In a recent discussion in the journal Or Yisrael concerning the permissibility of using ArtScroll gemaras — for PDFs of the articles, see here — one source deserves closer scrutiny. In particular, some authorities who are against the use of ArtScroll gemaras cite to a passage in the Leket Yosher in support of their opinion. Thus, an examination of the Leket Yosher is appropriate.

The Leket Yosher was compiled by R. Yosef ben Moshe (1423-c.1490), a student of R. Israel Isserlein (1390-1460), the author of the Terumat HaDeshen. The Leket Yosher records R. Isserlein’s customs and rulings. The Leket Yosher was the first work to base itself on the four part division of the Turim, however, only the sections on Orach Hayyim and Yoreh Deah are extant. While it appears that there was a third part on Even haEzer which is no longer extant, it is unclear whether there ever was a part on Hoshen Mishpat. [1] Leket Yosher [2] was not published until 1903 (Orach Hayyim; and in 1904 Yoreh Deah was published) by R. Ya’akov Freimann from Munich manuscript in R. Yosef’s own hand.[3] It has been published at least three times and today is typically available as part of a set of three minhagim works, Leket Yosher, Yosef Ometz and Noheg KaTzon Yosef.

The passage used by some in the discussion in Or Yisrael regarding ArtScroll, records the disapproval of R. Isserlein of the practice of “spoiled, rich kids” who used a revolving table to avoid having to get up and get a book. (vol. 2, p. 39). The passage reads in full:

“אותם הבחורים העשירים המפונקים שעשו להם שולחנות כשיושבין במקומן הופכין השולחן לאי זה צד שירצו ועליו הרבה ספרים לא טוב הם עושים, אדרבה כשמבקש אחר הספר ובא לו בטורח גודל זכור באותו מעשה מה שרוצה ללמוד, כמדומה לי שמצאתי לו סמך ב[יורה דעה] בסימן ג’ (שפח) ‘ולא כאלו שלומדין מתוך עידון’ וכו”

Thus, argue those you compare the turntable to ArtScroll Talmuds, Torah study should not be easy, and one should struggle in preforming that commandment. In other words, because studying with Talmud with an ArtScroll is easy, it is inappropriate for Torah study. As an initial matter, the comparison is somewhat strained in that the Leket Yosher is referring to those who are lazy and does not necessarily speak to someone who uses ArtScroll because they cannot otherwise study gemara (or the additional commentaries that ArtScroll provides) at all. But setting aside this difficulty, it does not appear that the Leket Yosher’s opinion in this regard is agreed upon by all. For example, R. Yitzchak Hutner, in his approbation to the Otzar Mifarshei HaTalmud, explains why the Otzar is a good thing. As many are aware, the Otzar collects all (or almost all) the literature on a particular passage of the gemara (or mishna as is the case with the volume on Hallah). This avoids the need to look through many books to see what, if anything, they have to say on a particular passage. R. Hutner cites to a statement from the Hazon Ish, that “people confuse looking (hipush) with study” and, according to R. Hutner, the Otzar eliminates that problem. Thus, it can be argued that both according to R. Hutner and the Hazon Ish, there is no benefit or merit per se in the act of getting a book or looking to see if that book has anything relevant. This appears in conflict with the Leket Yosher.

Similarly, when the Vilna Shas was printed many years ago, the story goes that the printers said that whoever finds a mistake in this heavily invested shas will get rewarded. In the excellent book, Derech Etz Chaim (p. 568) about R’ Isser Zalman Meltzer, they record a story that a printer of a current Yerushalmi visited the Steipler with the idea to print a Yerushalmi in a similar format to the Talmud Bavli and to have, amongst other things, many commentaries in the back. When the Steipler heard this, he said that R. Meltzer used to complain that there’s a very big printing mistake in the Vilna Shas. Specifically, that in the Vilna Shas many commentaries in the back, but each commentary is 3 pages so you have to look 50 times for the same thing. R Isser Zalman wanted that they should put it in order of the Blatt, so he recommended that they not make the same mistake and do the same for the Talmud Yerushalmi.[4]

Setting aside R. Hutner and Hazon Ish, what is worthwhile to point out is the passage immediately preceding the above quoted passage in the Leket Yosher. The Leket Yosher records the following question and answer:

To be clear, the the Leket Yosher allows for the teaching of homosexual students. Now, obviously this passage, although immediately preceding the discussion about the revolving table, is not germane to the later topic, but I have never seen this passage quoted anywhere else, even though it appears to be espousing a fairly unique position both in the realm of Jewish education and attitudes towards homosexuality. [I have been informed that it is mentioned in R. M. Ashkenazi, Hilkhot Talmud Torah, however, even so it is not well-known by any definition.]

Since we are on the topic of the Leket Yosher it is also worthwhile to point out some of the other interesting observations related to the Leket Yosher. Perhaps the most important fact to come from the Leket Yosher is that the assumption, first espoused by the Taz and expanded upon by others, that the Terumat HaDeshen was not the product of actual questions and answers and instead R. Isserlein made up the questions himself and therefore, according to some, the Terumat HaDeshen is not authoritative. As R. Freimann demonstrates, however, this is incorrect. Instead, actual events as recorded in the Leket Yosher can be matched with teshuvot in the Terumat HaDeshen thus demonstrating that the questions in Terumat HaDeshen were based upon actual events and were not fabricated.[5]

Perversely, the criticism of the Terumat HaDeshen was turned on its head and applied to the Leket Yosher. Specifically, the Sanzer Rebbi in his Divrei Yatziv (E.A. 39), claims that one cannot rely upon the Leket Yosher as it records actual events and one cannot decide halakha from events. This is inapposite of those who complain that the Terumat HaDeshen is not reliable because the questions do not relate to real events. It appears that the position of the Sanzer Rebbi has not been accepted as R. Moshe Feinstein (which is especially noteworthy in light of his general disapproval of newly discovered works), R. Ovadiah Yosef, Daayan Weiss, R. Shlomo Zalman Auerbach and many others all cite with approval the Leket Yosher. Moreover, the Sanzer Rebbi himself is at least five other places[6] in Divrei Yatziv cites with approval the Leket Yosher. In only one other instance does he couch his citation of the Leket Yosher (E.A. 78) with a disclaimer “that is is unclear whether the Leket Yosher is reliable.”

