מי כעמך כישראל
מי כעמך כישראל
איסר זלמן ווייסברג, לייקוואוד
מסופר[1]
שבליל א’ דר”ח חשון תשל”ט הי’ הצייר החבד”י ר’ ברוך נחשון שיחי’
מקרית ארבע ביחידות אצל הרבי מליובאוויטש זצוק”ל ושאל אם יכול להראות להרבי
את הציורים פרי מעשה ידיו שהביא עמו מארה”ק. הרבי נענה בחיוב. ולשם כך הכינו
תערוכה מציוריו בבנין הצמוד ל770. ביום רביעי ו’ כסלו הלך הרבי בלוויית מזכיריו לראות
התערוכה. הרבי עיין בכל הציורים והעיר כו”כ הערות עליהם. כשניגש לציור בה
מצוירים תפילין של הקב”ה ושל ישראל, ובתפילין של הקב”ה נכתב “ומי
כעמך ישראל גו'” – העיר הרבי: צריך להוסיף כאן “כ” [כישראל]. ישנם שני
כתובים, אחד עם כ’ ואחד בלא כ’, ונוסח אדמו”ר הזקן עם כ’.
פירוש:
ציור הנ”ל מיוסד על הגמ’ ברכות (ו, א):
אמר רבי אבין בר רב אדא
אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין .. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא
בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין .. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא
בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
והנה בשמואל (ב ז, כג) כתיב וּמִי
כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ גו’. ובדברי הימים (א יז, כא) כתיב:
וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ גו’. ובתפילת מנחה של שבת בסידורי
בני אשכנז[2]
הנוסח הוא אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ
– בלי כ’, כלשון הכתוב בדבה”י. אבל נוסח בעל התניא בסידורו הוא כל’ הכתוב
בשמואל – כְּיִשְׂרָאֵל[3]
והוא נוסח עדות המזרח.
כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ גו’. ובדברי הימים (א יז, כא) כתיב:
וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ גו’. ובתפילת מנחה של שבת בסידורי
בני אשכנז[2]
הנוסח הוא אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ
– בלי כ’, כלשון הכתוב בדבה”י. אבל נוסח בעל התניא בסידורו הוא כל’ הכתוב
בשמואל – כְּיִשְׂרָאֵל[3]
והוא נוסח עדות המזרח.
וכוונת הרבי היתה דמאחר שהאדמו”ר הזקן קבע
דבתפילת מנחה דשבת הנוסח הוא כל’ הכתוב בשמואל – כְּיִשְׂרָאֵל, לכן בציור של
תפילין דמרי עלמא יש לחסידי חב”ד לתפוס נוסח הרב בסידורו.
דבתפילת מנחה דשבת הנוסח הוא כל’ הכתוב בשמואל – כְּיִשְׂרָאֵל, לכן בציור של
תפילין דמרי עלמא יש לחסידי חב”ד לתפוס נוסח הרב בסידורו.
ומתחילה לא הבנתי, דמה השייכות של נוסח הפיוט
“אתה אחד” בתפילה של מנחה דשבת להסוגיא בברכות אודות תפילין דמרי עלמא?
“אתה אחד” בתפילה של מנחה דשבת להסוגיא בברכות אודות תפילין דמרי עלמא?
ועוד, שבכל הדפוסים ורוב כת”י הידועים[4]
הנוסח בש”ס הוא וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וכיון שהציור מיוסד על סוגיא זו
לכאורה הנכון לתפוס לשון הש”ס כפי שעשה ר’ ברוך הנ”ל.
הנוסח בש”ס הוא וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וכיון שהציור מיוסד על סוגיא זו
לכאורה הנכון לתפוס לשון הש”ס כפי שעשה ר’ ברוך הנ”ל.
וי”ל, דהנה בהמשך הש”ס שם איתא:
ומי משתבח קודשא בריך הוא
בשבחייהו דישראל? – אין, דכתיב: את ה’ האמרת היום (וכתיב) וה’ האמירך היום (כי
תבוא כו, יז-יח). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני
אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: שמע ישראל ה’ אלקינו
ה’ אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
בשבחייהו דישראל? – אין, דכתיב: את ה’ האמרת היום (וכתיב) וה’ האמירך היום (כי
תבוא כו, יז-יח). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני
אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: שמע ישראל ה’ אלקינו
ה’ אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
ובאבודרהם מבואר דנוסח העמידה של מנחה דשבת אמנם קשור
לסוגיא זו, אלה דבריו:
לסוגיא זו, אלה דבריו:
אתה אחד ושמך אחד. לפי
שבשחרית של שבת ניתנה התורה והתפללנו ישמח משה שהוא מדבר במתן תורה תקנו לומר
במנחה אתה אחד –
שבשחרית של שבת ניתנה התורה והתפללנו ישמח משה שהוא מדבר במתן תורה תקנו לומר
במנחה אתה אחד –
כלומר: כשם שאתה אחד
ואין כמוך, כמו כן מי כעמך ישראל גוי אחד, שהם לבדם רצו לקבל תורתך ולא האומות[5].
