spiritual malady of the generation. Both men attempted, each in his own way, to disseminate Kabbalah to the masses. For this, they came under criticism from their rabbinic peers.
Rabbi Lintop was unique in that he was one of only three major Lithuanian kabbalists in that country at the beginning of the 20th century: Solomon Elyashev, Abraham Isaac Hakohen Kook, and Pinhas Hakohen Lintop.
The present book, Kana’uteh de-Pinhas (The Zeal of Pinhas) pivots on a hitherto unpublished letter of Rabbi Lintop to Rabbi Kook, then serving as Rabbi of Jaffa, Erets Israel. The lengthy letter consists of a detailed critique of the recent work of Rabbi Solomon Elyashev of Shavel (1841-1926), Hakdamot u-She’arim (Piotrkow, 1908), the first part of Rabbi Elyashev’s encyclopedic work of Kabbalah, Leshem Shevo
ve-Ahlamah.
While Rav Kook hailed Hakdamot u-She’arim as a supreme contribution to the wisdom of Kabbalah, Rabbi Lintop opposed the worldview contained therein, which as he pointed out, ran counter to both the teachings of Ramhal (acronym of Rabbi Moses Hayyim Luzzatto) and Habad (acronym of Hokhmah, Binah, Da’at, the school of Hasidism founded by Rabbi Shneur Zalman of Liadi).
Much of the present work is an attempt to unpack Rabbi Lintop’s specific criticisms of Hakdamot u-She’arim, while in the process sharpening our understanding of the ideological touchstones that set apart the respective teachings of these three great kabbalists, Rabbis Elyashev, Kook and Lintop.
The book, in Hebrew with an abstract of a few pages in English, is replete with a photo of Rabbi Lintop, his final repose in Birzh, and facsimiles of the titles of his works and some of his manuscript letters, which are of historic interest for their description of conditions in Lithuanian Jewry in the first quarter of the twentieth century (especially their vivid description of the rapid acceleration of the process of secularization and decline of rabbinic authority in the aftermath of World War I). An appendix of the book discusses Rabbi Lintop’s critique of Maimonides’ Thirteen Principles of Faith, a controversial topic which of late has been the focus of several rabbinic and academic studies. (Of especial note is Marc B. Shapiro’s The Limits of Orthodox Theology: Maimonides’ Thirteen Principles Reappraised.)
Another appendix of the book is devoted to Rabbi Solomon E. Jaffe (1858-1923), Chief Rabbi of New York after the demise of Rabbi Jacob Joseph, and to the short-lived Rabbinical Seminary (Yeshivah la-Rabbanim) that Rabbi Jaffe headed in New York (1909-1910) during the temporary closure of Rabbi Isaac Elchanan Theological Seminary (RIETS), today the rabbinical seminary of Yeshiva University. Rabbis Jaffe and Lintop overlapped in the rabbinate of Vabolnik, Lithuania circa 1888 and maintained cordial relations even after Rabbi Jaffe relocated to the United States.
Kana’uteh de-Pinhas is available at Bigeleisen and also from R. Naor’s website, www.orot.com.


Plagiarism, Halakhic Paradox, and the Malbim on Kohelet

|

Plagiarism, Halakhic Paradox, and the Malbim on Kohelet
by
Marc B. Shapiro
1. A story recently appeared alleging plagiarism in the writings of R. Yonah Metzger.[1] Such accusations are nothing new and the topic of plagiarism in rabbinic history is of great interest to me. Many of the scholars of Jewish bibliography have also written about the phenomenon,[2] and a good deal on the topic has appeared on the Seforim Blog.[3] Suffice it to say that every generation has had problems in this regard, and we see even see apparent instances of it in the Talmud.[4] The examples range from taking another’s ideas (including one’s teacher[5]), to copying sections of another work, to reprinting an entire book and changing the title page.[6] It is interesting that R. Moses Sofer, unlike others, is reported not to have been troubled by people plagiarizing from him. As he put it, he doesn’t mind if they attach his hiddushim to their names, as long as they don’t attribute their own hiddushim to him.[7]
R. Isaac Sternhell, in the introduction to his Kokhvei Yitzhak, vol. 1, gives a good illustration of how widespread the problem of plagiarism has been in explaining why R. Joseph Karo and R. Moses Isserles don’t mention anything in the Shulhan Arukh about the obligation to repeat a Torah teaching in the name of one who said it (itself of great importance, not to mention the geneivat da’at involved if one doesn’t give proper credit [8]). R. Sternhell states that that since so many people plagiarize, including תלמידי חכמים שיראתם קודמת לחכמתם, therefore, just like it is a mitzvah to say that which people will listen to, so too it is best to be quiet about something they won’t pay attention to [9]. R. Sternhell reports that this reason was actually given by R. Yissachar Dov Rokeah of Belz in explanation of why there is nothing in the Shulhan Arukh about the prohibition of leshon hara.[10]
והם מתוך שחששו מלהביא קטרוג על כלל ישראל התעלמו מדינים אלה בפסקי הלכה והשמיטום. ובכך קיימו דברי הנביא עמוס (ה’ ג’) והמשכיל בעת ההיא ידום
R. Sternhell then lists a few books that plagiarized, and the books from which they stole. The problem is that he only identifies the plagiarizing books by their initials, which makes identifying them quite hard.
Today we have Otzar ha-Hokhmah which makes spotting plagiarism easier. Let me share with you one example. I am a long time reader of the journal Or Torah, which is where so many of R. Meir Mazuz’s writings have been published. In Tamuz 5758 an article appeared by a certain R. Daniel Weitzman. Here are the first two pages. On the second page there is something suspicious, which I don’t know if anyone other than me would take notice of. He cites R. Weinberg’s famous responsum on abortion but instead of citing it from Seridei Esh, he refers to an earlier appearance in Ha-Pardes. This sort of thing immediately sets off bells for me, since how would a rabbi in Israel in the pre-hebrewbooks.org and pre-Otzar ha-Hokhmah era have access to a thirty-year-old issue of Ha-Pardes? How would he ever come to that? In fact, if you look at the article, it seems that he doesn’t even know what Ha-Pardes is, referring to it as Pardes. The title he gives to R. Weinberg’s article is also not correct and is taken from the source he plagiarized from.

 

Now compare what Weitzman wrote with what appears in R. Shmuel Hayyim Katz’s Devar Shmuel (Los Angeles, 1986).


Weitzman has not just plagiarized, but he has copied word for word from Katz. Needless to say, I was quite distressed when I saw this. Since it is rare that someone plagiarizes only once, I decided to check Weitzman’s other articles that appeared in Or Torah.

Here is an article from Tamuz 5757 (first page, but here is a link to the complete article).

This article is also plagiarized from R. Katz’s Devar Shmuel.

And here Weitzman’s article from Or Torah, Av 5758, and it too is plagiarized from R. Katz’s Devar Shmuel.

  

Here are the pages from Devar Shmuel:

With the aid of Otzar ha-Hokhmah I was able to find the following. Here is the first page of Weitzman’s article that appears in Or Torah, Heshvan 5761.

It is taken almost word for word from R. Mordechai Friedman’s Pores Mapah (Brooklyn, 1997).

 

Pores Mapah is not a well-known book (although it has much to recommend it), and having been published in the U.S. was probably hard to come by in Israel. This is the perfect sort of book for an Israeli to plagiarize from, and years ago it would have been virtually impossible for anyone to realize what had happened. Yet with Otzar ha-Hokhmah I was able to locate the plagiarism in a matter of seconds.
I think the explanation for plagiarisms like this is simply because people are greedy. They not only want that which they can achieve, but want to take from others as well. To once again cite the Gaon R. Mizrach-Etz, “a man’s got to know his limitations.”
Yet I must also note are cases of men who plagiarized in their early years but later became great Torah scholars, showing that a youthful error need not determine the course of one’s subsequent development.[11]
Sometimes, what appears to be a plagiarism has a much simpler explanation.[12] Here is a page from R. Moses Teitlebaum’s Heshiv Moshe, no. 87.

Compare this responsum with what appears in R. Abraham Bornstein, Avnei Nezer, Hoshen Mishpat, Likutei Teshuvot no. 101. The responsa are basically identical except for the dates and addressee.

What is going on here? I think it is obvious that R. Bornstein had a handwritten copy of the responsum, which he presumably copied out of Heshiv Moshe, a work published in 1866. After his death the one who put together his responsa did not realize that this was a responsum of R. Moses Teitelbaum, so he published it adding Bornstein’s signature and a new date. He also assumed that when the original responsum referred to the questioner as ש”נ it meant שינאווי when in fact it means שיאיר נרו or שיחיה נצח. Furthermore, in the original responsum it states דבר זה מתורת משה ילמדני which is an allusion to the one being asked the question, R. Moses Teitelbaum. Yet this was overlooked when the responsum was included in the Avnei Nezer.

Here is another example of what has been alleged to be plagiarism.[13] It is a passage from the Beur Halakhah, 494, s.v. מבחודש השלישי.

 

Now look at the Shulhan Arukh ha-Rav, 494:8-11, and you can see that it has been copied word for word, even though at the end of the Beur Halakhah it states: זהו תמצית דברי האחרונים

 

What to make of this? One of the commenters on the site that calls attention to this text sees here an indication that the Hafetz Hayyim’s son was also involved in the writing of the Mishnah Berurah (as he claimed), since the Hafetz Hayyim himself would not do such a thing. Yet matters are more complicated than this, as there are also other places where the Mishnah Berurah copies word for word from the Shulhan Arukh ha-Rav (and presumably from others sources as well).[14] Are we to assume that these were all inserted by his son?

It appears that the Hafetz Hayyim’s conception of what was proper in using earlier sources differed from what is accepted today, much like standards were also different in medieval times. Furthermore, since the Hafetz Hayyim writes זהו תמצית דברי האחרונים, even from a contemporary perspective we are not dealing with plagiarism. But the question is – and I don’t have the answer – why in some places the Hafetz Hayyim did not indicate when he was taking material from the Shulhan Arukh ha-Rav. He does mention in the introduction that the Shulhan Arukh ha-Rav is one of the sources from which his own commentary derives its material, and he constantly refers to it, so why in this case is there no indication of his source? Maybe one of the readers can answer if the Shulhan Arukh ha-Rav is unusual in this regard, or if this is done with other sources as well. As far as I know, we don’t yet have an edition of the Mishnah Berurah that provides all the sources used in the text.
2. In Ha-Ma’ayan, Tishrei 5771 and Tevet 5771 there are articles on the idea of “Halakhic Paradox” by R. Michael Avraham and R. Meir Bareli. You can see Ha-Ma’ayan online here.
Here is another halakhic paradox that I found in the journal Ohel Yitzhak, Sivan 5668, p. 4b. Take a look at R. Menahem Ratner’s second question. I tried to actually put what he is asking into English but was unsuccessful as my mind kept going in circles. As with all such cases, and one immediately thinks of Zeno’s paradoxes, the problem is to determine if we are indeed dealing with a real paradox or if the paradox is only apparent. So I ask those readers who want to try to get their head around what Ratner is saying, is this a real paradox or is he missing something?

3. In the past few years there were many topics I wanted to get to, but simply didn’t have the time. These matters are not much in the news now so I won’t discuss them in detail as I had originally hoped to. However, I will make a few comments as I think readers will still find the topics of interest.
Let’s start with the commentary of the Malbim on Kohelet that was published in 2008. Here is the title page.

Understandably, there was much excitement when this book appeared since it is quite an event when an unknown commentary of such a major figure is discovered. However, the excitement was short-lived, as it soon became known that the commentary was not by the Malbim but by a nineteenth-century maskil, Jonah Bardah. Even more embarrassing for the publisher, Machon Oz ve-Hadar, is that Bardah’s commentary even appeared in print in 1850. Here are the title pages.

 

This would be bad no matter who the publisher was, but the fact that Machon Oz ve-Hadar is from New Square, which is as far removed from Haskalah imaginable, makes the mistake drip with irony.
How did such a blunder happen? Today, it seems that everyone is looking for unknown material to publish. There are a number of journals that devote a good deal of space to this, and I often wonder what will happen when we run out of unpublished documents. With this mindset you can imagine how excited the publisher was when he was informed that someone had located a previously unknown commentary by the Malbim. The assumption that this was the Malbim’s text was due to the similarity between the method of commentary in the newly discovered work and other commentaries of the Malbim. Without careful examination, the Kohelet commentary was published and this would in turn lead to great embarrassment, not to mention a lot of wasted time and money.
The story of this mistake is found in a document entitled Sheker Soferim. Here is the title page.

(A softened version of this article appeared in Yeshurun 25 [2011], pp. 724ff., and there the author’s name is revealed: R. Avraham Yeshaya Zecharish.[15]) This is really a damning document as it shows that the publisher had already been told that the handwriting of the commentary was not that of Malbim. I am not going to say that the publisher knowingly printed a fraud in order to profit by the Malbim’s name. But I think it is obvious that that the publisher’s great desire to publish the work caused him ignore what he had been told and to instead rely on his own “experts.” Whoever edited the work also showed his (their?) ignorance, since when the commentary referred to רמבמ”ן , not knowing that this referred to Mendelssohn the text was “corrected” to read רמב”ן!
Despite my sense that there was no intentional fraudulence in this publication, I don’t entirely discount the possibility that the publisher knew the commentary was not by Malbim but printed it anyway. I say this because as shown in Sheker Soferim there is one passage in the commentary where the “Malbim” claims that there is a mistake in the biblical text. The editors censored this passage, and this to be expected as from a haredi perspective such a comment is heretical. But if so, could the publisher actually believe that the Malbim wrote that which was censored?
Lest people think that things like this don’t have real effects in the world, let me just note that, as pointed out by Eliezer Brodt, an entire chapter of a doctoral dissertation is devoted to the false Malbim commentary on Kohelet.[16] Just think of how many hours were devoted to this dissertation chapter, all of which were wasted.
While Zecharish points to various “problematic” elements of the commentary that the publisher should have been aware of, he misses one right on the first page.