Other interesting comments in the Leket Yosher include: R. Yosef, in 1456, records that he saw Halley’s Comet [7] (vol. 2, pp. 17-8), R. Isserlein used to tell Torah riddles on the first days of Pesach and Shavous and Purim (vol. 1, pp. 103-4), R. Isserlein’s daughter-in-law, Redel, studied Torah (vol. 2, p. 37), and the restriction against walking behind a woman is no longer applicable (id.).

Notes:

[1] See Freimann’s introduction XIII. Friemann’s introduction appears at the beginning of volume two on Yoreh Deah. The first volume, on Orach Hayyim has no introduction.

[2] Aside from being unique in it use of the Turim’s division, the Leket Yosher, has another unique attribute. As Professor Y.S. Spiegel has pointed out the title employed, Leket Yosher, hints not only to the authors own name (as is a a somewhat common practice – see Spiegel for more on this practice) but also to R. Yosef’s teacher, R. Isserlein as well. Specifically, the numerical value of Leket Yosher and is ישראל יוזלין Yisrael is for R. Isserlein Yozlin is for Yosef. See, Y.S. Spiegel, Toldot Sefer haIvrei, vol. 2 p. 411.

[3] For additional biographical and bibliographical information see generally Freimann’s introduction. For some reason neither R. M.M. Kasher in Sa’arei HaElef or Glick in Kuntres HaTeshuvot HaHadash or in the earlier version by Boaz Cohen has an entry for Leket Yosher.

[4] It is, however, worth pointing out that R. Isser Zalman Meltzer held that part of ameilus batorah is getting up a taking a sefer out of the bookshelf. Thus he would never allow anyone to get him a sefer. He would get it himself. According to R’ Shach explained that there were 2 reasons for this. One is because he didn’t want anyone to help him, and two because of his ameilus batorah.

Likewise, in the same book (p. 181) they record that R. Aharon Kotler uses the Gemara in Menochot where Avumy forgot something that he said. He turned to his talmid R. Chisda to remind him how he explained a certain topic. The gemara asks why he didn’t send his talmid to come to him. Rashi says that it’s because of yegata u’motzasa (he worked and he found). R’ Aharon deduces that going yourself is part of the learning.

In an effort to avoid having to get up to get books R. Teichtel writes to his father R. Yissachar Teichtel, author of Am habonim Semacha, that when R. Yissachar visited R. Menachem Zemba, he had sitting on the table in front of him, a gemara with Rambam and all of chazal so that way he wouldn’t have to waste time and get up every time he needed to look up something. (letters in Tal Talpios, mentioned here, on page 44).

R. Meir Bar-Ilan, in a beautiful chapter of his classic MiVolozhin l’Yerushalayim (p. 269), in describing how his uncle, the R. Yechiel Michel Epstein, author of the Arukh HaShulhan, wrote his work said that R. Epstein also had a Rambam, shas and Shulchan Orach on the table and reference everything without having to move.

[5] See id. at XIV and id. note 40 discussing those who make the claim that the Terumat HaDeshen was not addressing actual cases and thus cannot be relied upon and specific statements in Leket Yosher that connect to the Terumat HaDeshen. R. Freimann discussed most of the literature on this topic only a few further cites should be added. To wit, Y.A. Dinari, Hakhme Ashkenaz be-Shelei Yemi HaBenayim, Jerusalem, 1984, pp. 303-5; Zevin, Soferim veSeforim, vol. Teshuvos, p. 14; R. P. Horowitz, Sefer HaBrit, p. 162, discussing the phenomenon of fictional responsa.

See also the comments of R. Munk in Pa’as Sadecha, who specifically rejects the notion that the Leket Yosher is not a reliable work. Instead, R. Munk states that the Leket Yosher was written with extreme care and can be relied upon.

In the newest edition of the Terumat HaDeshen, edited by Shmuel Avitan (Jerusalem, 1991), the editor is completely dismissive of R. Freimann. Although Avitan neither mentions Freimann by name nor explains why Freimann is wrong. This attitude is particularly striking in that R. Freimann devotes some 50 pages to an extensive and well documented introduction of the Leket Yosher as well as related topics. Avitan, on the other hand, is satisfied with a two page introduction that adds almost nothing to either the Terumat HaDeshen the work or R. Isserlein the person and in fact borrows heavily, many times without citation, from R. Freimann’s introduction. [It appears Avitan was not even aware of Dinari’s work.] For example, Avitan deals with when R. Isserlein refers to “one of the great ones – אחד מהגדולים” if R. Isserlein is referring exclusively to the Maharil. Freimann was the first to demonstrate that this reference is not exclusive to the Maharil. Avitan, also comes to the very same conclusion, without mentioning Freimann or even as Avitan is wont, “the introduction to the Leket Yosher.”

Aside from claiming that the responsa are fictional, others have made a distinction between the “teshuvot” and the “pesakim” of R. Isserlein. See Dinari, Hakhme Ashkenaz, p. 303-4 n. 223.

[6] Divrei Yatziv Orach Hayyim nos. 179, 236, 295, 297; Yoreh Deah 31.

[7] For a later mention of seeing a comet see Glikel Zikhronot, ed. C. Turnyanski, Jerusalem, 2006, p. 605 n. 314.

Rabbi Baruch Oberlander is the rabbi in Budapest, Hungary, since 1989, and is the editor of Tel Talpiot. He has published many articles in the journal Ohr Yisroel and is the world’s leading expert on the forged Yerushalmi Kodashim.

This is his first contribution to the Seforim blog.

בימים אלו רכשתי לעצמי כרך מפואר של ספר “אור זרוע השלם” לרבינו יצחק ב”ר משה מוינא, שיצא-לאור על-ידי “מכון תורני ישיבת אור עציון” בשיתוף עם “מכון ירושלים”. לידי הגיע הכרך השני שיצא לאור בשנת תשס”ו. הכרך הזה כולל בתוכו כל הלכות המועדים (כולל דיני שמחות-אבלות) ודיני זרעים, שכוללים הלכות כלאים, ערלה, חדש ושביעית.

