על הלכות בעל קרי בסידור בית יעקב
על הלכות בעל קרי בסידור בית יעקב
by: Gabriel Wasserman
English abstract: Siddur Bet Ya‘akov (Warsaw, 1881) is based on R. Jacob Emden’s siddur Ammudé Shamayim Ve-sha‘are Shamayim (Altona, 1745–1748), but in fact it contains a large amount of new material from the printer, R. Moshe Shub, who effectively created an entirely new work. Among the added material is a section Seder Ba‘al Keri, which presents the approach that the ancient “Edict of Ezra”, that one whose body has emitted semen must immerse in a mikve before prayer, has never been abolished, and thus is still in effect. While this approach is found in the Talmud, Geonim, and Rishonim, it is virtually unheard of in the nineteenth century. Though Moshe Shub’s added material to the siddur is not from Jacob Emden, and it would be wrong to attribute it to Emden, nonetheless this example shows that the material is worthy of study, and can be fascinating.
הרקע: סידור בית יעקב אינו סידור היעב”ץ המקורי
בעולם התורה נפוץ הספר ‘סידור בית יעקב’, שנקרא ‘סידור היעב”ץ’ או ‘סידור ר’ יעקב עמדין’. אכן היעב”ץ (תנ”ח/1698 – תקל”ו/1776) חיבר והוציא סידור, והוא מן המעטים מאוד בין גדולי הפוסקים שחיברו סידורים. (חוץ ממנו לא ידוע לי אלא האדמו”ר ר’ שניאור זלמן מליאדי בעל התניא.) אבל סידורו ‘עמודי שמים ושערי השמים’ (אלטונה תק”ה–תק”ה/1748-1745) אינו זהה לסידור בית יעקב.
אם כן מי חיבר את ‘סידור בית יעקב’ ומה טיבו? המדפיס ר’ משה שו”ב מז’יטומיר שהוציא את הסידור בוורשא בשנת תרמ”א (1881) הוא בעצם המחבר. את נוסח התפילות הוא הדפיס שם כנוסח ספרד הנהוג בין החסידים במזרח אירופה בזמנו, ולא ע”פ הנוסח שבסידור ‘עמודי שמים ושערי שמים’, שהוא סוג של נוסח אשכנז ע”פ שיקולי היעב”ץ עצמו. ר’ משה שו”ב גם הוסיף הרבה תפילות זמירות תחינות ופיוטים שלא היו בסידור ‘עמודי שמים ושערי שמים’. בסידור היעב”ץ המקורי יש פירוש ארוך והוראות מרובות הכוללות דיון הלכתי מרובה. ר’ משה שו”ב הדפיס את כל זה, אבל הוסיף עליו מלא חופניים מתוך ספרים מספרים שונים. כל החומר הנוסף אינו מצוין שם כתוספת; במהדורות ‘סידור בית יעקב’ אי אפשר להבחין בין דברי היעב”ץ לדברי המדפיס. ואם זכורני היטב, לפעמים יש סתירות בין דברי היעב”ץ לדברי המדפיס, והכל כתוב ביחד למרות הסתירות.
מאז שנת תרמ”א היתה זאת המתכונת של ‘סידור היעב”ץ’ הנודעת ברבים, ומעט מאוד מהקוראים ידעו שהרבה מהחומר אינו מפרי עטו של היעב”ץ. אמנם בשנת תשכ”ו (1966) הוציא ר’ משה ביק מהדורת צילום של הסידור המקורי, אבל הוא קשה מאוד לקריאה. בשנת תשנ”ד (1994) הוציא ר’ יוסף שלום הלוי וינפלד מהדורה חדשה של הסידור בהוצאת אשכול, שהוא מהדורה חצי-ביקורתית: הוא הדפיס את כל ההוספות שבביאורים ובהוראות באותיות קטנות ושונות, אבל את נוסח התפילות הוא לא הדפיס לפי נוסח היעב”ץ, אלא בנוסח אשכנז ונוסח ספרד (בשתי מהדורות נפרדות) כפי שהיו נהוגים בארץ ישראל בסוף המאה העשרים. ועוד: הוא לא תמיד שילב את ההוספות במקום ששילבם ר’ משה שו”ב אלא במקומות אחרים, מבלי לציין על זה; וסביר מאוד שר’ משה שו”ב גם השמיט דברים מהסידור המקורי, אבל אין רמז לזה במהדורה הזאת, ועדיין נשאר לעשות מחקר מקיף על כל זה. לכן אנחנו יכולים לומר שמהדורת אשכול היא כעין מהדורת כלאיים ולא מהדורה מדעית של ממש, אבל בכל זאת יש לנו תועלת מרובה ממנה. בסוף הכרך השני יש ‘אחרית דבר’, ובו הסביר ר’ י”ש וינפלד את השתלשלות מהדורות הסידור, ורוב ידיעותיי על הפרשה הזאת לקוחות משם.1 מכל מקום, גם אחר הוצאת המהדורה הזאת המשיכו העם לקרוא בדפוסי ‘סידור בית יעקב’ של ר’ משה שו”ב.