The notes at the bottom of the page are found in the original manuscript and publication. Here is the page.

In the commentary to the first verse the “Malbim” explains how the beginning of biblical books, where the author is introduced, is written by a later person.
.ואדמה כי לא יטעה כל משכיל לחשוב אשר המחבר בעצמו דיבר אלה הדברים
In the note the “Malbim” adds:
.עיין בהראב”ע בהתחלת ספר דברים
The beginning of Deuteronomy states: “These are the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan.” Upon these words Ibn Ezra introduces his “secret of the twelve” which focuses on post-Mosaic additions to the Torah. It is incredible that while the “Malbim’s” intention is crystal clear, namely, that the beginning of Deuteronomy was written after Moses, the editors didn’t catch this and see anything problematic in the comment, a comment that would never have been made by the Malbim.[17]
——

[1] See here. For former French Chief Rabbi Gilles Bernheim’s plagiarism, see the statement in First Things available here.
I think this sentence, from the article, is particularly apt:

One of the perversions of our era is to make a god of intellectual property. Most commentators described Bernheim as “stealing” words and sentences. This is wrongheaded. Plagiarism is a sin against truth, not property. It’s first and foremost a kind of lying, not a kind of stealing. He violated our trust by speaking in a voice that was not his own, which is why in this and other cases of plagiarism the writer loses intellectual and moral authority broadly.

The importance of our spiritual leaders speaking the truth cannot be stressed enough. R. Kook writes about how forces of heresy were strengthened when people saw unethical behavior among בעלי תורה ואמונה. See Eder ha-Yekar, p. 43.
R. Joseph Ibn Caspi explains at length how a prophet, who models himself on God who is called א-ל האמת, always speaks the truth, even when speaking to his wife and children (!). See Shulhan ha-Kesef, ed. Kasher (Jerusalem, 1996), pp. 146, 163. This is so important to Ibn Caspi that he deals with a number of biblical examples where it appears that a prophet did not speak truthfully, and he argues that the meaning is not what appears at first glance. The one case where he acknowledges that we are dealing with a lie is Jacob telling Isaac, “I am Esau your firstborn” (Gen 27:19). Yet this does not affect Ibn Caspi’s thesis because he claims, p. 150, that when Jacob told this lie he was not yet a prophet.
.הנה כחש אבל עדין לא הגיע למדרגת הנבואה עד היותו בדרך חרן וראה הסולם
After his discussion about prophets and how they were always truthful, Ibn Caspi concludes, p. 163, that this is also how a חכם should behave. Our rabbis now stand in place of the prophets of old, thus they too much be paragons of truth.
With regard to Ibn Caspi’s Shulhan ha-Kesef, I would like to make one further point. In a previous post, see here, I discussed how, according to Ibn Caspi, the Torah contains statements that are not actually true, but were believed as such by the ancients. We see another example of this in Shulhan Kesef, p. 147, where he writes, in seeking to explain an example where it appears a prophet lied:
.כי הנביא שם משותף וכבר הרחיב הכתוב ואמר “חנניה הנביא” בסתם
What Ibn Caspi is saying is that even though the Bible refers to someone as a prophet, this doesn’t mean he was really a prophet. It could be that he is referred to as such because this is what the people believed, even though the people were incorrect. In other words, the Bible incorporates the incorrect view of the people in its narrative. The proof he brings is from Jeremiah 28 where Hananiah is referred to as a prophet but in reality he was a fraud.
[2] See most recently Shmuel Ashkenazi, “Ha-Gonev min ha-Sefer,” Yeshurun 25 (2011), pp. 675-690.
[3] See here.
[4] See e.g., Bekhorot 31b, Menahot 93b; R. Moses Zweig, Ohel Moshe, vol. 1, no. 41. The fact that the Sages had this problem in their own day is probably also why they stressed the importance of proper attribution. This is pointed out by R. Nathan Neta Olevski, Hayei Olam Nata (Jerusalem,1995), p. 241:
מזה נראה כי גם בימיהם כבר פשתה המספחת להתגדר בגנבי גנובי את תורת אחרים ולכן ראו חז”ל להגדיל ערך המשתמר מזה ולחשוב דבר זה בין המ”ח דברים שהתורה נקנית בהן
[5] See e.g., R. Yekutiel Yehudah Greenwald, Mekorot le-Korot Yisrael (n.p., 1934), p. 48.
[6] See e.g., Nahum Rakover, Zekhut ha-Yotzrim bi-Mekorot ha-Yehudi’im (Jerusalem, 1991), pp. 38ff.
[7] Otzrot ha-Sofer 14 (5764), p. 91:
.זה אני מוחל לכם אם אתם אומרים חידושיי בשמכם, אבל אם אתם אומרים חידושים שלכם בשמי זה אינני מוחל לכם
For a communal rabbi, who was expected to prepare his own derashot, it was unacceptable to inform his listeners that he was using material from others. However, R. Asher Anshel Yehudah Miller, Olamo shel Abba (Jerusalem, 1984), p. 187, reported one tongue-in-cheek justification of this practice if due to circumstances beyond his control the rabbi was unable to properly prepare for his Shabbat ha-Gadol derashah. Since the Talmud, Pesahim 6a, states שואלין ודורשין בהלכות פסח, one can derive from this that מותר “לשאול” מאחרים בשעת הדחק ולדרוש בהלכות פסח
[8] I mention geneivat da’at, yet according to some one who plagiarizes actually violates the prohibition against actual geneivah. See R. Yaakov Avraham Cohen, Emek ha-Mishpat, vol. 4, nos. 2, 24; R. Yaakov Hayyim Sofer, Hadar Yaakov, vol. 5, no. 38. R. Isaiah Horowitz, Shenei Luhot ha-Berit: Masekhet Shevuot, no. 71, writes about plagiarism:  יותר גזילה מגזילת ממון
R. Eleazar Kalir states that the plagiarizer violates a positive commandment. See Havot Yair (Vilna, 1912; printed as the second part of the Malbim’s Eretz Hemdah), p. 26a:
ואומרים חידושי תורה מה שלא עמלו בו רק מפי השמועה שמעו ואומרים משמיה דנפשם ועוברים על עשה . . . שכך אמרו כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
See also the very harsh comments of R. Joseph Hayyim David Azulai in his Berit Olam to Sefer Hasidim, no. 224, which should be enough to scare away at least some of the plagiarizers:
אם כותב ספר וגנב תורת אחרים . . . בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יבא בגלגול אחר ויהיה נבל ויהיה מזולזל כי נבל הוא ונבלה עמו. רחמנא ליצלן
[9] Robert Klein called my attention to the final part of R. Solomon Ephraim Luntshitz’s introduction to his Keli Yekar, where he suspects that some of the commentators who preceded him were guilty of plagiarism. See also his Olelot Ephraim, at the end of the introduction, where he claims that all the plagiarisms are delaying the arrival of the Messiah. He plays on the verse עשות ספרים הרבה אין קץ  and explains that since so many new books are full of plagiarisms, עשיית ספרים הרבה גורם איחור קץ הימים.
R. Solomon Alkabetz, Manot ha-Levi (Lvov, 1911), p. 91b, also refers to the plagiarizers of his day. I called attention to R. Eliyahu Schlesinger’s plagiarism in my review of Avi Sagi’s and Zvi Zohar’s book on conversion, available here. See p. 9 n. 29. See also my post from June 25, 2010, available here, where I cite another case of plagiarism from Schlesinger. I found these examples by chance, and I am sure that if I were to carefully examine the latter’s writings I would come up with more. Yet there doesn’t seem to be much point in doing so, since in the haredi world there simply is no accountability in matters like this.
A number of scholars have discussed plagiarism with regard to Abarbanel, and I hope to return to this. For now, let me just note the following. In his introduction to Trei Asar, p. 13, Abarbanel explicitly denies that he plagiarized, while at the same time accusing R. David Kimhi of doing so.
שהמובחרים והטובים מהפירושים שזכר רבי דוד קמחי מדבר [!] הראב”ע לקחה [!], עם היות שלא זכרם בשמו ואני איחס כל דבר לאומרו פן אהיה ממגנבי דברים
At the end of his commentary to Amos, he repeats the accusation:
ומה שפירש עוד בהלא כבני כושיים בשם אביו הנה הוא לקוח מדברי הרב רבי אברהם בן עזרא ומה לו לגנוב דברים
See R. Dovberish Tursch, Moznei Tzedek (Warsaw, 1905), p. 195; Abraham Lipshitz, Pirkei Iyun be-Mishnat Rabbi Avraham Ibn Ezra (Jerusalem, 1982), p. 131.
[10] It is hard to take this explanation seriously. Talking during the repetition of the Amidah has always been common, yet rather than omit mention of this matter, the Shulhan Arukh, Orah Hayyim 124:6, writes:
לא ישיח שיחת חולין בשעה שש”צ חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו
R. Zvi Yehudah Kook reported that his grandfather, R. Shlomo Zalman Kook, once strongly rebuked someone for talking during the repetition of the Amidah. When it was pointed out to him that דברי חכמים בנחת נשמעים, he replied that the Shulhan Arukh uses the word גוערים and that does not mean a gentle suggestion but a sharp rebuke. See R. Yair Uriel, Be-Shipulei ha-Gelimah (n.p., 2012), p. 32. (The story immediately following this one is also of interest. It records that R. Zvi Yehudah opposed the common practice [at least in America] of singing אשמנו בגדנו:
יש לומר את הדברים ברצינות, בצער ובכאב, ולא מתאימה לזה שירה 
It seems that R. Abraham Isaac Kook followed in the path of his father. See ibid., pp. 58-59, for the famous story of how R. Kook, while rav in Bausk, once slapped a “macher” in the face when he insulted R. Zelig Reuven Bengis. (The story is told in great detail in R. Moshe Zvi Neriyah, Sihot ha-Re’iyah [Tel Aviv, 1979], ch. 22.) R. Kook later explained that he did not slap the man in a fit of anger, but was of completely sound mind and did it in order to follow the Sages’ prescription of how to respond to one who degrades a Torah scholar:
“וכך אמר: “דינא הכי, מי ששומע זילותא של צורבא מרבנן צריך למחות
All I would say is that one must be careful with who one slaps. R. Yekutiel Yehudah Greenwald, Li-Felagot Yisrael be-Ungaryah (Deva, 1929), p. 25, records a story from mid-eighteenth-century Hungary where in the synagogue and in front of the congregation the head of the community slapped the rabbi in the face. This was the last straw for the rabbi (who was really a phony), and he, his wife, and children converted to Christianity.
R. Naphtali Zvi Judah Berlin would occasionally slap a student in the face. On one occasion it even led to a noisy protest by the students. Because the students refused to back down, the Netziv unable able to deliver his shiur. This led to him making a public apology to the students, which they happily accepted. See M. Eisenstadt, “Revolutzyah bi-‘Yeshivah,’” Ha-Tzefirah, June 2, 1916, pp. 1-2 (referred to by Shaul Stampfer, Lithuanian Yeshivas of the Ninteenth Century [Oxford, 2012], p. 113).
Since we are on the subject of slapping in the face, and since I mentioned R. Yitzhak Zilberstein in my last post, here is something else from his Hashukei Hemed on Bava Kamma, pp. 492-493.

 

I think it is quite interesting that he takes it as a given that policemen in Israel will beat thieves until they confess. Is there any truth to this at all? He himself thinks it is good that thieves be given a good slap in the face.

There are many more examples I could cite of people being slapped in the face, including by rabbis. One thing that is clear is that face-slapping has gone out of style.. It is like fainting, which was common in old movies. But when was the last time you saw a woman faint? It just doesn’t happen anymore.
Returning to R. Bengis, it is noteworthy that he and R. Kook were great friends from their days in Volozhin.  See the booklet Or Reuven (Jerusalem, 2011), which is devoted to their relationship R. Bengis’ letters to R. Kook in Iggerot la-Rei’yah show that he regarded R. Kook as rav of Jerusalem and chief rabbi of the Land of Israel. Only after R. Kook’s death did R. Bengis become Rosh Av Beit Din of the Edah Haredit in Jerusalem. His life-long admiration for R. Kook, even in his new position with the Edah Haredit, is, of course, not usually mentioned in haredi discussions of him. Since in the past I have criticized Yeshurun for its conscious distortions (all in the service of the haredi cause), let me now praise it for including the following in vol. 12 (2003), p. 156 n. 35.