מתוך כל הספר הגדול הזה שמתקרב ל-900 עמודים אתייחס רק לסימן רנו שהוא כעשירית הספר (עמודים נו-קנד), מפני המיוחד שבו: סימן זה הרי הוא כספר בתוך ספר. המחבר רבינו יצחק העתיק לכאן את כל פירושו של אחד מגדולי בעלי התוספות בדורו, רבינו שמואל מפלייזא [צרפת] (חי בסוף האלף החמישי ובתחילת האלף הששי), לפיוט “א-ל א-להי הרוחות” של רבינו יוסף טוב עלם (מראשוני חכמי צרפת, בן דורו של רגמ”ה), שנהגו רוב בני אשכנז לאומרו ביוצרות לשבת הגדול. פיוט זה מפרט את כל הלכות הפסח. הר”ש מפלייזא משתמש בפיוט כבסיס לדיונים מפורטים בהלכות פסח ובהלכות הקשורות להן, ומפרש אותו על פי פסקיהם ומנהגיהם של גאוני צרפת.

הספר יצא-לאור כפי שנאמר ב’שער’ “במהדורה חדשה ומתוקנת על פי כתבי-יד עם שינויי נוסחאות, מקורות וביאורים”, וב’מבוא’ מפורט שדברי הר”ש מפלייזא הגיעו אלינו בחמש כתבי-יד שונים (2 כת”י ‘אור זרוע’ – אמסטרדם ופרנקפורט, ועוד 3 כת”י – וטיקן, מוסקבה ופרמא).

לאחרי עיון קל ב’מבוא’ וב’ביאורים’ לספר הבחנתי מיד שיש כאן התעלמות מוחלטת ממהדורה קודמת של פירוש הר”ש מפלייזא. הגאון הרב גבריאל ציננער, שנודע בעיקר בסידרת ספריו ‘נטעי גבריאל’ הלכות ומנהגים על המועדים, הוציא לאור בשנת תשמ”ה את הספר “אוצר פסקי הראשונים”[1], שרובו הנו פירושו של הר”ש מפלייזא על-פי כת”י וטיקן ופארמא (הוא אמנם ידע כבר על כת”י מוסקבה, אבל לא הצליח להשיגו, כפי שמספר ע”ז ב’מבוא’), עם הרבה ביאורים וחידושים. ספרו זה של הרב ציננער ידוע בעולם התורה [2] וגם בחוגי האקדמיה,[3] והפלא שמהדירי ה’אור זרוע’ לא התייחסו אליו בכלל.

עבודת המהדירים של ה’אור זרוע’ שלפנינו מתחלקת לשנים: החלק הראשון הנו ההדרת הטקסט על-פי הכת”י בצירוף אפאראט של שינויי נוסחאות, והחלק השני הנו ביאורים. המהדירים התייחסו בכובד ראש לשני חלקי עבודתם גם יחד, ואכן בספר המודפס תופס בממוצע הטקסט והנוסחאות חציו העליון של העמוד, וחציו התחתון של העמוד מוקדש לביאורים. מבחינת הנוסחאות לא יכלו המהדירים להיעזר כל כך במהדורת הרב ציננער, שהרי בעוד שהוא עבד עם כת”י וטיקן (בתוספת כמה דברים שהעתיק מכת”י פארמא), עבדו הם, כאמור, עם חמשה כתבי-יד, וברוב הפעמים נראה שהם דייקו יותר[4] בהעתקת הכתבי-יד.[5] אבל במסגרת הביאורים יכלו להיעזר בבקיאותו הגאונית של הרב ציננער, אך בשל ההתעלמות מעבודתו החשובה יצאו הם – ואנחנו הקוראים אחריהם! – מופסדים, וחבל על דאבדין.

הרב ציננער (לקמן אציין אל ספרו בקיצור: אפס”ר) בהערותיו מבאר, מציין ומפלפל באריכות גדולה כיד ה’ הטובה עליו על כל פרט ופרט שבדברי הר”ש מפלייזא, ובנוסף הצליח למצוא עשרות מקומות שבהם נעתקו דברי הר”ש מפלייזא בספרי הראשונים[6] והאחרונים, מהמרדכי והמהרי”ל, ועד ל’משנה ברורה’, ודברי הר”ש מפלייזא מתפרשים ומתבארים כשמלה. ואכן בעוד שבנוסחאות של כתבי-יד הרי אין זה נחלתו הטבעית של תלמיד חכם רבני מסוגו של הרב ציננער, הרי בכך מתייחדת עבודתו של הרב ציננער שהוא הצליח בבקיאותו הטבעית לחשוף נוסחאות וביאורים במקורות חריגים אצל ראשונים ואחרונים, בהם הובאו דברי הר”ש, והם מקורות שאינם ידועים למהדיר שקדן מקצועי שרק מחפש מקורות והשוואות במקומות גלויים וידועים מראש.

ואציין בזה כמה דוגמאות ממה דאתי לידי תוך כדי דפדוף בספר:
* ב’אור זרוע’ עמ’ פח כותב הר”ש: “ואני שמעתי ממורי רבינו מנחם בשם בן רבינו יב”א שהיה אומר…”, ובהערה 605 הועתקו גירסאות שונות מכתבי-היד. – אפס”ר (עמ’ עו הערה כה) מפנה למרדכי פסחים סי’ תקנב, ששם הובאו הדברים בגירסא שונה: “כתב הרב רבי שמואל מפלמיז”א בשם רבו הקדוש רבינו שלמה מדרו”ש שקיבל מרבו ר”י ברבי אברהם…”.

* בעמ’ פח בסופו כותב הר”ש: “וכן נמצא בתשובת רבינו שלמה”, ובהערה ריח העירו המהדירים שב’מחזור ויטרי’ שלפנינו זה לא מפורש. – אפס”ר (עמ’ עז הערה לט) מפנה בין השאר לחידושי תלמיד הרשב”א לפסחים לא, א ששם נעתקו באריכות דברי רש”י.

* בעמ’ קב כותב הר”ש: “ותשובת גאוני לותיר ראיתי, שכל האוכל מצה מלוחה כאילו אכל חמץ בפסח”, ומעירים המהדירים בהערה שה: “לא מצאנו תשובה זו במקום אחר”. ואילו היו מעיינים באפס”ר (עמ’ צב) היו מרוויחים שני דברים. 1) שם נדפס ע”פ כת”י וטיקן: “ובתשובת…”, וזה מקל על הקריאה כאן. 2) בהערה סח ציין בין השאר גם למרדכי פסחים סי’ תקצד, שגם שם מובא תשובת גאוני לותיר זה, והוסיף לציין ל’מעשה הגאונים’ סי’ כד ועוד.