לאחרונה ממש (תשפ”ו/2026) יצא לאור ‘סידור יעבץ’ בהוצאת זכרון אהרן, שהוא מבוסס אך ורק על הסידור המקורי ‘עמודי שמים ושערי’ שמים, ואין בו שמץ דבר מסידור בית יעקב. ואכן זה טוב למי שרוצה ללמוד את דברי היעב”ץ, אבל כאן במחקר הזה נתמקד דווקא בקטע הנמצא רק בסידור בית יעקב, שאין לו שייכות ליעב”ץ.
סדר בעל קרי בסידור בית יעקב
סידור היעב”ץ המקורי מתחיל במבוא ארוך, ואחר כך ‘פרק שירה’ עם ביאור, ואח”כ כך ‘סדר השכמת הבוקר’. ואילו ב’סידור בית יעקב’ הוסיף ר’ משה שו”ב ‘סדר הנהגת הבוקר’ לפני פרק שירה, והוא חיבור חדש הכולל ‘סדר קימה ונטילת ידים’, ‘סדר לבישה’, ‘סדר בית הכסא’, ‘סדר בעל קרי’. במהדורת אשכול הוסיף וינפלד את כל זה אחר (!) סדר השכמת הבוקר של היעב”ץ, באותיות קטנות כמובן.
לכל סעיף ציין ר’ משה שו”ב את הספר ממנו נטל את העניינים: שולחן ערוך, זוהר, ראשית חכמה, וכדומה. מדי הפעם המקור הוא ‘יעב”ץ’ (סידור בית יעקב דפוס וורשא דף יד עמ’ ב), שהוא בוודאי אמור להתמיה את הקורא שאינו מבין שהמחבר של ‘סידור בית יעקב’ הוא מדפיס בשילהי המאה הי”ט ולא היעב”ץ עצמו.
שיטת ר’ משה שו”ב ב’סדר בעל קרי’ שונה מאוד ממה דאיתא בשולחן ערוך, שהוא המקובל על רוב הפוסקים.
מרן המחבר בשולחן ערוך כותב שהיום אין חיוב כלל לבעל קרי לטבול לפני שיתפלל (או”ח סימן פח): ‘כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין, חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה עד שיטבול כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואחר כך בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין וכן פשט המנהג.’ לא הזכיר מרן, ואף לא הרמ”א, אפילו שיש מידת חסידות לבעל קרי לטבול לפני התפילה. בסידור היעב”ץ המקורי לא שיבח את מנהג המחמירים לטבול לקרי אלא כתב בפשטות (במדור ‘סדר הלילה’ אחר תפילת ערבית, סימן יג): ‘ראה קרי בשנתו, ירעד ויזדעזע וירחץ וישטוף הזרע במים, אם אינו נוהג טבילה לקרי.’ כלומר: יש כאלה שמחמירים לטבול לקרי, אבל אין היעב”ץ מעודד את ההנהגה הזאת וגם אינו מגנה אותה; נראה שלדעתו ההנהגה הזאת היא רשות ממש.
ואילו ר’ משה שו”ב כתב בשיטה שונה לגמרי ב’סידור בית יעקב’ במדור ‘סדר בעל קרי’ בראש הסידור אחר המבוא ולפני פרק שירה (דף יד עמ’ א):
סדר בעל קרי.
