חילול השם בעיני אומות העולם (א)מאת ר' יחיאל גולדהברוְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ד' מְקַדִּשְׁכֶם (ויקרא כב, לב). כך בא הכתוב לומר, כאשר רוצים בני ישראל לבנות בית הכנסת כדי להרבות קדושת השם, עליהם להשמר שבניית בית הכנסת לא תגרום חילול השם (חתם סופר).האיסור היסודיאיסור חילול השם, הנלמד מן הפסוק בפרשתנו שצוטט למעלה ונחשב בין האיסורים החמורים בתורה[1], מהותו להזהר שלא לגרום ששם ה' יהיה חולין[2].בגדרו של חילול השם כתבו הראשונים שהאיסור מתחלק לשלשה חלקים, שנים מהם כוללים ואחד פרטי: א. עבר עבירה באונס, במקום שאמרו שחייב למסור את נפשו והוא עבר ולא נהרג. ב. עבר עבירה במזיד באופן שיש בה חילול השם, כגון שעשה להכעיס, שמלבד העבירה עצמה עבר על לאו של חילול השם. ג. בנוסף לשני אלו האמורים כלפי כל אדם, מוטל חיוב מיוחד על אדם חשוב – שהבריות מביטות עליו – שלא יעשה מעשים שיבואו לרנן אחריו בשבילם, אע"פ שאינם עבירות[3].סוג נוסף של חילול השם הוא זהירות בפני נכרים. אם יהודי מתנהג בצורה שלילית כלפי הגוי (אף במקום שאינו איסור), והוא גורם לרואיו לתלות את התנהגותו הכעורה באמונתו, ובכך מזלזלים באמונה ובשם השם – הרי זה חילול השם. גם דברים המותרים, אולם הגוי סובר שהם אסורים, אסור לעשותם מפני חילול השם. כגון גזל הגוי[4] או שבועה מתוך אונס[5].כבוד ישראלבגמרא כבר מצאנו שאסור לחלל את כבוד ישראל בעיני הגוים, ומטעם זה אסור לישראל ליטול צדקה מן הגוים בפרהסיה[6], וכתבו הראשונים בטעם הדבר שהוא משום חילול השם[7]. ושני הסברים ניתנו למהות חילול השם שיש בזה: א. היהודי מבזה את עצמו בלקיחת הצדקה[8]. ב. לקיחת צדקה מגוים מוציאה לעז על ישראל שאינם בעלי צדקה וחסד[9].[10]האיסור המחודשבכתבי הגאונים אנו רואים שצעדו צעד נוסף בחילול השם וחידשו פן שאין לו שורש בחז"ל – הוא חילול הדת בעיני הגוים. היינו דבר שעל פי דין מותר לעשותו, אלא הואיל ואצל הגוים הנהגה זו אינה ראויה ונמצא שיש בה משום לעג לדת, שהגוים סוברים שהיהודים מזלזלים בדתם, על כן יש להתייחס לדעתו של הגוי ולהמנע ממנה. למשל, במקום שאין דרכם של בני המדינה להכנס לבתי תפילותיהם במנעלים, אין לעשות כן גם בבתי הכנסת, משום ביזוי. במרוצת הגלות התפתח איסור זה, עד שבימינו הוא מוכר כעיקר המושג של "חילול השם".היו שתמהו על הגדרה מחודשת זו כחילול השם; ראשית, הרי איסור מחודש זה נוגד לאיסור ההליכה בחוקות העכו"ם, ועוד, מה טעם יש לנהות אחרי מנהגי הגוים ולהעדיפם על פני המסורת היהודית[11]. ההסבר לכך הוא פשוט: אין חיוב להנהיג הנהגות מחודשות לגמרי משום חילול השם. המדובר הוא במקום שאינו אלא ענין שהוא תלוי-תרבות, כהליכות ונימוסים המשתנים ממקום למקום. לפיכך, במקום שמושג הכבוד מחייב חליצת נעלים בבית הכנסת, יש לעשות כן משום כבוד בית ה', שהוא דבר שנצטווינו עליו מן התורה. אסמכתא לאיסור המחודשלבו של רעיון זה פועם בהלכה המובאת במסכת כותים (פרק א). מדין תורה מותר לאכול בשר השליל – שהוא בן פקועה שנמצא במעי אמו – בלא שחיטה. אבל היות והוא נאסר אצל הכותים ללא שחיטה, הרי שאם ישראל יקנוהו מהם, ייראה שהכותים קדושים יותר מישראל. וזו לשון הברייתא: "אלו דברים שאין מוכרין להם… ולא שליל, אף על פי שישראל אוכלין אותם… שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, כשאתה קדוש, לא תעשה עם אחר קדוש למעלה ממך"[12].כנראה שכאן המקור לנאמר בספר חסידים (סי' תתכט): "אם יש דבר שהנכרים נהוגים בו איסור וליהודים אינו אסור, אסור ליהודי שיאכל, פן יתחלל שם שמים על ידו. כגון נכרי שראה שנכרי חברו רבע בהמה ואמר לנכרים שלא לאכול אותה ונמכרה ליהודי, לא יאכלנה ישראל". קשה להסיק מכאן האם בזמנם אכן שללו הגוים אכילת בהמה שנרבעה, או שמדובר במקרה בודד. מה עוד שדברי ספר חסידים לא הובאו בדברי נושאי כלי השולחן ערוך[13].פנים חדשות אלו למושג "חילול השם" גרמו לשינויים רבים באורחות חייהם של יהודי התפוצות, ובפרט באופני כיבוד בית השם, שראו לנכון להתחשב בכיבוד שהללו מכבדים את בית תיפלתם! להלן אמנה כמה מנהגים שנגזרו מהיבט זה של חילול השם:א. ביטול חזרת הש"ץדוגמא נוספת מתקופת הראשונים שחששו משום חילול השם מפני הגוים, היא התקנה שביטלה את חזרת הש"ץ. רבינו הרמב"ם מביא בתשובותיו כמה מנהגים בהסדרת י"ח ברכות וחזרת הש"ץ, וביניהם נמצאת התקנה ששינתה את סדר התפילה, ומאז אומר הש"ץ לבדו את התפלה בקול רם בעוד שהיחידים הבקיאים מלווים אותו בלחש. הרמב"ם מסביר באריכות את תקנתו וחשיבותה[14], ואחד ממניעיו לביטול חזרת הש"ץ היה חששו מפני חילול השם. הוא מסכים לסברת "אחד החכמים מארצות אדום, שיתפלל הש"ץ פעם אחת בקול רם וקדושה ושלא יהי שם לחש כלל", ונימוקו עמו: "כשיחזור ש"ץ להתפלל בקול רם, כל מי שהתפלל ויצא ידי חובתו יהפוך פניו לספר עם חבירו… ויחזור פניו מהמזרח וירוק ויסיר כיחו וניעו". אמנם כאשר יתקנו שלא יתפללו בלחש רק יתפללו הקהל עם הש"ץ, "ותמנע אריכות החזרה ויוסר חלול השם שנתפשט בין נכרים, שהיהודים רוקקים וכחים ומספרים בתוך תפלתם, שהרי הם רואים זה תמיד, וזה יותר נכון אצלי באלו הזמנים מצד הסבות"[15]. ב. טהרה לפני התפלהדוגמא נוספת לחשש לעג מהסביבה הנוכרית, נמצא בכתבי הגאונים. דעת רוב הגאונים שטבילת עזרא בטלה בזה"ז, מלבד בעל קרי שהוא צריך להתרחץ באותו מקום. בכמה מקורות בכתבי הגאונים הובא הסבר לרחיצה זו מן הטעם שמתגוררים בסביבת נוכרים המקפידים על נקיות, מפני שהנכרים נוהגים בטבילה זו. ואלו דברי רב כהן צדק גאון – גאון סורא בתקופת רה"ג – בדונו אודות בעל קרי ביוה"כ: "מי שמבקש לקנח ביוה"כ במים אם אסטניס הוא ואין דעתו מיושבת עליו עד שמקנח במים, צריך לקנח ולטהר א"ע ביותר, אבל כל אדם לא… והוראה קרי ביוה"כ חייב לטבול… וכן בשאר ימות השנה משום נקיות ומפני קידוש השם בגוים"[16]. נוסח דומה נמצאה בתשובה לרב האי גאון, אחרון גאוני בבל[17]. כמו כן, כשהרמב"ם מתייחס לטבילת קרי הוא מרמז לענין זה, וכה לשונו באגרתו לר' פנחס ב"ר משולם דיין באלכסנדריה[18]: "והלא אין הדבר אלא מנהג בשנער ובמערב בלבד, אבל בכל ערי רומי… מעולם לא נהגו במנהג זה. ומעשים תמיד שיבואו חכמים גדולים ורבנים מֵעָרֵיכֶם להפָּרֵד, וכשיראו אותנו רוחצים מקרי, שוחקים עלינו ואומרים: 'למדתם מנקיות הישמעאלים'… וכל ישראל שבין הישמעאלים נהגו לרחוץ, וכל ישראל שבין הערלים לא נהגו לרחוץ"[19]. גם רבי יהודה הלוי מתבטא בייחודיותה של הרחיצה, וקובע: "ולולא שאמרו עזרא תיקן טבילה לבעל קרי, לא היינו חייבין בה חובת תורה, אך חיוב טהרה ונקיות"[20].ג. רחיצת הרגלים לכבוד התפילהדוגמא נוספת למנהג טהרה היא רחיצת רגליים לכבוד תפלת שחרית. מנהג זה נהג רק בקרב הראשונים שגרו בארצות האסלאם[21], שהושפעו ממנהג המוסלמים מטעם חילול השם, וכפי שביטא זאת לנכון המקובל המשורר רבי מנחם די לונזאנו בפיוטו לאדם המתקדש לקראת תפלת שחרית: "ואחר כך רחץ טנוף נקבים / ומרק מקרה לילה בשרים. ואל יהיו קדושים ממך ישמעאלים / פוט ולוד והגרים. אשר הם ירחצו מים ידיהם / ורגליהם וראשם בשחרם. צהרים ערבים וגם בלילות / בעת שלג וקרה ממזרים"[22]. לפנים אלו של חילול השם לא מצאנו דוגמאות נוספות מתקופת הראשונים.ד. חליצת הנעלים בכניסה לבית הכנסתבסוף תור הזהב בספרד מצאנו עוד דוגמא של חילול השם דידן, והוא בענין חליצת נעלים בבית הכנסת. מעיקר הדין אמנם אסור להיכנס להר הבית במנעלים, אבל לבית הכנסת מותר[23]. רבי שלמה ב"ר שמעון דוראן, המכונה רשב"ש[24], נשאל על בית הכנסת שנוסד באלג'יר ע"י יהודים שבאו מספרד, שחלק מהמתפללים דרשו שלא להיכנס לבית הכנסת בנעלים, כמנהג המקום, שהיא מדינה מוסלמית שתושביה נוהגים לחלוץ נעליהם לפי כניסתם לבית תיפלתם, ורואים פחיתות כבוד בכניסה למקום קדוש בנעלים, ויהודי הסביבה נהגו אחריהם במנהג זה[25] . הרשב"ש השיבם: "דבר ידוע שבית הכנסת ראוי לפארו ולרוממו ולכבדו ולהרחיק ממנו כל בזיון. אמנם הכבוד הוא כל דבר אשר נחשב אצל בני אדם כבוד… והכבוד והבזיון האמיתי הוא כפי מחשבת בני אדם וכפי המקומות … והנה בארצות הנוצרים, שאין אצלם בזיון כשנכנס אדם ואפילו לפני מלכם במנעל אם נכנס כן בבית הכנסת בעירם אינו בזיון. ובארצות אלו (האיסלם) שהיא בזיון ליכנס לפני גדוליהם, וכש"כ לפני מלכם, במנעל, אסור ליכנס בעירם לבית הכנסת במנעל… על כן טוב הדבר אשר רצו לעשות להסיר חרפת האומה אשר חרפונו". הוא מדגיש שתקנה זו נתקנה בידי אביו – הרשב"ץ – בעירו אלגי'ר. למעשה הוא מסיים: "איך אפשר שבבית ישמעאל אחד פחות שבפחותים לא יוכל אדם ליכנס במנעל, ובבית אלהים יכנס? איזהו כבודו ואיזהו מוראו? ואפילו לא היה הדבר איסור, היה ראוי לעשות תקנה בדבר משום חרפת האומה"[26].בדורות האחרוניםבין הפוסקים האחרונים ניצב המגן אברהם, שקבע מדעתו שבהליכות הנוגעות לכיבוד הדת יש להתחשב בתרבות הסביבה כדי שלא לגרום חילול השם בעיניהם. הנידון הוא בניית בית הכנסת, והחתם סופר נקט הלכה כמותו למעשה.וכך היא השתלשלות הדברים: מעיקר הדין מותר לגוי המועסק בקבלנות לעבוד בשבת, אלא שגזרו על עבודות הנעשית בפרהסיה במקום שיש יהודים, משום חשד, שהרי לא הכל יודעים שהעבודה נעשית בקבלנות[27].המגן אברהם עוסק בהיתר שנוהגים בעירו קאליש, "לשכור גוים בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב היהודי והגויים עושים מלאכתם בשבת, ואע"ג שמלאכה דאורייתא וכו', וצ"ל שגדול אחד הורה להם כך, משום דבשל רבים ליכא חשדא[28] וכו' וא"כ היה נראה להתיר לבנות בית הכנסת בשבת בקבלנות".בהמשך הדברים מביא המגן אברהם בשם "גדולים", היות והגוים אינם מניחים אפילו לישראל ולכל מי שאינם מבני דתם לעשות מלאכה ביום חגם ואידם, על כן נראה בעיניהם כגנאי ובזיון לדתם אם יעשה מלאכה ביום אידם. לכן נעשה ק"ו לעצמנו: אם אנו מניחים לגוי לעבוד אצלנו בשבת במה שאפשר לנו למונעו, הרי נחשב בעיניהם כזלזול בשבת. ואלו דבריו: "מכל מקום ראיתי שהגדולים לא רצו להתיר, כי בזה"ז אין העכו"ם מניחים לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ביום חגם, ואם נניח אנחנו לעשות, איכא חילול השם[29]. אבל תיקון הרחוב אין נקרא על שם ישראל כל כך[30]. מ"מ במקום שאין נוהגים היתר ברחוב, אין להקל"[31].דברי המ"א המחודשים[32] שימשו לפוסקים האחרונים כבסיס לשאלות שונות שצצו ועלו במשך הדורות, בנוגע לצורך להתחשב בדעתם, שלא יחולל השם בעיניהם. ואי"ה בשבוע הבא אביא דוגמאות רבות לשאלות מסוג זה, ואת דברי הפוסקים עליהן.  

