Towards a Bibliography of Coronavirus-related Articles & Seforim written in the past month (updated)

Black Weddings and others Segulot

By Eliezer Brodt

Introduction

When the lockdown began in Israel a few weeks ago, a friend of mine e-mailed me an article about plagues he was about to complete, asking if I had anything to add. Upon checking my collections of material, I found I had nothing special marked down in my indexes about the topic. At the time I had no plans of writing anything about it. However, a few weeks later, when I started preparing my e-mail of reading material which I send out a few times a year, I saw that I indeed had several articles related to different aspects of the current Coronavirus pandemic, articles which I had either received or collected from various sources. By that time, I myself was deep into writing an article on R’ Akiva Eiger and the 1831 Cholera outbreak (which I hope to complete shortly IYH).

I had originally planned on including an appendix to that article with some of the material published in the past few weeks. I then decided to just make it into its own blog post, which was published last week. I was not attempting to put up everything I saw or collected on this topic – there is just so much out there! Normally, I do not update such a post so early on, however this time I decided to make an exception. I would like to thank all those that sent me material and links, I hope people will continue to do so.[1]

In my first version of the bibliography I included about twenty-five booklets and articles. This new Version has more than double, listing over fifty items, plus new links and information on the subject.

The purpose of the post is to collect a wide range of material, covering many different aspects of the Coronavirus pandemic and making it available for people to learn from. I am not necessarily endorsing the various pieces or links mentioned.

I also included Two new Appendices. One related to a famous old segulah, the so-called ‘Black Wedding’. Another one relates to a Segulah of R. Shimshon of Ostropoli. (See also Footnotes 2 & 7).

Many of us have been under some sort of lockdown for over a month – some of us for less, some for more. However, this has not silenced the ‘voice of the Torah’; all kinds of Shiurim & classes on a wide range of topics have been made available via various methods. Otzar Hachochmah has made their database available free of charge as have the Bar Ilan Responsa Project and Project Kotar. Others have chosen to spread Torah by putting digital pen to Digital paper.

The truth is, like almost every other topic, it’s hard come up with something new; plagues and the like have occurred numerous times throughout our long history.

The famous bibliographer Avraham Ya’ari already devoted a chapter of a book of his to listing some of the Seforim which were written during plagues.[2]

One thing of note is that in contrast to the past, the speed which material is coming out in typeset, PDF form etc, is simple remarkable. Many of these booklets are being updated with new material every few days making it even more difficult to keep track; some of these booklets have been updated over five times!

I believe there has never been a time when so much material on a specific topic has been flowing at such speeds. This is due to the new age of technology and new information becomes available so fast. One suggestion I would make is based on the Rambam who wrote:

וממה שראוי שתדעהו, שהאדם אין ראוי לו לדבר ולדרוש באזני העם עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושנים ושלש וארבע, וישנה אותו היטב, ואחר כך ידבר, וכן אמרו עליהם השלום, והביאו ראיה מלשון הכתוב: “אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה”, ואחר כך “ויאמר לאדם”. זה נאמר על מה שצריך לאדם לדבר בו בפיו. ואולם מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר, ראוי לו שיחזירהו אלף פעמים אילו יתכן זה; וזה האיש שלא עשה דבר מזה, אבל כתב אלו הענינים הנכבדים בטופס, ולא ראה לכתבם תחלה ולתקנם, מפני שהיה דברו אצלו בלי ספק בענין שלא היה צריך לחזור עליו, ומסרו ביד איש שישוט בם בכל עיר ובכל מדינה, והאפיל בם לבות בני אדם, שלח חושך ויחשיך ,איגרות הרמב”ם, מהדורת ר’ יצחק שילת, איגרות השמד, עמ’ לג-לד

He wrote this long before the printing press! I would say how much more so in our times, with computers and the world wide web, and the speed with which our words are disseminated; one should be even more careful as to what they say, and especially what they print, and realize it has lasting effects, not only now but in many years to come.

During each of these times in the past, many discussions related to aspects of plagues and epidemics arose.[3] The sources range from descriptions of the situation, discussions of what one should do, i.e. stay put or run,[4] tefilot[5] and/or segulot,[6] Hashkafah discussions,[7] to Halachik rulings regarding observing various Halachos.[8]

Right before Pesach, Machon Yerushalayim released a 300-pp. digital work collecting hundreds of such sources (item #20).

In the most recent issue of the journal Ha-Ma’ayan (#233) released this past month my good friend R’ Moshe Dovid Chechik wrote an article titled “The Prohibition or the Obligation to Flee the city during an Epidemic” (item #18). Since, others have written about it [see below (#4&5)]. [Here is a link to a recent Shiur on this topic from Rabbi Dr. Dovid Katz on the subject].

Much has been written about R’ Akiva Eiger and the 1831 Cholera outbreak (see below – R’ Eli Fisher and Dr. Eddie Reichman’s articles items 1,2 and 20). [See also Rabbi Pinni Dunner here].

This week, I received an excellent work from Rabbi Guttman all about the 1831 Cholera outbreak (item #24) [available upon request]. I too am working on an article on the topic and hope to complete it IYH within the next few days.

This terrible time has already seen many Teshuvot written, in regard to Pesach, Sefirah, and Minyanim. Especially of note is the vast amount written and that will continue to be written about davening with a Minyan (see below #34, and item # 35 and many others below, see also R’ Avishay Elbaum’s recent post [here]).

See below (Appendix five for a Teshuvah I came across recently, about a wedding with less than 10 people for a minyan, published in Russia in 1928 in the Journal Yagdil Torah edited by Rav Zevin and R’ Abramsky.

Databases – Blogs

There are also some online databases of material devoted specifically to the current Coronavirus pandemic. Kol Corona (here) is an excellent collection of material related to the Halachic aspects of Coronavirus pandemic, with many links.

Another is a database with links of material for a comparative study of Responses in Judaism, Islam and Christianity.

The Lehrhaus Blog also has many valuable articles related to the Coronavirus pandemic (see this link), as does the Torah Musing blog (see this link).

Worth mentioning is the online Newspaper-Journal Called Zarich Iyun: Charedi Thoughts and Ideas. Most of its articles are in Hebrew (below # 45-48). However, some of its Coronavirus pandemic related articles have been translated into English (see below #13-16). Some of the articles (especially # 48) have generated numerous comments as, one can see from the links. Related to some of this is Rav Michael Abraham’s article, available here, which also generated numerous comments.

Each week, Rabbi Y. Sprung of the The Beit Medrash Govoha for Medical Halacha (affiliated with Technion Medical School and under the leadership of Rav Asher Weiss) releases an article (in Hebrew and English) relating to the parsha and medicine. The past few weeks (from Ki Sisa) have related to coronavirus. See this link for these articles.

All of the items mentioned in the Bibliography bellow are available from me free of charge – just E mail me at eliezerbrodt@gmail.com

English

1. Rabbi Eli Fischer, Rov in a Time of Cholera (here)

2. Dr. Eddie Reichman, From Cholera to Coronavirus: Recurring Pandemics, Recurring Rabbinic Responses (here)

3. Dr. Eddie Reichman, Incensed by Coronavirus: Prayer and Ketoret in Times of Epidemic (here)

4. Rabbi Gil Student, Talmudic Advice on Epidemics (here)

5. Dr. Tamara Morsel-Eisenberg, “Is It Permitted to Flee the City?” (here)

6. Rokhl Kafrissen, Plague Weddings (here)

7. Dr. Jeremy Brown, A Long-Forgotten Jewish Remedy for the Coronavirus Outbreak (here)

8. Rabbi Shlomo Zuckier, Making Seder out of the Zoom Controversy (here)

9. Rabbi Shlomo Brody, Does Jewish Law Oblige Doctors to Risk Their Own Health to Heal the Sick? (here)

10. The Layman’s Guide to the laws of Mourning, By R’ Holzer, Based on the Rulings of Rav Asher Weiss

11. Rabbi Prof. Avraham Steinberg, The Corona Virus Pandemic 2019-20- Historical Medical and Halakhic Perspectives, (41 pp.)

12. Rabbi Michael Broyde, An Introduction to Pandemic Jewish Law, Responsa of Rabbi Hershel Schacter and Rabbi Asher Weiss (here)