* בעמ’ קג כותב הר”ש: “והמצות צריכות שיהיו אפויות יפה, ואם לאו ישרפו מיד. והשיעור, כדי שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה”. ובהערה שז מעירים בדברי רבינו אלו. ואילו היו מעיינים באפס”ר היו מרוויחים גם כאן. 1) בהמשך הדברים נדפס כאן: “תדע דאמר וכן לענין לחמי תודה”, ושם נדפס ע”פ כת”י וטיקן: “ותדע דאמרינן…”. 2) בהערה עד מציין שדברי רבינו אלו מובאים במרדכי סי’ תר (כצ”ל), ומובא גם ב ב’ביאור הלכה’ של ה’משנה ברורה’ סי’ תסא ס”ג שהאריך לבארו.

כאמור, מציינים המהדירים ב’מבוא’ שבעריכת דברי הר”ש השתמשו הם ב-5 כתבי-יד שונים, אבל אין מציינים באופן ברור איזה נוסחאות נכנסו לפנים ואיזה מהם ירדו רק למדור הנוסחאות. אין המהדירים מגלים באיזה שיטה השתמשו: אקלקטית או דיפלומטית. אמנם הם כותבים בעמ’ 12: “מבדיקת כה”י ברור שכה”י מ [מוסקבה], ר [פארמא] הם מהדורה אחרת קדומה יותר ושלימה יותר של פירוש הר”ש, בעוד שכ”י ט [וטיקן] הוא מהדורת ביניים… פירוש הפיוט המובא באו”ז הוא קצור של הפרוש המקורי”.[7]

הדברים לא כ”כ ברורים, שהרי באם הם מרמזים כאן שהר”ש מפלייזא הוציא מתחת-ידו שתי מהדורות של הפירוש, הרי אז היו צריכים להדפיס את שתי המהדורות, או רק את המהדורה האחרונה, ואין לכל זה אף רמז בכל הספר. ועל כן אני נוטה להבין שהם התכוונו רק לומר שכה”י מ-ר שמר על הפירוש “הקדום והמקורי” כפי שיצא מתחת ידי המחבר, ואילו כה”י ט “הוא מהדורת ביניים” ששמר הרבה חלקים כפי שכתבם המחבר, אבל כבר נרגשים בו עריכה – מעשי ידי המעתיק, ואילו ב’אור זרוע’ נמצא “קצור של הפרוש המקורי”, שנשתנה הרבה מכפי שהמחבר כתבם.[8] ועל-פי האמור מסתבר שנוסח פנים הספר מיוסד על גירסת כת”י מ-ר.[9]

לאור האמור נבדוק קטע בעייתי אחד בעמ’ ק. שם כותב הר”ש: “…והיינו לאכול בשבת שלש סעודות, כמו שאבאר בע”ה [= בעזרת השם]…”, והנה בהערה 843 הם מציינים שברוב הכת”י (א-פ-מ-ר) הגירסא “בערב שבת” במקום “בע”ה” שנדפס בפנים. הרי שבמקום זה נדפס הפנים על-פי כת”י וטיקן (וכפי שתוקן במהדורת תרכ”ב), למרות שיחידאה היא! כנראה שהפעם לא רצו להסתמך על כתה”י מ-ר שנחשבים בעיניהם כהכי אמינים, שהרי “כמו שאבאר בערב שבת” אין לו שום מובן. אבל גם “כמו שאבאר בעזרת השם” לא פתר לנו את הבעיה, שהרי בהמשך הפירוש אין הר”ש דן בדיני שבת וסעודה שלישית, וא”כ למה הוא כוון כשכתב “כמו שאבאר”?

הברקה גאונית בענין זה נמצא באפס”ר בעמ’ לב. לדבריו “יתכן שזוהי הוספת האור זרוע עצמו שהוסיף בשעת ההעתקה, וכוונתו באמת למה שמבאר בהלכות ‘ערב שבת’ סימן נ”ה. ויש מקום לפי זה להשערה שמה שנדפס באו”ז כמה פעמים בשם ‘אבא מארי נ”ע’ שזה לא נמצא בשאר ההעתקות,[10] ויתכן שזהו באמת הוספת האו”ז ואינו מרבינו שמואל מפלייזא”. השערה זו עדיין צריכה עיון, שהרי עפ”ז נצטרך לומר שתיקוניו של ה’אור זרוע’ נכנסו גם לכתבי היד שאין להם קשר לספר ‘אור זרוע’, אבל יש לנו כאן קצה חוט שאולי יפתור לנו את הבעיה. ובאם יתברר שהדברים מסתברים, אולי נוכל לשער גם שהוא היה זה שקיצר את פירוש הר”ש כשהעתיקו לספרו (ואז אפשר אולי לשער שהשמיט בעיקר את הדברים שלא הסכים אתם).

בקשר לקביעת הנוסחאות אני רוצה לעורר על עוד נקודה. לפני התחלת הפירוש (בעמ’ נו) ישנם חרוזים, בהם מבקש המחבר מאלוקים שיצליח בעבודתו “לבאר נכוחות”. משום מה לא ראיתי הערה במדור הנוסחאות שבכת”י וטיקן חסרים החרוזים, כפי שיראה כל מעיין בצילום הכת”י שמופיע אחרי ה’מבוא’ עמ’ 22, אמנם זה מופיע בכת”י מוסקבה שצילומו מופיע שם עמ’ 20. החרוזים פותחים ככה: “אלקי הרוחות, המגיד שיחות…”, בהערה 1 ישנו הערה: “אלקי: א-פ א-להי”, כנראה כוונת ההערה לגלות לנו שבכת”י א-פ במקום “אלקי” נאמר שם “א-להי”. אבל באם ככה יש כאן כמה דברים מוזרים מאד: 1) האם באמת סופר כת”י א-פ שם מקף בין האותיות א ו-ל? אינו עולה על הדעת! 2) האם באמת בשאר כתה”י נאמר “אלקי” עם ק’ במקום ה’? גם זה אינו עולה על הדעת, כי הרי החומרא שלא לכתוב שם ה’ כצורתו אינו אלא מהחומרות של הדורות האחרונים.[11] 3) הפירוש מתחיל: “אלקי הרוחות. קרא כתיב…”, ובמדור הנוסחאות לא צויין כלום ע”ז, האם זה מלמד שבכל הכתבי-יד נאמר כאן “אלקי” עם קוף, אין זה עולה על הדעת בפעם השלישית! וההוכחה לכל זה הם צילומי שני הכתבי-יד הנ”ל שבתחילת הספר שרואים שבכת”י וטיקן ובכת”י מוסקבה נאמר: “אלהי”.[12]