Rabbi Nathan Kamenetsky, Making of a Godol, pp. 305-306, reports in the name of R. Yosef Buxbaum that R. Bengis knew the poetry of Pushkin. (He also quotes a report that R. Bengis did not know Russian and when tested by a government official to ensure that secular studies were being taught in Volozhin, he just repeated the page of Pushkin from memory which he had prepared ahead of time by having another student read it for him. This strikes me as an apologetic attempt to “kasher” R. Bengis, as followers of the Edah Haredit will not take kindly to the knowledge that R. Bengis knew Russian poetry.)
For a recent discussion of R. Bengis and his brother, who went by the name of “Ben Da’at”, see here.
According to an unpublished collection of Brisker stories in my possession, R. Velvel Soloveitchik said about R. Bengis that just because one is a great talmid hakham does not mean that he is also a leader. Perhaps R. Velvel had this view of R. Bengis because the latter’s extremist credentials left something to be desired.
[11] Marvin J. Heller, Studies in the Making of the Early Hebrew Book (Leiden and Boston, 2008), p. 204, writes as follows about R. David Lida: “I would suggest, and this is highly speculative and certainly not a justification, that Lida’s acts of literary piracy were youthful improprieties, albeit of a most serious nature. A young man, inexperienced, perhaps immature, from whom much was expected, hoping to impress others and to further a burgeoning career, erred and claimed authorship of works he had not written, but rather discovered in manuscript.”
[12] The following example, with some of the explanations I give, is found here.
[13] This too was noted here.
[14] In a comment to my last post, someone wrote:

“The part about Anshei Keneset ha-Gedolah requiring the Amidah to be recited twice a day and that women are also obligated in this is not from Nahmanides. This is the Mishnah Berurah speaking.”

Actually, these are the words of the Shulchan Aruch HaRav (או”ח קו,ב), quoted here verbatim.

This practice of the MB citing whole paragraphs from the SAH – without attributing the author – is common throughout the his work, in leads many times to run-on sentences and disambiguation such as the one at hand.

[15] See also the online discussion here.
[16] “Ha-Sinonomyah bi-Leshon ha-Mikra al Pi Shitat Malbim,” (unpublished doctoral dissertation, Bar Ilan University, 2009).
[17] See here where I mention how R. Yosef Reinman also didn’t know anything about Ibn Ezra’s “critical” views. In the post I also discuss the controversy regarding Reinman co-authoring a book with a Reform rabbi. In the introduction to his Avir Yosef (Lakewood, 2008), Reinman defends himself.


ביקורת ספרים: מסורת התורה שבעל פה, הרב פרופ’ שלמה זלמן הבלין

|
ביקורת ספרים: מסורת התורה שבעל פה, הרב פרופ’ שלמה זלמן הבלין
מאת: רב צעיר
הספר “מסורת התורה שבעל פה – יסודותיה, עקרונותיה והגדרותיה” שהוציא לאור לפני כשנה הרב פרופ’ שלמה זלמן הבלין, בהוצאת מכללת אורות-ישראל, עוסק בהיבטים שונים של אחד הנושאים שמעסיקים ביותר את חיי היהודי המאמין, התורה שבעל פה. הספר מכיל חמישה עשר פרקים, חמשה מתוכם רואים אור לראשונה בספר זה, והעשרה הנותרים ראו אור בכתבי עת שונים במהלך השנים. בתור לקט כזה, הספר אינו אחיד. ישנם פרקים הכתובים בצורה אינציקלופדית (כך למשל פרק י”א שהוא למעשה הערך “תלמוד בבלי” מהאנציקלופדיה העברית), וישנם פרקים המכילים חידושים מפליגים. ישנם פרקים בעלי אופי יותר בית-מדרשי, ישנם בעלי אופי יותר עממי, וישנם בעלי אופי מאד אקדמאי. ישנם פרקים עם ריבוי הפניות והערות שוליים וישנם עם מעט מאד. ככלל, המחבר משתדל לעסוק בכל מה שקשור להגדרת ולהבנת מהותה של התורה שבעל פה. אני מניח שכל מי שנושא התורה שבעל פה מעסיק אותו, בין אם זה בעל-בית שלומד דף יומי, או אברך שלומד בכולל או חוקר תלמוד באוניברסיטה, ימצא בספר זה דברים מרתקים. עוד חידוש שישנו בספר זה הוא שמצורף אליו תקליטור ובו כל הספר, זאת על מנת להקל על הלומד לחפש בספר וכדי לחסוך את הצורך בהכנת מפתח מפורט לספר. הספר הוא באורך כ600 עמודים ברוטו ונטו, כאמור, ללא מפתח וללא ביבליוגרפיה. אני מבקש להתייחס ולסקור שני נושאים משני פרקים מתוך הספר שאני מצאתי בהם חידוש. בפרק ד’ בספר, תחת הכותרת “להבנת יסודות דרכי הלימוד של חז”ל”, עוסק המחבר במדרש הידוע בתלמוד הבבלי מסכת מנחות (דף כט עמוד ב):
“אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש”ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.”
המחבר מעיר על כל שינויי הנוסח שישנם על טקסט סיפורי זה על פי כתבי יד, דפוסים ישנים וראשונים, לאחר מכן הוא נדרש לתוכן הסיפור:
–
מה פירוש “קושר כתרים לאותיות”?
–
מה פירוש “על כל קוץ וקוץ”?
–
היכן הם אותם “תילין תילין של הלכות”? הייתכן וכולם נאבדו מאיתנו? לאחרונה שמעתי בשיעור ברשת את הרב הרשל שכטר מסביר שהפשט במימרא זו זה שרבי עקיבא היה עוצר אחרי כל נקודה ונקודה בספר התורה ודורש הלכות. כלומר, ההלכות לא נדרשו מהתגים או הקוצים, אלא שהקוצים באים לבטא שלאחר כל אות שרבי עקיבא היה עובר, לומד ומלמד הוא היה דורש. עוד הוסיף הרב שכטר שהדרשנים אומרים שעל כל ניסיון לפגיעה במסורת היהודית (כל קוץ וקוץ) יש להוסיף עוד ועוד הלכות כדי לגדור את גדרה. כשמספרים סיפור זה לילדים מתארים להם שהקב”ה, בסיפור, מוסיף את התגין לאותיות שעטנ”ז ג”ץ, ואולי גם את קוצו של יו”ד. אך מעיר הרב הבלין בצדק שלא מצינו בשום מקום בחז”ל שהתגין המוכרים לנו מכונים “קוצים”. גם לא מצינו שהם נקראים “כתרים”. לא רק זה, אלא שגם לא מצינו שחז”ל קוראים להם “תגים”, כפי שהם מכונים בלשונינו, כך שגם אם נרצה לטעון שתגים הרי הם כתרים (כבלשון המשנה “דאשתמש בתגא חלף”), לא מצינו את המינוח תגים בלשון חז”ל כמשמש לקישוטי האותיות, כפי שאנו מכנים אותם.  לעומת זאת, מראה המחבר, שחז”ל קוראים “תגים” לחלקי האותיות עצמם. כך מצאנו בגמרא בשבת (קד ע”ב):
“כגון שנטלו לתגו של דל”ת ועשאו רי”ש”
וכבר הזכרנו גם את “קוצו של יוד”, חלק מהגוף האות יו”ד. המחבר הולך עוד צעד בחידושו ואת הביטוי “קושר כתרים” מפרש המחבר בתור “ממליך”, הקב”ה “ממליך” את האותיות, מעניק חשיבות לכל אחת ואחת מהן. וכך מסביר הקב”ה למשה שעתיד לקום רבי עקיבא והוא ידרוש כל קוץ וקוץ, זאת אומרת יחפש משמעות לכל אות ואות. רבי עקיבא, בניגוד לשיטת רבי
ישמעאל שסבר שדברה תורה כלשון בני אדם, ראה צורך לדייק ולדרוש כל אות ואות, כפי שאנו מוצאים בגמרא במסכת סנהדרין (דף נא עמוד ב):
“אמר ליה רבי עקיבא: ישמעאל אחי (ויקרא כ”א) בת ובת אני דורש. – אמר ליה: וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה?”
המחבר מבסס את דבריו ומביא להם סימוכין ממחברים שונים ואף ממשיך ומבאר את המשך המדרש לאור דברים אלו. בפרק ו’, הרואה אור לראשונה בספר זה, תחת הכותרת “דרשת חז”ל על ‘לא תסור … ימין ושמאל'”, דן המחבר בסתירה בין מדרשי הלכה. הספרי על הפסוק “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל” (דברים יז יא), המובא גם ברש”י שם, כותב:
“על פי התורה אשר יורוך, על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, מצות עשה. לא תסור מן התורה אשר יגידו לך, מצות לא תעשה, ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם סליק פיסקא”
בתלמוד הירושלמי (מסכת הוריות פרק א), לעומת זאת, מופיע דרשה הפוכה לחלוטין:
“יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת”ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל.”
המחבר מקשה ששתי הדרשות אינן מובנות: וכי המדרש בספרי אינו מקבל את זה שייתכן ובית הדין טועה? וכי הגמרא בירושלמי מעוניין שכל אחד יחליט לעצמו מתי לשמוע לבית הדין ומתי לא? לכן, מנסה המחבר לפשר בין שני המדרשים. לצורך זה מביא המחבר 8 (!) דרכים, ממחברים שונים, כיצד ניתן לפשר בין שני המדרשים. לאחר מכן מציע המחבר אפשרות תשיעית, משלו. לדבריו, הדרך לפשר בין שני המדרשים מונח במילה אחת הנראית לא במקומה בדברי הירושלמי. המילה “ללכת”. מילה זו, אינה מופיעה בפסוק שאותו לכאורה דורשים: “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”, אך כן מופיעה משום מה בדברי הירושלמי: “ת”ל ללכת ימין ושמאל”. לכן מסיק המחבר, שהירושלמי בכלל דורש פסוק אחר מספר דברים (כח יד):
“ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם”
כלומר, הספרי מדבר על הוראות חכמים “הדבר אשר יגידו לך”, ואלו הירושלמי עוסק בפסוק המדבר אודות ציווי הקב”ה בתורה “אשר אנכי מצוה אתכם”. על הראשון אומרת הספרי שגם אם בית הדין טעה בהוראתו חייבים לשמוע לו. אך הירושלמי מסייג זאת, שזהו כל עוד בית הדין לא הורו לעבור על דבר המפורש בתורה, כי על דבר המפורש בתורה יש לשמוע לבית הדין רק אם יאמרו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל. לא ניתן, לדעתי, לומר שפתרון זה של המחבר חף מדוחק, שהרי גם בפסוק בפרק כח לא נאמר “ללכת ימין ושמאל”, אלא “ימין ושמאל ללכת וכו'”, אך הכיוון הוא בהחלט מחודש ומרענן. יש עוד הרבה פרטים ודיונים בספר עב כרס זה. נזכיר רק עוד דיון אחד שמצאתי בו עניין מיוחד. בנספח לפרק ח’ “היחס לשאלות נוסח בספרי חז”ל”, מנתח המחבר את מעמד הבחינה המתואר בספרו של חיים פוטוק “ההבטחה” (The Promise). לדבריו, מעמד הבחינה של גיבור הספר, המתואר שם, הוא למעשה תיאור בחינה בישיבה-אוניברסיטה בניו-יורק בפני הרב יוסף דב סולובייצ’יק, הרב ירוחם גורעליק וד”ר שמואל בלקין. בחן רב, המחבר מגלה לנו לאיזה סוגיא רומז חיים פוטוק והוא מנתח ומבקר את התשובות שענה הנבחן. יותר ממה שכתבתי בפניכם יש בספר זה. אוהבי ספר ומחקר תלמודי בודאי ימצאו בו דברים אהובים.
*ברצוני להודות לרב ד”ר משה רחימי שהמציא לי את הספר ולמו”ח פרופ’ דניאל י. לסקר שעבר על דברי.


Summer of 2013 Book Sale

|

Summer
of 2013 Book Sale
By
Eliezer Brodt
This list consists of a few parts. Part one is composed of
seforim and books printed by the Iggud. The rest of the list is composed of
seforim and books which I came across while hunting for seforim. Many of these
titles are very hard to find. Some of the prices are better than others, but
all in all I think they are fair. Almost all the books are brand new or in very
good shape. Also included in this list are over one hundred titles of academic
books that are in print but are being offered here for cheaper prices. There is
only one copy of many of these titles so they are being sold on a first
come, first serve basis. E mail your order to eliezerbrodt@gmail.com. I will than send you a bill based on
what is available. Payment will be done Via Pay Pal. Shipping is not included
in the price; that depends on the order and size, ranging between 5-9 dollars (with a few exceptions) a
book. All books will be air mailed out after I receive the money.
Feel free to ask
for details about any specific book on the list. All questions should be sent
to me at eliezerbrodt@gmail.com thank you and
enjoy.