13. Rabbi Yehoshua Pfeffer, Coronavirus: The Charedi Response (here)

14. Rabbi Reuven Leuchter, COVID-19: A view From Above (here)

15. Rabbi Eli Stern, Coping without Community (here)

16. Rabbi Moshe Farkash,COVID19: A community in Crisis (here)

17. Professor Shaul Magid, COVID-19, Haredi Jewry, And Magical Thinking (here)

Hebrew

1.  משה דוד צ’צ’יק, האיסור או החובה לברוח מן העיר בשעת המגפה [כאן]
2. ר’ מנחם מענדל רוזנפלד, זמן מגיפה: הורים ילדים ומפחדים [כאן]
3. ר’ דוד אברהם, נאמנו מאד, עדויות גדולי ישראל על הליכותיהם ומנהגיהם בימי חולי ומגיפה, אשר נאספו ונלקטו מתוך כתביהם וחיבוריהם, מכון ירושלים [ספר שלם, 300 עמודים]
4. שמירת הסופר להינצל מחולי ומגפה מתורת החתם סופר [ספר שלם, קמא עמודים + חלק חדש של עוד 35 עמודים]
5. ר’ שמואל ויטל, סדר משמרה לזמן המגפה, מכתב יד, בההדרת ר’ ישראל זאב גוטמאן
6. אדם ישר, סגולות ותפילות לזמן המגפה, שחיבר ר’ יצחק אייזיק סאפרין מקאמרנא, בעל היכל הברכה [מהודרה חדשה], מא עמודים
7. ר’ ישראל זאב גוטמאן, קונטרס טללי נוחם, כולל מכתב אגרות שפירין
8. קונטרס תפילות מיוחדת למניעת מגיפת הקורונה, כבקשת… המקובל רבי בניהו שמואלי שליט”א, 40 עמודים [וגם קמיע למניעת המגיפה]
9. הרב זלזניק, לוח ההלכות ומנהגים לחודש אייר, מיוחדת עם הלכות הנוגעות למגיפת הקורונה, 17 עמודים
10. אוסף של 35 תשובות של הרב צבי שכטר שליט”א [בעברית וחלקם גם באנגלית]
11. פסקי קורונה מאת הרב צבי שכטר שליט”א [51 עמודים]
12. מנחת אשר, לקט שיעורים תשובות אגרות ומאמרים הנוגעים למגפת הקורונה מאת הרב אשר וייס שליט”א [100 עמודים]
13. מנחת אשר, לקט שיעורים תשובות אגרות ומאמרים הנוגעים למגפת הקורונה מאת הרב אשר וייס שליט”א, מהדורה תניינא, [172 עמודים]
14. הרב פרופ’ אברהם שטינברג, מגפת הקורונה התש”פ, היבטים היסטוריים, רפואיים והלכתיים, 30 עמודים
15. ווי העמודים וחשוקיהם, ליקוט משעורי וחידוש ר’ יצחק זילברשטיין, קנו עמודים
16. ר’ שלמה אבינר, קונטרס כתר יתנו לך, קורונה בהשקפה ובהלכה
17. קונטרס פסקי הלכות, בשאלות שהזמן גרמן, מתוך כתבי ר’ אברהם יחיאל סגל דויטש
18. ר’ צבי רייזמן, ‘צירוף למנין תפילה בציבור וברכת כהנים ב’בידוד בקורונה’
19. ר’ יששכר אייכארן, פי כהן, בענין אם העומדין בשתי רשיות ורואין אלו את אלו מצטרפין למנין עשרה, 35 עמודים
20. ר’ משה מרדכי קארפ, בדין צירוף לדבר שבקדושה ע”י חבורות ויחידים הרואין זא”ז ומניני המרפסות, 15 עמודים
21. אליעזר יהודה בראדט, סגולת ברכת לבנה, [כאן]
22. ר’ אברהם מימון, קונטרס בדד ישב, נח עמודים
23. גליון עיטורי מרדכי, הלכות למגיפת הקורונה ע”י הרב מרדכי יעקב מאיר, 23 עמודים
24. ר’ נהוראי אוחנה, הקורונה בהלכה, מהדורה חמישית, 123 עמודים
25. ר’ יצחק לובינשטיין, המגיפה בתורה, 72 עמודים
26. ר’ אברהם דרברמדיקר, קונטרס הקורונה, 23 עמודים
27. קונטרס הסתר פנים, [חמישה שערים: שער חולי, שער בידוד, שער מגפה, שער חיים ושער בשורה טובה], 93 עמודים
28. ר’ יהושע פפר, חרדים מהקורונה [כאן]
29. ר’ ראובן לויכטר, מהותה של מגפה: מבט על [כאן]
30. ר’ אלי שטרן, מי אנחנו ללא הקהילה? [כאן]
31. ר’ משה פרקש, לעמוד על נפשנו [כאן]
32. לקט מקורות ‘שומר מצוה לא ידע דבר רע’
33. מעלת אמירת פרשת הקטרות להינצל ממגפה [מכון תורת הקרבנות], 16 עמודים
34. קובץ תורני מה טובו אהליך יעקב, גליון י [כל הקובץ] [585 עמודים] [עניני פסח וקורונה]
35. קישור לאוסף מאמרים על חג הפסח והמגיפות בהיסטוריה, בספרות בפיוט ובהגות. המאמרים פרי עטם של חברי וחברות סגל הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן [כאן]
36. לשונות של גאולה, אסופת שירה וספרות, 37 עמודים
37. קובץ עץ חיים גליון לג [יש כמה מאמרים על קורונה]
38. ירחון האוצר # 40 [יש כמה מאמרים על קורונה]

[1] Thanks to Nathan Hirsch from the NLI for sending me a few items which I did not see or did not have digital versions of.
[2] Mechkaray Sefer, pp. 90-99. See also Marvin Heller, Further Studies in the making of the early Hebrew Book, pp.79-90. See these recent posts here & here.

One of works mentioned by Ya’ari is R’ Chaim of Friedberg’s (the brother of the Maharal), beautiful work Sefer HaChaim (first printed in 1593) which, as he states in his introduction, he wrote during a plague in 1578. Less known (and not mentioned by Ya’ari) is that his earlier work Igerret Hatiyul was also written during an earlier Plague, in 1569. [For more information about these works see Eric Zimmer, The Fiery Embers of the Scholars, (heb.), pp. 177-219].

One bibliographical note about the Sefer HaChaim is the Haskamah of the Apta Rav who writes in the 1817 reprint:

…כל דיבור ודיבור מרגינותי’ תחותיה וברוח הקודש נאמרה

Recently the first draft of the Sefer HaChaim was printed in Yerushaseinu 10 (2019), pp. 19-55.

See note 7 for additional comments on Yaari’s article.
[3]See for example about one in Italy 1630-1631: R’ Yehudah Aryeh Modena, The Autobiography of a Seventeenth Century Venetian Rabbi, pp. 134-136; Sefer Olam Hafukh, a History of the Plague in Padua in the Year 1631, by Abraham Catalano, Kovetz Al Yad 4 (XIV) (1946), pp. 65-101 (printed by Cecil Roth). See Appendix Three about another plague in Italy in 1656.

For a description of one in 1866 see Y. Kotik, Ma SheRuetee, Edited by David Assaf, pp.349-354 (PDF available upon request).
[4] See Asher Ziv, HaRama, pp. 112-116.

See also, R’ Raphael Mordechai Malchi, Medical Essays, (ed. M. Benayahu), pp, 139-140. See also his Grandson, R’ David De Silva, Pri Megaddim, [Zohar Amar, Ed.], pp. 71-74.
[5] Two weeks, ago Rabbi Guttman released online, a PDF of a manuscript of R’ Shmuel Vital of Seder Tefilos based on Kabbalah, to say during such times (item #22). See also item # 23 & 25. See also #3, Dr. Eddie Reichman’s article on the topic.
[6] About Fasting, see Omer Ahituv, Fasting in Ashkenaz at the Beginning of the Seventeenth Century, MA thesis, Tel Aviv University 2019, (Heb.) pp. 70-74.

For other Segulot, see the various collections listed below. See also Appendix One about ‘Black Weddings’ and items # 6 &7.
[7] See Appendix Four, for an important chapter from the Mabit’s incredible work Beis Elokiym, related to plagues in Hashkafah. The Mabit was writing about this based on experience as he lived through a few plagues himself and even authored a small work during one such plague called Igrot Derech Hashem, first printed in 1553. [Interestingly enough this work too is lacking from Ya’ari above cited chapter]. See Meir Benayahu, Yosef Bechiri, pp. 28-30,121-122. See also Ibid, p.131 about the story behind the writing of the Igrot Derech Hashem.

In an autobiography of The Mabit’s son the Maharit we find him describing some of these plagues (and others):

שנת השל”ג היתה מגפה בעיר והלך הרב אבא מארי ז”ל עמי לבוק”ע ובתחלתה נח נפשיה של הרב מהר”ר יצחק אשכנזי ז”ל מפני הרעה נאסף הצדיק. ובסוף המגפה נפל ממנו רב רב עתה הרף ידך הרב מהר”ר דוד ן’ זמרא ז”ל [שלם א (תשל”ד), עמ’ 215].

השל”ט באלול בבירייא הוכתי במגפה ובאתי בשערי שאול לולי אלקי’ אבי בעזרי בזכות א”מ והתענה עלי כל ח’ ימים ובחסדו העלה ארוכה לי [שם עמ’ 217].

השמ”ז ירדתי למצרים… בברחי מפני אימת המגיפה… [שם, עמ’ 219].

השנ”ה שנת השמיטה גלינו מאימת המגיפה בפורים לטבריא ובפסח לירושלים עיר הקדש… ושם חיברתי קונטריסין צרות הבית… [שם, עמ’ 221].

השס”ב ברחנו מחמת המגיפה כשמנה חדשים לבוקיעה… [שם, עמ’ 222].

In this autobiography we learn about an additional work written during a plague, by the Maharit. Now Yaari writes:

ר’ יוסף ב”ר משה מטראני ברח בשנת שנד מפני מגיפה מצפת… ושם חיבר את ספרו ‘דרך הקודש‘ על צורת בית המקדש שנדפס רק בשנת תע בקושטאדינא יחד עם הספר מגיד בראשית…”.

Yaari then quotes a passage from the Maharit at the end of the Derech Hakodesh where he describes writing this work during a plague. This complete passage from Ya’ari was quoted in a recent article in HaMevasser on the subject of seforim written during plagues without attribution. However, this information is incorrect. The Sefer that the Maharit wrote during the plague in 1595 was called Tzurot Habayis (as the Maharit wrote in the above passage). R’ Chayim Alfandri saw a manuscript copy of this work (as he writes in his introduction) and when he wrote his sefer Derech Hakodesh on the same subject he quoted numerous passages from it. However, the actual sefer by the Maharit was never printed. In 2007 Machon Zichron Aharon reprinted the Derech Hakodesh with numerous footnotes and indexes. On page 270 they list the numerous times the Maharit’s Tzurot Habayis is quoted (along with other manuscript works by Maharit that R”C Alfandri used).
[8] See the very special work by H.J. Zimmels, Magicians, Theologians and Doctors, pp. 99-110, 228-233 who has an excellent collection of material on this. See also the excellent work, Julius Preuss, Biblical and Talmudic Medicine, (translated by Fred Rosner), pp. 151-160; Herman Pollack, Jewish Folkways in Germanic lands (1648-1806) Studies in Aspects of Jewish Life, pp. 130-133, 304-305.

The Shvut Yaakov wrote in middle of a Teshuvah about money set aside for Pidyon Shivyoim, if one can use it instead for people suffering from a plague,:

אבל עכשיו בעו”ה שנתרבה עלינו עול הגלות ועלילות שקרי’ משונאינו שמעלילין עלינו כאלו הדבר בא ע”י ישראל דוקא וכשהיה הדבר בשנת תע”ג ברוב מקומות שהיו שמה מבני עמינו היה סוגרים רחוב היהודים באין יוצא ואין בא ממש ובדוחק ע”פ שתדלנו’ גדול שהניחו להביא להם צרכי מזונותיהם ובאיזה מקומות הוצרכו לילך ולחבות עצמן ביערים ומערות וישראל שהיו בדרך ועל פני השדה היו ממש מופקרים למות ואשרי מי שלא חמאן בצער ודוחק גדול כזה ואין לך שבי גדול מזו דגרע מכולהן דכולהן איתנהו ביה על כן אין צריך לפנים דמצוה זו הוי ממש פדיון שבוים ואפשר דגדול ממנו ולא הוי שינוי מדעת הנותן כי אין שעת הדחק גדול מזו (שבות יעקב, ב, סי’ פד).