ההרגשה שהספר לא נערך בצורה מקצועית ומדויקת, אלא יש בערכיה מן הרשלנות והחובבנות, מתקבלת מעוד דברים קטנים שצדו עיני.[13] ולדוגמא, ידועים הנאמר בתוספות לעבודה זרה (עד, ב ד”ה דרש): “וכן פירשתי בסדר ביעור חמץ בקרובץ שבת הגדול שיסד רבינו יוסף ט”ע”, הרי שדברים אלו נעתקו מפי כתבו של הר”ש מפלייזא, שהוא מחברו של הפירוש לקרובץ של שבת הגדול. ועל יסוד זה נקבע גם ש”התוספות שלנו לעבודה זרה אינן אליבא דאמת אלא עיבוד של תוספותיו של ר’ שמואל עצמו למסכת זו.”[14] אפס”ר (עמ’ פ הערה סז) מעתיק דברי התוספות בלשונם, ומראה שאכן הדברים נמצאים בפירוש שלפנינו. מהדירי ה’אור זרוע’ לא העריכו דברים אלו, ועל כן הם ציינו בצורה לקונית (עמ’ צב הערה רמא): “דעתו זו של רבינו הר”ש מפלייזא… המבוארת להלן הובאה בתוס’ (ע”ז עד, ב ד”ה דרש)”. והרי זה לא “הובאה”, אלא שהר”ש בעצמו הזכירו גם שם.

ואעיר בזה על עוד דבר הצריך תיקון, כיון שלא ירדו לסוף דברי הר”ש. בעמ’ ק בפיוט נאמר: “רקיקי מצות עושין זכר לעיגון”, ומפרש הר”ש: “זכר לעיגון. שאכלו לחם עוני”, ומעירים בהערה רצ: “רבינו פירש תיבת ‘עיגון’ מלשון עוני. ולולי דבריו היה אולי מקום לפרש שהכוונה לעוגות כמו שנאמר: ‘ויאפו את הבצק… עוגות מצות’ (שמות יב, לט)”. וקצת תמוה לי שבביאור לדברי אחד מגדולי בעלי התוספות מרגישים הם צורך לפרש באופן אחר “לולי דבריו” – בדבר שאינו מוסיף להבנת הסוגיא וכד’. ובנוגע לגוף הדברים לא הבנתי, מה הקשר בין המלה “עיגון” לעוני? ומעניין שלפני זה בעמ’ צט הערה רפ כותבים המהדירים: “ורבינו מפרשו שאופים רקיקים ‘זכר לעיגון’ לשון צער”.

והנה ב”מחזור חלק שני כמנהג ק”ק אשכנזים”, עם פירושו של הרב משה בון סג”ל, נדפס בהומבורג (לאחרי שנת תקס”ד, שנת ההסכמה),[15] בפירושו לפיוט (רנג, ב) הוא מפרש: “לעגון. לשון הלהן תעגנה”, וחיפוש בתקליטור יגלה שהמלה “תעגנה” מופיע פעמיים בתנ”ך. ברות (א, יג) נאמר: “הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש”, ומפרש רש”י שם: “תעגנה. לשון אסור כלא כמו עג עוגה ועמד בתוכה”; וביחזקאל (ד, יב) נאמר: “ועוגת שעורים תאכלנה, והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם”, ומפרש רש”י שם: “בגללי צאת האדם תעגנה. תאפינה בגחליהם שמייבשן ושורפן”, ומשמע שכאן מפרש “תעגנה” מלשון “עוגות”.[16] ועפ”ז אפשר לבאר דברי הר”ש מפלייזא כאן בשני אופנים. לפי פרש”י ביחזקאל מתפרש “זכר לעיגון” שהמצות הם זכר לעוגות לחם עוני (וכפי פירוש “לולי דבריו” שהציעו המהדירים!), ולפי פרש”י ברות זה מתפרש מלשון כלא, שהמצות הם זכר ללחם עוני שאכלו כשהיו אסורים במצרים.[17].

אני חושש שהדוגמאות שהבאתי לעיל לא עצמן יצא אלא על הכלל כולו יצא, למרות גודל עבודתם שמהדירי ה’אור זרוע’ השקיעו בעריכת הנוסח ובביאור הספר – השאירו עדיין בקעה פרוצה, ועבודתו של הרב ציננער באפס”ר היה יכול לשמש כחומר משובח שאתו היו יכולים לסתום הרבה פרצות,[18] ולכן עד שלא תופיע מהדורה מושלמת אני מציע להשתמש בשתי המהדורות גם יחד.

לסיום אעיר גם על החידוש שהכניסו לספר, שכל ציטוט מתנ”ך או תלמוד המובא בדברי ה’אור זרוע’ או בדברי הר”ש מודפס באותיות מובלטות, ודבר זה לא מצינו לו חבר, ואני חושש שלהרבה קוראים זה יפריע – כמו שזה הפריע לי.