See here for the previous lists.

Halkhot Gedolot, Berlin-Hildesheimer ed., Otzreinu, Toronto, 2009, 2 vol., 22, 162, [3]; 652 pp.: This is a reprint of the important Geonic work based upon a different manuscript than the other printed editions.  Additionally, it includes a new brief introduction and additions to the Seder Rav Amram Goan also published by Otzeinu.

Kol Brisk, Jerusalem, 2009, 797 pp. This is a controversial work that explores the Brisk school and attempts to locate the current Brisk school with the European one.  It is has already been subject to pashkevilin and one can read more about it all here and here.

Beyamin Shlomo Hamburger, Meshekhe ha-Sheker u-Mitnagdehem, Machon Moreshet Ashkenaz, Beni Brak, 2009, 703 pp.  This is an significantly updated and expanded version (the prior version is only 347 pages) of R. Hamburger's work on various false messiahs in Jewish history.  As anyone who read the original version knows, R. Hamburger takes a very broad view of the term "messiah."  (read more here)

Shmuel Glick, Mekorot le-Tolodot ha-Hinukh be-Yisrael, vol. 5, New York & Jerusalem, 2009, 30 [2] 452 pp.  This is the fifth volume in the revised work originally done by Simcha Assaf collecting sources on Jewish education.  The first three volumes reprinted Assaf's original work with some updating of the notes.  The fourth and now the fifth contains new material. In particular, the fifth volume focuses on the European responsa literature from the 15th-20th centuries.  As the editor points out in his introduction, Assaf's work is particularly weak in this area and thus this substantially adds to Assaf's sources.  The introduction also explains why the focus on responsa literature in particular, although one assumes it was natural for Glick, who has been editing a bibliography on responsa literature, to focus on the responsa. Additionally, in the introduction, the editor notes that volume six, which will focus on Sefard responsa, will be out soon.

R. David Nieto’s Matteh Dan, Life on Other Planets and Jewish Reactions to Copernicus

by Eliezer Brodt

 

R. David Neito and the Mateh Dan

R. David Nieto was born in 1654 in Venice and died in England in 1728. Aside for being a tremendous talmid hakham, Nieto also had degrees in science, philosophy, and was a medical doctor. He was a Rav, Dayan and Darshan in Leghorn for a while. He then was hired to be Rav of the Sefardi Kehila in England in 1701. Besides for being a multi-talented Rav, he was a prolific writer authoring numerous works. Including on dealing with the calendar Pascologia, another work, De la divina Providencia was authored in his own defense after he gave a sermon claiming that G-d and nature are one, some people in the community called him a heretic for this. A copy of this sermon was sent to the Chacham Zvi who defended R. Nieto. This defense was printed in his Shu”t Chacham Zvi (#18). This incident is also mentioned in R. Jacob Emden’s autobiography Megilat Sefer (Bick Ed.),(p.55). See also Chida in Shem Hagedolim (Erech Mateh Dan) who quotes this; C. Dembeister, Klelas Yofee 1:95b; Cecil Roth, Essays and Portraits in Anglo Jewish History (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1962), 118; Jacob J. Schacter, “Rabbi Jacob Emden: Life and Major Works,” (PhD dissertation, Harvard University, 1988), pp. 272 & 331; David B. Ruderman, Jewish Thought and Scientific Discovery in Early Modern Europe (New Haven: Yale University Press, 1995), 317-318]. See also here and here.

Another of R. Nieto’s works is Esh Dat which was written against Nechemiah Chiyyon. As far as halakhic literature we do not have any printed works but R. Nieto did produce works in this field yet they remain in manuscript until today (see Cecil Roth ibid.), one was recently auctioned off at a Asufa auction. Most of his works have never been translated into Hebrew.

Much has been written on R. Nieto in general, just to cite a few sources: see Moritz Steinschneider, Jewish Literature, (1967) p. 263; Israel Zinberg, Toledot Safrut Yisrael, vol. 3, pp. 243-44; especially Cecil Roth, Essays and Portraits in Anglo Jewish History, 113-29, later translated into Hebrew in the Mossad Rav Kook 1968 edition Mateh Dan; Raphael Loewe, “The Spanish Supplement to Nieto’s Esh Dath,” Proceedings of the American Academy for Jewish Research 48 (1981): 267-296; and David B. Ruderman, “Jewish Thought in Newtonian England: The Career and Writings of David Nieto (In Memory of Jacob J. Petuchowski),” Proceedings of the American Academy for Jewish Research 58 (1992): 193-219, later expanded in his work, Jewish Thought and Scientific Discovery in Early Modern Europe, 310-31; and the recently published article by Matt Goldish, “The Spirit of the Eighteenth Century in the Anti-Sabbatean Polemics of Hakham David Nieto,” in Jeremy D. Popkin, ed., The Legacies of Richard Popkin (=International Archives of the History of Ideas – Archives internationales d’ histoire des idées, no. 198 [2008]), 229-243. See, as well, Menachem Butler, “Hakham David Nieto and Hakham Zebi,” the Michtavim blog (14 November 2008), available here, which includes, as well, a picture of R. Nieto. Additionally, R. Nieto is mentioned in the excellent work of historical fiction by David Liss, A Conspiracy of Paper, pp. 109-10. David B. Ruderman shows in his Jewish Enlightenment in an English Key (Princeton Press, 2000), pp.185-86, that R. Nieto was the first Jewish thinker to grapple with Newton in his works although not by name.

R. Nieto is most well known for his Matteh Dan or the Kuzari Hashenei. First printed in 1714, this edition was issued in three versions at the same time, one in Hebrew one in Spanish and one in both Hebrew and Spanish. The Spanish only edition is exceedingly rare. According to one source there are but three complete copies of this edition extant. See Israel Solomons, “David Nieto and Some of his Contemporaries,” in Jewish Historical Society of England Transactions, vol. XII (1931) pp. 26-27. All of the various versions of the first edition include a drawing of Rabenu Hakodesh on the title page which some speculate was done by Nieto as he was an artist (see Roth, ibid, p. 128, but he is mistaken in claiming the drawing was of Moshe when the legend underneath the portrait states that is Rabbenu Hakodesh and the figure is pointing at a book that has the word “Mishna” in large letters). In 1779 the Matteh Dan was reprinted with a beautiful Haskama from the Shages Aryeh (also mentioned by the Chida in his Shem Hagedolim entry on R. Nieto). The title page of the 1884 edition of the Mateh Dan mentions these two Gedolim (Shages Aryeh and Chida) and the Chacham Zvi all endorsing this work. The Steipler (Chayhe Olam) includes the Mateh Dan in a small list of recommended reading material on emunah and refers to the Mateh Dan as “הספר הנפלא”. This work is quoted in many seforim just to cite a few: R. Y. Heller. Maoz Hadas, p. 35a, Meshiv Nefesh (p.18a), R. Kemlar in Talmud u-Maddah numerous times (pp. 16, 31, 58, 69) Shut Beis Mordecahei (#63) and even in some of the recent works on Bircas ha-Chammah, see, e.g., R. J. D. Bleich, Bircas Hachammah, p. 58; R. M.M. Gerlitz, Bircas Hachamah KeHilchosah,p.148; R. A. Brisk, Otzar Hazemanim, pp. 209, 225, 238. R. Meshulam Roth created a curriculum for his yeshiva, he included the Kuzari Hashnei as an essential sefer for his talmidim to read (among other interesting things in the program; see Mivasar Ezra, p.177, and Mivasar Vomer, p. 119); R. Meir Shapira even asked R. Roth if he could use the latter’s curriculum for Yeshivat Chachemei Lublin (see Mivasar Ezra, p. 172).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

In 1968, Mossad ha-Rav Kook published an edition of the Mateh Dan based on the first printing. This edition is visually very nice, they did a nice job of laying out the sefer including a table of contents before each section of the sefer. But the notes although are helpful are very minimal [all quotes in this post are from this edition].