ואין כמוך, כמו כן מי כעמך ישראל גוי אחד, שהם לבדם רצו לקבל תורתך ולא האומות[5].
והיינו דדרשינן בפרקא
קמא דברכות (ו, א) וחגיגה (ג, א) את ה’ האמרת היום וה’ האמירך היום. אמר הקדוש
ברוך הוא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם וכו’.
קמא דברכות (ו, א) וחגיגה (ג, א) את ה’ האמרת היום וה’ האמירך היום. אמר הקדוש
ברוך הוא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם וכו’.
ומאחר דנוסח “אתה אחד..” משתייך להמימרא
המובא בש”ס בברכות בהמשך ובהקשר להמאמר אודות תפילין דמרי עלמא, מסתבר שנוסח
העמידה מתאים לנוסח הש”ס, וא”כ לפי אדמו”ר הזקן נוסח הש”ס, הן
בהמאמר אודות תפילין דמרי עלמא , והן
בהמאמר הבא בהמשכו – “אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם..”
– לכאורה צריך להיות: כְּיִשְׂרָאֵל[6].
המובא בש”ס בברכות בהמשך ובהקשר להמאמר אודות תפילין דמרי עלמא, מסתבר שנוסח
העמידה מתאים לנוסח הש”ס, וא”כ לפי אדמו”ר הזקן נוסח הש”ס, הן
בהמאמר אודות תפילין דמרי עלמא , והן
בהמאמר הבא בהמשכו – “אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם..”
– לכאורה צריך להיות: כְּיִשְׂרָאֵל[6].
ואמנם הקטע “את ה’ האמרת היום..” מובא בחגיגה
בשם רבי אלעזר בן עזרי’, ושם הנוסח בכת”י מינכן[7]
הוא כְּיִשְׂרָאֵל[8].
בשם רבי אלעזר בן עזרי’, ושם הנוסח בכת”י מינכן[7]
הוא כְּיִשְׂרָאֵל[8].
וחפשתי ג”כ ברוב דפוסים הקדומים של האבודרהם[9],
ובכולם הנוסח – כְּיִשְׂרָאֵל[10].
ובכולם הנוסח – כְּיִשְׂרָאֵל[10].
עכ”פ מצאנו הסבר להערת הרבי לר’ ברוך נחשון
שיחי’. וכבר אמרו רבותינו (סוכה כא, ב): אפי’ שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד שנאמר
(תהלים א, ג) ועלהו לא יבול.
שיחי’. וכבר אמרו רבותינו (סוכה כא, ב): אפי’ שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד שנאמר
(תהלים א, ג) ועלהו לא יבול.
אגב, דבר מעניין מובא בס’ “הרב” (נערך
ע”י הרב נחום גרינוואלד, תשע”ה) ע’ מז מספר “זכות אבות”
ע”מ אבות מהרב מנחם נתן נטע אויערבאך (ירושלים, תרנד), והוא שמועה בשם אדמו”ר
הזקן שהטעם שהעדיף נוסח כְּיִשְׂרָאֵל[11]
הוא מפני שאסור לקרות בכתובים בשבת בשעת בית המדרש (גזירה משום ביטול בית המדרש
שלא יהיה כל אחד יושב בביתו וקורא וימנע מבית המדרש – רמב”ם שבת כג, יט
משבת קטז, ב). ולכן הביא הנוסח מספר שמואל (כְּיִשְׂרָאֵל), ולא הנוסח מדברי הימים
(יִשְׂרָאֵל).
ע”י הרב נחום גרינוואלד, תשע”ה) ע’ מז מספר “זכות אבות”
ע”מ אבות מהרב מנחם נתן נטע אויערבאך (ירושלים, תרנד), והוא שמועה בשם אדמו”ר
הזקן שהטעם שהעדיף נוסח כְּיִשְׂרָאֵל[11]
הוא מפני שאסור לקרות בכתובים בשבת בשעת בית המדרש (גזירה משום ביטול בית המדרש
שלא יהיה כל אחד יושב בביתו וקורא וימנע מבית המדרש – רמב”ם שבת כג, יט
משבת קטז, ב). ולכן הביא הנוסח מספר שמואל (כְּיִשְׂרָאֵל), ולא הנוסח מדברי הימים
(יִשְׂרָאֵל).