ומכיון שניתן רשות להעיר, הרי כאן המקום להעיר על מבול הביאורים שהכניסו המהדירים לתוך ספר, שזוהי הסיבה שספר ‘אור זרוע’ שעד היום היה מודפס בשני כרכים דקים בלבד, הרי מעתה סידרה של ספרים עם אלפי עמודים. וחבל שאין המהדירים יודעים את סוד הצמצום כפשוטו וכמשמעו, שאין דבריהם אמורים להיות אלא הערות קצרות מוכרחות המחזיקות את המרובה בשולי הגליון, דוגמת הערותיו של גדול מהדירי כתבי-יד של רבותינו הראשונים בדור הקודם, הר”א סופר. וכדאי לצטט בקשר לזה ההגדרה הקולעת של הגרש”י זוין[19]: “…הרי כאן מעין ‘טלית קטן גדול’… תפס הביאור את מקומו של העיקר, ונדחקו רגליו של האחרון”…

הערות
1. עזרתי לו אז בכמה דברים שהיו קשורים לספר, והוא הזכירני לטובה בסוף ה’הקדמה’.
2. ראה לדוגמא הרב גדלי’ אבערלאנדער: ‘מנהג אבותינו בידינו’ חלק ב, ניו יארק תשס”ו, עמ’ שלו הערה 32; שם עמ’ תיד הערה 11; הרב יצחק שילת: “על הראשונים”, מעלה אדומים תשנ”ח, עמ’ עט מס’ קעח. ועוד. וזכורני שלפני כ-5 שנים יצא לאור במונסי (על-ידי אחד מקהל עדת ישרון) ביאור לפיוט ‘אלהי הרוחות’ – מיוסד על ביאורו של הר”ש מפלייזא כפי שזה מופיע באפס”ר של הרב ציננער, ואינו תח”י כעת.
3. ראה לדוגמא פרופ’ י”מ תא-שמע: “מנהג אשכנז הקדמון”, ירושלים תשנ”ט, עמ’ 250 הערה 2; שם עמ’ 265 הערה 6 (וראה שם ובעמ’ 277 הערה 9 הערות חשובות בביאור דברי הר”ש מפלייזא); פרופ’ א’ גרוסמן: “חכמי צרפת הראשונים”, ירושלים תשנ”ה, עמ’ 55 הערה 38.
4. ולדוגמא באספ”ר עמ’ פג נדפס: “והר’ יעקב בר’ שמשון הגיה וסכין”, וזה טעות המעתיק, והנכון כמו שהדפיסו ב’אור זרוע’ (עמ’ צד): “ופכין”, ובהערה 738 ציינו שבכת”י וטיקן הגירסא: “ובדין”. אמנם בסוף עמ’ צ נדפס: “כי לא באת תקלה על ידם”, ובהערה 670 צויין שבכת”י וטיקן הגירסא: “ידין”, ולדעתי הנכון בזה כבאפס”ר עמ’ פ: “על ידיו”, כי לפעמים (אמנם נדיר) ישנו בכת”י וטיקן וא”ו אריכתא, וגם כאן מסתבר כן.
5. יש לציין שבאפס”ר (עמ’ פ הערה סג) נעתק קטע ארוך “הוספה” על-פי כת”י וטיקן. נמשך בזה אחרי פרופ’ א”א אורבך: “בעלי התוספות”, ירושלים תש”מ, ח”א עמ’ 464 הערה 18, שקבע שב”בכ”י הוואטיקאנה 266 נמצאת כאן הוספה” ומעתיקו בארוכה. אבל בדיקת כתב-היד מגלה שטעה בזה, כי אין זה הוספה אלא לדברי הסמ”ג, שדבריו הועתקו בכת”י אחרי פירושו של הר”ש מפלייזא. וטוב עשו מהדירי ה’אור זרוע’ שלא התייחסו לזה (בעמ’ צא).
6. וכעת יש להוסיף גם את “סדר פסח לתלמיד הריצב”א”, שנתפרסם בקובץ ‘עץ חיים’ (באבוב), ניסן תשס”ז (ג), עמ’ יח-לז. וראה שם עמ’ טו.
7. וראה עוד מאמרו של הרב שלום קליין: “מים שלנו – דעת הר”ש מפלייזא והשלכותיה”, ‘מוריה’, ניסן-אייר תשס”ד, עמ’ ד (צויין גם במבוא כאן הערה 7).
8. אין הם מעלים לדיון האם ניתן לומר שרבינו יצחק, מחבר ה’אור זרוע’, הוא זה שקיצר וערך את הפירוש כשהעתיקו לספרו (וראה עוד לקמן).
9. בעיה קיימת גם בקשר לנוסח הפיוט שהדפיסו בספר, גם כאן לא צויין באופן ברור מקור הנוסח. אבל ב’מבוא’ עמ’ 12 נאמר: “יש לציין כי בכה”י מ, ר מובא גם נוסח הפיוט עצמו ואנו ציינו את שנויי הנוסח מהנוסח המקובל המובא בסידורים”, ניסוח מעורפל, וכנראה הכוונה שנוסח הפיוט נדפס עפ”י נוסחת כת”י מ-ר, ובמדור הנוסחאות צוינו שינויים על-פי נוסחאות הסידורים (בלי לפרט איזה סידורים). ואינו ברור האם באמת אין שום כת”י אחר שבו מופיע הפיוט? ובכל אופן כבר בהתחלת הפיוט (בעמ’ נו הערה 4) צויין בהערה 4 גירסה שונה לפיוט ע”פ כת”י מ-ר, הרי שהפנים נדפס כאן כנראה ע”פ “הנוסח המקובל המובא בסידורים”? (כנראה כדי שיתאים למובא בהערה 13).
10. הכוונה שלא נמצא בכת”י וטיקן, ראה אפס”ר עמ’ מז והערה מט (‘אור זרוע’ עמ’ ס הערה 90) ועמ’ מט הערה ע (והנמצא באו”ז עמ’ סב הערה 129 כנראה טעות, וצ”ל: ט חסר).
11. וראה דבר מעניין ב”לקט מתשובות מו”ר הרב יוסף בן דוד קאפח זצ”ל”, בתוך: “ספר זכרון להרב קאפח”, רמת גן תשס”א, עמ’ 33-34: “שאלה: כבוד תורתו אמר לי, שמותר להגיד אלוקים בה”א ואין צורך להגיד בקו”ף… תשובה: …מה שעניתי נכון כי חז”ל לא החמירו אלא ביוד הא וכו’… אבל להזכירם בתוך שטף דברים יהיו אשר יהיו מותר, ואף מצוה לאמרן כמו שהן, כי הסירוס הזה בקו”ף לדעתי ולמשמע אזני, גנאי הדבר ומכוער מאוד, גם כלפי הדיוט, כ”ש כלפי שמים. ואני בטוח שלא שאלת להזכירו לבטלה. אלא שאזניך כבר מלאים מן הכינוי המשובש אלקים צבקות, ולכך אינך כבר חש את הזרות ואת הכיעור שבדבר…”, וראה שם בהערות 17-18 מה שכתבו הפוסקים בענין זה.
12. טעויות הללו נמצאים גם באפס”ר.
13. דומה לזה הנאמר בעמ’ נו הערה א: “הועלתה אפשרות כי רבינו הר”ש היה רבו של המהר”ם מרוטנבורג. ור’ בהרחבה במבוא”, וזה מה שנאמר ב’מבוא’ (תחילת עמ’ 12): “הר”ש היה רבו של המהר”ם מרוטנבורג”, אין כאן שום הרחבה ואף לא צויין מקור לקביעה. אמנם הדברים מבוארים ב”בעלי התוספות” שם ח”א עמ’ 461 הערה 3; ח”ב עמ’ 528. אחד המקורות לזה הוא הנאמר בפירוש מהר”ם לנגעים (פ”א מ”א): “ומורי הרב ר’ שמואל זצ”ל מקשטטיירי [Chateau Thierry] פירש לנו בשבועות”. ויש לציין לדבר מוזר בספר “בעלי התוספות” בענין זה. במהדורה קודמת זיהה אורבך את רבי שמואל מקשטטיירי עם רבי שמואל מאיברא, עקבות לזה נשארו גם במהדורת תש”מ, ב’מפתח השמות’ שבסוף ח”ב עמ’ 787 נאמר: “ר’ שמואל מקשטל טיירי ראה ר’ שמואל ב”ר שניאור מאיברא”, ושוב כשהתברר לו שזה אינו אלא הר”ש מפלייזא תיקנו בעמ’ 461 שצוין לעיל, ושכח לתקן את ‘מפתח השמות’. ועוד יותר חמור, שבעמ’ 528 ברשימת רבותיו של הר”מ מרוטנבורג הוסיף את הר”ש מפלייזא, אבל לא הוריד את הר”ש מאיברא, וכך הוא כותב: “הוא רואה את רבותיו בר’ עזרא ממונקונטור, ר’ יחיאל מפאריז, ר’ שמואל מפלייז, ור’ שמואל מאיברא, בימי ישיבתו בקשטלטיירי”… [אחת ההוכחות שר”ש ב”ר שניאור מאיברא אינו הר”ש מקשטלטיירי הוא, שהרי המובא בסמ”ג (עשין קסב) בשם “הרב רבי שמואל ברבי שלמה”, מובא בספר ‘עץ חיים’ לר’ יעקב חזן מלונדרש (ח”א עמ’ כג) בשם “רב שמואל מקאטייא טיירי”, ואכמ”ל.]
14. “בעלי התוספות”, שם ח”א עמ’ 465. וראה שם ח”ב עמ’ 654.
15. קיבלתי צילומו מהרב גבריאל ציננער.
16. ולהעיר מרש”י לבבא קמא (פ, א ד”ה העגונה) שמפרש: “העגונה. מאוחרת כמו ‘הלהן תעגנה’ תאחרנה מלהנשא”, וברשב”ם לבבא בתרא (עג, א ד”ה וכן הוא) מפרש: “דעיגון דמתניתין לשון עכוב הוא כדכתיב הלהן תעגנה כמו תעשנה תתעכבו מלהנשא לבעל…”. ובפירוש “עיון תפלה” שבסידור “אוצר התפילות” (ח”ב עמ’ 244) פירש: “זכר לעגון. שהיינו מקושרים במצרים בעבותות העבדות”.
17. והאריכו המפרשים בקטע “הא לחמא עניא” שבהגדה של פסח, האם המצה הוא זכר לחירות או זכר לעבדות ואכמ”ל.
18. יש להוסיף הערה: בעמ’ קז כותב הר”ש: “והעומר נקרא לחם דכתיב [שמות טז, כב] לקטו לחם משנה, וילפינן לחם הדיוט מלחם גבוה דכתיב [במדבר טו, יט] והיה באכלכם מלחם הארץ”, ולא צויין לזה כל מקור. ובאפס”ר (עמ’ צז הערה לד) מעיר: “לא מצאתי מקורו וצ”ע”. ולכאורה הרי לנו מקור מפורש בעירובין (פג, ב): וכמה עיסותיכם? כדי עיסת המדבר. וכמה עיסת המדבר? דכתיב והעומר עשרית האפה הוא. וראה ב’תורה שלמה’ עה”פ (כרך יד עמ’ רמב הערה רח) מה שהביא מספר הפרדס לרש”י ועוד.
19. בספרו “סופרים וספרים – פסקים, פירושים, חידושים”, תל אביב תשי”ט, עמ’ 24.