[9] More sources for this can be found in H.J. Zimmels, Magicians, Theologians and Doctors, p. 233, footnote 141; David Assaf in his edition of Y. Kotik’s, Ma SheRuetee, p. 350 Hanna; Wegrzynek, Shvartze Khasene Black Weddings Among Polish Jews, Holy Dissent, 2011, pp. 55-68; Tzvi Friedhaber, Plague Marriages as Reflected in Hebrew Literature and the Hebrew Press, Dappim: Research In Literature 7 (1990), pp. 305-316; Kulmos 21, p. 26.
[10] On this work See A. Yaari, Shiluchei Eretz Yisroel, pp.96-97.
[11] Y. Kotik’s, Ma SheRuetee, p. 350.
[12] Nathaniel Deutsch, The Jewish Dark Continent: Life and Death in the Russian Pale of Settlement, p.233

Appendix One: Graveyard weddings of orphans

Recently (here, here and here) there has been some discussion about an old Segulah, performed by some towns during plagues, ; make a Wedding for Orphans in a graveyard.[9] One was even recently done in Bnei Brak (see here and here).

I would like to add some more sources to this segulah. One of the earliest sources quoted is R’ Moshe Reisher’s excellent work Sharei Yerushlayim, first printed in 1868.¹⁰ R’ Weiss, after quoting the Sharei Yerushlayim, writes:

[וגם אני שמעתי מזקני שער שעשו כן בשנת תרל”ג בפ”ב [שו”ת שיח יצחק, סי’ תצא

However, Y. Kotik, in his excellent memoir writes about a plague in 1866:

Due to the cholera epidemic, Jews resorted to all sorts of remedies; in other words: a crippled, mute virgin was married to a blind man. The wedding ceremony was held in the graveyard in the hope that they would produce a generation of righteous offspring…”.[11]

Another source from 1901 writes:

ראיתי להעלות על שלחן מלכים… על מה שנהו בסביבותנו בהרבה מקומות בעידן ריתחא ומחלת הח”ר ר”ל משיאין יתום ויתומה … ומעמידים החופה על בית הקברות ובעירנו בשנת תרנ”ג העמידו החופה סמוך שער גדר בית הקברות מבחוץ…. [ציוני שלום, יד שלום, עמ’ 154-155

While searching for something else I came across mention of this in an article in Hamelitz 1871 (Year Eleven, Issue 33, p.263)

In the early 1900’s, the famous author and ethnographer who went by the pen-name S. Ansky started working on collecting and cataloging hundreds of details about every aspect of Jewish life in Europe. One of the ways he was planned on doing this was through a survey. The survey, in Yiddish, was a 200-page questionnaire with 2,087 questions about the Jewish life cycle. Sadly, he never got to finish the project. But each set of questions gives us a fascinating window into what Jewish life was like before World War I. In his introduction he set forth his goal:

“In order to revive traditional Jewish culture with all its customs, traditions, practices and beliefs, the team has put together a survey, hoping to reach everyone who remembers how people behaved in the past as well as in the present, in those places where Jewish life still continues in the old manner. When numerous responses to all the questions are collected, it will be possible to bring to life the entire structure of the traditional Jewish community, the Jewish family and communal life.”

In the wedding section[12] of the survey we find the following:

Do you know stories about weddings in cemeteries carried out as protections against misfortune? Does this occur only during a plague, or also in other cases, and if so which ones?

One last source related to this can be found in the Shut Maharsham (4:40)

ועד”ש לאשר נפרץ בעירו חולאת ילדים ר”ל ומורגל בין ההמון סגולה להעמיד חופה של יתום ויתומה בביה”ק וזה כמה שבועות עשו שם ביה”ק חדש שהקצוה לזה וגם כבר קברו שם כמה מתים ובנו סביבה מחיצות אבל לא נגמרו המחיצות עוד סביב רק ברוב המקומות כבר מקיף מחיצות.

והנה חתן היתום הוא כהן ונשאל מעכ”ת אם מותר להעמיד החופה בביה”ק תוך מקום המחיצות רחוק ד”א מהקברות עצמן. ורו”מ אסר מב’ טעמים מחשש הברכות על הבה”ק משום לועג לרש… אבל י“ל דוקא לזרוע ולנטוע שמרגילים רגל אדם משא“כ בנ“ד דהוי דבר מקריי פעם א‘ יש להקל וכיון דרוב מקום הפנוי אין בו קבר י“ל דכיון דל“ש בזה כל קבוע כמ“ש הר“ש מקינון ועי‘ ח“ד סי‘ ק“י א“כ תלינן ברובא להקל וגם הרי לדבר מצוה מותר לילך בשדה שנחרש בה קבר כמ“ש ביו“ד סי‘ שע“ב וה“נ הוי דבר מצוה להשקיט המיית המון העם ופחדם בעת ההוא:

Appendix Two: R’ Shimshon Ostropoler

I recently wrote an article about a book called The Rabbis Suitcase by Eli Friedwald. This book is based on Letters found in a suitcase buried in an attic, which contained over one thousand documents, as well as numerous letters from many Gedolim across the Globe. The correspondence belonged to two Litvish Rabonim in England who became dayanim on the Chief Rabbi’s Beis din during the years 1879-1905: Rabbi Yaakov Reinowitz (1818- 1893) and his son in law, Rabbi Sussman-Cohen (1841-1907). They included letters with the Netziv, R’ Yitzchok Elchonan Spektor, R’ Shmuel Salant, R’ Yehoshua Leib Diskin, R’ Yisroel Salanter, R’ Shmuel Mohilever and, R’ Eliezer Gordon, just to list a few names.

The author Eli Friedwald sent me a document found in a suitcase dated from 1754 which was headed as a segula of R. Shimshon Ostropoler.

I reached out to Rabbi Bombach who has written and collected the existing material on R’ Shimshon who replied:

.אכן זו הסגולה נגד המגפה שהדפיס רבי פסח מזאלקווא בן אחותו של רבי שמשון בספרו זבח פסח (נדפס תפ”ג בערך) על סגולות ורפואות. ונדפסה בספרי ניצוצי שמשון פרשת מסעי, עם ביאור על פשר הדבר

Appendix Three

In a post from a few years back I wrote about R’ Yaakov Zahalon (1630-1693), a graduate of medical college in Rome, became a doctor at the age of twenty-six, and for several years, was also a Rav and Baal Darshan in Rome. He was famous for his important medical work, Otzar Ha-Hayyim. I also wrote a little about the work (see here).

He was very involved in the famous plague in the ghetto of Rome in 1656, which he describes at length in his work, Otzar Ha-Hayyim. Here is the very interesting passage about it which has relevance today.

Appendix Four Mabit

Appendix Five Yagdil Torah:

The Segulah of Kiddush Levanah

By: Eliezer Brodt

The following is an excerpt from a forthcoming article of mine on when to say Kiddush Levanah. This is particularly timely, as this it deals with the segulah attributed to this tefiilah, and its possible connection to plagues.

סגולת ברכת הלבנה¹

בתחילת המאמר הבאתי דברי המגן אברהם בשם מגיד מישרים: “כ‘ המגיד, כשמקדשין הלבנה במוציא שבת תהיה הצלחה. וכשתתכסה ולא תוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח. דוק ותשכח“. והבאתי מה שכתב ר‘ חיים אלעזר שפירא:

ועיין במגן אברהם… ולמאן דלא קפיד, ובפרט אם על ידי אונס שנתכסה הלבנה בעננים ולא נראתה כלל במוצאי שבת, וכדי שלא יהיה ח“ו איתרע מזליה כשיירא ויפחד ויחרד לבו מדברי המגיד… וסיים “דוק ותשכח“. נראה לי פשוט, להרואה שם בספר הקדוש ‘מגיד מישרים‘, דכל אלו הדברים רק לה‘בית יוסף‘ לבדו נאמרים, ולא לכל העולם, והיינו לפי שרש נשמתו, וה‘מגיד‘ נתהוה מלימוד משנתו. ועל כן אל תתפלאו מכמה דברים הנראים תמוהים ופליאים לעיני הקורא בצדק, כיון שנאמרו לו למרן ה‘בית יוסף‘ אליו לבדו… ועיין מה שכתב בכתבי האריז“ל, באיזהו מקומן, בזה הלשון: ‘דלא כמו שאמר המגיד להבית יוסף‘. היינו, כי להאריז“ל נאמרו הקבלה האמיתית לתיקון העולם, וזה שאמר ה‘מגיד‘ ל‘בית יוסף‘ רק ליחיד ולשעתו…²

אמנם ברשימות מסעו של ר‘ חיים אלעזר שפירא לירושלים מסופר:

ביום א‘ ו‘ אייר… הלכנו על המעקה במדור העליון לקידוש הלבנה… והגיד רבינו הקדוש אחר כך… ולא הרגיש שום אחד מאתנו להזכיר ולעורר על זה בשעת קידוש הלבנה שלא הגיע זמנה… אלא הכל בידי שמים בכדי שיגן עלינו המצוה לתוספת זכות לטובה להנצל מצוקה במצולות ים.. ושתגן עלינו זכות מצותה גם כן בשעת הסכנה ביום הזה…³

בספר חמדת ימים כתב:

“ומסורה בידנו מהקדמוני‘ כי מי שקידש הלבנה ביום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות כירח יכון עולם באותו חדש וכן מובטח שאל יגזרו עליו מיתה באותו חדש וסימניך וירתך לא יאסף“.⁴

כוונתו לסיפור הידוע שהובא בכמה מקומות ומקורו מר‘ חיים בוכנר בספרו ‘אור חדש‘ שנדפס בשנת תל“א:

וקבלתי ממ“ו ש“ב האלוף החסיד מהור“ר משה מייזלש זצ“ל ה“ה מק“ק קראקא ובר סמכא הוה, שאם ירצה להנצל יבקש מהעכו“ם הרוצה להורגו שיניחנו לעשות מצוה אחת קודם ובעז“ה יוכל להנצל. וסיפר לי מעשה רב שאירע לאחד שפגע בעכו“ם בלילה ורצה העכו“ם להרגו, וראה שהלבנה זרחה, ובקש מהעכו“ם שיניחנו לעשות מצוה אחת שצונו הבורא יתברך קודם ואח“כ יעשה אתו עמו מה שלבו חפץ, והלבנה היתה בחידושה וקידשה בפניו בכוונה גדולה, ואח“כ רוצה למסור נפשו בשמחה על קדושת השם, ונעשה לו נס כשדלג וקפץ ג‘ פעמים כמנהג, נשאו רוח מאת העכו“ם ושוב לא ראו זה את זה וניצל ממנו. וגם שמעתי ממנו שמי שיקדש הלבנה מיום שיקדשה שוב לא ידאג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך, כי שכרה כ“כ גדול כמ“ש חז“ל תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש די. ⁵