Part of the proceeds
of
this sale will be going to help support the efforts of the Seforim blog.    
חלק א
ספרים של האיגוד העולמי
למדעי יהדות
א.      
שרה
יפת, פירוש ר’ שמואל בן מאיר (רשב”ם) לשיר השירים 20$
ב.      
שולמית
אליצור, למה צמנו?  [מצוין] 20$
ג.       
צבי
בצר, מנחת שי על חמישה חומשי תורה 20$
ד.      
שולמית
אליצור, פיוטי רבי פנחס הכהן 20$
ה.      
חיים
קרייסל, לוית חן לר’ לוי בן אברהם 20$
ו.       
יאיר
שיפמן, מורה המורה לשם טוב פלקירה 20$
ז.       
משה
גיל ועזרא פליישר, רבי יהודה הלוי ובני חוגו [מצוין] 20$
ח.      
אהרן
דותן, אור ראשון בחכמת הלשון שני חלקים 36$
ט.      
רימון
כשר, תוספתות תרגום לנביאים 20$
י.       
שולמית
אליצור, מחזורי שבעתות לסדרים ולפרשות 20$
יא.     תשובות
מהר”ם מרוטנבורג וחבירו ב’ חלקים 
מהדיר: שמחה עמנואל 50$
חלק ב
א.       אלפא ביתא קדמיתא
דשמואל זעירא – שמואל אשכנזי חלק א 852 עמודים 52$
ב.       ר’ דוד צבי
רוטשטיין, מידות סדום, ראשי פרקים מקורות והערות, [מצוין] [נדיר] 298+ 532 עמודים,
24$
ג.       ר’ יחיאל
גולדהבר, קונדיטון, [לשאלת החרם על ספרד, אסון הטיטאניק מנקודת מבטו של העולם
היהודי] 15$
מקרא-
חז”ל-גאונים ראשונים
א.      
מגילת תענית [יצחק בן צבי] 25$
ב.      
מסכת אבות על פי כתבי יד, ב’ חלקים,
כארולוס טילור 32$
ג.       
מכילתא
דרבי ישמעאל, מהדורת מ’ איש שלום, 15$
ד.       ספרי, מהדורת מ’
איש שלום, 15$
ה.      ספרי במדבר, ספרי זוטא, מהודרת הורביץ, 18$
ו.       
ספרי
דברים, מהדורת פינקלשטיין, 18$
ז.       
תנא דבי אליהו, מהדורת איש שלום, 18$
ח.      מכילתא דר’ ישמעאל, מהדורת הורביץ 18$
ט.       מדרש דברים רבה, שואל ליברמן,
13$
י.       
ספרי זוטא דברים, מ’ כהנא, מהדיר, 31$
יא.    מסכת מגילה ומועד
קטן על פי כתב יד ע”י י’ פרייס, 14$
יב.     גנזי ראש השנה,
שיירי כתבי יד של בבלי ראש השנה מגניזה בקהיר [מהדיר: ד’ גולינקין], 20$
יג.     הלכות ארץ ישראל
מן הגניזה 34‏$ [מהדיר: מרדכי מרגליות]
יד.    המעשים לבני ארץ
ישראל, הלכה והיסטוריה, בארץ ישראל [מהדיר: הלל נימן] תשע”א, 23$
טו.    מדרש הגניזה, בתי
מדרשות – ב’ חלקים, ר’ אהרן ורטהימר, 50$
טז.     קובץ ספרי
הגאונים: כולל ה’ חיבורים של ר’ בנימין משה לוין: אוצר חילוף מנהגים בין בני ארץ
ישראל ובני בבל ספר מתיבות ספר חפץ לתלמוד רב שרירא גאון , תולדות חיים אגרות
רב שרירא גאון [שני הנוסחות וכו’]: 19$
יז.      כתבי ר’ אברהם
עפשטיין [חלק א כולל אלדד הדני, חלק ב כולל מקדמוניות היהודים, מוסד רב קוק], 50$
יח.    החילוקים שבין
אנשי מזרח ובני ארץ ישראל, [מהדיר: מרדכי מרגליות], 33$
יט.     פירוש הגאונים
לסדר טהרות, [מהדיר: י”נ אפשטיין], ירושלים תשמ”ב, 25$
כ.       תשובות הגאונים
שערי צדק שאלוניקי שערי צדק ירושלים 28$
כא.    מבוא לספר הלכות
פסוקות, עם תשלום הלכות פסוקות, [נחמן דנציג], 18$
כב.    ספר הגירושין לרבי
שמואל בן חפני גאון, [מהדיר: יהודה שטמפפר] 19$
כג.     ספר משפטי שבועות
לרב האי גאון, [מהדיר שרגא אברמסון], 24$
כד.    גאוניקה, ב, לוי
גינצבורג, 25$
כה.    ספר פתרון תורה,
מהדיר: אפרים אורבך, 28$
כו.     רי”ף, על
מסכת פסחים פסח ראשון, 19$
כז.     ספר פרשנדתא, על
חכמי צרפת מפרשי המקרא מאת אברהם גייגר מאמר על פי’ רש”י למסכות נדרים ומועד
קטן, ב’ צאמבער, 24$
כח.     פרושי התורה לר’ חיים פלטיאל, 22$
כט.    ר’ אברהם אבן
עזרא, יסוד מורא וסוד תורה, [בר אילן] 28$
ל.       רש”י על
התורה מכתב יד, הוצאת ליהמן 28$
לא.   
ילקוט מכירי, ישיעה משלי 16$
לב.    רשב”ם על
התורה, מהדורת דוד ראזין, 15$
לג.     תשובות ופסקים,
מהדיר: א’ קופפר 25$
לד.    פירוש מסכת אבות
לרבי מתתיה היצהרי, מהדיר יעקב שפיגל, 15$
לה.    ר’ אברהם בן
מיגאש, כבוד אלקים, מגנס 35$
לו.     עמודי גולה
סמ”ק עם הגהות מהר”י צייטליש 24$
לז.     פירוש רבינו
מיוחס לספר שמות 23$
לח.    טעמי מסורת המקרא, לר’ יהודה החסיד 7$
לט.    מדרש שיר השירים,
לר’ אביגדור כ”ץ 20$
מ.       אברבנאל, מפעלות
אלהים, עם מבואות והערות, ברכה גנוט דרור, 24$
מא.   מדרש רב דוד
הנגיד שמות 22$
מב.  
טעמי וסודות התפילות להושענות ופיוטי שמחת
תורה להרוקח 8$
מג.    סידור רבנו שלמה
ברבי נתן [ש’ חגי מהדיר] 21$
מד.    ספר המנוחה ה’
קריאת שמע, תפילה וברכות מוסד רב קוק 30$
מה.   ספר הפרדס לר’
אשר בן רבי חיים על הלכות ברכות 13$
מו.     כתבי הרמב”ם
ובנו ר’ אברהם, [כולל: תשובות הרמב”ם השלם, ספר חידושי הרמב”ם, אגרות
ואמרי הרמב”ם השלם, חידושי הרמב”ם למסכת ר”ה, ספר ברכת אברהם לר’
אברהם בן הרמב”ם] 18$
מז.     א’ קופפר, מהדיר,
פירושי מסכת פסחים וסוכה מבית מדרשו של רש”י, מקיצי נרדמים, ירושלים
תשמ”ד, 11$
מח.  
תשובות חכמי פרובינציא, מהדיר, ר’ אברהם
סופר, 26$
מט.  
ר’ יהודה חלאוה, אמרי שפר על התורה 13$
נ.       
רבי
חסדאי קרשקש, אור השם, מהדורות ר’ שלמה פישר, 24$
אחרונים
נא.    ר’ יאיר חיים
בכרך, [בעל ה’חות יאיר’], מר קשישא, ספר כללים [מצוין!] 12$
נב.    ר’ שמואל
ואלדבערג, דרכי השינויים, מחקר על דרכי מדרש הכתובים בספר חז”ל, 28$
נג.     אלפי מנשה חלק א
אמונה והשגחה לב האריה [ר’ יהודה אריה מודינא]צמח צדיק [ר’ יהודה אריה מודינא]
צל העולם מזור ותרופהאלדד הדני, 19$
נד.     אלפי מנשה חלק ב
עמודי ששדעת קדושיםזכר צדיק 20$
נה.    ר’ אליעזר פאפו,
דמשק אליעזר, 15$
נו.      מכתבי מרום,
ממרון הגרי”מ חרל”פ 13$
נז.      ר’ יאיר עובדיה,
אור לגויים הלכות עבודה זרה, 18$
נח.    ר’ נתן צבי
פרידמן, שו”ת נצר מטעי 18$
נט.    ר’ שריה דבליצקי,
זה השלחן, ג’ חלקים 36$
ס.       ר’ חנוך ארנטרוי,
קמץ המנחה דרשות על התורה, 22$ 
סא.   כתבי רבי עקיבא
יוסף שלזינגר [לב העברי, ברית עולם, חברה מחזירי עטרה ליושנה] 33$
סב.   ר’ זאב רבינוביץ,
שערי תורת בבל [כולל הערות חשובות על סדר הדורות] [מצוין] 50$
סג.    ר’ זאב רבינוביץ,
שערי תורת ארץ ישראל [על הירושלמי], 50$
סד.    גנזי אוכספרד,
דרך טובים, כמה צוואת, מכ”י 22$
סה.   ר’ אליהו
פייוולזאהן נצח ישראל [ספר מלא חומר חשוב ומעניין] 21$
סו.    
צאינה וראינה – מהדורה עברית מבוארת,
ע”י מ’ קוזק כולל הערות ומבוא על הספר, ירושלים תשל”ה, ש”ד עמודים
+ 54 עמודים (מבוא) 17$
סז.     ר’ צבי מקארסאן,
ידיו באמונה [מעניין]17$
סח.   ר’ שריה דבליצקי,
דיני תשעה באב ביום א ודיני שבת שלפניו תשע”ב, 9$
סט.   ר’ שריה דבליצקי,
וזרח השמש, מנהגי מנין ותיקין בבית הכנסת תפארת ציון בבני ברק 14$
ע.       הוראת שעה [לישב
ויש לישב במהרש”א] 5$ כריכה רכה
עא.   ר’ דוד צבי הופמן
-ספר ויקרא ב’ חלקים 50$
עב.   שו”ת ציון
לנפש חיה, הרב לייטר [מצויין] 16$
עג.    חידושי דינים
מהלכות פסח, עם הערות הגאון רי”פ פערלא, 16$
עד.    סדר אליהו
אדר”ת, מוסד רב קוק 70$
עה.   דרשות נפוצות
יהודה, ר’ יהודה מוסקאטו [פורמוט גדול] 18$
עו.     ר’ יצחק אהרן,
עיני יצחק ביאורים וחידושים בעין יעקב, [כריכה רכה] 15$
עז.     ר’ יהודה
אלחריזי, ספר תחכמוני, [זמורה] 16$
עח.   בתורתו של ר’
גדליה (נדל) [מהדורה שניה] 24$
עט.   גליוני יואל,
אביו של ר’ הרצוג, 20$
פ.       מסורת משה,
הוראות והנהגותת שנשמעו מאת רבן של כל בני הגולה ופוסק הדור הגאון ר’ משה
פיינשטיין, תרכא עמודים 19$
פא.   גנזים ושו”ת
חזון איש חלק ג 16$
פב.   קרבן שבת צלותא
דמעלי שבתא תיקוני שבת 12$
פג.    קובץ מפרשי
המהרש”א: חמשה ספרים בכרך אחד: הוראה שעה בית אברהם אמרי בינה מחנה אפרים
ישוב הדעת. 16$
פד.    תהלוכות היבשה
[הלכות הולכי דרכים] [נדפס ב1869] 14$
פה.   ר’ אברהם שלום,
נוה שלום חלק ב 16$
פו.    
בארות נתן, ר’ נתן רבינוביץ ביאורים על
הש”ס, 12$.
פז.    
ר’ יצחק טייב, חקת הפסח, וערך השלחן 18$
פח.  
מנוחה וקדושה  [תלמיד של גר”ח וולאזניר, מצוין] 22$
פט.  
בעל שם טוב מנוקד, מסודר לפני ענינים, ב’
חלקים 23$
צ.      
ר’ דוד יואל ווייס, מגדים חדשים, במדבר,
18$
צא.  
אור פני יצחק, על ר’ יצחק פייגענבוים 13$
צב.  
ילקוט חדש  8$
צג.   
מדרש אגדה בראשית עם פ’ עץ יוסף ענף יוסף
ויד יוסף 7$
צד.   
דרש משה, דרוש ר’ משה ראב”ד קראקא,
15$
צה.  
מנחת יהודה על ש”ס [תלמיד נחלת דוד]
14$
צו.    
דרשות ר’ יצחק קארו [מהדירף ש’ רגב], 19$
צז.    
תורי זהב על שיר השירים שקל הקודש על
מגילת אסתר ברית קודש על עניני מילה לר’ שמואל באנדי 22$
צח.  
שד”ל על התורה, 22$
צט.  
גבעת פנחס, ר’ פנחס מפאלאצק, תלמיד
הגר”א 12$.
ק.      
ר’ יצחק וויס, שיח יצחק על התורה מכון
ירושלים 9$
קא.  
תורת מוסר ר’ חיים ריינס, מוסד רב קוק, 10$
קב.  
מאורות נתןברך משה ר’ נתן אלעווסקיא, מכון
ירושלים 9$
קג.   
משברי ים ר’ משה לייטר, ביאורים וחידושים
לתלמוד בבלי, רעט עמודים, מוסד רב קוק תשל”ט, 13$
קד.   
ירחון תבונה לר’ ישראל סלנטר 9$
קה.  
חקר ועיון חלק ג ר’ קלמן כהנא 8$
קו.    
יצחק קארדווזו, מעלות העברים, [מלא חומר
מעניין] 12$
קז.    
אמת קנה ספר חסידים [אחיין של
הרא”ש] דרך טוביםדרך סלולה דרך חיים מגילת סדרים [ר’ יהודה הורובייץ
ויכוח ומחקר בין מקובלים ותלמידים] צל המעלות 9$
מחקר
 מקרא- חז”ל עד גאונים
א.       מפרשי המקרא,
עזרא מלמד, ב’ חלקים 50$
ב.       דב רפל, תרגום
אונקלוס, 21$
ג.       
רפאל
פוזן, העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, [מצוין], 23$
ד.       יהודה קומלוש,
המקרא באור התרגום 20$
ה.       יוסף היינימן,
אגדות ותולדותיהן 20$
ו.       
פרקי