יחוס דברים אלה לאדה”ז רחוקה מכמה טעמים. אבל כפי
אשר העיר הרנ”ג שם, ביאור זהה אבל ביחס לתפילה אחרת נמצא בשו”ת צפנת
פענח דווינסק ח”ב ס”ה.
אשר העיר הרנ”ג שם, ביאור זהה אבל ביחס לתפילה אחרת נמצא בשו”ת צפנת
פענח דווינסק ח”ב ס”ה.
בסוף ברכת המזון בקטע מִגְדּוֹל | מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת
מַלְכּוֹ כ’ האבודרהם שיש לו מסורה מרבותיו דיש שינוי נוסח בין שבת לחול – דבחול
אומרים מַגְדִּיל ובשבת מִגְדּוֹל. נוסח מִגְדּוֹל הוא (הקרי) בנביאים (שמואל ב כב,
נא), ונוסח מַגְדִּיל בכתובים (תהלים פרק יח, נא). האבודהם נותן טעמים בדבר ודבריו
מובאים במג”א סי’ קפז ומשם לשו”ע הרב וכו’. וכן נתפשט בכל תפוצות ישראל[12].
מַלְכּוֹ כ’ האבודרהם שיש לו מסורה מרבותיו דיש שינוי נוסח בין שבת לחול – דבחול
אומרים מַגְדִּיל ובשבת מִגְדּוֹל. נוסח מִגְדּוֹל הוא (הקרי) בנביאים (שמואל ב כב,
נא), ונוסח מַגְדִּיל בכתובים (תהלים פרק יח, נא). האבודהם נותן טעמים בדבר ודבריו
מובאים במג”א סי’ קפז ומשם לשו”ע הרב וכו’. וכן נתפשט בכל תפוצות ישראל[12].
והרוגצ’ובי כ’ דטעמא שאין אומרים מַגְדִּיל בשבת הוא
משום שאין קוראין בכתובים בשבת[13].
משום שאין קוראין בכתובים בשבת[13].
והנה האיסור לקרות בכתובים בשבת הוא רק בשעת בית
המדרש כדאי’ בשבת שם, ולפרש”י היינו קודם סעודת היום, וא”כ לא שייכא
לברכת המזון או לתפילת מנחה.
המדרש כדאי’ בשבת שם, ולפרש”י היינו קודם סעודת היום, וא”כ לא שייכא
לברכת המזון או לתפילת מנחה.
אלא שדברי הצ”פ יתכנו לשי’ הרמב”ם (שם
פ”ל ה”י) שכנראה סובר דזמן בית המדרש היינו אחר הסעודה עד מנחה,
ועד”ז בשיטה להר”ן שם[14].
פ”ל ה”י) שכנראה סובר דזמן בית המדרש היינו אחר הסעודה עד מנחה,
ועד”ז בשיטה להר”ן שם[14].
אלא
שדברי הצ”פ צ”ע מטעם אחר, כי בגמ’ שם מובא הברייתא (מתוספתא שם
פי”ג ה”א): “אף על פי
שאמרו כתבי הקדש אין קורין בהן – אבל שונין בהן ודורשין בהן, נצרך לפסוק – מביא
ורואה בו”, דהיינו שמותר לצטט פסוקים מכתובים מתוך דרשה וכיו”ב.
וא”כ רחוק שנזהר המחבר של “מגדיל ישועות מלכו” שלא להכליל תיבות
אחדות מכתובים מובלעות בתוך פיוט.
|
ציור מברוך נחשון שיחי’ שנת תשע”ו
באתר nachshonart.com |
אכן
הפי’ המובא בספר “זכות אבות” הנ”ל בשייכות לתפילת “אתה
אחד” של מנחה דשבת, הוא ודאי דלא כמאן. דלכל הראשונים זמן “בית
המדרש” כלה קודם מנחה[15].
ואדרבה בגמ’ שם מובא שבנהרדעא היו רגילים לקרא בבית המדרש פרשה בכתובים בזמן מנחה.
[1] יומן של הר’ מיכאל אהרן
זליגסון (הידוע בדייקנות) באתר yomanim.com(משם
נעתק בסו”ס שיחות קודש [החדש] חלק נ’, תשס”ג – בלי ציון מקורו).
זליגסון (הידוע בדייקנות) באתר yomanim.com(משם
נעתק בסו”ס שיחות קודש [החדש] חלק נ’, תשס”ג – בלי ציון מקורו).