סגולה וסיפור זה הובא בקיצור אצל הרבה מחברים כמו ר‘ אליה שפירא בחיבורו ‘אליה זוטא‘ שנדפס תמ“ט⁶ ובחיבורו המפורסם שנדפס מאוחר יותר ‘אליה רבא‘.⁷ וכן כתבו ספרים שונים כמו קיצור של“ה,⁸ קסת יהונתן,⁹ באר היטב,¹⁰ דרך חיים,¹¹ ומשם במדרש תלפיות¹² וצידה לדרך.¹³

דברים דומים מצינו בחיבור ‘יוסף אומץ‘ שכתיבתו הסתיימה הרבה זמן לפני אור חדש:

ולגודל מעלת מצוה זו אמרתי אספרה כמו ששמעתי מפי מורי ורבי הגאון מהר“ר הירץ ז“ל אב“ד פה בשם הגאון מהר“ר אהרן אב“ד דק“ק פוזנא והמדינה ז“ל, כי ליסטים שבו ויבוזו איש אחד וקשרו אותו על הסוס להוליכו למקום חפצם, ויהי בהיותם בשדה בלילה ההוא ראה השבוי כי הלבנה זורחת, וביקש מהשבאי שיעמיד הסוס על עומדו למען יוכל לקדש הלבנה כמצות ה‘ אלוקינו, והשבאי שמע לקולו. ואז בעת אמירת הברכה נתקו מוסרותימו ממנו, עד כי ברח לו ואין רואה, ושב לביתו לשלום.¹⁴

כנראה שזה הרקע לשאלה שמצינו אצל ר‘ יעקב ריישר בשבות יעקב:

בחדש כסליו תע“ה כשבאתי לקבלת רבנות ק“ק וורמיישא היה חדש ימי מעונן וערפל שהיה א“א לראות הלבנה בחידושה ולקדשה ונשאלתי מאיזה ב“ב ששמעו מאיזה רב שגזר תענית על הציבור בשביל זה שלא היו יכולין לקיים מצות קדוש לבנה באותו חדש אם דבריו יש על מי שיסמכו מש“ס ופוסקים ראשונים.¹⁵

ומצאתי שר‘ משה חגיז כתב בספרו ‘צרור החיים‘: “הזהר בברכת הלבנה לברך אותה בזמנה בכל חודש, בפעם הראשונה שאתה רואה אותה בחידושה ואל תתעכב מלברך עליה בפרט במדינות הללו דעננים מצוים. ואפשר שאם תמתין עד הזמן שקבעו לה יעבור החדש ולא תוכל לברך. וכבר שמעתי שחודש אחד בק“ק פ“פ דמיין יע“א מחמת העננין עברו ולא קדשו בברכה וגזרו גדולי העיר תענית…¹⁶

יש לציין שרעיון זה הובא בספרי דרוש בסגנון אחרת לגמרי, כמו אצל ר‘ יהונתן אייבשיץ ב‘יערות דבש‘:

“וקידוש לבנה יוכיח, שזהירים במצוה זו יותר מכל מצות, הואיל ונדפס שיש בטחון שלא ימות באותו חדש…”.¹⁷

ויותר חריף מזה אצל ר‘ צבי הירש הורויץ, בנו של ההפלאה, בספרו ‘לחמי תודה‘:

“והנה פליאה נשגבה בעיני על כמה אנשים בדור הלז שאין נזהרין בכמה מצות שבתורה ומכ“ש בדברי סופרי‘ ובענין קידוש הלבנה מחזיקי‘ אותו מיד חדש בחדשו מטעם שנא‘ בו שהמקדש אותו בכוונה מובטח כל אותו החודש שלא ימות בו. והרי בקיום התורה כתב בי‘ כי הוא חייך ואורך ימיך ולהיפך בהעדר קיומה כתיב כמה עונשי‘ חמורים כמו כרת ומיתה בידי שמים וגם בדברי סופרי‘ אמרו כל העובר עליהם חייב מיתה. ולדעתי י“ל דרך הלצה לפרש מ“ש חז“ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותו בושה. דר“ל שהרי גוף תורת משה שבכתב ושבעל פה אורה גדול כפני חמה. ואעפ“כ נמצאי‘ כמה בני אדם בדור הלז שאין נזהרין בקיום תורת משה שאורו גדול כפני חמה ובקידוש פני לבנה דהיינו רק פני יהושע המה מחזיקי‘ אותו לקיים מידי חודש בחדשו. וז“ש אוי לאותו בושה, דר“ל שהרי בגוף קיום התורה כתיב בי‘ כי הוא חייך ואורך ימיך ולהיפך בביטולה נאמר כל עונשין בעולם וכמ“ש כל העובר על דברי סופרי‘ חייב מיתה… עי“ש.¹⁸

בספר הברית כתב:

כי מה שכתוב בכל סדורי תפלות ישראל אצל ברכת הלבנה בשם הקדמונים בזה הלשון: מי שקידש הלבנה מיום שקדשה לא ידאג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך, והכל יתפלאו על מאמר קדמונינו הזה באמרם כי הנסיון היומי מעיד על ההפוך ועינינו הרואות כי כמה בני אדם קדשו את הלבנה ומתו באותו החודש, אמנה אשר אני אחזה לי בזה הוא כי יש כאן השמטת שתי תיבות וכן צריך להיות לא ידאג שימות באותו חודש בידי אדם מאותו יום ואילך, ור“ל לסטים מזויינים או שונאים ואויבים הקמים עליו ורוצים להרגו או אם במלחמה ירד וכדומה, כי סגולת מצוה זו להגין ולהציל מידי אדם בעל בחירה, אך לא ממיתה טבעית אם יומו יבא. והעד הנאמן לדברי אלה הוא הנוסח אשר קבעו הקדמונים בעצמם כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה, תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן. ומודעת זאת כי פסוק זה נאמר על אלופי אדום אילי מואב וכל יושבי כנען, ומובן כי הכונה הוא על אויב ואורב בן אדם לא על מלאך המות כי לא תפול עליו אימה ופחד במשלחתו ובמלאכתו והלואי שהוא לא יפיל, וכבר זכרו חז“ל מעשה ביהודי אחד שניצל מרוצח שרצה להרגו ונמלט מידו על ידי שקידש הלבנה. והנה הפלא מזאת המצוה שתגין ותציל מבעל בחירה אשר דבר זה קשה יותר מלהגין ולהציל משאר סיבות רעות, וחביבים המצות שכל אחת יש לה סגולה טובה בפני עצמה, צדקה תציל ממות הטבעיי, וקדוש הלבנה תציל מאדם בעל בחירה, סוכה תציל מטלטול נע ונד וכן כלם...¹⁹

המהרש“ם העיר על זה: “ואין ראייתו מוכרחת דהסגולה מועיל על פי רוב, רק לפעמים החטא גורם וכדומה“.²⁰

יתכן שמקור בעל ‘אור חדש‘ והבאים אחריו היה על פי דברי המגיד מישרים ואם כן נראה איך ‘סגולה פשוטה‘ הפכה במהרה לדיון אצל ר‘ יעקב ריישר אם יש לגזור תענית על הציבור. וכך באמת מבואר מלשונו של ‘דרך החיים‘, שבעיניו הוא דבר אחד. כך הוא כותב: “טוב לקדש לבנה קודם צאתו לדרך והיא סגולה להנצל מכל סכנה והאחרונים הביאו מעשה מאחד שניצל מיד ליסטים… וקבלה בידינו שכל המקדש לבנה מובטח שלא ימות באותו חודש והמגיד משירים כתב סימן טוב כשהלבנה נראית במוצאי שבת… דוק ותשכח“.²¹

ככל כנראה זה הרקע על לשאלה שנשאל החתם סופר כפי שכותב (או“ח, א, סי‘ קב):

שלום וכ“ט לידידי הרב הגאון המופלג ומפורסם כמהו‘ שאול לאנדא נ“י אבדק“ק קראקא יע“א. יקרתו הגיעני יום עש“ק העבר, נידון מה שאירע בקהלתו בחדש כסליו נכסה הירח, ויען כי בעו“ה חולי הקאלרא שלט שם בעת ההיא וכבר אירע כן בחדש כסליו שנת תקצ“א ג“כ בשליטת החולי ההיא ולא טוב הי‘ אחריתו אז, ע“כ זחלו ורעדו ונצטערו הרבה בכיסוי הלבנה, ובליל ט“ו אחר חצי כ“ט י“ב תשצ“ג נראית קצת והרבה אנשים התחילו לברך ברכת החדש ולא עלתה בידם כי חזרה ונתכסה בעבים, ויען כי נצטערו ההמון מאוד על סימנא מילתא, וידוע כי הרופאים מזהירים מאד בזמן המגפה בכלל ובפרט בחולי הנ“ל שלא יצטערו ולא יתנו על לב שום דאגה, ע“כ התחכם פר“מ להשקיט לב הדואגים להורות להם כי עוד יש תקוה גם בליל ט“ז, וכן היה בליל ט“ז בהיר הי‘ בשחקים וברכו כמה מאות ברכת החדש ושמחו שמחה גדולה…, ונפשו היפה בשאלתו להודיעו דעתי הצעירה מה אומר בדבר זה.

והחתם סופר ענה:

ויעיין ברכות נ“ט [ע“ב] הרואה חמה בתקופתה וכו‘…, דבימות הגשמים כשמתכסה החמה ג‘ ימים מעננים כשמאירה אח“כ מברכים, וא“כ פשיטא שהי‘ ראוי לברך על הירח החדשה שלא נראה אורה החדש כלל שהי‘ מכוסה ושוב האירה הארץ מכבודה אמאי לא נברך אפילו בסוף החודש, ועכצ“ל מפני שאינו שמחה מפני מיעוט הלבנה, וא“כ יש לדון קצת בנידון שלפנינו שהיו העם שמחים לקראת בואה כי חושבים זה לסימן טוב ואולי יש באמת רפואה למחלה בקבלת פניה דהוה כקבלת פני השכינה וכתיב באור פני מלך חיים כמ“ש רמב“ן ר“פ וירא, ועכ“פ לא מסמנא מלתא טבא כשמתכסה שלא יכולים לברך עליה כעבד שבא למזוג כוס ושופך קיתון על פניו וככל אותות השמים דעכ“פ אית בהו סימנא אלא ישראל אל יחתו מהם כי הקדוש ברוך הוא מראה להם שישובו בתשובה ויבטלו גזירת המזל… וה“נ כן בכסוי הלבנה, א“כ לא יועיל מה שמקדשים אח“כ אם הוא חוץ לזמנו ומיגרע גרע שעי“ז לא ישובו, אך יען בזמן המגפה שהצער מסוכן להם ומשו“ה אין גוזרין בו תענית כמ“ש מג“א סי‘ תקע“ו סק“ב וגדולה מזה ברמ“א י“ד ססי‘ שע“ד, ומצינו שהיו חז“ל מסתירים בפני ע“ה אפילו שהי‘ להם למכשול עון משום סכנה עיין שבועות ט“ז ע“א בתוס‘ ד“ה אלא וכו‘, מכ“ש הכא השתא דאיכא למימר כהלכתא הורה כנ“ל, ולא יאונה לצדיק כל און לא תאונה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו ובאוהל בני קהלתו. ה‘ ירחם על כל עמו וירפאם ויחלימם כחפץ אוהבי ה‘ וה‘ עמנו“.²²

Highlights of the Mossad HaRav Kook Sale of 2020, New Rabbi Tovia Preschel volume

By Eliezer Brodt

For over thirty years, beginning on Isru Chag of Pesach, Mossad HaRav Kook publishing house has made a big sale on all of their publications, dropping prices considerably (some books are marked as low as 65% off). Each year they print around twenty new titles and introduce them at this time. They also reprint some of their older, out of print titles. Some years important works are printed; others not as much. See here, here and here for review’s, of previous year’s titles.