A few months ago a new English critical-edition of R. David Nieto’s Matteh Dan was translated from the Hebrew by Louis Loewe and completed by Raphael Loewe, published by the Spanish and Portuguese Jews’ Congregation of London, and Mechon Haktav of Jerusalem. This work was edited and prepared for publication by Yehuda Hershkowitz. This new edition is two volumes including a beautiful facsimile edition of the first printing on high quality paper leather bound. The facsimile volume reproduces the original edition of Hebrew with a Spanish translation on the side. The English translation had been done in 1845 by Louis Loewe. [I am aware that there is another English translation of this work published by Yashar Books, although it is only a partial translation and I never had a chance to see it.] This translation of L. Loewe was reprinted in this new set with some of the translation adjusted to our current English but as a whole remains the same. Many small useful notes were added in by the editors Raphael Loewe and Yehuda Hershkowitz. Besides for the nice interesting introduction by R. Loewe this new edition has an excellent overview by Yehuda Hershkowitz entitled “A Brief Survey of Calendar Making” (pp. 318-48). The purpose of Hershkowitz’s overview is to aid the reader in understanding the fifth section of Mateh Dan which deals with the calendar. Some other additions found in this edition were the many comments of R. Moshe Rimoni written in 1794 which were already included in the Mossad Rav Kook edition. In addition to this Yehuda Hershkowitz printed for the first time a manuscript from 1819 written by R. A. Lampronti about life on other planets.This manuscript comes from the now well known Valamadonna collection of Jack Lunzer.

I would like to highlight some of the very many points of interest in the Matteh Dan. The work pretty much starts where the Kuzari ends (hence the alternative title – Kuzari ha-Sheni), and the main focus of the Mateh Dan is to defend the legitimacy of Torah Shel bal Peh. It is written in debate format similar to the Kuzari. In the introduction of his work he writes:

ולפי שיש מחלוקות על מלך כוזר הראשון ועל מלכותו… יש אומרים שהרב המחבר המציא בדעתו מלך ומלכותו אשר לא היה ולא נברא. ויש אומרים שמעשה שהיה כך היה ככתוב בספר כדי שלא לאפושי במחלוקות על הכוזרי שלי אני מודיע נאמנה לכל קורא בספרי שלא נהיה כדברים האלה כי מלבני אני בודאם

The sefer is divided into five sections. In the first section he sets out to prove that the Jews always had Torah Shel Bal Peh from the times of Moshe and onwards. He shows how various Mitzvas its impossible to understand if we do not have Torah Shel Ba’al Peh. One of the many nice pieces in this section that he writes when dealing with the prohibition of carrying on Shabbas (p.12):

איסור משא קל כמעט שמפורש בתורה שהרי דוד המלך ע”ה אמר בדבר ה’ שמים נעשו ובכן היתה הבריאה ביום הראשון אמר השם יתברך יהי אור ויהי אור… ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וכתבי וישבות ביום השביעי. נמצא שכששבת לא שבת אלא ממאמר בעלמא שהוא דבר שאינו יכול לגרום לו ליאות ויגעה משני טעמים חדא מפני שבו יתברך שהוא בלתי תכלית וכחו בלתי בעל תכלית לא יתכן ליאות ויגעה ב’ שאפילו תימה ח”ו שהיה ראוי לכך אי אפשר שייעף ויגע על הוצאת שתי מלות בכל יום בלבד נמצינו למדים שהקב”ה שבת ממה שלא היה יכול לייגעו בב’ טעמים, ולכן האיש הישראלי אשר ישבות ממשא כבד בלבד לא ישבות כמו ששבת הקב”ה אבל כשישבות אף ממשא קל אזי באמת שומר שבת מחללו ומחזיק בבריתו יתברך.

In section two he continues proving the truth of Torah Shel Bal Peh. A nice piece in this section is while proving that the esrog is the fruit the Torah requires one to take on Succos he writes (p.25):

בחג הסוכות אמר הכתוב ולקחתם… פרי עץ הדר… ואפשר שהכוונה היא על רמון נאה… אבל הם ז”ל פירשו שהוא אתרוג דווקא ופסלו כל מה שאינו אתרוג ממש כפי הסימנים אשר מסרונו אף על פי שיהיה מאותו המין, וזה גורם הוצאה רבה ועגמת נפש גדולה ליושבי ארצות ואקלים הקרים לפי שצריך שיביאו להם אתרוג מארץ הרחוקים לחוג בו את חג הסכות בהוצאה רבה. ולא עלתה תלונותי כי אין ציבור עני, אלא שלפעמים יש להם ההוצאה אבל לא השבח של המצוה כגון כשלא הגיע לידם אלא בתוך ימי החג או אחריו התאימין אדוני המלך שאנשים חכמים ונובנים בדו כל זה מלבם טעם ויסוד אחר אלא להתשרר על הצבור.

When dealing with the writing of the Mishnayos he writes (p.43):

אלא אפילו לאותן שנזכרו בהם תנאים באין חולק עליהם שכולם קבלה, לפי שרבינו הקודש לא היה אלא מלקט ומסדר ופוסק מה ששמע ואסף מימי התנאים אשר היו לפניו עד האחרונים אשר הוא אחד מהם.

When talking about asmactos he says (p.52):

אסמכתא… כח משפט חז”ל לסמוך העיקר המקובל על איזה פסוק אף על פי שהוא רחוק במטחוי קשתת מפשוטו, כי זה אינו אלא לעורר הזכירה. ובכן ברמז בעלמא סגי, כמו שעושין בני אדם, שקושרין קשר בסודר לזכור איזה דבר.

This understanding of asmactos follows the Rambam and other Rishonim yet there are other Rishonim disagree, at times rather sharply. For example, the Ritva who writes:

ומשום הכי קתני ר”ע שאמר הקב”ה אמרו לפני מלכיות זכרונות וכו’ שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקב”ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת, ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך, ח“ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא, אבל התורה (העידה) [העירה] בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו [ל]חכמים אם ירצו כמו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם וכל תורה שבע”פ רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח”ו שהיא חסירה כלום (ריטב“א, ראש השנה דף טז ע”א).

This topic is dealt by many just to list some sources see: R. Yosef Engel, Beit Haotzar,1:190; R. Meshullam Roth, Shu”t Kol Mivasar, 2:21-22; Mivasar Ezra, 20-22; R. Yaakov Hayyim Sofer, Yeshurun 20:678; R. Yonah Martsbach, Aleh Yonah, 101-105; R. Gedaliah Nadel, Betorato Shel Rav Gedaliah, pp. 28-30; R. Gedaliah Nadel, Mila Dehespeda, pp. 130-31. In section three he discusses many specific points in regard to Torah Shel Bal Peh just to list some of the many interesting ones: When dealing with how exactly did arguments begin in Klal Yisrael in the times of the talmedei of Hillel and Shamaei he goes has a lengthy historical discussion of that period to explain what happened listing all the terrible decrees and persecutions that the Jews went through at that time. At the end the Kuzari asks him (p.65):

אבל מה תשיב על שכחת דברים הנוהגים בכל יום כגון קידוש והבדלה שמצינו בית שמאי ובית הלל חולקים בקידוש אם מברכין על היום תחילה או על היין וכן בהבדלה… וכי לא ראו ולא שמעו איך היו מקדשים אבותם ורבותם בשבתות וימים טובים, היאמן כי יספור ששכחו דברים כאלו שהם תמידים? אמר החבר: אין מקום לקושייתך משום דקי”ל סדר ברכות אין מעכבות… ולכן בראשונה כל אחד ואחד היה מקדים או מאחר שהיה רוצה, עד שבאו בית שמאי ובית הלל ועמדו למנין על סדר הברכות ונפסקו ההלכה. ואף על פי כן אם הקדים המאוחרת או איחר המוקדמת יצא. וכן יש לומר בכל המחלוקות שתמצא מזה המין…

[This answer applies to all such questions which others have dealt with at length like how did a argument between Rashi and Rabenu Tam evolve over the order of the Parshiyos in Tefilin why didn’t they check what previous generations did. The answer in short which is given is both were done by some.]

When dealing with the famous question dealt with by many of why can’t Amoraoim disagree with Tannoim he writes (p.68):

שלא חילקו האמוראים על התנאים מפני שהכירו שהיו גדולים מהם בכל הבחינות ודלא כמו שכתב הכסף משנה שקבלו על עצמם שלא לחלוק…

Then he writes that there is a constant yeridot ha-dorot when it comes to people’s knowledge (a point which not all agree with) so he wonders why do we say הלכה כבתראי. So he answers:

על דרך המשל הידוע שננס רוכב על גבי ענק רואה יותר ממה שרואה הענק אף על פי שהננס הוא כנמלה לגבי הענק.

Much has been written on this משל see the Alpha Beta Kadmita Deshmuel Zeriah from R. Shmuel Ashkenazi pp. 322-27; see also S. Leiman, “Dwarfs on the Shoulders of Giants,” Tradition 27:3, pp. 90-94 in both of these articles, the Kuzari Hashenei is not included. Just to add three more sources on the topic, not on either of the previously mentioned extensive lists see Simchat Hanefesh, p. 112; R. Y. Heller, Maoz Hadas, p.34b; A. Lipshitz, Avos Atorah Levonim. p. 175 n.6. On this topic in general see; I. Ta-Shmah, Halacha, Minhag Umitzyius Baskenaz, pp. 58-79; Daniel Sperber, Netivot Pesikah, p. 31 n.51, Joseph Davis, Yom-Tov Lipmann Heller Portrait of a Seventeenth- Century Rabbi, pp. 46-47, and A. Melamad, Al Kesefei Anakim. When listing the מצות דרבנן he writes that (p.72) they are:

מגלה, חנוכה, נר שבת ויום טוב, הלל , עירובין, נטילת ידים, יום טוב שני של גליות, שבעת ימי המשתה, שבעת ימי אבלות וארבע תעניות.

Not all agree with this listing as this topic has been discussed at great length in his usual incredible style by R. Shmuel Ashkanazi in Kovetz Beis Aron ve-Yisrael (issue # 35, pp. 97-114 and issue #38, pp.139-154). While discussing the reason why we do not blow Shofar when Rosh Hashonah falls out on shabas he writes about the masses of the Jews at the time (p.80):

שרוב עם בני ישראל היו עמי הארץ ומיעוטא דמיעוטא היו חכמים, וכיון שרובא היו עמי הארץ ממילא לא היו בקיאין בדוקדוקי מצות ולכן כשחל ראש השנה וסוכת בשבת ילך אצל בקי עם השופר או עם הלולב כדי שיתקע או יברך לו או כדי ללמוד נטילתו או ברכותו ויוליכנו ארבע אמות ברשות הרבים ויבוא לידי איסור סקילה ואף את יתרו בו לא ישמע לקול מוריו כי יאמר שאינו רוצה לבטל המצוה.

When discussing the topic of why we have two days of Yom Tov even thought we understand the calendar today he writes (p.83):

שאם מלך המושל בארץ ישראל קודם ביאת משיחנו ועודנו בגלות יתן רשות לישראל לשבת על אדמתם ולמנות עליהם סנהדרין יחזור העיבור ליושנו והיו מקדשין על פי הראיה כימי קדם קדמתה ואז לא היינו חוגגין לעולם יחד ביום אחד אלא לפעמים ג’ משום שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, וכיון שכל ישראל הרחוקים מארץ ישראל קבלו עליהם לעשות שני ימים להסתלק מן הספק, צריך שיסכימו כולם גם כן לבטל תקנה זו וזה איפשר דרך טבע מפני שאנו מפוזרים ומפורדים בין כל האומות העולם אחת הנה ואחת הנה ויש כמה וכמה מבני ישראל במדינות רחוקות, אשר אין אנו יודעים זה מזה ולא יש דרך הכרה ביניהם ובינינו בשום פנים, כגון במלכיות פרס והודו וכוש, ובמלכות גינה וטארטאריאה, כפי מה שמצאתי ראיתי בספרי המלחים והההלכים.