[2] כ”ה בסידור רס”ג
ובנוסח הרמב”ם, וכ”ה מנהג בני אשכנז (מחזור ויטרי, רוקח, סידור פראג
רע”ט).
ובנוסח הרמב”ם, וכ”ה מנהג בני אשכנז (מחזור ויטרי, רוקח, סידור פראג
רע”ט).
[3] כ”ה בסידור
רע”ג והוא כמנהג הספרדים. וכ”ה בסידור ספרד רפ”ד (הוא הסידור
שהרח”ו בחר לקבוע עליו שינוי נוסחות האריז”ל), בנגיד ומצוה להר”י
צמח (ירושלים תשכ”ה ע’ קלב, ובהגהה בשמו בפע”ח שער השבת פכ”ג)
ובסידור האר”י (ר’ שבתי מראשקוב, ר’ אשר). בבן
איש חי (שנה ב פ’ חיי שרה) כ’ דכ”ה העיקר, וכ”ה להדיא בעצם כתי”ק
של הרח”ו שער א דף קו, ב. (כל אלה המ”מ לקחתי מספר “תפילת
חיים”, מר’ דניאל רימר, תשס”ד, ע’ קצז הערה רב). וכ”ה בסי’ אור
הישר להר”מ פאפריש, וכן קבע הגאון בעל מנחת אלעזר בסידורו.
רע”ג והוא כמנהג הספרדים. וכ”ה בסידור ספרד רפ”ד (הוא הסידור
שהרח”ו בחר לקבוע עליו שינוי נוסחות האריז”ל), בנגיד ומצוה להר”י
צמח (ירושלים תשכ”ה ע’ קלב, ובהגהה בשמו בפע”ח שער השבת פכ”ג)
ובסידור האר”י (ר’ שבתי מראשקוב, ר’ אשר). בבן
איש חי (שנה ב פ’ חיי שרה) כ’ דכ”ה העיקר, וכ”ה להדיא בעצם כתי”ק
של הרח”ו שער א דף קו, ב. (כל אלה המ”מ לקחתי מספר “תפילת
חיים”, מר’ דניאל רימר, תשס”ד, ע’ קצז הערה רב). וכ”ה בסי’ אור
הישר להר”מ פאפריש, וכן קבע הגאון בעל מנחת אלעזר בסידורו.
בסדור היעב”ץ
(אשכול תשנ”ג) כתוב בפנים בלא כ’, אבל בהפירוש עם כ’ (ומציין לשמואל ב)?!
(אשכול תשנ”ג) כתוב בפנים בלא כ’, אבל בהפירוש עם כ’ (ומציין לשמואל ב)?!
[4] כמובא בפרויקט פרידברג
לשינויי נוסחאות בתלמוד הבבלי – ‘הכי גרסינן’ באתר jewishmanuscripts.org. [רק בכת”י אחד (קטע מהגניזה) הגירסא
“כישראל”].
לשינויי נוסחאות בתלמוד הבבלי – ‘הכי גרסינן’ באתר jewishmanuscripts.org. [רק בכת”י אחד (קטע מהגניזה) הגירסא
“כישראל”].
[5] קדמו בזה בפי’ ר”י בר יקר. פי’ אחר בשייכות
תפילה זו לשבת בתוס’ חגיגה ג,ב ע”פ מדרש “ג’ מעידין זה על זה הקדוש ברוך
הוא ישראל ושבת…”. מובא גם בס’ הפרדס לרש”י ע’ שיד, בשבלי הלקט
סקכ”ו, ובטור סרצ”ב.
תפילה זו לשבת בתוס’ חגיגה ג,ב ע”פ מדרש “ג’ מעידין זה על זה הקדוש ברוך
הוא ישראל ושבת…”. מובא גם בס’ הפרדס לרש”י ע’ שיד, בשבלי הלקט
סקכ”ו, ובטור סרצ”ב.
[6] אין לנו ידיעות ברורות
מתי נתקן הנוסח “אתה אחד..” ובזמן הגאונים עדיין לא נתפשט בכל תפוצות
ישראל, כי הן רע”ג והן רס”ג הביאו די”א נוסח אחר (“הָנַח
לנו..” – וברע”ג דהוא העיקר) ולא “אתה אחד”. ובמבוא לבעל
סידור עבודת הלב הנכלל בסדור “אוצר התפלות” כתב שנוסח כל תפילות שבת,
ר”ח ומועדים נוסדו בימי חכמי המשנה והתלמוד זמן רב אחרי אנשי כנה”ג.