(א) דבר תורה. שחייב אדם ליטהר מטומאת קרי בכל מקום ובכל זמן. ואסור לשהות בטומאתו אפילו שעה קלה. וכמו שכתוב (ויקרא יט,ב) קדושים תהיו כו’. היו נכונים לשלשת ימים כו’ (שמות יט,טז). וכדי שלא ליבטל מפריה ורביה לא צותה התורה בפירוש בטהרת קרי רק בתרומה וקדשים. ומשרבו הרגילין בתשמיש עד שלקחו נשים נכריות. קם עזרא ובית דינו (וחכמים שאחריהם) ופרסמו הדבר ותקנו טבילה לבעל קרי. שלא יהיו תלמידי חכמים רגילים בתשמיש כתרנגולים. והעיקר שלא בטלו להתקנה. (ב”מ)
(ב) הזהיר לטבול לקרי נקרא צדיק ועתיד לנחול ש”י עולמות כמספר קרי. ויאריך ימים ותפלתו מקובל (שם):
(ג) בקיץ צריך בעל קרי טבילה אפילו להמקילין בה שלא הקילו רק בחורף מפני הצינה. ואפילו בחורף יזהר בה מאוד. ולא כל אדם יכול לומר איסטניס אני (שם):
(ד) אפילו במקומות הקרים ביותר שאי אפשר לכל הצבור לטבול. על כל פנים לא יניחו לשליח צבור להתפלל עד שיטבול לקרי. (בארבעים סאה. ולא סגי בתשעה קבין אפילו בחולה לאנסו. ומי שלא ראה קרי כלל ביום זה קודם לו) וכן העולים לתורה. והכהנים העולים לדוכן יטבלו או לא יעלו לדוכן. וחובה על הצבור בכל עיר לתקן מקוה חמה בשביל קרי. וביותר בשביל נשים החלושין מאד וטבילתן צריך דקדוק רב. ומפני הקור אי אפשר לדקדק ויכול לבא חס ושלום לספק נדה שבכרת. והעוסק בצורך צבור הזה יאריך ימים (שם):
(ה) בעל קרי אסור להתפלל (ואסור בקריאת שמע אפילו בהרהור) וללמוד תורה נביאים כתובים משנה גמרא הלכה אגדה. אבל שונה בהלכות דרך ארץ. והמחמיר תבא עליו ברכה (רק ימהר לטבול כל שאפשר) ואין עולה מטומאתו אפילו אחר כמה שנים עד שיטהר (שם):
הוא [=ר’ משה שו”ב] מייחס את כל הדברים הללו לספר ב”מ, אבל פשר ראשי התיבות נשאר עמום וסתום. חיפוש באוצר החכמה של צירופי מילים מתוך הדברים האלה העלה חרס. והציע ידידי ר’ י”ש הויזמאן שאין ב”מ אלא חיבור של ר’ משה שו”ב עצמו!
ואם כן יש לר’ משה שו”ב שיטה ייחודית מאוד בתקופתו: לא בטלה תקנת עזרא כל עיקר, אלא נשארת בתוקפה לתפילה וגם לקריאת שמע (כך משמע מדבריו בהמשך); לא ברור מה שיטתו לגבי השאלה אם בעל מותר לקרוא בתורה וללמוד תורה. ועוד, הוא סובר שגם מדאורייתא היה ראוי לחייב בעל קרי לטבול לדברי קדושה, אבל הקלה לנו התורה כדי שלא יימעטו ישראל מפריה ורבייה, ותקנת עזרא לא היתה אלא החזרת הדין למה שהיה ראוי להיות מדאורייתא!
הנה רואים מזה שמלבד המסלול העיקרי של פוסקי ההלכה, שנטו לִפְסוֹק ‘בטלוה לטבילותא’ (כדברי התלמוד הבבלי ברכות, כב עמוד א) שרדה השיטה האחרת, שלא בטלה תקנת עזרא, גם בתקופת האחרונים במאה הי”ט.
האדר”ת (ר’ אליהו דוד רבינוביץ־תאומים, תר”ג/1843 – תרס”ה/1845, חותנו של הרב קוק) שם לב לחריגות הזאת והתרעם עליה. קונטרסו ‘עובר אורח’ נשאר בכתב יד במשך מאה שנה, ויצא לאור ע”י ר’ דניאל ביטון כספר בהוצאת מכון המאור בשנת תשס”ג/2003. לפי דף השער הוא ‘חידו”ת (=חידושי תורה) ופלפולים בענינים שונים שנתחדשו בשיחות בין המחבר לגדולי ישראל בשבתם אצלו בשנים תרנ”ז – תרנ”ט’. בשנים ההן היה האדר”ת מרא דאתרא של העיר מיר, ואחר כך בשנת תרס”א/1901 הוא עלה לארץ ישראל (כך לפי ויקיפדיה). בסימן פח שם הוא כותב:
מכשול גדול נתן המו”ל את סידורו של הגריעב”ץ ז”ל בווארשא שהדפיס מאמר ‘סדר בע”ק’ נגד כל הראשונים ואחרונים דלא בטלו לטבילותא כלל. וכי גם ביוהכ”פ וט”ב ובימי האבל ר”ל מותר לטבול והוא העתיק מספר קטן בשמו טהרת ישראל ונלקט מס’ מקור הברכה פי’ על ד’ פרקי משניות הראשונים וכמה גדולים לדברי הח”ס ז”ל על ההדפסה בלא הסכמות וגם זולת זה קלקל הרבה בהדפסתו את גוף הסידור ואכמ”ל.