R. Menachem Kasher (Torah Shelemah, vol. 13, p. 129) already points out that the Meshech Chochma (Bo, 12:1) and others say the same thing. In section four he deals with many topics related to Chazal and their knowledge in science. He begins this section dealing with what exactly are the seforim chizonim that chazal prohibit one from learning and why are they prohibited (pp. 97-100). He is of the opinion as are many others that there is a connection between kabalah and philosophy (p. 98). He shows that chazal had great knowledge in philosophy (pp. 129-57), geometry, and mathematics including a whole lengthy discussion of the mathematical Gemaras in Succah (pp. 113-25). He also deals at great length showing there tremendous knowledge in understanding the calendar etc. (pp. 182-90). Many others have also shown Chazal knowledge in all areas of science just to mention one interesting work on the topic is R. Y. Kemhlar’s Hatalmud Vmadei Hatevel. In addition R. Nieto also has a lengthy discussion showing there expertise in the and anatomy of humans and animals (pp. 104-06). Others have also shown this for example see Meshiv Nefesh (p. 14b, 22a) R. Aron Marcus, Keses Hasofer (p. 78) and Hatalmud Vmadei Hatevel (p. 24). One additional source related to this is found in Chut Hamishulash (p.29a) where he writes about the Chasam Sofer:

לתכלית גדול הזה לברר הלכה לאמיתו ולהעמיד כל ענין על בוריו הי’ לו לכל שיעורי תורה כלים מיוחדים מדודים מאתו בדקדוק הדק היטב להראות לתלמידיו וכן הי’ לו בארגז מיוחד שני צורות תבנית זכר ונקבה מעשה אומן מופלא והיו נעשים פרקים פרקים וכל חלקי הפנימים מעשה חדש נפלא ללמוד וללמד חכמת הניתוח ולא הראה זה רק לתלמידים מובהקים אשר יראת ה’ אוצרם בעת למדו אתם הלכות נדה וכדומה.

After this R. Nieto brings that “the Kuzari asked him “(pp. 106-07) “I have no doubt that they knew science etc. but how did they have time to learn and time for the sciences”. To which R Nieto replied that they although some were real experts in science like Shmuel but most just knew what was necessary for them to understand those areas of Torah that required such knowledge.

R. David Nieto and life on other planets

He writes about life on other planets a very interesting thing (p. 128):

ר’ מאיר אגוז מצא תוכו אכל קליפתו זרק. וכן ראוי לנו לעשות בסברות חכמי האומות, שכל מה שהוא מנגד לתורתנו הקדושה והתמימה בין שבכתב בין שבעל פה שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא, אבל מה שאינו נגד דבריה ולא נגד פירושה הרשות ביד כל איש ישראל להאמין או למאן בו לפי שכלו. ובכן כיון שאין שטן ואין פגע רע להאמין שכל הכוכבים בין המהלכים בין הקובעים בגלגל השמיני הם עולמות אשר בהם מכל בעלי חיים, בצדקתה החזקת ולא ארפה. ואפשר שלזה כיוונו רז”ל כשכתבו בסוף מסכת עוקצין עתיד הקב“ה הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמו.

R. Pinchas Hurwitz in his Sefer Habris (pp.33-34) also says there could be life on other planets bringing proof from various Chazal and Zohar including the some of the same Chazal that R. Nieto uses.

However not everyone understands this Chazal literally just to list one other explanation R. A. Shor writes:

טעם מספר ש”י עולמות נראה לפי שעשרת הדברות יש בהן תר”ך אותיות נגד תרי”ג מצות ושבע מצות בני נח במספר כת”ר עליון ונראה שכנגדן יש לו לאדם תר”ך עולמות אלא לפי שהאדם נברא דו פרצופין זכר ונקבה ויקרא את שמם אדם וכן כל הנשמות זכר ונקבה נבראו ובין שניהם נשלם ונעשה האדם במלואו וטובו לשמור ולעשות את כל מצות ה’ לכך גם אותן תר”ך עולמות יחדיו יחלוקו מחציתן לזכר ומחציתן לנקבה והיינו ש”י עולמות לכל צדיק וצדיק (תורת חיים, סנהדרין, דף ק ע”א).

[On this Toras Chaim see R. S. Askanazi in Kovetz Beis Aron Vyisroel (issue #38, p.142)]. R. Yosef Zechariah Stern (Ma’amar Betalocas Aggaddos, p. 45) suggests even more that there is a printing mistake and it should say two (שני) not three hundred and ten (ש”י) worlds. [As an interesting bibliographical note R. Yakov Shor [Mishnat R. Yakov, p. 41] this chazal is not really the end of Ukztin rather it was stuck in from elsewhere because we like to end with something good]. This topic has been dealt with by many see for example the Ri Barcellona in his work on Sefer Yetzirah (pp.171-173) where he writes:

יח אלף עלמות שברא… שאפשר שזה העולם חביב לפניו יותר מכל שאר העלמות כי אולי באותן השאר עולמות לא נתן להם תורה… ואולי אפשר נמי לומר כי באותן היח עולמות אין בהם בריות בחטא ועון כמו באלה ואולי אותן הבריות מלאכים רוחות הן שברא המקום לכבודו או אולי קרובים להן והן בלא חטא שאין יצר הרע שולט בהן…

As mentioned earlier, Y. Hershkowitz printed for the first time a manuscript from R. Lampronti about life on other planets where the author deals with this topic at length. See also R. Chasdaei Crescas in Or Hashem (4:2), his rebbe, R. Albo in Ikryim (4:2); Ma’aseh Tuviyyah, 3:1; Sefer Elim, (p. 141a), Kol Yehudah (commentary on Kuzari 2:20 p. 68); Aryeh Kaplan, The Aryeh Kaplan Reader, pp. 170-75; A. Korman, Hemunah Hayisreleis, pp. 275-77; Evulutzyah ve-Yehadus pp.139-40; Y. Shabtei, Sha’ar Yosef vol. 1, p. 152; R. Kemeil, Shar Reveun, p. 269; N. Lamm in Challenge, pp. 354-98. When R. Nieto deals with the hard to understand famous Gemaras of Raba Bar Bar Chanah he writes (p.171):

שמא שנראה דבר תמוה ובלתי ראוי להאמין, כגון מה שסיפר רבה בר בר חנא מההוא טייעא, הוא דבר מורגל במקומות רחוקים מגלילותינו ואם נראה זר בעינינו הוא מפני חסרון ידיעתנו, לא מפני שהדבר בעצמו בלתי אפשר.

In section five he deals with explanation of how our calendar works very extensively and in depth. This section is not easy to understand if one does not have proper background.Just to mention one point from this section as its Inyana Deyomah and many are bothered with this issue – if the calendar according to Shmuel is off so why do we Pasken like him:

.(שמואל היה יודע שיעור שנת רב אדא ומכיר בו שהוא אמיתי ונכון, אך ביקש דרך קצרה וקלה להמון העם ואותה נתן להם למען ידעו בחשבון הגס שיעור השנה בקירוב בלי דקים וחלקים (ויכוח חמישי, אות קמו

[On this topic see: R. Alexander Moshe Lapides, Toras Hagoan R. Alexander Moshe pp.6-8; R. J. D. Bleich, Bircas Hachammah, pp.58-64; R. A. Brisk, Otzar Hazemanim, pp.223-226; R. M.M. Gerlitz, Bircas Hachamah KeHilchosah, pp. 145-59; R. Yehuda Hershkowitz, The Sun Cycle, pp. 137-38] Some other topics he deals with: are stars alive (pp. 125-26), how many Jews were there in the time of the second Beis ha-Mikdsash (pp. 79-80), the invention of the barometer and thermometer (p. 148) and a whole section on explaining the Thirteen Midos that we use to darshan (pp. 89-95). R. Nieto writes that R. Srug was a Talmid of Arizal (p. 99). This point has been dealt with by many, see the fabulous discussion by Y. Avivi in his recent classic work Kabballas ha-Ari (1:224-44); see also R. S. Deblitski, Benu Shenosu Dor Vedor, pp. 50-52; E. Katzman, Toldos Hamegalah Amukos, pp. 36-39; R. A. Marcus, Keses Hasofer, p.6. R. Nieto seems to hold that the Asra Harugei Malchus died during the same time frame (p. 64). This difficult historical riddle has been dealt with by many just to list some sources see Erchei Tanaim Vamorim, (Blau Ed.) vol. 2, pp. 708-15; S. Kraus in his series of articles in Hasholach 1925 (recently reprinted in Mered Bar Kochchba, pp. 239-76) and the recent book on the topic by E. Vilnar, Asreh Harugei Malchus printed by Mossad Rav Kook. R. Zev Rabanowitz writes when talking about this:

ובכלל רואים אנו, שמחברי אגדות כאלה לא היו בקיאים בדברי הימים ובסדרי הדורו, ורבותינו ז”ל הקדמונים בתמימותם האמינו לאגדות הכתובות וייסדו את פיוטיהם על פיהם למען עורר מספד והרבות בכי, ובזמננו מצוה להסירם מן המחזורים והקינות, כי דובר שקרים לא יכון נגד ה’ ותמה אני על הקדמונים שכבר ידעו ולא מחו מלומר פיוטים כאלה. ואולי מחו ולא נשמעו (שערי תורת בבל, עמ’ 410).

R. Nieto and Copernicus

One of the more famous things which R. Nieto is famous for is not accepting Nicolaus Copernicus‘s theories that the earth revolves around the sun and is not stationary.

He writes:

מיום ברוא אלהים אדם ועד קרוב לזמנו כל יושבי תבל ושוכני ארץ האמינו שהששה כוכבי לכת הם גופים חשוכים שמקבלים האור מהשמש, שהוא אחד מהם והגדול שבהם. ועתה האחרונים המציאו שהם ארצות ושהארץ אשר אנו יושבים היא אחת מהן, מפני שסוברים שהשמש באמצע בלי תנועה כמלך במסבו והששה מקיפים… ואם אדם ימאן בסברא הקודמת ויאמין בזאת תחזיקהו למין או אפיקורוס?… ודאי שמתקבלות על הסברא, אבל אין אנו יכולים להחזיק במונח הזה במה שהוא מבטל תנועת השמשף דביהושע כתיב שמש בגבעון דום … הרי שסובב והולך כשאר כוכבי לכת. ואף על פי שבעלי הסברא הזאת נתחבטו לתרץ הקושיא לריק יגיעו, כי אין תשובתם מספקת ולכן נטשתיה וגרשתיה מהסתפח בנחלת ה’… אמרו שהנביא אמר שמש בגבעון דום מפני המון העם דסבירא להו שהשמש מהלך ואינו יודע תנועת הארץ (כוזרי השני, ויכוח רביעי אות קי-קלב. וראה שם אות רנח, וויכוח חמישי אות ד).

The first reference to Copernicus, but not by name in Jewish literature, is by the Maharal who writes:

וכמו שבא אחד שהיה נקרא בעל תכונה חדשה, אשר נתן ציור אחר וכל אשר הבינו הראשונים אשר לפניהם ונתנו הראשונים ציור ומהלך לכוכבים ומזלות ולגרמים השמים סתר את כלם ונתן ציור חכמה חדשה רק שהוא עצמו כתב כי עדיין לא יוכל ליישב את הכל (נתיבות עולם, נתיב התורה, פרק יד).