מתי נתקן הנוסח “אתה אחד..” ובזמן הגאונים עדיין לא נתפשט בכל תפוצות
ישראל, כי הן רע”ג והן רס”ג הביאו די”א נוסח אחר (“הָנַח
לנו..” – וברע”ג דהוא העיקר) ולא “אתה אחד”. ובמבוא לבעל
סידור עבודת הלב הנכלל בסדור “אוצר התפלות” כתב שנוסח כל תפילות שבת,
ר”ח ומועדים נוסדו בימי חכמי המשנה והתלמוד זמן רב אחרי אנשי כנה”ג.
בס’ יסודות התפילה לר’
אליעזר לוי (ת”א תשי”ב) משאר שמימות עזרא עד זמן חז”ל התפללו
י”ח בשבת עד שבטלו י”ב האמצעיות, כי בש”ס (ברכות כא, א) איתא “כי
הוינן בי רבה בר אבוה, בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו
שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה”, והטעם משום ד”גברא בר חיובא
הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת*”, משמע דמתחילה נתקן לברך י”ח כל ימות
השנה כולל שבת ויו”ט, דאם לאו הכי למה הוא בר חיובא, מי חייב אותו? ובירושלמי
(ברכות ד, ד, ופ”ה ה”ב) מצינו דרבי אמר “תמיה אני היאך בטלו חונן
הדעת בשבת אם אין דיעה מניין תפילה”, ולכן ס”ל להירושלמי דלענין ברכת
חונן הדעת בודאי צריך לגומרו בשבת**. ואיך תמא רבי “האיך בטלו” אם מעולם
לא תקנו אמירתו בשבת?
אליעזר לוי (ת”א תשי”ב) משאר שמימות עזרא עד זמן חז”ל התפללו
י”ח בשבת עד שבטלו י”ב האמצעיות, כי בש”ס (ברכות כא, א) איתא “כי
הוינן בי רבה בר אבוה, בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו
שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה”, והטעם משום ד”גברא בר חיובא
הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת*”, משמע דמתחילה נתקן לברך י”ח כל ימות
השנה כולל שבת ויו”ט, דאם לאו הכי למה הוא בר חיובא, מי חייב אותו? ובירושלמי
(ברכות ד, ד, ופ”ה ה”ב) מצינו דרבי אמר “תמיה אני היאך בטלו חונן
הדעת בשבת אם אין דיעה מניין תפילה”, ולכן ס”ל להירושלמי דלענין ברכת
חונן הדעת בודאי צריך לגומרו בשבת**. ואיך תמא רבי “האיך בטלו” אם מעולם
לא תקנו אמירתו בשבת?
ואחר שבטלו י”ב
האמצעות יסדו לומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת השבת באמצע (משנה ר”ה ד,
ה. תוספתא ברכות ג, יד). אבל נוסח ברכה האמצעית הי’ שווה בכל ג’ תפילות דשבת, ואולי
התחיל רק מ”קדשינו במצותך” (ראה פסחים קיז, ב). ובזמן האמוראים או (יותר
מסתבר בזמן) הגאונים נתחבר נוסחאות השונות הנוספות לכל אחת מתפילות של שבת קודם
סיום ברכה האמצעית.
האמצעות יסדו לומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת השבת באמצע (משנה ר”ה ד,
ה. תוספתא ברכות ג, יד). אבל נוסח ברכה האמצעית הי’ שווה בכל ג’ תפילות דשבת, ואולי
התחיל רק מ”קדשינו במצותך” (ראה פסחים קיז, ב). ובזמן האמוראים או (יותר
מסתבר בזמן) הגאונים נתחבר נוסחאות השונות הנוספות לכל אחת מתפילות של שבת קודם
סיום ברכה האמצעית.
עכ”פ לא רחוק
שהנוסח “אתה אחד” אמנם מיוסד על מאמרו של ראב”ע המובא בחגיגה.
שהנוסח “אתה אחד” אמנם מיוסד על מאמרו של ראב”ע המובא בחגיגה.
ואפי’ אי נימא שאין
דברי רבי אלעזר בן עזריה מקורו של נוסח התפילה, מ”מ כיון שהיא מבטא
אותו הרעיון, יש מקום לומר שאותו הסיבה שנבחר הנוסח כְּיִשְׂרָאֵל ע”י מחבר
הנוסח “אתה אחד”, כחה יפה גם ביחס לנוסח המימרא של ראב”ע.
דברי רבי אלעזר בן עזריה מקורו של נוסח התפילה, מ”מ כיון שהיא מבטא
אותו הרעיון, יש מקום לומר שאותו הסיבה שנבחר הנוסח כְּיִשְׂרָאֵל ע”י מחבר
הנוסח “אתה אחד”, כחה יפה גם ביחס לנוסח המימרא של ראב”ע.