דרבי אליעזר, נוסח עריכה ודוגמת סינופסיס של כתבי היד, אליעזר טרייטל, 19$
ז.       
עיונים
באבות דרבי נתן, נוסח עריכה ופרשנות, מנחם קיסטר, 14$
ח.       ע”צ מלמד,
פרקי מבוא לספרות התלמוד, 38$
ט.       ע”צ מלמד,
עיונים בספרות התלמוד, 32$
י.       
מאיר
איילי, פועלים ואומנים, מלאכתם ומעמדם בספרות חז”ל, 33$
יא.     שמואל ספראי ארץ
ישראל וחכמיה בתקופת המשנה והתלמוד 15$
יב.     פשיטא לחמש
מגילות 26$
יג.      יונה פרנקל, דרכי
האגדה והמדרש, ב’ חלקים 75$
יד.     אברהם ביכלר,
הסנהדרין, מוסד רב קוק 19$
טו.     אפרים אלימלך
אורבך, חז”ל פרקי אמונות ודעות [כריכה קשה] 26$
טז.     כתבי רבי נחמן
קרוכמאל, [ראבידוביץ] 50$
יז.      לוי גניצבורג,
שרידי הירושלמי, 26$
יח.     מחקרי תלמוד חלק
א, 18$
יט.     מחקרי תלמוד חלק
ב, 30$
כ.       מחקרי תלמוד חלק
ג, [ב’ חלקים] [מצוין] כולל בין השאר חיבור הנפלא ‘תורה שבעל פה פשוטה כמשמעה כוחו
של קוצו של יו”ד’ של יעקב זוסמן 57$
כא.    דרכי משנה, זכריה
פרנקל 29$
כב.    יעקב נחום
אפשטיין, מבואות לספרות התנאים 50$
כג.     יעקב נחום
אפשטיין, מבואות לספרות האמוראים 50$
כד.    ארץ ישראל בבל
וארצות הגולה, ר’ יקותיאל גרינוואלד 50 $
כה.    תולדות הכהנים
הגדולים, ר’ יקותיאל גרינוואלד 50$
כו.     הכהנים ועבודתם,
ביכליר 22$
כז.     הסנהדרין גדולה
ביכליר 22$
כח.    אייזיק ווייס,
דוד דור ודרשיו, ה’ חלקים 55$
כט.   
יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל 17$
ל.      
אברהם ביכלר, עם הארץ הגלילי, מוסד רב קוק
12$
לא.   
תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל ש’ קליין
22$
לב.   
דניאל שפרבר, תרבות חומרית בארץ ישראל בימי
התלמוד חלק ב  16$
לג.    
בעקבות תולעת השני הארץ ישראלית, זהר עמר
16$
לד.   
הלכה הליכה ומשיחיות בכת מדבר יהודה 16$
לה.   
ר’ דוד צבי הופמן, המשנה הראשונה ופלוגתא
דתנאי 9$
לו.    
שמואל קרויס, קדמוניות התלמוד, כרך א חלק
א, 15$
לז.    
 ישראל פיינטוך, מסורות ונוסחאות בתלמוד, מחקרים, [בר אילן], 25$
לח.    שמואל ספראי,
העלייה לרגל בימי בית שני, 33$
לט.    ספרי זוטא, שואל
ליברמן 28$
מ.       שקיעין- מדרשי תימן, שואל ליברמן 13$
מא.   ג’ אלון מחקרים
תולודת ישראל ב’ חלקים 30$
מב.   עמרם טרופר,
כחומר ביד היוצר, מעשהי חכמים בספרות חז”ל, 19$
מג.      י’ גפני,
יהודי בבל בתקופת התלמוד [מצוין] 23$
מד.    על היצירה
הספרותית של האמוראים, אברהם ווייס $28
מה.   קורות התהוות
הבבלי, אברהם ווייס [נדיר] 30$
מו.     אברהם וויס, על
מסכת ב”ק 28$
מז.     לחקר התלמוד
אברהם ווייס 28$
מח.   א’ כהן, רבינו
וחכמי דורו, עיונים בסדר הזמנים של אמוראים אחרונים בבל, 28$
מט.   שמא פרידמן,
תוספתא עתיקתא, מסכת פסח ראשון [מצוין], 25$
נ.       
הסנהדרין
הגדולה, מוסד רב קוק, הוניג $22
נא.    אפרים אדרת,
מחורבן לתקומה, 24$
נב.    המשנה בבבלי
ובירושלמי, א’ שכטר, מוסד רב קוק 26$
נג.     לתולדות הסנהדרין
בישראל, ר’ יקותיאל גרינוואלד, 20$
נד.     מחקרים בספרות
התלמודית, [יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לשאול ליברמן], כולל מאמרים מיעקב
זוסמן, ד’ רוזנטל, ש”י פרידמן, ש”ז הבלין ועוד, 24$
נה.    דוד קופמין,
מחקרים, מוסד רב קוק 22$
נו.      ר’ שלמה זלמן
הבלין, מסורת התורה שבעל פה תשע”ב, ניתן לקבל דוגמא 25$ [ספר מצוין, 632
עמודים] 25$
נז.      מחקרים בתקופת
בית שני פ’ חורגין 30$
נח.     מ”א טננבלאט, התלמוד הבבלי בהתהוותו
ההיסטורית, 28$
נט.    מחקרים בתלמוד,
בנימין דה פריס, מוסד רב קוק $18
ס.       מקורות ומסורות
ד’ הלבני, סדר נשים 30$
סא.   בבלי, פ’ אלו
עוברין, סטיבין וולד, 12$
גאונים וראשונים
סב.  
תקופת הסבוראים וספרותה, יעקב אפרתי 23$
סג.    משה גיל, ארץ
ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, ג’ חלקים 85$
סד.    שמחה אסף, תקופת
הגאונים וספרותה 21$
סה.   יהודית דישון,
ספר שעשועים, ליוסף בן מאיר אבן זבארה, 24$
סו.     אברהם אליהו
הרכבי, מאסף נדחים, 44$
סז.     אברהם אליהו הרכבי,
חדשים גם ישנים 50$
סח.   שי”ר תולדות
גדולי ישראל, ב’ חלקים 60$
סט.   גנזי שכטר חלק ג
25$
ע.       שרגא אברמסון,
עניינות בספרות הגאונים $40
עא.   במרכזים
ובתפוצות, שרגא אברמסון 35$
עב.   ש”ד
גויטיין, סדרי חינוך מתקופת הגאונים עד בית הרמב”ם יצחק בן צבי  25$
עג.     אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, 32$
עד.    אברהם גרוסמן,
חכמי אשכנז הראשונים, 28$
עה.   ספר רש”י,
מוסד רב קוק 33$
עו.     יעקב רייפמאן,
עיונים במשנת הראב”ע, 21$
עז.     קובץ ר’ יהודה
הלוי, מוסד רב קוק, תש”י,  22$
עח.   קובץ על
הרמב”ם מוסד רב קוק,  30$
עט.   מבוא למשנה תורה
לרמב”ם טברסקי 32$
פ.       ישראל
מ’ תא-שמע,
הספרות הפרשנית לתלמוד, א, [מצוין] 23$
פא.   ישראל
מ’ תא-שמע,
הספרות הפרשנית לתלמוד, ב, [מצוין] 23$
פב.   יונה פרנקל,  לדרכו של לרש”י בפירושו לתלמוד בבלי, 25$
פג.    רש”י תורתו
ואישויותו, בעריכת ד”ר שמעון פדרבוש [אוסף מאמרים] 29$
פד.    הרמב”ן
ויצירתו, תערוכה במלאות 700 שנה לעליתו ארצה ,תשכ”ח, עורך ישראל תא שמע 22
עמודים [כריכה רכה] 13$
פה.   כללי הרמב”ן
שרגא אברמסון 21$
פו.     יהודה ליב גירשט,
תחנות בספרות ישראל, חלק שני, מזמן ראשית הצמיחה של ספרות ישראל בספרד המוסלימית
עד דורו של ר’ יהודה הלוי, 20$
פז.     יהודה ליב גירשט,
תחנות בספרות ישראל, ב’ חלקים, 
מזמן חתימת התלמוד- מזמן ראשית הצמיחה של ספרות ישראל בספרד המוסלימית עד
דורו של ר’ יהודה הלוי, 40$ [ספרים חשובים]
פח.   שלם, כרך שביעי,
[אוסף חשוב] 13$
פט.   דת וחברה במשנתם
של חסידי אשכנז, איבן מרקוס עורך, 13$
צ.       פרקי עיון במשנת
האבן עזרא, ליפשיץ, מוסד רב קוק 20$
צא.   אזן מלין תבחן,
מחקרים בדרכו הפרשנית של ר’ אברהם אבן עזרא, אוריאל סימון, [בר אילן] [מצוין], 557
עמודים, 32$
צב.   משה הלברטל, בין
תורה לחכמה, רבי מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס, 19$
צג.    שלם, כרך שמיני,
[אוסף חשוב],14$
צד.    תשובות שאלות
להרשב”א דפוס צילום רומא ש”ל עם מבוא של ש’ זלמן הבלין35$,
צה.   שמעון אפנשטיין,
עיון וחקר, מוסד רב קוק, 20$
צו.     הרמב”ם, משה
הלברטל, 18$
צז.     הרמב”ם
:שמרונת מקוריות מהפכנות, אבי רביצקי עורך, שני חלקים, 32$
צח.    ר’ חסדאי קרשקש, זאב הרווי 18$
צט.   רב סעדיה גאון,
י’ ברודי 18$
ק.       רש”י דמותו
יצירתו, ב’ חלקים [מצוין] 32$
קא.   סוד מאגיה
ופרישות במשנתם של בעלי התוספות, אפרים קנרפוגל 23$
אחרונים
קב.   אשר זיו, רבינו
משה איסרליש [רמ”א] מהדורה שניה 42$
קג.    חיים קוליץ,
החוזה מליטא, 15$
קד.    פרי מגדים לר’
דוד די סילוה הרופא מירושלים, 13$
קה.   ר’ מרדכי הלוי
הורוויץ, רבני פרנקפורט, מוסד רב קוק 34$
קו.     יצחק רפאל, ראשונים
ואחרונים, [ספר מצוין] 22$
קז.     אנשי שם העיר
לבוב וגדוליה, ש’ בובר, [דפוס צילום] 28$
קח.   קרית נאמנה, [על
ווילנא], שמואל פין, 70$
קט.  
מעלות היוחסין מאת ר’ אפרים זלמן מרגליות
עם הערות 10$
קי.     משה צינוביץ, עץ
חיים [על ווולוז’ין] [ספר מצוין] 33$
קיא. הצופה לדורו על הרב
קמלהאר, יהושע מונדשיין 19$
קיב. משואה לדור, על ר’ צבי
פסח פרנק 22$
קיג.  ר’ יקותיאל
גרינואלד, הרב ר’ יוהנתן אייבשיץ, 36$
קיד.  אמיר משיח, הלכה
בתמורות הזמן, במשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך, 27$
קטו. אהרן סורסקי, רבי שמעון
ותורתו, 18$
קטז. אגרות ר’ אייזק הלוי,
(בעל דורות הראשונים), מוסד רב קוק, 22$
קיז.   בנימין בראון,
לקראת דמוקרטיזציה במנהגיות החרדית דוקטרינת דעת תורה במפנה המאות העשרים והעשרים
ואחת, 16$
קיח. תולדות ר’ שלמה
קלוגראביר הרועים אהל שלמה 19$
קיט. תולדות אדם תולדות מנחם
תולדות יצחק 19$
קכ.   רבי משה אלשיך
שמעון שלם, מכון בן צבי, [בעריכת מאיר בניהו] 25$
קכא.  יוסף פאור, הרב
ישראל משה חזן, האיש ומשנתו, 20$
קכב.  הרב הירש ומשנתו
21$
קכג. הלל זידמן ר’ שרגא פיבול
מנדלוביץ 22$
קכד. מכתבים ואגרות קודש מאוסף
יחיאל פישהאוף, תשס”ב, 419 עמודים, 24$
קכה.  אברהם פוקס,
האדמו”ר מסאטמר, 28$
קכו. 
תולדות שלשת הרועים – ג’ ספרים בכרך אחד:
א]-עטרת הלוים על השל”ה פ’ מדובנא 80 עמודים ב] כתר כהונה על הש”ך- ח’
פרידבערג 37 עמודים ג] שלשלת זהב על ר’ נפתלי כץ 92 עמודים – 23$
קכז.  גאון הוראה אחרי
50 שנה, היסוטריה הגות רייאליה, קובץ מחקרים תשע”ב, על ר’ צבי פסח פרנק,
כרכיה רכה 23$
קכח.  נריה גוטל, חדשים
גם ישנים, בנתיבי משנתו ההלכתית הגותית של הרב קוק, [מצוין], 20$
קכט.  אגרות רמח”ל, [מהדיר: ר’ שריקי] 22$
קל.    ש’ באילובלוצקי,
אם למסדורת, בר אילן תשל”א, 280 עמודים, [כולל מאמרים על רבו ר‘ איזה’לה מפוניבז’ רב סעדיה גאון ועוד דברים חשובים], 23$
קלא.  כתבי הגאונים: ר’
צבי הלוי הורוויץ תולדות משפחת הורוויץ תולדות ר’ איזיקל האמבוגר ברכת יצחק- על
ר’ יצחק הורוויץ, 22$
קלב.   חיים גרטנר, הרב והעיר הגדולה: הרבנות בגליציה
ומפגשה עם המודרנה 1815-1867, [מציון], 26$
קלג. עמנואל אטקס, יחיד בדורו
הגאון מווילנה, 19$
קלד. הגר”א ובית מדרשו,
[מ’ חלמיש ועוד עורכים], 22$
קלה.  אסף ידידיה,
ביקורת מבוקרת, אלטרנטיבות אורתודוקסיות למדע  היהדות 1873-1956, 415 עומדים
[מצוין] [כולל בין השאר, פרקים על בית מדרש של ר’ עזריאל הילדסהיימר, דורות
הראשונים, ר’ דוד צבי הופמן זאב יעבץ, ר’ בנימין משה לוין בעל האוצר הגאונים ועוד[ 24$
קלו.  יצחק כהן אור