If you’re interested in a PDF of their complete catalog, email me at eliezerbrodt@gmail.com

As in previous years I am offering a service, for a small fee, to help one purchase seforim from this sale. For more information, email me at Eliezerbrodt-at-gmail.com.

Part of the proceeds will be going to support the efforts of the Seforim Blog.

The last day of the sale is Friday, May 1.

What follows is a list of some of their newest titles.

ראשונים

1. סידור תורת חיים, ב‘ חלקים. סידור לימי החול, לשבתות ומעודים עם פירושי הראשונים על פי כתבי יד ודפוסים ראשונים עם מקורות והערות

2. יסוד מורה וסוד תורה לרבינו אבן עזרא

3. שפה ברורה לרבינו אבן עזרא

4. שיטה מקובצת בכורות

5. שיטה מקובצת ב“ק ג‘ חלקים

אחרונים

1. פסקי הגר“א השלם, הלכות שבת, מאת הרב יעקב טריביץ עם ביאורים מתוך מעשה רב ומשנה ברורה

2. ביאורי אגדות הגר“א על כמה אגדות

3. ר‘ אברהם יצחק הכהן קוק, שמונה קבצים, שני חלקים, מהדורת ר‘ משה צוריאל

4. ר‘ משולם ראטה, שו“ת קול מבשר, שני חלקים

5. ר‘ יוסף דוד הלוי סולוציצ‘יק, דרש דרש יוסף, שיעורים ודרשות על פרשות השבוע נכתבו ונערכו על ידי תלמידו ר‘ אבישי דוד

6. ר‘ שאול ישראלי, משפטי שאול – ארץ ומדינה

7. ר‘ ראובן מרגליות, מרגליות הים למסכת סנהדרין, מהדורה חדשה

8. ר‘ נריה ישעיהו, אורי וישעי, ב‘ חלקים, חקרי סוגיות בענייני שבת ויום טוב, 660+640 עמודים

9. ר‘ אהרן רבינוביץ, רינת התשובה, התשובה במבטם של חכמי ישראל בעלי התלמוד, ראשונים ואחרנים

10. ר‘ אהרן קינדרמן, משלי הקדמונים על פרשות התורה

11. הרב יהודה יודל ראזענבערג, אמרי דעת, ב‘ חלקים. שני חלקים דרושים והלכות. חלק ראשון יביע אומר – דרושים נפלאים על כל מועדים ושבתות מיוחסים ועל כל מאורעות המתרגשות לבוא בקהילות ישראל 360 עמודים. חלק שני – יחוה דעת – חידושי הלכות וחידושים בש“ס ובפוסקים. 708 עמודים [ניתן לקבל תוכן]

עינינים שונים

1. ר‘ ראובן רז, עיונים בכתביהם של בעלי המוסר

2. ד“ר יהושפט נבו, הקינות לאור המדרש עיון במקורות המדרשיים של הקינות

3. ר‘ טוביה פרשל, מאמרי טוביה, כרך ו. ראה התוכן למטה

4. ר‘ ראובן רז, שערים למערכת הקנינים

5. ר‘ משה מנחם שפירא, תפילה לעני – סדר יום כפור קטן, תפילת יום כפור קטן עם ביאורים ודברי חז”ל במדרשים ובתלמודים. 188 עמודים

6. ר‘ יהושע ליברמן, נושאי הש“ס, תמצית דברי כל התלמוד בבלי מחולק לפי נושא עיקרי משני ואגדתות

A few years back I wrote:

Just a few years ago, the great Talmid Chacham, writer and bibliographer (and much more), R’ Tovia Preschel, was niftar at the age of 91. R’ Preschel authored thousands of articles on an incredibly wide range of topics, in a vast array of journals and newspapers both in Hebrew and English. For a nice, brief obituary about him from Professor Leiman, see here. Upon his passing, his daughter, Dr. Pearl Herzog, immediately started collecting all of his material in order to make it available for people to learn from. Already by the Shloshim a small work of his articles was released. A bit later, she opened a web site devoted to his essays. This website is constantly updated with essays. It’s incredible to see this man’s range of knowledge (well before the recent era of computer search engines)… This is an extremely special treasure trove of essays and articles on a broad variety of topics. It includes essays related to Halacha, Minhag, bibliography, Pisgamim, history of Gedolim, book reviews, travels and personal encounters and essays about great people he knew or met (e.g.: R’ Chaim Heller, R’ Abramsky, R’ Shlomo Yosef Zevin, R’ Meshulem Roth, R’ Reuven Margolis, Professor Saul Lieberman). Each volume leaves you thirsting for more…

Here is the Table of contents for  Volume six! (link)

Towards a Bibliography of Coronavirus-related Articles & Seforim written in the past month
By Eliezer Brodt

Many of us have been under lockdown for over a month – some of us for less, some for more. However, this has not silenced the ‘voice of the Torah’; all kinds of Shiurim & classes on a wide range of topics have been made available via various methods. Otzar Hachochmah has made their database available free of charge as have others. Others have chosen to spread Torah by putting digital pen to Digital paper. 

The truth is, like almost every other topic, it’s hard come up with something truly new;  plagues and the like have occurred numerous times throughout our long history. 

The famous bibliographer Avraham Ya’ari devoted a chapter of a book of his to Seforim which were written during plagues.[1]

During each of these times many discussions related to aspects of plagues and epidemics arose.[2] The sources range from descriptions of the situation, discussions of what one should do, i.e. stay put or run,[3] tefilot[4] and/or segulot[5] to Halachik rulings regarding observing various Halachos.[6] Right before Pesach, Machon Yerushalayim released a 300 page, digital work collecting hundreds of such sources (item #8).

In the most recent issue of the journal Ha-Ma’ayan (#233) released this past month my good friend R’ Moshe Dovid Chechik wrote an article titled “The Prohibition or the Obligation to Flee the city during an Epidemic” (item #1). Since, others have written about it [see below (#4&5)]. 

Much has been written about R’ Akiva Eiger and the 1831 Cholera outbreak (see below – R’ Elli Fisher and Dr. Eddie Reichman’s articles items 1,2 and 9). [See also Rabbi Pinni Dunner here]. I too am working on an article on the topic and hope to complete it IYH within the next few days.

This terrible time has already seen many Teshuvot written, especially in regard to Pesach. See especially bellow #11-15. Much has been written and will continue to be written about davening with a Minyan (see below #15, see also R’ Avishay Elbaum’s recent post [here]).

See below (Appendix Three for a Teshuvah I came across recently, about a wedding with less than 10 people for a minyan, published in Russia in 1928 in the Journal Yagdil Torah edited by Rav Zevin and R’ Abramsky.

All of the items mentioned in the Bibliography below are available from me free of charge – just e-mail me at eliezerbrodt@gmail.com.

English 

1. Rabbi Elli Fischer, Rov in a Time of Cholera (here).
2. Dr. Eddie Reichman, From Cholera to Coronavirus: Recurring Pandemics, Recurring Rabbinic Responses (here).
3. Dr. Eddie Reichman, Incensed by Coronavirus: Prayer and Ketoret in Times of Epidemic (here).
4. Rabbi Gil Student, Talmudic Advice on Epidemics (here).
5. Dr. Tamara Morsel-Eisenberg, “Is It Permitted to Flee the City?” (here).

Hebrew

1.  ר’ משה דוד צ’צ’יק, האיסור או החובה לברוח מן העיר בשעת המגפה, כאן
2.  ר’ מנחם מענדל רוזנפלד, זמן מגיפה: הורים ילדים ומפחדים, כאן
3. [נאמנו מאד, עדויות גדולי ישראל על הליכותיהם ומנהגיהם בימי חולי ומגיפה, אשר נאספו ונלקטו מתוך כתביהם וחיבוריהם, מכון ירושלים, [ספר שלם, 300 עמודים
4. [שמירת הסופר להינצל מחולי ומגפה מתורת החתם סופר [ספר שלם, קמא עמודים
5. ר’ שמואל ויטל, סדר משמרה לזמן המגפה, מכתב יד, בההדרת ר’ ישראל זאב גוטמאן
6.  [אוסף של31  תשובות של הרב צבי שכטר שליט”א [בעברית וחלקם גם באנלגיש
7.  [פסקי קורונה מאת הרב צבי שכטר שליט”א [51 עמודים
8.  [מנחת אשר, לקט שיעורים תשובות אגרות ומאמרים הנוגעים למגפת הקורונה מאת הרב אשר וייס שליט”א [100 עמודים
9. קונטרס פסקי הלכות, בשאלות שהזמן גרמן, מתוך כתבי ר’ אברהם יחיאל סגל דויטש שליט”א
10. ר’ צבי ריזמן, ‘צירוף למנין תפילה בציבור וברכת כהנים ב’בידוד בקורונה’
11. [קובץ תורני מה טובו אהליך יעקב, גליון י [כל הקובץ] [585 עמודים] [עניני פסח וקורונה
12. קישור לאוסף מאמרים על חג הפסח והמגיפות בהיסטוריה, בספרות בפיוט ובהגות.  המאמרים פרי עטם של חברי וחברות סגל הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן, כאן
13. [קובץ עץ חיים גליון לג [יש כמה מאמרים על קורונה

Appendix One:

In a post from a few years back I wrote about R’ Yaakov Zahalon (1630-1693), a graduate of medical college in Rome, became a doctor at the age of twenty-six, and for several years, was also a Rav and Baal Darshan in Rome. He was famous for his important medical work, Otzar Ha-Hayyim. I also wrote a little about the work (see here).