*)
בכמה ראשונים כתבו הטעם משום איסור שאילת צרכיו בשבת. ראה רמב”ם פאר הדור
סק”ל. מחזור ויטרי סק”מ. ספר הפרדס לרש”י ע’ שטז. שבה”ל
סקכ”ח. (וראה בזה ב”קונטרס בקשות בשבת” להרב יעקב זאב פישר,
תשס”ה, ע’ מא איך להתאים שיטתם עם המפו’ בש”ס דהוא משום דלא אטרחוהו משום
כבוד שבת. ובביאור הגר”א סצ”ד סק”א דבאמת כ”ה לדעת החכמים
בש”ס דילן ברכות לג, א בטעמא דאמרינן הבדלה בחונן הדעת. וראה גם “הסידור –
מבנה ונוסח סידורו של.. בעל התניא”, היכל מנחם תשס”ג, מאמרו של הרב
גדלי’ אבערלאנדער בענין בקשת צרכיו בשבת ע’ שצז).
בכמה ראשונים כתבו הטעם משום איסור שאילת צרכיו בשבת. ראה רמב”ם פאר הדור
סק”ל. מחזור ויטרי סק”מ. ספר הפרדס לרש”י ע’ שטז. שבה”ל
סקכ”ח. (וראה בזה ב”קונטרס בקשות בשבת” להרב יעקב זאב פישר,
תשס”ה, ע’ מא איך להתאים שיטתם עם המפו’ בש”ס דהוא משום דלא אטרחוהו משום
כבוד שבת. ובביאור הגר”א סצ”ד סק”א דבאמת כ”ה לדעת החכמים
בש”ס דילן ברכות לג, א בטעמא דאמרינן הבדלה בחונן הדעת. וראה גם “הסידור –
מבנה ונוסח סידורו של.. בעל התניא”, היכל מנחם תשס”ג, מאמרו של הרב
גדלי’ אבערלאנדער בענין בקשת צרכיו בשבת ע’ שצז).
**) ברא”ש ברכות (פ”ג סי”ז) הביא מרבי
אשר מלוניל דפסק כן להלכה דדוקא בברכת אתה חונן גומר הברכה, ותמא עליו דהוא נגד
ש”ס דילן. וראה ב”ח סרס”ח ביאור שיטתו.
אשר מלוניל דפסק כן להלכה דדוקא בברכת אתה חונן גומר הברכה, ותמא עליו דהוא נגד
ש”ס דילן. וראה ב”ח סרס”ח ביאור שיטתו.
[7] וכן בעוד ב’ כת”י:
כתב-יד הספריה הבריטית 400, כתב-יד גטינגן 3 (כמובא בפרויקט פרידברג הנ”ל
הערה 4).
כתב-יד הספריה הבריטית 400, כתב-יד גטינגן 3 (כמובא בפרויקט פרידברג הנ”ל
הערה 4).
[8] וכ”ה הנוסח במאמר
זה המובא במדבר רבה נשא פי”ד (דפוס וילנא, וכ”ה במהדורת יבנה). אבל בילקוט (ואתחנן רמז תתכה, וישעי’ רמזים תקו ותסז)
הנוסח בלא כ’.
זה המובא במדבר רבה נשא פי”ד (דפוס וילנא, וכ”ה במהדורת יבנה). אבל בילקוט (ואתחנן רמז תתכה, וישעי’ רמזים תקו ותסז)
הנוסח בלא כ’.
[9] דפו”ר אשבונה (ליסבון) ר”נ 1490, קונטשטינא רעג 1513,
ויניציאה שכו 1556, אמשטרדם תפו 1726, פראג תקמד 1784.
ויניציאה שכו 1556, אמשטרדם תפו 1726, פראג תקמד 1784.
בדפוס ווארשא תרלח 1878
הוא בלי כ’. וכ”ה במהדורה הנד’ בירושלים תשכ”ג ע”י ר’ שמואל
קרויזר. בפרוייקט בר-אילן כותבים על מהדורה זו שיש בו “תיקונים רבים על-פי הדפוסים
הראשונים וכתבי יד”, ובשער הספר כתוב “מתוקנת ע”פ דפוס ראשון”
אבל במבוא הספר כתב שהשתמש בדפוס ווילנא ובכת”י אחד (של הר”ש שרעבי) ולא
הזכיר שום דפוס או כת”י אחר. עד”ז במהדורת אבן ישראל “השלם והמנוקד”
ירושלים תשנ”ה – ג”כ בלי כ’. בשער מהדורה זו כתוב
“מוגהת ומתוקנת עפ”י דפוסים ראשונים וכת”י נדירים” – אך לא
טרח להודיענו באיזה דפוסים וכת”י השתמש. ה”דיוק” בשתי מהדורות האלו
נראית בעליל. דאם כי בשתיהן מופיע התיבה הנידונית בלי כ’, אעפ”כ ציינו לשמואל
ב, ולא לדברי הימים.