[See Andre Neher in Jewish Thought and the Scientific Revolution of the Sixteenth Century (Littman Library, 1986), pp. 208-10]. The first reference to Copernicus by name in Jewish literature is by David Ganz in his small work Magen Dovid (of which only one known copy survives in Bodleian Library) first printed in Prague in 1612 (a year before he died). Quoted by Neher, idem p.1; see also, Y. Elbaum, Pseichot ve-Hestagrot, p. 250. What is even more interesting is this small work received Haskomos from R. Yom Tov Heller (author of the Tosfos Yom Tov), R. Ephraim Lenshitz (Klei Yakar) and R. Y. Cohen (son in law of Maharal) all these people were talmidim of the Maharal.[For a copy of this interesting and rare Haskamah of the Tosfos Yom Tov see; M. Hershkowitz, Shnei Kruvim, pp. 105-111; see also J. Davis, Yom-Tov Lipmann Heller Portrait of a Seventeenth- Century Rabbi, pp. 90-91. In Ganz’s other work, Nechmad Ve-Naim (which is really part of Magan Dovid), there is also reference to Copernicus but this work was first printed in 1743. Quoted by Neher, idem, p. 197. In both these works Ganz refers to Copernicus in a very positive light. Although, M.Steinschneider in Jewish Literature writes (p.262) that although Ganz was acquainted with the system of Copernicus Ganz follows the Ptolemaic system. But see the in depth discussion of Neher, idem, pp. 200-04, 224-28; see also A. Ziv, Ha-Ramah, p. 83. Another early reference to Copernicus is by R. Y. Delmedigo in Sefer Elim printed in 1629. In this work as well Copernicus is mentioned in a very positive light. What is even more significant about Ganz and Delmedigo endorsing of Copernicus is because besides for both of them being great Talmedei Chachamim they were both expert astronomers having trained by the worlds greatest experts of their times (Ganz by Tycho Brahe and Delmedigo by Galileo). [For more on Ganz in general see R. M. Strashun, Mivchar Kesavim pp. 234-42; A. Ziv, HaRamah, pp. 82-85;Y. Elbaum, Pseichos Vehestagros, pp. 250-52 and index]. However Nieto was not the only one to oppose Copernicus R. Tuviyyah Cohen did so earlier and much sharper as he writes in Masseh Tuviyyah first printed in 1707:

ראוי לכל פילסוף אלקי שיבטל דעת קופירניקוש ונלוים עליו כי כל אותן ראוי’ שהביא הוא וחבריו הם נגד כתבי הקדוש ודברי נבאי אמת הנאמנים בדבריהם מפני שכתוב בקהלת והארץ לעולם עומדת אבל כפי דעת קופירניקוש איננה עומדת כלל והשמש לא יזרח ולא ישקע… ואם כדבריו כן הוא למה כתוב וזרח השמש ובא השמש… הנך רואה שבכמה מקומות הפסוקים יתנו עידיהן ויצדקו שתשמש והלבנה יותר הכוכבים מסבבים סביב הארץ ולא שהארץ מסבבת סביב השמש ואם יבוא קופירניקוש בטענותיו וראיותיו ומופתיו כזביות אף אתה הקהה את שניו… ודע מה שתשיב לו כי בכור שטן הוא (מעשה טוביה, חלק ב, סוף פרק ג-ד).

[On R. Tuviyyah Cohen and Copernicus see David B. Ruderman, Jewish Thought and Scientific Discovery in Early Modern Europe, pp. 231 & 239-40.] Besides for these two Gedolim opposing Copernicus, R. Yonsan Eybshutz who was also knowledgeable in Astronomy was also opposed as he writes in 1779:

ועבור זה נתטפשו הרבה מתוכנ’ קופרניקוס וסעייתו באמרם שהארץ מסבב אבל שקר נחלו והאמת עד לעצמו כי הארץ לעולם עומדת… (יערות דבש, חלק א, דרוש ד, דף לו ע”א).

(Neher, idem, p. 253, is incorrect when he writes that Eybshutz was positive towards Copernicus’ theory). Here, again, we have Eybshutz’s antagonist, R. Yakov Emden, arguing and defending Copernicus as Emden writes:

ויקרא אלקים ליבשה ארץ… יש מפרשים מלשון רץ וכן פירשו רבותינו ז”ל שרצתה לעשות רצון קונה. ויהיה מזה גם כן סעד לדעת בעלי תכונה החדשה (קאפירניקוס) שהארץ סובבת, ולא תקשי מוהארץ לעולם עומדת [קהלת א’, ד’] כאשר מבואר במקום אחר בס”ד (סידור יעב“ץ, אשכול, ח”ב, מעמדות ליום שלישי, עמ’ תקפח).

As a bibliographical point the way R. Emeden concludes this piece is by saying כאשר מבואר במ“א בס”ד (and that is how it is in the first edition). For some reason some, (R. M.M. Gerlitz, Bircas Hachamah KeHilchosah, p. 31, Y. Bloch, Kuntres Hashemesh Begevorso, p.40 and some earlier prints of the siddur) understood this to be an abbreviation that R. Yakov Emden was referring to a work of his called מכתב אלקים which was never printed. While it true that he authored such a work it and it appears to have been lost but it does not talk about such topics based on the extant quotes [See Y. Rafel, Arshet, 3:276 & J. J. Schacter, “Rabbi Jacob Emden: Life and Major Works,” (PhD dissertation, Harvard University, 1988), p.143-144] we have from it from although one can never be sure for certain and the abbreviation could just mean simple כאשר מבואר במקום אחר בס”ד.

[On R. Emden comment see The Sun Cycle by R. Yehuda Hershkowitz p. 18 n.78; J. Elias edition of The Nineteen Letters, p.43]

Although R. Emden writes positively about Copernicus here elsewhere R. Emden writes very negatively about the science of astronomy on the whole including Copernicus:

חכמת התכונה של אומת העולם, רחוקה מכליותי לייחס דעת זו המגונה לרז”ל חלילה וחס להו לרבנן קדישי שיתפארו בחכמת הגויים. רעיוני אנשי העולם הבודים מלבם חכמה שאין לה עיקר ויסוד רק כפי העולה על רוחם נשענים על יסודות הנולדות במוחם לקרב כל דבר אל השכל להוליכו במנהגי הטבע המוחש. ועם כל זה הם עצמן נבוכים מאד. ומודים שאין מציאות אמתי לגלגל יוצא מרכז וגלגל נושא והדומה להם… והרבה כאלה קשות נמצאו באותה חכמה ונתחלקו לכתות כתות בהנחותיה ולא נחו ושקטו גלגלי רעיוניהם. עד שהמציאו תכונה חדשה לגמרי מקרוב באה לא שערוה ראשוניהם (וי”א שנמצא גם בקדמונים מאד מי שחשב עליה כזאת של קופירניקוס) יהי מה אינה ראויה להקרא חכמה כלל. אחר שאינה אל דמיונות ורעיונות ודתיה שונות כפי מחלוקת לבב בני אדם אשר חכמה מה להם… (עץ אבות, אבות פרק ג משנה יח).

[About R. Emden, Copernicus and astronomy in gerneral see: J. J. Schacter, “Rabbi Jacob Emden: Life and Major Works,” (PhD dissertation, Harvard University, 1988), p.620-621,685 nt.55].

André Neher, “Copernicus in the Hebraic Literature from the Sixteenth to the Eighteenth Century,” in Journal of the History of Ideas, Vol. 38, No. 2 (Apr. – Jun., 1977), pp. 211-26 and in his Jewish Thought and the Scientific Revolution of the Sixteenth Century (pp. 251-60) concludes (p. 253): “With the exception of the two earliest works, which we shall speak about in a moment, [Nieto and Cohen, E.B.] all the works on this list remained in the tradition of the pioneers of the sixteenth and seventeenth centuries: that is to say they were theologically positive towards Copernicus, even if they had practical reservations.” To demonstrate his point he lists many sources of mainstream Gedolim in favor of Copernicus.

Natan Slifkin writes in The Challenge of Creation (p.127): “It was not only the Church that strongly opposed the insights of Copernicus. With few exceptions, the rabbis of the seventeenth and eighteenth centuries condemned Copernican astronomy as being opposed to Scripture and as being scientifically flawed. It contradicted the simple meaning of the Scriptural statement that “the world stands forever”, as well as the account in Joshua of time halting by the sun miraculously standing still (as opposed to the earth standing still). “In a footnote listing sources for this statement, Slifkin also refers the reader to Neher; However, in reality, Neher concludes just the opposite. Another positive quote about Copernicus is found in the Yad HaKetnah first printed in 1800 anonymously:

לכת פילוסופים הקדמונים לפני שנים אלפים דעתם שכדור הארץ סובב תמיד. והשמים וכל צבאם עומדים. והפילוסופים שאחריהם קיימו וקבלו, שכל הגללים סובבים והארץ לעולם עומדת. ואחר כך בימים האחרונים זה קרוב לשלשה מאות שנים קם פילוסוף חכם מופלג והחזיק בדעת הקדמונים שהארץ סובבת והשמים עומדים. וחיבר על זה חיבר נפלא עמוק עמוק עד שמתקן כל דרכי התכונה לדעתו וכמובא בהקדמת הספר נחמד ונעים שחיבר בעל המחבר צמח דוד (יד הקטנה, שער י, שער דרכי הניסים, פרק ד).

There are those who show Copernicus theory is found in the Zohar:

ובספרא דרב המנונא סבא, פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אלין לתתא ואלין לעילא וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משינויא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא, ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאלין חשיך לאלין לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכוליה יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא )זוהר, ויקרא, דף י ע”א).

R. Herzog writes about this (translated from English):

תיאוריה הקשורה לשמו של קופרניקוס… הענין מוזכר באופן לא מפורש במקורות התנאיים. ניסוח מלא ישנו בזוהר בפסקה המצוטטת משמו של רב במנונא סבא. שאלת ייחוסו של ספר הזוהר אינה נוגעת לעניין כי רבי משה די לאון שאליו מייחסים המבקרים את החיבור הנפלא נפטר זמן רב לפני קופרניקוס… (יהדות חוק ומוסר, עמ’ 102)

R. Aron Marcus, writes about this:

יש לציין כי הזוהר מבטל את השיטה הפטולמאית, כבלתי מדעית ונוטה לצד השיטה הקופרניקאית, שהקדים אותה במאות שנים. נוסף על כך לפי דעתו של ר’ שמעון בר יוחאי, הרי השקפות של בני דורו בשטח התכונה, אינן אלא סברות של הדיוטות… (החסידות, תל אביב תשיד, עמ’ 78.).

Interestingly enough A. Neher claims in his Jewish Thought and the Scientific Revolution of the Sixteenth Century (pp. 104-05) that one could imagine that this was written by a pupil of Copernicus! The truth is that R. Yakov Emden on this Zohar writes

:כל ענין זה הולך על דרך חכמי מחקר לא על דרך רז”ל בתלמוד (מטפחת ספרים, עמ’ לז).