He was very involved in the famous plague in the ghetto of Rome in 1656, which he describes at length in his work, Otzar Ha-Hayyim. Here is the very interesting passage about it which has relevance today.

Appendix One:

Appendix Two:

Appendix Three:

[1] Mechkerey Sefer, pp. 90-99. See also Marvin Heller, Further Studies in the making of the early Hebrew Book, pp.79-90. See these recent posts here & here.
[2] See for example about one in Italy 1630-1631: R’ Yehudah Aryeh Modena, The Autobiography of a Seventeenth Century Venetian Rabbi, pp. 134-136; Sefer Olam Hafukh, a History of the Plague in Padua in the Year 1631, by Abraham Catalano, Kovetz Al Yad 4 (XIV) (1946), pp. 65-101 (printed by Cecil Roth).
[3] See Asher Ziv, HaRama, pp. 112-116. See Appendix Two for an important chapter from the Mabit’s incredible work Beis Elokiym related to Plagues in Hashkafah. See also, R’ Raphael Mordechai Malchi, Medical Essays, (ed. M. Benayahu), pp, 139-140. See also his Grandson, R’ David De Silva, Pri Megaddim, [Zohar Amar, Ed.], pp. 71-74.
[4] Two weeks, ago Rabbi Guttman released online, a PDF of a manuscript of R’ Shmuel Vital of Seder Tefilos based on Kabbalah, to say during such times (item #11). See also #3, Dr. Eddie Reichman’s article on the topic.
[5] About Fasting, see Omer Ahituv, Fasting in Ashkenaz at the Beginning of the Seventeenth Century, MA thesis, Tel Aviv University 2019, (Heb.) pp. 70-74.
[6] See the very special work by H.J. Zimmels, Magicians, Theologians and Doctors, pp. 99-110, 228-233 who has an excellent collection of material on this.

In middle of a teshuvah about Pidyon Shivyoim the Shvut Yaakov wrote:

אבל עכשיו בעו“ה שנתרבה עלינו עול הגלות ועלילות שקרי‘ משונאינו שמעלילין עלינו כאלו הדבר בא ע“י ישראל דוקא וכשהיה הדבר בשנת תע“ג ברוב מקומות שהיו שמה מבני עמינו היה סוגרים רחוב היהודים באין יוצא ואין בא ממש ובדוחק ע“פ שתדלנו‘ גדול שהניחו להביא להם צרכי מזונותיהם ובאיזה מקומות הוצרכו לילך ולחבות עצמן ביערים ומערות וישראל שהיו בדרך ועל פני השדה היו ממש מופקרים למות ואשרי מי שלא חמאן בצער ודוחק גדול כזה ואין לך שבי גדול מזו דגרע מכולהן דכולהן איתנהו ביה על כן אין צריך לפנים דמצוה זו הוי ממש פדיון שבוים ואפשר דגדול ממנו ולא הוי שינוי מדעת הנותן כי אין שעת הדחק גדול מזו (שבות יעקב, ב, סי‘ פד).

See also the excellent work, Julius Preuss, Biblical and Talmudic Medicine, (translated by Fred Rosner), pp. 151-160.

Pesach and Haggadah Themed Posts 2020

Here’s a roundup of Pesach and Haggadah-themed posts at the Seforim Blog.

                                                      Illustrations and the Haggadah

I. Racy Title Pages Update II 12.01.2005.

Discusses the title page of the Prague Haggadah of 1526. This particular Haggadah used an illustration of a nude woman in the Haggadah’s quotation of Ezekiel 16:7 (“I cause you to increase, even as the growth of the field. And you did increase and grow up, and you became beautiful: you breasts grew, and your hair has grown, yet you were naked and bare”). This is contrasted with the Venice 1603 Haggadah which not only used an almost identical illustration but even included a note alerting the reader that this is a picture of a man!

II. Prague 1526 Haggadah 3.30.2006.

Discusses this first fully illustrated Haggadah. Since according to rabbinic tradition Abraham was called an Ivri because he came from “the other side” of the river, he is depicted in a rowboat. In the Mantua 160 Haggadah a similar idea is shown, only Abraham rides in a gondola!

III. Separate Beds More on Illustrated Haggadot 4.04.2006.

Discusses the bedroom illustration in the Venice 1629 Haggadah. The Haggadah interprets “our pain” (Deut. 26:7) as referring to the separation of husbands and wives. This is illustrated with husband and wife sleeping in separate beds and a lit lamp.

IV. Haggadah, First Hebrew Map, and Forgery 4.10.2006.

Discusses the Amsterdam 1695 Haggadah. This Haggadah innovated by using copper plates rather than woodcuts, making its illustrations – by the convert Abraham b”r Ya’akov mi-mishpahto shel Avraham avinu – exceptionally intricate and pleasing. Includes one of the earliest Hebrew maps of the land of Israel.

X.   Halakhah and Haggadah Manuscripts

It highlights how halakha influenced the illustrations in medieval Haggadot.

Artichoke and Marror in Haggadah illustrations 

The Humble Artichoke

The First Artichoke Controversy of 2012 by Leor Jacobi

Elijah’s or the Fifth Cup

XI.  The Cup for the Visitor: What lies behind the Kos Shel Eliyahu?  By Eliezer Brodt

XII. Mysteries of the Magical Fifth Passover Cup II, The Great Disappearing Act  by Leor Jacobi

Kitniyot

XIIII.  Shlomo Yosef Zevin, Kitniyot, R. Judah Mintz, and More by Marc B. Shapiro

Highlights a passage of R. Zevin’s Moadim Le-Simcha regarding Kitniyot that was altered in the Artscroll translation.

XIV.  Kitniyot and Stimulants: Coffee and Marijuana on Passover

Whether marijuana and coffee are classified as kitniyot.

XV. On  the Maxwell House Haggadah

Discusses the connection between this coffee house and Passover.

XVIII. Book Announcement Gabriel Wasserman’s Haggadah

XIX.  New Book Announcement: Professor David Henshke’s Work on the Seder Night by Eliezer Brodt

XX. The Gematriya Haggadah By Eli Genauer

XXIV.  Afikoman Stealing and other related Minhagim by Elizer Brodt

XXVI. A New Perspective on the Story of R. Eliezer in the Haggadah Shel Pesach by Dovid Farkes

Chag kasher ve-sameach!

A Gift for Rabbi Chaim Yosef David Azulay: On R. Yaakov Shimshon Senigallia, author of the Machshirei Pischa haggada, and his relationship with Rabbi Chaim Yosef David Azulay,‘the Chida’.

Moshe Maimon, Jackson NJ

Every antique sefer collector has his specialty. Some collect first prints, some collect classic editions and some collect the prints from a specific European press. The genres vary as well, with some focusing more on Kabbalah while others focus more on polemical literature. Yet, every collector will tell you, that each sefer has a story, and when you examine the individual characteristics of the sefer, the personalities involved with the sefer – whether it be the author or previous owner or the like – verily come alive and step off the pages to tell you their story.

One such cherished possession in the collection of a friend of mine, is the 1788 edition of the classic haggada, Pesach Me’uvin, by R. Chaim Benveniste, chief rabbi of Izmir in the tumultuous era of Sabbatean messianism and its after wake, and author of the important and voluminous halachic compendium, Kneset HaGedolah which collects and analyzes the considerable halachic literary output of the preceding centuries.

Benveniste’s haggada Pesach Me’uvin, first published in Venice 1692, is likewise an important compendium of halachic rulings pertaining to Passover and the seder night, and is widely quoted in the standard halachic sources. It has since been printed many times, up to the most recent edition (Lakewood 1997) in which the manuscript glosses of R. Yaakov Emden were included. A unique feature of the first publication is that it was printed simultaneously in two editions – one containing the Sephardic rite and one containing the Ashkenazic rite.

The 1788 edition is the second edition of this haggada and it was published in Livorno (Leghorn) by a young and promising scholar from an aristocratic Italian family, R. Yaakov Shimson Shabetai Senigallia of Ancona. Along with the Pesach Me’uvin, this edition included the original work of the publisher, R. Senigallia, called Machshirei Pischa, which continued the work of R. Benveniste concerning the laws of kashering kitchen utensils for Passover. 

This would prove to be the first of many scholarly contributions by R. Senigallia, and by the time of his death in 1840 he had built up a reputation as a great scholar, as well as a pious and saintly individual, with many important publications to his credit.[1] This work too would stand the test of time, and a hundred years later, in 1889, when the Netziv of Volozhin had his own commentary on the haggada, Imrei Shefer, published in Warsaw, he had it printed together with the Pesach Me’uvin and Machshirei Pischa.

At some point during the Chida’s tenure in Livorno, R. Senigallia became personally acquainted with him,[2] and the two would maintain a friendly correspondence throughout the years. R. Senigallia would refer frequently in his writings to the Chida’s own works, always with great honorifics, and after the passing of the latter, R. Senigallia was wont to chastise a fellow rabbinic scholar when he felt not enough deference had been shown in arguing with Chida’s halachic rulings.[3]

Before presenting the Chida’s copy of R. Senigallia’s haggada, a brief summary of the surviving record of their correspondence, preserved in the Chida’s letters published by Dr. C. Rosenberg,[4] is in order. Only one actual letter to R. Senigallia from the Chida has survived (#7 p. 11), a critical edition of which is appended at the end of this article, but in his other letters the Chida often makes mention of R. Senigallia, from which we can reconstruct a partial record of their correspondence and from which we can gage the nature of the close relationship they shared. 

The earliest mention of R. Senigallia is in a letter (#3 p. 7) the Chida wrote in the summer of 1787 to his erstwhile pupil and confidante, R. Yoel Camis of the Ancona Beth Din, in which he shares that he had received requests from R. Senigallia and R. Elia Nahamo, they too of Ancona, to give his haskama on the forthcoming publication of R. Senigallia’s aforementioned haggada. The Chida writes that he is unable to comply as he has already made a firm decision not to grant any haskama, and he has already had occasion to turn down many persistent entreaties from close acquaintances on account of this decision.[5 ] Concurrently, the Chida requests of R. Camis to make peaceful overtures towards the aforementioned rabbis and beg them to excuse him.

The mention of R. Senigallia in this letter is not accompanied by the terms of endearment we find in later references to him in the Chida’s letters, and perhaps we may surmise from this that they had not yet developed the close relationship they would later share. This assumption is bolstered by the fact that R. Senigallia apparently did not feel he could rely on the merit of his own relationship in approaching the Chida, and therefore turned to R. Nahamo, whose own haskama graces the sefer, for help in requesting the Chida’s haskama.[6]

Aside for the one letter in the collection addressed to R. Senigallia, the remaining references to R. Senigallia are found in the Chida’s letters to his son, R. Raphael Yeshaya Azulay, who had assumed the position of Chief Rabbi of Ancona in the summer of 1788. The Chida played an integral role in the negotiations with communal leaders to have his son elected to this position,[7] and he remained very appreciative of the efforts of the Anconians who had helped with this appointment.[8] It is difficult to ascertain if R. Senigallia had himself assisted in this matter, but the fact remains that from this point forward, he is mentioned frequently in the letters from the Chida to his son,[9] and we may rightly surmise that he had quickly become a close member of the inner circle of the new rabbi of Ancona.