הוא בלי כ’. וכ”ה במהדורה הנד’ בירושלים תשכ”ג ע”י ר’ שמואל
קרויזר. בפרוייקט בר-אילן כותבים על מהדורה זו שיש בו “תיקונים רבים על-פי הדפוסים
הראשונים וכתבי יד”, ובשער הספר כתוב “מתוקנת ע”פ דפוס ראשון”
אבל במבוא הספר כתב שהשתמש בדפוס ווילנא ובכת”י אחד (של הר”ש שרעבי) ולא
הזכיר שום דפוס או כת”י אחר. עד”ז במהדורת אבן ישראל “השלם והמנוקד”
ירושלים תשנ”ה – ג”כ בלי כ’. בשער מהדורה זו כתוב
“מוגהת ומתוקנת עפ”י דפוסים ראשונים וכת”י נדירים” – אך לא
טרח להודיענו באיזה דפוסים וכת”י השתמש. ה”דיוק” בשתי מהדורות האלו
נראית בעליל. דאם כי בשתיהן מופיע התיבה הנידונית בלי כ’, אעפ”כ ציינו לשמואל
ב, ולא לדברי הימים.
[10] וכן בדרשות הר”ן דרוש השביעי ד”ה
והנה גרס בגמ’ חגיגה כְּיִשְׂרָאֵל (כ”ה במהדורה המדויקת של מוסד הרב קוק
תשס”ט, ע”פ ד’ כת”י, דלא כבדפוסים הישנים).
והנה גרס בגמ’ חגיגה כְּיִשְׂרָאֵל (כ”ה במהדורה המדויקת של מוסד הרב קוק
תשס”ט, ע”פ ד’ כת”י, דלא כבדפוסים הישנים).
[11] לכאורה אין בחירת לשון
הכתוב בנביאים הקודמת לכתובים, הן בכתיבתו (ספר שמואל נכתב על ידו, ודברי הימים
ע”י עזרא – ב”ב יד,ב – טו,א) והן בסידורו – צריכה הצדקה. לאידך, כיון
שה”כ” של כְּיִשְׂרָאֵל הוא רק סגנונית, (מתאים לסגנון אותו הפרק
“לעבדי לדוד” [פסוק ח], לעמי לישראל [פסוק י] – כדהעיר
בפי’ “דעת מקרא”), אולי בחר הפייטן נוסח המתאמת יותר לסגנון הפיוט.
הכתוב בנביאים הקודמת לכתובים, הן בכתיבתו (ספר שמואל נכתב על ידו, ודברי הימים
ע”י עזרא – ב”ב יד,ב – טו,א) והן בסידורו – צריכה הצדקה. לאידך, כיון
שה”כ” של כְּיִשְׂרָאֵל הוא רק סגנונית, (מתאים לסגנון אותו הפרק
“לעבדי לדוד” [פסוק ח], לעמי לישראל [פסוק י] – כדהעיר
בפי’ “דעת מקרא”), אולי בחר הפייטן נוסח המתאמת יותר לסגנון הפיוט.
[12] ידוע הצעת בעל ת”ת
בספרו ברוך שאמר על הסידור (ע’ רטו) שהדבר נשתלשל בטעות,
דמתחילה הנוסח הי’ מַגְדִּיל, ואחד רשם בכת”י על הצד (להודעה בעלמא) “בשב’
מִגְדּוֹל”, ור”ל דבשמואל ב’ הנוסח הוא מִגְדּוֹל. והמעתק מכת”י
ההוא טעה בכוונת הדברים, ופיענח “בשבת מִגְדּוֹל”. ומשם נעתק מכת”י
לכת”י עד שבא בדפוס. ולבד הקושי להניח שטעותו של מעתיק אחד יתפשט עד כדי
שיתקבל בכל תפוצות ישראל – אשכנזים, ספדרים, פוסקים ומקובלים וכו’ מבלי מערר – כבר
העירו שחלוקת שמואל לב’ ספרים (שנעשית ע”י הגמון נוצרי) כנראה לא הי’ נפוץ
בתפוצות ישראל עד כמאתיים שנה אחרי האבודרהם כאשר בשנת רפ”ו הוציא המדפיס
דניאל בומברג את התנ”ך (מקראות גדולות, ויניציאה) עפ”י חלוקת הספרים
והפרקים של הנוצרים. [ראה הנסמן בויקיפדי’ ערך “חלוקת הפרקים בתנ”ך”].