However R. Moshe Kuntz (Ben Yochai, p. 81) does not have a problem with Chazal saying this including the Zohar as he has other indications from Chazal like this. But others show that there might be a contradiction in the Zohar about this [see: R. Shpitzer, Nevrashet, Vol.2, p.18a; R. M.M. Gerlitz, Bircas Hachamah KeHilchosah, pp.29-30 and Y. Bloch, Kuntres Hashemesh Begevorso, pp.21-22]. C. Solonski in his introduction to his Kochva Deshvet, (p.14) also brings this Zohar to show that Chazal held like Copenicus. R. P. Hurwitz in his Sefer Habris (p.99) brings the Zohar when dealing with Copernicus but after a lengthy discussion he concludes by disagreeing with Copernicus (pp.98-102). [About this Zohar, See also R. Schick, Seder Haminhaghim, 2:24b; Y. Levi, The Science in Torah, pp.115]. The Chasam Sofer who was known for his knowledge in astronomy [see: Chut Hamishlush p. 29a & Zichronis Vmesoros Al Hachasam Sofer, pp. 58, 102, 305] writes about Copernicus in a work he started writing on astronomy (see ibid p.305) after quoting the Yavetz:

מעניני גלגלים וככבי לכת… . דמזה סיוע לכת קאפירניקוס שהארץ סובבת, ולא תקשי מוהארץ לעולם עומדת כאשר מבואר במקום אחר, עכ”ד. הנה במ”ש שאין קושיא מוהארץ לעולם עומדת, הדין עמו לפע”ד, לא דבר שם מסיבובי ארץ בגלגל, כי גם לדעת הזאת אין הכוונה שהארץ תסוב על צירה, אלא כל הכדור היסודות כמות שהוא, הוא מתגלגל, אשר הארץ באמצעי לו… מכל מקום אין בידי לדחות קופארניקוס ולא צד שכנגדו כי ראיותיהם עצומות משני הצדדים. ולדעת אותה הכת יש לנו תנועה חדשה, מלבד ג’ תנועות שהזכרתי בפרק דלעיל שסימנם אמ”י, ועתה יתחדש התנועה הסבובי’, אמנם אין לנו עסק בדעת זאת הכת, ונייח (ונייחס) תנועה הסבובי’ לגלגלים שאין להם תנועה אחרת זולתי הסבובים הלז (שו“ת חת“ס, קובץ תשובות, סי’ כו, לאחרונה נדפס גם במאורות הסופר, עניני קידוש החמה, עמ’ צח).

[As an aside the Chasam Sofer was a very big fan of the Yavetz besides for what he writes about Mitpachat Seforim:

הנה נמצא בשכונתך ס’ מטפחת ספרים למהריעב”ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז”ל בענין זה הלא ישתוממו רואיו וד”ל (שו“ת חת“ס, חו”מ ליקוטים, סי’ נט)

See also B. Hamberger, Moriah, 17:1 pp.237-238 who cites many sources about the Chasam Sofer and Yavetz]. Elsewhere the Chasam Sofer writes about Copernicus:

אשר חלק ה’ אותם לכל העמים יש לפרש על פי דאיתא דקופערניקוס אחד מחכמי העמים אמר דהארץ סובבת לקבל אור השמש דאיך עצם השמים הטהורה יסבב וישמש את הארץ והאחרים הביאו ראייה כנכדו דאם הארץ מסבב איך אפשר שיזרוק חץ בעוף וישיגהו ויפול שם כיון שהארץ כבר השתנה מקומה ועל זה השיב די”ל דהארץ וכל אשר עליה וגם האויר מסבב האמנם ראייותיו מכח השכל שאינו רואי שישמש העליון לתחתון הוא רק לפי דיעות האומת העולם אבל לנו בני ישראל אדרבא הארץ אשר בה בני אדם וישראל עם קדושו הם תכלית הבריאה ובעבורם נברא העולם תבל וכל אשר בה וגלגלי השמים ושמי השמים לצורך האדם ואם כן ראוי שישמשו שאר חלקי העולם לעולם התחתון שבו ישראל וגם עי”ז כל העולמות הם אחד ולתכלית אחד נברא דלא כדעת האוה”ע שכל אחד הוא עולם בפני עצמו ולתכליתו נברא וזה שאמר אשר חלק ה’ אותם לכל העמים דאצלם הוא חלק משא”כ אצלנו הכל חד (תורת משה, פ’ ואתחנן, דף טו ע”א).

R. Y. Margolis a Talmid of the Chasam Sofer who also was an expert on astronomy (Zichronis Vmesoros Al Hachasam Sofer, p.305) writes:

אמנם מי שיאמן בה’ ובתורתו ויאמן כי הקב”ה בא במתן תורה ונגלה על סיני הר קטן לא יוקשה אם השמש שהיא א’ ממשרתיו תשמש את הארץ אשר עליה האדם הלומד התורה הזאת, וראי’ מבוררת ממה שאמר הכתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ הרי’ מבואר כי המאורות הגדולים נבראו להשתמש את הארץ (חזון למועד, סי’ א אות א, וראה גם סוף סי’ח וסי’ ט אות ד).

In 1889 R. Y Ginsburg, printed a sefer on astronomy called Ittim Levinah he endorses Copernicus theories in a few places in the sefer (pp. 7,9 & 409-10). The significance of this sefer is that it received many nice Haskomos from great Gedolim in Europe of the time (over twenty are printed and he received even more) amongst them the Adres, R. Eliezer Moshe Horowitz, R. Eliezer Gordon and R. Eliyhua Chaim Miesles.[See also Archos Rabenu, 1:282-283]. However a few years later a work was printed in Jerusalem called Nevrashet through out the work the author R. Shpitzer attempts to “prove” that Copernicus is wrong scientificaly and is against the Torah (see for example vol. 1, pp. 30b-36b, Vol.2, pp. 5a-12a,14b-17a). He goes so far as to write (1:31a) that none of the Rabonim who gave haskomos to the sefer Ittim Levinah noticed that he goes with Copernicus theories. He brings someone (2:17b) who says that R. Y. Leib Diskin was asked how does Copernicus work out with the Torah:

וזרח השמש ובא השמש וגו’ וענה לו שהכתוב אמר לפי ראות עיני האדם.

But he denies that R. Y. Leib Diskin ever said such a thing [see also Y. Bloch, Kuntres Hashemesh Begevorso p.40]. Even recently there are those who still say that Copernicus is Kefirah see here. Other recent source that do not appear to acknowledge Copernicus is Bircas Hachammah called Otzar Hazemanim by R. A. Brisk where he writes (p.3):

מעגל היומי של השמש: השמש סובבת את הארץ בכל יום… ובהערה 5: יש לציין כי לאסטרונמיה המודרנית ישנה הבנה אחרת בכל מהלכי גרמי השמים היא טעונת שהארץ סובבת סביב השמש ולא השמש סביב הארץ…

Even more recently Y. Bloch put out a booklet called Kuntres Hashemesh Begevorso, 56 pages long demonstrating that Copernicus besides for being against the Torah is false scientifically. In Bircat Hachamah Betekufoseah, R. Genot brings (p.131) from R. Chaim Kanievseky who says:

כי הנוקט כך הריהו כמכחיש מסורת וכופר באמונתנו.

On Copernicus see: Arshet, 2:190 it appears that there was an argument about this between R. A. Worms author of Meorei Or and E. Carmoly [thanks to Dan Rabinowitz for this source]; M. Steinschneider, Jewish Literature, p. 190; C. Solonski, Kochva Deshvet, pp.7-9; R. Zvi Cohen, Bircat Hachamah, pp. 65-68; A. Korman, Evulutzyah Vyehadus pp. 52; R. M.M. Gerlitz, Bircas Hachamah KeHilchosah, pp.26-34; see also N. Gutel in Hishtanyois Nateviyum Be-halacha pp. 172, 183 where he deals with R. Lampronti’s opinion in Pachad Yitzchack on this and p. 190 where he deals with R. Kook’s approach to this. See, David B. Ruderman, Jewish Thought and Scientific Discovery in Early Modern Europe, pp. 266-67 regarding R. Lampronti’s opinion; see also idem, p. 351; David B. Ruderman, Kabbalah, Magic and Science, pp. 99-100; J. Davis, Yom-Tov Lipmann Heller Portrait of a Seventeenth- Century Rabbi, p.167; see also the very recent excellent doctorate of Shua Englman, Harav Samuel Strashun (HaRaShaSh) VHaggahot Al Talmud Bavli, Bar Ilan 2009, p.223. [See also some comments in this thread.]

After completing this post R. Chaim Rapoport sent me an article of his on Jewish attitudes on Copernicus which will be published shortly, in the next Or Yisroel (I did not incorporate any of his sources into this post). See also his Bircat Hachamah Al Pei Minhag Chabad, pp.48-50. [My understanding of this topic in general was enhanced greatly from the work of André Neher, ‘Copernicus in the Hebraic Literature from the Sixteenth to the Eighteenth Century’ in Journal of the History of Ideas, Vol. 38, No. 2 (Apr. – Jun., 1977), pp. 211-226 and in his Jewish Thought and the Scientific Revolution of the Sixteenth Century especially pp. 169-228 & 251-60, but see Y. Tzvi Langerman’s reservations about Nehr’s work in Langerman’s review of Nehr’s work in Isis, vol. 81, no. 1, (Mar. 1990), pp. 105-07, (thanks to Dr. J. Brown for this source)]. In conclusion this sefer is full of important information it’s a shame that none of the editions I have seen have a proper index to the sefer. However as one can see from just from the few samples I brought this sefer has a wealth of material and should be studied. One only hopes that someone will collect all of R. Nieto’s writings translate them (both in other languages and from manuscript) into Hebrew and print a critical edition of these works including a real critical edition of this sefer Mateh Don. Until than one will have to do with this useful new edition. This edition is available for purchase by Biegeleisen, and for more information contact Yehuda Herskowitz at seforimlover-at-yahoo.com.

Kuntres Hashemesh Begevorso

I mentioned the recent booklet printed by R. Y. Bloch called Kuntres Hashemesh Begevorso, 56 pages long demonstrating that Copernicus besides for being against the Torah is false scientifically. I am not in any way qualified to deal with the scientific aspects of this booklet but I would like to point out some inaccuracies in the booklet not dealing with science. In the beginning he writes how the Rambam already writes not like Copernicus (pp. 9-11), that the earth is stationary and its Kefirah to go against this (I am just writing the gist as he builds it up much better but my point is still true) even though some say that the Rambam in the first four chapters of Hiclos Maadah is not Torah so one can argue on but he claims that this is a false Shita about the Rambam and it is against our Emunah to say such a thing he writes:

והגיד לי מרן הגאון רבי יהודה זאב סגל זצוקל המ”מ ממאנטשעסטר דאפילו הי’ אומר כן בעל החת”ם סופר או הנודע ביהודה לא היינו מקבלים דברים כאלה ממנו…

Now the first problem with this is that we have a very well known Godol who does say exactly what R. Bloch says is kefirah to say and that is R. Yakov Kamentsky who writes:

ודברי הרמב”ן אלה הם שעמדו לי בשעה שראינו איך שבני אדם יורדים מעל המטוס על ידי סולם על גלגל הלבנה וחשבתי בלבי מה יענה כעת הרמב”ם ז”ל שכתב שהלבנה היא בעלה צורה רוחנית… אבל כפי שאנחנו מתייחסים לדברי הראשונים שסוברים אנו בגדר של אלו ואלו דברי אלקים חיים אם כן אע”פ שבמקום זה אין הלכה כמותו אבל שיהיו דבריו דברי טעות לא יכלתי להשלים, ואם טעה הרמב”ם בהלכות יסודי התורה מדוע לא יטעה בהלכות שבת וכדומה? והנראה בזה דהנה לכאורה יש לתמוה על כל העינינם שכתב הרמב”ם בארבע הפרקים הראשונים של הלכות יסודי התורה…ובעל כרחנו אנו צריכין לומר שמה שמסר לנו הרמב”ם בפרקים אלו אין זה לא מעשה מרכבה ולא מעשה בראשית אלא כתב כל הד’ פרקים אלה מדעתו הרחבה מתוך ידיעות בחכמת חציונות כלומר שלא מחכמת התורה… ואין לדמות טעויות בהלכות אלו לטעויות בהלכות שבת וכדומה (אמת ליעקב על התורה, עמ’ טו-טז).