(תודתי נתונה לידידי ר’ י”ש הויזמן שהראה לי את מקור הזאת, שהוא מצאו במובאה בתוך המבוא לסידור היעב”ץ בהוצאת זכרון אהרן.)
אבל הטענה הזאת של האדר”ת אינה מדויקת. אין השיטה הזאת ‘נגד כל הראשונים’. הרב בראל שאח כתב תמצית דברי הראשונים בדף ‘הרחבות לפניני הלכה’ (https://ph.yhb.org.il/plus/14-03-09/, נבדק בתאריך 16 יולי 2026). ואלה דבריו שם:
לעומת זאת, דעת חלק מהראשונים, שתקנת עזרא בטלה רק לעניין דברי תורה בלבד, אבל לעניין תפילה עדיין עומדת התקנה בעינה. מהם שהצריכו לתפילה טבילה ממש, וכ”כ ר”ת (ספר הישר, החידושים שצא); רוקח (סי’ שכא); רבנו אפרים (מובא במאורות פסחים ז, א). ויש שכתבו שדי ברחיצת ט’ קבין, וכ”כ רה”ג; ר”ח (כ”כ בשמו או”ז א, קיז; ראבי”ה סח; ועוד. ויש שהבינו שמחייב טבילה ממש, כגון תוספות חולין קכב, ב, ‘לגבל’, ופסקי הרי”ד); או”ז (א, קיז); ארחות חיים (תפילה לב) בשם ר”ש. וכ”כ טור (או”ח פח), בשם ראב”ד.
אם רבנו תם פסק שלא בטלה תקנת טבילת בעל קרי לתפילה, אי אפשר לטעון שהשיטה הזאת היא ‘נגד כל הראשונים’. אלא נראה שתמיד היתה שיטה כזאת
-
הן בזמן הגמרא
-
הן בזמן הגאונים (עי’ אוצר הגאונים, ברכות, עמ’ 55, סימן קמד, תשובה מאת רב האיי גאון, על מי שראה קרי בשבת ואינו יכול לטבול במים קרים: ‘וזכורים אנו כמה שבתות ממר רב אהרן גאול ז”ל שהיינו מתפללין בביתו והוא יושב מן התפלה עד הערב’ מפני שהיה בעל קרי ולא נקט שבעל קרי אסור לגמרי להתפלל עד שיטבול)
-
הן בתקופת הראשונים
-
והן בתקופת האחרונים, בסדור בית יעקב של ר’ משה שו”ב מזיטומיר
גם אינה נכונה טענתו של האדר”ת שההיתר ב’סידור בית יעקב’ לטבול לקרי ביום הכיפורים ובתשעה באב הוא נגד דברי הכול, אלא לדעת כמה ראשונים יש לעשות כן, וגם במאה הי”ט פסק כן האדמו”ר מקומרנא ר’ יצחק יהודה יחיאל ספרין בספרו ‘זוהר חי’, ועי’ הדיון בספר נטעי גבריאל הלכות יום הכיפורים פרק מח אות ט (עמוד שכו) הערה יד.
ועדיין כדאי לברר מהו ‘ספר קטן בשמו טהרת ישראל ונלקט מס’ מקור הברכה’ שהזכיר האדר”ת וטען שר’ משה שו”ב העתיק ממנו, ואם לראשי התיבות ‘ב”מ’ יש שייכות כלשהו לספר הזה. וברור שאין מדובר בספר טהרת ישראל של החפץ חיים ולא בספר טהרת ישראל של ר’ יצחק ישראל ינובסקי, שהם לא חוברו עד אחר הדפסת סידור בית יעקב ונראה שלא חוברו עד אחר פטירתו של האדר”ת.
מכל מקום, מתוך עיוננו בסוגיא הזאת עלה לנו שאף דבריו של ר’ משה שו”ב תורה הם וצריכים עיון ומחקר.