Review of Tiferes Yosef
by Eliezer Brodt

Tiferes Yosef, Sefer Shemos, R. Yosef Engel, ed. Friedman, Mochon Ohavei Torah, Monsey, NY, 595 pages, 2007. [845. 426.6152]
About four years ago I noticed in the seforim store a sefer called תפראת יוסף. It caught my attention immediately because it said מאוצרות הגאון ר’ יוסף ענגיל זצ”ל and I am a big חסיד of R. Engel as I am sure many are. I purchased the sefer after looking at it for a few minutes being satisfied with what I saw. This was the first volume which was just on חומש בראשית. A year ago the much awaited first volume of חומש שמות came out. What follows is a short review of this terrific work.

As is well known ר’ יוסף ענגיל besides for being a tremendous גאון was also a prolific writer. See, e.g., N. Lamm, Seventy Faces, p. 61 (noting that R. Engel is “one of the most brilliant and underestimated figures of pre-World War II Europe”). On his tombstone it says he left behind over 101 works on all topics ready to be printed. His grandson lists in his book on ר’ יוסף ענגיל what they were, including a 36 volume encyclopedia work to complete his בית האוצר. After his death his son in law was able to print a few of the works. Unfortunately, the rest, as was the case with many other great people’s works, the manuscripts were lost during WWII. The one exception being R. Engel’s work of his on מסכת קידושין that the grandson, R. Dovid Morgenstern, was able to save called שארית יוסף (it is also printed under the name חוסן יוסף. R. Morgenstern, however, writes that people who printed the חוסן יוסף stole it from him and even made mistakes when printing it). In the past few years some additional pieces of his have been discovered and printed in various torah journals such as ישורון and כרם שלמה.