Almost all of the references to R. Senigallia are in the context of the Chida’s request that his son extend warm greetings to R. Senigallia in his name, and the Chida often adds that he prays for R. Senigallia constantly. The Chida also says as much himself in his letter to R. Senigallia, where he also makes mention of his learning and praying for a few other philanthropists in Ancona as well. Likely this is indicative of the gratitude the Chida felt towards these individuals for the financial support they may have extended to the Chida,[10] and this is why the Chida wanted them to know that he was repaying his debt of gratitude.

Besides for learning and praying for the merit of his benefactors, the Chida would also honor them with his letters, and his holiday greetings to R. Senigallia in the letter to him preserved in this collection (a critically edited version of which is appended below) would seem to fit that bill perfectly.[11] Yet, the terms of endearment with which the Chida consistently refers to R. Senigallia, such as ידידינו אהובינו (our very dear beloved) and מאור עינינו (the light of our eyes), indicate clearly the genuine affection he felt for the latter. In one letter (#22 p. 35) he calls him ידידינו חמודינו נשמת רוח חיים (our very dear cherished breath of life), in which חיים meaning life, is a double entendre, also being the Chida’s first name – indicative of how important R. Senigallia was to him.

The letters also discuss other interactions the Chida had with R. Senigallia, such as the gifting to him of the Chida’s works Sha’ar Yosef (#24 p. 39) and Shem HaGedolim (#32 p. 49), or the distribution through him of other sefarim (#26 p. 43; #51 p. 67). We learn from these letters of instances (#10 p. 18; #11 p. 21) where R. Senigallia had turned to the Chida for his assistance in communal affairs, and in one case (#36 p. 53), the Chida asks his son to reply in his name regarding a request made of him by R. Senigallia for a segula needed for an acquaintance who had taken ill.[12]

All in all, this sampling serves well in painting a picture of a cordial relationship that blossomed with time and eventually became a deep and abiding friendship. At one point, their correspondence had reached a point where the Chida would become greatly distressed when too much time had elapsed without a letter from R. Senigallia (#25 p. 42), and by 1793, five years after R. Senigallia had published his Machshirei Pischa, a scant two weeks without hearing from him would give the Chida pause (#34 p. 52).

We are now in position to better appreciate the Chida’s inscription in the copy of this haggada gifted to him by R. Senigallia. We don’t know for certain when the haggada was given, but knowing of R. Senigallia’s interest in having the Chida’s recommendation on his work, it is likely that it was gifted shortly after it was published. The Chida’s apparent delight in the gift is evident in his inscription:

 מתנה מנצב על הכושרים מכשירי פסחא ששי”ם ושמחים יצ”ו להצעיר חיד”א ס”ט

Loosely rendered, it reads thus (and we emphasize “loosely”, as the Chida’s melitza is not given to literal translation): “A present from the one who stands over and guides those who are kashering and readying the preparations for Pesach joyously and happily to the humble Chida”. This clever inscription incorporates the title of the sefer Machshirei Pischa (“preparations for Pesach”), the nature of the sefer (“stands over and guides those kashering”) and even the name of the author whose initials make up the word ששים (“joyously”).[13]

Evidence of the Chida’s having studied the sefer comes from his gloss on the last page of the Machshirei Pischa section where R. Senigallia references the discussion of the Safed practice for kashering baking utensils. R. Senigallia quotes the sefer Eshel Avraham (Orach Chaim 453)14 who in turn quotes the respona of R. Yosef David of Salonika, Shu”t Bet David (Salonika 1740), who discusses this practice. R. Senigallia further cites the responsa of R. Moshe Amarilio, Shu”t Dvar Moshe (#30) who he says also discusses this particular practice. 

The Chida’s sharp eye, tremendous bekiut and keen bibliographical sense were on full display in his comment on this:

הוא טעה והלך אחר טעותו וברור כי במקום בי”ד שכתוב באשל אברהם צ”ל דבר משה והסי’ מוכיחים ופשוט והכותב שראה דבר משה לא הרגיש ואין להאריך

The Chida was quick to realize that by citing Shu”t Dvar Moshe as an additional source to the Bet David cited in Eshel Avraham, R. Senigallia was unwittingly duped by a typographical error in the Eshel Avraham. When the Eshel Avraham originally cited the Bet David, it was a mistake (as evidenced by the inaccurate citation), and in fact should read Dvar Moshe, which, it turns out, is the only source to discuss this practice.

I imagine that over the course of their long and fruitful correspondence, the Chida must have had occasion to bring this correction to the attention of R. Senigallia, and I imagine R. Senigallia must have been just as overjoyed – ששי”ם – with the knowledge of the Chida’s delight in his gift and his interest in the sefer, as we have been to learn all about the lives and emotions of these two great individuals as they come to life and step right off the pages of this cherished haggada.

*****

[1] See the entry for R. Senigallia in R. Mordechai Shmuel Girondi’s Toldot Gedolei Yisrael (Trieste 1853, p. 158). It should be noted that the list of publications there is scant compared with the fuller listing in Dr. C. Rosenberg’s Igrot M’Harav Chida (Budapest 1927, pp. 11-12). It should be further noted that some of the titles listed in R. Girondi’s work as manuscripts, such as Yaakov L’chok and Shomer Shabbat, had actually been published earlier together with other works of R. Senigallia. For a complete bibliography of his works, in print and in manuscript, see the entry for R. Senigallia in Asher Salah’s Le Republique Des Lettres, Brill 2001, p. 617.
[2] One meeting is recorded by R. Senigallia in his responsa, Meged Shamayim, Livorno 1844, p. 22a, in which R. Senigallia remembers debating the Chida with regards to a problematic text in Shu”t Rashbash. This meeting is said to have take place twenty years before the writing of this responsum, though the responsum is undated and all we know is that it was written after the Chida’s passing in 1806. Presumably, R. Senigallia was in Livorno for the 1788 printing of Machshirei Pischa, and perhaps that is when he met with the Chida, though there is no way to know for certain. R. Avraham Tikotzky writes in his preface to the Jerusalem 1986 edition of R. Senigallia’s Matan B’seter – Niddah (p. 10) that the Chida never met with R. Senigallia in person save for the one time when the Chida saw R. Senegallia as a youth (כשהחיד”א ראה את רבינו בעודו בחור). No source is given for this contention, and this is hardly evident from the aforementioned source in Meged Shamayim.

Despite the more than 200 miles separating Ancona on Italy’s east coast and Livorno on her west coast, it is likely that over the course of the Chida’s twenty six or so years in Livorno the two had more than one occasion to meet up, either in Livorno or Ancona. This is all the more likely when we consider that the Chida’s eldest son served as Chief Rabbi in Ancona from 1788 and on, and on at least one occasion, in the summer of 1791, the Chida did make the journey to Ancona to visit with him (See letter 22 on p. 34 and Dr. Rosenberg’s note there, see also p. 12 fn. 3 where he surmises the Chida’s wife, whose warm regards for R. Senigallia’s wife are expressed in the Chida’s letter to him, owed her acquaintance with Mrs. Senigallia to this visit).
[3] See Meir Benayahu’s biography: Rabbi Chaim Yosef David Azulay (Jerusalem, 1959 pp. 122-123, the reference in Asher Salah’s aforementioned bibliography to pp. 112-113 in this book should be corrected).
[4] Hatzofeh L’Chochmat Yisrael, Vol. 11 (Budapest 1927, pp. 241-309). This collection has likewise been printed in a separate pamphlet, also in Budapest 1927 (available here), and the references to this work in the present article follow the pagination in this pamphlet.
[5] The Chida emphasizes this point with the following melitzah (wordplay): ואין לדרוש בקל וחומר כי אם בגזרה שוה. This phrase which is a spinoff of the Talmudic phrase found in Pesachim (66a) and elsewhere (דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא קל וחומר) has been explained by Dr. Rosenberg in a footnote to mean that Chida’s refusal to grant haskamot was on account of his humility; he did not want to appear important (חמור) at the expense of others (קל), but rather wished to be viewed as an equal (שוה).

Whether this is indeed the Chida’s rationale for withholding his haskamot is debatable (and Benayahu in his biography (pp. 96-97) has made the convincing case that there must have been other factors as well), but it is clear that Dr. Rosenberg, who in any event had little appreciation for the melitzah of the Chida (as per his own comments in the introduction to his edition of Igrot), missed the innuendo in this melitzah as well. In this context, it is clear that what the Chida meant to say was that he does not want to be strict (חמור) with some requests for haskamot and lenient with others (קל), but rather must apply his decision (גזרה) to everyone equally (שוה).
[6] Benayahu writes in his biography (p. 97) that R. Senigallia had turned to R. Camis for help in obtaining the haskama, but this is a mistake and should say R. Nahamo in place of R. Camis, as is evident from the above quoted letter. R. Tikotzky, who seems unaware of Dr. Rosenberg’s edition of Igrot, shows his hand when he writes in his preface to the Jerusalem 1986 edition of R. Senigallia’s Matan B’seter – Niddah (p. 10): כשעמד רבינו להדפיס בשנת תקמ”ז את הספר “פסח מעובין” עם הוספותיו בשם “מכשירי פסחא” הכולל דיני ליבון והגעלה, ביקש מחברו ר’ יואל חמיץ מאנקוה (צ”ל אנקונה) כי ישפיע על החיד”א שיתן הסכמה לספר.
[7] See the documents detailed by Benayahu in his biography from p. 504 and on. Some important documents from this episode are reproduced, transcribed and translated in R. Dessler’s Shnot Dor V’dor vol. 2 (Jerusalem 2004, pp. 71-98).
[8] Cf. Dr. Rosenberg’s comments on p. 18 fn. 5.
[9] He is mentioned in 15 out of the 47 letters the Chida wrote to his son in this collection (they are: #10,11,22,24,25,26,32,33,34,36,37,40,45,46,51).