בספרו ברוך שאמר על הסידור (ע’ רטו) שהדבר נשתלשל בטעות,
דמתחילה הנוסח הי’ מַגְדִּיל, ואחד רשם בכת”י על הצד (להודעה בעלמא) “בשב’
מִגְדּוֹל”, ור”ל דבשמואל ב’ הנוסח הוא מִגְדּוֹל. והמעתק מכת”י
ההוא טעה בכוונת הדברים, ופיענח “בשבת מִגְדּוֹל”. ומשם נעתק מכת”י
לכת”י עד שבא בדפוס. ולבד הקושי להניח שטעותו של מעתיק אחד יתפשט עד כדי
שיתקבל בכל תפוצות ישראל – אשכנזים, ספדרים, פוסקים ומקובלים וכו’ מבלי מערר – כבר
העירו שחלוקת שמואל לב’ ספרים (שנעשית ע”י הגמון נוצרי) כנראה לא הי’ נפוץ
בתפוצות ישראל עד כמאתיים שנה אחרי האבודרהם כאשר בשנת רפ”ו הוציא המדפיס
דניאל בומברג את התנ”ך (מקראות גדולות, ויניציאה) עפ”י חלוקת הספרים
והפרקים של הנוצרים. [ראה הנסמן בויקיפדי’ ערך “חלוקת הפרקים בתנ”ך”].
[13] כרך זה של שו”ת
צ”פ יצא לאור רק בשנת תש”א, לכן אין מקום להציע שהדברים ששמע הרב
אוירבאך הנ”ל (והדפיסם בספרו בשנת תרנ”ד), מקורם מהרוגוצ’ובר אלא שנתחלף
זהותו של בעל המימרא בין חסיד חב”ד (כי הצ”פ נמנה בין חסידי חב”ד,
ושימש כמרא דאתרא לעדת חסידי חב”ד-קאפוסט בדווינסק), לבין אדמו”ר הזקן
מיסד תורת ושלשלת חב”ד.
צ”פ יצא לאור רק בשנת תש”א, לכן אין מקום להציע שהדברים ששמע הרב
אוירבאך הנ”ל (והדפיסם בספרו בשנת תרנ”ד), מקורם מהרוגוצ’ובר אלא שנתחלף
זהותו של בעל המימרא בין חסיד חב”ד (כי הצ”פ נמנה בין חסידי חב”ד,
ושימש כמרא דאתרא לעדת חסידי חב”ד-קאפוסט בדווינסק), לבין אדמו”ר הזקן
מיסד תורת ושלשלת חב”ד.
ולהעיר שמחבר ס’ “זכות
אבות” בהגהה שם כתב מעצמו ביאור זה לשינוי מַגְדִּיל | מִגְדּוֹל. ובספר מקור
התפילות מאת הרב בנימין פרידמן (י”ל לראשונה ע”י המחבר במישקאלץ [הונגרי’]
תרצ”ה, ושוב ע”י בן המחבר בבני ברק תשל”ג) מביא הדברים בשם אביו של
רבי ישעיה פיק ברלין [רבי יהודה לייב המכונה ר’ לייב מוכיח]. וממשיך להביא ביאור
יפה משלו.
אבות” בהגהה שם כתב מעצמו ביאור זה לשינוי מַגְדִּיל | מִגְדּוֹל. ובספר מקור
התפילות מאת הרב בנימין פרידמן (י”ל לראשונה ע”י המחבר במישקאלץ [הונגרי’]
תרצ”ה, ושוב ע”י בן המחבר בבני ברק תשל”ג) מביא הדברים בשם אביו של
רבי ישעיה פיק ברלין [רבי יהודה לייב המכונה ר’ לייב מוכיח]. וממשיך להביא ביאור
יפה משלו.
[14] וברבינו חננאל שם משמע
דאין בזה זמן קבוע, ותלוי במציאות באותו מקום מתי לומדים בבית המדרש.
דאין בזה זמן קבוע, ותלוי במציאות באותו מקום מתי לומדים בבית המדרש.
[15] בדוחק י”ל שמסדר
נוסח “אתה אחד” אזיל בשי’ ר’ נחמי’ המובא בברייתא שם שאין קורין בכתובים
כל היום, וחולק על סתם משנה שנאסר רק משום “ביטול בית המדרש”.
נוסח “אתה אחד” אזיל בשי’ ר’ נחמי’ המובא בברייתא שם שאין קורין בכתובים
כל היום, וחולק על סתם משנה שנאסר רק משום “ביטול בית המדרש”.