In the past few years especially (although it was done to some seforim years ago) the seforim market has witnessed many attempts some successful and many not of systematically gathering torah of different גדולים and putting them in various orders. Meaning gaon x wrote much on shas so they gather all that he said on Chumash or hashkafic topics and put it in order making his torah much more accessible. Rabbi Friedman decided to do the same for all of ר’ יוסף ענגיל works. He collected from everything that ר’ יוסף ענגיל wrote on including some manuscripts he got a hold of and put it out according to the order of the torah – so far just on בראשית and part of שמות.

But you are probably wondering what is so special about this job? The answer is the amazing skill of Rabbi Friedman at piecing together everything. As is well know ר’ יוסף ענגיל had a tremendous בקיאות in all areas of torah including ירושלמי and קבלה, nothing escaped him. Besides for all this he is known for having amazing perspective in everything going deep into understanding everything. Often R. Engel brings amazing proofs from all over. Many times, throughout his writings, he references something he wrote elsewhere and thus the only way to properly understand him is to see all the places he has written on the topic But many times he does not even tell you that he explains this more elsewhere. Many times the additional points are in places you would never expect him to talk about the point you’re looking into. What Rabbi Friedman did was to put it all together every piece is presented beautifully organized with footnotes where necessary including explanations from ר’ יוסף ענגיל words elsewhere on the topic. Many times he brings how other אחרונים explain the words of ר’ יוסף ענגיל other times he explains it himself.

Besides for all this Rabbi Friedman gives you the exact reference for all the wide range of sources that ר’ יוסף ענגיל quotes. He also includes many other references from other people who talk about the same topics. Going thru this work one can find all types and styles of תורה that one might be interested in on the פרשה . Any מגיד שיעור or רב can find a wealth of information or at least a spring board to give lectures on חומש from here. There are also excellent indexes in the back of each volume because of the great wealth of topics included in each sefer. Besides for all this in the back of the first volume he includes a nice biography on .ר’ יוסף ענגיל All in all I feel this is a great job and almost anyone can benefit from it. One can just hope that Rabbi Friedman is able to complete the entire חומש.

Edmund Wilson, Hebrew, Christmas, and the Talmud
by Elliott Horowitz

As is well known, during the 1950’s Edmund Wilson, the great (and perhaps greatest) American man of letters, began studying Hebrew, both in order to read the Hebrew Bible on his own, and in order to write in an informed manner about the controversies surrounding the recently discovered Dead Sea Scrolls. As Shalom Goldman noted in his excellent chapter on Wilson in God’s Sacred Tongue: Hebrew and the American Imagination (Chapel Hill, 2004), Wilson “delighted in teasing his Jewish friends” about their having jettisoned their (usually limited) Hebraic learning while he was steadily increasing his. As an example, Goldman cites the Christmas card Wilson sent to Alfred Kazin in 1952, which included (in Hebrew) the words “I shall learn Hebrew,” followed by the Wilsonian barb: “I’ll bet you can’t read this.”

If one consults the card itself, reproduced in Edmund Wilson, Letters on Literature and Politics, 1912-1972 ed., Elena Wilson (New York, 1977), it may be seen that before the oddly vocalized words “elmod lashon yisrael,” Wilson added, in the same square script, the blessing “barukh ata la-shem” – probably the first time these words (with the actual tetragrammaton) were used in a Christmas greeting.

Readers of the Seforim blog may also be interested in a subsequent letter of Wilson’s to the Brooklyn-born Kazin, written from the New Yorker office in October 1954, shortly after the article on the Dead Sea Scrolls was completed.

Of course, daf yomi tapes were not yet available…

The new issue of Ohr Yisrael, no. 50. has a couple of articles I wanted to highlight. First, they have a section devoted to essentially whether the ArtScroll Gemara is a good thing or not. While in the United States the English version has been around for awhile, only recently has the Hebrew edition been on the market and it appears that it is very popular. Thus, there are those who are questioning if this is a positive step or not. Many of the articles are highly negative towards Artscroll and some even claim that if a person cannot learn Gemara without such an aid they should not be doing so at all.

The final article in this section is by R. Chaim Rapoport, a frequent contributor at the Seforim blog, and is the most comprehensive of the bunch. R. Rapoport demonstrates that ArtScroll — and he points out it is not only ArtScroll anymore but others have published Gemaras that explain the text — is not new. Rather, in the late 19th and early 20th century a similar work, HaMadrich, was published with many outstanding approbations. [This portion of the article, as R. Rapoport notes, is heavily based upon R. Yehoshua Mondshein’s article on HaMadrich that appears in Kovets Zekhor l’Avrohom, (2000-2001), 349.]

Thus, R. Rapoport argues if those gedolim gave approbations then, they would have no problem today with the ArtScroll.

R. Rapoport in the second half of the article does point out a few (according to him) deficiencies in ArtScroll Gemaras as well as the ArtScroll Siddur. R. Rapoport notes that ArtScroll Gemaras use an academic commentary to explain the half flesh/half dirt mouse discussed in the Mishnah in Hullin (9:6). Specifically, ArtScroll quotes approvingly R. Samson Raphael Hirsch’s comments on how to understand such Aggadot. Additionally, R. Rapoport notes that, at times, ArtScroll appears to have selectively quoted Rishonim to “conform with modern sensibilities.”

Second, this issue contains an article on the customs surrounding Brit Milah by R. Yaakov Hayyim Sofer. Additionally, there is a very comprehensive article on the publication of R. Wolf Boskowitz’s works.

Finally, there is a section on Shemittah and “Amirah leAkum.”

Menachem Mendel Krochmal, Zemer Na’ah l’Kovod haTorah, (Brooklyn, NY, 2007); 73 pages. This is a reprint of the Amsterdam, 1675 edition and includes an introduction that includes biographical information on R. Krochmal. Additionally, as this work is for Simchat torah and when dedicating a new Torah, included are R. Krochmal’s teshuvot discussing hilchot sefer torah. The book can be purchased at Biegeleisen or by contacting Shmuel Stefansky at 718.437.4044

Dovid Felbarbaum, Halichot Kodesh (Brooklyn, NY, 2007), 20, 316 pages. A collection of customs, nusachei teffilah, and other daily acts by Chief Rabbi of Kassan, R. Yisrael Tzvi Rattonberg. To purchase this book, aside from Beigeleisen, the following are provided, 718.336.8971 or 718.972.4078.

על ספרו של הרב אליהו שלזינגר:

מצות נר איש וביתו, חנוכה בהלכה ובאגדה

מאת: עקביא שמש