שמח הלכה ומשפט, משנתו של הרב הרב מאיר שמחה הכהן על משנה תורה להרמב”ם,
אוניברסיטת בן גורין, 408 עמודים [חשוב], 24$
תפילה וכדומה
קלז.  אורי ארליך,
תפילת העמידה של ימות החול, נוסחי הסידורים בגניזה הקהירית שורשיהם ותולדותיהם,
יצחק בן צבי, 388 עמודים [חדש] [מצוין]. 29$
קלח.  נפתלי וידר,
התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, ב’ חלקים, [מצוין] 25$
קלט. 
יוסף היינימן, עיוני
תפילה [כריכה רכה] 24$
קמ.   מחזור גולדשמידט,
יום כיפור 55$
קמא.  משה חלמיש, הקבלה
בתפילה בהלכה ובמנהג, 30$
קמב.  הגדה של פסח, פרי
עץ חיים, ר’ יצחק רצהבי, 19$
קמג. הגדה שלמה, סדר
הגדה של פסח, ר’ מנחם כשר, 20$
קמד. 
מחזור בית דין, לראש השנה, ר’ אברהם חמוי 19$
קמה. 
מחזור דק”ק איטאלייאני, חלק ב, שד”ל,
16$
קמו. עזרא
פליישר, תפילות הקבע בישראל, בהתהותן ובהתגבשותן, ב’ חלקים, 1440 עמודים, 45$
קמז. ישראל
מ’ תא-שמע, התפילה האשכנזית הקדומה, פרקים באופייה ובתולדותיה, 23$
קמח. 
משה חלמיש, חקרי קבלה
ותפילה, 458 עמודים [מלא חומר חשוב[, 24$
קמט. 
כנסת עזרא ספר היובל לכבוד עזרא פליישר, 28$
קנ.    התפילה
בתקופת התנאים והאמוראים, יוסף היינימן כרכיה קשה 28$
קנא. ר’ זאב יעבץ,
סידור עבודת הלבבות ספר מקור הברכות, 23$
קנב. פ’ בירנבוים, תפלות
ישראל, ומוסר היהודות 21$
קנג.  כנישתא, [עניני
תפילה ובית הכנסת] [בר אילן] חלק א, 26$
קנד. כנישתא, [עניני תפילה
ובית הכנסת] [בר אילן] חלק ב, 19$
קנה. כנישתא, [עניני תפילה
ובית הכנסת] [בר אילן] חלק ג, 19$
קנו.  כנישתא, [עניני
תפילה ובית הכנסת] [בר אילן] חלק ד, 20$
קנז.  ד’ גולדשמידט,
מחקרי תפילה ופיוט, 18$
קנח. מקראה בחקר התפילה [אוסף
מאמרים על תפילה מתרביץ] [מצוין],24$
קנט. אורי ארליך, כל עצמותי
תאמרנה, השפה הלא מילולית של התפילה, 21$
פיוט
קס.   צ’ רבינוביץ,
פיוטי ייני, שני חלקים,  36$
קסא.  פיוטי יניי,
ביאורים ופירושים כרך משלים, נחום ברונזניק 22$
קסב.  פיוטי יניי,
ביאורים ופירושים, נחום ברונזניק   22$
קסג. הגדה של פסח, דניאל גולדשמידט- עורך, 15$
קסד.  ספר בן סירא
השלם, משה צבי סגל
קסה.  יונה דוד,
לקסיקון הכנויים לבשון הפייטנים, 21$
קסו. שירת המאור, פיוטי רבי
זרחיה הלוי, בעל המאור, 25$
קסז. א’ הברמן, תולדות הפיוט
והשירה ב’ חלקים 55$
קסח.   צ’ רבינוביץ, הלכה ואגדה בפיוטי ייני, 35$
קסט.  משל הקדמוני
ישראל זמורה 24$
קע.   פיוטי אליה בר
שמעיה, יונה דוד, 26$
קעא.  רבי אלעזר בירבי
קליר, קדושתאות ליום מתן תורה, ש’ אליצור מהדיר, $24
קעב.   שירת הרוקח 20$
קעג. אזהרות
ר’ אליהו הזקן 17$
קעד.      שירת רבנו תם $20
מנהג-הלכה
קעה.  הליכות תימן,
יוסף קאפח, 21$
קעו. אוצר כל מנהגי ישורון 25$
קעז. חיים סולוביצ’יק, היין
בימי הביניים [מצוין] 28$
קעח.  ר’ עמרם אבורביע,
נתיבי עם, מנהגים והלכות, 24$
קעט.  יהודה ברגמן,
הפולקלור היהודי, 16$
קפ.   שרשי מנהג אשכנז
חלק ב 25$
קפא.  שרשי מנהג אשכנז
חלק ד 25$
קפב.  יוסף תבורי,
מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, [מצוין] 25$
קפג. יוסף כהן, מקורות וקורות
[כולל הרבה מחקרים חשובים כמו: מסכת אבות פירושיה ותרגומיה, סדר קבלת שבת ופזמון
לכד דודי מגילת אסתר בצפת במאה הט”ז ועוד] 28$
קפד.   יעקב גרטנר, גלגולי מנהג בעולם
הלכה [אפשר לקבל תוכן הענינים], 15$
קפה.   התשובה בספרות הלכה, 15$
קפו.  טקסי ילדות, איבן מרקוס, 14$
קפז. נחום רקובר, מטרה המקדשת
את האמצעים 25$
קפח.  אליעזר בשן,
שבייה ופדות, בחברה היהודית בארצות הים התיכון, 18$
קפט.  השוחט והשחיטה
בספרות הרבנות ר’ יקותיאל גרינוואלד 25$
קצ.   נחום רקובר,
ביבליוגרפיה רב לשונית למשפט העברי, 55 $
קצא.  קובץ אהל שרה
לאה, ירושלים תשנ”ט, 1000+ עמודים, כולל חיבור חשוב של ר’ דוד צבי
רוטשטיין בשם ‘ספר תורה מנוקד’, יותר מ200 עמודים, על עניני נקודות ועוד, 24$.
קצב.  ישראל
מ’ תא-שמע,
מנהג אשכנז הקדמון, 22$
פילוסיפיה וכדומה
קצג. שרה קליין, פירוש
הרמב”ם לסיפור בריאת העולם 20$
קצד.  שרה קליין, פירוש
הרמב”ם לסיפורים על אדם בפרשות בראשית, 20$
קצה.  יעקב לוינגר,
דרכי המחשבה ההלכתית של הרמב”ם, 42$
קצו. דוד קויפמן, מחקרים
בספרות העברית, מוסד רב קוק 22$
קצז. שלמה מימון, גבעת המורה,
26$
קצח.  אברהם השל, תורה
מן השמים באספקלריה של הדורות, ב’ חלקים 75$
קצט.  דב רפל, הנבואה,
24$
ר.      
כתבי ר’ יצחק אבן לטיף חלק ב, פירוש קהל
צורת העולם 14$
רא.   שרה הלר-וילנסקי,
ר’ יצחק עראמה ומשנתו 22$
רב.   דוד קופמין,
מחקרים, מוסד רב קוק 22$
רג.    יוסף כהן, הגותו
הפילוסופית של ר’ אברהם אבן עזרא 28$
רד.    יהודה אברבנאל,
שיחות על אהבה, 45$
רה.  
עזר הדת, ר’ יצחק פולקר, 16$
קבלה- חסידות
קח.   ספר הרזים,
מהדיר: מרדכי מרגליות, 60$
רו.     מאיר בניהו,
תולדות האר”י 115$
רז.    
ספר חזיונות, ר’ חיים ויטל, מכון בן צבי,
20$
רח.   מטפחות ספרים ר’
יעקב עמדין [תשנ”ה]  40$
רט.   ר’ יהודה אריה
מודניה, ארי נואם, 50$
רי.     ר’ יהודה אריה
מודינה, בחינת הקבלה, 50$
ריא. קבלת האר”י, מחקרי
ירושלים במחשבת ישראל כרך י, 457 עמודים, [אוסף חשוב], 25$
ריב.
קיצור סדר האצילות, כתיבת ר’ חיים ויטל,
העתקת ר’ מנחם די לונזאנו, יוסף אביב”י מהדיר, 21$
ריג.  מגיד דבריו ליעקב
למגיד ר’ דב בער ממזרידטש, מהדיר רבקה ש”ץ-אופנהיימר, 30$
ריד.  נועם אלמילך, ב’
חלקים, מוסד רב קוק, גדליה נגאל, 45$
רטו. ראובן מהלר, חסידות
והשכלה 27$
רטז. ישעיהו תשבי, חקרי קבלה
ושלוחתיה, ג’ חלקים [מצוין], 52$
ריז.   מחקרים בקבלה
ובתולדות הדתות מוגשים לגרשום שלום, 45$
ריח. ר’ יעקב עמדין, ספר שמוש,
מרכז דינור 22$
ריט. מחקרים בקבלה ובתולדות
הדתות מוגשים לגרשום שלום, 45$
רכ.    ג’ שלום, שדים
רוחות ונשמות, מחקרים בדמונולוגיה, 19$
רכא.  בועז הס, כזוהר
הרקיע, פרקים בהתקבלות הזוהר, 21$
רכב.  ביבליוגראפיה של
כתבי גרשום שלום, 15$
רכג. ספר הבעש”ט, מוסד רק
קוק 28$
רכד. דוד תמר, בקורת ומסה, 16$
רכה. 
טמרין חלק ב, מוסד רב קוק 27$
רכו.  שבחי הבעל שם טוב
מהדורות רובינשטטין, 22$
רכז.  משה אידל, פרקים
בקבלה נבואית 19$
רכח.  אהרן מרכוס,
החסידות, 32$
רכט.  החלום ושברו,
התנועה השבתאית ושלוחותיה, משיחיות שבתאות ופראנקיזם, ב’ חלקים 50$
רל.   
שמואל ורסס, מגמות וצורות בספרות ההשכלה
20$
רלא. 
ישן מפני חדש שי’ לע’ אטקס, שני חלקים 28$
רלב. 
  ד’ אסף, נאחז בסבך, פרקי משבר
ומבוכה בתולדות החסידות 23$
רלג.
 ספר חסידים חיבור גנוז בגנותה של החסידות 18$
רלד.
 צדיק ועדה, ד’ אסף עורך 23$
רלה.  בפרדס החסידות ה’
צייטלין (כריכה קשה) 20$
רלו.  על גבול שני
עולמות ה’ צייטלין (כריכה קשה) 20$
רלז.  ש’ דובנוב,
תולדות החסידות, [מצב מצוין], 30$
רלח.  דוד אסף, הציץ
ונפגע, 32$
רלט.  שמואל ורסס,
השכלה ושבתאות תולדותיו של מאבק 19$
רמ.   השכלה והיסטוריה,
ש’ פיינר 28$
רמא.  שורשי החילון
מתירנות וספקנות ביהדות המאה 18, ש’ פיינר 28$
רמב.  מ’ בלבן, לתולדות
התנועה הפראנקית, 45$
רמג. יוסף דן, עיונים בספרות
חסידי אשכנז, 25$
רמד.  יוסף פרל, מעשיות
ואגרות, 32$
רמה.  משה אידל, החוויה
המיסטית אצל אברהם אבולעפיה, שוקן, 18$
רמו. משה אידל, גולם, שוקן 24$
רמז. נתיבי אמונה ומינות, י’
תשבי (כריכה רכה)23$
רמח.  אברהם יערי,
תעלומת ספר [על חמדת ימים] 28$
רמט.  רבקה ש”ץ
אופנהיימר, הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד, 21$
רנ.    א’ אשכולי,
התנועות המשיחיות בישראל, 26$
רנא.
גרשם שלום על האיש ופועלו, דברים שנאמרו
ביום השלושים להסתלקותו [חוברת] 13
רנב.
ע’ אטקס, בעל השם הבעל שם טוב מאגיה
מיסטיקה הנהגה, 23$
רנג. 
ע’ אטקס, בעל התניא, ר’ שניאור זלמן מלאדי
וראשיתה של חסידו חב”ד 25$
רנד.
  גליקל זיכרונות 1719-1691 חוה
טורניאנסקי, [מצוין] 28$
רנה.
 ד’ אסף, דרך המלכות ר’ ישראל מרוזי’ין 27$
רנו. 
 הבעש”ט, מחדש החסידות, משה רוסמן, 18$
השכלה
רנז.  קובץ התחיה, א-ב,
18$
רנח. שד”ל, פרקי חיים,
(יומן) מהדיר: משה שולוואס 25$
רנט. שמואל ורגון, שמואל דוד
לוצאטו, ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא [תשע”ג] [מצוין], 530 עמודים, 32$
רס.   פרץ סנדלר,
הביאור לתורה של מנדלסון, 21$
רסא.  רפאל מאהלר,
החסידות וההשכלה, 24$
רסב.  צבי מנחם
פיניליש, דרכה של תורה 30$
רסג. מבוא המשנה, יעקב ברילל,
שני חלקים, 32$
רסד.  ערך מילין,
שי”ר, ב’ חלקים 70$
רסה.  אברהם גייגר,
קצוצת מאמרים, מהדורות ש’ פאזנאנסקי, 32$
רסו. רוזנבלום, האפוס המקראי
מעידן ההשכלה הפרשנות, מחקר בשירי תפארת לנפתלי הרץ ויזל, 18$
רסז. רוזנבלום, עיוני ספרות
והגות,21$ [אוסף חשוב של מאמרים]
רסח.  הדת והחיים,
תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, עורך ע’ אטקס, מרכז זלמן שזר 24$
רסט.  מ’ זקלין, בעלות
השחר, השכלה היהודית באימפריה הרוסית במאה התשע עשרה, 22$
רע.   שמואל ורסס,
הקיצה עמי, ספרות ההשכלה בעידן המודרניציה, [אוסף חשוב] 24$
רעא.  השכלל לגווניה,
ש’ פיינר ועוד עורכים, 19$
רעב. 
ספר המצרף, ביאורים והגהות לאגדות
חז”ל, אברהם דובזויץ, (דפוס צילום, אודעסא תרל”ו)  15$
רעג. יצחק לעווינזאהן, תעודה
בישראל, [מרכז זלמן שזר] עם מבוא של ע’ אטקס 23$
רעד.  ספר הקונדס, מרכז
דינור 20$
רעה.  אברהם קראכמאל,
ירושלים הבנויה 18$
רעו. ביכורים, שני חלקים, כתב
עת לחכמת ישראל, בעריכת נפתלי קלר ומאיר איש שלום, משנת 1864-1866,  66$
על ספרים וסופרים
רעז. חיים מיכל, אור החיים,
מוסד רב קוק 35$
רעח.  י”ז כהנא,
מחקרים בספרות השו”ת, מוסד רב קוק [מצוין] 35$
רעט.  חיים סולוביצ’יק,