[He is not the only one to say such a thing see: Sefer Habris, pp.27-28 & my Bein Kesah L’Asur, p.182].

However, even if one does not want to side with R. Yakov Kamentsky, one can turn to the Rambam himself and what he writes about Chazal’s knowledge of astronomy:

לא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת שהם בלתי אמתיות או נפלו במקרה, אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו (מורה נבוכים, חלק ג סוף פרק יד).

So if the Rambam could write such a thing on chazal so why can’t somone say the same about the Rambam’s knowledge of astronomy [See also R. Gedaliah Nadel, Betoroso Shel R’ Gedaliah, pp. 79-80].Another mistake in this work is on p. 42 R. Y. Bloch writes that Tycho Brahe was a friend of R. Yonsan Eybshutz. That is simply impossible as Tycho Brahe was born in 1546 and died in 1601 and R. Yonsan Eybshutz was born in 1690! Another inaccuracy in this work is that he claims that the Chasam Sofer was against Copernicus (pp. 32-34) but he fails to quote the statement of the Chasam Sofer in its entirety which is quoted above where the Chasam Sofer specifically writes about Copernicus:

דמזה סיוע לכת קאפירניקוס שהארץ סובבת, ולא תקשי מוהארץ לעולם עומדת כאשר מבואר במקום אחר, עכ”ד. הנה במ”ש שאין קושיא מוהארץ לעולם עומדת, הדין עמו לפע”ד, לא דבר שם מסיבובי ארץ בגלגל, כי גם לדעת הזאת אין הכוונה שהארץ תסוב על צירה, אלא כל הכדור היסודות כמות שהוא, הוא מתגלגל, אשר הארץ באמצעי לו… מכל מקום אין בידי לדחות קופארניקוס ולא צד שכנגדו כי ראיותיהם עצומות משני הצדדים. ..

He only quotes the last line which I put in bold but not the whole piece which shows the Chasam Sofer did not hold its in issue when it contradicts the possuk. Furthermore he gives much more weight to what I brought earlier from Chasam Sofer in Toras Moshe than this piece which is a work on the topic of astronomy. One last point about this work is that he says it is also very problematic to claim דברה תורה כלשון בני אדם to answer all the Pesokim against Copernicus (pp. 23-25). On this a great godol R. Yonah Martzbach who besides for being a Rosh Yeshiva of Kol Torah with R. Shlomo Zalman Aurbach, Martzbach was also a mathametician [On R. Yonah Martzbach see the excellent work from R. B. Hamberger, R. Yonah Martzbach Pirkei Chayov Darco Upolov], writes at length specifically when dealing with Copernicus and says it is not Kefirah and he specifically says that

דברה תורה כלשון בני אדם: לבעלי רוח הקדוש ולהם בלבד מתגלים דברי הטבע וחוקיו מתוך פסוקי המקרא בדברי חז”ל. אנשים אחרים עלולים לטעות בהם. לא נכתבה תורה להיות ספר מדעי הטבע ולא לשם כך אמרו חז”ל מה שאמרו. מי שרצה והיו אי פעם כאלה להוכיח שיש קצת לשמים ממזרח וממעריב, ושהאדמה שטח היא ולא כדורית, הסתמכו על מאמרי חז”ל וטעו, כי לא הבינו ש’דיברה תורה כלשון בני אדם’… וכן דיברו חז”ל, וכן מצוי במליצות תפלותינו ותשבחותינו, ואין המלים אלא לבוש חציוני לדברים עמוקים מאוד מאוד, וחידות להביע בהם סודות… ויש שדיברו בלשון ידיעות תקופתם אל בני דורם. וככל שאדם ירחיב ידיעותיו ישנה דיבורו, אלא שדבר ה’ יעמוד לנצח ודברו ניצב בהלכותיו וברעיונתיהם הנשגבים ומחשבותיהם הטמונות בלבוש דבריהם (עלה יונה, עמ’ עג-עד).

This Kuntres Hashemesh Begevorso is available for purchase at Biegeleisen and Girsa.

Haskamot (rabbinical approbations) to Hebrew books have an very interesting history.  There are a few different forms of haskamot, perhaps the most important form is that which granted the author and/or publisher a copyright. Typically, the haskamah would prohibit republishing the particular book for a period of ten or fifteen years, etc.  In some instances, it was not only the particular book but any book in the field. For example, the haskamah to R. Yom Tov Lipmann Heller's edition of the Mishna with his commentary, Tosefot Yom Tov (Prague 1617) provides that "it is prohibited from printing any Mishnayot with any commentary for four years."[1] The history of this particular form haskamah begins with the approbation that appears on the first Rabbinic bible (Venice 1517).  As Jordan Penkower has previously provided, the approbation which appears at the end of Chronicles states that it is  forbidden [for] any one under the penalty of excommunication and also the loss of the books in the territories of the Holy Roman Church, to print or cause to be printed these books with the Targum or without the Targum and the Hebrew Commentaries of the Bible for the space of ten years from 1515.[2]This approbation is somewhat unique for Hebrew books as it was not given by a Rabbi but instead by Pope Leo X. Indeed, the version of this bible which contains this approbation was also dedicated to the Pope. Felix Pratensis, the editor and former Jew (he became a Augustin monk), explains in the dedication that the very idea of including the Targumim is favorable to the Church.  He explains that  the text we have added the ancient Hebrew and Chaldee Shcola, to wit the common Targum and that of Jerusalem.  These contain many obscure and recondite mysteries, not only useful, but necessary to the devout Christian.  We have wished with good reason to publish the whole under the sanction of your name [Leo X], for whereas on this book the foundation and the entire superstructure of Christianity rests, you are revered by us as the chief head of the Christian Church on earth and no one can deny the appropriateness of the dedication to you of our work.  Another odd approbation appears in the book printed much later in Lemberg, 1878.  This book, Peni Abraham, authored by R. Abraham Abba Seelenfreund includes approbations dated years before the book was ever published. For example, R. Meir Perles' approbation is dated 1852.  But, that approbation is not unique in the history of approbations.  In fact, the first Ashkenazik approbations, appearing in R. Shlomo Luria's Hakmat Shlomo (Krakow 1581) contains the approbation of R. Kalman of Worms dated 1542.  Instead, the odd approbation is that of R. Yitzhak Meir Alter, the Gerrer Rebbi otherwise known as the Hiddushei ha-Rim.  The reason this approbation is odd does have to do with the date.  Specifically, it is dated, Rosh Hodesh Tamuz, 1870.  The problem is that R. Alter died some four years earlier on the 23 of Adar 1866!  Now it is possible that instead of 5630 (1870) it should read 5620 (1860) and the letter Chuf was inadvertently changed to a Lamed, but in all events, it is a rather interesting slip of the pen.[3]    Now, it is not only the approbation that is of interest, in fact, R. Seelenfreund himself was somewhat of a character. According to the brief biography by R. Yekutiel Yehuda Greenwald,[4] R. Seelenfreund ended up divorcing his first wife during sheva Berakhot.  Additionally, although R. Seelenfreund was the Rabbi in Zaloshick (Poland) for a period of time, in 1875 he took a position in Kosice, Hungary for a short period of time.  While R. Seelenfreund was considered Ultra-Orthodox, as the term was used by the Hungarians, Kosice, as were many cities in Hungry was split between three Jewish factions, Reform, Ultra-Orthodox and Status Quo.  R. Seelenfreund was appointed Rabbi of the Status Quo  synagogue and thought that his relationships with Ultra-Orthodox Rabbis would allow him to remain to be viewed as such.  Indeed, on his first sefer, Pras Avot (Lemberg 1865), he obtained the approbation of R. Yosef Shaul Nathanson.  It was R. Nathanson's suggestion for the title of the book to be Pras Avot. It appears that R. Seelenfreund, however, was very wrong in his calculation regarding Kosice. He eventually left Kosice and returned to Zaloshick but not before relationships between himself and the community broke down.  He even published a small book, Kol Shover Shekarim (Kosice 1878) to defend himself.  It is unclear why much of this history of R. Seelenfreund does not appear in Cohen's biography of R. Seelenfreund from Hakmei Hungaria.[5]  It appears that Cohen was unaware that R. Seelenfreund left Kosice or that he published Kol Shover Shekarim.  