According to Dr. Rosenberg, the additional mention of סי’ ר’ יעקב, among the addressees to whom the Chida mailed letters from Firenze (listed in a 1791 letter to his son, #23 p. 37), is none other than our R. Senigallia, however I am inclined to doubt that on account of the fact that the Chida always refers to him by the name or initials of יעקב שבתי, and also always preceded with the honorific כמה”ח, which stands for כבוד מורנו החכם (contra Dr. Rosenberg p. 67 fn. 5). More likely, this סי’ ר’ יעקב is to be identified with סי’ יעקב who was one of the wealthy patrons of the community mentioned in letter #24 (p. 39), as the title סי’ (Signor), a respectful title for a layperson, would suggest.
[10] Among the Chida’s personal effects, we find a paper published in Benayahu’s biography (pp. 466-467) containing the Chida’s accounting of income for the year 1781, among which are listed several entries of subsidies he had received from various philanthropists. From what we can glean from the Chida’s correspondence, these subsidies most likely took the form of sponsorships for the Chida’s prolific sefarim output (cf. p. 38 fn. 2; p. 48 fn. 1 – the reference there to letter #23 should be corrected to #24; see also #34 pp. 51-52).
[11] Cf. #46 p. 63 where the Chida writes to his son informing him of the letter he had penned to R. Senigallia, along with that of another patron, and also asks him to deliver the letters and to elaborate on them on his own in order to compensate for the brevity of these letters.
[12] Interestingly, none of our letters are indicative in any way of a scholarly correspondence between the two, and I know of no basis for the claim put forth by R. Tikotzky in his preface to the Jerusalem 1986 edition of R. Senigallia’s Matan B’seter – Niddah (p. 10): בין החיד”א לרבינו נסבו בדרך כלל המכתבים מענייני הלכה ופלפול, אך אף בענייני קבלה החליפו מכתבים ביניהם, והחיד”א אף כותב לבנו, כי שלח קמיעות רבות לאנקונה מקום מושבו של רבינו (Our rabbi and the Chida generally corresponded in pipulistic and Halachic matters, however they also corresponded in kabbalistic matters, and in fact, the Chida even writes to his son of the many kemayas he had sent to Ancona where our rabbi resided). As far as I can tell, the only kernel of truth in this flight of fancy is the (one and only) kemaya the Chida sent to R. Senigallia, mentioned in his letter to him, and referenced in various letters to the son; however this kemaya was not intended for R. Senigallia at all, but to be used as an amulet for an ailing patron, and in any event says nothing about any supposed kabbalistic dealings between the two rabbis.
[13] This is so because the Chida uses מ for the last name, for מסיניגאליא. Although on the title page the last name is spelled סיניגאליא without the prefix מ (from), the name indicates that the family hailed from the city of Senigallia, and our rabbi sometimes spells it himself with the מ, such as on the title page of his Abir Yaakov (Pisa 1811).
[14] This is the work of R. Avraham Oppenheim first published in Amsterdam 1769 and printed in the margin of most editions of the Shulchan Aruch, and should not be confused with the similarly named work by R. Avraham David Wahrman of Butchatch, whose own Eshel Avraham, found in the back of contemporary editions of the Shulchan Aruch, was first printed in 1889, a hundred years after the Machshirei Pischa. I note this because there appears to be some confusion about this, and even the tremendously helpful Sefaria website has the former sefer listed under the authorship of the latter.

ADDENDUM:

העתק מכתבו של הרחיד”א לר’ יעקב שמשון סיניגאליא ע”פ צילום כת”י[15]5

ב”ה  ער”ח ניסן תקנ”ה[16]6

ידידנו ואהובינו חכם לב איש חסיד[17] כמהח“ר יעקב שמשון סיניגאליאה[18] יצ”ו נר”ו

ונתתי ש'[19] בארש[20]. מקוצר רוח ממה שעברתי אברים קודמין[21] יעברו חלוש‘ים[22] ודחקתי לכתוב 

שתי אותיות בפרו”ס הפסח[23] כפור”ס מן החיים[24] סוכת ש’ ולברך שמו הטוב ולכל אשר באהלי יעקב 

יחוגו הג הפסח לחיי“טם ט‘ ולש’ ובעושר וכבוד ושמחה רבה כי”ר 

מעיד אני עלי שמים וארץ כי ברוב הימים אני מברך שמו ושם אהוב ונחמד סי’ ש”םמ ‏ יצ”ו 

וסי’ יש”ע יצ”ו ואני לומד איזה ד”ת לשם יש”ע וכה יאמר להם ושלחתי הקמיעאה ליד יש”ע

על יד יאו”ר לי[25] הבן יקיר נר”ו. מצד נ”ב להגברת נ”ב מ’ ש”ר ולהבנים היקרים אצוה את ברכתי 

ברכת הדיוט. לגיסיו האהובים יצ”ו ש”ר. לכל שואל בש’ ש”ר. ואני תפלה הצעיר וזעיר 

מתפלל בעדו תמיד 

חיד”א ס”ט

אהובינו סי’ יש”ע יצ”ו יעלה עלי

‘הכתוב כאן כאלו לו לבת נתנת הארש וש

15. בספריית בית המדרש לרבנים מספר 5397 (ניתן להוריד צילומו כאן, והמכתב מופיע בעמ’ 18 בתדפיף). המכתב נדפס ע”פ כתה”י ע”י ח’ רוזנברג בספרו ‘אגרות מהרב חיד”א’ (בתדפיס מיוחד מתוך ‘הצופה לחכמת ישראל’ שנה יא, בודפסט תרפ”ז, עמ’ 11-12, ניתן לצפות בו כאן). העתקתו של רוזנברג לקויה בחסרות ויתרות (לרוב בלתי משמעויות) שתוקנו כאן בגוון אדום. תודתי נתונה בזה למכובדי הרב שלמה דיין נר”ו שעזר על ידי בפיענוח כתה”י.
16. באותו יום ערך מכתב לבנו (אגרות מהד’ רוזנברג עמ’ 62-63), ובין הדברים כתב לו אודות מכתבו הנוכחי להריש”ש סיניגאליא: “בדוחק אני כותב שתי שורות לסי’ ש”ם וכמהחרי”ש הי”ו נא לתתם בידם וישלח דברו להשלים ולגמור חסרי”.
17. אני משער שתואר זה, הבנוי כנראה על לשון הכתוב במשלי (יא:יז) ‘גומל נפשו איש חסד’ (וממנו בפיוט יגדל ‘גומל לאיש חסד כמפעלו’) מרמז על חסדו של הריש”ש סיניגליה שתיווך בין הרחיד”א להגבירים הנרמזים במכתב זה ושכנראה התפרנס הרחיד”א מהם באיזה שהוא אופן (מן הסתם ע”י התרמתם להדפסת ספריו), ולכן חש הרחיד”א כלפיהם יחס של גומלים, והוא מברך את שמם ולומד ומתפלל בעדם. להגביר האחד ‘ש”ם’ ערך הרחיד”א מכתב נוסף באותו יום כנזכר באגרתו בהערה הקודמת, ולהגביר השני ‘יש”ע’ שלא ערך לו מכתב בפני עצמו (אולי מפני חולשת בריאותו) הוסיף שתי שורות הנכתבות להלן בסוף המכתב (המועתקות כאן לראשונה) להודיע לו שיקרא אגרת זו הנוכחית כאילו שהיא נכתבה אליו בעצמו.
18. לא הרגיש המעתיק שנשמר הרחיד”א מלכתוב האותיות יו”ד וה”א ברצף ממדת חסידות, ולכן יש שאף שינה וכתב אל”ף במקום ה”א כמו ‘יאודה’ במקום ‘יהודה’, וכן אצל שם בנו הר”ר רפאל ישעיה נהג לפעמים לכתוב ‘ישעיא’ כנראה מצילומי הכתיב שע”ג המטעפות בתוך קובץ כתה”י, ואולם המעתיק העתיק תמיד ‘ישעיה’ באין מבין.
19. קיצור ל’שלום’ (וכזה תמצא עוד שבע פעמים להלן), וכבר בספרו ברכי יוסף (או”ח פה:ח) צידד הרחיד”א כשיטת האומרים ששלום הוא מן השמות שאינן נמחקין ואשר אין לכותבן באגרות שלומים.
20. מליצה ע”פ לשון הכתוב (ויקרא כו:ו) ‘ונתתי שלום בארץ’, ונשתמש בה הרחיד”א בעוד כמה אגרות, ור”ל הנני מקדם פניך בדיבור (ארש) של שלום.
21. מליצה ע”פ לשון חז”ל שאנו אומרים בתפלה כל יום בסדר המערכה, ובפירושו כתב ר’ חנניה חביב אזולאי בהערה לאגרות הרחיד”א מהד’ רוזנברג (עמ’ 44) ש’קודמין’ ר”ל החליים הישנים שבאיברי גופו, ואולם לדידי חזי לי שהכוונה לאברים שבחלק הקדימה שבגוף כמו האיצטומכא, שכן סבל הרחיד”א בימים אלו הרבה מחולי המעים כנזכר באגרתו מט”ו אדר בשנה זו (עמ’ 61) ע”ש. 
22. מליצה ע”פ לשון הכתוב בבמדבר (לב:ל) ‘יעברו חלוצים’. על חולשת אבריו והתרופפות מצב בריאותו בימים אלו, ראה אשר כתב הרחיד”א באגרת לבנו באותו יום  (עמ’ 63): “שם כתבתי כי הא גופא קשיא וכאבי נעכר ועתה רווח פורתא שאין הענין בחוזק כאשר היה ה’ ירפאני רפואה שלמה”. ואולם למרבה הצער תקוותיו של הרחיד”א להחלמה גמורה לא התגשמו, ראה אשר כתב אח”כ באגרת לבנו (אגרות מהד’ רוזנברג עמ’ 13): “נהייתי ונחליתי יותר מחודש וכל הפסח לא יכולתי לילך אפילו לישיבה ועד האידנא חייך הידיד לא איפרק מחולשא”.
23. חמשה עשר יום לפני הפסח נקרא פרוס הפסח בלשון המשנה (שקלים ג:א), ומליצת הרחיד”א רומזת שהוא פורס בשלומו בפרוס הפסח (שכן נכתב המכתב ער”ח ניסן כנזכר בתאריך).
24. מליצה ע”פ לשון הגמ’ בקידושין (סו:): “אמר ליה ר’ טרפון: עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים”, והכוונה כאן ש’חיים’ (שמו הפרטי של הרחיד”א) מבקש שיפרוס סוכת שלומו של הנמען.
25. מליצה שגורה בפי הרחיד”א לבנו בכורו ר’ רפאל ישעיה אב”ד אנקונה, המכילה ר”ת של שמו (י-שעיה א-זולאי ר-פאל), וכאן היא בנויה על לשון הכתוב בשמות (ב:ה): ‘על יד היאור’, וביחזקאל (כט:ג): ‘לי יאורי