שו”ת כמקור היסטורי, [מצוין] 17$
רפ.   שמואל
ווינער,[אוסף של אריה ליב פרידלאנדר], קהלת משה, ב’ חלקים 125$
רפא.  אמרי ספר לקט
אמרים וסיפורים על ספרים 16$
רפב.  הספר העברי,
אברהם הברמן 26$
רפג. מחקרי ספר, אברהם יערי
47$
רפד.  ספרי ברוך, רשימת
ספרי ברוך שטרויס, אהל ברוך 36$
רפה.  אברהם הברמן,
מסכות סופרים וספרות, תולדות סופרים וחוקרים דברי ביקורת מאמרים ורשימות, 24$
רפו. ר’ שלמה יוסף זוין,
סופרים וספרים [גאונים, ראשונים ותשובות] 28$
רפז. ג’ קרסל, לכסיקון הספרות
העברית בדורות האחרונים, שני חלקים 60$
רפח.  אברהם יערי,
המחזה העברי, המקורי והמתורגם מראשיתו ועד היום, ביבליוגרפיה, 28$
רפט.  אברהם הברמן,
המדפיס קורניילייו אדיל קינד ובנו דניאל, 17$
רצ.   אברהם הברמן,
מפרי העט והעת, קובץ מאמרים ורשימות בשדה הספרות והתברות 21$
רצא.  ספריות ואוספי
ספרים משה סלוחובסקי יוסף קפלן עורכים, 16$
רצב.  אברהם הברמן,
חדשים גם ישנים, חיבורים שונים מתוך כתבי יד בצירוף מבואות והערות 24$
רצג. אברהם הברמן, כתב לשון
וספר, עיונים בתולדות הכתב העברי, לשון, כ”י עבריים מצויירים, מקובלים וקבלה,
פולקלור, 24$
רצד.  אברהם הברמן,
אנשים ספר ואנשי מעשה, סופרים חוקרים ביבליוגרפים מדפיסים ומוכרי ספרים, 23$
רצה.  אברהם הברמן,
קבוצי יחד מאמרים ורשימות חלקר ספרות ישראל ותרבותו, 22$
רצו. אברהם הברמן, פרקים
בתולדות המדפיסים העברים, ראשונים ואחרונים 24$
רצז. דוד רוזנטל, אוסף הגניזה
הקהירית בז’נבה, קטלוג ומחקרים, 25$
רצח.  נפתלי בן מנחם,
מגנזי ישראל בוואטיקאן, מוסד רב קוק 33$
רצט.  Yosef Goldman, Hebrew
printing in America 1735-1926, a History and Annotated Bibliography, 2
volumes, $175
היסטוריה וספרי היובל
וזכרון
ש.      שלשלת הקבלה 24$
שא.  מאיר בניהו, סדר
אליהו זוטא אליהו קפשאלי, שני חלקים, 60$
שב.  שמחה אסף, באהלי
יעקב, מוסד רב קוק [ספר מצוין], 21$
שג.   שמעון חאנעס,
תולדות הפוסקים [פורמט קטן], 19$
שד.   יצחק בער, מחקרים
ומסות בתולדות עם ישראל, ב’ חלקים 50$   
שה.  ספר זכרון
לפוזננסקי, החלק העברי, 26$
שו.    ש”ד
גויטיין, סדרי חינוך מתקופת הגאונים עד בית הרמב”ם יצחק בן צבי  25$
שז.    ד’ תמר מחקרים
בתולודת היהודים בארץ ישראל בארצות המזרח מוסד רב קוק 21$
שח.  ד’ תמר, מחקרים
בתולודת היהודים בארץ ישראל ובאיטליה 21$
שט.  יצחק זימר,
מתולדות הרבנות בגרמניה במאה הט”ז, 18$
שי.    ספר וולוז’ין
100$
שיא.  חריגים בעל
כורחם: משוגעים ומצורעים בחברה היהודת באירופה בימי הבניים, אפרים שהם שטיינר 23$
שיב.  יד ושם לזכר
אברהם זלמן פריידוס, 36$
שיג. ישראל היילפרין, יהודים
ויהדות במזרח אירופה, 22$
שיד. בית ישראל בפולין, מימים
ראשונים ועד לימות החורבן, חלק א 20$
שטו.  חיים הלל בן
ששון, הגות והנהגה, 20$
שטז.  גלות אחר גולה,
מחקרים מוגשים לפ’ חיים ביינארט 21$
שיז.  שמחה אסף, מקורות
ומחקרים, 32$
שיח.  ספר זכרון ליעקב
פרידמן ז”ל 23$
שיט.  ספר היובל לכבוד
הרב סולובייצ’יק, מוסד רב קוק, שני חלקים 120$
שכ.   ספר היובל לכבוד
ש’ מרסקי 23$
שכא.  קדושת החיים וחירוף הנפש, [על קידוש ה’] י’
גפני וא’ רביצקי עורכים 15$
שכב. ראשונים ואחרונים לאברהם
גרוסמן, 23$
שכג.  ספר היובל לכבוד
אברהם הברמן, 25$
שכד.  ספר מרגליות (ספר
זכרון לר’ ראובן מרגליות) 28$
שכה. ר’ יעקב טולידאנו, נר
המערב, תולדות ישראל במארוקו, 18$
שכו. ר’ יעקב מ’ לנדאו,
היהודים במצרים, [בן צבי] 25$
שכז. יהושע פראוור, תולדות
היהודים בממלכת הצלבנים 24$
שכח. תעודה כרך טז-יז 22$
שכט. תעודה כרך ז, 21$
של.   תעודה כרך ה 17$
שלא. תעודה כרך ב 17$
שלב. תעודה כרך ד 17$
שלג.  תעודה כרך יא 22$
שלד.  תעודה כרך טו 22$
ארץ ישראל
שלה. נתיבות ציון וירושלים
: מבחר מאמרי אברהם משה לונץ, מוסד רב קוק  28$
שלו. ש”ד גוטין, הישוב
בארץ ישראל 22$
שלז. מורה דרך,  א’ לונץ 22$
שלח. אברהם דוד, עלייה והתיבות
בארץ ישראל במאה הט”ז, [חומר חשוב] 23$
שלט.  רפאל שוחט, עולם נסתר בממדי הזמן, תורת הגאולה
של הגר”א מקורותיה והשפעתה לדורות, 25$
שמ.  הראשונים לציון
:תולדותיהם ופעולתם, א’ אלמאליח 24$
שמא. יצחק אלפסי, החכם המופלא
ר’ שלמה הכהן אהרנסון 11$
שמב. אגרות ארץ ישראל, אברהם
יערי 29$
שמג.  אגרות
לראי”ה,  מהדורה ראשונה עם הצילומים
של המכתבים, 22$
שמד. ר’ מנחם מנדל מקמניץ,
קורות העתים, מוסד רב קוק, מקורות ארץ ישראל 23$
שמה. גלילות ארץ ישראל, מוסד
רב קוק- מקורות ארץ ישראל 19$
לשון וכדומה
שמו.      הנוספות למנחת
שי, (נדיר), 36$
שמז.       המסורה הגדולה,
מרדכי ברויאר, 26$
שמח.      חנוך ילון, פרקי
לשון, 25$
שמט.      חקרי עבר וערב,
מוגשים ליהושע בלאו, 28$
שנ.  יחזקאל קוטשר,
הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, 25$
שנא.       יחזקאל קוטשר,
מחקרים בעברית ובארמית 60$
שנב.       אברהם טל, לשון
התרגום לנביאים ראשונים 25$
שנג.       
דקדוק
ארמית, יעקב נחום אפשטין 18$
שנד.      
שערי זמרה הארוך 14$
שנה.       אגרות ר’ יהודה
בן קוריש, תל אביב תשי”ב 17$
שונות
שנו.יעקב שפיגל,
עמודים בתולדות הספר העברי, הגהות ומגיהים, [מצוין] 32$
שנז.פנחס הכהן, ספר
הסימנים השלם, 28$
שנח.       אבי שגיא, אתגר
השיבה אל המסורת, 24$
שנט.       בן ציון כץ,
זכרונות 22$
שס. מסות ומסעות, רפאל ליהמן,
מוסד רב קוק 18$
שסא.      אברהם גרוסמן,
חסידות ומורדות, [מצוין], 23$
שסב.      אברהם גרוסמן
והוא ימשול בך, האישה במשנתם של חכמי ישראל בימי הביניים, 28$
שסג.       ישיבות בתי
מדרשות ע’ אטקס עורך, 23$
שסד.      ש’ שטמפפר הישיבה
הליטאית בהתהוותה, [מצוין] 23$
שסה.      ישיבות ליטא,
פרקי זכרונות [מצוין], 23$
שסו.       רפאל קירכהיים,
כרמי שומרון, 22$
שסז.       שלמה אשכנזי,
האשה באספקלריה היהדות, ג’ חלקים 40$
שסח.      שלמה אשכנזי,
גיבורות בישראל, 21$
שסט.      שלמה אשכנזי,
דורות בישראל 18$
שע. שבע מסכות קטנות
ירושלמיות, וברייתא דשמואל הקטן 18$
שעא.      ר’ ש’ גליקסברג,
הדרשה בישראל, 28$
שעב.      יספור לדור, יונה
עמנואל 17$  על השואה [יש לציין שר’ שלמה זלמן אורבעך היה קורא בחיבור זה
בתשעה באב]
שעג.       נחמיה אלוני,
מחקרי לשון וספרות, חלק  א, 22$
שעד.      נחמיה אלוני,
מחקרי לשון וספרות, חלק  ב, 22$
שעה.      נחמיה אלוני, מחקרי
לשון וספרות, חלק  ד, 22$
שעו.       נחמיה אלוני,
מחקרי לשון וספרות, חלק  ה, 22$
שעז.               
נחמיה
אלוני, מחקרי לשון וספרות, חלק  ו, 22$
שעח.              
ר’
אליעזר ליפמן פרינץ, פרנס לדורות, 24$
שעט.              
לפלגת
ישראל באונגריה, ר’ יקותיאל
גרינוואלד 60$ דפוס נדיר
שפ.  פירוש על המשנה
למסכת שבת ר’ אברהם גולדברג 20$
שפא.              
בין
סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל, עורכים זאב ספראי, ואבי שגי  23$
שפב.              
משה
סמט, משה מונטיפיורי האיש והאגדה 19$
שפג.               
יוסף
דן, הסיפור העברי בימי הביניים, 19$
שפד.              
ש’
קוק עיונים ומחקרים שני חלקים, מוסד רב קוק, 45$
שפה.              
ש’
קוק, עיונים ומחקרים, מוסד רב קוק  חלק א
23$
שפו.               
משל
הקדמוני ישראל זמורה 24$
שפז.               
רפאל
ויס התרגום הארמי לספר איוב 25$
שפח.              
יעקב
לייב שפירא משפחות עתיקות בישראל 32$
שפט.     קום ריב את
ההרים, חיים בלוך עם חתימת המחבר 26$
שצ.  אברהם קורמאן,
אבולציה יהודות 22$
שצא.     אברהם
קורמאן,  יהודי מיהו יהודי 22$
שצב.     אברהם קורמאן,
זרמים וכתות ביהדות 22$
שצג.      י”ז כהנא,
מחקרים בספרות השו”ת, מוסד רב קוק [מצוין] 35$
שצד. מחקרים ומקורות לתולדות
ישראל, וונריב 23$
שצה. חיים ז’מרינסקי עיירתי
מוטלה, [דוד אסף עורך], יומן 14$
שצו.  מכיאל הכהן ברור
ובנו ר’ אברהם, זכרונות אב ובנו, [יומן מעניין] מוסד רב קוק $24
שצז. 
אבני חן, שלמה אשכנזי, 20$
שצח.
קתרסיס, כרך יח תשע”ג, כולל מאמר
ביקורת של פר’ שלמה זלמן הבלין על הספר ‘החזן איש’ של בנימן בראון 16$
שצט. פנקס התקנות והרישומים של
החברה קדישה דג”ח וורמיישא, תע”ו-תקצ”ז, א’ אונא, מוסד רב קוק
תש”ם, 204 עמודים 12$.
ת.     
 בן ציון אלפס, מעשה אלפס, ישראל
תשל”ח, רכ עמודים, 8$
תא.  
ש”י עולומת, דן סדן 9$
תב.  
M. Heidenheim, Bibliotheca Samaritana
$70
תג.   
 Saadyana Geniza fragments of R. Saadya Gaon 24$
תד.  
Leo Jung, Men of the Spirit, $23
תה.  
Kabbalah Gershom
Sholom $10
תו.   
Dr. Frensdorff, The Messorah Magna,
Ktav press $90$
תז.   
 Paul Kahle, Masoreten Des Ostens $35
תח.  
  Moses Gaster, Studies and
texts 3 vol, Ktav Press $150
תט.  
 Jacob Mann, Collected writings, 3 volumes $150
תי.   
Jacob Mann Text and studies Volume
one [2 vol], $85
תיא.
B. Schreiber Zecor Yemos Olam
[customs etc.] $15
תיב.
A. David, In Zion and Jerusalem, The
Itinerary of Rabbi Moses Basola (1521-1523), $23 
תיג. 
Sefer hanisyonot attributed to the Ibn
Ezra, [ Marcus and Leibowitz ed], $45
תיד.
Jacob Mann, The Jews in Egypt [2
vol. in one] Ktav Press $65
תטו.
Jacob Mann, Bible as read and preached
in the old Synagogue, {Ktav Press}, 2 volumes, 75$
תטז. Yonah Emanuel, Dignity
to survive– $18
תיז.  –Magicians Theologians and doctors, H. J. Zimmel 25$
תיח. Julius Kaplan – $40, Redaction
of the Babylonian Talmud
תיט. M. Sokoloff, The
Targum to Job From Qumran cave XI Bar Ilan Press, $23