Review: Me'achsanya Shel ha-Torahby Eliezer Brodt Me'achsanya Shel ha-Torah, Rabbi Moshe Hubner, ed., New York, 2008, 297 pp.   As mentioned in the past, there is an austounding amount of seforim being published.  One genre, that is bursting at the seams, is sefarim on Chumash. There are seforim printed from famous people; some are still with us, while others have been gone for many years. These seforim focus on all kinds of topics: mussar, machashavah, pshat, kabbalah, d'rush, and halachah. In truth, it is virtually impossible to keep up with what is printed. I would, however, like to mention just one such sefer printed this year: Me'achsanya Shel ha-Torah. This sefer is composed of three generations of Torah from the Hubner family. Most notably, Rabbi Shmuel Hubner, z"l, who was a big Rav for many years; ybl"ch, his son, Rabbi Y. Hubner; and his grandson, Rabbi Moshe Hubner, a young author who is frequently featured in the Hamodia Magazine Torah section. This sefer contains many interesting pieces on Chumash, some short and many long, representing unique and interesting topics and styles in learning. Aside from the many interesting chiddushim presented, it is worthwhile to note the mention of many rare and exotic sefarim quoted as sources throughout the work. As in almost any sefer, a variety of interesting content can be found apart from the actual body of the work. I would like to mention just a few of the interesting discussions I found in this sefer.  The sefer begins with a very nice but straight to the point biography of Rabbi Shmuel Hubner, written by his son, Rabbi Y. Hubner. This biography was based on stories heard from Rabbi Shmuel Hubner throughout his lifetime (1891-1983). Rabbi S. Hubner  made his rounds in Europe, meeting many different gedolim (almost like a Forrest Gump). (One gets the impression that there are many more nice stories that should have been printed here.) Just to mention some of the facts mentioned: Rabbi S. Hubner attended the levayah of Harav Yosef Engel, zt"l, and heard the famous hesped of Harav Meir Arik, zt"l, who said on Rav Engel that he was a baki in all areas of Torah, Bavli Yerushalmi, Tosefta, etc., to which Rav Steinberg, the Brode Rav, asked him if he wasn't perhaps exaggerating a bit. Rav Arik replied that it was one hundred percent true, and there was no exaggeration involved.  Rav Hubner studied at the Berlin Seminary and heard shiurim from Harav Chaim Heller, zt"l. He was in Vienna when the Rogatchver Gaon, zt"l, passed away and he visited with him a bit before he died. He heard the Rogatchver expound on some topics in the parashah based on his well-known and unique methods of thought and assessment. Rabbi Hubner was the rebbi of the well-known scholar and writer, ybl"ch, Rabbi Tuviah Preschel.   After the war, Rabbi S. Hubner was a Rav in Brooklyn. Over the years he printed many pieces on all kinds of topics in the various Torah journals. Eventually, he collected many of them that related to practical halachah and printed them in a sefer entitled Sh"ut Nimukei Shmuel. This sefer received very warm haskamos from Harav Moshe Feinstein, zt"l, and Harav Shlomo Zalman Auerbach, zt"l. Some of the pieces have been reprinted in Me'achsanya Shel ha-Torah, along with many new pieces found in Rabbi Hubner's many personal journals, which have never before been printed. This leads to a now-famous discussion regarding divrei Torah left behind after a person's petirah. In particular, if the mechaber did not leave instructions as to whether his writings should be printed, is his family permitted to do so? Another issue is, do these pieces carry weight in halachah, since the writer might have changed his mind before he passed away. An additional questioned is, if the mechaber specified not to print his writings, must his family adhere to his wishes? Much has been written on these topics, but Rabbi M. Hubner found information in his grandfather's notes addressing this very issue, which he included in Me'achsanya Shel HaTorah. Being that Rabbi S. Hubner's answer was very original, I am quoting it here in its entirety (intro pg. 9-10):   קראתי את תשובתו שבה כת"ה שקיל וטרי באריכות בנידון השאלה אם יש לשמוע להמחבר שציוה שלא לפרסם את כתביו הכוללים חידושים ותשובות. ואחרי שכת"ה מביא צדדי היתר וצדדי איסור הוא מגיע למסקנת שאין לשמוע לצוואת המחבר ויש להדפיס את כתביו. לע"ד נראה שיש לחקור ולמצוא טעמו ונימוקו של המחבר מפני מה הוא ציוה שלא להדפיס את כתביו ופסק הדין בשאלה זו תלוי בנימוקו של המחבר. דעתי זו מיוסדת על דברי הח"ס באו"ח סי' ר"ח שכתב וז"ל : כל המחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו רבצה בו האלה האמורה במילי דאבות : נגיד שמא אבד שמא (פרקי אבות פ"א מי"ג) ולא תעשינה ידיו תושיה להוציא מחשבתו לפועל, כי יבוא מבקרי מומין ויחפשו וימצאו, מלבד שהוא עובר איסור דאורייתא דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן, ולא הותר אלא משום עת לעשות לה', (גיטין ס א) ואם איננו עושה לה' הרי איסורו במקומו עומד. לעומת זה מי שיודע בעצמו כי כל מגמתו לשם הית"ב, להגדיל תורה ולהדירה ורק מונע בר מפני חשש מבקרי מומין ומלעיגים ומלעיבים במלאכי ה' עבירה היא בידו, וכשם שיקבל עונש על הדרישה הנ"ל [אם אינה לשם שמים], כן ייענש זה על הפרישה, עכ"ל. בדברי החתם סופר הללו נמצאת התשובה על השאלה דמר. אם הציווי של המחבר שלא לפרסם את כתביו נבע מן החשש הראשון הנזכר בדברי הח"ס אז לדעתי מצוה לקיים דברי המת ולא להדפיסם, כי לב יודע מרת נפשו, ואין היורשים רשאים לעבור על צוואתו, כי ע"י הדפסת הספר יעשו רעה להמחבר, ואילו היה חי היה מורה בכל תוכף נגד ההדפסה, ועכשיו שאינו יכול למחות פסק הדין צריך למנוע מעשות לו עול. ואם ישאלני איך אפשר עכשיו לידע מה היה הנימוק שבגללו אסר את הפירסום ? אשיבנו שזה אפשר להכיר מתוך תשובותיו. אם דברי הח"ס מובאים בתשובותיו ובחידושיו, אז קרוב לודאי שגם תשובה זו היתה ידועה לו והיא היא שהניעה והביאה אותו לידי כך שיאסור לפרסם את כתביו. ברם אף אם דברי הח"ס אינם מובאים בתשובותיו אפשר ואפשר שתשובות הח"ס ובתוכן גם התשובה הנ"ל היו ידועות לו, שכן לא יצוייר שמחבר תשובות לא ישתמש בתשובות הח"ס. בהתחשבות עם זה לבי מהסס להתיר הפרסום. הדבר שונה אם הנימוק העיקרי לצוואתו לא היה החשש הנ"ל אלא מטעם אחר כגון מפני חשש המבקרים או מפני שהיה מיראי הוראה, אז רשאי או יותר נכון מצוה להדפיס את כתביו כמפורש בדברי הח"ס שהבאתי לעיל. והנני להביא עוד ראיות לכך : בספר חסידים סי' תתקל כתב מי שגילה לו ה' דבר ואינו כותבו הוא גוזל את הרבים כדכתב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. ובשבט סופר (פ' כב) דעתיד אדם ליתן דין וחשבון על זה שאינו כותב חידושיו. ובספר מור וקציעה סי' רכג כתב דמי שגומר ספר בכתיבה וכל שכן בהדפסה יש לו לברך ברכת שהחיינו שכן עושין שמחה לגמרה של תורה, שאין שום קנין ובניו שיש בו שמחה יותר מזה. וכן מצינו ביבמות (צו ב) שדוד המלך התפלל אגורה באהלך עולמים (תהל' סא) וכי אפשר לאדם בשני עולמים ? אלא דוד אמר לפני הקב"ה רבונו של עולםל יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז. וכמו שאמר רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. העיקר בנידון זה, לידע מאיזה טעם המחבר ציווה שלא לפרסם את כתביו.     Another very interesting discussion found in this sefer (pp. 264-66) is a piece about the authorship of Lecha Dodi. Being that I have never seen or heard a discussion of anyone denying that Harav Shlomo Alkebetz, zt"l, authored the tefilah, I feel it is worthwhile to quote this piece in part. Rabbi S. Hubner knew an interesting person named Reb Meir Sokel, who suggested to him as follows:    רק שני החרוזים הראשונים נכתבו ע"י שלמה אלקבץ, שבהם הוא שר על קדושת שבת. אבל שאר החרוזים, שבהם שוב אין זכר לשבת, ואין להם כל קשר לחרוזים הראשונים, הם מעשה ידי מזייף והם מכוונים לאיזה "איש הנערץ והנקדש", אישיות מהוללה ומפוארה, שאליה מדבר המזייף בלשון נקבה – כלומר המזייף מטיף בהם לנצרות באורח מוסווה… מאיר סוקל מסיק שהשיר "לכה דודי" לא יוכל להיכלל בשירי ישראל, ורק מתוך אי-ידיעה ואי-הבחנה הוכנס השיר לסדר התפילה ויש להימנע, לדעתו, מלאמרו. To which Rabbi S. Hubner replied to him at length:  א- השיר "לכה דודי", כמו שהוא לפנינו נדפס בפעם הראשונה בפראג בספר "ארחות חיים" בשנת שע"ב כשלושים שנה אחר פטירת המשורר. ולא יתכן כי בזמן שבני דורו של המשורר היו עוד בחיים יהיה איש לזייף באופן גס כזה, ישאיר רק שני חרוזים מקוריים ואת החרוזים האחרים ימיר בחרוזיו "החשודים", והזיוף לא הוכר ואיש לא מחה כנגדו. ב- דבר ידוע הוא שהאר"י [האשכנזי – ר' יצחק לוריא] שהמשורר הסתופף בצלו, בחר בשירי אלקבץ מפני שנכתבו על דרך האמת. והלא בזמן שנדפס השיר שהוא לפנינו היה ר' חיים ויטאל, איש סודו ותלמידו הגדול של האר"י עוד בחיים. אם כן איך אפשר הדבר, שר' חיים ויטאל לא הדגיש בזיוף ובשינוי שאיש בליעל ביצע בשירו של אלקבץ, שהאר"י בחר בו, וציין אותו כשיר שנכתב על דרך האמת, והשינוי נתקבל ? ג- מאיר סוקל קובע שהחרוזים האחרונים של השיר לא יצאו מתחת ידו של אלקבץ, שהרי אין להם שום קשר לחרוזים הראשונים. מסקנתו של מ. ס. בנויה על הנחות בלתי נכונות. לאמיתו של דבר אין כאן סטיה מן הענין, החרוזים האחרונים מחוברים וקשורים אל הראשונים. עובדה היסטורית היא שאלקבץ, אחר בואו מאדריאנופול לצפת, הצטרף לחבורה הקדושה שהתקבצה מסביב להאר"י. בין אלה היו גיסו של אלקבץ, המקובל ר' משה קורדובירו, ר' יוסף קארו [בעל השולחן ערוך], ר' משה אלשיך, ר' אליהו די וידאש [בעל ראשית חכמה] ועוד. ערגה עזה להופעתו של הגואל היתה ממלאה את לב כל אלה וכל מאוויי נפשם היו להחיש את הגאולה. חד לכוסף הגאולה, אנו מוצאים בחרוזים האחרונים של "לכה דודי". אחרי שהמשורר שר בשני החרוזים הראשונים על קדושת השבת, הוא נותן ביטוי בחרוזים האחרונים לתקוות הגאולה, שנפשו של המשורר ערגה לה כל כך. הוא פונה אל ירושלים הנקראת "מקדש מלך" (עמוס ז יג) ומנחם אותה שגאולת ה' קרובה לבוא, אחרי שבני ישראל קבלו את השבת – וזה על יסוד מאמרו של ר' שמעון בן יוחאי "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".  כל הנימוקים האלה שהזכרתי מספיקים כבר להפריד את השערתו של מ. ס., אבל הוספתי עוד נימוק מענין והוא : הלא הרדר, מסופרי המופת בספרות הגרמנית, תרגם את השיר "לכה דודי" לגרמנית מפני חשיבותו של השיר ולא מצא בו שום דופי. גם המשורר בחסד עליון, היינריך היינה, נזדקק לשיר זה לתרגמו ולא פסל אותו בשל חוסר אחידות. והנה מ. ס. פסל תוך גישתו השכלתנית שיר שנתקדש אצל בני ישראל במשך דורות. את כל זה כתבתי לו, אבל איני יודע אם נימוקי שיכנעו אותו או עמד על דעתו.    Another discussion of interest, in a more bibliographical sense, is a chapter (pp. 271-75) written by Rabbi Tuviah Preschel. It concerns a translation of the Talmud that Rabbi Shmuel Hubner wrote while hidden away in Belgium during World War II. What is unique about this translation is that it was done in Yiddish. By 1944 (when Belgium was liberated), Masechtos Brachos, Baba Metziah and part of Bava Kama had been completed. By 1948, a few more masechtos were completed. As late as 1965, some of these volumes were already being reprinted. Due to technical reasons, the printing of these masechtos was never completed. What is interesting is that Rabbi Hubner's translation seems to have escaped the otherwise rather excellent article of  Rabbi Adam Mintz, "The Talmud in Translation" in Printing the Talmud, an updated version of his article in Torah Umadah.

Aside from these valuable pieces, there are many more to be found in Me'achsanya Shel ha-Torah. Just to note some, there is a very interesting discussion on the halachic aspects of adopting children (pp. 213-26); why the children "steal" the Afikomon on Pesach night (pp. 140-43); what reward can/does one get for learning via listening to a taped recording (p. 173)? (This question is found in the middle of a long discussion on the meaning of "שלא ברכו בתורה תחילה"); whether Hashem's shvuah to Noach not to destroy the world was only as pertains to a flood or any other means as well (pp. 31- 34); Zimri's understanding of the avodah zarah of baal pe'or (pp. 156-59); and an incredible lengthy discussion showing the historical background and logic behind the many the takonos of Ezra Hanavi (pp. 206-13).
For information regarding the sefer, Rabbi Moshe Hubner may be contacted at hubners@gmail.com.