The Kabbalat Shabbat Memorandum by Rabbi Prof. Daniel Sperber

|
The Kabbalat Shabbat Memorandum       Sivan 5773
by Rabbi Prof. Daniel Sperber
The recent rather
acrid debate on women leading the Kabbalat Shabbat service appeared, at first,
to be primarily a halachic one. But it soon overflowed into additional areas,
revealing it as a clearly political polemic. Indeed, I found the whole
discussion which appeared on a whole series of blogs, and a major published
article, most astonishing. We are not talking about women reading the Torah
and/or having aliyot. The criticisms raised against this practice I can well
appreciate, though I disagree with them and have sought to refute them.
But here we are
talking about a practice first established in the latter years of the 16th
cent., among a small group of people, disciples of the Ari ha-Kadosh in Safed,
which took place outside the confines of the synagogue looking over the hills
and watching the sunset, and reciting some psalms and piyyutim. It gradually
spread to other venues, first being practiced outside the synagogue in the
courtyard, and, later, when in the synagogue, recited at the bimah, rather
than the chazan’s lectern, clearly to emphasize its different status from the Maariv
service. In many communities there is no sheliah tzibbur leading the
service; rather the congregants sing the Psalms together. Indeed, in small
communities often the service begins even before there is a minyan of
ten men, and the congregation wait for the requisite number in order to say Barchu.
As to the argument that, as it is followed by Kaddish, it must
have the status of a tefillat tzibbur or teffilat rabbim, a
communal service which cannot be led by women, it should be noted that the Kaddish
Yatom only comes after Mizmor Shir le-Yom ha-Shabbat, which is
already found in some Rishonim as part of the Maariv Shel Shabbat;
and therefore does not in any sense relate to the Kabbalists of Safed’s Kabbalat
Shabbat. Furthermore, Kaddish Yatom itself may be recited by women,
as was ruled by R. Ahron Soloveitchik and others. But, in point of fact, this Kaddish
is not found in early sources, such as the Tur (Orah Hayyim 337).
 Indeed, the whole argument aimed to
give Kabbalat Shabbat this new status is far-fetched.
But the debate
about Kabbalat Shabbat was intended to have far broader implications,
for, by the same argument it would also disallow women to lead Pesukei
de-Zimra, for example. Indeed, this tendentious aim is overtly revealed by
yet another argument put forward, namely that a Shaliah tzibbur must
have a full beard; something that obviously excludes women, (Shulhan
Aruch 53:6). The reason given is the dignity of the congregation, kevod
ha-tzibbur, which is clearly irrelevant in present day society.  Both the Maharam Mi-Rotenberg and the Rashba
agree that the congregation can waive this requirement.  The original ruling applied only to
permanent shlichei tzibbur, not to occasional readers, and, on occasion,
even a thirteen-year old, who has reached maturity may lead the service.
Additionally, the Biur Halachah writes that this requirement may be
waived when there is no one else to fulfill this function. And finally, this
restriction referred to very specific prayers, such as Keriat Shema, on
fast-days in Eretz Yisrael because of drought, and The High Holidays. In any
case, nowadays hardly any synagogue requires its reader to be bearded; even
American Rabbis are often clean-shaven, because the plain meaning of that
ruling is that a service should be led by one who is mature, i.e.
post-bar-mitzvah. And a thirty-year old without a beard is fully eligible to
serve as a shaliah tzibbur. Indeed some of greatest hazzanim were
beardless, such as the Koussevitzky brothers, Mosheh, David, Jacob and Simhah,
Leibele Waldman, Leibele Glanz, Zavel Kwartin, Shmuel Malavsky, to list only a
few of the best-known names.
Two additional
arguments were put forward. Firstly, that for Kabbalat Shabbat, the Shaliah
Tzibbur wears a tallit. This, of course, is in the case where there
is a Shaliah Tzibbur. Now according to the Magen Avraham (Orah
Hayyim 18:1) citing the Bayit Hadash (Bah) one really should
remove the tallit one is wearing when one says Barechu since it is night
and one does not wear tzitzit at night. And so many Aharonim
specifically rebuked those who wore a tallit at night. However, those
who did so, did so because of kabbalistic reasons related to Kevod Shabbat,
and not kevod ha-tzibbur. Indeed, there were even those who wore a
tallit for kiddush at home, and kiddush at home is hardly a tefillat
tzibbur or rabbim, (see J. Levy, Minhag Yisrael Torah 1,
Brooklyn 1994, pp.87-88).
The second point
raised was, curiously enough, from R. David Sperber, my grandfather’s Teshuvot:
Afrakasta de-Anya, (3rd ed, Israel 2002, vol.4, p.215). There he
says that if one cannot find a minyan, at least try to pray with two
other people, since this would constitute a tefillat rabbim, which is
more readily accepted by God. He derives this from a passage in Hayyei Adam
(Klal 68:11) who says that every mitzvah which can be done be-haburah
in a group, should be so done, and not as an individual, because “the
greater the number of people, the greater is the honour to the king.” If
three people give tzedakah, does that make it a rabbim? If three
people declaim Psalms together does that make it a tefillat rabbim?
Surely the term my grandfather zt”l used was not intended to give a
special status to the group of three, but merely to say that such a mitzvah
or prayer is more acceptable before the Holy One Blessed be He, than that of a
single individual. (His other reference to vol.2 p.211 is quite irrelevant to
this issue.)
(On a personal
note, I might add, that in order fully to understand my sainted grandfather’s
ruling, one has to appreciate his particular brand of hassidic piety, which was
a blend of halachah, kabbalah and a special brand of hassidut. See my father’s
introduction in his Michtam le-David on the Torah.

His belief in the
efficacy of prayers was all so evident to anyone who saw him in prayer.  I served him in his latter years and
received my semichah from him.)
Now my learned
colleagues knew all these facts, which are plainly evident to anyone who is
conversant with the relevant sources. Nonetheless, they chose to disregard
them, or to reinterpret them in a forced fashion.
So looking more
closely at the discussion, it becomes evident that rather than this being a
genuinely halachic debate, it is more a socio-political polemic, built on shaky
grounds and dressed in the somewhat misleading garb of halachic disquisition.
(And see now the
very significant comments of Prof. Marc B. Shapiro, (link), and Rabbi Zev Farber’s responses to Rabbi R. Freundel’s articles.)
Another note on
Women’s aliyot.
One of the
central points of controversy between those who permit women’s aliyot and those
who do not, is the understanding of the critical text in B. Megillah 23a which
states that “all are counted among the seven aliyot, even women and
children. But the Rabbis said: ‘A woman should not read the Torah because of
the dignity of the community’ “. It is this final section that is the main
source of the controversy. Some have claimed that “But the Rabbis said: A
woman should not read…” is an absolute decree that cannot be changed.
Others – myself included – have argued that this is advice, rather than a
decree, limited by the principle of “the dignity of the community”.
That is to say, if there is no such slight on the community, the advice becomes
irrelevant. I argued that most of the places where the phrase “But the
Rabbis said” may be understood as “advice” and not
“decree”. Recently Ephraim Bezalel Halivni sought to show that in
many instances “But the Rabbis said” should clearly be understood as
a “decree” formulation. However, he himself (Studies in Liturgy
and Reading The Torah, Jerusalem 2012, p.160) agrees that there are examples
where this phrase can be understood as “advice”. Hence, even
according to his position, he will have to agree that it is possible
that in our Megillah text “But the Rabbis said” may be advice. In
other words there is an element of uncertainty (safek) as to the precise
interpretation of that text.
And even if we
were to interpret it, as have some, as a decree, it is a decree with a reason.
Now there exists a well-known controversy between Rambam and Raavad as to
whether when the reason for a decree is no longer relevant the decree is still
in force; Rambam says yes, and Raavad disagrees. It is true that in such
controversies we follow the Rambam; however, it is equally true that it is not certain
that he is correct.  Perhaps the
Raavad’s position is more correct. In other words, there still exists an
element of uncertainty (a safek) as to who is right. It is just that in
accordance with certain pragmatic rules of halachic adjudications (pesak),
we follow the ruling of Rambam.
Moreover, R.
Yosef Messas added a further consideration, arguing that even according to the
view of Rambam, this principle only applies where there is a fear that the
original reason could be relevant in the future. But in a case where there is
little or no reason to think that the reason will resurface, the original
prohibitions may be disregarded, (Otzar Michtavim 1, 454; cf. Marc B.
Shapiro, Conversations 7, 2010, p.101). Here too, we may be fairly
certain that in our modern society the dignity of the community will not be
impugned by a woman’s aliyah even in the future, in addition to which, we have
already pointed out that a community can, according to both the Maharam
Mi-Rotenburg and the Rashba, forgo their dignity should they so wish.
Now, I cannot say
that R. Messas’ interpretation is necessarily correct.  There exists a safek, in fact, a
triple sfek sfeka: (i) what is the correct interpretation of B.
Megillah’s phrase, (ii) whether to rule like Rambam or the Raavad, and (iii) even
if one follows Rambam, should we accept R. Messas’ interpretation that it
applies even when there is little or no reason to think that the reason will
resurface.
Without going
into all the details of the very complex kuntres sfek-sfeka, surely here
we should rule: sfek sfeka le-kula, most leniently, admitting the
permissibility of women’s aliyot, especially when added to all our other
arguments.
Final Note
And finally, a
somewhat pedagogical comment. The Beit Yosef, of R. Yosef Caro in Yoreh Deah
242 writes:

It is forbidden for a hacham to give a ruling permitting
something which looks strange, for the masses will see this as permitting the
forbidden.

He bases himself
on Hagahot Maimoniyot to Rambam Hilchot Talmud Torah chapter 5 sect.6.  Now almost all innovations look strange, and
can easily be understood as permitting the forbidden . And indeed this is the
ruling in Shulhan Aruch Yoreh Deah 242:10. (And see Beur ha-Gra ibid. sect. 21
for Talmudic sources.) But the Shach (Siftei-Chen) ad loc. sect.17 modifies
this statement as follows:

It would appear that this [refers to a case] where he permitted
[something] without any explanation [for his ruling] – setam – and
indeed so it appears from the proofs he brings from Hagahot Maimoniyot and B.
Sanhedrin 5ab… and B. Nidah 20a…, and the beginning of B. Berachot (3 b)…  But if he tells the questioner the reason
for his ruling, and explains to him his arguments (ומראה
לו פנים), or if he brings
evidence from the book, it is permitted.

And the Beer
Heiteiv brings this in abbreviated form. (See also note 8, ad loc. in Otzar
Mefarshim in the Machon Yerushalayim [Friedman] ed. of the Shulhan Aruch.)
This indicates to
us very clearly that all the changes that we are advocating must not only be
firmly based in our canonic sources, but also clearly presented to the general
public.